ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

ספר יהושע
Aleppo Codex Joshua 1 1
ספר יהושע, א', א' בכתב יד כתר ארם צובא
מספר פרקים 24
מספר פסוקים 656
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ראשון בקובץ נביאים
הספר הבא ספר שופטים
דמויות מרכזיות יהושע בן נון

מחברו של ספר יהושע

לפי חז"ל, מחברו של הספר הוא יהושע בן נון בעצמו, "יהושע כתב ספרו"[1]. לעומת זאת, מרבית חוקרי המקרא טוענים כי הוא נכתב בתקופה מאוחרת הרבה יותר - החל מימי מלכות דוד ושלמה ועד לתקופת המלך יאשיהו (המאה ה-7 לפנה"ס). פרופסור יחזקאל קויפמן כתב פירוש לספר יהושע בו הוא טוען לקדמות הספר.

יחס הספר לספרים אחרים

מכל ספרי התנ"ך מאמינים השומרונים בתורה בלבד, אך בתחילת המאה ה-20 נתגלה טקסט שומרוני המכונה "ספר יהושע", המוקדש ברובו לתולדות יהושע בן נון ונבדל במידה רבה מן הספר היהודי. בניגוד לתורה השומרונית, אין מדובר בנוסח קדום של הטקסט המקראי, אלא בכרוניקה מאוחרת, שהתבססה על הדיווח במקרא. לכרוניקה זו אין מעמד קנוני בקרב השומרונים.

תוכן הספר

ספר יהושע נחלק לארבעה חלקים עיקריים:

  • פרקים א'-ה': כניסת עם ישראל והכנות לקראת כיבוש הארץ.
  • פרקים ו'-י"ב: כיבוש ארץ ישראל.
  • פרקים י"ג-כ"ב: חלוקת הארץ לשבטי ישראל.
  • פרקים כ"ג-כ"ד: חתימת הספר ומות יהושע.

הספר מכיל 656 פסוקים המקובצים ב-24 פרקים.

סיכום הספר לפי פרקים

חלק א'

פרק א': ה' אומר ליהושע להכניס את עם ישראל לארץ ובנוסף הוא מבטיח להיות איתם. יהושע מצווה את שוטרי העם להכין את העם למעבר הירדן. כמו כן, יהושע דורש משניים וחצי השבטים לעמוד בהבטחתם למשה וללכת לפני העם כחלוצים. והם אכן נענים לדרישתו.

פרק ב': יהושע שולח שני מרגלים לכיוון יריחו. הם מתגלים ורחב גומלת איתם חסד ומחביאה אותם ומספרת להם שתושבי המקום מפחדים מעם ישראל מכיוון שהם שמעו על הניסים שה' עושה לעם. רחב מבקשת מהמרגלים בתמורה להשאיר אותה ואת משפחתה בחיים. המרגלים מתנים זאת בשלושה תנאים: הראשון, שהיא לא תפרסם את זה שהיא החביאה אותם. השני, שהיא ובני משפחתה יישהו בבית בזמן הכיבוש. והשלישי, היא תסמן את ביתה בחוט שני. רחב עוזרת למרגלים לברוח. הם מגיעים ליהושע והם מספרים לו שתושבי המקום מפחדים מהם.

פרק ג': ה' מבטיח שהוא יפאר את שמו של יהושע. מעבר הירדן מתבצע כשהכוהנים שנשאו את ארון ברית ה' הלכו ראשונים. הם מגיעים לקצה נהר הירדן ונעמדים. מי הירדן מפסיקים לזרום וכל העם עובר ביבשה.

פרק ד': 12 אנשים (מכל שבט אחד) לוקחים, בציווי ה', 12 אבנים לגלגל, המקום שאליו מועדות פניהם של בני ישראל. הצבת האבנים היא לזכר נס חציית הירדן, לשם יראה של הגויים מה' וזכר לדורות הבאים. בני ישראל לוקחים 12 אבנים נוספות ושמים אותם בתוך הירדן. כל העם עובר את הירדן ולאחר שהכהנים עולים מהירדן, המים ממשיכים לזרום.

פרק ה': מעבר הירדן גורם לפחד בקרב עמי ארץ ישראל. יהושע עושה ברית מילה לכל העם. המן פוסק, וישראל חוגגים את חג הפסח. מלאך נגלה בפני יהושע ואומר לו שהמקום בו הוא עומד הוא קדוש.

חלק ב'

Kibush Canaan
כיבוש הארץ כפי שהוא מתואר בספר יהושע

פרק ו': כיבוש יריחו: יהושע, על פי ציווי ה', מורה לעם את האופן שבו יריחו תיכבש. עם ישראל והארון מקיפים את יריחו. הכהנים תוקעים בשופרות. כל יום, במשך שישה ימים, העם מקיף את יריחו פעם אחת. ביום השביעי, העם מקיף את יריחו שבע פעמים, מריע וחומות יריחו נופלות. העם נכנס ליריחו, כובש אותה, משמיד את כל יושביה "מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי-חָרֶב" ושורף אותה עד היסוד. המרגלים, כמו שהבטיחו, מצילים את רחב הזונה ואת בני משפחתה. בסוף הפרק מקלל יהושע את כל מי שיבנה את יריחו מחדש ("בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ").

פרק ז': עכן מועל בחרם של יריחו. העם שולח מספר מצומצם של אנשים לכבוש את העי אך הם מובסים. עכן מוצא להורג על ידי עם ישראל.

פרק ח': כיבוש העי והריגת כל שנים עשר אלף תושביה. תליית המלך על עץ וקבורתו. מעמד הר גריזים והר עיבל.

פרק ט': פרשת הגבעונים: בני ישראל כורתים עם הגבעונים ברית שלום ואף נשבעים להם בשם ה'. הגבעונים מרמים את בני ישראל. התרמית מתגלה, והגבעונים הופכים לנתינים: חוטבי עצים ושואבי מים למשכן ולמקדש העתידי.

פרק י': מלחמת מלכי הדרום: ירושלים, חברון, לכיש, ירמות ועגלון. "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון". כיבוש דרום הארץ, והריגת כל תושבי הערים הכבושות.

פרק י"א: מלחמת מלכי הצפון במי מרום: מלך חצור, שמרון, מדון ואכשף. כיבוש צפון הארץ וסיום הכיבוש. שריפת חצור, הריגת כל תושבי הערים הכבושות.

פרק י"ב: סיכום הכיבוש ול"א המלכים שכבש יהושע.

חלק ג'

פרק י"ג: מפורטת הארץ הנשארת. חלוקת נחלות לגד, לראובן ולחצי המנשה. ללוי לא ניתן נחלה.

פרק י"ד: כלב מבקש מיהושע לקבל את חברון לנחלה ויהושע נענה לבקשתו.

פרק ט"ו: חלוקת נחלת יהודה.

פרק ט"ז: חלוקת נחלת אפרים.

פרק י"ז: חלוקת נחלת מנשה. בקשת בני יוסף לקבלת שטח נוסף מכיוון שגדלו מאז יציאת מצרים. תשובתו של יהושע היא שלילית. הוא אומר להם שיכבשו את מקומם ויכרתו את העצים המפריעים להם.

פרק י"ח: שבעה שבטים שולחים נציגים "לכתוב" את הארץ. חלוקת נחלת בנימין.

פרק י"ט: חלוקת נחלות שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי, דן.

פרק כ': ערי המקלט.

פרק כ"א: ערי הכהנים והלווים.

חלק ד'

פרק כ"ב: פרשת מזבח שבנו בני גד, ראובן וחצי המנשה בעבר הירדן המזרחי.

פרקים כ"ג-כ"ד: נאומי הפרידה של יהושע מהעם ומותו. קבורת יוסף ומות אלעזר בן אהרן וקבורתו.

תרבות: יצירות אמנות בהשראת ספר יהושע

Dore joshua crossing

"וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-ה' בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי, לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן" (ג',י"ז) - צייר: גוסטב דורה

JSC the battle of Jericho

"וַיְהִי, כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי ה', עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַאֲרוֹן בְּרִית ה', הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם" (ו',ח')- צייר: Schnorr von Carolsfeld, Julius חי בשנים 1724–1872

Dore joshua sun

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ, לַה', בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת-הָאֱמֹרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (י',י"ב) - צייר: גוסטב דורה

Shemesh Givon Dom 1

"שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (י',י"ב) - פסל: שמואל בר-אבן

המחלוקת לגבי הוראת ספר יהושע

ספר יהושע עוסק בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה, שהם נושאים טעונים בחברה הישראלית. לאה מזור, במאמרה "עליתו ושקיעתו של ספר יהושע בחינוך הממלכתי לאור תמורות אידאולוגיות בחברה הישראלית"[2], מנתחת את תולדות היחס לספר וחושפת מערכת מורכבת של התייחסויות אליו המתבטאת בקשת רחבה של תגובות, לא פעם קיצוניות, הנעות מהערצה חסרת מיצרים, דרך מבוכה ושתיקה רועמת, עד ביקורת מרה ונוקבת. התמורות במעמדו של ספר יהושע, היא מראה, הן מגילויי הדיאלוג המתמשך שמקיימת החברה הישראלית עם מורשתה התרבותית, עם ההיסטוריה שלה, עם הרעיון הציוני, ועם הצורך להגדיר מחדש את זהותה.

ספר יהושע סיפק לד"ר ג'ורג טמרין[3] כר מחקר לבחינת ההשפעה של הוראה בלתי ביקורתית, של התנ"ך בכלל ושל ספר יהושע בפרט, המוטמעת בחוברות הלימוד של ספר יהושע לכיתות ד', על היווצרות דעות קדומות בנושאים כגון כיבוש והשמדת עם, והשפעת הדעות הקדומות על שיפוטם המוסרי של התלמידים בסוגיות דומות. סיכום מחקרו[4] של טמרין היה כתב אישום חריף נגד מערכת החינוך, שהוצגה כמי שמעודדת, ביודעין או שלא ביודעין, חוסר סובלנות, לאומנות ודעות קדומות, בקרב תלמידים רכים שעדיין לא עמדו על דעתם. קול קורא עלה מן המחקר לעריכת שינויים מרחיקי לכת בתוכניות הלימוד של התנ"ך בכלל ושל ספר יהושע בפרט. פרסום המחקר עורר את "פרשת טמרין" שהסעירה את עולם החינוך והאקדמיה הישראליים של סוף שנות ה-60. חתן פרס ישראל לחינוך לשנת 1967, עקיבא ארנסט סימון, חיזק את ידי טמרין על כך ש"העז לנגוע בשאלות עדינות" והוסיף שהוראתו של ספר יהושע במתכונתו דאז עלולה לחדד ניגודים גזעיים, לאומיים ודתיים בחברה הישראלית. בשנת 1971 פוטר טמרין מאוניברסיטת תל אביב. טמרין ותומכיו טענו שהפיטורין היו תוצאה של לחץ כבד שהפעיל משרד החינוך על האוניברסיטה. על אף ההד התקשורתי הרחב שהפרשה זכתה לו, הדיון החינוכי-ציבורי גווע[5].

שולמית אלוני תמכה בגישתו של טמרין. במהלך כהונתה כחברת כנסת וכשרת החינוך התלוננה לא פעם על מרכזיותו של ספר יהושע בתוכניות הלימודים, לעומת משניותם של עקרונות הומניים ואוניברסליים המצויים בספרי הנביאים. ניסיונה לשנות את תוכנית לימודי התנ"ך לא צלח.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

הערות שוליים

  1. ^ בבא בתרא טו,א
  2. ^ מ"ל פרנקל וא‘ דיטשר [עורכים], הבנת המקרא בימינו: סוגיות בהוראתו, עיונים בחינוך היהודי, ט, ירושלים תשס"ד, עמ‘ כא-מו
  3. ^ ד"ר ג'ורג טמרין, (1921, סובוטיצה יוגוסלביה היום סרביה - 1987, ישראל), מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א.
  4. ^ ההשפעה של דעות קדומות דתיות ואתניות על שיפוט מוסרי, ג'ורג טמרין, מתוך The Israel Dilema, הוצאת Newoutlook, תשכ"ג.
  5. ^ גליה זלמנסון-לוי, הוראת ספר יהושע והכיבוש, באתר "מכונת קריאה"
  6. ^ ביקורת: יאירה אמית, ‏שכם או סיני?, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 176-173
גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

הר חרמון

הַר חֶרְמוֹן הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל, ומהווה קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון, המפריד בין לבנון וסוריה.

שטח החרמון מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים, ונמצאת על הגבול שבין סוריה ולבנון, כ-14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל היא כיפה בגובה 2,236 מטרים מעל פני הים, הנמצאת מערבית למצפה שלגים, שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, ומצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

להר ארבעה שמות בעברית, שמקורם בתנ"ך: חֶרְמוֹן, שְׂנִיר, שִׂרְיֹן ושִׂיאֹן.

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

יששכר

יִשָּׂשכָר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא בנו התשיעי של יעקב מלאה, שלה הוא הבן החמישי. יששכר הוא אבי שבט יששכר שזכו בנחלה בישראל באזור עמק יזרעאל (ספר יהושע, פרק י"ט).

מזבח שניים וחצי השבטים

מזבח שניים וחצי השבטים, הוא מזבח שנבנה על ידי שניים וחצי השבטים, לאחר שהתיישבו בנחלותיהם. סיפורו של בניית המזבח והמשא ומתן שקיימו עם שבטי מערב הירדן מופיע בספר יהושע, פרק כ"ב. כאשר חזרו השבטים גד, ראובן וחצי המנשה למקום מושבם ביקשו אלה להקים מזבח לעבוד את אלוהים, מפני שפחדו כי הדורות הבאים ממערב לירדן יתכחשו לשבטיהם. מטרת בניית המזבח הייתה עדות לאחדות בני ישראל. שבטי ישראל היושבים ממערב לירדן ביקשו לצאת למלחמה, כי ראו בבניית המזבח מרד באל. לפני היציאה למלחמה שלחו שבטי ישראל ממערב לירדן לשבטים ממזרח לנהר משלחת שבראשה עמד פנחס הכהן וזאת כדי לשכנע אותם לא למרוד באלוהים. שניים וחצי השבטים טענו בפני המשלחת כי המזבח נבנה כעדות להשתייכותם לקהל ה'. דבריהם פייסו את שבטי מערב הירדן ובכך נמנעה מלחמת אחים.

נאום יהושע

נְאֻם-יהוֹשֻׁעַ, הוא נאום פרידה, צוואתו של יהושע בן נון לעם לפני מותו. נאומו חותם את סיפורי ספר יהושע ומופיע בספר יהושע, פרק כ"ג. נאומו של יהושע מזכיר נאומי פרידה של מנהיגים במקרא, לפני שהם מעבירים את מושכות השלטון. כאלה הם נאומיהם של, משה, שמואל, ודוד.תקופת מנהיגותו של יהושע נפתחה בדברי ה ' אל יהושע. בדבריו ליהושע מתנה ה' את תמיכתו בקיום מצוותיו. צוואת יהושע יוצרת מסגרת וחותמת את ספר יהושע. בנאומו מדבר יהושע על כך כי ה' הניח לעם ישראל מאויביו ואין סכנות המלחמה עוד בגדר בעיה. הבטחת הישארותם של בני ישראל בארץ תקויים אם רק יקיימו את חוקי אלוהים ולא ידבקו באלוהים אחרים. פרק כ"ג הוא בבחינת רמז מקדם ומשמש הכנה לקורות עם ישראל על פי המסופר בספר שופטים.פרק כ"ג אינו חותם את ספר יהושע. נאומו האחרון של יהושע מופיע בפרק האחרון בספר, פרק כ"ד. פרק כ"ד הוא נאום פרידה וכך נוצרת כפילות עליה עמדו פרשנים. לנאום המופיע בפרק כ"ג ישנם קווים מקבילים בפרק כ"ד: התקהלות העם ומנהיגיו, מלחמות ה', ציווי לנאמנות לה' ואיום בעונש, אם יסטו מדרכו של האל. אברבנאל מפרש את הכפילות כך: "אחשוב אני, שאחרי שיהושע דיבר אל העם הדברים הקודמים (פרק כ"ג), לפי שהעם לא השיבוהו דבר עליו, לא נתקררה דעתו, ולכן ראה להביא אותם בתוכחה שנית כדי לשאול מהם שאלות באופן שמפאת ההכרח יצטרכו להשיבו כאשר עם לבבם".

נביאים

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל, וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה. בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט, מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר, ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

עכן בן כרמי

עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא דמות מקראית שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.

משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (סנהדרין מ"ד ע"ב), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה. בספר דברי הימים א', ב', ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: "נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'."

ערי הלויים

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס). כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.

ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

רחב

רָחָב היא דמות מקראית המופיעה בספר יהושע ומתוארת כתושבת יריחו שמארחת את מרגלי יהושע בארץ כנען. עזרתה חיונית להצלחת בני ישראל בכיבוש יריחו, ועל פי המדרש היא התגיירה ונישאה ליהושע לאחר התנחלות השבטים.

שמש בגבעון דום

שמש בגבעון דום הוא שמו של סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.

לעומת הפירוש המסורתי, לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם פרשנים שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר.

תל ערד

תֵּל עֲרָד הוא אתר ארכאולוגי בנגב המזרחי, כ-10 ק"מ מערבית לעיר ערד. התל שוכן בבקעת ערד ממזרח לבקעת באר שבע, וגובהו 576 מטר מעל פני הים. תל ערד נמצא על צומת דרכים חשוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד ימינו. בתקופת הברזל הגנה ערד על הדרך המרכזית שעברה מירושלים, חברון, ערד לכיוון חורבת עוזה וים המלח.

באתר נערכו חפירות במשך 18 עונות חפירה, מתוכן 14 עונות חפירה בעיר תקופת הברונזה הקדומה, בראשותה של רות עמירן. משלחת ראשונה בשנים פעלה במקום בשנים 1962–1966, והשנייה בין 1971–1980. החפירות בתל המצודות נערכו ברובן על ידי יוחנן אהרוני. כיום האתר מוכרז כגן לאומי המופעל על ידי רשות הטבע והגנים.

תל ערד מזוהה לדעת יוחנן אהרוני וחוקרים אחרים עם ערד המקראית הנזכרת כעיר כנענית חזקה בנגב המזרחי, שלא ברור אם נכבשה על ידי שבטי ישראל (ספר במדבר, פרק י"ד, פסוקים כ"ד-כ"ה; כא א; לג מ; ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק י"ד; ספר שופטים, פרק א', פסוק י"ז; דברי הימים א 42). כמו כן נזכרת ערד, ככל הנראה, ברשימת ערי הנגב של יהודה אגב שיכול אותיות - "עדר" במקום "ערד" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"א).

בסמיכות לתל ערד נמצא בסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל.

ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושע • שופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיובשיר השיריםרותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושע • שופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.