ספר מקבים א

ספר מקבים א', נקרא גם בשם ספר חשמונאים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המספר על מרד החשמונאים בממלכה הסלאוקית, ועל ימיה הראשונים של ממלכת החשמונאים, תקופה התחומה בין גזירות אנטיוכוס לבין עלייתו של יוחנן הורקנוס.

שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. יוסף בן מתתיהו מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

המקור העברי של הספר אבד ושרד רק התרגום ליוונית. הספר מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה. בספר 16 פרקים.

מקבים א
Μακκαβαίων Α
Juda-makabejsky-utok-na-akru-alpska-bible
איור לספר מקבים, מתוך תנ"ך אלבה, 1430
מידע כללי
שפת המקור עברית (אבד); יוונית קוינה
סוגה היסטוריה של עם ישראל; היסטוריוגרפיה
הוצאה
הוצאה בעברית הוצאת יד בן-צבי
שנת הוצאה בעברית
תרגום לעברית
תורגם לשפות רבות
סדרת ספרים
ספר קודם ספר טוביה
ספר הבא ספר מקבים ב
מהדורה מדעית תרגומו של אוריאל רפפורט (2004)
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט מקבים א

מעמדו של הספר בדתות השונות

הקתולים והיוונים אורתודוקסים מקבלים את הספר כקאנוני, וכוללים אותו בביבליה שלהם. ואילו ביהדות נחשב אחד הספרים החיצוניים ולא הוכלל בתנ"ך. גם הפרוטסטנטים קיבלו את העמדה היהודית: בתחילה הוכלל הספר בקאנונים הפרוטסטנטיים בחלק נפרד, עם יתר החיצוניים, אך זה הושמט כליל מרוב ההוצאות במאה ה-19.

Jehudas victory
ניצחונו של יהודה המכבי, באיור מעשה ידי גוסטב דורה

מקורו ושפת כתיבתו

הירונימוס כותב כי בכתב היד היווני ממנו תרגם את ספר מקבים היה הספר מכונה "סרבת סרבניאל". הירונימוס לא הבין את משמעותו של הביטוי, ולכן כינה את הספר "ספר המקבים", אך כפי הנראה הוא טעה בפיענוחו והשם המקורי היה "ספר בית סרבני אל", או כפי שהוא מופיע בכתב יד מהמאה ה-11 "ספר הסרבנות של המקבים", והדבר כרוך כפי הנראה בכינוי "מסרבי מירון" שניתן למשמרת יהויריב, שאליה השתייך מתתיהו הכהן.

זמן החיבור

זמן חיבורו שנוי במחלוקת משולשת בין החוקרים. המקדימים קובעים אותו לזמן המרד עצמו[1]. בצלאל בר כוכבא כתב ש"הספר נחתם סמוך לשנת 129 לפנה"ס"[2]. יש כאלו המאחרים אותו לזמן יוחנן הורקנוס הראשון (135 לפנה"ס ואילך)[3], ואלו המסתמכים על הפסוקים המסיימים של הספר, אף מאחרים אותו לתקופה של אלכסנדר ינאי (103 לפנה"ס ואילך).

מחבר הספר והערכתו

על פי רוב החוקרים הספר נחשב למדויק מאוד. ניכר במחבר שהכיר את הטופוגרפיה של הארץ, וציין נקודות ציון מדויקות, ומהלכים צבאיים מפורטים של קרבות המכבים, שרק מי שנחשף לשטח יכול היה לתאר. על פי בצלאל בר כוכבא נראה כי המחבר השתתף בכמה קרבות, או לפחות היה עד ראייה, בשל התיאור המפורט של מהלכי הקרב בקרב אמאוס ובקרב בית זכריה, ותיאור פרטים אותם ניתן לאמת.[4]

על פי ברוך קנאל נראה שהספר נכתב על ידי היסטוריון רשמי של בית חשמונאי, וניכרת בו השפעה צדוקית. כנהוג בספרי היסטוריה רשמיים, הפרטים הריאלים מדויקים, אולם עם זאת תיאורו חד צדדי במידה מסוימת, והוא מסתיר פרטים שונים, שאינם תואמים את מגמותיו[5].

אף שהיו נקודות שבהם המחבר לא דייק, בשל רצון להאדרה של החשמונאים, כמו הפרזה בגודל כוחות הצבא הסלאוקי[6] (למעט קרב אלעשה), ותוכן הנאומים המפורטים של יהודה, שכנראה לא נאמרו על ידו, בשאר הנקודות כמו תיאור כוחות המורדים (למעט קרב אלעשה), השתלשלות הקרבות, והמהלכים היסטוריים, נראה שהמחבר דייק באופן מרבי.

על פי בצלאל בר כוכבא חלק מתיאורי הקרבות כמו קרב בית זכריה וקרב אלעשה, ואף חלק מהקרבות של יונתן ושמעון, היו יכולים להימנות על מיטב ההיסטוריוגרפיה הצבאית העתיקה.[7]

מגמת הספר

ספר מקבים א' מזוהה כבעל מגמה התומכת בשושלת מלכי בית חשמונאי. למשל, מפרק ה' 62, מנמק כותב הספר את הפסדם של יוסף בן זכריה ועזריה במילים: "הם לא היו מזרע האנשים ההם אשר נתנה תשועת ישראל בידם". הספר גם מדגיש את הסיוע של אלוהים למקבים בזכות ברית אבות ולא מציג את הסיוע כמותנה בהיות הנושעים ראויים לישועה. בנוסף, עיקר ההתייחסות למלחמה למען יכולת קיום המצוות בספר נוגע ליכולת לעבוד במקדש[8].

תוכן הספר ומשמעותו

הספר מכסה את כל תולדות מרד היהודים ביוונים הסלאוקים, החל משנת 175 לפנה"ס ועד 134 לפנה"ס, ומסביר שישועת העם באה מידי אלוהים באמצעות משפחת החשמונאים ובמיוחד בני מתתיהו יהודה, יונתן ושמעון התרסי.

האירועים בספר מתרחשים ביהודה שהייתה אז פרובינציה קטנה בשלטון האימפריה הסלאוקית שכבר החלה להחלש מול כוחה העולה של האימפריה הרומית.

פרק א'

137 שנים למניין השטרות עולה אנטיוכוס אפיפנס על כס המלוכה. המתיוונים (בלשון הספר: παράνομοι, בְּנֵי בְלִיַּעַל) מסתייעים בו לתפוס את השליטה בירושלים ובונים בה גימנסיון. על-מנת ליצור אחדות בקרב נתיניו, הוא מחליט לאסור כל אוטונומיה דתית לעמים הנשלטים עליו, מלבד הלניזם. אנטיוכוס שולח את צבאו לעלות על ירושלים, הוא הורג בה עם רב, שורף אותה ומשכן את אנשי צבאו במצודת העיר. הוא שודד את כלי המקדש ואוצרותיו וגוזר גזרות קשות האוסרות על עבודת בית המקדש, מחייבות את בני העם לעבוד עבודה זרה, אוסר על קיום מצוות ברית מילה ומחייב את בני יהודה לאכול מאכלים אסורים.

בשנת 145 למניין השטרות, נבנה "שיקוץ משומם" על מזבח בית אלוהים והוקמו במות בכל ערי יהודה. ספרי התורה שנמצאו נשרפו, תינוקות שנימולו ואמותיהם הוצאו להורג, ורבים מסרו נפשם ובלבד שלא לאכול מאכלים אסורים.

פרק ב'

141.Mattathias and the Apostate
מתתיהו הורג את המתייוון. גוסטב דורה.

בימים ההם קם במודיעין מתתיהו, כהן מירושלים וחמשת בניו. היוונים מגיעים למודיעין לזבוח בה לאליליהם. מתתיהו הורג את מחללי השם, הורס את הבמה, ונס אל ההרים עם בניו. רבים מצטרפים אליו ומתבצרים בהרים. היוונים עולים על המתבצרים ביום השבת וטובחים בהם כי היהודים סירבו להלחם. מתתיהו ובניו נחושים בדעתם להלחם בצורר ומצהירים כי להבא יתגוננו גם ביום השבת. מתתיהו קרב למות וקורא לעם ללכת בעקבות אבות האומה ולהלחם למען אלוהים והעם. מתתיהו מבקש מתומכיו להשמע לשמעון בנו כמנהיגם וליהודה כמצביאם.

פרק ג'

יהודה המכבי מנצח את אפולוניוס וסירון שרי צבא אנטיוכוס. אנטיוכוס ממנה את ליסיאס להילחם ביהודים. זה שולח צבא עצום בפיקוד גורגיאס, תלמי בן דורומינס וניקנור להילחם ביהודה המכבי. צבאו של גורגיאס נערך לקרב מול צבא יהודה באמאוס. יהודה קורא לאנשיו להילחם בגויים למען העם והמקדש.

פרק ד'

יהודה מביס את צבא גורגיאס ושרידיו נמלטים לארץ פלשתים. ליסיאס נערך לקרב חוזר מול יהודה בבית צור וניגף בפני יהודה המכבי. יהודה עולה לירושלים, רואה את המקדש בחורבנו, מטהר את בית המקדש ומחדש אותו, בונה מזבח חדש, וחוגג את חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. יהודה מצווה על עם ישראל לחגוג מדי שנה את חג החנוכה במשך שמונה ימים בכ"ה בכסלו. יהודה מבצר את הר הבית ומציב בו חיל משמר.

פרק ה'

הגויים מסביב זועמים על חידוש עבודת המקדש, ומתחילים להרוג ביהודים תושבי ממלכותיהם. יהודה נלחם באדום, בעמון ובאנשי הגלעד בהנהגת טימותיאוס. אולם, מן הגליל מגיעות ידיעות רעות על מצוקת היהודים באזור. יהודה מפצל את צבאו לשלושה כוחות משימה. האחד, בראשות שמעון, יוצא לגאול את תושבי הגליל. השני, בראשות יהודה עצמו ואחיו יהונתן, יוצא למתקפה בגלעד, והשלישי נשאר להגן על ירושלים.

משלחתו הצבאית של יהודה בגלעד מצליחה להביס את הגלעדים, לכבוש את עירם קרני גלעד ולשרוף את מקדשם. גם שמעון בגליל מצליח במשימתו, אולם הכח שנשאר בירושלים, בנסותו לחקות את מעשי הגבורה של יהודה המכבי, נכשל במשימתו וסופג תבוסה מכאיבה. יהודה מביס את בני עשו וכובש את חברון, כובש ובוזז את אשדוד וערי פלשתים נוספות, וחוזר ליהודה.

פרק ו'

Plate 15 of 22 for the Macklin Bible after Loutherbourg. Bowyer Bible. Heroism of Eleazar
מחיצת אלעזר על ידי הפיל, איור מתוך תנ"ך מקלין משנת 1815.

מרוב עצב ודיכאון על נפילת הר הבית בידי יהודה, שנוספת אליה תבוסתו בעילם, לוקה אנטיוכוס בדיכאון קשה. הוא משוכנע כי הוא נוטה למות בגלל הרעה שעשה ליהודים. ממליך את בנו, אנטיוכוס החמישי, למלך, ואת אחד מאנשיו, פיליפוס, לעוצר.

יהודה המכבי צר על מצודת החקרא, אולם מתיוונים מקרב העם מזעיקים את המלך אנטיוכוס לבוא לעזרתם. אנטיוכוס עולה על יהודה בחיל עצום שכולל פילים, פרשים, חיילים עוטי שריון קשקשים. אלעזר, שרואה פיל גדול ומפואר, סבור בטעות כי זהו פילו של המלך היווני. הוא תוקע את חרבו בפיל מתחתיו, והפיל נופל עליו וממיתו. אנטיוכוס מגיע להר הבית וצר עליו.

המגנים נמצאים במצב קשה ביותר מחמת הרעב, אך אנטיוכוס, על פי בקשת שריו וכדי שיוכל להתפנות לדיכוי מרידות במקומות אחרים, מציע ליהודים שלום ומבטיח להם להתיר להם לקיים את מצוות דתם. היהודים מסכימים ומניחים את נשקם, אולם אז מפר המלך את ההסכם והורס את חומות הר הבית.

פרק ז'

דמטריוס הראשון סוטר בורח מרומי ומשתלט על מלכות הסלאוקים ואנטיוכוס מוצא להורג. המלך ממנה את בכחידס לנקום בבני ישראל. אל בכחידס נספח אלקימוס, שביקש ממנו התמנות לכהן גדול. בכחידס טובח ביהודים וממנה את אלקימוס לשלוט על יהודה ככהן גדול.

לאחר עזיבת צבאו החזק של בכחידס חוזר יהודה ונוקם במשתפי הפעולה. בכחידס שולח ליהודה את שר צבאו ניקנור. זה מנסה להפיל בפח את יהודה אך הדבר אינו עולה בידו. ניקנור עולה לבית המקדש ומציב ביהירות לכוהנים אולטימטום: מסרו את יהודה המכבי לידי או שאחריב את בית המקדש. הכוהנים מתפללים לאלוהים לנקמה ברשע. יהודה מביס את ניקנור ליד בית חורון. העם שמח מאוד ומחליט לחגוג מדי שנה את יום ניקנור בשלושה עשר באדר.

פרק ח'

הפרק מתחיל בתיאור גדולתה של האימפריה הרומית, הישגיה הצבאיים והמדיניים, נאמנותה לבעלי בריתה ומשטרה הנאור והמצליח. יהודה המכבי שולח שני שליחים, את אבפולימוס בן יוחנן ואת יסון בן אלעזר כשליחים לרומא על-מנת לכרות ברית עם הרומאים. יהודה ורומי כורתים ברית לסיוע הדדי בעת מלחמה.

פרק ט'

145.Judas Maccabeus before the Army of Nicanor
יהודה נערך לפני צבאו של ניקנור. איור מתוך תנ"ך מקלין משנת 1815

המלך דמטריוס שומע על נפילת ניקנור ולא מוותר. הוא שולח שוב צבא גדול בפיקודם של בכחידס ואלקימוס. הצבא מגיע מכיוון סוריה, הורג יהודים רבים בבקעת ארבל ומגיע בחודש הראשון לשנת 152 לשלטון היוונים לירושלים. הצבא הסלאוקי עולה על ירושלים בכוח של עשרים אלף איש ובאלפיים פרשים בעוד לרשות יהודה המכבי החונה באלעשה עומדים רק 3000 איש. הישראלים רואים את הצבא היווני העצום ורבים מהם נמלטים בבהלה. הפעם אוחזת יראה גם ביהודה המכבי, אולם הוא אוזר עוז ויוצא לקרב נגד בכחידס. למרות מלחמת הגבורה, מובס חילו של יהודה והוא נופל בקרב. יונתן ושמעון קוברים את יהודה במודיעים ומספידים אותו.

לאחר מות יהודה עולה שוב כוחם של משתפי הפעולה עם היוונים. בכחידס ממנה אותם למושלי הארץ והם רודפים ומסגירים את תומכי יהודה המכבי לידי השלטון הסלאוקי. אנשי יהודה המכבי מתכנסים ובוחרים ביונתן לעמוד בראש המרד. לבכחידס נודע דבר המינוי והוא מבקש להמית את יונתן.

יונתן שולח את יוחנן אחיו לבקש סיוע ומחסה לרכושם של האחים החשמונאים, מבני נביות, שבט ערבי הקרוב למידבא . בני ימרי תופסים והורגים את יוחנן. יונתן ושמעון עוברים את הירדן, פושטים על בני ימרי והורגים בהם כדי לנקום את נקמת אחיהם, אולם בחזרתם, עלה עליהם בכחידס לקרב נוסף. אף על פי שהם מצליחים לגרום לבכחידס אבדות כבדות, נאלצים יונתן ואנשיו לסגת לעבר הירדן המזרחי. היוונים מציבים חיל מצב בירושלים ומבצרים רבים ביריחו, אמאוס, בית חורון, בית אל, תמנתה פרעתון, תפוח, בית צור, גזר ועוד. בשנת 153 מצווה אלקימוס להרוס את חומת חצר המקדש הפנימית, אולם אשר הוא מתחיל במעשיו הוא חולה, מאבד את יכולת הדיבור ומת. בכחידס שב אל המלך דמטריוס ויהודה שוקטת במשך שנתיים.

משתפי הפעולה מקרב היהודים מזעיקים את בכחידס לבוא ולתפוס בשבי את יונתן, אולם מזימתם מתגלה. יונתן ושמעון מתבצרים במדבר, ובכחידס לא מצליח להתגבר עליהם. בכחידס מסכים לכרות הסכם שלום עם יונתן ועוזב את הארץ יונתן מתיישב במכמש ומתחיל לשלוט בישראל.

פרק י'

PikiWiki Israel 28224 Or Torah Synagogue in Acre
בית הכנסת אור תורה התוניסאי בעכו

בשנת 160 לשלטון יוון, עולה אלכסנדר באלאס, בנו של אנטיוכוס אפיפנס, על עכו, כובש אותה וממליך עצמו על המדינה הסלאוקית. דמטריוס רוצה לדכא את המרד ויוצא נגדו למלחמה. שני הצדדים, אלכסנדר ודמטריוס מתחרים ביניהם על תמיכתו של יונתן. דמטריוס משיב ליונתן את בני הערובה ששהו במצודת החקרא ומאפשר לו לחזור לעיר. הנוכרים שהשאיר בכחידס בארץ נמלטים ורק בבית צור נשארים מתייוונים. אלכסנדר מגדיל לעשות ושולח ליונתן אדרת ארגמן ועטרת זהב וממנה אותו לכהן גדול. דמטריוס מתחרה באלכסנדר על ידי מתן הטבות כספיות והנחות במיסים, שחרור כל השבויים היהודים, מתן ימי חופשה רבים ליהודים בשבתות, בחגים ובראשי חודשים, מתן שכר לשלושים אלף אנשי צבא יהודים, סיפוח עכו וסביבותיה ליהודה ומימון לבניה מחדש של חומות ירושלים. יונתן לא נופל בפח ולא מאמין להצעותיו הנדיבות של דמטריוס.

יונתן ואנשיו תומכים באלכסנדר באלאס הגובר על דמטריוס ומשתלט על הממלכה הסלאוקית. אלכסנדר מתחתן עם קלאופטרה, בתו של תלמי מלך מצרים. בכך לא תמו התלאות.

דמטריוס, בנו של דמטריוס סוטור, עולה על סוריה. דמטריוס שולח צבא בראשות אפולוניוס לארץ יהודה וזה מגיע ליבנה. אפולוניוס מתגרה ביונתן וקורא לו לצאת נגדו למלחמה בשטח מישורי בעמק ולא להסתתר בערים. יונתן נענה לאתגר ויחד עם שמעון הם מצליחים להביס את צבאו של אפולוניוס. יונתן כובש את אשדוד ושורף את היכל דגון הנמצא בו, והורג רבים מאויביו לרבות אלפי אזרחים בערים ששרף. אלכסנדר מתרשם מביצועי ידידו ומעניק לו את עקרון במתנה.

פרק י"א

תלמי מלך מצריים קושר עם דמטריוס ומנצל את העדרותו של אלכסנדר כדי לתפוס את השלטון גם באנטיוכיה. אולם בעקבות מותו תופס דמטריוס את השלטון. יונתן מחדש את הברית עמו ואף שולח לו חיל סיוע. בהמשך תופס את השלטון באנטיוכיה טריפון בשם אנטיוכוס בן אלכסנדר. גם הוא מכיר ביונתן ככהן גדול ושליט יהודה. יונתן נלחם בעזה וכן בצבא דמטריוס מורד באזור קדש.

פרק י"ב

יונתן מחדש את הברית עם רומא וכן עם ספרטה. הוא יוצא למסע מלחמה באזור חמת ומנצח את צבא דמטריוס. שמעון ממשיך לבסס את שלטונו בחוף פלשת ולבצר את ירושלים ויהודה. טריפון לוכד את יונתן בעזרת מעשה רמיה.

פרק י"ג

שמעון עולה לשלטון במקום יונתן. טריפון נכשל בניסיונו להשתלט על יהודה. הוא חוזר לארצו, הורג את המלך אנטיוכוס ותופס את השלטון. שמעון כורת ברית עם מתחרהו דמטריוס, כובש את גזר וכן את מצודת החקרא.

פרק י"ד

שמעון כובש את יפו, וכך יש לממלכת יהודה נמל ימי. ראשי ספרטה שולחים לשמעון אגרות ידידות. שמעון שולח לרומי שי - מגן זהב גדול, כדי לקיים את הברית עם רומי. בני העם מחליטים, כהכרת תודה למשפחת החשמונאים על פעלם למען עם ישראל, למנות את שמעון נשיא וכהן גדול לעולם, וכן להיות שר הצבא והאחראי על המקדש.

פרק ט"ו

אנטיוכוס בן דמטריוס שולח מכתב לשמעון ובו הבטחה לשמור על כל הזכויות שניתנו לו בעבר, וכן לכבד את שמעון ואת עם יהודה כבוד גדול. אנטיוכוס צר על טריפון. הרומאים שולחים מכתבים לכל מלכי האזור, ובהם דרישה שלא להילחם עם היהודים ולא לסייע לנלחמים בהם. שמעון שולח אלפיים חיילים לסייע לאנטיוכוס במצור שלו על טריפון, אך הוא מסרב לקבלם, ואף שולח לשמעון שליח המאשים אותו בהשתלטות על ערי ממלכתו - יפו וגזר. שמעון משיב לו: "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו". טריפון בורח, ואנטיוכוס מנסה לרדוף אחריו.הוא בינתיים שולח את קנדביוס עם כוחות צבא ליהודה, וזה מתחיל "להרגיז את העם, ולנחול ביהודה, ולקחת את העם בשבי, ולהרוג".

פרק ט"ז

שמעון מנה את בניו, יהודה ויוחנן הורקנוס להילחם בקנדביוס. הם נלחמים עמו באזור מודיעין, ומנצחים בקרב. תלמי בן חבובו, חתנו של שמעון, הורג את שמעון ובניו במהלך משתה (מלבד יוחנן, שלא היה נוכח במשתה זה), מתוך מגמה לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. הוא שולח שליחים כדי להרוג גם את יוחנן הורקנוס, אך הדבר נודע ליוחנן והוא הורג את האנשים שנשלחו להמית אותו. בסיום הספר - הפניה ל"ספר ימי כהונתו הגדולה" של יוחנן הורקנוס, שם מתוארים "דברי יוחנן ומלחמותיו וגבורותיו אשר עשה, ובניין החומות אשר בנה, ומעשיו".

השפעת הספר

ספר מקבים א', פרקים א-יג, היה המקור העיקרי של יוסף בן מתתיהו בכותבו את ההיסטוריה של תקופת החשמונאים והפרקים המקבילים בספרו "קדמוניות היהודים" מבוססים על ספר מקבים א' כמקור עיקרי או אף יחיד[9].

ספר מקבים א' נחשב למקור עיקרי בתיאור מרד החשמונאים וקרבות יהודה המכבי. הספר נחשב לאמין מאוד ומדויק מאוד, וניכר כי את רוב תיאורי הקרבות כתב המחבר מגוף ראשון (ואף נטל חלק במספר קרבות), או לכל הפחות היה לו ידע ממקורות ממדרגה ראשונה. ניכר שהמחבר מכיר היטב את הטופוגרפיה של אזורי הקרבות, את הרכב הצבא הסלווקי, פיקודו, חימושו, דרכי פעולתו, והשתלשלות הקרבות. ברוב הקרבות (למעט קרב אלעשה) מספר החיילים היהודים נחשב למהימן. לעומת זאת בדיוק המספרי של הצבא הסלווקי (למעט קרב אלעשה) ניכרת הגזמה רבה, שמטרתה העיקרית היא להעטיר הילה מיוחדת על החשמונאים[10][11]. בצלאל בר כוכבא אף כותב כי חלק מתיאורי הקרבות כמו קרבות אמאוס, בית זכריה ואלעשה, כמו גם הקרבות של יהונתן ושמעון, יכולים להימנות על מיטב ההיסטוריוגרפיה הצבאית בעת העתיקה[12].

תרגומים

כאמור, מקור הספר בעברית אבד. אחד ההסברים הוא שבעקבות מרידות היהודים התכופות (המרד הגדול, מרד התפוצות ומרד בר-כוכבא), החליט השלטון הרומאי כי סיפור החשמונאים הוא המקור למרדנות היהודים ולשאיפות השחרור הלאומי שלהם ואסר על המשך הפצתו[דרוש מקור]. קיימים בידינו מספר תרגומים שנעשו מן המקור העברי ליוונית עוד לפני תקופת הנצרות, ובהם תרגום השבעים, Codex Sinaiticus, Codex Alexandrinus, Codex Venetus.

הספר הופיע בתרגום לעברית של אברהם כהנא בשנת 1937, עם מבוא ופירוש מפורט, עם פירוש קצר של א. ש. הרטום, בשנת 1958. בשנת 2004 הופיע תרגום חדש הכולל פירוש מפורט ומבוא מקיף של אוריאל רפפורט בהוצאת יד בן צבי.

מהדורות

המקור העברי של ספר מקבים א' אבד במרוצת הדורות, ונשתמרו נוסחים יוונים שלו מתרגום השבעים (הספטואגינטה). בראשית המאה הרביעית לספירה הוא תורגם ללטינית על ידי הירונימוס במהדורת הוולגטה שלו (לדבריו, הוא נסמך על מקור עברי של החיבור), ובהמשך תורגם הספר לשאר השפות. לעברית תורגם הספר לראשונה במאה ה-19 (1850).

מהדורות בעברית (מתורגמות)

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע על מקבים א בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית

הערות שוליים

  1. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, עמ' 139 - 147; עמ' 141: "המחבר היה עד ראייה למאורעות, ואף נטל בהם חלק פעיל ביותר"
  2. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, עמ' 144
  3. ^ ברוך קנאל, מלחמות הגבורה של יהודה המכבי
  4. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 140-144
  5. ^ ברוך קנאל, מלחמות הגבורה של יהודה המכבי, מחניים, גיליון פ"ז
  6. ^ מיכאל אבי-יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים פ"ב וכן בר-כוכבא
  7. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 140
  8. ^ ישעיהו גפני, לדרכי שימושו של יוספוס בספר מקבים א', ציון, שנה מ"ה, חוב' ב, תש"ם, עמודים 85-91
  9. ^ ישעיהו גפני, לדרכי שימושו של יוספוס בספר מקבים א', ציון, שנה מ"ה, חוב' ב, תש"ם, עמודים 81-85
  10. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, עמ' 60
  11. ^ מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מדינת החשמונאים, עמ' 191-192
  12. ^ בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, עמ' 140
  13. ^ ספר מקבים א, מבוא, תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט, סדרת ספרים: "בין מקרא למשנה", הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשס"ד/2004. (הקדמה, עמ' 2) ‏ISBN 9652172219
  14. ^ ב' בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, עמ' 147 - 148
  15. ^ ספר מקבים א, מבוא, תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט, סדרת ספרים: "בין מקרא למשנה", הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ד/2004. (הקדמה, עמ' 1) ‏ISBN 9652172219
איגרת ירמיהו

איגרת ירמיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.

איגרת ירמיהו כלולה בביבליה של הכנסייה הרומית והיוונית ובכתבי יד של תרגום השבעים הוא נכלל יחד עם מגילת איכה וספר ברוך בספר ירמיהו. בתרגום התנ"ך של לותר כלולה האיגרת כפרק שישי של ספר ברוך. חלק מהאגרת, בנוסח יווני, נמצא במגילות ים המלח.

אלקימוס

אַלְקִימוּס (אצל יוספוס: נקרא גם יקים. בתרגומים מסוימים לעברית נקרא אליקים) (מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר במקורות חז"ל.

בית צור

בֵּית צוּר הייתה עיר עתיקה ביהודה שישבה על הדרך הקדומה מירושלים לחברון, כ-30 ק"מ מדרום לירושלים וכ-6 ק"מ מצפון לחברון, על הגבול בין יהודה לאדום.

במדבר

ספר במדבר הוא הספר הרביעי מבין חמשת חומשי התורה.

הספר נקרא גם "חומש הפיקודים" כיוון שיש בו שני מִפקדים של בני ישראל וכן מפקד נפרד ללויים. מכאן גם באו השמות הלועזיים Ἀριθμοί בתרגום השבעים ו-Numeri בוולגטה (כלומר - "ספירה").

ספר במדבר עוסק בנדידת בני ישראל במדבר, תקופה של כ-40 שנה, בין היציאה ממצרים עד לכניסה לארץ-ישראל, ולמעשה מתמקד רק בתחילת התקופה הזו ובסופה.

בקכידס

בקכידס (או בכחידס; ביוונית: Βακχίδης) היה מושל ומצביא בכיר של הממלכה הסלאוקית, שהגיע לארץ יהודה בשנת 161 לפנה"ס, כדי למנות את אליקים לכהן גדול ולנשיא. בקכידס ששהה ביהודה מספר שנים, להשגיח מקרוב על מרד החשמונאים, ניהל ביהודה מספר קרבות, שהמוצלח שבהם היה קרב אלעשה.

חזון אחרית הימים של אברהם

חזון אחרית הימים של אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את חזון אחרית הימים (אפוקליפסה) של אברהם אבינו. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודי זמן קצר לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, קרוב לוודאי בשנת 80 מאחר שיש בו התייחסות להתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד את כל השנים עד היום אלא בתרגום לשפה הסלבונית. יש חוקרים, הסבורים כי הספר חובר על ידי שני מחברים שונים.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

יוחנן הגדי

יוחנן הגדי היה בנו של מתתיהו החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי ואחד ממנהיגי מרד החשמונאים.

לא ידוע לנו הרבה על יוחנן, והוא הפחות מפורסם מבין חמשת בני מתתיהו: הוא לא עמד בראש הנהגת העם (כמו יהודה, יונתן ושמעון אחיו), ולא נהרג בקרב הרואי (כמו אלעזר אחיו). נראה ששמו השני של יוחנן, גדי, מרמז על מזל טוב. יוחנן מוזכר ראשון ברשימת חמשת בני מתתיהו בספר מקבים א, וייתכן שיש ללמוד מכך שהוא היה הבכור בין האחים.

יוחנן היה מהמפקדים הבכירים במרד החשמונאים. על פי ספר מקבים ב, בקרב מול ניקנור, חילק יהודה את הצבא לארבעה ראשים ואת כל אחד משלושה מאחיו הציב בראש מחלקה ובה אלף וחמש מאות איש. במקור היווני כתוב "יוסף" בין "שמעון" ו"יונתן", אולם נראה שנפלה בו טעות ומדובר ביוחנן. אולם ייתכן והמילה "אחיו" משמעותה כאן קרוביו וידידיו של יהודה. גם בזמן מאוחר יותר, בתקופת הנהגתו של יונתן, מכונה יוחנן "ראש החיל".לאחר מות יהודה המכבי בקרב אלעשה מול בכחידס (מראשי צבאו של דמטריוס הראשון), מינה העם את יונתן אחיו למנהיג תחתיו. בכחידס רצה להרוג את יונתן, ויונתן ברח למדבר תקוע. לאחר מכן שלח יונתן את יוחנן הגדי אל נבטים כדי להפקיד אצלם את הרכוש הרב שהיה עמו, אולם בני השבט הערבי "יַמְרִי" או "אמראיוס", שישבו במידבא, תפסו את יוחנן ואת הרכוש שהוביל, והרגו אותו.אולם לאחר זמן לא רב נקמו אחיו של יוחנן, יונתן ושמעון, את מותו מיד בני ימרי. נודע להם שבני ימרי עושים משתה נישואין גדול, והם יוצאים לקראת הכלה, שהייתה בת של אחד מראשי השבטים האחרים באזור. הם ארבו לחבורת מלווי החתן בסתר אחד ההרים, וכשאלה הגיעו, מלווים בכלי נגינה, בתופים, בנשק וברכוש רב – קמו עליהם אחי יוחנן מן המארב, המיתו רבים מהם (לפי יוסף בן מתתיהו היה מספר ההרוגים ארבע מאות איש), הבריחו את האחרים ולקחו את השלל.

מזמורי שלמה

מזמורי שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה בארץ ישראל בין השנים 70 ו-45 לפני הספירה. בספר 18 מזמורים, הדומים למזמורי התהלים.

מנלאוס (כהן גדול)

מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος, מֶנֶלָאוֹס; מלטינית: מֶנֶלָאוּס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163-172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. יש הטוענים כי מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר חנוך ג'

חנוך ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך אשר נכתב בשפה העברית. בספר נרמז שהוא נכתב במאה השנייה לספירה, אולם ניתן למצוא לו מקורות רק במאה החמישית. שמות אחרים עבור "חנוך ג'" הם "הספר השלישי של חנוך", "ספר היכלות", "ספרו של רבי ישמעאל הכהן הגדול" ו"ההתגלות של מטטרון".

בחנוך ג' יש מילים רבות ביוונית ולטינית. לעומת חנוך א', ספר זה ככל הנראה נכתב במקור בעברית. בספר מספר עובדות המצביעות על ההשערה שכותבי הספר קראו את "חנוך א'".

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר מקבים ג

ספר מקבים ג' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי תלמי הרביעי, מלך מצרים (222-205 לפני הספירה): ניסיון חילול בית המקדש, התנכלות ליהודי מצרים והצלתם על ידי אלוהים. הספר נכתב כנראה במאה ה-1 לפני הספירה וגם בו מסופר על מסירות דתית של יהודים בזמן השלטון היווני. מפני שהספר אינו עוסק בתקופת החשמונאים, סוברים ששמו ניתן לו באופן שרירותי רק מכיוון שהוא מופיע בספרות החיצונית לאחר ספר מקבים ב' ולפני ספר מקבים ד'.

ספר מקבים ד

ספר מקבים ד' הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר אירועים שונים מימי גזירות אנטיוכוס, שהוטלו על היהודים על ידי אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" בשנת 167 לפנה"ס. הספר השתמר בגרסאות אחדות של תרגום השבעים, אך לא נכלל בקאנון של הכנסיות הנוצריות, מלבד הכנסייה הגאורגית.

עזרא החיצוני

עזרא החיצוני הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לעזרא הסופר, לצד חזון עזרא. בספר תשעה פרקים. ספר זה נכלל בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, בלבד, אך נדחה כספרות אפוקריפית על ידי היהודים, הקתולים והפרוטסטנטים.

בתרגומי התנ"ך הוא נקרא בשמות שונים: עזרא א', עזרא ב' ואף עזרא ג', כל זאת על פי החשיבות שראו בספר המתרגמים השונים, ועל פי המקום שקבעו לו בביבליה שלהם. אברהם כהנא מכנה את הספר "עזרא החיצוני". הספר נראה כלא שלם, והחוקרים סבורים כי ראשו וסופו חסרים.

הספר נחשב למקור היסטורי חשוב ומהימן, ומאשש את הידע ההיסטורי המועט בדרך כלל על תקופת שיבת ציון. אברהם כהנא ציין במבוא לתרגומו לספר: "לנו, היהודים, חשוב הספר הרבה משום שהוא משמש לנו מקור שני לגבי עזרא־נחמיה להבנת אותה התקופה הנפלאה שבדברי ימינו שיחידה היא לנו ואין עוד חבר לתקופה זו מבחינת התהוותה של היהדות לשם אלפי השנים הבאות לאחר גלות בבל."

עליית ישעיהו

עליית ישעיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו. הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא.

שיקוץ משומם

שיקוץ משומם (או "שומם", בכתיב חסר: "שִּׁקּוּץ מְשֹׁמֵם" או "שֹׁמֵם") הוא ביטוי המופיע בספר דניאל, בספר מקבים א', ובברית החדשה, והוא כינוי לעצם שהצבתו הייתה חלק מחילול בית המקדש. משמעותו המדויקת של הביטוי אינה ברורה והיא נושא לפרשנויות דתיות ולמחקרים מדעיים שונים.

תוספות למגילת אסתר

תוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והן אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.

התוספות נכתבו ככל הנראה במאה ה-1 לפנה"ס ובמאה ה-1 לספירה.

חנוכה
מצוות החג קריאת ההללהדלקת נרות חנוכהפרסום הנס Hanukkah (15471646504)
נרות חנוכה חנוכייההדלקה עושה מצווהכבתה אין זקוק לה
היסטוריה של חנוכה
מאורעות חנוכה נס פך השמןגזירות אנטיוכוסמרד החשמונאיםקרבות המכביםמעטים מול רבים (חנוכה)קושיית הבית יוסףאלעזר הזקןמתתיהו הכהןיהודה המכביחנה ושבעת בניה
היסטוריוגרפיה ספר מקבים א' • ספר מקבים ב'ספר מקבים ג'מגילת אנטיוכוס
תפילות ופיוטים על הנסיםהנרות הללומעוז צוריה הצל יונהאבני יקרשני זיתיםמזמור שיר חנוכת הבית
מנהגי החג לביבהסופגנייהסביבוןדמי חנוכה
שירי חנוכה סביבון סוב סוב סובנר ליכד קטןימי החנוכהבאנו חושך לגרשלכבוד החנוכהמי ימללמעשה בלביבותאנו נושאים לפידיםהבה נרימהThe Chanukah Song • הנשמה לך 9: להודות ולהלל
שונות זאת חנוכהטקס חנוכה בבית הלבןשמן זיתחנוכייה ציבוריתזה היה בחנוכהבולי חנוכה
חגי ישראל ומועדיו
הספרים החיצוניים
לתורה מגילה חיצונית לבראשיתספר אדם וחוה • צוואת קהת • חזון עמרם • ספר היובליםספר חנוך א'ספר חנוך ב'ספר חנוך ג'צוואות השבטיםצוואת אברהםחזון אחרית הימים של אברהםעליית משהיוסף ואסנת
לנביאים צוואת יהושעחכמת שלמהמזמורי שלמהאיגרת ירמיהועליית ישעיהוספר ברוךחזון ברוך א'חזון ברוך ב'
לכתובים דברי איובחזון עזראעזרא החיצונימזמור קנ"אמזמורי קנ"ב–קנ"התוספות למגילת אסתרתוספות לספר דניאלתפילת מנשה
שאר הספרים ספר בן סיראספר יהודיתספר טוביה • ספר מקבים א • ספר מקבים בספר מקבים גספר מקבים דאיגרת אריסטיאסחזיונות הסיבילותקדמוניות המקרא
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.