ספר עזרא

ספר עֶזְרָא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה. על פי חז"ל, במקור כלל ספר עזרא את ספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא. הספר עוסק בין היתר בחייו ופעולו של עזרא הסופר.

ספר עזרא
עזרא דעת מקרא
ספר עזרא, מהדורת דעת מקרא
מספר פרקים 10
מספר פסוקים 312
סדרת ספרים כתובים
הספר הקודם ספר דניאל
הספר הבא ספר נחמיה
דמויות מרכזיות עזרא הסופר

עזרא ונחמיה

בתנ"ך שסודר על ידי בעלי המסורה כולל ספר עזרא גם את ספר נחמיה[1]. בהתאם לכך, התייחסו בתקופת הראשונים אל הספרים כספר אחד[2]. גם בתלמוד נראה שמתייחסים אל ספרי עזרא ונחמיה כספר אחד, שכן בברייתא שבתלמוד בבלי[3] מוזכרים כל ספרי התנ"ך וספר נחמיה אינו מוזכר. כמו כן, חז"ל[4] התחבטו מדוע לא נקרא ספר נפרד על שם נחמיה, ועונים על כך שני תירוצים:

  1. שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה"[5].
  2. שסיפר בגנותן של דניאל וראשונים, שנאמר: "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל-הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף-שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל-הָעָם וַאֲנִי לֹא-עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים."[6].

בהקספלה, מהדורת התנ"ך של אוריגנס מהמאה השלישית, המכיל את המקור העברי בצמוד לתרגום ליוונית, מופיע ספר נחמיה עם כותרת נפרדת. גם בוולגטה מופיע ספר נחמיה בנפרד. במהדורות הדפוס של התנ"ך בעברית במאה ה-15 מופיעים הספרים בנפרד.

על פי המחקר, הספרים נכתבו על ידי שני כותבים שונים וחוברו יחד לאחר כתיבתם, כפי שספר תרי עשר אוחד לאחר כתיבת חלקיו. חלק מהראיות שמובאות הן שבספר עזרא משולבים רישיונות חשובים בלשונם, לעומת ספר נחמיה שלא הביא את הרישיון לעלייה וגם לא הביא את הרישיון לבניית ירושלים. בנוסף, בראש ספר נחמיה יש 'כתובת', בעוד שבראש ספר עזרא אין. בנוסף, פרק ח' בנחמיה עוסק בעיקר בעזרא, וסביר להניח שאילו היה מחבר אחד לשני הספרים הוא היה מכניס את הפרק הזה בספר עזרא. כמו כן, הכותב של ספר עזרא מונה את השנה מחודש ניסן[7], כמקובל בתורה, ואילו בנחמיה הסופר החליט למנות את השנה מתשרי[8].

שינוי בולט נוסף הוא השינוי בין רשימת שמות ראשי האבות בעזרא לעומת הרשימה בספר נחמיה:

ספר עזרא, פרק ב' ספר נחמיה, פרק ז' פשר השינוי
זרובבל זרובבל -
ישוע ישוע -
נחמיה נחמיה -
שריה עזריה חילוף אתיות שיניות (זס"ש), השמטה (או הוספה) של מעיין תנועת עזר (ע חטופה) ליצירת משמעות מילולית.
רעליה רעמיה, נחמני חילוף למ"ד במ"ם, כמו חלופי האותיות ממוצא משותף (למנ"ר), ונוסף השם נחמני כדי להשלים לשנים-עשר, זכר לשנים-עשר השבטים.
מרדכי מרדכי -
בלשן בלשן -
מספר מספרת כמו סופרת[9] - פוכרת[10].
בגוי בגוי -
בענה בענה -

מקומו בתנ"ך

עזרא מקראות
ספר עזרא, מהדורת מקראות גדולות.

מקום הספר בתנ"ך, לפי הסדר בברייתא שבבלי[11] הוא כפי שמקובל כיום - אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה (אם מחשיבים את ספר עזרא וספר נחמיה לאחד, אז הספר יופיע לפני דברי הימים). אך בתרגום היווני והרומי הוא מופיע לאחר ספר 'דברי הימים', ככל-הנראה בגלל הסדר הכרונולוגי והשוואת סוף פסוקי דברי הימים לתחילת הפסוקים בעזרא[12]. מחלוקת דומה ניתן למצוא בפרשנים: הפירוש המיוחס לרש"י סובר[13], בעקבות הברייתא בבבלי, שעזרא הוא המשכו של ספר דניאל[14] ולעומתו, הרמב"ן סובר[15], שעזרא הוא המשכו של דברי הימים[16].

סגנון הספר

סגנון הספר שונה באופן בולט מהסגנון והעברית המקראית של שאר ספרי התנ"ך[17], ולשונו קרובה יותר ללשון ספר דברי הימים[18].
העברית בספר עזרא מושפעת מן השפה הארמית כמו, לדוגמה, חילוף האות ל' במקום מילת-היחס 'את': "ואשלחה לאליעזר לאריאל"[19], תופעה מוכרת ונפוצה בשפה הארמית. בזמן כתיבת ספר עזרא השתמשו בעיקר בשפות ארמית, ארמית ממלכתית ופרסית[דרוש מקור].כמו כן, הספר רווי בלשון פרסית כמו המילים: גזבר[20], אגרטל[21] ופרדס[22].

בנוסף, יש בלשון ספר עזרא ביטויים קרובים ללשון חז"ל, לדוגמה:

  1. "תענית"[23] במקום "צום"[24].
  2. נביאים "העמדת"[25] במקום "הקמת"[26].

יש הרואים את סגנונו של ספר עזרא כסגנון של ספר דברי-ימים פשוט, אך ספר עזרא איננו משמש כספר דברי ימים, שהרי אין הוא מלמד אותנו דבר על חיי גלות בבל ופרס, ואפילו שמות מושלי פרס הידועים (כמו כנבוזי השני), לא נזכרו בספר.

כמקור על תולדות יהודה בימי שיבת ציון

ספר עזרא מהווה מקור חשוב על תקופת שיבת ציון, הגם שיש הטוענים שהוא מגמתי וסלקטיבי.

הזהות היהודית

יהד
איור של מטבע "יהד".

לפי ההיסטוריה המקראית[27], אפשרו הבבלים ל"עם הנשאר בארץ יהודה"[28] להמשיך לקיים חיים תקינים בארצם. ייתכן שאותו "העם הנשאר" הם "עמי הארצות" שהפריעו בתחילת העבודה להקמת המזבח[29], גם בהמשך הדברים נראה שאל "בני ישראל השבים מהגולה"[30] נתווספו "כל הנבדל מטֻמאת גוי הארץ"[31], ועפ"י המסופר בנחמיה[32], הם השתתפו בטקס לפיו צריך להבדיל את תושבי ארץ יהודה[33] מהשפעת שכנותיה.

המצב המדיני

מתוך ספר עזרא, אנו לא מוצאים התייחסות ישירה למצב המדיני של השלטון ביהודה שהוענק בהצהרת כורש. אולם ששבצר, המכונה בספרנו "הנשיא ליהודה"[34], שהופקד על השבת כלי המקדש לירושלים, שב ונזכר בתפקיד פחה[35] במסגרת התעודה הארמית שמוזכרת בכתוב[36].
בהשוואה לספר נחמיה, שפעילותו הייתה כ-150 שנים לאחר הצהרת כורש, מעיד על עצמו שהיה פחה ביהודה[37] ואף מזכיר את הפחות שהיו לפניו[38].

ישנם חוקרים ששללו עדויות אלה וטענו, שיהודה הפכה לפחוה רק בימי נחמיה, ושקודם לכן הייתה חלק מפחות שומרון. טענתם מצאה חיזוק בממצא הרב של טביעות "יהוד"[39], אותן שייכו מבחינה פאליאוגרפית למחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה, כלומר תקופת נחמיה. אולם לאחרונה נתגלו טביעות "יהוד" חדשות, שמתוכן ניתן ללמוד, שליהודה היה מעמד של פחוה כבר מהצהרת כורש ואולי אף קודם לכן. אף על-פי כן, לא ברור מדוע זרובבל, ממנהיגיה הבולטים של יהודה לאחר ששבצר ועד לסיום בניית המקדש, אינו מכונה בפירוש בספר עזרא בתואר פחה. על כל פנים, ספר חגי מזכירו באופן שכיח בתואר "פחת יהודה"[40], ואולי אפשר להסביר שהתואר "פחת יהודיא" שבתעודה הארמית שבעזרא[41] מכוון אליו.

בכל-זאת, קשה מאוד להסביר את חוסר-ההתייחסות בספר עזרא למצב המדיני ביהודה. ייתכן שהיא נובעת מההתמקדות בנושאים החברתיים-דתיים של יהודה ומהדגשת הפן השונה בתפקיד זרובבל כמנהיג יהודי.

מפה עזרא
השערה - השטח המיושב.

מנהיגי העם

בתחום הנהגת העם עולה מספר עזרא תמונה לפיה קיימת קבוצת מנהיגות לצד המנהיג המדיני והכהן הגדול. תמונה זו עולה מסיומה של התעודה הארמית[42].על פי תעודה זו[43] חקר הפחה תתני את "זקני היהודים", אף על פי שבתחילת התעודה מסופר על זרובבל וישוע, שהיו הרוח החיה בחידוש בניית המקדש. אף תשובת המלך דריווש לתתני מכונת ל"פחת היהודים ולזקני היהודים". עדויות אלה מציירות תמונה מציאותית של התגבשות העדה כרשות ריבונית, שלנציגים שלה יש מעמד חוקי מוכר, לצד המנהיגות המדינית והכהן הגדול.

היקף מדינת יהודה

ספרי עזרא ונחמיה מהווים מקור חשוב להערכת היקף מדינת יהודה בתקופת שיבת ציון. בספר עזרא נמנים תשעה-עשר מקומות שאליהם התייחסו העולים עם זרובבל[44]. בהנחה שמקומות אלו היו מיושבים בימי שיבת ציון, יוצא שבתקופת דריווש היה המשולש: בית אל - בית לחם - אונו - מיושב על ידי שבי ציון. בספר נחמיה מתואר שטח היישוב היהודי כמשתרע מאונו בצפון עד לכיש בדרום, ומלכיש מזרחה עד חברון ועד הנגב, ובמזרח נסב הקו מהנגב עד הר אפרים, וכלל את כיכר הירדן ובית הגלגל[45].

מבנה הספר

ניתן לחלק את ספר עזרא לשבעה חלקים:

  1. הצהרת כורש ועליית ששבצר (פרק א').
  2. עליית זרובבל, בניית המזבח וייסוד ההיכל (פרקים ב'-ג').
  3. דרישת עמי הארצות לעזור בבניית המקדש, סירוב ראשי האבות והפסקת הבנייה (ד', א'-ו').
  4. התנגדות עמי הארצות לבנייה ומכתב השטנה לארתחששתא (ד', ז'-כ"ג).
  5. המשך וסיום בניית המקדש (פרקים ד', כ"ד-ו').
  6. עליית עזרא עם רישיון ארתחששתא (פרקים ז'-ח').
  7. ההתבוללות ותיקונה (פרקים ט'-י').

הספר פותח בהצהרת כורש, בה הוא קורא לכל העם הנותרים לעלות ולבנות לה' בית בירושלים. עוד הוא מוסיף, שכל מי שנשאר בגלות, יחזק את האנשים העולים בכסף וברכוש, חוץ מהנדבה שיביאו להם כדי לבנות את בית-המקדש.

106.Artaxerxes Grants Freedom to the Jews
עליית עזרא, מאת גוסטב דורה.

לאחר-מכן, הספר מונה את הרכוש[46] שהעלו איתם העולים. כמו כן, מנויים מספר האנשים שעלו בראשות זרובבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי[47], בלשן[48], בגוי, רחום ובענה. ברשימה זו נמנו אחד-עשר ראשים, ואילו בנחמיה[49] נמנו שנים-עשר ראשים מקבילים, עיין בטבלת ההשוואה שלמעלה.

בחודש תשרי, בנו ישוע ואחיו הכוהנים וזרובבל ואחיו את המזבח, שם הם מעלים עליו עולות "ככתוב בתורת משה". כל-זה, אף על פי ש"היכל ה' לא יוסד", כלומר בעוד שבית-המקדש עדיין לא בנוי[50].

שנתיים לאחר בואם, מתחילים שבי ציון לתגבר ולהסדיר את בניית וייסוד בית המקדש. בעוד הם מתחילים לעבוד, באים אליהם "צרי יהודה ובנימין" ("השומרונים"), ורוצים גם הם להצטרף לבניית בית-המקדש. זרובבל, ישוע ושאר ראשי האבות, מסרבים. כתוצאה מהסירוב, מנסים עמי הארצות לגרום להפסקת הבנייה בכל דרך אפשרית: לעכב אותם, ללעוג ולאיים על האנשים שעובדים על הבנייה, ואפילו שכרו אנשים שיתנו להם עצות רעות בנוגע לבנייה. לאחר-זמן מה, החליטו האנשים לכתוב מכתב שטנה לארתחששתא. במכתב הם מזהירים אותו שתושבי העיר ירושלים לא ייתנו לו מיסים. הם מוסיפים וקוראים לארתחששתא לבדוק בספר הזיכרונות של אבותיו, שם יימצא שהעיר ירושלים היא עיר 'מורדת ומזיקה' למלכים, ושתמיד יש שם מרידות. ארתחששתא שולח צו שבו הוא מעכב (מבטל) את הבנייה 'עד הודעה חדשה'. בצו הוא מזהיר לא להשתמש בכֹח בביטול, אך הם מבטלים אותה ב'זרוע ובחיל'.

עבודת המקדש נפסקה, עד לשנה השנייה למלכות דריווש, שבה מתנבאים חגי וזכריה הנביאים על הזדרזות בהמשך הבנייה. בעקבות-כך, צרי יהודה שולחים מכתב למלך דריווש, בו מצטטים את טענות היהודים. היהודים כותבים לדריווש לבדוק את הצו שנתן כורש לבניית בית-המקדש. דריווש מחזיר מכתב - בו הוא כותב "אני דריוש נתתי צו - מיד ייעשה!". היהודים ממהרים וממשיכים במרץ-רב בבניית המקדש. הבנייה נמשכת ארבע שנים, ובסיומה, בשנת שש לדריווש, תושבי יהודה חוגגים ומקריבים פרים, אילים, כבשים ושערי עיזים לחנוכת המקדש.

בשלב זה מתחיל הספר לתאר מאורע חדש, שעל הפרש הזמנים בינו לבין התיאורים הקודמים לו ישנה מחלוקת (הדעות נעות בין שנה אחת לפי הגמ'{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב' לבין חמשים ושבע שנים, הדעה המקובלת במחקר כיום.[51] ראו השנים החסרות). הסיפור החדש פותח בתיאור עזרא העולה ארצה ברישיון ארתחששתא, בו הוא נותן לו כלים שונים ו"שאר צורכי בית אלוהיך", אך הוא מגביל אותו בכמות לכל דבר[52], למעט המלח, שאותו לא הגביל[53]. לאחר שלושה ימים, הוא לא מוצא בכל העם שעלה איתו לוויים וכוהנים. הוא מבקש ממקום הנקרא 'כספיא' לוויים וכוהנים, והם מביאים להם, כהגדרת עזרא - 'כיד אלוהינו הטובה עלינו'[54].

לאחר-מכן, ניגשים השרים אל עזרא ואומרים לו: "לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות....כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקֹדש"[55]. עזרא מתאבל ומתענה על-זה ואף מתפלל אל ה' בתפילה הקרובה לתפילה שאנו מתפללים בארבע תעניות. שכניה בן יחיאל אומר לעזרא (בנוכחות "קהל רב מאוד" שהתקבץ במקום): "ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה נכרות ברית לאלוהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'"[56].

עזרא החיצוני

ספר עזרא החיצוני מיוחס בכתיבתו לעזרא הסופר בעצמו, ונמצא בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, ונדחה על ידי הכנסייה הקתולית והיהודים. בספר זה נמצא תשעה פרקים, המתחילים מימי חגיגת הפסח של המלך יאשיהו[57], עוברת דרך הצהרת כורש[58] ועליות עזרא ונחמיה ונגמרת בקריאת התורה של עזרא באוזני העם[59].

אף על פי שכל אותם אירועים מופיעים גם בתנ"ך המקובל, ספר זה בא בשינויים קלים, עיין בטבלת ההשוואה הבאה, המשווה בין מספר בני המדינה בין ספר עזרא לספר עזרא החיצון:

בני המדינה ספר עזרא, פרק ב' עזרא החיצון פרק 5
מספר אנשי ישראל 24144 26390
עובדי המקדש[60] 5022 4929
עובדי המקדש חסרי היחס[61] 652 652
כל הקהל יחד 42360 42360
אחרים[62] 7537 7537

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם כהנא, ספרי עזרא ונחמיה, התר"ץ.
  • מנחם זהרי, מקורות רש"י - דניאל עזרא ונחמיה, 1993.
  • מלבי"ם, פירוש מלבי"ם לעזרא, התרל"ד.
  • Joseph Blenkinsopp, Ezra-Nehemiah (OTL; Philadelphia: Westminster, 1988).
  • Hugh G. M. Williamson, Ezra-Nehemiah (WBC 16; Waco, TX: Word Books, 1985).

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ Carsten Peter Thiede, The Dead Sea Scrolls and the Jewish Origins of Christianity, Palgrave Macmillan, 2003, page 108
  2. ^ לדוגמה רש"י על בבא קמא ס"א: מפרש את המילה 'עזיבה' באמירה: "ודומה לו בספר עזרא ויעזבו (את) ירושלים עד החומה", והפסוק נמצא בספר נחמיה, פרק ג', פסוק ח', וכן מופיע ברש"י במס' סוכה עמ' ט"ו. וכן בספר אור זרוע, חלק ג', פסקי בבא מציעא סימן שע"ו. וכן מופיע גם בברטנורא, מסכת ברכות פרק ט' משנה ה', שם כותב הברטנורא: "דכתיב בעזרא: 'קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד העולם'", והפסוק איננו מופיע אלא בספר נחמיה, פרק ט'
  3. ^ בבא בתרא עמ' י"ד:.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב'
  5. ^ ספר נחמיה, פרק ה', פסוק י"ט
  6. ^ ספר נחמיה, פרק ה', פסוק ט"ו
  7. ^ ספר עזרא, פרק ז', פסוק ח', וכן בפרק ח', פסוק ל"א.
  8. ^ בספר נחמיה, פרק א', פסוק א', וכן בפרק ב', פסוק א'.
  9. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ה.
  10. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ז.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  12. ^ תחילת עזרא:

    א וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר:
    ב כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:
    ג מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

    ספר עזרא, פרק א', פסוקים א'-ג'.

    סוף ד"ה:

    כב וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר:
    כג כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיָעַל:

  13. ^ בפירושו לספר עזרא, פרק א', פסוק א'.
  14. ^ עיקר דבריו: "ובשנת אחת לכורש - סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמופיע ב-בבא-בתרא והמילה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל: 'בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה'(ספר דניאל, פרק ט', פסוק ב')".
  15. ^ בפירושו לספר שמות, פרק א', פסוק א'.
  16. ^ עיקר דבריו: "וכעניין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא. שהשלים דברי הימים: 'ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' בפי ירמיהו העיר ה' את רוח כורש' וגו' 'כה אמר כורש מלך פרס' וגו'. ואותם שני פסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הספור, אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בנין הבית והספר השני מעת הבניין."
  17. ^ כמו חילוף אותיות היחס ב' ו-מ', כמו מפי ירמיה (עזרא, א', א') - בפי ירמיה (ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק כ"ב).
  18. ^ לדוגמה, המקור כשם עצם 'התיחש' שמופיע גם בעזרא (פרק ח', פסוק ג') וגם בדה"א (פרק ה', פסוק א').
  19. ^ ספר עזרא, פרק ח', פסוק ט"ז
  20. ^ ספר עזרא, פרק א', פסוק ח'
  21. ^ ספר עזרא, פרק א', פסוק ט'
  22. ^ ספר נחמיה, פרק ב', פסוק ח'
  23. ^ ספר עזרא, פרק ט', פסוק ה'.
  24. ^ ספר שמואל ב', פרק י"ב, פסוקים ט"ז-כ"ב
  25. ^ ספר נחמיה, פרק ו', פסוק ז'
  26. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'; ספר עמוס, פרק ב', פסוק י"א
  27. ^ השווה: ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים כ"ב-כ"ד; ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק י', פרק נ"ב, פסוק ט"ז.
  28. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ב
  29. ^ ספר עזרא, פרק ג', פסוק ג'
  30. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק כ"א.
  31. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק כ"א
  32. ^ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל'.
  33. ^ הם ה"יהוד מדינתא", ספר עזרא, פרק ה', פסוק ח'.
  34. ^ ספר עזרא, פרק א', פסוק ח'.
  35. ^ מושל, תואר אצולה טורקי.
  36. ^ עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק י"ד.
  37. ^ עיינו בספר נחמיה, פרק ה', פסוק י"ד.
  38. ^ עיינו בספר נחמיה, פרק ה', פסוק ט"ו.
  39. ^ עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ח'.
  40. ^ לדוגמה עיין בספר חגי, פרק א', פסוק א', ספר חגי, פרק א', פסוק י"ד; ספר חגי, פרק ב', פסוק כ"א.
  41. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק ז'.
  42. ^ עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ו', ספר עזרא, פרק ה', פסוק י"ד.
  43. ^ עיינו בספר עזרא, פרק ה', פסוק ג' ואילך.
  44. ^ המקומות מופיעים בעזרא פרק ב', ולהלן המקומות בסדר הא"ב: אונו, בארות, בית לחם, גבע, גבעון, חדיד, יריחו, כפירה, לוד, מגביש, מכמש, נבו[נוב], נטופה, עזמות, עי, ענתות, קריית יערים ורמה.
  45. ^ מתוך ספר נחמיה, פרק י"א, פסוקים כ"ה-ל"ו; פרק י"ב, פסוקים כ"ה-כ"ט
  46. ^ והכסף והרכוש וכיוצא בזה.
  47. ^ יש מי שסבר שהוא מרדכי היהודי ממגילת אסתר, עיין במס' עמ' מגילה ט"ו. וכן בארב"ע לפרק ב' פס' ב'.
  48. ^ יש שסברו שזהו תואר למרדכי, עיין במס' מגילה עמ' י"ג: וכן במצ"ד ובמלבי"ם לפרק ב' פס' ב'.
  49. ^ ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ז'.
  50. ^ ומזה למדו ש"מקריבין אף על-פי שאין בית", ועיין להרחבה בנושא-הזה בערך קרבן פסח וחידוש עבודת הקורבנות.
  51. ^ חישוב: סיום בניית בית-המקדש היה בשנת 515 לפנה"ס, ושנת 'שבע לארתחששתא' היא שנת 458 לפנה"ס.
  52. ^ מפורט בפרק ז' פס' כ"ב.
  53. ^ "כי הוא דבר זול" (מצ"ד לעזרא פרק ז' פס' כ"ב).
  54. ^ ספר עזרא, פרק ח', פסוק י"ח.
  55. ^ ספר עזרא, פרק ט', פסוקים א'-ב'.
  56. ^ ספר עזרא, פרק י', פסוקים ב'-ג'.
  57. ^ עיינו בספר מלכים ב', פרק כ"ג המדבר על פסח יאשיהו.
  58. ^ עיינו בספר עזרא, פרק א' העוסק בהצהרת כורש.
  59. ^ עיין בספר נחמיה, פרק ח' העוסק בקריאת התורה.
  60. ^ כהנים, לוים, משוררים, שוערים, נתינים ובני שלמה, על פי ספר עזרא פס' נ"ח; ע'.
  61. ^ אלה ש"בקשו כתבם ולא נמצאו", ספר עזרא, פרק ב', פסוק ס"ב.
  62. ^ עבדים, אמות, משוררים, משוררות.
ארמית

אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה.

עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז השפה הרווחת של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, המשנה (במובאות), התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, תרגום אונקלוס, תרגום יונתן וספר הזוהר.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

דברי הימים

דִּבְרֵי הַיָּמִים הוא ספר מספרי המקרא, בתנ"ך היהודי כלול הספר בחלק הכתובים, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Παραλειπομένων (פאראליפומנון) בתרגום השבעים היווני או Chronicorum בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות ההיסטוריה שבברית הישנה. הספר מציג בראשיתו סקירה גנאלוגית מאדם הראשון עד למשפחות שנים עשר השבטים וצאצאיהם, לאחר מכן הוא סוקר כרונולוגית את קורות עם ישראל מסוף תקופת מלכות שאול ועד לחורבן ממלכת יהודה והצהרת כורש.

חוקרי המקרא מתארכים את חיבור ספר זה לתקופה הפרסית, סביב המאה הרביעית לפני הספירה, ואילו המסורת היהודית מייחסת את תחילת חיבורו לעזרא הסופר, ממנהיגי היהודים בתקופת שיבת ציון, ראשית התקופה הפרסית. ואת סיום חיבורו לנחמיה שהיה באותה עת הפחה על פחוות יהודה מטעם פרס. (בין דעת החוקרים למסורת היהודית פער של כ-100 שנים).

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, איגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

הכרזת כורש

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

זרובבל בן שאלתיאל

זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל הוא דמות מקראית אשר היה ראש הגולה, אחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, אשר בנה את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס.

חזון עזרא

חזון עזרא (עזרא הרביעי) הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לעזרא הסופר. בספר שישה-עשר פרקים. הספר לא נכלל בתנ"ך, נמצא בוולגטה, אך לא בקאנון של אף אחת מהכנסיות הנוצריות.

הספר זכה לכמה וכמה שמות. בוולגטה הוא מכונה עזרא ד' (או עזרא הרביעי), כהמשך לספרי עזרא ונחמיה המקראיים וספר עזרא החיצוני. יש המכנים אותו ספר עזרא השני, אך השם הנפוץ שלו בלעז הוא עזרא הרביעי. בתרגומים אחרים הוא מכונה ספר עזרא הראשון, בתרגומים הסורי והערבי ספר עזרא, אצל איש הדת קלימינס מאלכסנדריה עזרא הנביא, אהרן קמינקא מכנה אותו בשם "ספר חזונות אַסִּר שאלתיאל", ואילו אברהם כהנא מכנה אותו חזון עזרא. יש המכנים אותו, על שום תוכנו, "אפוקליפסה של עזרא".

בנוסחו הלטיני מונה הספר שישה-עשר פרקים, כאשר שני הראשונים בהם ושני האחרונים בהם הם ממקור נוצרי. לכן החליט אברהם כהנא, בתרגומו לעברית, בעקבות קמינקא, להשמיט את ארבעת הפרקים הללו, שמופיעים בתרגום ללטינית שנשתמר. גם במהדורת ליכט נשמטו הפרקים הללו.

תוכנו של הספר אפוקליפטי, והוא מתאר את חזון אחרית הימים.

חנוכת המקדש

חֲנֻכַּת המקדש הוא שמו של אירוע חגיגי שנערך עם סיום בנייתו של בית המקדש או המשכן, ובו הוקרבו קורבנות מיוחדים ונערכו חגיגות שמחה.

האירוע התקיים בעבר על ידי משה רבינו כאשר הושלמה בנייתו של המשכן, על ידי שלמה המלך כאשר הושלמה בנייתו של בית המקדש הראשון, על ידי כנסת הגדולה כאשר הושלמה בנייתו של בית המקדש השני ועל ידי הורדוס כאשר הושלם שיפוצו של בית המקדש השני.

על פי פירושים שונים למקרא, ייערך אירוע זה גם עם השלמת בנייתו של בית המקדש השלישי בגאולה.

יהוד מדינתא

יהֻד או יהוד מְדִינְתָּא הוא שמה הארמי של פחוות יהודה - רשות ממשל עצמי יהודי בחבל יהודה בארץ ישראל בתקופה הפרסית החל מהמאה ה-6 לפנה"ס.

כנסת הגדולה

כנסת הגדולה הייתה המוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונת שמעון הצדיק, כלומר בפרק הזמן שבין סוף נביאי ישראל האחרונים (מאז שיבת ציון) לתחילת תקופתם של ראשוני חז"ל, חכמי תקופת המשנה. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות.

מזבח

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ובהשאלה גם שולחן המשמש בעבודת הקודש בכנסיות נוצריות.

ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

עזרא הסופר

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-5 לפנה"ס) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (457 לפנה"ס), עלה עזרא מבבל לירושלים כממונה מטעם המלך, בראש חבורה של עולים יהודים. הוא הגיע לארץ יהודה עם כתב זכויות ("נשתוון") שניתן לו מטעם מלך פרס והביא עמו מענק של כסף וזהב מהמלך עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.על עזרא נאמר בתוספתא כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים". לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

ששבצר

שֵׁשְׁבַּצַּר הוא דמות מקראית, המופיע בספר עזרא, ומתואר כנשיא (פחה) שבט יהודה. על פי הכתוב העלה ששבצר את כלי בית המקדש הראשון, מבבל לירושלים למטרת בניית בית המקדש השני, ואף התעסק בבניתו. קיימות מספר דעות לגבי זהות האיש.

תנ"ך

הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) או הַמִּקְרָא, הוא קובץ הספרים שהם כתבי הקודש היסודיים של היהדות. מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם העתיקים ביותר, וכתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך הסתיימה שנים רבות לפני תחילת ספירת הנוצרים. עם זאת, ספרי התנ"ך לא נכתבו בתקופת זמן אחת. תהליך הקאנוניזציה היה ארוך ועודנו מושא להשערות החוקרים, כשלפי מרבית ההערכות הושלם בין המאה השנייה לפנה"ס למאה השנייה לה. הטקסט המוכר של התנ"ך העברי הוא נוסח המסורה, שהיה מגובש לכל המאוחר במאה העשירית. שפת ספרי התנ"ך היא עברית, אולם היא מכילה מיעוט של קטעים בשפה הארמית המקראית.

התנ"ך מהווה מוקד מרכזי לתרבות היהודית לדורותיה, ונודעה לו השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. הספרים שנכללו בקאנון התנ"ך העברי הם גם חלק מכתבי הקודש של הנצרות, ויחד עם כמה מן הספרים החיצוניים שלא נשמרו ביהדות הם מרכיבים את הברית הישנה הנוצרית (ברבים מהזרמים הפרוטסטנטיים, הספרים החיצוניים הוצאו לגמרי במאה ה-19 והברית הישנה זהה לתנ"ך). בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות.

ספרי התנ"ך, בשל כך שהם כלולים גם בברית הישנה, הם חלק מהביבליה הנוצרית שהיא רב-המכר הגדול בכל הזמנים והספר שתורגם למספר השפות הרב ביותר.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאל • עזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוני • עזרא • נחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.