ספרייה תורנית

ספרייה תורנית (הקרויה לעיתים קרובות "אוצר הספרים"[1]) היא ספרייה המכילה ספרי קודש יהודיים וספרי עזר אשר נוצרה כדי לאפשר לימוד תורה כמצווה דתית. ספריות תורניות נמצאות בישיבות, בתי מדרש, בתי כנסת ומוסדות לימוד נוספים.

היסטוריה

החובה ההלכתית לקנות ספרי קודש על ידי הקהילה התבססה על התוספתא: "כופין בני העיר זה את זה... ולקנות להם ספר תורה ונביאים" (מסכת בבא בתרא פרק י"א), תקנה זו הורחבה לכלול "גם גמרות ושאר ספרים ללמוד בהם כל מי שירצה, גדולים וקטנים" (מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים סימן ק"נ).

כבר בימי הביניים אנו מוצאים ספריות תורניות בבתי כנסת, וישנם עדויות רבות על ספרים שהוקדשו לבתי כנסת, אך ככלל בימי הביניים לא היו ספריות "ציבוריות" אלא רק באוספים פרטיים[2]. מאוחר יותר אנו מוצאים שספרים נתרמו גם לבתי ספר, תלמודי תורה וישיבות. בפולין וליטא הוקמו "חברות תיקון ספרים" במטרה לקנות ולכרוך ספרים לטובת הקהילה.

בחירת הספרים

בית מדרש בתוך בית כנסת
ספריית בית המדרש "עטרת ישראל" בבית הכנסת "לכו נרננה" ברעננה.

ספרייה תורנית מאופיינת במידה רבה של סלקטיביות בבחירת הספרים, זאת בנוסף לכללים הרגילים של פיתוח האוסף המקובלים בכל ספרייה לגבי הוספת ספרים חדשים והוצאת ספרים קיימים. המיון בישיבות נעשה לעיתים קרובות על ידי רבני הישיבה ולעיתים על ידי ראש הישיבה עצמו.

סלקטיביות זו מבוססת על דרישה הלכתית שלא להחזיק ספרים שאינם תואמים את עקרונות היהדות. דרישה זו התבטאה בחתימת התנ"ך והגדרת הספרים שלא נכללו בו כספרים חיצוניים[3] לאחר חתימת המשנה וההיתר לכתוב את התורה שבעל פה גדל היקף ארון הספרים היהודי וספרים נוספים נפוצו באמצעות העתקת כתבי יד. לאחר מהפכת הדפוס החלה להתפתח הדרישה להסכמה של תלמיד חכם, בין השאר כדי לבדוק את תוכנם של הספרים הנדפסים.

גם בתוך ספרי הקודש לא תכיל ספרייה את כל סוגי הספרים. בישיבה, בה באופן מסורתי עיקר הלימוד הוא סביב התלמוד, תכיל הספרייה בעיקר את התלמוד ומפרשיו וספרי הלכה ושאלות ותשובות. בתי כנסת יכילו, מלבד סידורים, מחזורים וחומשים גם ספרים בהם מועברים שיעורי תורה, כגון משנה, עין יעקב ומשנה ברורה, ספרי הלכה שימושיים ועוד.

גם כאשר הספר נחשב מתאים מבחינת תוכנו לארון הספרים היהודי, לא תמיד הוא יוכנס לספרייה מסיבות הלכתיות שונות. תחומים מסוימים נחשבים בעייתיים, ואין תמיד אחידות בהתייחסות אל הכנסתם לאוסף. להלן מספר סוגיות בולטות שלגביהן ההתלבטות קיימת:

  • ספרי מחשבה, השקפה והגות - ספרים אלו, הנוגעים בעיקרי האמונה היהודית ומשפיעים על אמונתו של הקורא, הם מהספרים שמתייחסים אליהם ברגישות רבה. בספריות ישיבתיות רבות יוכנסו רק ספרים שמשקפים את דרכה החינוכית של הישיבה. ישיבה חסידית תכיל בעיקר את ספרי החסידות עצמה, ישיבה ליטאית תכיל בעיקר ספרי מוסר וכו'. ישיבות אחדות, בעיקר חלק מישיבות הציונות הדתית נוקטות בשיטה פתוחה יותר ומכילות מגוון של ספרי מחשבה מזרמים שונים ביהדות האורתודוקסית.
  • מהדורות מדעיות - עם עליית תנועת חכמת ישראל החלו לצאת לאור מהדורות מדויקות של ספרים ישנים, בעיקר מספרות הראשונים והגאונים מתוך כתבי יד. הבעיתיות משימוש בספרים אלו נובע הן מהחשש שתוכנם שונה, בשוגג או במזיד, על ידי המהדירים ה"משכילים", והן מהאיסור ההלכתי להחזיק ספר שנכתב על ידי כופרים[4]. כמענה לבעיה זו החלו במאה ה-20 רבנים ומוסדות תורניים להוציא לאור מהדורות מדעיות של כתבים אלו. בתחום זה בולטים כיום מוסד הרב קוק ומכון ירושלים.
  • תחומים מסוימים, כגון ענייני קבלה וצניעות מותרים ללימוד רק בקבוצות קטנות ובצינעה[5]. על פי רוב הספרייה תכיל רק מספר מצומצם של כתבים בנושאים אלו, ולעיתים קרובות הם יונחו בפינה צדדית וחבויה.

מיון וקיטלוג

Chassidic library
הספרייה החסידית "היכל מנחם" של חב"ד בבני ברק.

מאפיין נוסף הוא העצמאות של הספריות בכל הנוגע למיון וקיטלוג הספרים. הספריות נוטות לפתח לעצמן שיטות מיון מקומיות המותאמות לצרכיהם הספציפיים ואינן נעזרות בדרך כלל בשיטות מיון מוכנות, אם כי היו ניסיונות ליצור שיטות כאלו המותאמות לספרייה תורנית[6]. לעיתים הספרים מסודרים במדף לפי סדר אלפביתי של שם הספר ולא של שם המחבר (כפי שנהוג ברוב הספריות). הסיבה היא שבמקרים רבים שם הספר מוכר הרבה יותר משם מחברו. לדוגמה, הרב יחזקאל לנדא מוכר יותר בשם ספרו "הנודע ביהודה" והרב אברהם ישעיה קרליץ מוכר יותר בשם ספרו "חזון איש".

החלוקה הראשית המקובלת ברוב הספריות היא לפי נושא ותקופה כרונולוגית:

שימוש במחשבים

עצם השימוש במחשבים לא נתפס כבעייתי מבחינה הלכתית על ידי רוב הרבנים. למרות זאת, בחלק מהישיבות מסתייגים מהכנסת מחשבים מטעמים אחרים (בזבוז זמן, חשש משינוי סגנון הלימוד המקובל ועוד). השימוש במחשבים ברוב הספריות מוגבל למערכות קיטלוג, שימוש במאגרי מידע תורניים ותוכנות לעיבוד תמלילים[7].

ישנה הסתייגות רבה משימוש באינטרנט, לעיתים עד כדי החרמה מוחלטת[8]. למעשה, ברוב מוחלט של הספריות התורניות אין אפשרות גישה לאינטרנט.

ספריות תורניות בולטות בארץ ישראל

לקריאה נוספת

  • שמחה אסף, "ספריות בתי-המדרש", יד לקורא, כרך א' חוברת ז'-ט' (סדרה חדשה), 1946-1947, עמ' 170–172
  • שי פאר, "האויצרניקים", משפחה, גיליון 742, כ"ה בשבט תשס"ו
  • נחום זיטר, מיון ומפתחות בספריות ישיבתיות: ניתוח השיטות, מקורותיהן והתפתחותן. עבודת גמר (מ"א)--אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א.
  • Ya'akov Aronson, "Yeshiva libraries in Israel", Judaica Librarianship, Vol. 6, No. 1-2, pp. 38-42

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המילה ספרייה היא מילה שחודשה במסגרת תחיית הלשון העברית, ואילו המונח אוצר ספרים היה קיים כבר קודם והשתמר בישיבות.
  2. ^ מלאכי בית-אריה, "האם היו ספריות 'ציבוריות' יהודיות בימי הביניים?", ציון, ס"ה, ד' (תש"ס), 441-451 [=בתוך: משה סלוחובסקי ויוסף קפלן (עורכים), ספריות ואוספי ספרים, ירושלים, מכון זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ו, עמ' 91-103].
  3. ^ "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים" (משנה סנהדרין פרק י' משנה א'). המפרשים כללו באיסור זה גם ספרים נוספים, למשל בפירוש רבי עובדיה מברטנורא: "ספרים חיצונים - ספרי מינים, כגון ספרי אריסט"ו היווני וחבריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ושירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד הזמן בלבד.
  4. ^ "ספר תורה שכתבו מין יישרף, כתבו גוי יגנז (תלמוד בבלי גיטין מ"ה עמ' ב); "ספר תורה שכתבו אפיקורוס ישרף, כתבו גוי יגנז. (שולחן ערוך, יורה דעה סימן רפ"א סעיף א')
  5. ^ "אין דורשין בעריות בשלושה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה, חגיגה, פרק ב', משנה א').
  6. ^ לדוגמה: מאיר וונדר, שיטת המיון למקצועות מותאמת לצורכי הספריות התורניות בארץ, בני ברק, המרכז לספריות תורניות, תשכ"ה (מהדורה שנייה: ירושלים, תשנ"ז). שיטת זו בנויה בסגנון דומה לשיטת דיואי העשרונית.
    שיטה זו היוותה בסיס לשיטות המיון של ספריות ישיבת הכותל, ישיבת הר עציון, ישיבת שעלבים וישיבת כרם ביבנה.
  7. ^ מרים הילר (דאום), שימוש במאגרי מידע לצורך דליית מידע תורני בישיבות גבוהות, עבודה לתואר שני, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז 1996
  8. ^ הבד"ץ של העדה החרדית הגדיר את האינטרנט כ"אסור באיסור עולם". רבנים אחרים, ביניהם חלק מרבני הציונות הדתית, התירו את השימוש בצורה מסויגת, תוך דרישה לשימוש בתוכנות מתאימות לסינון תכנים.
  9. ^ עידן הראל, ישיבת שעלבים מציגה:80,000 כותרים ו-130,000 ספרים, 12 ביוני 2012, באתר דתילי
בית הכנסת הגדול (חיפה)

בית הכנסת הגדול של חיפה הוקם במזרח שכונת הדר הכרמל בשנת 1937 ונפתח לתפילה בערב ראש השנה שנת תרצ"ט (ספטמבר 1938). בית הכנסת היה פעיל ביותר עד שנות ה-80 של המאה ה-20, עת התדלדלה האוכלוסייה הדתית בשכונה. תקופה מסוימת היה בית הכנסת סגור עד שהופעל מחדש על ידי מניינים חרדיים.

בית כנסת

בית כנסת הוא בית התפילה היהודי. השם "כנסת" מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. בית הכנסת מכונה מקדש מעט מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.

היהודים נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה).

אף שכל בית כנסת פתוח בפני כל יהודי, נחלקים בתי הכנסת לפי שני קריטריונים עיקריים: לפי עדה (על פי רוב בשל השוני בנוסח התפילה): אשכנזים (נוסח אשכנז או נוסח ספרד), ספרדים (נוסח הספרדים), תימנים וכו' - ולפי זרם ביהדות - אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, קראים וכו'.

דולב (יישוב)

דֹּלֶב היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בהרי גופנה שבמערב בנימין, המשתייך למועצה אזורית מטה בנימין.

היישוב שוכן כ-3 קילומטרים צפונית מערבית לראמאללה, ובסמוך מדרום ליישוב טלמון, בגובה של כ-620 מטר מעל פני הים. מהיישוב תצפית צפונה להרי מערב בנימין, מערבה לשפלה ומישור החוף ודרומה להרי ירושלים.

חסידות ביאלא

חסידות ביאלא היא חצר חסידית הנקראת על שם העיר ביאלא פודולסק שבפולין שבה התגורר האדמו"ר רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלא. חסידות ביאלא היא המשך לחצרות לענטשנא, אוסטרובא ופשיסחא.

במהלך הדורות נקראה החצר בשמות שונים (פארציווא, מעזריטש, לובלין, שדליץ, לברטוב) על פי מקומות מגוריהם של אדמו"רי החצר, אך לאחר השואה חזרה החצר להיקרא ביאלא.

ישיבת ברכת משה

ישיבת ברכת משה היא ישיבת ההסדר במעלה אדומים. בראשות הישיבה עומדים הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב חיים סבתו והרב יצחק שילת.

ישיבת הר עציון

ישיבת הר עציון (מכונה: ישיבת הגוש או הגוש), היא ישיבת הסדר באלון שבות שבגוש עציון שהוקמה בתשכ"ח. הישיבה מתאפיינת בלימוד גמרא בשיטת בריסק, בעיסוק נרחב בלימוד תנ"ך ובקו מחשבתי ליברלי יחסית, לא מעט על פי דרכם של ראשי הישיבה הראשונים, הרב יהודה עמיטל והרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין.

בישיבה לומדים מאות תלמידים, מישראל ומחוץ לה, ועשרות אברכים[דרוש מקור]. משולבים בה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת תוכנית "דרכנו". יש לה אלפי בוגרים.

ישיבת חכמי לובלין

ישיבת חכמי לובלין (המוכרת גם כיח"ל) הוקמה בעיר לובלין בפולין בשנת 1930 על ידי רבי מאיר שפירא (מייסד מפעל הדף היומי). לאחר מכן החליפוהו הרב אריה צבי פרומר (רבה של העיר קוז'יגלוב), הרב אריה לייב לנדא והרב אברהם יעקב הורוביץ.

ישיבת מיר מודיעין עילית

ישיבת מיר מודיעין עילית (מיר ברכפלד) היא ישיבה גדולה ליטאית השוכנת בשכונת אחוזת ברכפלד שבמודיעין עילית. הישיבה משתייכת לישיבת מיר ולומדים בה כחמש מאות תלמידים וכמאה אברכים.

ישיבת ניר קריית ארבע

ישיבת ניר קריית ארבע היא ישיבה דתית־לאומית הממוקמת בקריית ארבע שהוקמה ב־1972. בניין הישיבה תוכנן על ידי האדריכל דוד קאסוטו.

ישיבת פוניבז'

ישיבת פּוֹנִיבֶז' היא ישיבה גבוהה ליטאית בישראל, הנחשבת לישיבה החשובה של הזרם הליטאי.

הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' בליטא, בידי רב העיר הרב יוסף שלמה כהנמן, במקומן של ישיבות קודמות שפעלו בעיר ונסגרו בשל מאורעות המלחמה. היא צברה יוקרה בין שתי מלחמות העולם. רוב ככל תלמידיה ואנשי צוותה נספו בשואת יהודי ליטא. מייסד הישיבה ומנהיגה הצליח להגיע לארץ ישראל ב-1940, ומיד החל במאמצים שהובילו להקמת הישיבה מחדש בסוף 1943. ב-1945 נחנך בניין הישיבה החולש על "גבעת הישיבה" בזיכרון מאיר שבבני ברק.

להקמת הישיבה חלק מרכזי בשיקום עולם התורה האירופי שחדל להתקיים עם שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בוגריה כיהנו ומכהנים בצמרת עולם הישיבות בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21.

מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. בראשית 2015 למדו בישיבה שבהנהלת הרב אליעזר כהנמן (נכדו של יוסף שלמה כהנמן) כ־1,000 תלמידים, ובישיבה שבהנהלת ובראשות גיסו הרב שמואל מרקוביץ כ־700 תלמידים. מלבד התלמידים הרווקים, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ־1,000 אברכים נוספים בכולל האברכים הסמוך לה.

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' של הרב אליעזר כהנמן מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.

מגדים

מְגָדִים הוא מושב עובדים במישור החוף הצפוני, מצפון לעתלית, בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל. המושב ממוקם בין כביש 4 ממזרח, למסילת הרכבת וכביש 2 ממערב.

המושב מונה 670 איש לא כולל הרחבתו של המושב שבה יש עוד כ-500 איש.

שמו סמלי ונגזר מהפסוק "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם-נְרָדִים" (שיר השירים, ד', י"ג) והוא הוצע על ידי זאב וילנאי.

מקור ברוך

מקור ברוך היא שכונה במרכז ירושלים.

גבולות השכונה הם רחוב מלכי ישראל בצפון, רחוב שרי ישראל במערב, רחוב יפו בדרום וגוש גאולה (זיכרון משה, שכונת אחוה) במזרח, הנתחם על ידי רחוב יוסף בן מתתיהו. הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב רש"י. הוקמה בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20.

משגב לדך

משגב לדך הוא בית חולים שהוקם בעיר העתיקה בירושלים (כיום נמצא בשכונת קטמון בירושלים) במאה ה-19 והתקיים באופן לא רצוף עד ראשית המאה ה-21. שמו ניתן לו על פי הפסוק "וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה:" (תהילים, ט', י'). פרוש השם הוא מחסה לסובל (משגב = מחסה, דך = סובל).

המבנה הראשון של בית החולים נבנה בשנת 1854 (ה'תרי"ד) בכספי תרומה של בני מאיר-אנשל אבי משפחת רוטשילד. המקום נקרא על שם התורם ג'יימס מאיר רוטשילד והיה ידוע תחילה כבית החולים מאיר רוטשילד. לאחר מעבר בית החולים רוטשילד אל מחוץ לחומות בשנת 1888, נפתח במקום בית החולים משגב לדך.

ספרות תורנית

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים, הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה - המשנה, התלמוד, ובעקבותיהם פירושי רש"י ופרשנים נוספים, משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך. ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות, וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

ספרייה

ספרייה היא מקום בו נאספים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, והקלטות אודיו ווידאו), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם.

הספריות פועלות לשמר את הידע האנושי שהצטבר לאורך השנים ולאפשר למשתמשיהן לגשת בצורה יעילה לידע זה. חלק מהספריות משרתות את הציבור הרחב, במטרה להרחיב את הידע של הציבור בכללותו. ספריות אחרות מיועדות לאנשי מחקר ובעלי מקצוע הזקוקים למידע מקצועי לצורך עבודתם.

ספריית בית אריאלה

ספריית שער ציון בית אריאלה היא הספרייה המרכזית מבין 21 הספריות הציבוריות הפועלות בתל אביב-יפו.

ספריית הרמב"ם

הספרייה התורנית-מדעית על שם הרמב"ם (בקיצור: ספריית הרמב"ם) היא ספרייה תורנית ציבורית המכילה ספרים וכתבי עת בכל תחומי הספרות התורנית.

הספרייה, שנוסדה ב-1935, שייכת לרשת הספריות של עיריית תל אביב-יפו וממוקמת כיום בבניין ספריית בית אריאלה שבשדרות שאול המלך.

עזרת תורה (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שתולה

שְׁתוּלָה היא מושב באזור הצפון בגובה כ-680 מטר מעל פני הים ליד הגבול בין ישראל ללבנון השייך למועצה אזורית מעלה יוסף. שמו של היישוב סמלי, כמו שם היישוב נטועה הסמוך.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.