ספר חסידים

ספר חסידים היא יצירה יהודית דתית חשובה המכילה הלכות, מנהגים ודעות המשקפים את עולמם של יוצריה, רבי יהודה החסיד וחוג חסידי אשכנז שמסביבו בגרמניה. את זמן כתיבת הספר ניתן לתארך למאה ה-12 וראשית המאה ה-13.

Sefer Hasidim
מהדורת 1724

מחברי הספר

אף שהספר יוחס במסורת לרבי יהודה החסיד, סברו חוקריו הראשונים כי הספר מהווה יצירה קולקטיבית שנתהוותה לאורך דורות בידי חכמי אשכנז, אם כי הכותב העיקרי היה רבי יהודה החסיד בהשתתפות אביו רבי שמואל החסיד, ותלמידו רבי אלעזר מוורמס. החוקר המרכזי שהציג גישה זו היה משה גידמן בסוף המאה ה-19, ובעקבותיו צעדו רבים ובכללם אף ישעיה תשבי בהרצאותיו שנמסרו בשנות החמישים. עמדה זו נבעה מהיותו של הספר אנונימי, ומאופיו - קיבוץ של סימנים שאין ביניהם קשר מובהק.

במחצית השנייה של המאה העשרים נערכו מחקרים רבים, בין השאר של חיים סולובייצ'יק, ישראל תא שמע ויוסף דן, שהראו כי עולמו של רבי יהודה החסיד היה עולם אישי מיוחד ולא ביטוי של המוסכמות בקרב חכמי אשכנז. לפיכך גם העולם המוצג בספר הוא עולמו שלו, והוא מחברו היחיד. ככל הנראה, הוא שמר על אנונימיות בצורה מכוונת מסיבות אידאולוגיות - מטעמים של צניעות וחשש מחטא היוהרה.

מבנה ותוכן הספר

ספר חסידים מורכב מסימנים שונים, הערוכים בקבצים. הקשר הנושאי בתוך הקבצים וביניהם לא תמיד ברור, והרבה פעמים נראה אסוציאטיבי. הספר עוסק בקשת רחבה של נושאים. כספר מוסר, הוא כולל גם לימודי הנהגה רבים ביחס לנושאים יומיומיים (מסחר וכספים, נישואין ומין, חיי אדם, מנהגי הקהילה היהודית ועוד) ומכאן חשיבותו גם כתעודה היסטורית להכרת חיי היהודים והאידאולוגיה היהודית באירופה של סוף המאה ה-12 וראשית המאה ה-13.

אף כי הספר דורש מן ה"חסיד" להתרחק מכל נגיעה בנצרות ובפולחנה, הוא אינו דורש ממנו להתנתק כלכלית מן התושבים הנוצרים ומן הקשר היום יומי איתם.

יצחק בער[1] השווה את הכותבים לנזירים והראה כי לא התנזרו ממין, וראו במשפחה מוסד חשוב העוזר לאדם שלא לחטוא ולתעל את חשקיו המיניים בצורה ממוסדת. זאת בניגוד לנזירים הגורסים כי התנזרות מוחלטת ממין תגרום לויתור על התאווה המינית.

בחלק מן ההוצאות מובאת יחד עם הספר גם "צוואת רבי יהודה החסיד" - רשימה קצרה של 78 סעיפים (״אזהרות״), הנהגות ודברי מוסר.

נוסחאות הספר

דפוס בולוניא - הספר נדפס לראשונה, על פי כתב יד ירושלמי, בבולוניה בשנת יפר"ח (1487), מהדורה זו נדפסה שוב בבזיליא ובקראקוב בשנת ה'שמ"א, ועוד. במהדורות אלו נדפסו 1172-8 סימנים.

דפוס ברלין - בשנים תרנ"א-נ"ג הדפיס יהודה הכהן וויסטינעצקי נוסח חדש של הספר על פי כתב-יד פארמא שבו 1983 סימנים, 850 יותר מהספר הנפוץ עד אז, בתוספת ציון המקורות מהם שאב המחבר. יעקב פריימאנן בספרו מבוא לספר חסידים כתב שכתב-יד פארמה הוא הנוסח הקדום מבין שתי הנוסחאות.

פירושים לספר

החל משנת תפ״ד נלווה לספר בהרבה דפוסים ״פירוש קדמון״. במשך הדורות נכתבו כשלושים חיבורים של פירושים, הערות, הגהות וציון מקורות הספר. ביניהם בולט פירושו של החיד"א "ברית עולם" שנדפס יחד עם ספרו "לב דוד". הרב אליעזר פאפו כתב קיצור לספר חסידים בשם ״יעלזו חסידים״ בתוספת ביאור משל החיד״א ושלו. במהדורת ״ספר חסידים המפואר״ בעריכת הרב שמעון גוטמן נדפס ״ילקוט מפרשים״. הרב ראובן מרגליות חיבר את הפירוש "מקור חסד", המציין למקורותיו של ספר חסידים כמו גם למקורות שונים שדנו בדבריו. פירושו יצא לאור יחד עם פירוש החיד"א בהוצאת מוסד הרב קוק.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ י' בער, המגמה הדתית חברתית של ספר חסידים, ציון ג' (תרצ"ח), עמ' 1-50
אברהם דוד מבוטשאטש

הרב אברהם דוד בן אשר וואהרמן מבוטשאטש (בוצ'אץ') בגליציה (1771, ו' באדר ה'תקל"א - 1840,כ"ט בתשרי ה'תר"א), המכונה גם הבוטשאטשר רב, או בעל האשל אברהם - בוטשאטש, או הצדיק מבוצ'אץ', היה רב חסידי ופוסק אחרון.

בעלי התוספות

בעלי התוספות הוא הכינוי למספר רב של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי, ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה. ראשונים היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.

הושענא רבה

הושענא רבה (בארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

ודבר דבר

האיסור וְדַבֵּר דָּבָר, שגדר - "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול", הוא איסור הלכתי בהלכות שבת שממנו נלמדים הלכות רבות המגדירים את האסור והמותר לדבר ביום השבת.

חסידות אשכנז

חסידות אשכנז היא חוג דתי שהתפתח אצל יהודי אשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13.

טעמי המקרא

טַעֲמֵי הַמִּקְרָא או טְעָמִים מקראים הם סימנים מיוחדים המצורפים לטקסט המקראי (מעל המילה, מתחתיה או אחריה), המסמנים לקורא את נגינת המילים, את צורת ההגייה ואת חלוקת המשפט, והם למעשה סימני הפיסוק הקדומים של העברית.

יהודה החסיד

רבי יהודה (ב"ר שמואל) החסיד היה ממייסדי חוג חסידי אשכנז והדמות המרכזית בה. חי בגרמניה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.

היה בנו של רבי שמואל החסיד, נכדו של רבי קלונימוס הזקן, וצאצא למשפחת קלונימוס, שהיגרה במאה ה-10 מאיטליה לגרמניה. הוא עצמו ישב בתחילה בשפיירא, ועבר לרגנסבורג ב-1195. היה ראש ישיבת רגנסבורג. בין תלמידיו: רבי אלעזר מוורמס בעל "הרוקח", ורבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.

משערים כי רבי יהודה החסיד כתב כמה ספרים, אך מפאת צניעותו אסר לציין את שמו עליהם ולכן קשה לזהותם.

החיבור הידוע ביותר המיוחס לו (למרות שהספר איננו חתום בשם) הוא ספר חסידים, יצירה בעלת חשיבות רבה המכילה הלכות, מנהגים, דעות ומוסר המשקפים את עולמם של חסידי אשכנז. בנוסף ליצירה זו מיוחסת לו כתיבת הפיוט שיר הכבוד.

נפטר בשבת זכור, ושנת הפטירה נתונה בספק - ט' באדר ד'תתקע"ז (1217) או י"ג באדר ד'תתקע"ה (1215).

ימי בין המצרים

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלת דפורענותא", ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".

יעקב בן יקר

רבי יעקב בן יקר (990–1064), מראשוני וגדולי הראשונים שבאשכנז, רב ופוסק. מרבותיו של רש״י.

יצר הרע

ביהדות, יצר הרע הוא כינוי לנטיותיו השליליות של האדם.

מצוות תוכחה

מצוות תוכחה היא מצוות עשה הנמנית מתרי"ג מצוות. המחייבת להוכיח אדם מישראל שאינו נוהג כשורה.

ספרות המוסר

ספרות המוסר היא ענף של הספרות התורנית הכולל ספרים שנכתבו החל מימי הביניים שעיקרם חיזוק האמונה, חיי הרוח ותיקון המידות. לדברי משה הלברטל, מטרתו של ספר המוסר היא להציב דמות של טיפוס אנושי אידיאלי, שעל האדם לשאוף להידמות לו. ניתן לחלק את ספרות המוסר לשתי חטיבות כרונולוגיות: ספרות המוסר של ימי הביניים, שעיקרה ספרות פילוסופיה ומשלים, וספרות המוסר שנכתבה החל מן המאה ה-16 בקרב חוג מקובלי צפת ומגמתה תיקון עצמי-דתי. יורשי ספרות זו החל מהמאה ה-18 הגיעו בעיקר (אך לא רק) מזרם המתנגדים (לחסידות) .

פטרוס

פטרוס הקדוש (במקור: שמעון בר יונה, ? - 29 ביוני 67 או 13 באוקטובר 64), היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית: Πετρος - פטרוס) ועל הצור (ביוונית: πετρα - פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19).

פסקה זו מופיעה בכל ספרי הבשורה, אך רק מתי מוסיף שפטרוס יקבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים". זו הסיבה לכך שניתן לזהות ביצירות אמנות רבות זוג מפתחות בידיו של פטרוס: מפתח זהב המסמן את מלכות השמיים (פונה לרוב כלפי מעלה) ומפתח ברזל או כסף, המייצג את מלכות הארץ (ומצביע מטה). מאפיין בולט נוסף של פטרוס, המופיע ביצירות אמנות רבות - הוא זקנו האפור, המסמל את היותו הקשיש והבכיר שבשליחים.

קובלנץ

קובלנץ (בגרמנית: Koblenz; להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר במדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה, הממוקמת בסמוך לגדה המערבית של נהר הריין, במקום בו הוא מתמזג עם נהר מוזל, 92 ק"מ דרום-מזרחית לקלן. שם העיר נגזר מהמילה הלטינית confluentes, שפירושה "התמזגות נהרות". מספר תושבי העיר גדל מכ-32 אלף ב-1885 לכ-54 אלף ב-1905 ולכ-107 אלף ב-2005.

קובלנץ הייתה אחת העמדות הצבאיות שהקים דרוסוס בשנת 8 לפנה"ס, וב-1992 היא חגגה 2,000 שנה להיווסדה.

מפגש נהרות הריין והמוזל בקובלנץ נקרא הפינה הגרמנית ובו אנדרטה ופסל גדול של הקיסר וילהלם הראשון. ממול - על הר, נמצא מבצר ארנברייטשטיין, אחד המבצרים הגדולים והשמורים בגרמניה. ממנו יש תצפית על קובלנץ והפינה הגרמנית. רכבל ארוך מחבר את הפינה הגרמנית עם המבצר.

רא"ש

רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 - ט' בחשון ה'פ"ח, 1327), המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

שמואל החסיד

רבי שמואל החסיד, בן המאה ה-12, ראשון חסידי אשכנז, היה מגדולי דורו, התפרסם כחסיד וקדוש.

נולד בשפיירא לרבי קלונימוס הזקן בן למשפחת קלונימוס שהיגרה במאה ה-10 מאיטליה לגרמניה והעמידה במשך מאות שנים רבנים ומנהיגים בקהילות היהודיות בצפון איטליה ובאשכנז. לפי רבי אלעזר מגרמייזא בעת שנפטר אביו היה עדיין רבי שמואל נער צעיר ולכן סודות הקבלה עברו תחילה לרבי אלעזר החזן משפירא, וכאשר בגר רבי שמואל נמסרו לו אותם סודות.

רבי שמואל החסיד עמד בראש ישיבה בשפיירא, ועיקר עיסוקו היה בתורת הנסתר, בכוונות ובעבודת ה'. המהרש"ל כינה אותו "חסיד, קדוש ונביא". את דרכו זו המשיך אחריו בנו השני רבי יהודה שכונה אף הוא "החסיד". רבי שמואל החסיד הניח את התשתית לעבודתם של חסידי אשכנז והייתה לו השפעה רבה על התפתחותה של יהדות אשכנז. פרקיו הראשונים של ספר חסידים מיוחסים אליו. בנוסף חיבר חיבורים נוספים בנגלה ובנסתר, אך הם נשארו בכתב יד. שמו מוזכר בתוספות ובפירוש הרשב"ם. בנו הבכור, רבי אברהם, היה תלמידו בתורת הנגלה וכיהן כראש הישיבה בשפיירא.

האגדה מספרת עליו שייצר לעצמו גולם שליווה אותו בנסיעותיו ושימש אותו אבל לא היה יכול לדבר.

תיקון הכללי

התיקון הכללי הוא כינוי לקובץ של עשרה פרקי תהילים אשר נבחרו על ידי רבי נחמן מברסלב, כתיקון לפגם הברית. לדעת רבי נחמן, התיקון הכללי מהווה תמצות של ספר תהילים עקב היותו דוגם את כל לשונות השירה שבתהילים {אשרי, ברכה, משכיל, שיר, ניצוח/למנצח, ניגון, תפילה, הודאה, מזמור, הללויה}.

עשרת המזמורים הם: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז וק"נ.

תענית בה"ב

תענית בה"ב, תענית שני וחמישי ושני, הוא מנהג של יהדות אשכנז לצום שלושה צומות רצופים, בימים שני וחמישי ושני הראשונים בחודש חשוון ובחודש אייר, שני וחמישי בשבוע האחד, ויום שני בשבוע שאחריו.

כיום רק בודדים צמים תעניות אלו בפועל, אבל בחלק מבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר את הסליחות המיועדות לתעניות אלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.