ע'ג'ר

ע'ג'רערבית: غجر) הוא כפר עלווי השוכן על הגבול שבין לבנון לבין ישראל. החלק הישראלי של הכפר מוגדר כמועצה מקומית והוא היישוב היחיד בישראל שרוב תושביו הם עלווים. היישוב שוכן במחוז הצפון בין הגליל העליון לרמת הגולן והוכרז כמועצה מקומית בשנת 1982 לאחר שסופח בחלקו יחד עם רמת הגולן תחת חוק רמת הגולן ב-1981. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בחלקו הישראלי של ע'ג'ר 2,607 תושבים (מקום 246 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.9%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לחלקו הישראלי של ע'ג'ר דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 75.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 7,006 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[3]

ע'ג'ר
שער הכניסה לחלקו הדרומי (הישראלי) של הכפר ע'ג'ר
שער הכניסה לחלקו הדרומי (הישראלי) של הכפר ע'ג'ר
שם בערבית غجر
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אחמד פתאלי
גובה ממוצע[1] ‎282 מטר
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 2,607 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 246
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.9% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 1,074 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 163
תחום שיפוט[2] 2,420 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 228
(למפת אצבע הגליל רגילה)
Etzba hagalil
 
ע'ג'ר
ע'ג'ר
33°16′14″N 35°37′30″E / 33.2704325310989°N 35.6250784984156°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
2 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3787
    - דירוג מדד ג'יני 190
פרופיל ע'ג'ר נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
Al Ajar
ע'ג'ר בצילום מכיוון הר דב. גדר המערכת עוברת בקצה השמאלי של השדה (השטח הכהה) הצמוד לכפר, והמשך הקו הכחול חוצה את הכפר עצמו.

היסטוריה

ממלחמת העולם הראשונה עד מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעקבות הסכם ניוקומב-פולה, עבר האזור להשפעה צרפתית. הן לבנון והן סוריה היו נתונות בחסות צרפתית, וקו הגבול ביניהן לא סומן בבירור. הכפר נמצא על הגבול ולפי חלק מהמפות היה בריבונות לבנון. תושבי הכפר הם ברובם עלווים, עדה מבוססת בסוריה, והיו להם קשרים עם כפרים עלוויים אחרים ברמת הגולן: זעורה ועין פית.

במפקד אוכלוסין שנערך בסוריה ותוצאותיו פורסמו ב-1960 נכלל הכפר ע'ג'ר בין היישובים הסוריים, ואף משויכות אליו חלק מחוות שבעא. במפקד הזה נמנו בע'ג'ר 620 איש[4] (לא כולל תושבי החוות)[5]. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1958 שמשה ע'ג'ר כאחת הנקודות בסוריה דרכה סיפקה סוריה נשק למורדים[6].

על פי גרסה אחת, כשסוריה ולבנון זכו לעצמאות[7], קיבלה סוריה את השליטה בכפר בפועל, ואף העניקה אזרחות סורית לתושביו[דרוש מקור]. גרסה אחרת מציינת שכבר בשנת 1932 ניתן לתושבי הכפר לבחור בין השתייכות לסוריה או לבנון והם בחרו להשתייך לסוריה[8]. בעיתונות הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים הופיעה גרסה נוספת, על פיה הכפר ע'ג'ר היה כפר לבנוני שהועבר לשליטה סורית על מנת שסוריה תוכל להשתמש בו כעמדה קדמית לפגיעה בישראל והטית מקורות הירדן[9][10][11].

ממלחמת ששת הימים ועד הנסיגה מלבנון

במלחמת ששת הימים, עלו כוחות של צה"ל לגולן והתקדמו אל הכפר מכיוון מזרח. לפי המפות שהיו בידי צה"ל, שהיו ככל הנראה מבוססות על מפות בריטיות, הכפר נמצא בתוך תחומי לבנון, מדינה שלא השתתפה בלחימה נגד ישראל. לפיכך צה"ל הסתפק בכניעת הכפר[12] ואיסוף הנשק ועזב את הכפר. על פי פרסומים אחרים, צה"ל כלל לא הגיע אל הכפר עד שלאחר מספר ימים הלך נציג הכפר לקונייטרה להודיע על כניעת הכפר[10].

בראיון למגזין טבע הדברים שערך דודו בן-צור עם ח'טיב ג'מאל, אחד מתושבי הכפר, בדצמבר 1993 סיפר ג'מאל:

"...ע'ג'ר אף פעם לא היה שייך ללבנון אלא לסוריה. לאבי הייתה תעודת זהות סורית. במלחמת ששת הימים הגיע הצבא הישראלי ממזרח לכפר. לפי המפות הבריטיות שבידיהם החליטו הקצינים שהכפר נמצא בשטח לבנון. היות שלישראל לא הייתה חזית לחימה עם לבנון, לא כבשו את הכפר, אלא רק אספו את הנשק ואמרו לנו שאנחנו לבנונים. אמרנו בסדר. הלבנונים סירבו לקבלנו מחשש שיחשבו כמספחי שטח סורי, לכן אסרו עלינו לעבור את הגבול. למשך חודשיים וחצי הפך ע'ג'ר למדינה עצמאית של 36 משפחות בין לבנון לישראל. חצי מתושבי הכפר, כ-350 איש, עזבו לסוריה בעקבות המלחמה. משנגמרה אספקת המזון בכפר פנינו למושל הצבאי הישראלי וביקשנו שיעלה את בעייתנו בכנסת. אחרי שבועיים חזר והניף את דגל ישראל מעל הכפר."

[13]

בדצמבר 1967 פתח אגד קו אוטובוס שהגיע פעמיים ביום לכפר[14]. מקורות חיברה את הכפר בצינור 3 אינץ' למתקן שאיבה מהווזאני שהיה בשטח לבנון ומשרד החקלאות סייע לכפר בפיתוח החקלאות[15], אשר נפגעה מכיוון שרוב שטחי החקלאות של הכפר נותרו בשטח לבנון. רבים מאנשי הכפר התחילו לעבוד בעבודות חוץ בישראל[16]. בשנת 1970 סבל הכפר, כמו יישובים אחרים בצפון, מקטיושות שנורו על הכפר[17]. בשנים 1972–1973 הכין הממשל הצבאי ברמת הגולן ביחד עם משרד הדתות חוקים להסדרת ענייני המעמד האישי של תושבי הכפר והם הוכפפו לקאדי בחיפה[18]. בספטמבר 1973 חובר הכפר באופן אלחוטי לרשת הטלפון של ישראל[19]. תלמידי התיכון מהכפר למדו יחד עם הדרוזים בתיכון במסעדה[20].

הכפר סופח לישראל במסגרת חוק רמת הגולן שהתקבל בכנסת ב־1981. בניגוד לרוב הדרוזי של תושבי רמת הגולן, תושבי ע'ג'ר הסכימו לקבל את האזרחות הישראלית. רבים מהם עבדו בקיבוצי הסביבה ובמפעלים בקריית שמונה ומצבם הכלכלי השתפר[21].

בשנת 1978, במבצע ליטני, נכנס צה"ל ללבנון, ומאז ועד מאי 2000, נמצאו שני צדי הגבול הלבנוני בשליטת ישראל. באותה תקופה הואץ פיתוח הכפר ובתים רבים נבנו בחלק הצפוני של הכפר בטריטוריה לבנונית, באופן דומה להתפתחות של רפיח לתוך חצי האי סיני בעת שהיה בשליטה ישראלית.

לקראת יציאת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 התעוררה מחדש הבעיה של ע'ג'ר. הכפר המונה קבוצה קטנה ומבודדת של בני הדת העלווית - שנמנע מהם כל קשר עם בני עדתם במרחב. היו לכאורה צריכים להתחלק בין שתי מדינות עוינות.

הכפר לאחר נסיגת צה"ל מלבנון

במאי 2000 החליטה ממשלת ישראל להסיג את כוחות צה"ל באופן חד-צדדי מרצועת הביטחון בדרום לבנון. ישראל הודיעה שבכך היא ממלאת את החלטה 425 של מועצת הביטחון, ולפיכך העבירה את קביעת הגבול לנציגי האו"ם. ממשלת לבנון סירבה לשתף פעולה בקביעת הגבול. נציגי האו"ם פסקו כי הגבול בין לבנון לסוריה עובר במרכז הכפר ע'ג'ר (האו"ם אינו מכיר בסיפוח רמת הגולן לישראל), ולפיכך כוחות צבא ומשטרה ישראליים רשאים להיכנס רק לחלקו הדרומי של הכפר. ממשלת לבנון לא פרסה את כוחותיה בדרום לבנון, כך שהאזור נשאר בשליטת חזבאללה. תושבי הכפר מחו על החלטת נציגי האו"ם, ואיימו למנוע בכוח כניסה שלהם לתחומי הכפר.

כיום הכפר נמצא בחלקו בשליטה של ישראל וחלקו הצפוני מעבר לגבול ישראל-לבנון ולכן בעצם המעבר מצפון הכפר לדרומו או להפך נדרשים תושבי הכפר לחצות את הגבול. מצב זה גורם אי נוחות רבה לתושבים. הם אמנם אזרחים ישראלים, אך חלק ניכר מבתיהם ואדמותיהם החקלאיות נמצאים בשטח לבנון ואינו יכול לקבל שירותים מהרשויות הישראליות. על פי החוק הישראלי מוגדרים התושבים בחלקו הצפוני של הכפר "אזרחים ישראלים על שטח עוין". המצב הזה יוצר בעיות קשות גם לצה"ל ולמשטרת ישראל. שוטרים וחיילים ישראלים אינם נכנסים בגלוי לצפונו של הכפר כדי שלא יואשמו בהפרת החוק הבינלאומי, אך כדי שלא לחצות את הכפר, לא הוקמו מכשולים על הגבול העובר בתוך הכפר. כיוון שממשלת לבנון אינה מממשת את ריבונותה בדרום לבנון, הפך הכפר למוקד של פעילות עבריינית ופעילות של חזבאללה. סוחרי סמים מנצלים את המצב להברחת סמים דרך שטח הכפר[22], וחזבאללה הקים עמדת תצפית בחלק הצפוני של הכפר.

בשנת 2016 הוגשו כתבי אישום כנגד מספר תושבי הכפר, שנעצרו על ידי השב"כ. הם הואשמו בהעברת אמצעי לחימה, בסחר בסמים ובסיוע לארגון חזבאללה[23].

ב-12 בנובמבר 2017 נחנך במרכז הכפר "פארק ירוק", שמומן בידי מפעל הפיס. הפארק כולל מזרקה, מדשאות, גינה ומתקני משחק לילדים[24].

ניסיון החטיפה בכפר ומלחמת לבנון השנייה

בחודש נובמבר 2005 התבצעה בע'ג'ר פעילות חבלנית רבת עוצמה של ארגון החזבאללה. במהלך האירוע הופגזו מוצבי צה"ל השולטים על הכפר, והתבצע ניסיון חטיפה של חיילי חטיבת הצנחנים המוצבים בו. התנהל מעקב צמוד של מ"פ היחידה (סגן שהועלה בדרגה לסרן), אשר תיצפת באופן מתמשך לעבר חזבאללה, סוריה ולבנון וגיבש תוכנית פעולה שהצילה את חיי הפלוגה שלו (ועל כך קיבל צל"ש). המ"פ הבין כי כוחותיו עומדים להיות מופגזים בארטילריה כבדה מצד אחד, ומצד שני יתקיפו כלי רכב רבים של החזבאללה בניסיון לחטוף את חיילי צה"ל. אי לכך, המ"פ אימן את חייליו, כולל הקצינים הפקודים שלו, בדיוק לתרחיש הזה- בהוראת סגל הפיקוד, החיילים היו חייבים להיות בערנות מקסימלית לכיוון כניסת כלי הרכב לחטיפת חיילים ולא לזוז מעמדותיהם בגבול החוצה את הכפר. כך, ברגע שהגיעו כלי הרכב בניסיון לחטוף חייל, סוכל ניסיון החטיפה, וארבעה מהמחבלים נהרגו. מ"פ אלעד יעקובסון נפצע קשה בידו וברגלו ועבר ניתוחים רבים על מנת שיוכל להמשיך לשרת. כתוצאה מניסיון זה ומניסיונות נוספים נסגר היישוב לכניסת אזרחים ישראלים שאינם תושבי הכפר או תושבי הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן. בשל המצב הביטחוני הייחודי בכפר, והיותו פרוץ להתקפות חבלניות, הועלו במערכת הביטחונית מספר הצעות לטיפול בבעיה, כגון בניית גדר במרכז הכפר בין השטח הישראלי ללבנוני, העברת הכפר לשליטה לבנונית, או לחלופין העברת כל תושבי הצד הלבנוני לשטח ישראל. תושבי הכפר נאבקים ברעיונות אלו, ומעדיפים, בלית בררה, לשמור על המצב הקיים[25].

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הרס צה"ל את עמדת החזבאללה מצפון לכפר. השטח שמעבר לקו הכחול בצפון הכפר וסביבתו הקרובה נשאר תחת שליטה צה"לית גם לאחר שהתפנה צה"ל מכל שאר השטחים אליהם נכנס במהלך מלחמת לבנון השנייה[26]. כחצי שנה לאחר סיום המלחמה, הגיע צה"ל להסכמות עם יוניפי"ל וצבא לבנון באשר לאבטחה בצפון הכפר - דבר אשר היה אמור לאפשר לצה"ל לוותר על השליטה בצפון הכפר, אולם ההסכמות לא אושררו[27] לאחר שצבא לבנון חזר בו מהסיכומים[28]. נכון לינואר 2015, צפון ע'ג'ר עדיין נמצא תחת שליטה ישראלית[29] ולבנון ממשיכה לדרוש את נסיגת ישראל מהחלק הצפוני של הכפר[30][31]. כיום הכניסה מותרת רק לתושבי היישוב, וכן לחיילי צה"ל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ פרופיל חלקו הישראלי של ע'ג'ר באתר הלמ"ס
  4. ^ Uri Davis, The Golan Heights under Israeli occupation, 1967-1981, University of Durham, Centre for Middle Eastern and Islamic Studies, 1983, page 5
  5. ^ חיים סרברו, "סוגיית הלגיטימיות של התביעה הלבנונית ל'חוות שבעא' ביחס לגבול הבינלאומי", המרכז למיפוי ישראל, תל אביב 2006.
  6. ^ Crisis in Lebanon, Middle East Institute, 1961, pages 185-186
  7. ^ לבנון- 1943. סוריה- 1946.
  8. ^ HASSAN M. FATTAH, A New Fence Is Added to a Border Town Already Split, NY times, October 11, 2006
  9. ^ שפי גבאי, לבנוני, סורי ישראלי, דבר, 6 באוקטובר 1968
  10. ^ 10.0 10.1 יואל דר, הכפר העלווי ששכחו על קיומו, דבר, 17 במאי 1968
  11. ^ יצויין שגרסה זו אינה סבירה מכיוון שכבר בשנת 1961, לפני התחלת הטית מקורות הירדן, פורסם שהכפר היה ב-1958, בסוריה.
  12. ^ דוד מושיוב, לוחמים מספרים על מלחמת ששת הימים, דבר, 16 ביולי 1967; המשך
  13. ^ בן-צור, דודו (1994). "מהלכי הנהר", בתוך: "טבע הדברים", גיליון 2, פברואר-מרץ 1994, הוצאת "טבע הדברים: החברה לחקר האדם והסובב בע"מ", הרצליה. הגרסה האלקטרונית מתוך אתר "הספרייה הווירטואלית" של מט"ח.
  14. ^ הורחבו שירותי אגד בגולן, דבר, 22 בדצמבר 1967
  15. ^ נזרעה חלקה נסיונית ליד החצבאני, דבר, 28 בינואר 1970
  16. ^ יואל דר, הכפר הלבנוני שהזמין את צה"ל לכבשו, דבר, 15 בינואר 1969
  17. ^ הותקף כפר עלאווי ברמה, דבר, 29 בינואר 1970
    יואל דר, כל פגז הנופל בכפרנו מהדק תחושת אחדותנו עם היהודים, דבר, 27 במאי 1970
  18. ^ מסגרת משפטית לעדה העלאווית, דבר, 18 ביוני 1972
    חוקים להסדרת דיני האישות לעלאווים בגולן, דבר, 9 בספטמבר 1973
  19. ^ כפרים דרוזיים חוברו לרשת הטלפון הישראלית, דבר, 6 בספטמבר 1973
  20. ^ סמדר שיר, סלימה (שולמית) הדרוזית מלמדת עברית, מעריב, 10 בפברואר 1978
    מכרז להסעת תלמידים, מעריב, 19 בספטמבר 1985 (מודעה)
  21. ^ שלמה אברמוביץ, של מי אתה כפר, כותרת ראשית, 30 בינואר 1985
  22. ^ ראו לדוגמה: יהודה גורן, 6,000 מנות הרואין נתפסו בכפר רג'ר, מעריב, 12 בינואר 1987 ו
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 8939/08
  23. ^ תושבי הכפר ע'ג'ר שבגבול לבנון חשודים כי סייעו לחיזבאללה, דבר העובדים בארץ ישראל (בhe-IL)
  24. ^ מפעל הפיס (13 בנובמבר 2017), פיס ירוק בכפר ע'ג'ר, בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2019
  25. ^ חגי עינב, נציגי רג'ר ללבני: "כבר שבע שנים אנחנו בסגר", באתר ynet, 4 במרץ 2007
  26. ^ Mohammed Zaatari, UNIFIL denies accusations of bias, defends 'even-handed' role, The Daily Star, April 26, 2008
  27. ^ שנה למלחמת לבנון השנייה, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 12 באוגוסט 2007
  28. ^ [1]
  29. ^ Lebanon: senior UN official assures new unity Government of full assistance, December 7, 2009
  30. ^ קווי היסוד של הממשלה החדשה בלבנון, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 4 בינואר 2010
  31. ^ אילאיל שחר, מקווה שנגיע להסכם על נסיגה מרג'ר, באתר גלי צה"ל
גבול הצפון

גבול הצפון בישראל הוא קו הגבול העובר בחלקה הצפוני של המדינה, מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח, ומפריד בינה ובין לבנון.

גבולות מדינת ישראל

גבולות מדינת ישראל מגדירים את השטח עליו חל המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה וכן את השטחים שבהם היא מחזיקה בתפיסה לוחמתית.

מדינת ישראל גובלת בארבע מדינות: לבנון, סוריה, ירדן ומצרים, וכן ברצועת עזה ובאזור יהודה ושומרון, בו נחלקות הסמכויות השלטוניות בין הרשות הפלסטינית וישראל. לישראל גם שלושה גבולות ימיים, בים התיכון, בים המלח ובים סוף, בהם יש חשיבות לגבול המים הטריטוריאליים ולגבול המים הכלכליים של ישראל.

מדינת ישראל לא הצהירה על גבולותיה במגילת העצמאות שלה. הגבולות נקבעו בתהליך הדרגתי, שראשיתו בהסכם סייקס-פיקו בין המעצמות ששלטו באזור כ-30 שנה קודם להכרזת המדינה, המשכו בכתב המנדט, עבור בתוכנית החלוקה, מלחמת העצמאות, סעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 - חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, ובהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, לאורם נקבע הקו הירוק - גבולה בפועל של ישראל עד למלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שטחים נרחבים משכנותיה - סוריה, ירדן ומצרים. הסכם השלום בין ישראל למצרים, במסגרתו חזר חצי האי סיני לשליטת מצרים, הביא להסכמה על גבול ישראל-מצרים. הסכם השלום בין ישראל לירדן הביא לייצוב קו הגבול בין ישראל לירדן, תוך הסכמה על שינויים זעירים בו.

חלק מגבולותיה של מדינת ישראל נחשבים כגבולות זמניים: "קווי שביתת נשק", "קוי הפרדת כוחות" או "קווי הפסקת אש". שליטתה של ישראל ברמת הגולן נמצאת בלב המחלוקת בין ישראל לסוריה על גבולן המשותף. על הגבול בין ישראל ללבנון קיימת הסכמה, למעט שטח קטן של חוות שבעא. מאז שנות ה-90 מתקיים משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית על קביעת גבול ביניהן.

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2013)

בבחירות לרשויות המקומיות בישראל שהתקיימו ב-22 באוקטובר 2013, עמדו לבחירה 187 ראשי ערים ומועצות מקומיות (בבחירות לא נכללו מועצות אזוריות, אלה נבחרו כחודשיים מאוחר יותר).

בהתאם לכללי הבחירות לרשויות המקומיות נדרשו הבוחרים לבחירה כפולה - בפתק אחד לראש הרשות ובפתק שני לרשימה למועצת הרשות. מרבית הרשימות היו רשימות מקומיות, הפעילות רק במישור המוניציפלי, ומיעוטן היו רשימות מטעם המפלגות הפעילות גם במישור הארצי.

שיעור ההשתתפות הכולל בסיבוב הראשון בבחירות היה 51.1%, נמוך בהשוואה לשיעור ההשתפות בבחירות לכנסת התשע עשרה, שנערכו בתחילת אותה שנה - 67.8%. ערים אחדות התאפיינו בשיעור הצבעה נמוך במיוחד: תל אביב - 31.3%, ירושלים - 35.9%, באר שבע - 39.8%.

בשתי מועצות מקומיות, ע'ג'ר וקדומים, הבחירות בוטלו כיוון שהוגשו רק מועמדות לראש הרשות ורשימת מועמדים אחת ואלו הוכרזו כזוכים. בע'ג'ר נבחר בשלישית אחמד פתאלי ובקדומים נבחר בשנית חננאל דורני.ב-38 רשויות מקומיות לא הושגה הכרעה בדבר ראש הרשות הנבחר, והתקיים בהן סיבוב שני, ב-5 בנובמבר 2013. אחוז ההצבעה בסיבוב השני עמד על 50.90% מבעלי זכות ההצבעה.

על פי החוק, ראש רשות שנבחר בבחירות בקלפי יתחיל לכהן 21 ימים לאחר יום בחירתו, לכן הנבחרים בסיבוב הראשון נכנסו לתפקידם ב-12 בנובמבר 2013, והנבחרים בסיבוב השני נכנסו לתפקידם ב-26 בנובמבר.

שתי נשים נבחרו לכהן כראש עיר, מרים פיירברג בנתניה ויעלה מקליס ביהוד-מונוסון, ואישה אחת בלבד נבחרה לראש מועצה מקומית, ליזי דלריצ'ה בגני תקווה.

ב-24 בדצמבר 2013 נערכו הבחירות לקבוצה השנייה של מועצות האזוריות (הבחירות לקבוצה הראשונה נערכו ב-4 בדצמבר 2012). מתוך 25 מועצות אזוריות, רק במועצה אזורית חוף הכרמל נדרש סיבוב נוסף לבחירת ראש המועצה.

התחנה המרכזית של קריית שמונה

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא מסוף האוטובוסים והתחנה המרכזית של העיר קריית שמונה. שוכנת בלב העיר, ברחוב ארלוזורוב, סמוך לכביש 90 ושדרות תל חי בעיר.

התחנה המרכזית של קריית שמונה היא המרכזית באזור הגליל העליון ואזור אצבע הגליל, מהתחנה יוצאים קווי אוטובוס רבים, בין היתר לרמת הגולן, חיפה, עפולה, תל אביב-יפו, ירושלים וערים נוספות בעיקר בצפון ישראל.

מהתחנה יוצאים גם קווי אוטובוס עירוניים לרחבי העיר וקווי אוטובוס אזוריים למטולה ויישובי האזור.

וזאני

וזאני (בערבית: وزاني) הוא כפר לבנוני ומקבץ מעיינות בערוץ נחל שניר (החצבאני) בדרום לבנון, ממוקם סמוך לכפר ע'ג'ר שבגבול ישראל-לבנון.

חוק רמת הגולן

חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981 הוא חוק שחוקקה הכנסת ב-14 בדצמבר 1981 ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן, הוא אחד משני חוקים, השני – חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, בהם קבעה מדינת ישראל את גבולותיה באופן חד צדדי. משמעותו המשפטית של החוק נתונה במחלוקת בקרב מומחי משפט בישראל. בתגובה לחוק קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 497 שקבעה כי לסיפוח אין משמעות מבחינה בינלאומית.

טרה נוליוס

טֵרָה נוּלְיוּס (מלטינית: Terra nullius) הוא ביטוי שמקורו במשפט הרומי ומשמעותו: "אדמות שאינן שייכות לאיש". הוא משמש כיום בתחום המשפט הבינלאומי לתיאור שטח אשר מעולם לא היה כפוף לריבונות של מדינה, או שכל גוף ריבוני קודם ויתר בצורה מפורשת או מרומזת על ריבונותו בו. החלת ריבונות על שטח שנחשב כ"טרה נוליוס" אפשרית על ידי כיבוש, אם כי ייתכן שצעד זה יהווה הפרה של אמנה או חוק בינלאומי.

הטריטוריות הבודדות בעולם שמוגדרות כיום כ"טרה נוליוס" הן ביר טוויל, אזורים מסוימים לאורך נהר הדנובה בגבול קרואטיה-סרביה (על אזור מסוים המכונה גורנייה סיגה קמה מיקרו מדינה בשם ליברלנד), וארץ מרי בירד באנטארקטיקה.

ישנן עמדות משפטיות ישראליות המתייחסות לשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה כאל "טרה נוליוס". זאת משום, שלאחר פקיעת המנדט ב-1948, לא הוקמה ישות ערבית עצמאית בשטחים אלו, והם נכבשו והוחזקו, באופן לא מוכר בינלאומית, בידי מצרים וירדן. גם לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבשה מדינת ישראל שטחים אלו, היא לא החילה בהם ריבונות דה יורה (חוץ מבמזרח ירושלים). הקמתה של מדינה פלסטינית בחלק מן השטחים לא שינתה את מעמדם, שכן מדינות רבות לא הכירו במדינה זו.

מדינת ישראל עמדה פעמיים בפני מצב של טרה נוליוס. בפעם הראשונה, קרה הדבר ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים: המפות הישראליות הציגו את הכפר העלווי ע'ג'ר כחלק משטחה של לבנון, בעוד שמבחינתן של סוריה ולבנון ומבחינתם של תושבי הכפר, הכפר היה סורי, ועל כן, מתוקף שליטתה של ישראל ברמת הגולן, הוא אמור להיות בשליטתה. כעבור חצי שנה ישראל הכירה בכפר. בפעם השנייה, קרה הדבר ב-1985, בעקבות שיחות טאבה: "המשולש הימי" בגבול הימי שבין ישראל למצרים נותר חסר דרישה לריבונות, עד שנת 2003, שבה החילה ישראל את ריבונותה בשטח, על ידי המשטרה.

כביש הנפט

כביש הנפט (באנגלית: Petroleum Road, מכונה גם ציר הנפט) הוא כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית באורך של 47 ק"מ, הנמשך מהגבול הסורי סמוך להר פרס במזרח הגולן המרכזי, ועד גבול לבנון בצפונו של הגולן, סמוך לע'ג'ר. שמו של הכביש נגזר מקו צינור הנפט "טראנס-אראביאן פייפליין" (Trans-Arabian Pipeline Company, "צינור הנפט הטרנס-ערבי") שלאורכו הוקם. כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף המלווה את צינור הנפט לכל אורכו.

מועצה מקומית

בישראל, מועצה מקומית היא רשות מקומית בעלת אופי עירוני בדרך כלל, שמספר התושבים המתגוררים ביישוב עליה היא אחראית, קטן מכדי להכריז עליה כעל עירייה.

חלק מן המועצות המקומיות החלו כיישוב כפרי במועצה אזורית, אך מספר תושביהן גדל עד שהוחלט להכריז עליהן כרשות עצמאית.

נכון ל-2017 ישנן בישראל 124 מועצות מקומיות.

הסמכות להכריז על מועצה מקומית כעל עירייה נתונה בידי שר הפנים, והוא מתחשב בעניין זה גם ברצון התושבים. רמת השרון, למשל, נשארה במעמד של מועצה מקומית שנים רבות לאחר שהייתה ראויה למעמד של עירייה. גם פרדס חנה-כרכור, מבשרת ציון, גדרה, ערערה, מע'אר, גן יבנה וזכרון יעקב נשארו במעמד של מועצה מקומית ולא הוכרזו כעיר על אף שהן מונות למעלה מ-20,000 תושבים, כדי לשמר להן את התדמית של מושבה קטנה.

לעומת זאת המועצות מטולה ויסוד המעלה כן מוגדרות כמועצות מקומיות למרות מספר תושביהן הקטן (פחות מ-2,000) כדי להעניק יחס מיוחד למושבות הוותיקות בישראל.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

נחל שניר

נַחַל שְׂנִיר (ידוע גם בשם חצבני או חצבאני כשמו הערבי שהוא نهر الحاصباني - נַהְר אל-חאצבאני) הוא אחד ממקורות הירדן, והארוך מביניהם. רובו של הנחל נמצא בתחומי לבנון, ורק חלקו התחתון, מאזור הכפר ע'ג'ר ועד לנקודת חיבורו עם נחל דן ונחל חרמון ליד קיבוץ שדה נחמיה באצבע הגליל, נמצא בתחום מדינת ישראל. בנקודת המפגש עם הנחלים האחרים הם יוצרים את נהר הירדן. חלק מהנחל בסמוך למעיין ברוך הוא שמורת טבע. הוא אחד הנחלים הארוכים במדינת ישראל.

ניסיון החטיפה בע'ג'ר (2005)

ניסיון החטיפה בע'ג'ר התרחש בשנת 2005 בכפר ע'ג'ר שעל גבול ישראל-לבנון על ידי אנשי חזבאללה, במטרה לחטוף חיילים ישראלים. ארגון החזבאללה נחל כישלון בניסיון זה, לאחר שמארב ישראלי הרג ארבעה מלוחמיו והביא לנסיגתו המיידית של שאר הכוח. אירוע זה לווה בתקריות אש שונות בגבול הצפון, שנמשכו שעות ארוכות.

נפת יזרעאל

נפת יזרעאל (נקראת לעיתים נפת עפולה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם עמק יזרעאל הנמצא בשטחה.

שטח הנפה הוא 1,193 קמ"ר.

נכון לשנת 2015 חיים בנפה כ-490,300 תושבים.

נפת כנרת

נָפַת כִּנֶּרֶת (נקראת לעיתים נפת טבריה) היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה קרויה על שם הכנרת הנמצאת בשטחה.

שטח הנפה הוא 529 קמ"ר. ההתיישבות היהודית על גדות הכנרת החלה בעשור הראשון של המאה ה-20 ובה הוקם הקיבוץ הראשון בארץ ישראל, דגניה.

הנפה מחולקת לשני אזורים טבעיים: אזור כנרת 221 ואזור גליל תחתון מזרחי 222

נפת עכו

נפת עכו היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. קרויה על שם העיר עכו.

לנפה שישה אזורים טבעיים: אזור אילון, אזור יחיעם, אזור נהריה, אזור עכו, אזור כרמיאל ואזור שפרעם.

שטח הנפה הוא 928 קמ"ר.

הנפה חופפת פחות או יותר את אזור הגליל המערבי.

נפת רמת הגולן

נפת רמת הגולן היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל. הנפה מתפרסת על מרבית חבל רמת הגולן וחופפת לשטח שנכבש במלחמת ששת הימים מידי סוריה והועבר לריבונות ישראלית אחרי חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981. היישוב הגדול ביותר בנפת רמת הגולן הוא הכפר הדרוזי מג'דל שמס אשר למרגלות החרמון בצפון הנפה.

שטח הנפה הוא 1,154 קמ"ר.

הנפה מחולקת לארבעה אזורים טבעיים: אזור החרמון, גולן צפוני, גולן תיכון וגולן דרומי.

עלווים

עלווים (Alawi) (בערבית: علويون; בעברית מקובל גם הכתיב עלאווים) הם קבוצה אתנית עם דת ייחודית אשר מרכזה בסוריה, בה מתגוררים כ-2.1 מיליון עלווים (כ-11% מהאוכלוסייה) מתוך כ-2.6 מיליון עלווים בעולם. מבחינה דתית יש הרואים בדת העלווית דת עצמאית ויש הרואים בה פלג אזוטרי באסלאם השיעי.

המונח "עלווי" הוא מונח חדש יחסית, ומקורו בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה. המונח מתייחס לזיקתם של העלווים אל האימאם עלי בן אבי טאלב, שתומכיו ייסדו את האמונה השיעית, בן דודו של הנביא מוחמד.

הנשיאים הסורים חאפז אל-אסד ובשאר אל-אסד השולטים בסוריה מאז שנת 1970 הם ממוצא עלווי, וכן רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של סוריה.

קו העימות

קו העימות הוא אזור במדינת ישראל, המשתרע לאורך גבולה של ישראל עם לבנון, וכולל את הערים קריית שמונה, מעלות תרשיחא ונהריה, וכן הרבה מושבים וקיבוצים באזור. נמצא בחלקה הצפוני של ישראל וחופף לחלק הצפוני של הגליל העליון. גובל בחלקו הצפוני של מישור החוף הצפוני במערב, ברמת הגולן במזרח, ובדרום לבנון בצפון. נמצא בתחומי המועצות האזוריות הגליל העליון, מרום הגליל, מטה אשר, מעלה יוסף ומבואות החרמון.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 99.7%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 0.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.2%
גילאי 5 - 9 10.5%
גילאי 10 - 14 11.2%
גילאי 15 - 19 9.9%
גילאי 20 - 29 17.5%
גילאי 30 - 44 23.3%
גילאי 45 - 59 11.1%
גילאי 60 - 64 1.9%
גילאי 65 ומעלה 3.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 626
 –  יסודי 327
 –  על-יסודי 299
מספר כיתות 26
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאליסוד המעלהיפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ור • ע'ג'ר • עיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.