ספר יחזקאל

ספר יְחֶזְקֵאל, הנקרא על-שם גיבורו, הנביא יחזקאל בן-בוזי, הוא השלישי בין ספרי נביאים אחרונים (אחרי ישעיה וירמיה). הנביא יחזקאל התנבא לפני חורבן הבית הראשון (586 לפני הספירה) ובעיקר לאחריו, בגלות בבל.

בספר יחזקאל קיימים בדרך כלל שלושה חלקים לכל חזון: חזון פותח, המשך, וחזון משלים. שני הראשונים דומים בסגנון הכתיבה שלהם ומיוחסים ליחזקאל, בעוד שהשלישי נוטה להיות שונה ולפיכך מיוחס על ידי חלק מחוקרי המקרא לתוספות המאוחרות יותר לספר. בנוסף, בספר קיימות מספר דוגמאות לעריכת הכתוב (בעיקר מבחינת סדר החזונות), אם כי לא ברור אם יחזקאל עצמו ערך את הכתוב או כותבים מאוחרים יותר.

ספר יחזקאל
ספר יחזקאל . הוצאת הספר מתוארכת למאה ה-13
מספר פרקים 48
מספר פסוקים 1273
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר ירמיהו
הספר הבא תרי עשר
דמויות מרכזיות יחזקאל

תוכן הספר

החיזיון הראשון (פרק א' - פרק ג', פסוק ט"ו)

  • פרק א': יחזקאל פותח בציון הזמן (ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש... היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין) ומתאר בפרוטרוט יצורים מופלאים שנגלו לפניו.
  • פרק ב' - ג', פסוק י"א: יחזקאל מוקדש לנביא על בני ישראל ומוזהר מפניהם: "שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי... כי בית מרי המה... ואתה בן-אדם... אל תהי-מרי כבית המרי". אזהרה זו חוזרת על עצמה בהמשך. הוא מצטווה לאכול מגילה - מעשה סמלי קיצוני, ראשון מבין רבים - ומציית. כנביאים אחרים, מוזהר יחזקאל מראש כי העם ידחה את דבריו - ואף-על-פי-כן עליו להינבא.
  • פרק ג', י"ב-ט"ז: רוח נושאת את יחזקאל אל תל אביב, מקום יישוב של גולי בבל, על שפת נהר כבר. שבעה ימים ממתין הנביא עד לחיזיון הבא.

חזון העצמות היבשות (ל"ז, א'-י"ד)

הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי. בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו מתחברות העצמות לדמויות אדם, לאחר מכן עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

חזון העצים (ל"ז, ט"ו-כ"ח)

אחד מהחזיונות המפורסמים ביותר של יחזקאל[דרוש מקור]. במסגרת חזיון זה יחזקאל מצטווה לקחת שתי חתיכות עץ לכתוב עליהן "לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ו"לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ולחברן יחד, כדי לסמל את שובם של גולי יהודה ועשרת השבטים לארץ ואת איחודם לממלכה אחת לתמיד. כמו כן החיזיון מדבר על:

  1. בניית בית המקדש מחדש והפעם הוא לא יחרב.
  2. המלכת מלך מזרע בית דוד על העם מאוחד לנצח.
  3. הכרה של הגויים בכוחו של אלוהים לנצח.
  4. הפסקת חטאי העם לנצח.

נבואה זו של יחזקאל נחשבת לנבואת אחרית הימים, כיוון שעדיין לא התקיימה (10 השבטים נעלמו, בית המקדש אמנם נבנה אך נחרב שוב).

חזון גוג ומגוג (ל"ח, ל"ט)

הנביא מתאר כי במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של הרבה מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתלחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה קשה ומסוכנת מאוד, אך בסופה ה' יכניע באותות ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידעו כל העולם ויכירו במציאות ה', וגם עם ישראל יאמינו מכאן ואלך במציאות ה'.

חזון המקדש העתידי והעבודה בו (מ' - מ"ו)

Ezekiel's Temple Area Plan
מתחם המקדש העתידי ביְחֶזְקֵאל מ-מ"ו. הצפון בימין התמונה[1].

בסוף ספר יחזקאל (פרקים מ[2]-מ"ו[3]), מתואר בפירוט כל מבנה בית המקדש בירושלים, הקמתו והעבודה בו. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון לאחר מכן ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו (אלא כמו הבית הראשון), הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.

בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראות בית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו, בשל מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, וכן בשל תיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו. אמנם, גם התיאורים של בית המקדש הראשוןספר מלכים) ושל בית המקדש השנימסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות בעקרוניותן.

לפי הכתוב בכל אופן, מתחם המקדש יכלול חצר חיצונית (500x500 אַמּוֹת, כל אמה באורך של כ-52 ס"מ[4]) מוגבהת (7 מדרגות) מוקפת חומה (עובי וגובה 6 אַמּוֹת), שהכניסה אליה דרך 3 שערים זהים ממזרח, צפון ודרום, כל אחד עם 3 תאים ואולם. במרכזה חצר פנימית מוגבהת (8 מדרגות) ובמרכזה מזבח גדול (11 אַמּוֹת) הניצב אל מול המקדש (100x50 אַמּוֹת) המוגבה (10 מדרגות). מאחורי המקדש נמצאים תחומי הגִּזְרָה והבִּנְיָן. סמוך לבִּנְיָן נמצאות לשכות לכוהנים - האחת לאכילת הקורבנות ולהחלפת הבגדים, והשנייה לבישול קורבנות הקודש. הלשכות הללו נמצאות כנראה (לפי השערת מנחם הרן[5]) בתחום מגודר אבל עם מבואות, המקיף את החצר הפנימית ברוחב השערים הפנימיים. לאורך החומה החיצונית פרושה רִצְפָה ברוחב השערים (50 אַמּוֹת), ועליה בנויות 30 לְשָׁכוֹת. בארבע פינות המתחם נמצאים בתי המְבַשְּׁלִים (40x30 אַמּוֹת) (מתחמים בלתי מקורים בהם הלויים בישלו את קורבנות העם).

Ezekiel's Temple Area North Inner Gate
השער הצפוני הפנימי במקדש העתידי המתואר ביְחֶזְקֵאל מ[1]
Gezer0809
השַׁעַר בתל גֶּזֶר. גם כאן, כמו בשערים של יְחֶזְקֵאל עולים במדרגות אל מסדרון שבו 3 תאים בכל צד. כך גם בשערים מימי שלמה של תל מגידו ושל תל חצור שבגליל.

לששת השערים שבמתחם (3 שערים המובילים לחצר החיצונית ו3 אל הפנימית) יש תוכנית דומה: בשערים החיצוניים, אחרי 7 מדרגות מגיעים לשורה של 3 תאים מימין ו3 תאים משמאל (כל תא 6x6 אַמּוֹת), ובסופם אולם רחב (8x20 אַמּוֹת). התאים מופרדים זה מזה בקירות - "אֵילִם" - מקושטים בתְּמָרִים. בקירות החדרים מותקנים חַלֹּנוֹת "אטומים". גודל כל שער הוא סה"כ 50x25 אַמּוֹת. השערים הפנימיים דומים לחיצוניים, מלבד שמספר המדרגות העולות אליהם הוא 8 (ולא 7) והן מובילות קודם לאולם ומשם לשורת התאים (ולא ההפך כבשערים החיצוניים). השַׁעַר הצפוני הפנימי (ראו איור) הוא מיוחד בכך שיש בו לִשְׁכָּה אחת או שתיים (ששימשו להדחת הקורבנות), 4 שֻׁלְחָנוֹת מגָזִית (לָעוֹלָה), ומבחוץ עוד 4 שולחנות פשוטים יותר (לשחיטת הזָּבַח) כל השולחנות עם בסיס בגודל 1.5x1.5 אַמּוֹת ובגובה אַמָּה, כשהחלק העליון בולט בטֹפַח (כ-7 ס"מ) מסביב.

מעמדו של ספר יחזקאל

חז"ל מספרים שבהתחלה היו פקפוקים לגבי מעמדו של הספר בשל תכניו (בעיקר החזון בספר הראשון והתיאורים המיניים הבוטים), והיו תקופות שבהן התלמידים נצטוו לא ללמוד את החזון הראשון בספר יחזקאל עד שיגיעו לגיל שלושים. התלמוד אף מציין, שחז"ל ביקשו לגנוז את הספר, מפני דברים מהספר שנראו כסותרים את דברי התורה, כגון: "כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים"[6], ובפרק הבא: "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ"[7], ובתורה לא מוזכר שמקריבים קרבן בז' בניסן. ועוד. עד שישב על המדוכה חנניה בן חזקיה, אחד התנאים, ויישב את כל הסתירות[8].

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן.

חיבורו של ספר יחזקאל

עדויות פנימיות בספר

הספר מציג נבואות שנישאו על ידי יחזקאל בן בוזי בגלות בבל, בסביבות העיר תל אביב אשר על נהר כבר. הנבואות נישאות מפיו בעל פה בפני קהל הגולים הבאים לביתו (למשל:ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק א'), ובמקרה אחד מתוארת העלאת נבואה על הכתב (ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוק י"א). לפי העדויות הפנימיות בספר, הנבואות נישאו במשך 22 שנים, בין שנת 593[9] לשנת 573[10] לפנה"ס, ומסודרות בסדר "כרונולוגי" לפי התאריכים, המתייחסים לגלות יהויכין כנקודת מוצא. במשך תקופת פעילות נבואית זו מעיד הספר על "תקופת אלם" בה לא נשא נבואות בציבור עד שהתבשר על חורבן ירושלים (ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"א). אולם, גם במהלך תקופת האלם מוצגות בספר נבואות.

במסורת היהודית

התלמוד הבבלי מציג ברייתא המייחסת את כתיבת ספר יחזקאל לכנסת הגדולה. רש"י מפרש ברייתא זו בכך שיחזקאל נשא את נבואותיו בגולה, אולם "מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ"[11].

במחקר

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 נפוצות במחקר הביקורתי שתי עמדות מרכזיות המבקשות לתאר את תהליך חיבורו של ספר יחזקאל:[12]

עמדת צימרלי

ולטר צימרלי , חוקר מקרא שווייצרי, ביסס את עמדתו על גישות המחקר "חקר הסוגים הספרותיים " ו"תולדות המסורות ". צימרלי מניח שלושה שלבים חשובים ביצירת הספר: מסירת הנבואות בנאומים שבעל-פה על ידי הנביא, העלאת הנבואות על הכתב בידי הנביא עצמו, עריכות, הוספות, חזרות ופרשנויות רבות ומאוחרות יותר על ידי תלמידיו. עריכות אלה יוצאות מתוך הטקסט עצמו, ואותן מגדיר צימרלי כ-"כתיבה מתמשכת". אלו הרחבות של הנבואות המקוריות שנועדו לעדכן אותן, לפרש אותן ולהתאימן לימי פעילותם של ממשיכיו. צימרלי מסכים עם כך שהנבואות המקוריות נמסרו ונכתבו במהלך המאה ה-6 לפנה"ס, אולם השלב השלישי התקיים בין ימיו של הנביא ועד למאה החמישית לפנה"ס.

עמדת גרינברג

בתגובה לעמדת צימרלי, פיתח משה גרינברג, חוקר מקרא ישראלי, גישה כוליית (הוליסטית) לניתוח הליך יצירתו של ספר יחזקאל. לפי שיטתו, סידורן הכרונולוגי, לשונן ומסריהן של הנבואות השונות בספר מותירים את הרושם כי יד אחת עומדת מאחורי כתיבת וסידור רוב הספר. העובדה כי נבואות יחזקאל מנוסחות כולן בגוף ראשון מקרבת את ההנחה כי הנבואות נכתבו בסמוך לאמירתן, על ידי יחזקאל עצמו או תלמידיו. מעורבותם של תלמידיו בכתיבת הספר יכולה להסביר תופעות של כפל גרסות והבדלים רבים בין נוסח המסורה לנוסח תרגום השבעים. סידור הנבואות על פי העיקרון הכרונולוגי, משמע לפי סדר מסירתן, ייחודי לספר יחזקאל. עם זאת, הנבואות סודרו בנוסף גם לפי עיקרון תוכני-תאולוגי המשותף לכלל ספרי הנביאים, והוא: קובץ של נבואות חורבן, קובץ נבואות על הגויים וקובץ נבואות גאולה. סידור זה מעיד שלב עריכה נוספת, והוא שלב העריכה הכוללת של ספרי הנביאים.

תוכן הנבואות ולשונן מראים כי הן נכתבו לפני הצהרת כורש ושיבת ציון (538 לפנה"ס). עורכי הספר, גם אם מאוחרים יותר, לא שינו את נוסחי הנבואות עצמן.

מילים ייחודיות לספר יחזקאל

בכל הספר מופיע השם "יחזקאל" פעמיים בלבד. בכל שאר המקרים, פונה אליו אלוהים בתואר "בן אדם".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 האיור מובא מתוך מודל גרפי מלא של מקדש יחזקאל, באתר עַלַמַּפָּה
  2. ^ ספר יחזקאל, פרק מ'
  3. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ו
  4. ^ גרשון ברין ומנחם הרן (עורכים), יחזקאל (עולם התנ"ך), הוצאת דודזון-עתי, 1999, עמ' 204
  5. ^ גרשון ברין ומנחם הרן (עורכים), יחזקאל (עולם התנ"ך), הוצאת דודזון-עתי, 1999, עמ' 214–216
  6. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק ל"א
  7. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ה, פסוק כ'
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ג, עמוד ב'
  9. ^ ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ב'
  10. ^ ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א'
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
  12. ^ רימון כשר, יחזקאל א–כד (מקרא לישראל), תל אביב: עם עובד, תשס"ד, עמ' 17–19 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
אחשדרפן

אֲחַשְׁדַּרְפָּן הוא התואר של מושלי הפרובינציות בפרס ומדי בתקופת הממלכה האחמנית, תחת שלטונם של אלכסנדר הגדול ומלכות בית סלאוקוס ובהמשך בתקופת האימפריה הסאסאנית.

ארבע פרשיות

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הן פרשות מיוחדות שתקנו חז"ל לקרוא בנוסף לפרשת השבוע בארבע שבתות לאורך חודש אדר הסמוך לניסן, דהיינו בשנה רגילה חודש אדר ובשנה מעוברת אדר ב'. השבתות עצמן נקראות בשמות מיוחדים: "פרשת שקלים", "פרשת זכור", "פרשת פרה", "פרשת החודש".

בשבתות הללו אין אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות קודם תפילת מוסף, אך אומרים "צדקתך" במנחה (אלא אם כן זה שבת ערב ראש חודש, שבת ראש חודש או ערב פורים שאין אומרים "צדקתך"). במנהג התפילה של נוסח אשכנז ישנם פיוטים רבים מיוחדים לשבתות אלו.

בית המקדש השלישי

לפי המסורת היהודית, בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית. יסודו הוא בתיאור אידיאלי בספר יחזקאל של מקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.

בניין בית המקדש השלישי מוזכר בפרקים האחרונים של ספר יחזקאל, במשנה, בתלמוד, במדרש, ובספרי הלכה, קבלה וחסידות. תפילת שמונה עשרה מסתיימת בבקשה: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך".

רעיון הבית השלישי שימש יהודים לתיאור משאלת לב שאין שנייה לה בימי הביניים.

דרום

דרום הוא אחת מארבע רוחות השמים. הוא הפוך לצפון ונמצא בזווית ישרה למזרח ולמערב. הדרום נמצא באזימוט 180 מעלות.

הדרום האמיתי הוא הכיוון לקצה הדרומי האמיתי של ציר סיבוב כדור הארץ, המכונה הקוטב הדרומי. הקוטב הדרומי נמצא באנטארקטיקה. הקוטב הדרומי המגנטי אינו זהה לקוטב הדרומי ונמצא במרחק קטן ממנו.

המונח הדרום משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות או קבוצות מתקדמות פחות מבחינה טכנולוגית ותרבותית בעולם בשל ההכללה שקובעת שרוב המדינות מסוג זה נמצאות בחצי הכדור הדרומי.

האדריכל והפילוסוף האמריקאי ריצ'רד באקמינסטר פולר פיתח את מפת דימקסיון שאחד ממאפייניה הוא העדר הטיה תרבותית בין צפון לדרום היות שבמפה זו הצפון איננו למעלה והדרום אינו למטה (יצויין שקיימות מפות, בעיקר במספר מדינות בחצי הכדור הדרומי, בו הדרום נמצא למעלה).

בארצות הברית, המונח הדרום משמש גם כדי להתייחס למדינות דרום-מזרח ארצות הברית שפרשו מהאיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית.

השם דרום מופיע כבר בתנ"ך,ושם ישנם גם כינויים נוספים לכיוון זה: נגב, תימן וימין.

יש אומרים שהמילה "דרום" היא הלחם בסיסים של המילים "דר" ו-"רום" משום שהשמש נמצאת ברום השמיים כאשר היא עוברת ברוח שמים זו. מאותה סיבה המזרח נקרא מזרח כי שם זורחת השמש ומערב כי שם מתערבבים היום והלילה, והצפון כי מקום זה צפוּן מאור השמש.

הכינוי נגבה הוא על שם שהדרום מנוגב (מיובש וצחיח) ממים.הכינויים: ימין ותימן/תימנה, הם מפני שהמזרח מכונה גם קדם/קדמה/קדימה והמערב אחור/אחרון. לכן כאשר פנינו קדימה למזרח, הרי שהדרום מימיננו והצפון משמאלנו. היות שהשמש נחשבה למקור חיות עלי האדמה, הנטייה התאולוגית/קלאסית הייתה להתייחס לכיוון זה כבעל חשיבות רבה.

חנניה בן חזקיה

חנניה בן חזקיה בן גרון הוא תנא שחי בתקופת בית שמאי ובית הלל. בנו היה רבי אלעזר בן חנניה.

יחזקאל

יְחֶזְקֵאל בן בּוּזִי הכהן (או יחזקאל הנביא), היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית.

מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג היא מושג ביהדות המתאר מלחמה או סדרת מלחמות אשר צפויות להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך. במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה עקובה מדם ובסופה יכניע האל באותות ובמופתים את גוג וצבאו, וכך יידעו אומות כל העולם, ויכירו - במציאות האל. מקורות יהודיים חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני או אחרי בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו. על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.

מעשה מרכבה

מעשה מרכבה הוא כינוי לספרות אזוטרית, הקשורה לתורת הסוד היהודית או האוניברסלית. ספרות זו מופיעה לרוב בסמיכות למעשה בראשית. אזכורה הראשון היה בתקופת התנאים, והיא מהווה כיום חלק מספרות הפרדס ותורת הסוד.

ניתנו לה לרוב שני פרושים מרכזיים: אלו הקושרים אותה עם ספרות מיסטית יהודית ייחודית, כדוגמת ספר היצירה; או לספרות והבנות פילוסופיות העוסקות במהות האל.

המילה "מרכבה" (במובן מרכב, מושב) התייחסה במקור למרכבת הכרובים מבית המקדש: הכרובים נחשבו כנושאים מעליהם את האל הבלתי־נראה. בהמשך מתייחסת המילה בהשאלה למקום מושבו של האל.

נביאים

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל, וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

נחל ירדינון

נַחַל יַרְדִּינוֹן (בערבית: ואדי קליל/דפילה) הוא נחל הנובע בצפון רמת הגולן והיורד אל עמק החולה.

ראשיתו של הנחל באזור חרבת סמקה, כ-2 קילומטרים מצפון לצומת ווסט, והוא נשפך לעמק החולה בין קיבוץ שמיר לקיבוץ להבות הבשן. הירדינון זורם בערוץ רדוד ואין הוא מתחתר לעומק במורדות הבזלת. לפני מלחמת ששת הימים נמצא חלקו העליון בשליטת הסורים, שניסו להטותו כדי למנוע את ניצול מימיו בידי היישובים הישראלים, בניגוד לחוק הבינלאומי.

סכר בטון על אפיק הנחל הוקם על ידי ראשוני המתיישבים בשמיר בסוף שנת 1951 במטרה לתפוס את מי המעיין הזורמים באפיק, ולהשתמש בהם להשקיית שטחי החקלאות שסוקלו סביב הקיבוץ.

הסכר שימש לאצירת מי הירדינון עד 1968 והמים שמשו להשקיית גן הירק, מטעי בננות, תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים, כרם ענבים, שטחי מספוא, גינות הנוי והדשאים בקיבוץ.

על הסכר חרות הפסוק: "וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו, מִמַּיִם רַבִּים" הלקוח מתוך ספר יחזקאל, פרק ל"א, פסוק ה'.

סמוך ליציאתו לעמק החולה מצויה גבעת ירדנון שעליה שרידי יישוב מהתקופה הרומית, המשנה ותלמוד וערבית. בראשית שנות ה-2000, הוקם סמוך למקורותיו מאגר עורבים ומי הנחל הידלדלו ביותר.

עשרה בטבת

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.

פוט

פּוּט הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית כבנו השלישי מתוך ארבעה של חם בן נח, אחיהם של כוש, מצרים, וכנען. פוט מזוהה כאבי העם הלובי.

שמו של פוט מופיע במקור העמים שבספר בראשית:

"וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן." (ספר בראשית, פרק י', פסוק ו')

צדקיהו

צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, מלך על ממלכת יהודה בין השנים 597 - 586 לפנה"ס. היה דודו של יהויכין. המקורות הנוגעים לצדקיהו נמצאים בתנ"ך במספר ספרים, שהעיקריים בהם הם: מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל. בימי צדקיהו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה הוגלתה מארצה.

קורבן

קורבן (עם ניקוד: קָרְבָּן, מקובל גם הכתיב החסר קרבן) הוא סוג של פולחן חליפין, בו מוותרים המשתתפים בפולחן על נכס כלשהו לטובת האל או האלים להם נועד הפולחן.

ישנם מספר סוגים של קורבנות, המותאמים לדרגת החשיבות של הטקס: קורבנות אדם, בעלי חיים, דברי מאכל ופרחים. עיקרו של פולחן הקורבנות הוא השמדת הקורבן, לרוב על ידי שריפה, לעיתים יותר נדירות על ידי הטבעה, קבורה, השלכה מצוק וכיוצא בזה.

פולחני הקרבה הם מהעתיקים שבפולחנים הקיימים והם עדיין נפוצים מאוד בדתות פגאניות, וזכר להם ניתן למצוא גם בדתות מונותאיסטיות, אם במפורש, ואם בצורה סמלית.

המילונאי ראובן אלקלעי ציין במילונו כי חידש את הפועל קִרְבֵּן (במובן victimize).

שמות

ספר שְׁמוֹת הוא הספר השני בתורה. נקרא כך משום שהמילה השנייה בספר היא "שמות" - "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה, את יעקב, איש וביתו באו". בתרגומים היווניים (תרגום השבעים) נקרא הספר אקסודוס (ביוונית: ὁδόϛ = דרך, -ἐκ = מן) על-שם האירוע הגדול המתואר בו - יציאת עם ישראל ממצרים. שם זה נשמר בתרגומים ללטינית ובשל כך נקבע כשמו בשפות הרבות אליהן תורגם מלטינית.

ספר שמות מספר על שעבודם של בני ישראל במצרים, יציאתם ממנה ונדודיהם במדבר. בתיאור הנדודים משולבים סיפורים ואירועים שונים, ששיאם הוא מעמד מתן תורה על הר סיני. עוד מסופר בו על מלחמת ישראל בעמלק והוא כולל גם מצוות שונות.

תאים (בית המקדש)

התאים, הם לשכות שהקיפו את ההיכל ואת קודש הקודשים במרחק של 5 אמות מצפונם, מדרומם וממערבם.

תמוז

תמוז הוא חודש בלוח העברי, הרביעי במספר לפי המסורת המקראית והעשירי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת הקיץ.

תרי עשר

תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית) הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד).

ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

תרשיש (אבן חן מקראית)

תַּרְשִׁישׁ היא האבן הראשונה בטור הרביעי בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט אשר.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהו • יחזקאל • תרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהו • יחזקאל • דניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.