ספר אהבה

ספר אהבה הוא הספר השני מתוך ארבעה עשר הספרים הכלולים במשנה תורה, שהוא הקודקס ההלכתי שכתב הרמב"ם. הספר עוסק במצוות המבטאות את אהבת ה' ובפרטיהם המעשיים[1].

מבנה הספר ותוכנו

הפסוק הפותח את הספר

כדרכו ביתר הספרים, בפתיחת הספר הרמב"ם מציב פסוק המכוון לתוכנו של הספר. בספר אהבה הפסוק הפותח הוא מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי[2] מספר תהלים. הפסוק מבטא את אהבת האדם לתורה ולבורא, ואת העיסוק התדיר בתורה שנובע מאהבה זו. האוהב מגלה את אהבתו על ידי עיסוקו התדירי. דומה הדבר לגדר המצווה של אהבת ה' שתיאר הרמב"ם בהלכות תשובה[3]:

וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד כמו שציונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.

הנושאים הכלולים בספר

הספר מחולק לשישה נושאים ראשיים:

כנספח לספר מופיע סדר התפילה, נוסח התפילה לדעת הרמב"ם

המצוות המבוארות בספר

בספר אהבה מבוארות אחת עשרה מצוות עשה:

פסקים ייחודיים

  • קריאת שמע - פשטות לשון הרמב"ם בתחילת הלכות קריאת שמע מורה על חובה מהתורה לקרוא את שלש הפרשיות[4]. בנושא זה דנו בספר שאגת אריה ועוד[5].
  • ברכות קריאת שמע - לדעת הרמב"ם אם לא בירך אותן בזמן קריאת שמע יוכל לברך אותן כל היום[6].
  • תפילת מנחה - זמן תפילת מנחה הוא מתשע שעות ומחצה ועד י"א שעות חסר רביע (בפלג המנחה הראשון). המתפלל מנחה לאחר פלג המנחה יצא, וכן מי שהתפלל משש שעות ומחצה ולמעלה[7].
  • מספר חוטי התכלת - לדעת הרמב"ם יש להטיל בכל גדיל שבעה חוטי לבן וחוט תכלת אחד[8], וזאת בשונה משיטת הראב"ד לפיה יש ששה חוטי לבן ושני חוטי תכלת, ומשיטת תוספות לפיה יש ארבעה חוטי לבן וארבעה חוטי תכלת.
  • מילה - עונש כרת יחול רק למי שנפטר מבלי למול[9].

הערות שוליים

  1. ^ ספר אהבה עוסק במצוות המבטאות את האהבה, ואילו מצוות אהבת ה' עצמה, שהרמב"ם לומד אותה מהפסוק "ואהבת את ה'", כלולה כבר בהלכות יסודי התורה שבספר המדע.
  2. ^ ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק צ"ז.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק י', הלכה ג'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות קריאת שמע, פרק א', הלכה ב'.
  5. ^ ראו שאגת אריה סימן ב, במה שדן שם בדברי הפרי חדש.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות קרית שמע, פרק א', הלכה י"ג.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ג', הלכה ב'.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ציצית, פרק א', הלכה ו'.
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק א', הלכה ב'. וזה בשונה משיטת הראב"ד שחייב כרת בעודו בחיים, ואם ימול ייפטר ממנו.
ארבע פרשיות

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הן פרשות מיוחדות שתקנו חז"ל לקרוא בנוסף לפרשת השבוע בארבע שבתות לאורך חודש אדר הסמוך לניסן, דהיינו בשנה רגילה חודש אדר ובשנה מעוברת אדר ב'. השבתות עצמן נקראות בשמות מיוחדים: "פרשת שקלים", "פרשת זכור", "פרשת פרה", "פרשת החודש".

בשבתות הללו אין אומרים "אב הרחמים" ולא מזכירים נשמות קודם תפילת מוסף, אך אומרים "צדקתך" במנחה (אלא אם כן זה שבת ערב ראש חודש, שבת ראש חודש או ערב פורים שאין אומרים "צדקתך"). במנהג התפילה של נוסח אשכנז ישנם פיוטים רבים מיוחדים לשבתות אלו.

בעל קרי

בהלכה, בעל קרי הוא גבר שיוצא מגופו נוזל זרע ("שכבת זרע"), בין אם היה זה תוך כדי קיום יחסי מין, בקרי לילה או באוננות. על פי ההלכה בעל קרי נחשב טמא עד שיטבול במקווה.

ברכה הסמוכה לחברתה

ברכה הסמוכה לחברתה היא הגדרה הכוללת סוג של ברכות שלפי ההלכה אינה פותחת ב"ברוך אתה ה'", וכן אין צורך להזכיר בהן "מלכות" כלומר לומר בהן את הנוסח "מלך העולם". באופן זה בנויים רצפים של ברכות כמו למשל בתפילת העמידה, בברכת המזון ובברכות קריאת שמע, כך שרק הברכה הראשונה מביניהן כוללת אזכרת "מלכות".

ברכת אבות

ברכת אבות היא הברכה הראשונה בתפילת העמידה. היא הראשונה מבין שלוש ברכות השבח שבתחילת התפילה. הברכה עוסקת בשבחו של האל ובתאריו. שמה של הברכה נובע מפתיחתה בנושא שלושת האבות.

ברכת בורא מיני מזונות

ברכת בורא מיני מזונות (נקראת לעיתים בקיצור: "מזונות") היא אחת מברכות הנהנין, אותה מברכים על מאפה (שאינו לחם לסוגיו) או תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל), שמזינים את האדם, וכן על תבשיל ומאפה מאורז.

האוכל 'פת הבאה בכיסנין' מברך עליה 'מזונות' בתנאי שלא קובע עליה סעודה.

הברכה האחרונה על מיני מזונות (למעט אורז) היא ברכה אחת מעין שלוש - "על המחיה".

ברכת המזון

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן היא ברכה אחרונה הנאמרת על פי ההלכה בסיום כל סעודה בה נאכל לחם בכמות של לפחות כזית (מדברי חכמים). ברכה זו היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (ספר דברים, פרק ח', פסוק י').

ביסוד ברכת המזון עומדת חובת האדם להודות לבוראו על המזון שממנו הוא מתקיים, ולהכיר בכך שהמזון, גוף האדם והקרקע ניתנים מידי הבורא ובהשגחתו.

ברכת כהנים

בִּרְכַּת הכֹּהֲנִים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת".

כיום, במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה, בין ברכת מודים לברכת שים שלום, הברכה נאמרת על ידי הכהנים בנשיאת כפיים, כאשר ידיהם מושטות כלפי הציבור. פסוקי ברכת כהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

מזוזה

ביהדות, מְזוּזָה היא תשמיש קדושה הנקבע בצד הכניסה לבית מגורים ובחדרי הבית. תוכנה העיקרי של המזוזה הוא קלף עליו נכתבות בכתב סת"ם פרשיות 'שמע ישראל', ו־'והיה אם שמוע' מחומש דברים. על פי רוב, יריעת הקלף נתונה בתוך בית המזוזה, התקן קשיח שנועד לכיסוי הקלף ולשמירה עליו.

ישנה מצוות עשה לקבוע מזוזה (כלומר, קלף ועליו שתי פרשיות המזוזה) על דופן פתח בית מגורים ובפתחי חדרים בבית מגורים, וכן בשערי יישובים וערים (במידה וקיים שער).

מיל (יחידת מידה)

מיל או מייל היא יחידת אורך. בשם מיל הייתה קיימת במספר מערכות של יחידות מידה, ושמה נגזר מהמילה הלטינית mille - אלף.

ברומא העתיקה שימש המיל לציין 1,000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום (מילולית צעד והכוונה היא ל"צעדים כפולים"), מרחק השווה לכ-1,479 מטר. הנוהג הרומי להציב אבני דרך לאורך הדרכים במרחק מיל אחת מהשנייה מאפשר לדעת בדיוק רב את מידת המיל הרומי. בהמשך אומץ ה"מיל" על ידי חברות אחרות ונכנס לשיטות אחרות, שבהן לא היה שווה לאלף יחידות קטנות יותר.

כיום נמצאים בשימוש שלושה סוגי מיל:

מיל בינלאומי, השווה ל-1,760 יארדים בינלאומיים, או ל-5,280 רגליים בינלאומיות, או ל-1,609.344 מטרים. מיל זה הוא חלק ממערכת היחידות הבריטית.

מיל אמריקאי, השווה ל-5,280 רגליים אמריקאיות (survey foot), או ל-1,609.347 מטרים.

מיל ימי, המוגדר כאורך של דקת קשת אחת על קו אורך של כדור הארץ והשווה ל-1,852 מטרים.

מסורה

המָסוֹרָה היא רשימת הערות על נוסח המקרא, שמטרתה הייתה ליצור נוסח אחיד בכל קהילות ישראל ולהאחיד את הנוסח שנפלו בו מחלוקות בין כתבי יד שונים, ושמה לעצמה מטרה לקבוע את נוסחו הסופי ולמנוע שינויים או טעויות בעתיד, שאם לא אזי כל עמלם יהיה לשווא. ובכך להמשיך את מסירת התנ"ך והעברתה מדור לדור. בתקופה שבה הפצת הכתובים הייתה רק על ידי העתקת כתבי יד בידי "סופרים" היה חשש גדול לטעויות אנוש. בעלי המסורה התגברו על תופעה זו באמצעות ספירת מילים, צירופי מילים ותופעות שונות, שעברו במשך מאות שנות פעילותה.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

נטילת ידיים

נטילת ידיים היא מצוות טיהור הידיים באמצעות רחיצה במים. דיני נטילת ידיים נידונים במשנה במסכת ידיים. אין תלמוד בבלי על מסכת ידיים והעיסוק בה מפוזר במסכתות שונות. עם זאת, עיקר הדיון בנטילת ידיים מרוכז במסכת חולין מדף ק"ה עמוד א' ועד דף ק"ז עמוד ב'.

עניית אמן (הלכה)

עניית אמן היא חובת אמירה בהלכה לשומע ברכה. משמעותה היא אישור והסכמה, ולעיתים תפילה שתתקיים הבקשה שנאמרה לפניה.

עשרת ימי תשובה

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים ביהדות לעשיית תשובה. היום הראשון בעשרת ימי תשובה הוא ראש השנה, הנקרא בתנ"ך "יום תרועה". היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים עצמו, החל בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא בין כֶּסֶה לעשור, על פי הפסוק בתהילים (ספר תהלים, פרק פ"א, פסוק ד') "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

פרסום הנס

פִּרְסוּם הַנֵּס, או בשמו התלמודי פִּרְסוּמֵי נִיסָּא, הוא מושג הלכתי המאפיין מצוות שנתקנו לשם פרסום נסים היסטוריים שאירעו לעם ישראל. במקרים רבים שבהם מתלבטת ההלכה בין פרסום הנס למצווה אחרת, נפסק להעדיף את פרסום הנס. חשיבותו הרבה של פרסום הנס מהווה סיבה לחייב גם עניים ומחוסרי אמצעים כלכליים במצוות אלו.

המצוות שקיים בהן "פרסום הנס" הן: הדלקת נרות חנוכה, מקרא מגילה, אמירת על הנסים בחנוכה ובפורים, שתיית ארבע כוסות בליל הסדר וקריאת ההלל.

ציצית

ציצית היא מצוות עשה מהתורה לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ('כנפות') ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה. כל קבוצת פתילים מכילה ארבעה פתילים, הקשורים וגדולים יחד. המצווה מהתורה מחייבת כל גבר יהודי בר-מצווה.

ישנה מחלוקת אם חובת המצווה היא רק בשעות היום, ולא בלילה, או שהחובה היא להטיל ציצית בבגד שמיועד ללבישה ביום, ולא לבגד לילה (פיג'מה). מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות 'טלית קטן' שלובשים תחת החולצה, ו'טלית גדול' שעוטים על הגוף בעת תפילת שחרית.

קריאת שמע

קריאת שמע (במקורות עתיקים: 'קריית שמע') היא מצווה מהתורה המהווה אחת מהמצוות המרכזיות בחיי השגרה היהודיים. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".

משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד האל, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. בכל זמן התפילה צריך עשרה אנשים מעל גיל שלוש עשרה (= מניין), ומתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.