עבדון בן הלל

עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל לפי המקרא, היה שופט בתקופת השופטים[1]. עבדון נזכר בשלושה פסוקים בספר שופטים:

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי. וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים. וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן-הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הָעֲמָלֵקִי

האויב שמולו נלחם עבדון, אם בכלל, אינו נזכר בפסוקים, ולכן אינו ידוע. עבדון שפט את ישראל שמונה שנים ונקבר בפרעתון, המזוהה על ידי החוקרים, עם הכפרים הפלסטינים פרע'תה ופרח'ה שבשומרון.

על פי הרב דוד הלל וינר, אין מדובר בשם יהודי כלל אלא בכינוי שמטרתו להדגיש את מעמדו של השופט בתור נציב העיר מטעם עם פולש כלשהו. לטענתו של וינר הר העמלקי, שמוזכר בהקשר של עבדון, הוא למעשה האזור הגבוה עליו יושבת העיר גזר שנכללה בתחום נחלתו של שבט אפרים, אולם לא נכבשה על ידי בני ישראל מידי העמלקיםכנענים)[2]. לעניין שינוי שמה של גזר לפרעתון משיב וינר כי בעקבות מסע המלחמה שערך פרעה מרנפתח בארץ ישראל, אשר במהלכו נלכדה העיר (אירוע המוזכר במצבת ישראל), הוסב שמה לפרעתון מתוך כבוד לפרעה מרנפתח. מתוך הנחה זאת היה עבדון נתין מצרי (עבדון, על שם השעבוד למצרים) המופקד על גזר (המאבק של שבט אפרים בעמלק בניסיון להתנחל בעיר היה, כאמור, חלק מרכזי בפעולותיו של השבט)[3].

הנוכחות העמלקית בגזר נותרה אמנם גם לאחר כיבושה בידי מרנפתח (לטענתו של וינר המאבק בין העברים לעמלקים על השליטה בעיר נמשך עד לכיבושה בידי המצרים בתקופת מלכות שלמה וצירופה אל ממלכת ישראל)[4], אולם לטענתו הצליח עבדון לבסס בעיר את שלטונו של שבט אפרים, דבר הנרמז בתיאור העיירים, שכן תיאור הרכבת צאצאיו של עבדון על גבי עיירים מדגישה את מעמדם בתור מנהיגים, בדומה למסופר בפרשת יאיר הגלעדי[3][5].

עבדון בן הלל
מקום קבורה פרעתון
שופט ישראל ה־11
משבט אפרים
8 שנה

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק י"ב, פסוק י"ג
  2. ^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק י'
    ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ט
  3. ^ 3.0 3.1 דמויות בתנ"ך - עבדון בן הלל הפרעתוני
  4. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוק ט"ז
  5. ^ ספר שופטים, פרק י', פסוק ד'
אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בן הלל

האם התכוונתם ל...

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

חפני ופינחס

חָפְנִי וּפִינְחָס היו שני בניו של עלי הכהן, השופט האחרון של בני ישראל בתקופת השופטים, ששימש גם ככהן הגדול. חפני ופינחס שימשו ככהנים במשכן שילה. סיפורם מופיע בספר שמואל א', פרקים ב'-ד'.

יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

פרעתון

פִּרְעָתוֹן הוא אתר מתקופת המקרא, בו נולד ונקבר השופט האחד-עשר עבדון בן הלל הפרעתוני (ספר שופטים, פרק י"ב, פסוקים י"ג-ט"ו), ובו נולד וכנראה גם נקבר אחד מגיבורי דוד, בניהו על פי ספר שמואל.פרעתון זוהתה כבר במאה ה-14 על ידי רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח עם הכפר הפלסטיני פרע'תה, השוכן 19 ק"מ דרומית-מערבית לשכם ו-23 ק"מ מזרחית לקלקיליה.

באתר בוצע סקר ארכאולוגי ונחשפו בו שרידי מבנים קדומים ובורות עתיקים. על פי החרסים שנמצאו בסקר זה המקום היה מיושב בתקופה הישראלית, ומן התקופה הרומית ועד התקופה העות'מאנית. ממצאים אלו מחזקים את זיהוי המקום.

כמו כן, ליד הכפר שוכן מבנה קבר המזוהה עם קברו של עבדון ושל בניהו.

לדעת זאב ספראי לא ניתן לזהות בפרע'תה את פרעתון, השוכנת לפי הכתוב ב"ארץ אפרים" (שופטים יב, טו), כיוון שהכפר נמצא מצפון לנחל קנה, ולפיכך מיקומו בנחלת שבט מנשה ולא בנחלת שבט אפרים. לדעתו יש לזהות את פרעתון עם הכפר הפלסטיני פרח'ה, השוכן 10 ק"מ ממערב ליישוב מעלה לבונה.לדעת יהודה אליצור ניתן להסביר כי גם פרעתון הייתה מן הערים שהיו לשבט אפרים בתוך גבולות נחלת שבט מנשה, כפי שכתוב "ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה" (ספר יהושע, פרק י"ז, פסוק ט'), "והערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה כל הערים וחצריהן" (ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק ט').הרב דוד הלל וינר טוען כי פרעתון היא כינוי לעיר המקראית גזר.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.