סרגיי ויטה

הרוזן סרגיי יולייביץ' וִיטֵּהרוסית: Серге́й Ю́льевич Ви́тте; הולנדית: Witte;‏ 29 ביוני 1849 - 13 במרץ 1915), נודע גם בתור סרגיוס ויטה היה מדינאי רב השפעה ומי שעמד בראש תיעושׂ האימפריה הרוסית. הוא היה גם מחבר מנשר אוקטובר וקידם את החוקה הרוסית הראשונה. וייטה גם היה ראש מועצת השׂרים (ראש הממשלה הרוסית).

הוא נולד בטביליסי שבגאורגיה בשנת 1849 במשפחה של גרמנים-בלטים. למד באוניברסיטת אודסה. לאחר הלימודים עבד במערכת מסילות הברזל.

בתפקידו של ויטה כשׂר האוצר הרוסי מ-1892, ביצע רפורמות רבות ברוסיה שהראשונה ביניהן הייתה תיעושׂ המדינה. עזב את התפקיד בשנת 1903. בשנים 19051906 היה ראש הממשלה. במהלך מהפכת 1905 נאלץ להתפטר לטובת מחליפו איוואן גורמיקין.

התחתן עם יהודיה שהתנצרה.

פגישתו עם הרצל

באוגוסט 1903, לאחר פרעות קישינב, נפגש איתו תאודור הרצל. ויטה פתח בנאום אנטישמי: "היהודים מספקים די סיבות לאיבה. יש בהם שחצנות אופיינית, אולם רובם עניים, ומפני שהם עניים הם מלוכלכים ועושים רושם דוחה. הם גם עוסקים בכל מיני עיסוקים מכוערים, כרועי-זונות ומלווים בריבית. ומשום כך קשה כל-כך להגן עליהם. ובכל זאת, הנני ידיד היהודים". ויטה הוסיף כי קשה להגן עליהם משום ש"מיד יקומו ויאמרו כי קנו אותך בכסף". לדבריו, אמר לצאר המנוח אלכסנדר השלישי: "אילו היה אפשר להטביע ששה או שבעה מיליונים היהודים בים השחור, הייתי מצדד בכך בהחלט. אבל אם אי-אפשר הדבר, יש להניח להם לחיות". הרצל הציג את תוכניתו ליציאת היהודים וביקש מוויטה שהממשלה תנקוט "צעדים מסוימים של עידוד", וויטה השיב: "אך הרי מעודדים את היהודים להגירה, למשל בבעיטות באחוריים". הרצל הציג את בקשותיו, ובהן הסרת האיסור על רכישת מניות הבנק הציוני. ויטה הבטיח לעזור.[1]

Sergei Yulyevich Witte 1905.jpeg
סרגיי ויטה, 1905

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 417–418.
13 במרץ

13 במרץ הוא היום ה-72 בשנה (73 בשנה מעוברת), בשבוע ה-11 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 293 ימים.

1902 ברוסיה

1902 ברוסיה הייתה שנה ה-289 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה.

1903 ברוסיה

1903 ברוסיה הייתה שנה ה-290 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה.

1905 ברוסיה

1905 ברוסיה הייתה שנה ה-292 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה הסתיימה מלחמת רוסיה-יפן והגיעו לשיאם אירועי מהפכת 1905.

1906 ברוסיה

1906 ברוסיה הייתה השנה ה-293 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה. במהלך השנה נמשך מאבק בין הממשל לבין המהפכנים במסגרת מהפכת 1905.

1915

שנת 1915 היא השנה ה-15 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1915 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1915 ברוסיה

1915 ברוסיה הייתה שנה ה-302 מתחילת שליטת שושלת רומנוב במדינה.

איוואן דורנובו

איוואן דורנובו (ברוסית: Ива́н Никола́евич Дурново́‏; 1 במרץ 1834 - 29 במאי 1903 (התאריכים לפי הלוח היוליאני) היה מדינאי רוסי, יושב ראש מועצת השרים של רוסיה בשנים 1895–1903.

ברית 17 באוקטובר

ברית 17 באוקטובר (ברוסית: Союз 17 октября), שנודעה בכינוי המפלגה האוקטובריסטית, הייתה מפלגת מרכז אנטי-מהפכנית באימפריה רוסית, שנוסדה ב-1905 וחרתה על דגלה כינון מונרכיה חוקתית ברוסיה וביצוע רפורמות פוליטיות מתונות, ופעלה למען הגשמת ההבטחות שנתן הצאר במניפסט אוקטובר בעקבות מהפכת 1905, שעל שם התאריך בו ניתן (17 באוקטובר 1905) נקראה המפלגה.

המפלגה הורכבה מרובה מבני המעמדות הגבוהים ברוסיה - אנשי ממשל, בעלי קרקעות ואנשי עסקים. בתחילת דרכה נעשו ניסיונות כושלים לצרף למפלגה גם פועלים ואיכרים. מ-1906 עד לפירוקה עמד בראש המפלגה אלכסנדר גוצ'קוב.

מצע המפלגה כללה התייחסות לנושאים הבאים:

הגבלת כוחו של הצאר תוך השארות המבנה המונרכי של המדינה. הם תמכו במבנה הפרלמנט עם שני בתים, כאשר חצי מחברי הבית העליון (המועצה המדינית) ממונים על ידי הצאר.

מתן חופש הביטוי, תנועה ומצפון, אבטחת בעלות על הרכוש הפרטי. לגבי מתן זכויות שוות ליהודים המפלגה כל הזמן דחתה החלטותיה בנושא.

שמירה על "רוסיה הגדולה, אחת ובלתי-מחולקת".

סיוע לאיכרים לרכישת אדמות.

קיצור יום העבודה לפועלים.

שלילת אוטונומיה לחלקי האימפריה למעט פינלנד.

הענקת זכויות אזרח שוות לאיכרים.במוסקבה ובסנקט פטרבורג למפלגה היו סניפים של הוועד המרכזי. בנוסף לכך, בשנת 1906 בכ-260 ערי שדה היו סניפים. יחד עם זאת, פעילות בסניפים התקיימה רק בתקופות מערכת הבחירות לדומה. בסך הכול מעריכים שלמפלגה היו כ-30 אלף חברים. בשנת 1906 המפלגה הייתה מוציאה לאור כ-50 עיתונים במספר שפות. המפלגה השתתפה באופן פעיל בבחירות לדומה והקימה סיעה בכל הכינוסים:

הכינוס הראשון - 16 חברים

הכינוס השני - 44 חברים

הכינוס השלישי - 154 חברים. במהלך הכינוס 11 חברי דומה התפלגו והקימו סיעה נפרדת

הכינוס הרביעי - 98 חבריםבמהלך הרכבת הממשלה על ידי סרגיי ויטה, המפלגה קיבלה הזמנה להצטרף אך לאחר משא ומתן ראשי המפלגה החליטו לא להיכנס לממשלה החדשה בעיקר עקב חשש לשבת באותה ממשלה עם שר הפנים השמרני. למרות פעילות רחבה המפלגה לא הצליחה במיוחד בבחירות לדומה בשנת 1906 והסיעה כללה 16 אנשים בלבד. לאחר פיזור הדומה, אלכסנדר גוצ'קוב תמך במהלך. חלק מחברי המפלגה לא קיבלו את דעתו ולכן התרחש פילוג. כתוצאה מפילוג, מספר סניפים אזוריים הוקטן ל-128.

בבחירות לדומה שנייה המפלגה הצליחה להכפיל את גודל הסיעה, אך זה הייתה הצלחה מינורית. רק שינויים בחוק הבחירות איפשרו למפלגה לפורץ את מחסום הבחירות ולהגיע לסיעה בת 154 חברים, הסיעה הגדולה בדומה שכונסה בסוף שנת 1907. למרות הצלחה בבחירות, מספר החברים בסניפים אזוריים הלך ופחת.

לאחר רצח פיוטר סטוליפין חברי המפלגה שהיו פקידי הממשל עזבו אותה. כתוצאה מכך, הסניפים האזוריים למעשה שוטקו. הדבר גרם לכך שבבחירות שהתקיימו בשנת 1912 סיעת המפלגה קטנה ל-98 חברים בלבד. כבר בדצמבר 1913 חל פילוג וסיעה התפלגה ל-3 סיעות חדשות, כאשר למפלגה שוייכו 22 חברים בלבד.

ביולי 1915 המפלגה למעשה הפסיקה להתקיים והעיתון הראשי שלה שהיה יוצא במוסקבה נסגר. למרות זאת, ראשי המפלגה המשיכו בפעילות פוליטית.

לאחר מהפכת פברואר המפלגה הייתה חלק של הממשלה החדשה ואלכסנדר גוצ'קוב מונה לשר ההגנה. בהמשך, המפלגה הוצא מהממשלה והייתה באופוזיציה. לאחר מהפכת אוקטובר פעילות המפלגה נאסרה. ראשי המפלגה היו בין ראשי התנועות שלחמו בממשל הסובייטי ורובם עזבו את תחומי רוסיה.

הסכם פורטסמות'

הסכם פורטסמות' (באנגלית: Treaty of Portsmouth), אשר נחתם ב-5 בספטמבר 1905, סיים באופן רשמי את מלחמת רוסיה-יפן. ההסכם נחתם לאחר משא ומתן שהתנהל במספנות הצי בפורטסמות', על גבול מדינת מיין וניו המפשייר בארצות הברית

לניהול השיחות שקדמו לחתימת ההסכם הגיעו שני נציגים מכל צד: סרגיי ויטה ורומן רוזן מרוסיה וקומורה ז'וטרו וטקהירה קוגורו מיפן. דיפלומטים נוספים משתי המדינות שהו במלון ונטוורת', בעיירה ניו קסל הסמוכה (שם נחתם ההסכם).

על פי ההסכם על יפן ורוסיה לפנות כוחותיהן ממנצ'וריה ולהשיב את השליטה בשטח לסין, אולם ליפן הוענקה זכות חכירה לחצי האי ליאודונג (שבו פורט ארתור והעיר דאליין), וכן מסילת הרכבת הרוסית בדרום מנצ'וריה עם גישה למשאביה האסטרטגיים. יפן אף קיבלה מרוסיה את חציו הדרומי של האי סחלין. אף שיפן קבלה בהסכם טריטוריה נכבדה, השגיה איכזבו את הציבור היפני אשר ציפה כי תעמוד על דרישותיה הראשוניות לקבל לידה את כל האי סחלין וכן פיצוי כספי. אכזבת הציבור היפני הובילה למהומות היביה וב-7 בינואר 1906 נפלה ממשלת יפן בראשות קצורה טארו.

תאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית, שימש כמתווך בשיחות ועל תרומתו להסכם קיבל בשנת 1906 את פרס נובל לשלום.

בשנת 2005 צוין יובל המאה להסכם פורטסמות' בסדרת אירועים חגיגיים שנערכו במספנות הצי האמריקאי, בנוכחות דיפלומטים משתי המדינות.

ולדימיר קוקובצוב

ולדימיר קוקובצוב, (ברוסית: Владимир Николаевич Коковцов‏; 30 באפריל 1853 - 29 בינואר 1943) היה מדינאי רוסי, ראש הממשלה של האימפריה הרוסית בשנים 1911–1914.

טאס"ס

"טאס"ס" (סוכנות הידיעות של רוסיה "ט.א.ס.ס") היא סוכנות הידיעות המרכזית של ממשלת רוסיה, והיחידה בשליטה ממשלתית ישירה מבין שלל סוכנויות הידיעות הרוסיות.

מהפכת 1905

מהפכת 1905 הייתה ניסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את שלטון הצאר הרוסי, ניקולאי השני. המהפכה התפרשה על כל שנת 1905 אולם בסוף השנה דוכאה. שתי התוצאות הישירות של המהפכה היו: פרסום מנשר אוקטובר על ידי הצאר שהעניק מספר זכויות לתושבים והקמת הדומה - פרלמנט רוסי שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה.

מנזר אלכסנדר נבסקי

מנזר אלכסנדר נבסקי או לאוורת אלכסנדר נבסקי (ברוסית: Александро-Невская лавра - "אלכסנדר נבסקי לברה") הוא מנזר הממוקם בקצה המזרחי של נבסקי פרוספקט בסנקט פטרבורג.

מנשר אוקטובר

מִנְשָׁר אוקטובר (ברוסית: Октябрьский Манифест) הוא קובץ של זכויות שניתן על ידי הצאר הרוסי ניקולאי השני ב־17 באוקטובר 1905 (לפי הלוח היוליאני; 30 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני) כתגובה למהפכת 1905. בין הזכויות שניתנו במנשר אוקטובר הם: חופש הדת, חופש הביטוי וחופש ההתארגנות.

מנשר אוקטובר הוא גם הבסיס של החוקה הרוסית של שנת 1906.

עם הצגת המנשר לצאר ב-14 באוקטובר (לפי הלוח היוליאני) בידי סרגיי ויטה ואלכסיס אובולסקי, התווכח הצאר על תוכנו במשך שלושה ימים. אולם בסופו של דבר אושר על ידו. לאחר פרסום המנשר התחרט הצאר על כך שחתם על המנשר. הוא אמר כי הרגיש באותו רגע "בחילה ובושה על הבגידה בשושלת".

מנשר אוקטובר לא שינה את חייו של הרוסי הממוצע. למרות פרסום המנשר עדיין היה הצאר גורם מכריע בפוליטיקה הרוסית, שיכול לשנות ולהתאים את חוקי המדינה כרצונו. כמו כן שמר הצאר על שליטתו בפרלמנט הרוסי - הדומה.

פאבל גגארין

פאבל פבלוביץ' גגארין (ברוסית: Павел Павлович Гагарин;‏ 15 במרץ 1789, מוסקבה - 4 במרץ 1872, סנקט פטרבורג) היה פוליטיקאי ומדינאי רוסי, שכיהן כראש ממשלת רוסיה.

גגארין נולד בשנת 1789. אביו נפטר באותה השנה. לאחר שאמו מתה בשנת 1800, הוא ואחיו נשלחו להתחנך בפנימייה פרטית בבירת רוסיה, מוסקבה. בשנת 1809 החל לעבוד בשירות המדינה. בשנת 1831 הוא התמנה לסנאט, תחת שלטונו של ניקולאי הראשון.

היה ראש ממשלת רוסיה משנת 1865 ועד מותו בשנת 1872.

{{קצרמר{אישיות}}

ראש ממשלת רוסיה

ראש ממשלת רוסיה (ברוסית: Председатель Правительства Российской Федерации, מילולית: יושב ראש הממשלה של הפדרציה הרוסית) הוא התפקיד הממשלתי השני בחשיבותו ברוסיה.

ראש הממשלה ממונה על ידי נשיא רוסיה בהסכמת הדומה (הפרלמנט הרוסי). לתפקיד הייתה מקבילה בימי האימפריה הרוסית ובימי ברית המועצות (התפקיד המקביל בברית המועצות נקרא עד 1946 "יושב ראש מועצת הקומיסרים העממיים" ומ-1946 ואילך "יושב ראש מועצת השרים"). משרד ראש הממשלה במתכונתו הנוכחית נוסד בשנת 1991 והמבנה הנוכחי מתבסס על חוקת רוסיה הנוכחית שהתקבלה בשנת 1993.

ראש הממשלה מכהן במשך שש שנים, ומתוקף החוק עליו להגיש את התפטרותו עם בחירת נשיא חדש לתפקיד, אולם הוא יכול להתמנות מחדש ואין מגבלה על מספר הקדנציות שראש הממשלה יכול להתמנות אליהן.

כיום מכהן בתפקיד דמיטרי מדבדב, שמינויו אושר בפרלמנט במאי 2012. במאי 2018 אושר לקדנציה נוספת.

ראשי ממשלת רוסיה

להלן רשימת כל ראשי ממשלת רוסיה החל מ-1802 ועד היום, כולל רשימת ראשי הסובנרקום וממשלת ברית המועצות, כמו גם ראשי ממשלת הפדרציה הרוסית מאז 1991 ועד היום.

ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן היה הנסיך פיוטר לופוחין שכיהן במשך 10 שנים ו-315 יום בשנים 1816-1827. תקופת כהונה הקצרה ביותר הייתה של אלכסנדר טרפוב שכיהן במשך 47 ימים בסוף שנת 1916. תקופת זמן קצרה יותר כיהן ממלא מקום ראש ממשלת רוסיה ויקטור כריסטנקו, במשך 10 ימים בפברואר-מרץ 2004.

ראש הממשלה הצעיר ביותר היה אלכסנדר קרנסקי שמונה בגיל 36. פיוטר טולסטוי היה ראש הממשלה המבוגר ביותר, הוא מונה בגיל 81.

רפורמת סטוליפין

רפורמת סטוליפין או הרפורמות האגרריות של סטוליפין הייתה שורת רפורמות במגזר החקלאי באימפריה הרוסית, שהונהגה בתקופת כהונתו של פיוטר סטוליפין כיושב ראש ועדת השרים של רוסיה. רוב הרפורמות, אם לא כולן, התבססו על המלצות ועדה שנקראה "צורכי ועידת התעשייה החקלאית", ושהתקיימה ברוסיה בין השנים 1901–1903 בתקופת כהונת שר האוצר הרוסי סרגיי ויטה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.