ספר ישעיהו

ספר ישעיה הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך, הספר הוא מספרות הנביאים, והוא עוסק בנבואותיו של נביא בשם ישעיהו בן אמוץ. חוקרי המקרא מייחסים את מחבר הספר לשניים או לשלושה מחברים מתקופות שונות.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

ספר ישעיהו
1QIsa b
קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
מספר פרקים 66
מספר פסוקים 1291
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר מלכים
הספר הבא ספר ירמיהו
דמויות מרכזיות ישעיהו בן אמוץ

תוכן הספר

לפי הכתוב בפסוקים הפותחים את הספר, התנבא מחברו ישעיהו בן אמוץ בתקופת מלכי יהודה - עוזיהו (כנראה רק משנת מותו - 757 לפנה"ס), דרך מלכות יותם, אחז, ועד סוף ימי חזקיהו. פרשנים מסוימים מרחיבים את ימי נבואתו גם לימי מנשה[1].

למרות זאת, מפרק מ' עוסקת הנבואה, ככל הנראה, בתקופת העלייה מבבל והצהרת כורש, קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. כך סבור הפרשן בן המאה ה-11, משה אבן ג'יקטילה, אשר את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו[2] "ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני"[3]. בשל התקופה הארוכה בת מאות השנים מתחילת הספר ועד לסופו, נהוג ליחס את הנבואות למספר נביאים (ראו הסבר להלן ברקע ההסטורי).

נבואותיו של ישעיהו עוסקות בין היתר בתפיסה שהחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה הפולחנית של הדת שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון[4] ישעיהו תפס את העבודה הזרה כביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם[5].

רקע היסטורי

ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות- הראשון ישעיה בן אמוץ (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה- סו) ואולי אף כותבים נוספים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו, ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא ישעיה בן אמוץ אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההסטורי, היא מימי אחז בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך חזקיהו מלך יהודה.[6]  שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את ארם דמשק, ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו תושבים רבים, וקרבתה של אשור, העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על ממלכת יהודה הסמוכה.  כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש (כגון יש' ח 8; ל  8-33; לא 5-9 ). נבואה זו התגשמה בימי סנחריב מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מסים לממלכת אשור.        

נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ- ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג כורש, בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס.  כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית במסופוטמיה. מהצהרת כורש אשר פורסמה בראשית עליתו לשלטון,  עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים (עז' א 1-4; עז' ו 1-5; דה"ב לו 22-23).  זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר.

DSD1)
מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות

חיבורו של ספר ישעיה וישעיה השני

על פי האמור לעיל בדבר חלקו של הספר המתנבא על מאורעות שהתרחשו רק מאתיים שנה לאחר מכן, הסיקו חוקרי ביקורת המקרא כי הספר מחולק לשניים, ונכתב על ידי שני נביאים שונים לפחות, שספרם נאסף לספר אחד, המכונים במחקר "ישעיהו הראשון" (פרקים א'–ל"ט) ו"ישעיהו השני" (פרקים מ'–ס"ו). ככל הנראה קדם להם להם פרשן המקרא הספרדי ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לספר (פרק מ, פסוק א) שכתב "ודע כי מעתיקי המצוות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת, עד וימת שמואל. והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לפני זרובבל...", וככל הנראה כוונתו שאף שחז"ל ייחסו את ספר שמואל לשמואל - כמחצית הספר נכתבה לדעתם על ידי ממשיכיו, וכך אמרו חז"ל אף ביחס לספר דברי-הימים[7]. במילים אחרות, אבן-עזרא סבר שכך יש לפרש גם את מעבר התקופות בין חלקיו השונים של הספר.

חלוקת הספר לשניים כפי שהוזכרה לעיל מקובלת כמעט ללא עוררין בקרב חוקרי ביקורת המקרא בימינו. אמנם יש חוקרים אשר חילקו את הספר לשלושה חלקים (א'–ל"ט, מ'–נ"ה, נ"ו–ס"ו) על בסיס הרקע ההיסטורי בו מתרחשים כנראה פרקים אלו, אך חלוקה זו פחות מקובלת. חלוקת הספר מתבססת, בנוסף לרקע ההיסטורי של הנבואה, גם על המוטיבים השונים של הנבואות. כך למשל, רק בפרקי ישעיהו השני מופיע תיאור של האל כבורא העולם.

Stamp of Israel - Festivals 5723 - 0.08IL

חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג

Stamp of Israel - Festivals 5723 - 0.28IL

חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג

Stamp of Israel - Festivals 5723 - 0.43IL

חזון אחרית הימים בספר ישעיהו, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ג

התפיסה המסורתית רואה בכל הספר חיבור אחיד שחובר על ידי נביא אחד. תפיסה זו מסתמכת על ראיית הספר כחיבור אחיד בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי. למעשה תפיסה זו רווחה כבר מאז שלהי ימי בית שני לפחות. כך למשל אנו למדים מדברי בן סירא, בן המאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-2 לפנה"ס, אשר בחיבורו הוא כותב על ישעיהו כי "בעוז רוחו ראה מראשית אחרית, וינחם אבלי ציון" (ספר בן סירא, מח לג), כאשר כוונתו ככל הנראה לנבואה הכתובה בחלק השני של הספר, ולמרות זאת בן סירא מייחס זאת לישעיהו הנביא עצמו. גם יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מתאר בספרו כי יהודי בבל הראו לכורש כי הנביא ישעיהו ניבא לפני כמאתיים שנה על ניצחונותיו, וכי דבר זה השפיע לטובה על יחסו של כורש ליהודים. כמו כן במגילות ים המלח, המתוארכות החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אנו רואים כי מגילת ישעיהו כללה את שני החלקים כחיבור אחד.

על טענות ביקורת המקרא ענו פרשנים מסורתיים, כגון שד"ל, אשר טען שאם מקבלים את אפשרות הנבואה אין צורך להגיע לפרשנות זו. ד"ר אהרן קמינקא[8], רחל מרגליות[9], וזאב יעבץ[10] טוענים כי מטבעות לשון ייחודיות לישעיהו קיימות בשני הספרים כאחד, ולפיכך לדעתם הספר אחד הוא. אחת הדוגמאות למטבע לשון כזו היא המילה "אנוש" ככינוי לאדם, המופיעה פעמים רבות לאורך כל ספר ישעיהו על שני חלקיו, אך לא מופיעה ברוב יתר ספרי הנביאים והכתובים.

על דמותו של ישעיהו

ישעיהו היה מעורה במדיניות יהודה ומקורב לבית המלכות. עמדתו הייתה כי כיבושי האימפריה האשורית ואיומה על ממלכת יהודה אינה רק מאבקי כוח בין אימפריות אלא גם מהווה שליחת ה' להעניש את ממלכת יהודה הפושעת, ולכן אם יהודה רוצה להינצל עליה לפנות אל ה' ולא אל ממלכות האזור. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר ישעיהו

  • בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (פרק א׳, פסוק ב׳) - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
  • שָׁמִיר, וָשָׁיִת (פרק ה׳ פסוק ו׳) - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
  • וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (פרק ו׳ פסוק ד׳) - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הספים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
  • אָכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר;
  • מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פתגם על גַיִס חמישי - אנשים מבפנים המביאים לאסונות[11];
  • מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

ישעיהו השני

הערות שוליים

  1. ^ חז"ל פירשו שכיוון שהיה מנשה מלך רשע הוא לא נכלל ברשימת המלכים שבתחילת ספר ישעיהו, ראו סדר עולם רבה פרק כ'. מדרש נוסף טוען שמנשה הרג את ישעיהו
  2. ^ על פרק מ', פסוק א'
  3. ^ פרופ' זאב וייסמן, מבוא למקרא, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, עמ' 34
  4. ^ ראו לדוגמה ספר תהלים, פרק קט"ו, פסוקים ד'-ז'
  5. ^ ספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ה'-כ"ב
  6. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך - ישעיה, תל אביב:דודזון-עתי, 1994, עמ' 8
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  8. ^ מחקרים במקרא ובתלמוד, תל אביב תרצ"ח
  9. ^ בספרה, אחד היה ישעיהו, תל אביב תשי"ד
  10. ^ תולדות ישראל, כרך ב'
  11. ^ בפרשנות המקובלת משמעות פסוק זה היא נבואת נחמה – שהמהרסים והמחריבים יסתלקו מהעיר; עם הזמן הפתגם הושאל למשמעות שלילית – שאלה המהרסים והמחריבים יבואו דווקא ממך
  12. ^ כמבואר בהקדמתו, כרך זה תוכנן להיות הראשון בשני כרכי פירוש על ספר ישעיהו בסדרת ICC; הכרך השני תוכנן לכלול את המשך פירושו של ביוקנן על פרקים כח–לט, ואת פירושו של פיק (Arthur S. Peake) על פרקים מ–סו. אך הדבר לא נסתייע: הכרך השני לא הושלם בשל מותו של פיק בטרם עת, ופירושו של ביוקנן על פרקים כח–לט, אף על פי שהושלם, לא ראה אור מעולם.
    מאז יצאו לאור בסדרה פירושם של גולדינגיי ופיין (John Goldingay & David Payne) על פרקים מ–נה (2006, בשני כרכים), פירושו של ויליאמסון (Hugh Williamson) על פרקים א–כז (בשלושה כרכים, מהם ראו אור עד כה שניים: על פרקים א–ה [2006]; ו-יב [2018]), ופירושו של גולדינגיי על פרקים נו–סו (2013).
אבני חפץ

אַבְנֵי חֵפֶץ היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בשומרון הממוקמת כקילומטר צפונית לכפר שופא, כ-4 ק"מ מדרום מזרח לטול כרם, ליד גבעת בית רבן. מקור השם סמלי ומבוסס על הפסוק "וכל גבולך לאבני חפץ" (ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ב). בנוסף מצפון ליישוב קיים מקום הנקרא "חירבת אל- חפס'ה" שנתן את שם היישוב. היישוב משתייך לארגון יישובי אמנה ומתגוררות בו כ-450 משפחות .

אור לגויים

"אור לגויים" הוא ביטוי שמקורו בנביא ישעיהו, המבטא את ייעודו האוניברסלי של עם ישראל כמורה הדרך הרוחנית והמוסרית לעולם כולו.

בעלי חיים בתנ"ך

התנ"ך עשיר באזכורים של נופי ארץ ישראל, הצומח והחי בה. על אף שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שבין דפיו נחשפות לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו. דוגמה לחרק מזיק המוזכר לא אחת במקרא היא הארבה.

בתי ניסן ב"ק

בתי ניסן ב"ק היו ארבע שכונות יהודיות ששכנו סמוך לשער שכם בירושלים מסוף המאה ה-19 עד מאורעות תרפ"ט ב-1929. השכונה "קריה נאמנה" הוקמה על ידי ראשוני העולים מגאורגיה שעלו לארץ בעת החדשה בשנת 1863. הם התיישבו בעיר העתיקה בירושלים, והקימו בשנת 1876 שכונה מחוץ לחומות - קריה נאמנה.

הכרמל

הַכַּרְמֶל (בערבית: جبل الكرمل (הר הכרמל), בתעתיק: ג'בל אלכרמל) הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.

זאב מצוי

זאב מצוי או זאב אפור (שם מדעי: Canis lupus) הוא מין בסוג כלב שבסדרת הטורפים, אבי כלב הבית. זהו בעל החיים הגדול ביותר במשפחת הכלביים.

לזאב תפוצה גאוגרפית רחבה ביותר ברחבי האזור ההולארקטי.

חזון אחרית הימים (ישעיהו)

חזון אחרית הימים מופיע בספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ב'-ד' וכולל נבואה לפיה באחרית הימים יכירו עמים רבים באלוהי ישראל, ושבעולם ישרור שלום כללי, שיהפוך את כלי הנשק למיותרים. נוסח דומה לנבואה זו מופיע בספר מיכה, פרק ד', פסוקים א'-ה'.

חיי נצח

חיי נצח (או אלמוות) הוא הרעיון של חיים בצורה גופנית, נפשית או רוחנית לאורך זמן אינסופי, ללא מוות.

חשוון

חשוון או מרחשוון הוא חודש בלוח העברי, החודש השמיני לפי המסורת המקראית והשני לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסתיו.

ישעיהו

יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ או יְשַׁעְיָהוּ הַנָבִיא, היה נביא שפעל בממלכת יהודה באמצע תקופת בית ראשון. ישעיהו נחשב לאחד הנביאים החשובים, המרכזיים והמשפיעים בנבואה הישראלית הקלאסית. הוא פעל בתקופת הגדולה של ממלכת אשור ותקופת היחלשותה של ממלכת יהודה, ורבות מנבואותיו מתייחסות למהלכים המדיניים בתקופה זו.

ישעיהו התנבא רבות על עמי האזור ועל חורבנם העתידי, זאת בנוסף לנבואותיו על ממלכת ישראל. מספר הסברים ניתנו לסיבה להתנבאות זו על הממלכות, כאשר יש הטוענים כי מדובר בנבואות שנועדו לרומם את רוחו של עם ישראל באמירה כי עמי האזור יפלו בעוד ישראל ישרדו, לעומתם יש הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה. מספר חוקרים אף טוענים כי חלק מהנבואות כלל לא נתחברו על ידי ישעיהו. לפי הטוענים כי ישעיהו התנבא ישירות אל העמים המוזכרים בנבואה, ייתכן שהיה נביא מוכר בעמי האזור ולא רק בישראל.

מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל, ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

מהר שלל חש בז

מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז הוא השם שנצטווה ישעיהו הנביא לקרוא בו לאחד מבניו. השם נתפס כשם סִמְלי, והוא מוסבר כך:

כלומר, בתוך זמן קצר מאוד, בטרם יידע בנו של ישעיהו להגיד "אבא" ו"אמא", יכבוש מלך אשור את ישראל וארם. זו נבואה הדומה בצורתה לנבואה מהפרק הקודם:

בשמו קיימת תקבולת מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז . לדעת יאיר הופמן, מבנה התקבולת יוצר מתח. האל אינו מורה לנביא מה לכתוב על הגִּלָּיוֹן גָּדוֹל (ישעיה ח', א') . לאחר שאשת ישעיהו נפטרה, ציווה ה' על ישעיה לקרוא כך לבנו. השם נועד לבן ישעיה בטרם נולד.

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות באמונה מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן, יביא שלמות בתורה ומצוות ושלום עולמי. בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

נבואה

נבואה בדתות ובפילוסופיות שונות היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות עמוקות על המציאות, ולעיתים על העבר ההווה והעתיד.

על פי התורה הנבואה היא התגלות הקשר של הבורא עם הנבראים, כעין שידור רדיו מהבורא. אומנם לא תמיד יש מי שיקבל את המסר, וצריך לכך הכנה רבה, כמו שכתוב בגמרא (עבודה זרה כ, ב), אמר רבי פינחס בן יאיר: "תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים". וכן כתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.

אף בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו את תופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.

מדענים שונים טענו כי תופעה זו קשורה להזיות שנגרמות בהתקפי אפילפסיה. נעשו אף מחקרים בהם הצליחו לשחזר במעבדה הזיות, באמצעות גירוי אזורים מסוימים במוח והדמיית התקפי אפילפסיה מלאכותיים. מנגד טוענים אנשי דת, שאף אחד מהמסוממים הרבים בעולם או חולי האפילפסיה לא הצליח ליצור יצירות רוחניות כדוגמת ספר ישעיהו או עמוס.

דתות רבות מצהירות שהתחלתן הייתה בדרך של נבואה והארה, בהן גילו נביאיהן הראשונים את דרך החיים הנכונה המביאה את האדם לשלמות.

סבא

סְבָא הייתה ממלכה שהתקיימה במשך 2,000 שנה, התרכזה ונוסדה בדרום-ערב (תימן של ימינו), ובשיאה שלטה מעבר לגבולות תימן, גם על אריתריאה, ועל צפון אתיופיה, צפון סומליה, ג'יבוטי, מזרח סודאן ומערב ערב הסעודית.

ממלכה זו מזוהה לרוב על ידי היסטוריונים כממלכת שבא המקראית.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (גם צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

שכרות

שִׁכְרוּת היא מצב שבו נמצא אדם בהשפעת אלכוהול. רמת השכרות עולה בהתאם לכמות האלכוהול הנצרכת. בממוצע, האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו כעשרים דקות לאחר צריכתו. השפעת האלכוהול אינה אחידה, ומשתנה על פי מספר גורמים.

רמת השכרות עולה עם עליית אחוזי האלכוהול בדם, וככל שהיא עולה - הולכת שליטתו העצמית של השיכור ויורדת. שכרות מוגדרת על פי רוב במצב שבו מאבד האדם שליטה על פעולותיו; אך גם כמות קטנה יותר של אלכוהול משפיעה על הגוף, לפעמים בצורה שכמעט אינה מורגשת. תופעת לוואי של שיכרות היא החמרמורת.

תלת דפורענותא

תלת דפורענותא (או תלתא דפורענותא, בארמית: שלוש של פורענות) הן שלוש שבתות אבל בימי בין המצרים, בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהן קוראים הפטרות העוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מופיע במשנה תורה לרמב"ם ובשולחן ערוך ומקורו בפסיקתא דרב כהנא.

בשבע השבתות שאחרי תשעה באב מפטירים בענייני נחמה, והן נקראות "שבע דנחמתא".

תן

תן (באנגלית: Jackal) הוא שם כולל למספר מינים בסוג כלב שאינם מהווים קבוצה טקסונומית, בהם:

תן זהוב (Canis aureus) אשר מצוי בישראל.

תן שחור-גב (Canis mesomelas)

תן לבן-פס (Canis adustus)

זאב חבשי (Canis simensis), מכונה לעיתים תן חבשי או תן אדום.

זאב זהוב אפריקאי (Canis anthus)לתנים מבנה גוף קטן־בינוני, הם מצויים באפריקה ובאסיה. מקור השם בלועזית (jackal) הוא מפרסית: shoghal شغال.

משערים כי התנים קרובים בהתנהגותם אל האב הקדמון של משפחת הכלביים. על אף הדמיון במראה בין המינים השונים, אין הם קרובים גנטית. למשל, הזאב החבשי אימץ לעצמו תכונות "תניות" אך הוא קרוב יותר גנטית לזאבים. ארבעת המינים הנוספים התפצלו מאב קדמון לפני 6 מיליון שנה. התן הזהוב התפתח באסיה, והתן המצרי, השחור ולבן-הפס התפתחו באפריקה.

התנים ממלאים תפקיד חשוב במארג המזון בהיותם טורפים משניים הניזונים מבעלי חיים שונים, מנבלות וכן מחומר צמחי. אנטומיית גופם מותאמת לציד של בעלי חיים רבים, רגליהם הארוכות ומבנה עצמותיהם מאפשרים לתנים לנוע במהירות של 16 קמ"ש בקירוב לאורך זמן. הם פעילי לילה, בעיקר בין הערביים ובעלות השחר. הם גם גונבים טרף מטורפים גדולים יותר שלא מבחינים בהם בזמן.

התנים מנהלים אורח חיים מונוגמי, כשבנחלה חיים זוג וצאצאיו עד להתבגרותם המלאה. הם טריטוריאליים ביותר ותוחמים את נחלתם על ידי עשיית צרכים בגבולותיה. זמן רב מהיום, עוסקים התנים בגירוש זוגות אחרים מנחלות חופפות. הזוג צד ביחד או בנפרד ולעיתים יחברו מספר זוגות כדי לצוד בעל חיים גדול ממדים.

התן היה אחת החיות הקדושות בבבל. אל המוות המצרי־אנוביס היה אדם עם ראש תן. משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו לתנים את תפקידם כמייצגי המוות. ובהלוויות המצרים היו מביאים תנים להלוויה על מנת שהאל אנוביס ייתן לנפטר כבוד ומקום בגן עדן.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב') • ישעיהו • ירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיה • ירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.