ספר יונה

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. גיבורו, הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נצטווה לנבא על אנשי העיר נינווה על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה. חלוקות הדעות בין החוקרים לגבי הקשר בין הנבואות. יש הטוענים שאותו הנביא שניבא לישראל נבואת נחמה על הרחבת הגבולות בימי ירבעם השני הצטווה לאחר מכן ללכת לנינוה. אחרים טוענים כי ספר יונה הוא ספר מתקופת הבית השני שהשתמש בדמות של יונה מספר מלכים כדי לבסס את אמינות הסיפור, ובחר בדמות נביא שאין עליה פרטים רבים.

ספר יונה
Pieter Lastman - Jonah and the Whale - Google Art Project
יונה נמלט מלוע הדג
מספר פרקים 4
מספר פסוקים 48
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם עובדיה
הספר הבא מיכה
דמויות מרכזיות יונה הנביא (יונה בן אמיתי)
Jonah Under the Gourd Vine, 280-290 AD, Late Roman, Asia Minor, marble - Cleveland Museum of Art - DSC08339
יונה תחת עץ הקיקיון, סוף המאה ה-3 לספירה
Jonah stamp 3 - 1963

יונה בצל הקיקיון, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד

Jonah stamp 2 - 1963

"ויהי סער גדול בים", בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד

Jonah stamp 1963

יונה במעי הדג, בסדרת מועדים לשמחה תשכ"ד

תוכן הספר

ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים : חלק ראשון בו מסופר על השליחות הראשונה (פרקים א'-ב') וחלק שני בו מסופר אודות השליחות השנייה (פרקים ג'-ד' ).

הבריחה

האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני", כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו: "מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ". בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים.

המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה: "אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: "הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו." (פרקי דרבי אליעזר י').

השהות במעי הדג

במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי". האל מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה.

על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לפרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה[1]. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים שהוא בלתי אפשרי בלא נס[2]. בעת החדשה, היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם[3]. אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים[4].

תפילת יונה

פרק ב' של הספר מביא תפילה שהתפלל יונה במעי הדג. לשון התפילה העלה תמיהות בקרב הפרשנים, שכן היא כוללת הודאה על ההצלה, בעוד יונה עדיין במעי הדג. היו על כן שטענו שהתפילה שובצה באופן מאוחר לספר. פרופ' דוד הנשקה מציע שהתפילה נאמרה על ידי יונה באירוניה[5]. לעומת זאת, היו שבקשו להראות שלשון התפילה תואמת באופן מלא את הקשרו[6].

יונה בנינווה

יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל:

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה.

יונה, ד', י'-י"א

תשובת נינווה

המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה.

סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה.

את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.

מגמת הספר

הסברים שונים נתנו לגבי מגמת הספר[7].

  • בין עונש ותשובה: ספר יונה מבטא את המסר שניתן לשוב בתשובה ולכפר על החטא ולא כגישת כדברי הנבואה במדרש חז"ל: "הנפש החוטאת היא תמות"[8]
  • בין ישראל לעמים: יונה מבקש שלא להחזיר את אנשי נינוה בתשובה בגלל שהם ירעו לעם ישראל והקב"ה מלמדו שגם על הגויים יש לרחם. על פי חז"ל, ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל, משום שמחוצה לה להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא.
  • על מטרת הנבואה: ספר יונה בא לבטא את המסר שמטרת הנבואה היא להשיב את בני האדם בתשובה ולא כמחשבת יונה להראות את אמיתות דברי ה'. על פי הסבר זה, יונה הנביא, הבורח מהתפקיד שהוטל עליו, מייצג את התפיסה, שניתן להסיק מספר דברים, פרק י"ח, כי מבחנו של הנביא הוא בתוצאה הבאה לידי ביטוי בהתגשמות דברי הנבואה.[9] ספר יונה מתאר את תפיסת מהותה של הנבואה כפי שהיא מתוארת בספר ירמיה, וזאת כי נבואות שלום ונבואות נחמה מתגשמות כדי להנציח את דברי האמת אשר בפי הנביא. דמויותיהן המשניות של הגויים מתארות באופן עקיף את טעותו של יונה. המלחים בספינה ואנשי נינוה מתוארים באור חיובי. דמויותיהם מאירות באור שלילי את דמותו של יונה המוכן שנינוה תיהרס ולו רק שלא תיפגע אמינותו כנביא.[10]
  • בין דין לרחמים: הספר מבטא את המסר שהעולם מונהג במידת הרחמים ולא במידת הדין, כדרישת יונה[11][12].
  • בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה: הספר מבטא את המסר שגם תשובה הנעשית מתוך פחד העונש, למרות שהוא עלול להיות זמני, היא תשובה ראוייה ולא כעמדת יונה שאין טעם בתשובה מיראה[5].

חיבורו של ספר יונה לפי המחקר

Kennicott Bible 305r.l
ספר יונה בתנ"ך קניקוט, שנת 1476

ויכוח ניטש על מועד חיבורו של ספר יונה. במרכז הוויכוח עומדות מילים וצירופי לשון בספר יונה המתוארכים לימי בית שני. קרבת הלשון לספרים המאוחרים וללשון חז"ל ניכרים בניבים ובביטויים המופיעים בספר. המילה ספינה היא מילה עברית מתקופת חז"ל בניגוד למילה אוניה שהיא מילה מקראית במקורה. בנוסף צירופי הלשון המופיעים בספר כמו "מגדולם ועד קטנם" הם מאוחרים ומתוארכים גם כן לימי בית שני.[13]

את עמדות הצדדים ניתן לחלק לשתי אסכולות עיקריות. הגישה המקובלת בקרב רוב החוקרים היא שהספר חובר מהמאה ה-5 לפנה"ס וזאת הסיבה ללשון המאוחרת. לעומתם, מיעוט של חוקרים טוען שהספר חובר בזמן בית המקדש הראשון.[14] חוקרים אלו טוענים כי לשונו של הספר היא שפה מקראית קלאסית והם מסבירים בצורות שונות את המצאות המילים המאוחרות.[15] יש הסוברים כי ספר יונה נכתב בראשית תקופת בית שני, בתקופת חיבורם של הספרים חגי זכריה ומלאכי שגם לשונם עדיין עברית מקראית קלאסית ועם השפעה מינורית של העברית המקראית המאוחרת.[16]

ניבים וביטויים שמקורם בספר יונה

  • רַב חֹבֵל (פרק א׳, פסוק ו׳) - תפקיד של מפקד כלי שיט. דרגת קברניט בחיל הים בצה״ל או מפקד כלי שיט אזרחי. הביטוי רב חובל לקוח מספר יונה ונכנס לשימוש בעברית המודרנית.
  • מַה לְּךָ נִרְדָּם[17] (פרק א׳, פסוק ו׳) - קריאת התעוררות לאדם שמשתמט מעשיית המוטל עליו. "בן אדם מה לך נרדם" הוא פיוט שנאמר כחלק מאמירת הסליחות בחודש אלול בחלק מן העדות.
  • טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי[18] (פרק ד׳, פסוק ג׳) - ביטוי המבטא ייאוש פסימי מהחיים.
  • לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ[19] (פרק ד, פסוק י״א) - ביטוי לאדם ללא אוריינטציה שאינו שם לב לדברים ואינו מתמצא במתרחש סביבו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פירוש דעת מקרא, ספר יונה, פרק ב', פסוק א'
  2. ^ אבן עזרא
  3. ^ ראו למשל את המקרה של ג'יימס בארטלי, אשר אגדה אורבנית אשר הופצה ב-1891 סיפרה עליו שנבלע על ידי לויתן מסוג ראשתן גדול-ראש בזמן ציד לוויתנים.
  4. ^ הלבנון, כ"ח אדר תרכ"ו, עמוד מסומן 88
  5. ^ 5.0 5.1 פרופ' דוד הנשקה, למשמעו של ספר יונה, מגדים כט (אייר תשנ"ח)
  6. ^ יהושע רייס, על מה התפלל יונה במעי הדג?, וביום צום כיפור ייחתמון, עמודים 199 - 212, הוצאת תבונות, תשס"ה
  7. ^ אראל סגל הלוי, מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה?, באתר העיון בתנ"ך
  8. ^ למשל: משה ציפור, ספר יונה - 'מדריך' לחזרה בתשובה?, בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
  9. ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ב
  10. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמוד 216
  11. ^ יונה עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון, ירושלם תשנ"ב
  12. ^ הרב בני לאו, בשמונה נביאים בעבותות אהבה, מאמץ רעיון זה לאור הרקע של התנבאות יונה במל"ב י"ד 25. לדעתו, נבואת יונה מגת החפר מופיעה בזמן של שפל מדיני, בעיתוי שבו אלישע הנביא מסרב להתפלל בעד המלך (מל"ב ו', לדעתו המלך הוא יהואחז בן יהוא.)
  13. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמוד 217
  14. ^ ברק דן, לשון ספר יונה בספרות המחקר – עיון והערכה נוספים, ירושלים, בית מקרא מ"א, חוברת ד', 1996, עמודים 344 - 368
  15. ^ יהודית גולן בן-אורי, היבטים לקסיקליים לתיארוך ספר יונה: נתונים לשוניים ושיקולים מתודולוגיים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, בירושלים, כסלו תשע"א
  16. ^ אוריאל סימון, מקרא לישראל: יונה, ירושלים, מאגנס, 1992, עמוד 31
  17. ^ מרים בלומנטל, מה לך נרדם באתר 929
  18. ^ יואל בן נון, טוב מותי מחיי באתר 929
  19. ^ עמנואל כהן, לא ידע בין ימינו לשמאלו באתר 929
איטלקית יהודית

איטלקית יהודית היא שפה המבוססת על השפה האיטלקית, והייתה בשימוש על ידי קהילות יהודיות רבות ברחבי איטליה. היא התפתחה בין המאה העשירית למאה התשע עשרה, ונקראה גם "לעז", "לטינו", "איטליאנו" או "וולגאר".

האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. גם בקורפו שביוון דיברו בשני ניבים של שפה זו.

האיטלקית היהודית נכתבת בכתב העברי. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare - לאכול, Gannaviare - לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, בעיקר ברומא, בקורפו ובישראל, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית.

בחיי בן אשר

רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה (ה'ט"ו, 1255 - בסביבות ה'ק', 1340), היה פרשן מקרא מוערך ומקובל מחוג מקובלי גירונה. נמנה עם משפחת הרבנים חלואה וחי בסראגוסה שבספרד.

בן אמיתי

האם התכוונתם ל...

חתירה (ספורט)

חתירה היא פעילות ספורט מים בה החותר מנתב את כוח רגליו, גבו וזרועותיו להנעת המשוטים באמצעותם מתקדמת סירת החתירה על פני המים. בסגנון החתירה האקדמית, החותר יושב על כיסא מסילה, כשגבו לכיוון התנועה ופניו פונות לירכתיים. מכיוון שפעילות זו התארגנה כספורט במועדונים באוניברסיטאות, נקרא ספורט זה עד היום "חתירה אקדמית".

ישנם שני סוגי חתירה, המכתיבים את מבנה הסירות ואת אבזורן:

חתירת משוטים: לכל חותר יש שני משוטים, אחד בכל יד, כשמשוט שמאל מוביל.

חתירה בהינף או חתירת "מטאטא": נעשית בסירת זוגות, רביעיות, ושמיניות, בה לכל חותר משוט אחד בלבד אותו אוחזים בשתי הידיים, כשלכל צד יש שם: צד "פורט" (נמל) וצד "ים", או לחלופין צד "סטרוק" וצד "בוו".

יאיר זקוביץ

יאיר זקוביץ (נולד ב-1945) הוא פרופסור אמריטוס, חוקר מקרא ישראלי, המלמד בחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

יום אבל לאומי

יום אבל לאומי הוא יום זיכרון לאומי המוכרז בהצהרה של רשות מבצעת או רשות מחוקקת או המוכרז מכוח חוק, ובו נוהגים מנהגי אבלות ממלכתיים לזכר מנהיג מדינה שנפטר, או לזכר נספים באסון לאומי, בין אם מדובר בהרוגים בפעולת איבה או בנספים מאירוע טבע.

יום הכיפורים

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא אחד ממועדי ישראל. הלכתית הוא חמור יותר מיום טוב אך פחות משבת, אך מצד סגולתו למחילת עוונות, והמצוות, האיסורים, והמנהגים הרבים הקשורים בכך, הוא נחשב לקדוש במיוחד.

יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות בו עינוי הנפש. חז"ל מפרשים במשנה את מהות העינוי הכולל חמישה עינויים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).

מצוות התענית, התפילה וההימנעות ממלאכה, זוכות לאחוזי שמירה מהגבוהים ביותר בקרב היהודים, מבין מצוות היהדות. על אף שיום הכיפורים הוא יום צום ותענית, אין אלו מפני אבלות או צרה כבתעניות ציבור אלא בשל קדושתו הרבה של היום. למעשה הוא זכור ונחשב ליום שמח מכיוון שעל פי המקרא וחז"ל, לאחר שמשה רבנו חזר פעם נוספת ושהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מההר ביום כיפור עם לוחות הברית השניים. בעקבות כך למדו ישראל ממשה את דרכי הסליחה והכפרה הציבוריים באמצעות התפילה ועבודת המקדש ונקבע יום זה כיום המסוגל במיוחד לסליחה וכפרה. מאז שימש מדי שנה כאחד המועדים הבולטים באירועי עבודת המקדש והיווה מעמד לאומי מרכזי בימים בו היה קיים בית המקדש.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל (ביחד עם ט"ו באב).

יונה (סוג)

יונה (שם מדעי: Columba) היא סוג של עוף ממשפחת היוניים בתוכו המינים המוכרים ביותר במשפחה.

יונה בן אמיתי

יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, דמות מקראית, נביא, גיבור ספר יונה, הצטווה על ידי ה' ללכת ולקרוא על נינוה "כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי".

ישו

יֵשׁוּ או יֵשׁוּעַ (גם ישוע בן יוסף, או כפי הגרסה הארמית; ישוע בר יוסף; ביוונית: Ἰησοῦς, בלטינית: Iesus; לפי המשוער סביב 4 לפנה"ס – סביב 30 לספירה) הוא הדמות המרכזית בנצרות, שבה הוא נחשב למשיח ולבן האלוהים.

לפי האמונה הנוצרית והמסופר בברית החדשה, ישו היה יהודי ונצר לבית דוד שנולד בבית לחם לאמו מרים כשהיא בתולה, לאחר שהתעברה באורח נסי מרוח הקודש. בימי חייו סבב בין תושבי הגליל ויהודה, נטבל על ידי יוחנן המטביל, עמד בפיתויי השטן, גייס את שנים-עשר השליחים כתלמידיו וחולל נסים. ישו הפיץ את בשורתו, הכריז על מעמדו כבן האלוהים והודיע שבא להביא את הגאולה הסופית ומלכות השמים. לאחר בואו לירושלים סעד עם השליחים בפעם האחרונה, ואז נבגד על ידי יהודה איש קריות ונמסר לרשויות. ישו נשפט על ידי הסנהדרין והוסגר לידי המושל הרומאי פונטיוס פילאטוס, שבלחץ ההמון הורה להוציאו להורג בצליבה. בעינויים שסבל רואה הנצרות קורבן שבא לכפר על המין האנושי כולו ולהושיעו מחטאיו, בתנאי שיקבל את היות ישו אלוהי וגואל. על פי הברית החדשה, ביום השלישי לאחר מותו קם ישו לתחייה, התגלה לתלמידיו, ולאחר שסבב על הארץ זמן מה עלה השמימה בגופו כדי לשבת לימין האל. הוא אמור לשוב באחרית הימים ולשפוט את החיים והמתים.

טבעו, מהותו ומסריו של ישו הם נושא יסוד בתאולוגיה הנוצרית וליבתה של הדת: הרוב המוחלט של הכנסיות השונות מצהירות כי הוא ההתגלמות הגשמית של האל הבן, אחד ממרכיבי השילוש הקדוש שהתקיים עם אלוהים האב ורוח הקודש מטרם הבריאה והתגלגל בבשר כדי למלא את שליחותו; לצד טבעו האלוהי לגמרי היה ישו גם אנושי לגמרי, והדבר אפשר לו לגשר על הפער בין בני-האדם לאלוהים ולקרב אותם לבורא. הקביעה ששני טבעים אלה התקיימו כאחד היא עיקר אמונה עליון עבור רוב הכנסיות מאז ועידת כלקדון (451), אם כי יש כנסיות הטוענות שהיה לישו רק טבע אחד מושלם. ישנו גם מיעוט קטן הדוחה את רעיון השילוש, ואפילו קבוצות שוליים הרואות בו בן-תמותה בלבד, שליח האל, אם כי היתר לא מקבלות את אלו כלגיטימיות. מלבד יסודות אלו, פרשנות מסריו, היחס בין האלוהי לאנושי באישיותו ושאלות אחרות היוו תמיד מוקד למחלוקות עזות ולפילוגים הרבים בתוך הנצרות. למרות זאת, זרמיה כולם רואים בו את מושיע האנושות, וחייו ותורתו מצוינים בחגיהם ובמסורתם ונלמדים על ידם. הטקס המרכזי "סעודת האדון" מוקדש לאכילת יין ולחם ההופכים באופן נסי לדמו ובשרו או לפחות מסמלים אותם. ישו הוא דמות חשובה ביותר בתרבות המערבית ובתרבות העולם בכלל.

חז"ל תפסו את ישו כאדם שלילי ושנוא, ולעומת זאת בקרב המוסלמים הוא נערץ ומקובל בתור עיסא, אחד מנביאי האסלאם. מציאותו ומעשיו של ישו ההיסטורי, מחוץ למסגרת האמונה הדתית, שנויים במחלוקת קשה בעולם האקדמי. רוב החוקרים מניחים כי יהודי בשם ישו אכן התקיים בפועל והפיץ בשורה רוחנית, אך דוחים כליל את רוב המדווח על אודותיו בכתבי הקודש הנוצריים ובמסורת הכנסייה, שמקובל כיום שנתחברו זמן רב לאחר צליבתו, אם בכלל היה. כך, לדוגמה, מוערך כי בדורות הראשונים לא נתפש ישו על ידי מאמיניו כגילום האל אלא כמשיח ונביא בלבד.

מיכה

מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי הוא דמות מקראית. לפי המתואר בתנ"ך, הוא היה נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו יש נבואות פורענות וגם נבואות נחמה, אולם בעיקר הוא מתבלט בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" - כפי שאמרו חז"ל, כלומר שפעלו באותה תקופה - הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה (ומיכה כנראה היה הצעיר מביניהם). אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים במפורש בספרו, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, וגם מסגרת התקופה משתלבת היטב עם ספרו.

נינוה

נִינְוֵה (באשורית: נִינוּאַה או נִינַה, 𒌷𒉌𒉡𒀀 או 𒀏, בארמית-סורית: ܢܝܼܢܘܹܐ או ܢܺܝܢܘܶܐ‎‎, בערבית: نَيْنَوَى, ביוונית: Νινευή) היא אחת מבירותיה המאוחרות של האימפריה האשורית, ואתר ארכאולוגי מרכזי בחקר אשור.

חורבותיה קרובות לעיר מוסול העיראקית בת ימינו, גודלה של העיר המבוצרת בשיא התפתחותה היה: אורך מרבי 4.6 ק"מ, רוחב מרבי 2.09 ק"מ, היקף החומות 11.9 ק"מ, ושטחה 7.3 קמ"ר. מידות אלו מעידות על אחת הערים הגדולות ביותר של העולם העתיק, ואכן כך היא מכונה במקרא "העיר הגדולה". מיקומה במפגש החידקל עם יובל החוֹסְר הביא להפיכתה למוקד מסחרי חשוב לאורך ההיסטוריה האשורית.

ספן

ספן, מלח, יורד ים או ימאי הוא עובד זוטר על אנייה.

תפקידיו של הספן והמרחק המעמדי בינו לבין מפקד האנייה, רב החובל, הלכו והתקרבו לאורך ההיסטוריה, ככל שהעבודה הגופנית הנדרשת מן הספנים הלכה והתמעטה. בספינות משוטים היו הספנים החותרים בדרך כלל עבדים או שבויי מלחמה שהפכו לעבדים לצורך החתירה.

בספינת מפרש היו המלחים אנשים פשוטים וגסים בדרך כלל, בעוד הקצינים ואף הצוערים (שהיו יכולים להיות נערים צעירים, אך בכל זאת דרגתם הייתה גבוהה משל המלחים) היו בני טובים - ממעמד האצולה.

בתקופה בה רווחו ספינות המפרש, ספנים היו עשויים להישכר לשירות מחייב תמורת מטבע, גם אם מתן המטבע התבצע שלא ביודעין (באנגליה, למשל). זו אחת הסיבות למנהג הרמת הכוס טרם השתייה ממנה - פן השמיט מישהו מטבע לכוס, והשותה ימצא עצמו למחרת על גבי ספינה בלב ים.[דרוש מקור]בתקופה המודרנית מובדל מעמד המלחים ממעמד החובלים (קציני הים) על הספינה במעבר קורס קצינים, ולא במוצא. ברוב המקומות עדיין כפוף כל מלח, ללא תלות בוותק ובניסיון, לכל קצין ים.

ספרי הגר"א

תורתו של רבי אליהו מווילנה הידוע בכינויו הגאון מווילנה התפרסמה דרך כתביו. בימי חייו לא פורסם בכתב דבר מכתביו (זולת החרמות על החסידות). מקור כתביו הרבים הוא ברשימות סיכומים של דבריו שפורסמו על ידי תלמידיו לאחר מותו. מיוחסים לו יותר משבעים חיבורים. הספר עלית קיר הנדפס בסוף עליות אליהו מפרט חמישים וארבעה מספריו.

עובדיה

עובדיה הוא הספר הקצר ביותר בתנ"ך, המתאר את נבואתו של הנביא עובדיה. הספר כולל פרק אחד ובו 21 פסוקים. זהו הספר הרביעי בתרי עשר, אחרי הושע, יואל ועמוס ולפני ספר יונה. ככל הנראה הספר סודר במקום זה כיוון שנבואתו, העוסקת באדום, משלימה את נבואתו האחרונה של עמוס, בסדר הכרונולוגי לפי חז"ל נבואת עובדיה קודמת ליונה ובנוסף לכך מופיעה בו נבואה לגויים בדומה לנבואת יונה אשר הוקדשה כולה לגויים. ספר עובדיה נקרא בהפטרה של פרשת וישלח.

קורס חובלים

קורס חובלים של חיל הים הישראלי הוא קורס קצינים התנדבותי, ייעודי לקציני ים, המתקיים בבית הספר לקצינים, בבה"ד חיל הים.

הקורס מכשיר את בוגריו לתפקיד קציני נשק, גנ"ק, מכונה ואלקטרוניקה בספינות הטילים ובצוללות של חיל הים הישראלי ולפיקוד על כלי הבט"ש של החיל.

אורכו כשנתיים וחצי, ובסיומו מקבל הבוגר דרגות קצונה (סגן) ותואר אקדמי במדעי המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. בוגרי הקורס מתחייבים לחתום על חמש שנות שירות קבע.הקורס נחשב לאחד הקורסים הקשים והיוקרתיים ביותר בצה"ל לצד קורס טיס של חיל האוויר. לאחר קבלת נתוני האיכות (קב"א, דפ"ר וצד"כ) בצו הראשון, אלה בעלי נתוני האיכות הרלוונטיים ניגשים לבחינות מיון אשר כוללות שאלוני אישיות ומבחנים נוספים. לאחר ניפוי נוסף, ניגשים המועמדים המעוניינים בכך לסדרת מיון המכונה "גיבוש חובלים", במסגרתה הם נדרשים לעבור מבחן כושר גופני, לעמוד במבחני דינמיקה קבוצתית, מבחן הדרכתי הכולל מבחן באוריינות קריאה ועוד (ראה גם פרק מיון הקבלה לקורס בערך זה). במסגרת הגיבוש, נדרשים המועמדים אף להתמודד עם תנאים תובעניים וקשים באופן יחסי.

מבין אלפי המועמדים בשנה (אלה בעלי נתוני האיכות הנדרשים אשר ניגשים אל המיונים הראשוניים) נבחרים כ200 צוערים לתחילת הקורס, שבסופו כ-30% יסיימו אותו וישרתו כקצינים בחיל הים הישראלי.

קל וחומר

קַל וָחוֹמֶר (ק"ו) היא אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן לשם פרשנות התורה והסקת הלכות. מדובר בשיטה לוגית להֶחָלַת והעברת דין ממקרה אחד למשנהו, כאשר המקרה האחד קל יחסית, והשני חמור ממנו. מידה זו השתרשה כמטבע לשון בעברית, שמשמעותה היא "על אחת כמה וכמה". לעיתים, כדי לציין קל וחומר חזק במיוחד משתמשים בביטוי קל וחומר בן בנו של קל וחומר, למרות שהמשמעות המקורית של ביטוי זה היא דווקא "קל וחומר" חלש, מאחר שמקור ההשוואה עצמו נלמד ב"קל וחומר".

מידה זו נמצאת באופן מפורש לא רק בפרשנות חז"ל, אלא אף בטקסט המקראי גופו. היא כלולה בשבע המידות של הלל הזקן ובשלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל.

שאול (עולם מתים)

השְׁאוֹל הוא עולם המתים (Underworld) הקדום הנזכר בתנ"ך פעמים רבות ובהקשרים מגוונים. כפי שעולה מן הכתובים, המבנה הכללי של העולם על פי אמונת הקדמונים הוא מבנה היררכי שבראשו השמים, תחתם הארץ, תחתיה התהום ובתחתית המציאות - השאול. על פי אמונה זו, נשמות האנשים שמתו הגיעו לשאול. מקור השם מעורפל, ואין לו מקבילות בשפות שמיות אחרות. במקורות מאוחרים יותר השאול הוא שם נרדף לגיהנום או נחשב לאחד ממדוריו.

תפילה

תפילה היא פנייה אל כוח על-טבעי (אל או אחר), שנעשית בדרך כלל בדרך של הבעת משאלה, או כתפילה סדירה במסגרת פולחן דתי, הבעת תודה או אף כשיח, שבו האדם שופך את ליבו בפני הישות העליונה. בין התכנים של התפילה ניתן למצוא בקשת הדרכה וסיוע, וידוי על מעשים ובקשת סליחה, בקשת עזרה בעת צרה או ייחול להגשמת משאלות, וכן ביטוי רגשות והודיה כלפי מעלה. בעברית קיימים הביטויים "השתפכות הנפש" וכן "עבודה שבלב" כדי לבטא את מהות התפילה. מילות התפילה עשויות להיות בצורת מזמור, מנטרה, מילים מאגיות, ואף אמירות ספונטניות של המתפלל. ניתן לבצע את התפילה בקבוצה או באופן פרטי.

תפילה נפוצה בכל הדתות והתרבויות ומוכרת לאנושות משחר ההיסטוריה. במחקרים פסיכולוגיים נמצאה השפעה מטיבה של תפילה על המתפלל.

תרי עשר הנביאים
הושעיואלעמוסעובדיה • יונה • מיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי
ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיה • יונה • מיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.