ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך
ספר נחמיה
108.Nehemiah Views the Ruins of Jerusalem's Walls
נחמיה מביט בהרס חומות העיר ירושלים
מספר פרקים 13
מספר פסוקים 373
סדרת ספרים כתובים
הספר הקודם ספר עזרא
הספר הבא דברי הימים
דמויות מרכזיות נחמיה

ספר נחמיה כהמשך לספר עזרא

בדברי חז"ל לא נחשב ספר נחמיה כספר בפני עצמו, אלא הוא המשך של ספר עזרא ושני הספרים נחשבים כספר אחד במנין 24 ספרי התנ"ך, שהחלוקה ביניהם היא מלאכותית, בדיוק כשני ספרי שמואל, למשל, שמוזכרים בפי חז"ל כספר אחד לכל דבר.[1] פעמים רבות מציינים מפרשים מתקופת הראשונים את ספר עזרא כמקור לפסוקים שמקורם למעשה בספר נחמיה, עובדה המעלה תמיהה אם לא מביאים בחשבון את העובדה ששני הספרים נחשבים כספר אחד. החלוקה לשני ספרים היא מאוחרת יותר ומתחילה בתרגום הוולגטה. גם מלשון הכתוב עצמו מוכח שמחבר ספר נחמיה איננו מחבר ספר עזרא, כאשר רואים שספר נחמיה[2] חוזר לעסוק בקורות עזרא שכבר כתב את קורותיו בעצמו בספרו. הוכחה נוספת היא שיש נושאים רבים שחוזרים ונכתבים בספר נחמיה למרות שכבר נכתבו בספר עזרא, כגון[3] רשימת העולים מבבל.[4]

הגמרא[1] מבארת שהסיבה שספר נחמיה לא התייחד כספר בפני עצמו היא משום שהחזיק טובה לעצמו ואמר "זכרה לי אלוהי לטובה" כמה פעמים במהלך הספר[5] כהשתבחות על מעשיו הטובים. סיבה נוספת היא משום שכאשר תיאר את פועלו כפחה הגון, הזכיר בכך את הפחות הראשונות עד אותו הזמן וכך הוציא את דיבתם רעה.

גם בקרב יהודי ימי הביניים נחשב ספר נחמיה כחלק מספר עזרא, ורש"י מציין על מספר פסוקים שנמצאים בנחמיה כחלק מספר עזרא.[6]

זמן כתיבת הספר ומחברו

הספר נכתב בתחילת ימי בית שני, וסוף הספר מתאר מאורע שהתרחש בשנת שלושים ושתים למלך ארתחששתא (היו שלושה מלכים בעלי שם זה). בתארוך המסורתי מקובל לזהות את המלך כארתחששתא הראשון, ולתארך את זמן גמר כתיבת הספר, לפי רוב הדעות המסורתיות, לשנת ג'תל"ח (348 לפנה"ס).[7] מזווית המחקר, הספר מציב אתגרים רבים לתארוך בעקבות נקודות ציון היסטוריות ושימוש בביטויים המתאימים לתקופות שונות. השערות שונות מתארכות חלקים שונים של הכתיבה על פני טווח רחב של זמן - מהמאה ה-6 לפני הספירה, ועד למאה ה-2 לפני הספירה. חלקים שונים בטקסט לא יכלו, מזווית התפתחות השפה, להיכתב לפני שנת 515 לפני הספירה, וחוקרים רבים מתארכים את עיקר המאורעות למחצית השנייה של המאה ה-4 לפני הספירה, ולכל הפחות למאה ה-5 לפני הספירה[8]. נקודת המוצא במחקר, הנתמכת בממצאים רבים, היא שהספר הזה, כשאר ספרי התנ"ך, נוצר בהדרגה, כאשר סופרים שונים בתקופות שונות הוסיפו וערכו חלקים שונים בספר, זאת לאורך מאות שנים, עד להגעתו לגרסה שאנו מכירים היום[9].

ספר נחמיה נכתב ככלל על ידי נחמיה עצמו, ורוב הספר מסופר בגוף ראשון. עם זאת, יש מקומות בהם נחמיה מוזכר בגוף שלישי,[10] מה שמעלה את האפשרות שנחמיה לא כתב חלקים אלו, והם הוכנסו לספר מאוחר יותר, ייתכן שעל ידי אנשי כנסת הגדולה. לאפשרות זו של עריכה מאוחרת לספר, ניתן למצוא חיזוק בעובדה שהוזכרו בספר שמות אנשים כמי שחיו בימי דריווש השני.[11] על פי גישה זו, יש לתארך את עריכת הספר לכל המוקדם, לתחילת המאה ה-4 לפנה"ס.


למרות הסדר המקובל במקרא ובמסורת היהודית, שעזרא קדם לנחמיה

תיאור חומות ירושלים בספר נחמיה

בוני חומות ירושלים בהנהגת נחמיה
תיאור אתרי החומות בנְחֶמְיָה ג[12]

ספר נחמיה כולל שלושה תאורים מפורטים של האתרים בחומות ירושלים של ימיו (כולל שערים, מגדלים, ואתרים נוספים): פרק ב[13] מתאר סיור לילי של נחמיה באזור הדרומי של החומות, פרק ג[14] כולל תיאור מפורט של כל חלקי החומה הנבנית, ופרק י"ב[15] כולל תיאור של שתי תהלוכות חגיגיות על החומות לציון סיום בניית החומה. מהלך החומות מוסכם בדרך כלל על החוקרים, אך רק שרידים של מספר שערים התגלו, ויש עדיין חילוקי דעות לגבי מיקום השערים ששמם נמסר בספר. למעשה, תיאורי מהלך החומות בספר נחמיה הם מהמקורות העיקריים להשערת המיקום היחסי של השערים והמגדלים, וזאת מכיוון שהתיאורים עוקבים באופן רצוף אחר אתרי החומה (בסיבוב כנגד השעון בפרק ג ומדרום לצפון בפרק י"ב).

  • שַׁעַר הַצֹּאן בצפון הר הבית שימש כנראה להבאת בעלי חיים לקורבן במקדש, ולכן אולי אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא שקיבל את האחריות על בניית החומה באזור זה.
  • שַׁעַר הַדָּגִים מזוהה לרוב עם שַׁעַר אֶפְרַיִם המוזכר במְלָכִים-ב[16], וב[17]. הדרך שיצאה מהשער הובילה כנראה לנחלת אֶפְרַיִם והתפצלה גם מערבה לכוון יפו משם אולי הובאו הדגים לשוקי העיר.
  • שַׁעַר הַגַּיא הוביל מערבה מעיר דוד לכוון ה"גיא" העובר מאזור שער שכם של היום ודרך רחוב הגיא בעיר העתיקה (אזורים שהיו מחוץ לחומות בימי נחמיה) ויורד ממערב לעיר דוד עד לנחל קדרון. בשנת 1927 גילה ז וו . קראופוט בחפירות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית שרידי שער מתקופת בית ראשון עם שרידי מגדלים משני צדדיו (בערך בנקודה 4 במפה). שער זה מזוהה על ידי רבים[18][19] כשער הגיא.
  • שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת שימש כמקום לשפיכת האשפה של העיר (מטה למדרון בכוון גיא בן הינום הטמא). ממיקומו היחסי בתיאור חלקי החומה בנחמיה ג נראה שהשער אמור להמצא בדרום עיר דוד.
  • שַׁעַר הָעַיִן היה סמוך לבְּרֵכַת הַשֶּׁלַח שבתוך החומה ששימשה גם להשקיית גַן הַמֶּלֶךְ ממזרח לחומה הסמוכה. הבריכה נמצאת ליד היציאה של נקבת השילוח שבנה חזקיהו לקראת המצור של אשור (ממעיין הגיחון שנסתם ועד בריכת השילוח - ראו מלכים ב[20]. בסמוך לשרידי שער כאן נמצאו מדרגות חצובות אל מחוץ לחומה - אולי "המַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד".
  • מקומו של שַׁעַר הַמַּיִם שנוי במחלוקת. ב[21] הוא מופיע כנמצא ממזרח למגדל היוצא (מבית המלך העליון שבדרום הר הבית), ב[22] הרחבה ("הָרְחוֹב") שמול השער מוזכרת כמקום כינוס העם לשמיעת התורה, וב[23] הוא מוזכר כמצפון לשַׁעַר הָעַיִן. מקום השער במפה שכאן עוקב אחרי דעתו של עמיחי מזר[24] לפיה נמצא שער המים בחומה המזרחית סמוך למעיין הגיחון. המעיין נסתם מאות שנים לפני ימי נחמיה (ומימיו הוסבו לנקבת ולבריכת השילוח) וספק אם בכלל היה ידוע אז, אבל ייתכן שהקשר של השער למי הגיחון שרד בשמו הקדום של השער. אחרים[25] ממקמים את שַׁעַר הַמַּיִם במזרח הר הבית - כשער פנימי של מתחם המקדש סמוך לבית המלך.
  • החוֹמָה הָרְחָבָה שמזכיר נחמיה היא כנראה החומה שהקיפה את אזור ההגבעה המערבית (העיר העליונה, או אולי שכונת ה"מִּשְׁנֶה"). לפי עדויות ארכאולוגיות והיסטוריות היה האזור ממערב לעיר דוד מוקף בחומה לפחות מימי החשמונאים (כלומר כמה מאות שנים לאחר ימי נחמיה) אך לא היה מיושב יישוב עירוני לפני ימי החשמונאים. השכונה נקראה העיר העליונה בידי יוסף בן מתתיהו (בספרו - מלחמת היהודים). בעקבות חפירות באזור העיר העתיקה שנערכו אחרי 1967 התגלה קטע מחומה רחבה באזור הצפוני של קו החומה המשוער כפי שהוא מופיע במפה להלן. קטע החומה שהתגלה הוא מתקופת בית ראשון וקו החומה המשתמע ממנו נפגש עם הר הבית באזור המתאים לנקודה בה מציין נחמיה עצמו את מיקומה של חומה רחבה[26]. עובדות אלה חיזקו את ההשערה שאזור העיר העליונה היה מוקף חומה כבר מימי בית ראשון אך לא היה מיושב אז עדיין ביישוב עירוני צפוף. אחת ההנחות היא שחזקיהו הקים את החומה הרחבה כחלק מהביצורים שבנה כהכנה למצור האשורי - בניסיון להגן על אזור פרזות כפרי סמוך לעיר. יש המשערים שהעיר העליונה היא שכונת ה"מִּשְׁנֶה" בירושלים המוזכרת למשל בצְפַנְיָה[27] או כמקום מושבה של חֻלְדָּה הנביאה[28].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב'
  2. ^ ספר נחמיה, פרק ח'
  3. ^ ספר עזרא, פרק ב'; ספר נחמיה, פרק ז'
  4. ^ מבוא לפירוש דעת מקרא לספר עזרא ונחמיה[דרוש מקור]
  5. ^ למשל ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ל'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ב, עמוד א' ד"ה צאו ההר, ובמצוין בגיליון הש"ס שם.
  7. ^ סדר הדורות[דרוש מקור]
  8. ^ The Hebrew Bible today: an introduction to critical issues (עמ' 210)
  9. ^ Old Testament survey: the message, form, and background of the Old Testament
  10. ^ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק כ"ו; פרק י"ב, פסוק מ"ז
  11. ^ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוקים י"א-י"ב; פרק י"ב, פסוק כ"ב
  12. ^ המפה מובאת מתוך מיפוי ספר נחמיה פרק ג, באתר עַלַמַּפָּה
  13. ^ ספר נחמיה, פרק ב'
  14. ^ ספר נחמיה, פרק ג'
  15. ^ ספר נחמיה, פרק י"ב
  16. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק י"ג
  17. ^ ספר צפניה, פרק א', פסוק י'
  18. ^ קדמוניות ירושלים, יוסף ברסלבי, באתר דעת
  19. ^ נתן שור, תולדות ירושלים, הוצאת דביר, 1987, כרך א, שער ב
  20. ^ ספר מלכים ב', פרק כ'
  21. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק כ"ו
  22. ^ ספר נחמיה, פרק ח'
  23. ^ ספר נחמיה, פרק י"ב
  24. ^ נתן שור, ספר ירושלים - תקופת המקרא, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2000, פרק 10, שמות שערים, עמוד 230
  25. ^ עולם התנ"ך - דניאל עזרא ונחמיה, הוצאת דודזון-עתי, 1994, עמוד 259
  26. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ח'
  27. ^ ספר צפניה, פרק א'
  28. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ב
אחיטוב (נכד עלי)

אחיטוב, דמות מקראית, בנו של פנחס בן עלי, ואביו של אחימלך. משפחת כהנים זו הייתה מאוהדות דוד. דמותו נזכרת בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ג'.

ברשימת שרי דוד המופיעה בספר שמואל ב', פרק ח', פסוק י"ז: "וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים", מופיע השם צדוק בן אחיטוב חל שיבוש בסדר השמות. לדעת חוקר המקרא שמעון בר אפרת הסדר הנכון לקריאה הוא : צדוק ואביתר בן אחימלך בן אחיטוב כהנים.ברשימת היחס בספר דברי הימים א', פרק ה', פסוקים ל"ג-ל"ד, פסוקים ל"ז-ל"ח נאמר כי אמריה הוליד את אחיטוב, ואחיטוב הוליד את צדוק. נראה שכתיבה זו היא מגמתית ומטרתה לקבוע את ייחוס משפחתו של צדוק למשפחת אהרון הכהן. ברשימת הכהנים המופיעה בספר נחמיה, פרק י"א, פסוק י"א. השם אחיטוב כבנו של מריות מוזכר ברשימות עזרא ונחמיה (י"א, י"א). שני בתי הכהונה האחרים מופיעים פעמים רבות. לא ברור מדוע לא קשר בעל ספר נחמיה את בית אהרון. לדעת חוקר המקרא, מיכאל קוכמן זו מגמת ספרי עזרא ונחמיה שלא להתייחס למשפחת הכהנים השייכת לבית אהרון.המושב אחיטוב, מושב במועצה אזורית עמק חפר, נקרא על שמו.

אלול

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

בלשנות

בַּלְשָׁנוּת (לִינְגְּוִויסְטִיקָה) היא חקר שפה טבעית אנושית, וחקר היכולת האנושית להשתמש בשפה. אדם העוסק בחקר זה נקרא בלשן או לשונאי.

גלות בבל

גלות בבל היא תקופה בהיסטוריה של העם היהודי המתחילה בהגליית תושבי ממלכת יהודה לממלכת בבל וחורבן ממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס עד תקופת שיבת ציון, שבה התהוותה הנהגה לאומית ודתית בפחוות יהודה.

הגליית תושבי יהודה לבבל התרחשה לפחות בשלושה גלים בעקבות מרידות נגד האימפריה הנאו-בבלית במזרח הקרוב הקדום: ממרד יהויקים בשנת 601 לפנה"ס, דרך מרד צדקיהו בשנת 589 לפנה"ס וניסיון ההפיכה של ישמעאל בן נתניה נגד גדליהו בן אחיקם, שמונה למושל/נציב בבלי ביהודה בשנות ה-80 של המאה השישית לפנה"ס. מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה, למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר, העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד שושנו במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

בעקבות השתלטות הפרסים על האימפריה הבבלית והצהרת כורש, החלו מספר גלי שיבת גולים לציון. קיימת מחלוקת לגבי גודל שיבת ציון, אולם ברור כי בסוף המאה השישית לפנה"ס והמאה החמישית לפנה"ס, חודש ביהודה פולחן אלוהי ישראל, הוקם בית המקדש השני (516 לפנה"ס) ונוצר מוקד תרבותי והנהגתי מחדש בפחוות יהודה הפרסית.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

כ"ה באלול

כ"ה באלול הוא היום העשרים וחמישה בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

כנסת הגדולה

כנסת הגדולה הייתה המוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונת שמעון הצדיק, כלומר בפרק הזמן שבין סוף נביאי ישראל האחרונים (מאז שיבת ציון) לתחילת תקופתם של ראשוני חז"ל, חכמי תקופת המשנה. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות.

ל"ט אבות מלאכה

ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה (גם אֲבוֹת מְלָאכוֹת) הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. חלק מהמלאכות מפורטות במקרא, אך רובן נקבעו בתורה שבעל פה, שגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת המשכן והיו מלאכות אומן שמצריכות מומחיות. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

נחמיה

נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון שבתקופת בית שני ומחברי הכנסת הגדולה. הוא חי במאה החמשית לפני ספירת הנוצרים. פעולותיו מפורטות בספר נחמיה שנכתב ברובו על ידי נחמיה עצמו, בגוף ראשון. שימש שר המשקים של המלך הפרסי ארתחשסתא הראשון, תפקיד שעבורו נבחר אדם שבו נתן המלך אמון רב ומאוחר יותר (בשנת 445 או 444 לפנה"ס) אף מינה אותו המלך לתפקיד פחה האחראי על פחוות יהודה. משמעות שמו דומה למילה נחמה.

על פי המסורת נפטר נחמיה בט' בטבת.

סיגד

סִיגְד (בגעז: ስግድ, "סגידה"; שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ, "תחינה"); הנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ, "יום הקיבוץ"), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים הנקרא אסתרי, בתאריך כ"ט בחשוון. הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון, כמתואר בפרקים ח'-י' של ספר נחמיה.

בישראל התקבל המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.

סנבלט

סַנְבַלַּט או סנבלט החורני (סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי), לפי ספר נחמיה, היה הפחה מטעם ממלכת פרס של פחוות שומרון ומנהיג השומרונים, אשר ישבו בשומרון, בתקופת שיבת ציון. יחד עם גשם הערבי וטוביה העמוני, סנבלט חתר כנגד שלטונו של נחמיה וניסה לחבל בחידוש בניין חומות ירושלים.

לפי חז"ל ובעקבותיהם רש"י, נועדיה הנביאה קיבלה שכר מסנבלט: "גם לנועדיה הנביאה - היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחבריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם". וכך בעקבות רש"י גם מצודת דוד :"כתיב:וגם לנועדיה - וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרנית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט".

בלשון הכתוב סנבלט והמתנגדים נקראים יחד בשם הגנאי "צרי יהודה". כשנחמיה גילה כי אחד מבניו של יוידע בן אלישיב הכהן הגדול התחתן עם בתו של סנבלט, הוא גירש את יוידע מהכהונה.בספרו קדמוניות היהודים, יוסף בן מתתיהו מתאר את סנבלט בתקופה מאוחרת יותר ומייחס לו את בניית מקדש השומרונים בהר גריזים. השוני נובע כנראה מבלבול בין סנבלט של ספר נחמיה עם סנבלט השני או השלישי שהיו אחריו.

מתוך מכתבי יב נודע כי לסנבלט היו שני בנים, דליה ושלמיה. באחת האגרות יהודי האי יב מבקשים מבניו של סנבלט לעזור להם לבנות מקדש לאלוהי ישראל על האי.

שמו של סנבלט מגיע מארמית נאו-אשורית והוא מורכב מהמילים "סין" = אל הירח השומרי, "בלט" = החייה. ייתכן שכינויו "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי" מעיד על מוצא מחורן.

ספר עזרא

ספר עֶזְרָא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה. על פי חז"ל, במקור כלל ספר עזרא את ספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא. הספר עוסק בין היתר בחייו ופעולו של עזרא הסופר.

עיר בירה

עיר בירה היא עיר המשמשת כמרכז השלטוני והפוליטי של מדינה, טריטוריה או אזור מנהלי. לרוב משמשת הבירה כמושבם של מרבית מוסדות הממשל (בית מחוקקים, משרדי הממשלה, משכנו של ראש המדינה וכדומה), הערכאות הגבוהות של הרשות השופטת ולעיתים גם מוצב הפיקוד העליון של הצבא, וכן שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות.

פעמים רבות עיר הבירה היא עיר הראשה או העיר הגדולה במדינה או בטריטוריה, ולרוב היא בעלת תפקיד מרכזי מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית.

ערבים

ערבים הם אומה שמית שמוצאה בחצי האי ערב. ערבים התיישבו באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה בסדרה של גלי נדידה וכיבוש, בייחוד לאחר התהוותה של דת האסלאם במאה ה-7. מדינות בהן הערבים מהווים רוב ברור באוכלוסייה נקראות "ארצות ערב". כיום משמש השם ככינוי לילידי הארצות הללו, אשר שפת האם שלהם היא ערבית ורובם הגדול מוסלמים (מרביתם סונים).

ההגדרות השכיחות לשם ערבים בהגות ובספרות, במחקר האקדמי ובתקשורת, הן:

פוליטית: בני אדם שהם אזרחים במדינות אשר חברות בליגה הערבית (או בהכללה רחבה יותר, העולם הערבי) אך לא כל מדינות ערב חברות בליגה הערבית ולמדינות אלו יש גם אזרחים שאינם ערבים. הגדרה זו כוללת מעל ל-300 מיליון בני אדם. בליגה הערבית חברות כמה מדינות אפריקאיות, כגון ג'יבוטי, קומורו וסומליה, שהערבית היא אחת השפות הרשמיות שלהן אך תושביהן אינם ערבים כלל. וקיימים ערבים שאינם אזרחי מדינות אלה (למשל, בארצות הברית, ישראל ובמדינות אירופה).

לשונית: בני אדם אשר שפת האם שלהם היא ערבית, או שלפחות מדברים ערבית בחיי היום יום ובחייהם האישיים, גם אם לא גדלו עליה. הגדרה זו כוללת מעל ל-200 מיליון בני אדם, הדוברים ניבים שונים של השפה הערבית.

אתנית-גנאלוגית-גזעית: בני אדם אשר מתגוררים, או שאבותיהם התגוררו בחצי האי ערב ותכונותיהם הגנטיות פיזיות מאופיינות במקור בעיקר לתושבי חצי האי ערב המקוריים.

תרבותית: בני אדם שרואים עצמם כערבים (ללא קשר למקורות אתניים וגנאלוגיים), שתרבותם ואורח חייהם הם ערבים ומוכרים כערבים על ידי אחרים.רוב הערבים הם מוסלמים (רובם סונים ומיעוטם שיעים ובני כיתות מיעוט נוספות), ומיעוטם נוצרים ודרוזים.

ראש השנה

ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה העבריים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי. א' בתשרי נחשב במסורת היהודית ליום המלכת האלוהים על האנושות, וליום דין שבו נידון האדם על השנה שעברה ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל. המצווה העיקרית של החג היא תקיעת שופר.

לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.

שבתי (שם פרטי)

שַׁבְּתַי (לעיתים שַׁבְּתַאי ובכתיב קדום גם שבתיי) הוא שם פרטי יהודי ותיק. ניתן למצוא אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו.

מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.

שועל (סוג)

שועל (שם מדעי: Vulpes) הוא סוג של שועלים במשפחת הכלביים הכולל מספר מינים.

שמעון הראשון

שמעון הראשון בן חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני. שחי בתחילת המאה השלישית לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.

שמעון הראשון היה סבו של שמעון השני, ונכדו של יַדּוּעַ. יחוסו של יַדּוּעַ מוזכר מפורשות במקרא כמתייחס למשפחת הכהונה של בית צדוק.

בתו של שמעון הראשון נישאה לטוביה מבית טוביה, אביו של יוסף בן טוביה.

כשנפטר שמעון היה בנו חוניו השני צעיר לימים ולכן לא התמנה לתפקיד הכוהן הגדול, את שמעון ירש אלעזר אחיו, ולאחר שהוא נפטר, נמסר התפקיד למנשה שהיה אחיו השני. רק לאחר פטירתו התמנה חוניו לתפקיד.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיה • דברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא • נחמיה • טוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.