ספר יצירה

ספר יצירה הוא חיבור עברי עתיק שנודעת לו משמעות רבה בעולם המיסטיקה והקבלה, וזכה לפירושים מגוונים על ידי גדולי חכמי היהדות לאורך הדורות, מהם פילוסופיים/רציונליים[1] ומהם מיסטיים, מיתיים ומאגיים[2]. שפתו ואופיו של הספר ייחודית כל-כך עד שאין לו מקבילה והוא נחשב במחקר לסוגה של ספר אחד.

את ייחוסו הקבלי-מיסטי וחשיבותו של הספר כעוסק בסודות הנסתרים של הקבלה, ניתן לראות בהגדרתו של הרמ"ק, אחד מבכירי מפרשיו:

ביאור ספר יצירה להיות ענינו בפירוש הספירות ואותיות שבהם נבראו שמים וארץ וימים וכל אשר בם.

מתוך הקדמת פרוש הרמ"ק לספר יצירה
ספר יצירה
ספר יצירה, שכ"ב, מנטובה, דפוס יעקב כהן מגאזולו, בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

תולדותיו ותוכנו

זמן חיבורו

במסורת היהודית ישנן מסורות שונות בנוגע לשאלת מחבר הספר. ישנם המייחסים את חיבורו לאברהם אבינו (וכך מופיע ברוב המהדורות המודפסות של הספר[3]), אך יש מסורת המייחסת את חיבור הספר לאדם הראשון, ולפיה אברהם אבינו רק העלה אותו על הכתב. מסורת יהודית אחרת מייחסת אותו לרבי עקיבא[4]. רס"ג בהקדמתו לפירוש ספר יצירה אומר כי את עיקר הרעיון המחשבתי שבספר הבין אברהם אבינו, והוא נמסר בע"פ עד זמן כתיבת המשנה בערך, ובסביבות תקופה זו נכתב ספר יצירה[5].

במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי מופיע סיפור בו לכאורה מוזכר ספר יצירה: "רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה (יש גורסים "בהלכות יצירה") ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה" (היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה ובראו להם עגל משולש [=משובח] ואכלו אותו)[6]. אך ישנם חוקרים המתארכים את זמן חיבורו מאוחר יותר. לדוגמה החוקר צחי וייס שיער כי הוא נערך בין שלהי המאה ה-6 לשלהי המאה ה-7 על ידי יהודים שהיו בעלי היכרות קרובה עם הנצרות הסורית[7]. יהודה ליבס, מאידך, פרסם ספר שעל-פיו שורשיו של ספר יצירה נעוצים בשלהי תקופת הבית השני, וזאת על סמך ניתוח הלשון שמוצגת בו[8]. מחקרים חדשים[דרוש מקור: אילו?] מעריכים שספר יצירה נכתב בין המאה השנייה לפנ"ס לבין המאה השנייה לספירה הנוצרית.

תוכנו וסגנונו

הספר, שאורכו כאלפיים מילים, עוסק ביסודות מהם נברא העולם. לשונו[9] של החיבור היא עברית, תחבירה קצבי, ודרך הוראתה החלטית.

החיבור נפתח במילים: "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה ה' צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור". שלושים ושתיים הדרכים הן עשר הספירות (הממוספרות מ-1 עד 10) ועשרים ושתיים אותיות האלפבית.

לפי הספר, באמצעות עשר הספירות וכ"ב אותיות האלפבית העברי, ברא האל את העולם, וכאשר גילה אברהם את הסוד הזה, הבין את יסודות האמונה, 'ועלתה בידו':

וכיון שראה אברהם אבינו עליו השלום והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכול הושיבו בחיקו ונשקו על ראשו, קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.

אין בספר התייחסויות למאורעות או לאישים (זולת אברהם אבינו בסופו), הוא אינו מאזכר מקורות מוקדמים יותר, והוא מביא את דבריו כהצגה שיטתית של תפיסת עולם לשונית נטולת הקשר. לאור זאת הוא מוגדר כסוגת ספר יחיד, ואינו מזוהה אפילו עם ספרות קבלית קדומה כגון ספרות ההיכלות אשר מרבה לדבר בנושא מבנה העולמות העליונים (והתחתונים), וכן מלאכים, שמותיהם ותפקידיהם, כך לדעת החוקר פטר היימן[10] הגורס כי אין לקשור בין חיבורים אלו, הנוקטים בלשון ובשיטות מחשבה נבדלות.

פירושים

חכמי ישראל בדורות רבים עסקו בספר זה וכתבו עליו פירושים רבים, שעם הידועים שבהם נמנים רב סעדיה גאון[11], הרמב"ן[12], רבי מאיר הלוי אבולעפיה, יצחק בן שלמה הישראלי או דונש בן תמים[13], ר' שבתאי דונולו[11], ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני[14], ר' יצחק סגי נהור[15], ר' יצחק דמן עכו[16], הרמ"ק[17] והגר"א[11]. ר' יהודה הלוי מבאר בספר הכוזרי רבים מחלקי ספר יצירה[18]. פרופ' איתמר גרינולד טוען כי החיבור מורכב ביסודו משני חיבורים נבדלים, שהראשון שבהם עוסק בעשר הספירות, והשני בכ"ב אותיות האלפבית. הוא מבסס את דבריו על העובדה שבפרק הראשון של הספר (ברוב הנוסחים), אין אזכור לכ"ב האותיות (למעט קטע הפתיחה). לעומת זאת, בשאר פרקיו של הספר אין אזכורים לעשר הספירות[19].

יש הסוברים[20], כי ספר יצירה אינו טקסט מיסטי או מאגי ביסודו וכי פירושים ברוח זו ניתנו לו רק משלהי המאה ה-12 בפירושיהם של חסידי אשכנז וראשוני המקובלים. למרות הנחה זו בשנים האחרונות התגלו מספר עדויות ברורות שלפיהן זכה ספר יצירה לפירושים מיסטיים ומאגיים כבר במאה ה-10 לספירה[דרוש מקור][21].

מהדורות מוערות וביקורתיות:

בשנת[דרושה הבהרה] תשכ"ה הוציא לאור ר' בן ציון יאיר וינשטוק את "ספר יצירה השלם" מהדורה מוערת עם פירוש יוצר אור - ביאור מלוקט מכל פירושי הקדמונים, מהמקובלים והחסידים. מהדורה שנייה נדפסה בשנת תשמ"ג.

בשנת 1971 ההדיר איתמר גרינולד מהדורה ביקורתית של הספר.

בשנת 2004 הוציא לאור פטר היימן מהדורה מדעית עם תרגום לאנגלית בו הוא מציע את הטקסט הקדום ביותר של 'ספר יצירה' שאפשר להציג, כלומר הטקסט המופיע בכתבי היד הקדומים ביותר, ובנפרד את התוספות והפירושים שנכללו מאוחר יותר בתוך הטקסט.

מאיר בר-אילן ערך מהדורת שחזור ופרסם אותה אונליין.

תרגומים

לקריאה נוספת

  • גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
  • יהודה ליבס, תורת היצירה של ספר יצירה, ירושלים תשס"א
  • מאיר בר-אילן (חוקר), אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ ישראל, ירושלים תשע"א. - פרק ב - ספר יצירה: אסטרולוגיה, מתמטיקה ובלשנות טבעית, עמ' 61 - 233.
  • יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, עמ' 545–640.
  • צחי וייס, "שיטות שונות לבריאת העולם מאותיות" קבלה 17 (2008), עמ' 169–200
  • Tzahi Weiss, "Sefer Yeṣirah" and Its Contexts: Other Jewish Voices, Philadelphia: Penn Press, 2018

קישורים חיצוניים

המקור

פירושים

קדמונים

מאוחרים

מחקר והגות

הערות שוליים

  1. ^ כמו פירושי רס"ג, דונש בן תמים, רבי יהודה אלברצלוני ועוד
  2. ^ לדוג' פירוש ר' יצחק סגי נהור, פירוש הרמ"ק
  3. ^ ראו מהדורתו של פטר היימן בנוגע לתוספת זו.
  4. ^ בפסק רבי יצחק דלטאש בראש ספר הזוהר (במהדורות מסוימות) דן מי התיר לרבי עקיבא לכתוב ספר הזוהר, ובספר שלשלת הקבלה חילק שיש שני ספרי יצירה, אחד שחיברו אברהם אבינו ואחד של רבי עקיבא, אבל בספר "שפתי ישנים" לר' שבתי בס וכן אחריו בספר סדר הדורות אומרים שרבי עקיבא חיבר ספר יצירה ולא עושים חילוק זה. (המקורות ע"פ ספר קול הנבואה לרב הנזיר)
  5. ^ הוא מוכיח זאת גם מלשנו של הספר, שהוא מזהה כבעלת היגוי האופייני לתנאים (שוני המשניות) בארץ ישראל
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה, עמוד ב'.
  7. ^ צחי וייס, "הערות קצרות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 22 (תשע"א) עמ' 89-75; צחי וייס, "רך וקשה: הערות נוספות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", קבלה 27 (תשע"ב), עמ' 229–242.
  8. ^ יהודה ליבס, "תורת היצירה של ספר יצירה" (תשסא).
  9. ^ נחמיה אלוני, הבלשנות העבירת בטבריה, ראובן מס, תשנ"ה, עמ' 46-78
  10. ^ Peter A. Hayman, "Sefer Yesira and the Hekhalot Literature", Jerusalem Studies in Jewish Thought 6 (1987), pp. 71-85
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו ע"ה ועליו כל שלטי הגבורים המפרשים המקובלים גאוני קמאי ובתראי זכר צדיקים לברכה, באתר HebrewBooks
  12. ^ פירוש הרמב"ן לספר יצירה, מאתר הספריה לטקסטים עבריים קבליים
  13. ^ לונדון תרס"ב. המו"ל כתב שהפירוש נכתב על ידי דונש בן תמים שהוא יצחק בן שלמה הישראלי. אבל פרופ' קולט סיראט, כותבת בהגות פילוסופית בימי הבינים, פרק שני באתר שלה, שדונש היה תלמידו של ישראלי. חוקרים רבים סבורים שהפירוש בעיקרו הוא משל ר"י הישראלי, כאשר ישנן בו תוספות מרבי דונש בן תמים. קיימת גם דעה שהפירוש נכתב על ידי רבי יעקב בן נסים, ראש חכמי קירואן, אך היא אינה מקובלת.
  14. ^ רבי יהודה בר ברזילי הברצלוני, ‏פירוש ספר יצירה, באתר HebrewBooks
  15. ^ פירוש הר"י סגי נהור לספר יצירה, מאתר הספריה לטקסטים עבריים קבליים
  16. ^ פירוש הר"י דמן עכו לספר יצירה, מאתר הספריה לטקסטים עבריים קבליים
  17. ^ פירוש הרמ"ק לספר יצירה, מאתר הספריה לטקסטים עבריים קבליים
  18. ^ ראו כוזרי מאמר רביעי, כה-כז, באתר ויקיטקסט
  19. ^ Itamar Gruenwald, “Some Critical Notes on the First Part of Sefer Yezira", Revue des Études Juives 82 (1973), p. 479
  20. ^ יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית ב' עמ' 553, מרכז זלמן שזר ירושלים, תשס"ט
  21. ^ [1]
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 "YEẒIRAH, SEFER". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2013.
  23. ^ רבי חיים ויטאל קבע שאין הראב"ד מחבר ספר זה, ובספרו 'מעגלי הנגלה והנסתר', הוכיח ישראל וינשטוק שמדובר ברבי יוסף הארוך. ר' לקט מפתחות לספרי סוד, משה יחיאל צוריאל. (אתר כתבים עבריים)
אברהם אבולעפיה

רבי אברהם אַבּוּלְעַפְיָה (ה' אלפים, 1240 - ה'נ"א, 1291 בערך) היה רב ומקובל, נחשב לרוב כנציג הבולט של זרם הקבלה האקסטטית.

ברוך התוגרמי

רבי ברוך התוגרמי היה ממקובלי ספרד בתקופת הראשונים, בסביבות שנת ה' אלפים (1240). רבו של רבי אברהם אבולעפיה בחכמת הקבלה.

תלמידו רבי אברהם אבולעפיה מעיד עליו שפירושיו הם בדרך גימטריה ונוטריקון, ושיטתו בקבלה היא בדרך צירופי שמות.

יש המשערים שהוא רבי ברוך המובא על ידי רבי משה בוטרל בשם "חושן משפט בקבלה". השערה אחרת מובאת בנספח לפירוש ספר יצירה" של תלמידו, ר' אברהם אבולעפיה. המהדיר שם מנסה להתחקות על גימטריאות מקבילות של ר' אברהם ור' ברוך, ולפי זה הוא מנסה לזהות את שניהם.

חיבוריו:

ספר בתורת הקבלה בשם מפתח הקבלה.

פירוש לספר יצירה.מנחם זלוטקין באוצר הספרים שלו כותב ששני החיבורים הנזכרים חיבור אחד הם, ומביא את רשימת הספריות בהן נמצא כתב היד של החיבור.

יש להבחין בין חיבור זה לבין חיבור מאוחר יותר בשם זה, נדיר אף הוא, "מפתח הקבלה" [1] של הרב זאב וולף טננבוים, לונדון תרפ"ב.

גלגל המזלות

גלגל המזלות או גלגל הזודיאק (מיוונית: ζῳδιακός κύκλος, "גלגל החיות") הוא דימוי ציורי של כוכבי השמים, למעין גלגל הנחלק ל-12 מערכי כוכבים או "מזלות". רצועה זו של מערכי הכוכבים היא רצועה דמיונית מעגלית הנמצאת על מישור המילקה ומקיפה את מערכת השמש; על רצועה זו עובר מסלולה של השמש עבור צופה מכדור הארץ.

גלגל המזל שימש את האסטרונומיה במיפוי השמים, כאשר כל אזור בשמים מכונה על שם המזל שלו. המזלות הותאמו לתקופות בשנה על ידי ייחוס כל מזל לתקופה שבה השמש עוברת במזל. בפולקלור של תרבויות רבות, הותאמו המזלות עם חודשי השנה.

גלגל המזלות הוא מרכיב חשוב באסטרולוגיה, שחסידיה מאמינים שמיקום הכוכבים משפיע על המתרחש על פני כדור הארץ, או משקף אותו, ולפיכך המזל של האדם נקבע על פי האזור בגלגל המזלות שבו נמצאת השמש בעת הולדתו.

האנשה

האנשה (בלעז: אנתרופומורפיזם) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). האנשה משמשת לעיתים קרובות כאמצעי פיגורטיבי בשירה ובפרוזה/סלנג יומיומי.

הגאון מווילנה

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

הגולם מפראג

הגולם מפראג - גולם - ובהגיוגרפיה היהודית. על פי היהדות הוא נוצר בידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, בן המאה ה-16, על מנת למנוע עלילות דם מבית היוצר של קהילות הנוצרים באירופה נגד היהודים.

יהודה בן ברזילי הברצלוני

רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני (נקרא גם: רבי יהודה הנשיא מברצלונה; ר"י ברצלוני או ברגלוני, אלברצלוני, אלברגלוני) חי מסוף המאה ה-11 עד תחילת המאה ה-12 (על פי הלוח העברי באמצע המאה התשיעית לאלף החמישי). היה מגדולי חכמי ספרד. מחבר ספר העתים.

יהודה ליבס

פרופסור יהודה ליבס (נולד ב-1947) הוא חוקר מחשבת ישראל ומחבר פורה בנושא חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית. חתן פרס א.מ.ת לחקר ההגות היהודית וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

יוסף בן שלום אשכנזי

רבי יוסף בן שלום אשכנזי מכונה גם רבי יוסף הארוך - מקובל, כנראה מפרשני ספר יצירה, ומחשובי המשפיעים על הפרשנות הקבלית הן בתנועת השבתאות והן אצל מקובלים שונים שבאו אחריהם - תלמידי הגאון מווילנא ותלמידי המגיד ממזריטש.

יוסף אשכנזי היה תלמיד רבינו יהושע אבן שועיב תלמידו של הרשב"א - כלומר שפעל בסביבת ה'ף' (1320). התווכח עם המומר אבנר מבורגוס, וכן השתתף בפולמוס של בני דורו על המקום הראוי לפילוסופיה ביהדות. היה מראשוני הכותבים בהרחבה על גלגול נשמות בספרות היהודית.

יהודה ליבס מציין אותו כמועמד סביר להשתתפות בחוג שחיבר את ספר הזוהר.

יצחק דמן עכו

רבי יצחק בן שמואל דְּמִן עכו (ארץ ישראל שנים ה'י-ה'ק 1250–1340), נחשב לאחד מגדולי וחכמי העיר עכו בדורו. התפרסם בין היתר בזכות מחקר ההתחקות שלו על מקורותיו של ספר הזוהר, שהופץ לראשונה בזמנו על ידי רבי משה די ליאון, המתואר בספר יוחסין השלם. חיבר ספרים רבים, אך רובם הגדול לא נדפס.

יצחק סגי נהור

רבי יצחק סגי נהור (1160–1235), הידוע גם בשם ריס"ן, היה מהמקובלים הראשונים בפרובנס שבצרפת, בנו של הראב"ד. מכונה סגי נהור (עיוור בארמית) כיון שהיה עיוור מלידה.

מאיר הלוי אבולעפיה

מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (ד'תתק"ל, 1170, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר. נודע כמתנגד חריף להשקפתו של הרמב"ם.

מיסטיקה יהודית

מיסטיקה יהודית היא שם כולל לביטויי המיסטיקה והמאגיה בדת היהודית, כפי שהם מופיעים בהגות, בהלכה, במיתוסים ובפולקלור של העם היהודי מתקופת בית המקדש השני ועד ימינו. פן אחד - והמפורסם ביותר שלה - הוא הקבלה, אולם המיסטיקה היהודית רחבה יותר הן בהיבט הכרונולוגי והן בהיקף הנושאים בהם היא עוסקת. כנגד הגישות המיסטיות ביהדות שרווחו בכל הדורות, עמדו הוגים רציונליסטיים יהודים רבים.

משה קורדובירו

רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (רמ"ק; ה'רפ"ב, 1522 - כ"ג בתמוז ה'ש"ל, 1570), מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.

סעדיה גאון

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

ספירה (קבלה)

סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי. ניתן להבין את הספירות כשכלים פשוטים המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה, שם משמעותן בפשטות היא ספרה, ויש להם רמזים בספר איוב, במדרש ובמשנה באבות שאומרת ב"עשרה מאמרות נברא העולם" שהוא כמניין הספירות.

ספר האגדה

סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.

המוטו של הספר, בעמוד השער: "'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם" (מכילתא, בשלח).

ספרות תורנית

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים, הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה - המשנה, התלמוד, ובעקבותיהם פירושי רש"י ופרשנים נוספים, משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך. ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות, וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

קבלה

הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת), בצפון ספרד ובארצות המזרח בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.