ספר מקבים ב

ספר מקבים ב', הידוע גם בשם ספר חשמונאים ב' או קיצור מעשה יהודה, הוא אחד מן הספרים החיצוניים. הספר הוא סיכום היסטורי של מאורעות שראשיתם סיפור ימיו האחרונים של סלאוקוס הרביעי, 175 לפני הספירה, ואחריתם ניצחון יהודה על צבאות ניקנור, 161 לפני הספירה. הספר סוקר מאורעות שהתרחשו על פני חמש עשרה שנה. נכתב כנראה בסמוך לתקופת מרד החשמונאים במאה ה-2 לפני הספירה. הספר נכתב בשפת הקוינה, כנראה באלכסנדריה.

תוכן

בשני הפרקים הראשונים בספר מובאות אגרות שנשלחו ליהודי מצרים מאחיהם שבארץ ישראל על מנת להפיץ את חגם החדש של החשמונאים – חנוכת בית המקדש. באגרות אלה מופיע התאריך 188 למניין השטרות, שנת 125/124 לפנה"ס לערך.

מהפרק השלישי ועד סוף הספר ניתן להבחין בשני נושאים עיקריים:

  1. השתלשלות המאורעות ביהודה שהביאו לקביעת חג החנוכה.
  2. המאורעות שהביאו לקביעת יום ניקנור.

פרק א

איגרת מאת יהודי ירושלים ויהודה המזמינה את יהודי מצרים לחוג את חג החנוכה במשך שמונה ימים לאחר שמשך שמונת ימי סוכות לא נחגג חג בבית המקדש בשל הטומאה ששררה בו. חג החנוכה מכונה בו "חג הסוכות של חודש כסלו" (פסוק 9). איגרת נוספת בפרק זה, מבקשת מיהודי מצרים להכיר בקדושתו של בית המקדש השני בירושלים בטענה כי ההשגחה האלוהית מונחת עליה ומותו של אנטיוכוס אפיפנס במזרח הוא עונש על המלחמה שלו בירושלים.

פרק ב

המשך האיגרת השנייה. הכותבים מתארים את האש הקדושה שהייתה במזבח הראשון בירושלים, שנגנזה על ידי ירמיהו ביחד עם כלי המקדש, חודשה בימי נחמיה. אש זו נשלחה מהשמיים למזבח במקדש כפי שמתועד בכתובים. בשל כך על יהודי כל העולם לחגוג את טיהורו של בית המקדש. הקדמה לסיפור כולו. המחבר טוען כי הוא לא כתב חיבור זה, אלא רק סיכם חיבור ארוך יותר.

פרק ג

אוטופיה. לפני גזירות אנטיוכוס שררה העיר ירושלים בשלום כללי, ואפילו מלכים זרים חלקו לה כבוד. בשל ריב אישי, אדם בשם שמעון משבט בנימין העליל על חוניו הכוהן הגדול שמחזיק באוצר המקדש סכומי כסף עצומים שיכולים לבוא לידי המלך. עקב כך נשלח שליח בשם הליודורוס שיחרים כספים אלא שרובם היה פקדונות של יתומים ואלמנות. השמועה על כך גרמה ליהודי ירושלים להתחנן לה'. בשל כך הגיע מהשמים פרש אלוהי והכה את הליודוס ומלויו ורק תפילתו של הכוהן הגדול הצילה את חייו. הליודורוס נכנע ובישר ברבים את עוצמתו של האל היחיד.

פרק ד

למרות זאת, החתרנות של שמעון לא פסקה וגרמה לחוניו לפנות אל המלך הסלווקי. יאסון, אחיו של חוניו, ניצל את העדרות הכוהן הגדול על מנת לפנות אף הוא למלך והציע כי מינוי שלו לכוהן גדול יבטיח למלך כי ירושלים תהפוך לעיר בעלת אופי הלניסטי. המלך הסכים ויאסון מונה לכוהן גדול במקומו של חוניו, וירושלים הפכה לעיר הלניסטית והכוהנים המשרתים בבית המקדש נהו אחר אורחותיהם. בפרק זה גם מוסברים כיצד יכלו היהודים להיות חלק פעיל באימפריה ההלניסטית גם מבלי לקחת חלק בעבודה זרה. לאחר מכן פנה מנלאוס למלך אנטיוכוס והציג אף הוא כסף רב למלך על מנת שימונה לכהן גדול במקומו של יאסון שנאלץ לברוח לעמון. מנלאוס מצידו לא העביר את הכספים המובטחים למלך. חוניו עצמו נרצח לאחר שניסה להציל את קדושת בית המקדש. הרשע המשיך לפעול בירושלים, האלימות הגואה ושוד אוצרות המקדש נחשב לדבר שבשגרה.

פרק ה

בשלב זה יצא המלך אנטיוכוס למצרים, אולם תושבי ירושלים לא ידעו אם פעילות זו היא לרעתם או לטובתם. יאסון שב מעמון וניסה להשתלט על העיר אולם נכשל. אולם שהשמועות על המלחמה בעיר הגיעו לאוזני אנטיוכוס שעלה עם צבאו לירושלים ובזז אף הוא את המקדש.

פרק ו

אנטיוכוס שם חיל מצב בעיר ירושלים, גזר גזירות נגד היהדות, ודרש מהיהודים להשתתף בטקסים אליליים. העוברים על חוקי המלך הוצאו להורג או נמלטו. כמו כן מסופר על אלעזר הזקן שסירב לאכול בשר חזיר או אף להעמיד פנים שהוא אוכל אותו - והוא הוצא להורג בעינויים.

פרק ז

סיפור האם ושבעת בניה. הבנים הוכרחו לאכול בשר חזיר ואם לא יעשו זאת יוצאו להורג בעינויים. הבנים סירבו והומתו בזה אחר זה, כשאימם מעודדת אותם תוך כדי אמונה בתחיית המתים באחרית הימים.

פרק ח

תחילת ההתנגדות לשלטון הנוכרי ביהודה. יהודה המקבי ותומכיו קוראים למגר את ההשפעות האליליות על יהודה, ירושלים והמקדש. יהודה לוחם בנוכרים וצבא סלווקי בראשות ניקנור פולש ליהודה. יהודה המקבי עם 6000 לוחמים מביס את ניקנור בקרב אמאוס בזכותו של האל, אולם הניצחון לא מושלם בשל שמירת השבת. השלל מחולק לצבא יהודה ולנזקקים. ניקנור המובס מכיר בעליונותו של ה'.

פרק ט

מותו של אנטיוכוס במזרח (שנת 164 לפנה"ס). מותו מוסבר כעונש מידי שמיים. על ערש דווי מכיר גם המלך בעליונותו של אלוהי היהודים ומצטער על העוולות שגרם להם.

פרק י

לאחר שיחרור ירושלים מיד הנוכרים, פונים יהודה המקבי ואנשיו לטהר את המקדש וקובעים את חג החנוכה בכ"ה בכסלו במשך שמונה ימים לזכר חג סוכות שחולל. לאחר מותו של אנטיוכוס אפיפנס, עולה לשלטון בנו אנטיוכוס אופאטור. יהודה ואנשיו מתחילים להלחם באדומים השכנים ששיתפו פעולה עם הסלווקים וההצלחה בקרבות היא בזכותו של האל.

פרק יא

ליסיאס, ראש חילות הסלווקים מטעם המלך, מנסה להשתלט שוב על יהודה אולם הוא ניגף בפני יהודה וצבאו בקרב בבית צור. ליסיאס נכנע ומנסה להגיע להסדר עם היהודים. ההסדר בא לידי ביטוי ב-4 איגרות. 3 מטעם שליטים סלווקים ואחת מטעם הרומאים שהתערבו לטובת היהודים.

פרק יב

למרות זאת, לא פסקו הקרבות, והם התנהלו ב-2 ערי החוף המערבי. יהודה ממשיך ולוחם באויבים אחרים השואפים לשנות את אורח החיים היהודי ביהודה. מפלות מסוימות בקרב מוסברות בחטאים של העם כנגד ה'.

פרק יג

הסלווקים לא אמרו נואש ויצאו לקרב נוסף בהנהגת המלך ושר צבאו ובעזרתו של מנלאוס. אלם יהודה לא חשש מצבא זה ובאישון לילה הכה במפתיע את צבאם. אנטיוכוס לא אמר נואש וניסה להתקיף את ירושלים מדרום. כשנכשל שוב פנה להסכם עם היהודים ושב לארצו.

פרק יד

רשע נוסף בשם אלקימוס שאף אף להשיג את הכהונה הגדולה, פנה אל דמטריוס המלך ועזרתו אסף צבא עם פילים להשתלטות על יהודה. לחימה זו נכשלה. ניקנור בעצת המלך קרא ליהודים להסגיר את יהודה המקבי שאלמלא כן יעלה הוא וצבאו על ירושלים.

פרק טו

הקרב האחרון. ניקנור יוצא למלחמה ביהודה המקבי. יהודה מספר לעם על ההתגלות שבאה לו בחלום ובזכות כך העם מתמלא אמונה ומביס את הצבא הסלווקי. ניקנור עצמו נהרג וראשו הכרות מוצג ברבים.

המחבר המסכם והסגנון

ספר מקבים ב' ששרד, הוא סיכום של חמישה ספרים שלא שרדו, שכתב יאסון מקירני. קירני היא, ככל הנראה, מקום יישוב בחבל קירנאיקה, לוב, של ימינו. זהות המסכם אינה ידועה. יש דעות שאומרות שהספר נכתב על ידי יהודי משכיל בן הגולה, ודעות אחרות מייחסות את הסיכום לארץ ישראלי בן כת הפרושים. המסכם היה דובר השפה הבינלאומית דאז – יוונית, היא שפת המקור של יצירת יאסון. הערכה היא שהמסכם נותר נאמן לטקסט המקורי ולא נדרש בסיכומו למקורות נוספים מלבד עבודתו המקורית של יאסון. שיטת עבודתו של המסכם אינה אחידה. לעיתים נגרר אחרי יאסון לספר את הדברים בפרוטרוט ולעיתים קיצר בצורה בולטת. אין כל רמז לכך שהאידאולוגיה של המסכם הייתה מנוגדת לזו של יאסון (השקפת המחבר על האלוהות רחוקה מכל הגשמה, בית המקדש מובלט בכל חלקי הספר).

ההבדלים בין מקבים ב' למקבים א'

מקבים ב' נכתב מנקודת מבט דתית-מוסרית בשונה ממקבים א'. במקבים ב' בולטים הדת היהודית ומאפייניה - שמירת שבת (כפי שעשו יהודה וחייליו), ואמונה בעולם הבא. ירושלים ובית המקדש זוכים לביטויי הערצה. מקבים ב' מתאר אמונות עממיות שמקרבות את אלוהים לעם (כגון: אלוהים שולח מלאכים ברגל או על סוסים שמשגיחים ממרום ונלחמים את מלחמתו). לעומת זאת בספר מקבים א' שולט הרציונל ואלוהים מתואר כרחוק מהעם ונשגב מכדי להיתפש על ידי הגיונם של בני תמותה; כלומר פועל בדרכים נסתרות.

מקבים ב', שנכתב במקור ביוונית, מושפע מסגנון הרטוריקה היוונית ואילו מקבים א' שנכתב במקור בעברית (אם כי נוסח זה אבד), מושפע מסגנון לשון המקרא. מחבר מקבים ב' לא היה היסטוריון מקצועי, בניגוד למחבר מקבים א' שניכר כי היה היסטוריון מיומן. ידוע מי כתב את המקור (יאסון מקירני) ששימש את המסכם האלמוני של ספר מקבים ב', ומאידך לא ידוע שם מחבר מקבים א'.

תרגומים

ראו גם

קישורים חיצוניים

איגרת ירמיהו

איגרת ירמיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.

איגרת ירמיהו כלולה בביבליה של הכנסייה הרומית והיוונית ובכתבי יד של תרגום השבעים הוא נכלל יחד עם מגילת איכה וספר ברוך בספר ירמיהו. בתרגום התנ"ך של לותר כלולה האיגרת כפרק שישי של ספר ברוך. חלק מהאגרת, בנוסח יווני, נמצא במגילות ים המלח.

דברי איוב

דברי איוב, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לאיוב, ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות לבבל. בספר 53 פרקים קצרים למדי. הספר הוכרז כאפוקריפה ולכן לא נכלל בקאנון הכנסייתי.

חזון אחרית הימים של אברהם

חזון אחרית הימים של אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את חזון אחרית הימים (אפוקליפסה) של אברהם אבינו. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודי זמן קצר לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, קרוב לוודאי בשנת 80 מאחר שיש בו התייחסות להתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד את כל השנים עד היום אלא בתרגום לשפה הסלבונית. יש חוקרים, הסבורים כי הספר חובר על ידי שני מחברים שונים.

חזון ברוך א'

חזון ברוך א', או חזון ברוך הסורי, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך. כתיבתו של הספר מיוחסת לברוך בן נריה, סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 87 פרקים, השונים מאוד זה מזה בארכם. מקורו של הספר שבידינו הוא כנראה בעותק שאבד ושעבר תרגום מעברית ליוונית ומיוונית לארמית סורית.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

יוחנן הגדי

יוחנן הגדי היה בנו של מתתיהו החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי ואחד ממנהיגי מרד החשמונאים.

לא ידוע לנו הרבה על יוחנן, והוא הפחות מפורסם מבין חמשת בני מתתיהו: הוא לא עמד בראש הנהגת העם (כמו יהודה, יונתן ושמעון אחיו), ולא נהרג בקרב הרואי (כמו אלעזר אחיו). נראה ששמו השני של יוחנן, גדי, מרמז על מזל טוב. יוחנן מוזכר ראשון ברשימת חמשת בני מתתיהו בספר מקבים א, וייתכן שיש ללמוד מכך שהוא היה הבכור בין האחים.

יוחנן היה מהמפקדים הבכירים במרד החשמונאים. על פי ספר מקבים ב, בקרב מול ניקנור, חילק יהודה את הצבא לארבעה ראשים ואת כל אחד משלושה מאחיו הציב בראש מחלקה ובה אלף וחמש מאות איש. במקור היווני כתוב "יוסף" בין "שמעון" ו"יונתן", אולם נראה שנפלה בו טעות ומדובר ביוחנן. אולם ייתכן והמילה "אחיו" משמעותה כאן קרוביו וידידיו של יהודה. גם בזמן מאוחר יותר, בתקופת הנהגתו של יונתן, מכונה יוחנן "ראש החיל".לאחר מות יהודה המכבי בקרב אלעשה מול בכחידס (מראשי צבאו של דמטריוס הראשון), מינה העם את יונתן אחיו למנהיג תחתיו. בכחידס רצה להרוג את יונתן, ויונתן ברח למדבר תקוע. לאחר מכן שלח יונתן את יוחנן הגדי אל נבטים כדי להפקיד אצלם את הרכוש הרב שהיה עמו, אולם בני השבט הערבי "יַמְרִי" או "אמראיוס", שישבו במידבא, תפסו את יוחנן ואת הרכוש שהוביל, והרגו אותו.אולם לאחר זמן לא רב נקמו אחיו של יוחנן, יונתן ושמעון, את מותו מיד בני ימרי. נודע להם שבני ימרי עושים משתה נישואין גדול, והם יוצאים לקראת הכלה, שהייתה בת של אחד מראשי השבטים האחרים באזור. הם ארבו לחבורת מלווי החתן בסתר אחד ההרים, וכשאלה הגיעו, מלווים בכלי נגינה, בתופים, בנשק וברכוש רב – קמו עליהם אחי יוחנן מן המארב, המיתו רבים מהם (לפי יוסף בן מתתיהו היה מספר ההרוגים ארבע מאות איש), הבריחו את האחרים ולקחו את השלל.

מזמורי שלמה

מזמורי שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל בין השנים 70 ו-45 לפני הספירה. בספר 18 מזמורים, הדומים למזמורי התהלים.

מנלאוס (כהן גדול)

מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος, מֶנֶלָאוֹס; מלטינית: מֶנֶלָאוּס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163-172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. יש הטוענים כי מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית.

נס פך השמן

נס פך השמן הוא סיפור המובא בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, כאחד מהניסים שהתרחשו בתקופת מרד החשמונאים וכאחת הסיבות העיקריות להדלקת נרות בחג החנוכה וחגיגתו למשך שמונה ימים לדורות. לפי הסיפור, התרחש הנס לאחר שחרור בית המקדש השני במרד החשמונאים, והוא מתאר כיצד נמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור, שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק להארת מנורת המקדש לשמונה ימים.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר היובלים

ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. כמו ספרים חיצוניים אחרים, אף הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. בגילוי מגילות ים המלח נחשפו לראשונה 15 מגילות של הספר בשפת המקור העברית שבה נכתב, רובן מקוטעות. לפני גילוי זה, נערכו תרגומים שונים של הספר לעברית ממספר שפות אחרות. ואולם רק התרגום החבשי (אתיופי) של הספר השתמר בשלמותו.

ספר חנוך ג'

חנוך ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך אשר נכתב בשפה העברית. בספר נרמז שהוא נכתב במאה השנייה לספירה, אולם ניתן למצוא לו מקורות רק במאה החמישית. שמות אחרים עבור "חנוך ג'" הם "הספר השלישי של חנוך", "ספר היכלות", "ספרו של רבי ישמעאל הכהן הגדול" ו"ההתגלות של מטטרון".

בחנוך ג' יש מילים רבות ביוונית ולטינית. לעומת חנוך א', ספר זה ככל הנראה נכתב במקור בעברית. בספר מספר עובדות המצביעות על ההשערה שכותבי הספר קראו את "חנוך א'".

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר מקבים ג

ספר מקבים ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי תלמי הרביעי, מלך מצרים (222-205 לפני הספירה): ניסיון חילול בית המקדש, התנכלות ליהודי מצרים והצלתם על ידי אלוהים. הספר נכתב כנראה במאה ה-1 לפני הספירה וגם בו מסופר על מסירות דתית של יהודים בזמן השלטון היווני. מפני שהספר אינו עוסק בתקופת החשמונאים, סוברים ששמו ניתן לו באופן שרירותי רק מכיוון שהוא מופיע בספרות החיצונית לאחר ספר מקבים ב' ולפני ספר מקבים ד'.

ספר מקבים ד

ספר מקבים ד' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי גזירות אנטיוכוס, שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. הספר השתמר בגרסאות אחדות של תרגום השבעים, אך לא נכלל בקאנון של הכנסיות הנוצריות, מלבד הכנסייה הגאורגית.

עליית ישעיהו

עליית ישעיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו. הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

עליית משה

עליית משה, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, נכתב ככל הנראה בארץ ישראל במאה הראשונה, כמה עשרות שנים לפני חורבן בית המקדש השני. המקור, שנכתב ככל הנראה בעברית, לא השתמר. השתמרו רק קטעים ממנו בתרגום ללטינית.

הספר פורסם לראשונה בשנת 1861 מתוך כתב יד לטיני בן המאה השישית שנמצא בספרייה האמברוזיאנית שבמילאנו. החוקרים זיהו אותו כתרגום של הספר האבוד עליית משה, או צוואת משה הנזכר בכתבי יד של ההיסטוריון גלסיוס.

כתב היד, הקטוע בסופו, כולל נבואה פסאודואפיגרפית בשמו של משה רבנו, המדברת על מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו ועד לתקופת בניו של הורדוס. נבואה זו ניתנת בתוך תיאור של התכוננות משה לפטירתו ומינוי יהושע בן נון כממלא מקומו.

על פי גלסיוס, מכיל חלקו האבוד של הספר קרוב לוודאי ויכוח בין השטן לבין רב המלאכים מיכאל. ויכוח זה נזכר גם בברית החדשה.

צוואת אברהם

צוואת אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את צוואתו האחרונה של אברהם אבינו, אחד משלושת אבות האומה. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד. כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודים פרושים או איסיים - כת נזירים שחיה במדבר יהודה. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד אלא בתרגום יווני וחבשי.

הספר אינו כלול באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

תרגום השבעים

תרגום השבעים (ביוונית עתיקה: Ἡ Μετάφρασις τῶν Ἑβδομήκοντα או οʹ; בלטינית: Septuaginta או LXX) הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית קוינה במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. בתחילה תורגמו חמשה חומשי תורה וכעבור 350 שנה תורגמו ספרים מקראיים אחרים על ידי הנוצרים. התרגום נועד לשמש את היהדות דוברת-היוונית באגן הים התיכון, בייחוד באלכסנדריה. הוא מכיל חמישים ספרים, והשתמר בעיקר בכנסייה הנוצרית בה הוגדר בתור הברית הישנה. הנצרות האורתודוקסית רואה בו עד היום את הנוסח המקודש היחיד. רבים מספריו לא נכללו בין 24 חלקי נוסח המסורה ונדחו על ידי חז"ל בגדר ספרים חיצוניים. גם בספרים המשותפים לשני הקאנונים יש הבדלים משמעותיים בין נוסח המסורה לנוסח תרגום השבעים.

חנוכה
מצוות החג קריאת ההללהדלקת נרות חנוכהפרסום הנס Hanukkah (15471646504)
נרות חנוכה חנוכייההדלקה עושה מצווהכבתה אין זקוק לה
היסטוריה של חנוכה
מאורעות חנוכה נס פך השמןגזירות אנטיוכוסמרד החשמונאיםקרבות המכביםמעטים מול רבים (חנוכה)קושיית הבית יוסףאלעזר הזקןמתתיהו הכהןיהודה המכביחנה ושבעת בניה
היסטוריוגרפיה ספר מקבים א' • ספר מקבים ב' • ספר מקבים ג'מגילת אנטיוכוס
תפילות ופיוטים על הנסיםהנרות הללומעוז צוריה הצל יונהאבני יקרשני זיתיםמזמור שיר חנוכת הבית
מנהגי החג לביבהסופגנייהסביבוןדמי חנוכה
שירי חנוכה סביבון סוב סוב סובנר ליכד קטןימי החנוכהבאנו חושך לגרשלכבוד החנוכהמי ימללמעשה בלביבותאנו נושאים לפידיםהבה נרימהThe Chanukah Song • הנשמה לך 9: להודות ולהלל
שונות זאת חנוכהטקס חנוכה בבית הלבןשמן זיתחנוכייה ציבוריתזה היה בחנוכהבולי חנוכה
חגי ישראל ומועדיו
הספרים החיצוניים
לתורה מגילה חיצונית לבראשיתספר אדם וחוה • צוואת קהת • חזון עמרם • ספר היובליםספר חנוך א'ספר חנוך ב'ספר חנוך ג'צוואות השבטיםצוואת אברהםחזון אחרית הימים של אברהםעליית משהיוסף ואסנת
לנביאים צוואת יהושעחכמת שלמהמזמורי שלמהאיגרת ירמיהועליית ישעיהוספר ברוךחזון ברוך א'חזון ברוך ב'
לכתובים דברי איובחזון עזראעזרא החיצונימזמור קנ"אמזמורי קנ"ב–קנ"התוספות למגילת אסתרתוספות לספר דניאלתפילת מנשה
שאר הספרים ספר בן סיראספר יהודיתספר טוביהספר מקבים א • ספר מקבים ב • ספר מקבים גספר מקבים דאיגרת אריסטיאסחזיונות הסיבילותקדמוניות המקרא
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.