ספר ירמיהו

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים, ועוסק כמעט כולו בנבואות חורבן. תקופת ההתרחשות של הספר היא סוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, על פי הכתוב בספר, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, אף על פי שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם. כפי העולה מתוך הספר עצמו, נראה שכתבו ברוך בן נריה הסופר, מפיו של ירמיהו, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא.

ספר ירמיהו
Jeremiah by Repin
ירמיהו. ציור מעשה ידי איליה רפין גלריית טרטיאקוב, מוסקבה
מספר פרקים 52
מספר פסוקים 1364
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר ישעיהו
הספר הבא ספר יחזקאל
דמויות מרכזיות ירמיהו הנביא

מבנה הספר

ספר ירמיה בנוי מארבעה חלקים ראשיים:

  • פרקים א'-כ"ו: נבואות פורענות.
  • פרקים כ"ז -ל"ה: נבואות נחמה.
  • פרקים ל"ו-מ"ה: סיפורים מחיי הנביא ירמיהו.
  • פרקים מ"ו-נ"א: נבואות על עמים אחרים. פרק נ"ב משמש כמגילה היסטוריוגרפית הכתוב ברוח ספר דברים.
BaruchWritingJeremiah sProphecies.jpeg
ברוך בן נריה כותב את נבואות ירמיה. ציור מעשה ידי גוסטב דורה.

לשונו וסגנונו של ספר ירמיה

לשונו של ספר ירמיה היא עברית מקראית קלאסית. פסוק אחד בלבד כתוב בשפה הארמית, שהיא ממאפייני הכתיבה המקראית בתקופת שלטון פרס.[1] בספר אין השפעות מהשפות פרסית ויוונית הידועות מספרים אחרים. כמו כן אין קרבה לשונית ללשון חז"ל, אשר מוכרת מספרי מקרא אחרים כקהלת. בספר לשונות המשותפים לשירה ולפרוזה ובין שני אלה יש הבחנה בספר. קיימת גם זיקה לספרות המזמורית ולסגנונו של ספרי דברים ונביאים ראשונים. כותרתו של ספר ירמיה, ארוכה יותר משאר ספרי הנביאים. הספר כולל מידע ביוגרפי על הנביא, אך אין עדות לכך, שהמידע נכון מבחינה היסטורית.[2] סגנונו של ספר ירמיה הוא בסוגות הספרותיות השונות הבאות לידי ביטוי בספר. מצויות בו נבואות תוכחה ונבואות נחמה. פרקים רבים מהספר מנוסחים בנוסח סיפורי ולא כנבואה.[3] הנבואה על החורבן היא עיקרו של ספר ירמיה והיא תמצית פעילותו של ירמיהו בשדה הפוליטי.[4]

יסודות ביוגרפיים בספר ירמיה

בשאר ספרי הנבואה כורך מחבר הספר את פועלו של הנביא בימיו של מלך בו פעל. הקישור לפועלו של הנביא נמצא בדרך כלל בכותרת הספר. לא כך בספר ירמיהו.[דרושה הבהרה] הפרק האחרון, פרק נ"ב בספר ירמיהו מספר את הסיפור המוזכר בספר מלכים ב', פרק כ"ה. ייתכן כי המחבר המקראי היה מעוניין לקשור את שני הפרקים יחדיו ולענות על השאלה מדוע נעדר שמו של ירמיה מספר מלכים.[5]

חיבור ספר ירמיה

על-פי מסורת חז"ל את הספר כתב ירמיהו בעצמו.[6]

בספרות המחקרית קיימות כמה גישות לעניין חיבורו ועריכתו של ספר ירמיהו. את הגישה המדגישה את אחדותו של הספר הוביל חוקר המקרא יחזקאל קויפמן. לשיטתו לספר ירמיה יש שני מחברים, ירמיהו וברוך בן נריה סופרו. יוצא מן הכלל בספר הוא פרק נ"ב, אשר נכתב במכוון על ידי סופר אחר.[7] חוקרים אחרים שוללים את אחדותו של הספר. לפי גישה זו, הספר חובר על ידי כמה מחברים ומהדורתו האחרונה נתגבשה לאחר מותו של הנביא. יש הסוברים כי החומר הכתוב הוא יצירתו של ברוך בן נריה בו מסופרים תולדותיו של הנביא ירמיה.[8] כמו כן יש הסוברים כי ספר ירמיה סודר בידי תלמידי הנביא ואלה סידרו אותו בסידור המיוחד לו, ולאחר מכן אלה אשר קיבצו את ספרי הנבואה וסידרו את הספר לפי הדגם אחיד, אשר מיוחד גם לספרים אחרים.[9] דעות החוקרים חלוקות אם נבואות הנחמה הן פרי יצירתו של ירמיה או של מחברים אחרים אשר כתבו ברוח מורשתו הרוחנית.[10]

תרגום השבעים לספר ירמיה

התרגום היווני לספר ירמיה, הלא הוא תרגום השבעים שונה באופן מהותי מנוסח המסורה לספר ירמיה. תרגום השבעים לספר ירמיה קצר בששית מנוסח המסורה לספר ירמיה. בנוסף, סידורו של תרגום השבעים לספר ירמיה שונה מסדורו בנוסח המסורה. הוויכוח העיקרי במחקר הוא מה הנוסח העברי המקורי או הקדום של ספר ירמיה: האם נוסח השבעים הוא נוסח קדום, ואילו נוסח המסורה הוסיף על נוסח השבעים הקדום, או שמא נוסח המסורה הוא הנוסח הקדום יותר, ואילו נוסח השבעים קיצר. יש הסוברים כי השוני בתרגום בין שני חלקיו הוא כי החלק הראשון מכיל את הנוסח הראשוני וחלקו השני תורגם ועובד מאוחר יותר. ייתכן כי שני חלקי המגילות אוחדו לספר אחד.[11] לדעת חוקר המקרא אלכסנדר רופא, תרגום השבעים מעיד על עריכה מאוחרת, שנעשתה בספר אך לא מופיעה בנוסח המסורה. לשיטתו מכאן נובע ההבדל בין נוסח המקרא לתרגום השבעים לספר ירמיה.[12] אב הכנסייה אוריגנס, באגרת אל אפריקנוס עומד על כמה הבדלים בכך שתרגום השבעים מחסיר פרטים מנוסח המסורה, סידורו של תרגום השבעים אחר מנוסח המסורה. לדוגמה, סדר הפסוקים בפרק י' שונה בשני הנוסחים. שינוי מהותי קיים גם בסופו של ספר ירמיה, נבואות על הגויים (פרקים מ"ו-נ"א) נמצאות בסוף הספר ואילו בנוסח תרגום השבעים הן נמצאות באמצעו.[11] סיומות הפרקים כִּי-סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל-ה' בפרק כ"ח ובפרק כ"ט כִּי-סָרָה דִבֶּר, עַל-ה', אינן נמצאות בתרגום ולכן יש הסוברים כי התרגום מייצג את מהדורתו העתיקה של הספר ונוסח המסורה הוא מהדורה מעודכנת יותר.[13]

לקריאה נוספת

פרשנות ומחקר לאורך הספר

עיונים בספר ובנושאים מתוכו

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ ירמיה י', י"א.
  2. ^ מארק צבי ברטלר, כיצד לקרוא את התנ"ך, תל אביב, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 198-197.
  3. ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים, מוסד ביאליק, 2006, עמ' 163.
  4. ^ צבי אדר, הערכים החינוכיים של התנ"ך, ירושלים, מ. ניומן, תשכ"ט, עמ' 135.
  5. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים - מקראי למדרש חוץ - מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, עמ' 35.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  7. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, כרך ז', ירושלים, מאגנס, תש"ז, עמ' 410-409.
  8. ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים, מוסד ביאליק, 2006, עמ' 163.
  9. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, ירושלים, אקדמון, התשנ"ב, עמ' 38.
  10. ^ זאב ויסמן, מושיעים ונביאים: שני פניה של הכריזמה במקרא, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 163.
  11. ^ 11.0 11.1 עמנואל טוב, עולם התנ"ך: ירמיה, תל אביב, דוידזון עתי, עמ' 19.
  12. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, ירושלים, אקדמון, התשנ"ב, עמ' 38.
  13. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספר דברים, ירושלים, אקדמון, התשמ"ח, עמ' 308.
א' בכסלו

א' בכסלו הוא היום הראשון בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' כסלו היא פרשת ויצא, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת תולדות אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

אור חדש על ספר ירמיהו

אור חדש על ספר ירמיהו הוא ספר בידיעת ארץ ישראל שנכתב ב-1950 על ידי נגה הראובני (לימים חתן פרס ישראל). הראובני עוסק בספרו בקשר שבין הסביבה שבה חי ירמיהו הנביא לבין מונחים שונים החוזרים בספר ירמיהו. הוא מצטט את פרשני המקרא המנסים לפרש את משמעות המונחים, ולאחר מכן מציג פירוש משל עצמו, המבוסס על הכרת הסביבה הגאוגרפית של היישוב ענתות בהרי בנימין, שבו התגורר ירמיהו.

גופה

גופה היא גוף מת שהיה שייך ליצור חי.

לאחר המוות, כשמערכות הגוף אינן פועלות, מתחילה הגופה להיאכל על ידי חרקים וחיידקים מסוימים, המביאים למצב של ריקבון גופה.

במקרי מוות חשודים, הנחקרים על ידי המשטרה, נבדקות הגופות המתות, בהכילן לעיתים ראיות. גם ריקבון הגופה מספק ראיות.

גופות משמשות בלימודי רפואה ללימודי אנטומיה ולתרגול ניתוח. יש התורמים את גופתם למטרה זו. בנוסף, ניתן להשתמש באיברי הגופה לשם השתלתם באדם חי שאיבריו אינם מתפקדים. יש התורמים את גופתם למטרה זו.

גופה של בעל חיים קרויה נבלה. מילה זו משמשת גם לתיאור מבזה של גופת אדם (למשל: "וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ" (ספר ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק כ')

הכרמל

הַכַּרְמֶל (בערבית: جبل الكرمل (הר הכרמל), בתעתיק: ג'בל אלכרמל) הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.

ירמיהו

לפי התנ"ך יִרְמְיָהוּ (או יִרְמְיָה) היה נביא וכהן שהתנבא בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנו. ירמיהו ידוע כנביא חורבן, אך חלק מנבואותיו הן נבואות נחמה. נבואותיו כלולות בספר ירמיהו והמסורת מייחסת לו גם את כתיבת ספר מלכים ומגילת איכה.

כ"ז באדר

כ"ז באדר הוא היום העשרים ושבעה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

מגילת איכה

מְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמש קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה, ונכנסו בהמשך לקאנון ספרי המקרא. שאלת זהות המחבר או שמא זהות המחברים של הקינות שבספר לא נפתרה, אולם מסורות שראשיתן במאות הראשונות לספירה ואולי אף קודם לכן מייחסות את חיבור המגילה לנביא ירמיהו.בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחד מחמש המגילות, ובקאנון הנוצרי הוא כלול בספרות "הנביאים הגדולים" שבברית הישנה כנספח לספר ירמיה. שמו הנוכחי של הספר במקורות העבריים הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו. כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות". המסורת היהודית, ובעקבותיה הנוצרית, מייחסות את כתיבת המגילה לנביא החורבן והפורענות, ירמיהו. ייחוס זה איננו מקובל במחקר.

הספר מכיל שירות קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הכותב מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. ביהדות התקבע מנהג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.

מחסיה

מַחְסֵיָה הוא מושב של הפועל המזרחי ליד בית שמש, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, על חלק מאדמות הכפר הערבי דיר-אבאן, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות. המושב ננטש לאחר מספר שנים ויושב מחדש מאוחר יותר על ידי עולים ממרוקו וקוצ'ין.

שם המושב לקוח מתוך ספר ירמיהו, שם הוא משמש שם פרטי:

רוב התושבים מוצאם מיהדות מרוקו, יהדות קוצ'ין ויהדות תימן.

נמר

נמר (שם מדעי: Panthera pardus) הוא מין במשפחת החתוליים בסוג פנתר. הנמר הוא הפנתר הקטן בסוגו. הנמר ניזון בעיקר מיונקים בגודל בינוני, מעופות ומזוחלים. תוחלת חייו היא כ-20 שנה, והוא נפוץ באפריקה ובאסיה. הנמר הזכר גדול מן הנקבה. בעת מרדף אחרי טרפו, יכול הנמר להגיע למהירות של כ-60 קילומטרים לשעה.

לנמר למעלה מ-20 תת-מינים.

פרעה

פַּרְעֹה הוא תוארם של מלכי מצרים העתיקה, שנחשבו לאלים. מקור השם מהמילה המצרית פָר-עָה, שמשמעותה "בית גדול", או פר-רע ביתו של רע אל השמש.

המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים שונתה משמעותה לתיאור המלך עצמו. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539 - 1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945 - 720 לפנה"ס), נוסף תואר הכבוד פרעה לכל אחד משליטי השושלת.

המקרא, לרבות ספר שמות, משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו הפך השם פרעה בקרב העולם המערבי כשם נרדף למלך מצרים, וכך מתייחסים למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר עדיין לא היה נהוג.

פרעה (דמות מקראית)

פַּרְעֹה הוא שמו ותוארו של מלך מצרים. בתנ"ך מוזכרות לפחות חמש דמויות מתקופות שונות שנשאו תואר זה. "פרעה" ככינוי למלכי מצרים העתיקה מופיע גם בכתובות מצריות ובכתובות מלכי אשור. מקור השם המשוער הוא הצירוף פָר-עָה במצרית, שמשמעותו "בית גדול".

צדקיהו

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מלך על ממלכת יהודה בין השנים 597 - 586 לפנה"ס. היה דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (גם צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

צפניה בן מעשיה

צְפַנְיָה בֶן-מַעֲשֵׂיָה, דמות מקראית, כהן בימי המלך צדקיהו. שמו מופיע בספר ירמיה, כ"א, א'. נשלח על ידי המלך אל ירמיהו הנביא ביחד עם פשחור בן מלכיה בבקשה שיתפלל וידרוש את ה' שנבוכדנאצר מלך בבל שצר על ירושלים יעזוב.

רועה צאן

רועה צאן או נוֹקֵד הוא אדם המטפל בצאן ומשגיח עליו, בדרך כלל תוך היעזרות בכלב רועים, בשטחי המרעה, באחו הפתוח או באזורים הרריים. תפקיד הרועה הוא למצוא מזון, מים ומחסה לעדר, להגן עליו מפני חיות טרף, פגעי טבע ושודדים, וכן לשמור על אחדותו ושלמותו.

רעיית צאן היא אחד המקצועות העתיקים ביותר. ידוע כי רועים היו קיימים במזרח התיכון לפני כ-10,000 שנה, מאז ביות העז והכבש בראשית התקופה הנאוליתית. כבשים גודלו לשם שימוש בחלב, בבשרן ובצמר שלהן.

שבעה עשר בתמוז

י"ז בתמוז (שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז) הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים, כמה שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. על פי המקרא והתלמוד הבבלי, לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז, אך בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז אלא שבצל המצב הקשה טעו בספירה.

צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים, הנמשכים עד תשעה באב. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

תן

תן (באנגלית: Jackal) הוא שם כולל למספר מינים בסוג כלב שאינם מהווים קבוצה טקסונומית, בהם:

תן זהוב (Canis aureus) אשר מצוי בישראל.

תן שחור-גב (Canis mesomelas)

תן לבן-פס (Canis adustus)

זאב חבשי (Canis simensis), מכונה לעיתים תן חבשי או תן אדום.

זאב זהוב אפריקאי (Canis anthus)לתנים מבנה גוף קטן־בינוני, הם מצויים באפריקה ובאסיה. מקור השם בלועזית (jackal) הוא מפרסית: shoghal شغال.

משערים כי התנים קרובים בהתנהגותם אל האב הקדמון של משפחת הכלביים. על אף הדמיון במראה בין המינים השונים, אין הם קרובים גנטית. למשל, הזאב החבשי אימץ לעצמו תכונות "תניות" אך הוא קרוב יותר גנטית לזאבים. ארבעת המינים הנוספים התפצלו מאב קדמון לפני 6 מיליון שנה. התן הזהוב התפתח באסיה, והתן המצרי, השחור ולבן-הפס התפתחו באפריקה.

התנים ממלאים תפקיד חשוב במארג המזון בהיותם טורפים משניים הניזונים מבעלי חיים שונים, מנבלות וכן מחומר צמחי. אנטומיית גופם מותאמת לציד של בעלי חיים רבים, רגליהם הארוכות ומבנה עצמותיהם מאפשרים לתנים לנוע במהירות של 16 קמ"ש בקירוב לאורך זמן. הם פעילי לילה, בעיקר בין הערביים ובעלות השחר. הם גם גונבים טרף מטורפים גדולים יותר שלא מבחינים בהם בזמן.

התנים מנהלים אורח חיים מונוגמי, כשבנחלה חיים זוג וצאצאיו עד להתבגרותם המלאה. הם טריטוריאליים ביותר ותוחמים את נחלתם על ידי עשיית צרכים בגבולותיה. זמן רב מהיום, עוסקים התנים בגירוש זוגות אחרים מנחלות חופפות. הזוג צד ביחד או בנפרד ולעיתים יחברו מספר זוגות כדי לצוד בעל חיים גדול ממדים.

התן היה אחת החיות הקדושות בבבל. אל המוות המצרי־אנוביס היה אדם עם ראש תן. משערים כי בשל תזונתם וקרבתם אל אדמות קבורה, ייחסו לתנים את תפקידם כמייצגי המוות. ובהלוויות המצרים היו מביאים תנים להלוויה על מנת שהאל אנוביס ייתן לנפטר כבוד ומקום בגן עדן.

תרגום השבעים

תרגום השבעים (ביוונית עתיקה: Ἡ Μετάφρασις τῶν Ἑβδομήκοντα או οʹ; בלטינית: Septuaginta או LXX) הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית קוינה במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. בתחילה תורגמו חמשה חומשי תורה וכעבור 350 שנה תורגמו ספרים מקראיים אחרים על ידי הנוצרים. התרגום נועד לשמש את היהדות דוברת-היוונית באגן הים התיכון, בייחוד באלכסנדריה. הוא מכיל חמישים ספרים, והשתמר בעיקר בכנסייה הנוצרית בה הוגדר בתור הברית הישנה. הנצרות האורתודוקסית רואה בו עד היום את הנוסח המקודש היחיד. רבים מספריו לא נכללו בין 24 חלקי נוסח המסורה ונדחו על ידי חז"ל בגדר ספרים חיצוניים. גם בספרים המשותפים לשני הקאנונים יש הבדלים משמעותיים בין נוסח המסורה לנוסח תרגום השבעים.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהו • ירמיהו • יחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיה • ירמיה • איכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.