ספר האגדה

סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.

המוטו של הספר, בעמוד השער: "'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם" (מכילתא, בשלח).

Bialik & Ravnitzki.jpeg
ביאליק ורבניצקי עובדים על ספר האגדה

תולדות "ספר האגדה"

ספר האגדה, עטיפת הספר
עמוד השער של ספר האגדה, מהדורת דביר 1956

ביאליק ורבניצקי החלו בכתיבה בשנת 1903; המטרה הראשונית הייתה לפרסם לקט אגדות לטובת תלמידי בתי הספר. השניים התגוררו באותו בניין באודסה שבאוקראינה. הם נהגו להיפגש יום יום באחת הדירות, וטרחו יחד על ליקוט האגדות. נוסף על כך, הם תרגמו את האגדות הכתובות בארמית לעברית, סידרו על פי נושאים, וחיברו יחדיו אגדות דומות ממקורות שונים. כשפרץ הפוגרום באודסה בשנת 1905[1] ישבו השניים בדירת רבניצקי. הם המשיכו בעבודה, אחוזי פחד, כשבחוץ השתוללו הפורעים, שרצחו ופצעו מאות יהודים. עריכת הכרך הראשון נשלמה לאחר שתי שנות עבודה, וביאליק בעצמו טרח במציאת אותיות דפוס נאות, שלפי ניסוחו יהיו: "שמנות ולא כחושות ומוכות שחפת, רעות תואר ודלות מראה".

הכרֶך הראשון זכה להצלחה רבה. עד שנת 1911 נדפּסו עוד שני כרכים. שלושת הכרכים נדפסו ברִבְבות עותקים. המפעל שהחל באודסה הושלם בארץ ישראל החל משנת 1930 וכלל מהדורה מחודשת בתוספת פרקים רבים.[2] בביוגרפיה של ביאליק, "חוזה ברח", כתב שלמה שבא: "ספר האגדה היה לספר יסוד של התרבות העברית החדשה".

בהקדמה לספר מַציגים יוצריו מניע מרכזי ליצירתו:

בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבנין. האגדה, כמקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי-הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו - לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה.

במהלך עבודתם של ביאליק ורבניצקי על יצירתו של "ספר האגדה", פרסם ביאליק, בסיוון תרס"ח (1908), את המאמר "לכינוסה של האגדה",[3] ובו העלה את הצורך בכינוסן של אגדות חז"ל. את דבריו חתם במילים: "'ספר האגדה' צריך להיות, לפי זה, בעיקרו מעין אנתולוגיא ספרותית גדולה ומלאה, שכוללת בסדר נאה את הטוב והמובחר, את כל האופיי והטפוסי מכל המקצועות החשובים של האגדה. ולספר כזה מחכה הספרות העברית."

מהדורות נוספות

בתחילת 1948 הוציאו לאור מהדורה חדשה של ספר האגדה שבתוכה היו כל החלקים בכרך אחד.[4] בסוף השנה יצאה לאור מהדורה לבתי ספר.[5] ביוני 1956 פרסמה "ספרית מעריב" מהדורה של הספר בשני כרכים.[6] חלק מספר האגדה הוצא במהדורה חדשה במסגרת סדרת "עם הספר", אולם לאחר שהתברר ליורשיו של רבניצקי שמדובר במהדורה חלקית, ללא ניקוד ותוך השמטות נוספות, הם דרשו את הפסקת ההפצה ואף קיבלו פיצוי על פגיעה בזכויות המוסריות שלהם על הספר.[7]

בסוף 2015 יצאה לאור מהדורה חדשה של "ספר האגדה",[8] שלה נוסף פירוש מאת פרופ' אביגדור שנאן, שציין: "ככלל סברנו כי יש לשנות ולתקן לא בכל מקום שהדבר אפשרי, אלא רק במקום שהדבר הכרחי, ורק במקום שיש רגליים להנחה, כי גם ביאליק ורבניצקי היו עושים זאת לוּ הכירו את שהתחדש בעולם מחקר האגדה".[9] במהדורה זו פירושם הקצר של ביאליק ורבניצקי לאגדות "הורחב עד מאוד ואף נוסח בדרך שתתאים לקורא של דורנו".[9]

המהדורה המקוונת

מבחר סיפורים מתוך "ספר האגדה" מובא באתר מיוחד,[10] מיסוד בית אבי חי ועמותת סנונית. כל סיפור מופיע בגרסה המקורית, וחלקם זמינים בעיבוד מאויר ומנוקד לילדים, המלווה בקובץ קולי הזמין להאזנה. לצד כל סיפור מצויים גם פירושים של המחברים המקוריים, קישורים למקורות נוספים ברשת והצעות לקריאה משלימה.

סדרת הטלוויזיה

על חלק מהאגדות בספר, למשל אלו שמסופרות בהן על דוד המלך, נערכו פרקים במסגרת הסדרה אגדות המלך שלמה, סדרת אנימציית פלסטלינה ישרְאלית שהפיק לטלוויזיה האנימטור רוני אורן.

מבנה הספר

הספר מחולק לשני כרכים המכילים שישה חלקים, וכל אחד עוסק בנושא מרכזי משלו. ישנן מהדורות שבהן אוחדו שני הכרכים לכרך אחד.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו: The Pogrom of 1905 in Odessa: A Case Study excerpts
  2. ^ ספר האגדה / ביאליק ורבניצקי - על היצירה, tarbut.cet.ac.il, ‏2017-06-09
  3. ^ לכינוסה של האגדה בפרויקט בן יהודה
  4. ^ ספר האגדה בכרך אחד, על המשמר, 14 בינואר 1948 (מודעה)
  5. ^ ספרים חדשים בהוצאת דביר, על המשמר, 19 באוקטובר 1948 (מודעה)
  6. ^ ספר האגדה בכל בית ישראל, חרות, 17 ביוני 1956
    יהושע ביצור, האגדה על מכתבת התלמיד, מעריב, 15 ביוני 1956
  7. ^ א (ת"א) 1219/09 רות פוגטש ואחרים נגד משכל הוצאה לאור ואחרים
  8. ^ ספר האגדה, באתר של הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר
  9. ^ 9.0 9.1 אביגדור שנאן, פתח דבר ל"ספר האגדה", כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
  10. ^ אוצר אגדות חז"ל, גרסת הרשת
אביגדור שנאן

אביגדור שִנְאָן (נולד ב-2 בספטמבר 1946) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית, ספרות יידיש ופולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית בירושלים.

אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

אגדת שלושה וארבעה

אגדת שלושה וארבעה היא אגדה מאת חיים נחמן ביאליק. האגדה הופיעה בשני נוסחים עיקריים, הנוסח הראשון ("נוסח אחד") הוא עיבוד של אגדה תלמודית, הצמוד יחסית למקורו. הנוסח המאוחר יותר ("נוסח שני") הוא אגדה ארוכה ומפורטת, מקורית ורחבת יריעה. יוסף קלוזנר, שכתב את הערך על ביאליק באנציקלופדיה העברית, תיאר את האגדה כ"יצירתו הגדולה האחרונה" של המשורר וכ"שירת הברבור הגדולה" שלו. שם האגדה נגזר מהפסוק בספר משלי, פרק ל', פסוקים י"ח-י"ט: " שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם, וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." המוטיבים של נשר, נחש, אוניה ויחסי גבר ועלמה שזורים בעלילה ומובילים אותה.

אלוהים (יהדות)

על פי היהדות, אלוהים הוא האלוהים היחיד, בורא העולם כולו ושליטו, שציווה על כלל בני האדם ז' מצוות ולעם ישראל נתן את התורה ובה תרי"ג מצוות. המילה "אלהים" היא אחת משבעת שמותיו המקודשים של אל יחיד זה, אך משמשת גם במשמעויות אחרות. בשל קדושתה, נוהגים דתיים ואחרים לומר אלוקים בהקשרים מסוימים.

אנתולוגיה

אַנְתוֹלוֹגְיָה (או בעברית: ילקוט, אסופה, מִקְבָּץ או מִבחר), היא צורת כינוס של כתבים ספרותיים. מקור המילה הוא יוונית עתיקה, ופירושה "זר", "כליל". האנתולוגיה היא חיבור של יצירות שונות למכלול אחד.

האנתולוגיות הראשונות נתחברו כבר בתקופה הקלאסית, ביוון, ברומא ובמזרח הערבי. האנתולוגיה המוכרת הראשונה שתועדה היא זו שליקט המשורר מלאגרוס מגדרה במאה הראשונה לספירה, הידועה כיום, אחרי גלגולים רבים, בשם האנתולוגיה היוונית; מלאגרוס קרא לה בשם "אנתולוגיה" (כלומר, "זר פרחים"), ובהקדמתו השווה בין כל אחד מהמחברים לפרח כלשהו. בעקבותיו הפכה המילה "אנתולוגיה" לכינוי כללי לכל אסופה ספרותית. דוגמה נוספת היא ספר האגדה אותו ערכו ביאליק ורבניצקי, ספר המאגד את אגדות התלמוד ואגדות מכתבי חז"ל נוספים, ומסדר אותן כרונולוגית, לפי נושאים, ולפי מילות מפתח.

האנתולוגיה הספרותית יכולה להתחבר על פי עקרונות רבים ושונים ומתוך מגמות רבות. ישנן אנתולוגיות ספרותיות הנבחרות לפי סוגה ספרותית מסוימת, כגון אנתולוגיה לסיפור הקצר, או אנתולוגיה לשירה וכיוצא בזה. ישנן כאלה הנבחרות על פי לשון כתיבה מסוימת, על פי נושאי כתיבה מסוימים וכיוצא באלה. האנתולוגיה הספרותית מאופיינת על ידי המטרה והאופי של מחבריה. ישנן כאלה המתחברות על ידי חבורות של עורכים, על ידי מוסדות ספרותיים שונים, וישנן אנתולוגיות אישיות לחלוטין, המבטאות אך ורק את טעמו של המלקט והמאסף.

אתם ראיתם

אתם ראיתם הוא אנתולוגיה על מעמד הר סיני ומתן תורה, שליקט ש"י עגנון.

דביר (הוצאת ספרים)

דביר היא הוצאת ספרים לספרות עברית, לשירה ולחכמת ישראל.

השועל והכרם

השועל והכרם הוא משל המופיע בשני מקורות שונים. המקור הידוע והמפורט ביותר הוא במדרש קהלת רבה שנאמר על מגילת קהלת, פרק ה', פסוק י"ד. גרסה קודמת יותר ושונה בפרטים ובמוסר ההשכל, נמצאת במשלי אזופוס, שחי בין המאות השביעית לשישית לפני הספירה.

ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

זכויות יוצרים

זכות יוצרים (באנגלית: Copyright) היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו.

ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על דרכי ביטוי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. נהוג לסמן יצירה שרוצים להדגיש שיש למישהו זכויות שמורות עליה באמצעות הסימון © (האות C בתוך עיגול, קיצור של המילה copyright) - ולידו הביטוי "כל הזכויות שמורות", אך ברוב מדינות העולם (ובכלל זה בישראל) הדבר איננו הכרחי, והיצירה תהיה מוגנת גם ללא הסימון, אם היא עומדת בתנאים מהותיים אחרים.

חורבן בית המקדש

חורבן בית המקדש הוא מונח המתייחס לסדרה של אירועים היסטוריים שהביאו להרס בית המקדש הראשון ובית המקדש השני ששכנו על הר המוריה בירושלים. לאחר חורבן בית ראשון, התעצמה גלות בבל (שהחלה בגלות יהויכין), שבמהלכה פסק בית המקדש מלשמש בית רוחני ופולחני לעם ישראל. לאחר חורבן בית שני, פסקה עבודת הכהונה בעם ישראל עד עצם היום הזה והתחילה תקופת הגלות.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יהושע חנא רבניצקי

יהושע חנא רבניצקי (נולד ב-13 בספטמבר 1859 באודסה – נפטר ב-1944 בתל אביב) (י"ד אלול, תרי"ט – י"א אייר, תש"ד), סופר, מבקר ספרותי, עיתונאי, עורך, מוציא לאור ופובליציסט. ידוע בעיקר בשיתוף הפעולה שלו עם חיים נחמן ביאליק בהוצאה לאור של מיזמים שונים, ובראשם: "ספר האגדה", שבו כינסו מבחר גדול מאגדות חז"ל שהופיעו בתלמוד ובמדרשים.

מוטו

מוטו הוא ביטוי קצר המתמצת רעיון, שאיפה או דרך־חיים, של יחיד או של קבוצה. ארגונים ומוסדות רבים, בהם לדוגמה יחידות צבאיות, מחזיקים במוטו.

סנונית (עמותה)

עמותת סנונית מקדמת את החינוך המתוקשב בישראל באמצעות שילוב מיטבי של הטכנולוגיה בתהליכי הוראה, למידה והערכה ומתמחה בפיתוח מוצרי תוכן חינוכי מתוקשב למערכת החינוך ולשעות הפנאי. סנונית שואפת לרתום את הפוטנציאל החינוכי המשמעותי שיש בטכנולוגיה בכדי להשפיע באופן מהותי על תהליכי הלמידה במאה ה-21. במטרה ליצור תהליך למידה משמעותי, מהנה וחדשני, שמותאם לצרכיו של הלומד, למטרותיו וליכולותיו. לעמותה מגוון פרויקטים שמגיעים לאלפי לומדים עצמאיים ולמסגרות החינוך השונות.

העמותה ממוקמת בירושלים בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, ומעסיקה כ-40 עובדים נכון לשנת 2019, לרובם תארים מתקדמים במגוון מקצועות הלימוד והקריאייטיב. עמותת סנונית הוקמה בשנת 1994, כמיזם של האוניברסיטה העברית על ידי פרופ' נאווה בן צבי ומר דודו רשתי, בימים בהם עולם האינטרנט היה בראשיתו. בקיץ 1999 הפכה סנונית לעמותה עצמאית ללא כוונות רווח, מיסודם של האוניברסיטה העברית בירושלים ומשפחת ניר ובברלי ברקת. מנכ"לית העמותה החל משנת 2011 היא רויטל רובין.

ספרות האגדה היהודית

ביהדות קיימים ספרי אגדה רבים הכוללים בתוכם תוכני מוסר, סיפור ושאר תכנים שאינם הלכתיים. כמו כן ישנם ספרים שהם ליקוטי אגדות מתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי. חז"ל מייחסים חשיבות רבה לאגדה ובמשך ההיסטוריה היהודית חוברו מאות ספרים שנועדו לפרש ולבאר את אגדות חז"ל, חלקם באופן פשטני וחלקם באופן עמוק יותר. דוגמה לכך היא חיבורו של המהרש"א "חידושי אגדות" שהוא חיבור מקיף על כל מסכתות הש"ס ונותן הסברים פשוטים ולרוב גם עמקניים לאגדות שבתלמוד בבלי.

עדין אבן ישראל

הרב עדין אבן ישראל (שטיינזַלץ) (נולד בג' באב ה'תרצ"ז, 11 ביולי 1937) הוא חסיד חב"ד ומחבר פורה של ספרי הגות יהודית וביאורים, בפרט לתלמוד ולחסידות. אוטודידקט. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1988, עיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2012 ויקיר ירושלים לשנת 2017. ידוע בעיקר בשל פירושו לתלמוד.

עין יעקב (ספר)

עין יעקב הוא חיבור הכולל אסופה ופרשנות למרבית האגדות המצויות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי.

הספר חובר על ידי רבי יעקב בן חביב, שהספיק לכתוב רק שני חלקים של הספר, סדר זרעים וסדר מועד ונפטר באמצע עבודתו. הספר הושלם בידי בנו, רבי לוי בן חביב, הרלב"ח.

הספר ראה אור בדפוס, לאחר מות המחבר, בסלוניקי בבית הדפוס של דון יהודה גדליה בשנת רע"ו (1516). הגעתו של החיבור לקהל קוראים רחב יותר התאפשרה רק לאחר שהחיבור ראה אור במרכז הדפוס של ונציה בשנת 1546 (ש"ו). בעקבות הפולמוס סביב התלמוד שהתקיים באיטליה בשנות החמישים של המאה ה-16, הכריזה האינקויזיציה של ונציה על ה"עין יעקב" כספר אשר יש בו דברי כפירה והספר נידון לשריפה יחד עם עותקים של התלמוד הבבלי והירושלמי. כעבור עשר שנים בשנת שכ"ו (1566) הותר להוציא את הספר לאור בשנית אולם שמו שונה ל"עין ישראל", עקב איסור הדפסתו מהאפיפיור. בשם זה החיבור המשיך לראות אור במספר מהדורות. אחת ממהדורות אלו היא המהדורה שראתה אור בשני כרכים בקרקוב בדפוס יצחק בן אהרון מפרוסיץ, בין השנים 1587-1591. מהדורה זו הנגישה למעשה את יצירתו של רבי יעקב בן חביב לציבור הלמדנים שישב במרחב האשכנזי-פולני. לאורך השנים החיבור ראה אור בעשרות מהדורות, שזכו לתפוצה רחבה הן בקרב בני ישיבות והן בקרב ציבור הלמדנים הרחב, עד לימינו אנו ישנן קבוצות לימוד של החיבור הנקראות בשם "חברת עין יעקב".

שלמה המלך ואשמדאי

שלמה המלך ואשמדאי היא אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי. גרסה מוקדמת יותר של האגדה מצויה בתלמוד הירושלמי. הסיפור נפוץ בתרבות העממית וכיום הוא ידוע בעשרות גרסאות.

חיים נחמן ביאליק
שירים אל הציפורתחזקנה • אם יש את נפשך לדעת • עציץ פרחיםהמתמידהכניסיני תחת כנפךעל השחיטהבעיר ההרגהלא זכיתי באור מן ההפקרשיר העבודה והמלאכהלמתנדבים בעם • ביום קיץ יום חום • בגינהשיר לחמוטלשבת המלכה • פרש • קן ציפורהפרח לפרפרהפרפר לפרח • בין העצים הירקרקים‎ • היא יושבה לחלוןנדנדהמעבר לים • הברכה • מתי מדבר האחרוניםלכבוד החנוכה • בערוגת הגינה • מקהלת נוגניםקומי צאייש לי גןהקיץ גווע • אם יש את נפשך לדעת • אחרי מותילבדי
סיפורים ספר האגדה • אלוף בצלות ואלוף שוםגילוי וכיסוי בלשון • החצוצרה נתביישה • אריה "בעל גוף"התרנגולים והשועלשירים ופזמונות לילדיםאגדת שלושה וארבעהויהי היוםמסע הדג‎
הנצחה קריית ביאליקבית ביאליקגבעת ח"ןפרס ביאליקכפר ביאליקשדרות ח"ןכיכר ביאליקמוסד ביאליקרחוב ביאליקקמפוס ביאליק-רוגוזיןשדרות ח"ן
ערכים קשורים מאניה ביאליק‎אירה יאןמרדכי עובדיהומשה אונגרפלדראדיאהל שםעונג שבת

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.