סרקופג

סַרקוֹפָג הוא מְכל אבן המשמש כארון קבורה. המילה מקורה במילה היוונית סרקוֹפגוֹס (σαρκοφαγος), שמשמעותה "אכלן בשר".[1]

מרבית הסרקופגים נעשו מאבן גיר קשה ועוטרו בעיצובים שונים, בסרקופגים שנמצאו באזורים בהם התגוררו יהודים בזמן בית המקדש השני גולפו דגמים גאומטריים וצמחיים, לעומת סרקופגים הלניסטיים בהם גולפו דמויות מהמיתולוגיה היוונית.

חלק מהסרקופגים נבנו להיות מעל האדמה, כחלק מקבר מפואר ומשוכלל. אחרים נועדו לקבורה צנועה בלבד ומוקמו באולמות תת-קרקעיים. הסרקופג בדרך כלל היה שכבת ההגנה החיצונית של המומיות המצריות המלכותיות, עם כמה שכבות של ארונות מתים המונחים בתוכו.

הרודוטוס האמין בטעות, שהסרקופג עשוי מאבן מיוחדת שמכלה את הגופה השוכנת בתוכה.[2]

ישנם סרקופגים רבים שנמצאו ונשמרו כמו סרקופג אלכסנדר, סרקופג הזוג הנשוי, סרקופג יוניוס באסוס ועוד.

Egypt.KV8.01
סרקופג אבן אשר הכיל את המומיה של הפרעה המצרי מרנפתח
Sarcophagus from the Israel Museum - Jerusalem
ארונות קבורה אנתרופואידים מחרס שהתגלו בדיר אל בלח מתקופת הברונזה המאוחרת ומצויים במוזיאון ישראל

סרקופגים בארצות הברית

Warner in Laurel Hill
קבר וורנר בבית העלמין לורן היל, פילדלפיה, פנסילבניה

הסרקופגים הופיעו מחדש בארצות הברית במהלך הרבע האחרון של המאה ה-19. הם המשיכו להיות פופולריים בשנות ה-50, למרות הפופולריות של מצבות שוכבות (אשר ניתן היה לתחזק בקלות רבה יותר).[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Private Guide Israel: מושגים בארכיאולוגיה | Danny Herman | Private Tours. Archaeological Expertise, dannythedigger.com (בAmerican English)
  2. ^ Roman and Early Christian Burial Practices, www.mcah.columbia.edu
  3. ^ Presbrey, Leland, Commemoration: The Book of Presbrey - Leland Memorials’, Presbrey-Leland Incorporated, 1952, עמ' 79-85
אבטליון (זוגות)

אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב, שהיה אחד ממלכי אשור.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

אטרוסקים

האֶטְרוּסְקִים הם עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית.

ארון אחירם

ארון אחירם הוא סרקופג שהתגלה בנקרופוליס המלכותי של העיר הקדומה גבל שבלבנון. על הסרקופג נמצאה כתובת חקוקה בכתב פיניקי המציינת את שמו של מלך פיניקי בשם אחירם. הכתובת מתוארכת לשנת 1000 לפנה"ס לערך.

ארון מתים

ארון מתים הוא תיבה המשמשת להצגה וקבורה או שריפה של גופת אדם מת.

המאוזוליאום של סנטה קונסטנצה

המאוזוליאום של סנטה קונסטנצה (באיטלקית: Mausoleo di Santa Costanza) היא כנסייה ברומא, שנבנתה בימי הקיסר קונסטנטינוס. כנסייה זו שימשה כמאוזוליאום, שבו נקברו בתו קונסטנטינה ואמו הלנה. הכנסייה נקראה על שמה של קונסטנטינה עם הפיכתה לקדושה, זמן רב לאחר מותה בשנת 354 לספירה. הכנסייה שופצה בשנת 1254 ושוב בשנת 1620.

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול (בטורקית: İstanbul Arkeoloji Müzeleri) הם שלושה מוזיאונים לארכאולוגיה הנמצאים בצד האירופי של איסטנבול בטורקיה בשטח ארמון טופקאפי, השוכן ברצועת האדמה שבין קרן הזהב מצפון וים מרמרה מדרום.

שלושת המוזיאונים הם:

המוזיאון לארכאולוגיה – המבנה הראשי. מורכב מהמבנה הישן שנבנה בשנת 1891, ותוספת שנבנתה בסמוך אליו, שנקרא המבנה הראשי, הבניין החדש.

המוזיאון למזרח הקדום

מוזיאון לאמנות אסלאמית – שוכן ב"ביתן הקרמיקה" (בטורקית: Çinili Köşk)אוסף המוזיאונים כולל יותר ממיליון פריטים כמעט מכל הציוויליזציות ברחבי העולם.

הסיגרים של פרעה

הסיגרים של פרעה (בצרפתית: Les Cigares du pharaon) הוא הספר הרביעי בסדרת הקומיקס "טינטין" אשר נכתב ואוייר על ידי הסופר והצייר הבלגי ארז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1934 בשחור לבן. הספר לא תורגם לעברית.

ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמויות מרכזיות בסדרת הספרים - צמד הבלשים השלומיאלים תומפסון ותומסון והנבל רוברטו רסטאפופולוס.

ח'ופו

ח'וֹפּו (ביוונית: Χέωψ) הוא פרעה מצרים העתיקה, בן השושלת הרביעית של הממלכה הקדומה במצרים, אשר שלט בין 2589 לפנה"ס ל־2566 לפנה"ס. שמו המלא הוא ח'נפו־ח'ופו, היינו "האל ח'נפו מגן עליי". ידוע גם בכינויו היווני חפוס.

ח'ופו נולד לפרעה סנפרו והטפרס הראשונה, ובניגוד לאביו נזכר כפרעה אכזר ושנוא על ההמונים, כפי שתואר בידי הרודוטוס. ימיו היו ימי שגשוג שטרם נראו בממלכה, בעיקר הודות לאביו. המלך כנראה הנהיג את הצבא המצרי לתוך לוב, נוביה וסיני. ח'ופו בנה את הפירמידה הגדולה של גיזה, הראשונה בפירמידות של גיזה, ואחת משבעת פלאי תבל. ג'דפר, אחד מבניו, ירש את כסאו לאחר מותו.

העדויות לשלטונו הן: הפירמידה, הספינה של ח'ופו, הספינה שנמצאה בבור חתום בפירמידה של גיזה מיוחסת לפרעה ח'ופו. הספינה עשויה לוחות ארז שהוא בנה כדי להפליג בה אל ארץ המתים, ומוצגת במוזיאון מיוחד שנבנה עבורה בקהיר, פסל שנהב מיניאטורי שנמצא באבידוס, וכיום מוצג במוזיאון קהיר. אותר סרקופג השייך לו, אך מומייתו לא נמצאה עד היום. יש טוענים כי ח'ופו לא היה מלך כלל, אלא אות אל השמש המצרי, וכי לכבוד אל זה נבנתה הפירמידה.

שתי סברות עיקריות הועלו לגבי בניין הפירמידה. הראשונה גורסת כי ח'ופו העביד עבדים רבים עד תום בניית הפירמידה, בעוד שהאחרת טוענת כי העבודה נעשתה בידי צוות בונים מיומן, שקיבל שכר על עבודתו. באוגוסט 2004 טענו שני ארכאולוגים חובבים צרפתיים כי גילו מסדרון סודי בתוך הפירמידה, שכנראה מוביל לחדר קבורת המלך. השניים לא קיבלו אישור ממועצת העתיקות המצרית לערוך את החקירה הנדרשת.

חורבת דובה

חורבת דוּבָּה הוא אתר ארכאולוגי השוכן על גבעה בסמוך לכביש המוביל מכביש 672 לקרן הכרמל. האתר שוכן על פסגה המתנשאת לרום של 475 מטר.

באתר שרידי מבנים מהתקופה הרומית והתקופה הביזנטית. השרידים נמצאים חלקם בפסגת הגבעה וחלקם על גבי המדרון. מהמבנים שרדו חלקי קירות, דפנות של דלתות ומשקופים, מפתנים ואבני פותה. בנוסף שרדו במקום בורות מים ושרידי בתי בד. באתר נמצא סרקופג חצוב בסלע, שחציבתו לא הסתיימה. כ- 200 מטר מצפון מערב לחורבה נמצאים שרידי גת. בור האיסוף גודלו 2 על 1.3 מטר. אל הבור מגיעה תעלה רדודה שתחילתה במשטח דריכה ששטחו 2 על 2.3 מטר.

מסורת מקומית נוצרית מייחסת לאתר את מקום העימות בין אליהו הנביא ונביאי הבעל.

מקדש שלושת האמגושים

מקדש שלושת האמגושים (בגרמנית: Dreikönigsschrein) הניצב בקתדרלת קלן הוא תיבת שרידי קדושים (רליקיוויאריום) המכילה לפי המסורת את עצמותיהם של שלושת האמגושים (הידועים גם כשלושת המלכים או שלושת החכמים מהמזרח), שביקרו את מריה וישו בבית לחם וסגדו לו.

התיבה עצמה היא סרקופג והיא ניצבת בתיבת זכוכית מאחורי המזבח הראשי באפסיס של קתדרלת קלן הגותית. התיבה נחשבת לשיאה של האמנות המזאנית, תת-סגנון של הרומנסק, שהתפתח בעמקי המז והריין. מקדש שלושת האמגושים הוא תיבת שרידי הקודש הגדולה ביותר בעולם המערבי.

מרנפתח

מרנפתח (1274 לפנה"ס לערך- 1203 לפנה"ס) היה הפרעה הרביעי בשושלת ה-19 שבמצרים העתיקה. הוא שלט בין השנים 1203-1213 לפנה"ס.

אביו, רעמסס השני, מלך במשך 66 שנים כך שמרנפתח, שהיה בנו ה-13 מאשתו איסטנופרט, עלה לשלטון בגיל מאוחר מאוד- בסביבות גיל 60 ואף יותר. מרנפתח נלחם כנגד מרידות בכנען, אך פועלו החשוב ביותר היה מסע המלחמה לאזור לוב. גויי הים שהשתלטו על לוב פלשו ממנה למצרים וניסו לכובשה, אך מרנפתח הדף אותם, חדר ללוב והביס אותם גם שם.

מרנפתח העביר את המרכז השלטוני מפר-רעמסס בחזרה לממפיס, בה הוא בנה מקדש מלכותי. יורשו של מרנפתח היה סתי השני.

הארכאולוג גרפטון אליוט סמית שהסיר את הכיסוי מעל פני המומיה של מרנפתח ב-7 ביולי 1907, טען כי המומיה (שגובהה 1.714 מ') מעידה כי פניו של מרנפתח היו דומים במבניהם לאלה של סבו, סתי הראשון, יותר מאשר לאלה של אביו, רעמסס השני.הסרקופג של מרנפתח נמצא בשנת 1940 על ידי הארכאולוג הצרפתי פיר מונטה (Pierre Montet) בעת שחפר את קברו השלם של המלך פסוסנס הראשון בטאניס שהייתה בירת השושלת ה-21. באותה עת בתקופת הביניים השלישית במצרים העתיקה, היה מקובל לעשות שימשו נוסף בפסלים, מונומנטים, וגם סרקופגים מתקופות קדומות. קרטוש על צידו החיצוני האדום של הסרקופג הראה שבמקור זה היה סרקופג של מרנפתח.

סרקופג אלכסנדר

סרקופג אלכסנדר הוא סרקופג אבן המעוטר בגילופי תבליט של אלכסנדר מוקדון. הוא נוצר בסוף המאה ה-4 לפנה"ס. העבודה נשתמרה להפליא ונמצאת, נכון ל-2016, במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול.

סרקופג יוניוס באסוס

"סרקופאג יוניוס באסוס" הוא סרקופג העשוי אבן שיש המתוארך לשנת 359 לספירה והוא מוצג כיום במוזיאון הוותיקן ברומא.

הסרקופג שייך לאדם נוצרי בשם יוניוס באסוס (בלטינית: Junius Bassus), בנו של קונסול רומי אשר היה בעל תפקיד בפרפקטורה הרומית. כתובת על הסרקופג, הכתובה לטינית, מספרת אודותיו:

"יוניוס באסוס, חבר הסנאט, אשר חי ארבעים ושתיים שנה ושני חודשים, הצטרף אל האל במהלך שרותו את השלטון הרומי והמיר את דתו ב-25 בספטמבר, בשנת המועצה של [הסנאטורים] אוסאביו (Evsebio) ויפאטו (Ypatio)."

כתובת נוספת, הממוקמת בחלקו העליון של הארון, מתארת בצורה מליצית את האבל על מותו:

"...הוא עודד נהרות של שפע, בהדריכו את האנשים לטובת המולדת ובית הסנאט. הוא נפטר, בדמעותיה הנצחיות של העיר לא הותר למשרתיו של האדון לשאת את ארונו כי זה היה נטלם של ההמון הפשוט. כל הקהל בכה - אמהות, ילדים [ואף] הזקנים, המסדר האדוק של חברי הסנאט השילו בגדיהם ובכו. אז המצבות [נדמו] כבוכיות והבתים עצמם, לאורכה של הדרך, נאנחו. כבוד גדול ונעלה לאלו אשר חיים, כבוד גדול ונשגב הוא [המעמד אשר] איפשר לו המוות להשיגו."

הסרקופג סובל מנזק רב, אולם אחד מצדדיו נשאר במצב טוב. הוא מורכב משתי רצועות אורך (רגיסטרים) הנושאות אופי של מבנה אדריכלי. מבנה זה שבבסיסו אפריז אופייני לסרקופגים מאזור רומא. ברגיסטר העליון מופיע אפריז ישר הנקטע על ידי עמודים בסגנון קורינתי, ואילו החלק התחתון מורכב מקשתות ומקשתות מחודדות (המזכירות מעין צורה של גמלון) המופיעות לסרוגין. גם בין קשתות אלו מופיעים עמודים קורינתיים.

במרכזו של הרגיסטר העליון מופיע דמותו של ישו המתואר כשופט היושב על כיסא. לצידו מתוארים פאולוס ופטרוס השליחים. מתחת לכיסאו ישו מופיע דמות מואנשת של השמיים. תיאור כזה מסמל את אלהותו העל טבעית ואת המעמד אשר מתרחש מחוץ לטבע. מתחת לתיאור זה מופיע תיאור של כניסת ישו לירושלים. שני דימויים אלו משלימים האחד את השני בכך שהם מציגים את המימוש הארצי והאלוהי בדמותו של ישו.

ברגיסטר העליון מופיעים גם (משמאל לימין) תיאורים של עקדת יצחק, מעצרו של פטרוס, מעצרו של ישו ופונטיוס פילטוס הרוחץ את ידיו. ברגיסטר התחתון מופיעים איוב, אדם וחווה בגן העדן, דניאל ומעצרו של פאולוס. התיאורים מציגים את הדמויות בסביבה בעלת משמעות. כך לדוגמה מייצג עץ את גן העדן בסצנת אדן וחווה, את המימד הנוף בכניסת ישו לירושלים. גם בתיאורים אחרים מוצאים ניסיון לכינונה של סביבה ממשית. אופי פיסול הדמויות שואב הרבה ממסורת הפיסול היוונית והרומית בתיאור התנוחות והטיפוסים המפוסלים. עם זאת יש בתיאורים אלו מעין נסיגה מן הרצון לתיאור גוף אדם במסורת הפיסול הקלאסית.

פרשנות אפשרית של מבנה הסרקופג יכולה להיחשף בפנינו מתוך אופן הצבת הדמויות כממוסגרות בין העמודים. מיקום זה מכפיף אותן בצורה סמלית אל סדר צורני המבטא עולם מסודר והרמטי. גם מערך הדימויים, כלומר בחירת הסצנות ואופן מיקומן בסרקופג, חושף את משמעותו הסמבולית כמבשר על עליונותה של הדת הנוצרית. משמעות כזו מבוססת על "פרה פיגורציה", כלומר על שיטת הרמנויטיקה של כתבי הקודש הנוצריים, התופסת את סיפורי הברית הישנה כאנלוגיה וכרמז מקדים אל סיפורי הברית החדשה.

עינות ענר

עינות ענר (או "נבי ענר") הם קבוצת מעינות ליד היישוב נריה שבמערב בנימין, ששופצו בשנת 2014 על ידי נוער היישוב נריה.

במקום חמש בריכות מים עמוקות המאפשרות שחייה, פרגולות מוצלות ושולחנות פיקניק. במרחק של כ-40 מטר אחת מהשנייה על אותה מדרגת סלע בהר שוכנות שלוש הבריכות הגדולות במתחם:

עין גפן - נקרא כך עקב היות גפן עתיקה גדולה המסוככת על המעיין.

עין נריה - כשם היישוב הסמוך שנערים ממנו שיפצו את המעיינות

עין הנערים - לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בקיץ תשע"ד (2014) בו שופצו המעיינות.המקום זוכה למבקרים בעיקר במהלך חודשי הקיץ ובחגים. מהמקום נשקף נוף המאפיין את אזור מערב בנימין והרי גופנא. בחגים מתקיימות במעיינות פעילויות בחסות תיירות בנימין ונוער היישוב נריה.

בסמוך נמצאת חורבת קבר "נבי ענר" (יש המזהים אותו עם ענר רעו של אברהם אבינו) ומערה ובתוכה ציורי קיר עתיקים של מנורות, ענף זית ועוד. באחת משתי מערות הקבורה נמצאו שברי סרקופג.בקרבת מקום, כחלק מ"סינגל טלמונים" הוכשר מסלול אופניים "סובב עינות ענר" שאורכו 4.5 ק"מ והוא מדורג ברמת קושי בינונית.

קבורה

קבורה היא הטמנת גופתו של אדם או בעל חיים באדמה. הדבר נעשה על ידי חפירת בור באדמה, הנחת המת בתוכו ומילוי הבור מחדש באדמה שהוצאה מתוכו. לרוב, מעל הבור מוצבת מצבה הנושאת פרטים על הקבור. הקבורה נהוגה בתרבויות רבות.

קבר חולדה

קבר חולדה או קבר פלגיה הוא כינוי למערכת קבורה בהר הזיתים בירושלים, המיוחסת במסורת היהודית לחולדה הנביאה. המסורת בדבר מיקום קבר חולדה הנביאה בראש הר הזיתים החלה בימי הביניים ומקורות שונים המשיכו לציין את המקום גם במאה ה-19. המקום שעליו הצביעו כקבר חולדה נמצא במרומי הר הזיתים, מדרום לחצר כנסיית העלייה. מעבר חשוך מוליך לחדר קטן ובו סרקופג פשוט הנושא כתובת יוונית.

מעל הקבר ניצב כיום מסגד שנבנה בתחילת המאה ה-17. המסגד פתוח למתפללים בלבד וסגור בדרך כלל למבקרים.

הארכאולוג הצרפתי פליסיאן דה סוסי מצא בתוך הקבר כתובת יוונית פגאנית: "אמצי דומיטילה, איש אינו בן אלמוות".

קריפטה

במונחים מתקופת ימי הביניים קריפטה (אנגלית: Crypt מהמילה הלטינית crypta והמילה היוונית kryptē - "חבוי") היא חדר אבן או חלל כלשהו הבנוי בדרך כלל מתחת לרצפה של כנסייה או טירה, ובדרך כלל היא משמשת כאתר קבורה המכיל סרקופג, ארון מתים או שרידים קדושים של אישים כגון קדושים או בעלי תפקידים בכירים בכנסייה.

קתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים

קתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים היא הקתדרלה של העיר הילדסהיים שבגרמניה. הקתדרלה קרויה על שם מרים, אם ישו והיא הוכרזה כאתר מורשת עולמית ב-1985 יחד עם כנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים.

ב-815 הפכה הילדסהיים לבישופות ונבנתה בה קתדרלה בגודל 36 מטרים מרובעים ואפסיס במזרחה. באותו מקום, נבנתה הקתדרלה בצורתה הנוכחית בשנים 1010-1020 בסגנון רומנסקי אוטוניאני האופייני לסקסוניה העתיקה, סגנון שמתבטא בין השאר בקיומם של אפסיס בשני קצות המבנה. שיפוצים והרחבות נערכו במאות הבאות מספר פעמים וב-22 במרץ 1945 נחרבה הקתדרלה כליל מהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נבנתה הקתדרלה מחדש.

בקתדרלה מצויות מספר פריטי אומנות ומורשת, בהן:

דלתות ברונזה מתקופת הבישוף ברנווארד מהילדסהיים, מעוטרות בתבליטים המתארים את חיי אדם וישו

עמוד ישו, עשוי ברונזה בגובה ארבעה מטרים וחצי, מעוטר בתבליטים על חיי ישו

שתי נברשות עגולות מהמאה ה-11

סרקופג של גוטהארד הקדוש (חי 960 עד 1038)

קברו של אפיפניוס מפאביה מהמאה ה-5במרכז הקלויסטר עומדת קפלת אן שבנויה בסגנון גותי. הקפלה נבנתה ב-1321 וכמעט שלא ניזוקה במלחמת העולם השנייה. על קירותיה מטפס שיח ורדים אגדי בן 1000 שנים המסמל את ההצלחה והשגשוג של הילדסהיים. על פי האגדה, כל עוד ימשיך השיח להצמיח פרחים, תישאר הילדסהיים על כנה. למרות שהקתדרלה חרבה בהפצצות מלחמת העולם השנייה, השיח ניזוק אמנם, אך צמח שוב משורשיו שלא נפגעו.

מוזיאון הקתדרלה מציג אוסף נרחב של חפצי אומנות מימי הביניים.

ב-2010 החלו עבודות שיפוצים בקתדרלה שצפויות להסתיים ב-2014, ובמסגרתן נמצאו יסודות המבנה הקדום מ-815.

שמעיה

שמעיה היה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות (סוף תקופת החשמונאים), המאה השנייה לפני חורבן בית המקדש השני. הוא היה חברו של אבטליון, שהיה אב בית הדין, ויחד היו מגדולי חכמי הפרושים. אחריהם באו הלל הזקן ושמאי הזקן, שחתמו את תקופת הזוגות.

יש המזהים עם שמעיה את "סמייאס", הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו, ג), אולם אחרים סבורים כי סמייאס המוזכר בקדמוניות, הוא שמאי ולא שמעיה.שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון - בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.