ספרות עברית

ספרות עברית היא כלל הספרות שנכתבה בעברית במהלך הדורות. מקובל לחלק את הספרות העברית על פי התקופות, כל תקופה ואיפיוניה. חלוקה נוספת היא על פי סוגות.

מרבית הספרות העברית היא ספרות יהודית ובהדרגה, מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, גם ספרות ישראלית. ספרות זו עברה מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה, מספרות של עם היושב בארצו ומדבר בשפתו לספרות של עם גולה עם שפה שאינה בשימוש יום-יומי, ועד לתחיית השפה העברית ומאוחר יותר גם לעצמאות מדינית ותרבותית מחודשת.

החל מהדפסת הספר העברי הראשון בשנת 1475 ועד שנת 1960 הודפסו למעלה מ-141,000 ספרים בשפה העברית.[1] הקמת מדינת ישראל הביאה לפריחה חסרת תקדים בהוצאת ספרים בעברית ובשנת 2017 לבדה הודפסו במדינת ישראל כ-6845 ספרים בעברית.[2]

Thomas Dobson - Hebrew Bible
הפרק הראשון בספר בראשית
כל כתבי דוד פרישמאן.djvu&page=320
דוד פרישמן (1922-1859) מראשוני הספרות העברית המודרנית

הספרות העברית לתקופותיה

הספרות העברית הקדומה

Rashi woodcut
חיתוך עץ בו מוצג רש"י, מגדולי מפרשי המקרא והתלמוד

הספרות העברית הקדומה ביותר היא ספרות תקופת המקרא התחומה בין ראשית הספרות העברית ובין שנת 200 לפני הספירה ומכילה את ספרי התנ"ך. ספרי התנ"ך מכילים מגוון של ז'אנרים בהם: מיתוס, היסטוריה, חוק, שירה, חוכמה, משלים, נבואה, ומזמורי קודש.

התקופה הבאה מתחילה מסיום תקופת המקרא ונמשכת עד ראשית המאה ה-7 וכוללת את הספרים החיצוניים, ספר המשנה והתוספתא, המכילתא, ספרא, ספרי, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי ומדרשי אגדה שונים.

ספרות תקופת הגאונים בבבל באה לידי ביטוי בצורת שאלות ותשובות בנושאי הלכה, שקובצו יחד. תקופה זו כוללת גם התפתחות של הפיוט העברי, דוגמת הפיוטים של רב סעדיה גאון, רב האי גאון ועוד.

העותקים המקוריים הקדומים ביותר של ספרות עברית ששרדו עד ימינו הן הכתובות העבריות ומגילות ים המלח. מתקופות מאוחרות יותר שרדו כתר ארם צובא, כתב יד לנינגרד, כתבי גניזת קהיר, כתב יד קאופמן ועוד.

במהלך גלות בבל התחילו להחליף את הכתב הכנעני-עברי המקורי, ולהשתמש בכתב מרובע שמבוסס על האלפבית הארמי, בו נכתבת העברית עד היום. החל מתקופה זאת גם החלה השפה הארמית להשפיע עמוקות על השפה העברית, וביצירות רבות עד תקופת ההשכלה הן מופיעות בטקסט ממוזג עברית-ארמית.

בימי הביניים ובעת החדשה

הכוזרים סיגלו לעצמם את היהדות ואת השפה העברית לצורך התכתבות, כפי שמוכח מכתב קהיר. על פי ממצאים ארכאולוגים ידוע שהיה שימוש בכתב העברי בתחומי האימפריה שלהם, גם אצל לא יהודים, אך אין ידיעות על ספרות עברית באותם מחוזות. החל מספר יוסיפון ומהכוזרי הופכים הכוזרים לאחד הנושאים בהם עוסקת הספרות העברית. גם השומרונים כתבו בעברית בכתב משלהם וספר אבישע, ספר תורה קדום שמעט שונה מנוסח המסורה, מיוחס למאה ה-13.

במחצית השנייה של ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, התרכזה הספרות העברית במרכזים יהודיים בספרד, איטליה, ביזנטיון, צפון אפריקה, דרום צרפת ומרכז גרמניה. בנוסף לפיוטים ומדרשים, בתקופה זו יש התחלה של ספרות היסטורית, למשל: ספר יוסיפון. שירת ימי הביניים של יהדות ספרד הפיקה יצירות, שחלקן מושרות כפיוטים דתיים וחלקם בפי זמרי מוזיקה פופולרית.

בתקופה שבין המאה ה-10 ובין מחצית המאה ה-18 הספרות העברית מתרכזת בספרות תורנית (במיוחד בשיטת השאלות ותשובות), מחקרים בדקדוק עברי, פרשנות המקרא, פילוסופיה ומוסר, מדעי הטבע ובמיוחד רפואה. במקביל לספרות התורנית יצרו הקראים ספרות עברית שהתמקדה במסורת ובמנהגים הקראים.

לצד ספרי העיון הופיעו גם חיבורי חול, כמו "ספר שעשועים" של רבי יוסף בן מאיר אבן זבארה, "משלי שועלים" של רבי ברכיה בן נתרונאי הנקדן, מחברות עמנואל של עמנואל הרומי ועוד. במאה ה-16 נכתבו המחזות העבריים הראשונים, דוגמת "צחות בדיחותא דקידושין" מאת יהודה סומו.

העברית בתקופות אלה לא הייתה שפה בשימוש יום-יומי ויודעיה היו מעטים, בדרך כלל עלית תרבותית מצומצמת. השפה שמשה בעיקר לצרכים דתיים ואכן, בדפוס העברי שהקים בצפת אברהם בן יצחק אשכנזי, המאה ה-16, הודפסו בעיקר ספרים של חכמי צפת.

תקופת ההשכלה

המהפכה הצרפתית ולאחריה נפולאון בונפרטה הביאו ליהודים את בשורת האמנציפציה. הבשורה הייתה כרוכה בתהליך של מודרניזציה בחברה היהודית ואף בדת. החברה היהודית המסורתית הולידה מתוכה את תנועת ההשכלה היהודית שיצרה זרמים שונים בתוכה, והשפיעה באופן נרחב על חיי היהודים ותרבותם. בתוך המאבקים האלה, תוך התבוננות בתהליכים של תחייה תרבותית בקרב עמי אירופה, יהודים רבים התחילו לחפש מסילות לביטוי יהודי מודרני. בדרך הזאת גילו מחדש את ארון הספרים היהודי ואת השפה העברית ולימודה התרחב מאוד. עם ריבוי יודעי העברית התרבו גם היוצרים בשפה זו וגם הטקסטים העבריים, כולל עיתונות עברית. העיתונות הכתובה עברית, דוגמת המאסף, שנוסד על ידי "חברת דורשי לשון עבר" (הוקמה ב-1782), הקלה על ציבורים יהודים רחבים את הגישה לטקסטים כתובים עברית. העיתונות העברית, שהתפשטה והגיעה לכל ריכוזי היהודים הגדולים באירופה, נאבקה על הקוראים עם העיתונות היהודית בשפות המקום ובשפות יידיש ולדינו. המשכיל היהודי, הרב מתתיהו שמחה רבנר הוציא לאור ברומניה כתב עת ספרותי בעברית בשם זמרת הארץ שיצא לאור פעמיים עם הפסקה של ארבע שנים. בכתב זה, בנוסף ליצירות עבריות מקוריות, פורסמו גם תרגומים לעברית ממיטב משוררי אירופה.

בתקופה זו מתרחבת המחזאות העברית עם יצירות דוגמת גמול עתליה ותשועת ישראל בידי יהודית מאת דוד פרנקו-מנדס, מלוכת שאול מאת יוסף האפרתי מטרופלוביץ. מחזות נודעים דוגמת אותלו זוכים לאצטלה עברית תחת השם איתיאל הכושי בתרגומו של יצחק סלקינסון.

חוקר הספרות ויושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, ד"ר אורציון ברתנא, מציין ש"הספרות העברית הייתה ערוץ הביטוי העיקרי של התגבשות הזהות היהודית בעת החדשה... מי שלא הסתפק עוד במוסדות הדתיים ובתשובות המסורתיות מקדמת דנא, כתשובות מלאות ובלעדיות, בחר בספרות ככלי היחיד שעמד לרשותו להבעת דעותיו".

בשלהי שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 למאה ה-19, חלחל לתוך הספרות העברית זרם ספרותי חדש, המכונה "המהלך החדש", ששאף להעלות את הספרות העברית לרמה אמנותית של הספרות האירופית המודרנית. זרם זה התאפיין בתיאורים ריאליסטיים, ובין מבשריו החשובים היה הסופר הליטאי בן אביגדור.[3][4]

תקופת התחייה

BYwork
אליעזר בן יהודה, בלשן הנחשב למחיה השפה העברית

הספרות העברית קדמה לציונות. תקופת התחייה, שהתחילה בסוף המאה ה-19 ובמהלכה התעצמה תחיית הלשון העברית באירופה ובארץ ישראל, סימנה דרך חדשה עבור הספרות העברית. התהליך של תחיית השפה העברית נע למעשה בשני קווים מקבילים: תחיית העברית הכתובה-הספרותית ותחיית העברית המדוברת. בעשרות השנים הראשונות התהליכים האלה היו מנותקים זה מזה ואף התרחשו במקומות שונים: העברית הספרותית התחדשה בערי אירופה, ואילו העברית המדוברת התפתחה בעיקר בארץ ישראל. רבים מהסופרים העבריים שכתבו באירופה עשו זאת מטעמים תרבותיים, ורבים מהם היו לא ציונים, לעומת זאת, תחיית השפה העברית בארץ ישראל הייתה קשורה יותר להתפתחות הרעיון הציוני.[5]

בתקופה הזו נולד בארץ-ישראל הילד הראשון שעבורו העברית הייתה שפת אם ואביו, אליעזר בן יהודה, חידש מילים עבריות רבות, שהיו חסרות בגלל היות העברית, עד אז, שפה כתובה, בעיקרה. השפה המתפתחת התעשרה במילים חדשות, ושינתה את אופיה של הספרות העברית שהחלה להתפתח בארץ ישראל.

בהדרגה, לאחר ניצחון העברית במלחמת השפות ובמקביל להתפתחות וגידול היישוב היהודי בארץ ישראל, עלו אליה יוצרים בשפה העברית ואחרים צמחו מתוך היישוב, שחיי התרבות שלו התנהלו, במידה הולכת וגוברת, בשפה העברית. בקיץ 1926, נערך לראשונה בתל אביב, ביוזמת ברכה פלאי, שבוע הספר העברי, אירוע שבמהלכו נמכרו ספרים עבריים בהוזלה. האירוע נערך שוב ושוב במהלך השנים ומשנת 1961 היה לאירוע קבוע המתרחש במועד קבוע מראש ומאורגן על ידי התאחדות הוצאות ספרים בישראל בחלק מערי ישראל. במאבק המתמיד בין העברית ובין השפות האחרות שהיו שגורות בפי יהודי ארץ ישראל ובמיוחד היידיש, העברית מתחזקת יותר ויותר, גם בעזרת גדוד מגיני השפה.

במקביל להתפתחות הספרות העברית בארץ ישראל, בברית המועצות, השלטון הקומוניסטי ביקש לעודד את שפת היידיש כדי להרחיק את היהודים מהעברית.

הספרות העברית בישראל

הקמת מדינת ישראל, מדינה בה העברית הייתה השפה הראשית, הביאה ליצירת תנאי עידוד ממשלתיים לספרות העברית וגם ליצירת קהל קוראים גדול. מאפייני הספרות העברית הושפעו מתהליכים כלל-עולמיים, אך גם מתהליכים ייחודיים שהתפתחו בישראל עצמה.

Amos oz675
עמוס עוז

הספרות העברית במדינת ישראל מחולקת לכמה תקופות ובהן:

סוגות בספרות העברית

ספרות יפה (בלטריסטיקה)

Agnon33
תמונה של ש"י עגנון, הסופר העברי שזכה במחצית פרס נובל

היהודים התבלטו ביצירת ספרות יפה בכל ארצות מושבם ומספרם הגדול בין זוכי פרס נובל לספרות, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה, מעיד על כך. זוכי פרס נובל היהודים כתבו במגוון שפות, בעיקר, באנגלית. בשנת 1966 זכה הסופר העברי ש"י עגנון בפרס נובל לספרות, בשותפות עם המשוררת היהודייה נלי זק"ש, ובכך ניתנה ההכרה הבינלאומית הגבוהה ביותר לספרות בשפה העברית. סופרים עבריים נוספים זכו בפרסים יוקרתיים, כך הסופר העברי עמוס עוז זכה ב-2005 בפרס גתה וב-2008 בפרס היינריך היינה ובין שני הפרסים הספיק להיות מועמד לפרס נובל. סופרים ישראלים רבים נוספים מתורגמים לשפות שונות בעולם.

הרומן העברי

ב-1853, בעיר קובנה, יצא לאור, במימון עצמי של הסופר אברהם מאפו, "אהבת ציון" (השם הראשון היה שולמית), הרומן העברי הראשון.

בארץ ישראל יצא לאור חיי נישואין של דוד פוגל, רומן נשכח שנדפס מחדש וזכה למסע פרסום ובעקבותיו להצלחה שנים רבות לאחר ההדפסה הראשונה.

ספרות מתח ובלשים

בישראל זכתה הסוגה לקידום משמעותי רק משנות השמונים של המאה העשרים. אמנם חלוצת הספרות הבלשית העברית הייתה "ספריית הבלש" בשנות השלושים אך לא היה לה ממשיך במשך עשרות שנים. "ספריית הבלש", נוצרה בשנת 1932 כאשר העיתונאי שלמה בן ישראל פנה אל דוד תדהר, דמות ידועה ופופולרית ביישוב ומי שהיה קצין במשטרה המנדטורית ולאחר מכן בעל משרד חקירות (לימים מחבר האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו) והציע לו להוציא יחדיו ספרות בלשית מקורית. כך נולדה "ספריית הבלש" שהוציאה חוברות עם סיפורים בלשיים מקוריים, על רקע ארץ ישראל נופיה ואנשיה, שנכתבו על ידי בן ישראל על יסוד מקרים שתדהר הכיר מעבודתו. כמו כן השאיל תדהר את שמו לחוברות כגיבור עלילותיהן ואת תמונתו לשעריהן. החוברות התפרסמו 28 שבועות ברציפות והיו ללהיט ביישוב. פרסומן הופסק עקב הטירדה שנגרמה לתדהר מלחץ הקוראים שצרו על ביתו ומשרדו כדי לראות את הבלש המפורסם.

הספרות הבלשית העברית התחדשה רק כיובל שנים לאחר מכן. פרצו את הדרך אמנון ז'קונט בספרי ריגול, ובעקבותיו ראויות לציון בעיקר סופרות: בתיה גור יוצרת הבלש סגן ניצב מיכאל אוחיון, שהתפרסם לראשונה בספר "רצח בשבת בבוקר", ושולמית לפיד, יוצרת הבלשית העיתונאית ליזי בדיחי, שהתפרסמה לראשונה בספר "מקומון". לשני הספרים באו המשכים שזכו אף הם להצלחה. עוד ידועות כסופרות בלשים, לצד יצירות מרשימות בתחום הספרות הקנונית, הסופרות רות אלמוג ואסתר אטינגר, הכותבות את ספרי הבלשים שלהן במשותף תחת שם העט "אלמוג אטינגר". סופרת נוספת הידועה בכתיבתה בתחום זה היא אדיבה גפן.

סופרים נוספים הפועלים בתחום בישראל - המשורר אריה סיון אשר ספרו "אדוניס" נחשב על ידי רבים לספר הטוב שפורסם בשפה העברית בסוגה זו, אורי אדלמן ששימש אף כעורך תחום זה בהוצאת "כתר", אהוד אשרי, לימור נחמיאס הידועה בנועזות השפה בספריה ובבחירה נועזת של הנושאים, הסופר, העיתונאי והעורך הספרותי רם אורן, והעיתונאי, עורך העיתון מעריב, אמנון דנקנר, הסופר והעיתונאי רפאל פוגל, עורך הדין גל אמיר, העיתונאי יוסף שביט והרשימה עודנה ארוכה.

ספרות מדע בדיונית ופנטזיה

חלוץ ספרות המדע הבדיוני בישראל הוא יונתן רטוש שתרגם אנתולוגיה של ספרות מדע בדיוני מארצות הברית בשנת 1952, והוציאה לאור בשם "היה היה בעתיד". באותה תקופה יצא לאור כתב העת למדע בדיוני קוסמוס, אך לאחר 6 גליונות נפסקה הופעתו. חלף זמן רב עד שהסוגה החדשה מצאה את מקומה על מדפי הספרים בישראל, על אף הפריחה שזכתה לה בארצות הברית בשנות ה-50.

המתרגם הרציני הראשון של ספרי מדע בדיוני לעברית בישראל היה עמוס גפן, שתרגם את "The Puppet Masters" של רוברט היינליין בשם "פלישה לכדור הארץ" בשנת 1961. תחום המדע הבדיוני והפנטזיה זכה לפריחה בשנות השבעים, שבמהלכן נוסדו סדרות מדע בדיוני רבות, שהידועות בהן הן אלה של הוצאות זמורה ביתן ועם עובד (שעדיין קיימת). בתקופה זו תורגמו קלסיקות רבות של הז'אנר לעברית, ביניהן ספרים של אייזק אסימוב, היינליין, קלארק, בסטר ולארי ניבן. באוקטובר 1978 ראה אור מגזין המדע הבדיוני הישראלי פנטסיה 2000, שיצא לאור במשך שש שנים ופרסם 44 גיליונות עד שנסגר בסוף 1984. החוברת ה-45 יצאה לאור במלאת 30 שנה לגיליון הראשון, באוקטובר 2008, במסגרת פסטיבל אייקון.

בשנות השמונים הסתמנה דעיכה בז'אנר, ומספר הכותרים החדשים התמעט. תקופה זו נמשכה עד אמצע שנות התשעים, אז זכה הז'אנר לחיים חדשים מכיוון ספרות הפנטזיה. הוצאות חדשות החלו להוציא ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בכמות הולכת וגוברת. ב-1996 הוקמה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, שריכזה תחת כנפיה פעילות ענפה, בכלל זה כנסים, אירוח סופרי מדע בדיוני מחו"ל, כתבי עת מודפסים ומקוונים, הרצאות, תחרויות סיפורים ועוד.

בשנת 2002 ראה אור הגיליון הראשון של חלומות באספמיה - כתב עת לספרות ספקולטיבית, שעיקר תוכנו הוא סיפורי ז'אנר ישראליים מקוריים. הייתה זו פריצת דרך בתחום יצירת המדע הבדיוני הישראלית, שהוגבלה לפני כן לפורומי אינטרנט ולספרים בודדים. בשנת 2006 ערך מט"ח תחרות סיפורים קצרים שאותה הקדיש למדע בדיוני ולפנטזיה. בשנת 2007 החל לצאת לאור מגזין נוסף, מרקורי, וסדרות הטלוויזיה בתחום המדע הבדיוני "הנפילים" של yes ו"האי" של HOT.

ביוגרפיות וספרות היסטורית

ראשית הספרות ההיסטוריות והביוגרפית בעברית מצויה בתנ"ך ובספרים החיצוניים. גם מלחמות היהודים וחיי יוסף שנכתבו בעברית או בארמית על ידי יוסף בן מתתיהו משתייכים לספרות ההיסטוריות והביוגרפית (חיי יוסף הוא אוטוביוגרפי).

שירה עברית

מחזאות עברית

ראשית המחזאות העברית מצויה במאה ה-16, במחזותיו של יהודה סומו, אבל ההתפתחות המשמעותית מתחילה עם הופעת התיאטרון העברי המקצועי הראשון, הבימה, בשנת 1913. בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, בתל אביב, ייסדה מרים ברנשטיין-כהן את "התיאטרון העברי". הרפרטואר של התיאטראות העבריים כלל מחזות מקוריים בעברית ומחזות מתורגמים משפות אחרות.

ספרות דתית

גם ראשית הספרות הדתית בעברית מצויה בספרי התנ"ך, בספרים החיצוניים ובמשנה.

תורת הסוד והמסתורין

מדריכים וספרי לימוד

פרסים ספרותיים בישראל

בישראל השפה העברית היא השפה הרשמית והשפה הנפוצה ביותר בשיח תושביה ובהתאם לכך השלטונות מעודדים את היצירה הספרותית בעברית. לעידוד הספרות העברית הונהגו בישראל פרסים ספרותיים וביניהם:

תרגום לעברית ותרגום מעברית

התנ"ך, כולו או חלקים ממנו, תורגמו ל-2454 שפות וניבים[8]. התרגום הראשון שידוע עליו הוא תרגום השבעים ליוונית. השתכחות השפה העברית בתקופת בית שני, יצרה צורך לתרגום של התנ"ך לארמית, בתחילה בעל פה ולאחר מכן בכתב. קידוש התנ"ך כברית הישנה על ידי הנצרות יצרה מניע לתרגומים נוספים של התנ"ך לשפות ששימשו את הכנסיות השונות, ביניהן לטינית (תרגום הוולגטה), סלבית, געז, וארמית-סורית (פשיטתא). המצאת הדפוס והרפורמציה הפרוטסטנטית הובילה לגל נרחב של תרגומי המקרא ללשונות אירופה, ביניהם תנ"ך לותר הגרמני, וגרסת המלך ג'יימס האנגלית. כיום התנ"ך הוא הספר המתורגם בעולם, רובם תרגומים נוצריים.

עם תחיית השפה העברית והתרחבות האוכלוסייה המסוגלת ורוצה לקרוא עברית, מתרגמים יהודים תרגמו יצירות לועזיות לעברית ולעיתים אף עיבדו אותן, כדי שיתאימו לקורא העברי. ציבור קוראי העברית זכה כבר ב-1863 לגרסה עברית עבור רב המכר הראשון של ז'ול ורן, חמישה שבועות בכדור פורח - הספר תורגם על ידי יעקב גורדון בשם "ברום שמים או חמשה שבועות במגדל הפורח באוויר" ויצא לאור בוורשה. במלאכת התרגום לקחו חלק רבים מראשי ומובילי התרבות היהודית וגם מנהיגים פוליטיים דוגמת זאב ז'בוטינסקי.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ באתר הביבליוגרפיה של הספר העברי נכתב כי מספר זה מהווה "למעלה מ-90% הספרים שפורסמו בעברית" בשנים אלו, אך אין בו את המספר המלא.
  2. ^ באתר הספרייה הלאומית
  3. ^ על המהלך החדש, בהקדמת בן אביגדור למהדורת ספרי ישעיהו ברשדסקי
  4. ^ מנוחה גלבוע, המהלך החדש ומחוצה לו בספרות העברית, המכון לחקר הספרות העברית ע"ש בן-ציון כץ, בית הספר למדעי היהדות ע"ש ח' רוזנברג, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב, 1991
  5. ^ משה שמיר, האם הספרות העברית עודנה ציונית?, מתוך: נתיב, שנה שנייה, גיליון 1 ,שבט-אדר א' תשמ"ט, ינואר 1989
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 הפרק החמישי של המסה "התקופה הישראלית בתולדות הספרות העברית", הפותחת את הספר של יוסף אורן "ספרות וריבונות"
  7. ^ אריק גלסנר"פוסט מודרניזם" הוא רוצח סדרתי, באתר הארץ, 20 בינואר 2004
  8. ^ UBS Translation Work
אבנר הולצמן

אבנר הולצמן (נולד בו' בתשרי תשי"ז, 11 בספטמבר 1956) הוא חוקר ספרות ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; חבר-יועץ באקדמיה ללשון העברית.

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (בעבר: אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל או אגודת הסופרים העבריים) היא אגודה מקצועית של הסופרים והמשוררים כותבי העברית בישראל (קיימות בישראל גם אגודות של סופרים כותבי שפות אחרות, כגון ערבית) והיא מקבילה לאיגוד כללי של סופרים בישראל.

אריאל הירשפלד

אריאל הירשפלד (נולד ב-10 באוגוסט 1953) הוא מבקר תרבות וספרות, מסאי וחוקר ספרות עברית, פרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

גרשון שקד

גרשון שקד (8 ביולי 1929 – 28 בדצמבר 2006) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה וזוכה פרס ישראל לחקר הספרות העברית.

דוד ילין

פרופ' דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864 – כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מראשי הבונים החופשיים בארץ ישראל, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.

דן מירון

דן מירון (נולד ב-1934 בתל אביב) הוא אחד מחוקרי הספרות העברית וספרות היידיש והמבקרים הבולטים בישראל ובארצות הברית. הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. זוכה פרס ביאליק לחכמת ישראל (תש"ם) ופרס ישראל לחקר הספרות העברית (תשנ"ג-1993).

הוצאת כרמל

הוצאת כרמל היא הוצאת ספרים ישראלית השוכנת בירושלים.

המכון לתרגום ספרות עברית

המכון לתרגום ספרות עברית (או בקיצור המכון לתרגום; באנגלית: The Institute for the Translation of Hebrew Literature,‏ ITHL) הוא מוסד ממשלתי ישראלי הפועל לשם תרגום הספרות העברית החדשה ללשונות לועזיות, והפצתה בארצות העולם.

למכון שורת הישגים מוכרים בתרגום והפצת הספרות העברית החדשה בעולם, ויש לו חלק נכבד בהצלחה של סופרים וסופרות ישראלים בשוקי הספרים באירופה, בסין ובמקומות נוספים. במכון ישנה גם ספרייה שהיא מעין ארכיון קטן שבו נשמרים רבים מתרגומי העברית לשפות העולם. המכון נמצא מזה שנים רבות בעיר רמת גן.

חנן חבר

חנן חֶבר (נולד ב-14 בינואר 1953) הוא מופקד הקתדרה ע"ש יעקב והילדה בלאושטיין ללשון וספרות עברית וספרות השוואתית באוניברסיטת ייל ופרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

יוסף קלוזנר

יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד – 27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.

לקסיקון הספרות העברית החדשה

לקסיקון הספרות העברית החדשה הוא לקסיקון ביו-ביבליוגרפי מקוון הכולל ביוגרפיות וביבליוגרפיות של סופרים ישראלים ועבריים. נכון לאוגוסט 2019 כולל הלקסיקון מעל ל-3,400 סופרים, מתרגמים, משוררים ועורכים, וכן תוכן עניינים של כתריסר כתבי עת ספרותיים ומספר כתבי עת עם טקסט מלא (הו!, מטעם, מכאן) וכתבי עת חלקיים בתהליך (עתון 77, מאזנים ועוד).הלקסיקון הוא פרי יוזמתו של יוסף גלרון-גולדשלגר, המשמש כעורכו. הפרויקט החל בספטמבר 2004, והכוונה הראשונית הייתה להמשיך את מפעלו הביבליוגרפי של גצל קרסל, שהוציא לאור את "לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים" בהוצאת ספרית פועלים בשנים 1965–1967. תחילה תוכנן הלקסיקון המקוון לכלול את כל מי שלא נכלל בלקסיקון של קרסל, אולם במשך הזמן הוחלט להרחיבו ולכלול בו גם יוצרים שכבר נמצאים אצל קרסל, וכך לעדכן את הערכים הקיימים בשני כרכיו.

יוסף גלרון-גולדשלגר הוזמן בשנת 1988 על ידי אוניברסיטת המדינה של אוהיו בארצות הברית לנהל את הספרייה למדעי היהדות, וכיום הלקסיקון פועל בחסותה. הדגש בפרויקט הוא המידע הביבליוגרפי, כלומר מראי מקומות למאמרים ורשימות שנכתבו על היוצר ויצירתו ושפורסמו בכתבי-עת, עיתונים, מונוגרפיות ואנתולוגיות, וכן, בצורה סלקטיבית, באתרים ובבלוגים המצויים באינטרנט.

מכון גנזים

מכון "גְּנָזִים" (או ארכיון גנזים) ע"ש אשר ברש הוא המוסד המרכזי בישראל לשימור יצירתם של הסופרים העבריים. מכון ביו-ביבליוגרפי לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה - אגודת הסופרים במדינת ישראל.

נורית גוברין

נורית גוברין (נולדה ב-5 בנובמבר 1935) היא חוקרת, סופרת, מורה, מרצה ופרופסור אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

נתן זך

נתן זך (נולד ב-13 בדצמבר 1930 בברלין) הוא משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה ופזמונאי ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת 1995, פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20 וראשית המאה ה-21.

ספרות

סִפְרוּת היא שם כולל ליצירות אמנות המובעות באמצעות מילים כתובות. הגדרה מצמצמת יותר קובעת שמדובר ביצירות אמנותיות המובעות בכתב, שלא כמו המוזיקה או הציור שבהן היצירה מובעת באמצעות צליל או צבע. יצירת ספרות בהכרח מייצגת מציאות, בניגוד לאמנויות מופשטות. כמו כן, ביצירת הספרות קיים תמיד מספר המוסר את הדברים, מה שלא קיים באמנויות האחרות. ביצירה ספרותית ישנן דמויות ספרותיות שהן פרי המצאתו של הסופר, כמו בסיפור עם (אגדה), במשל או שהן מציאותיות וקיימות, כמו בביוגרפיה או ביומן. ההגדרה המצמצמת לספרות היא למעשה הגדרתה של ספרות יפה.

ספרות נכתבת בכל השפות, והיא מאפיין תרבותי שקיים ברוב ארצות העולם מאז המצאת הכתב. יש הסבורים כי גם התנ"ך, למשל, הוא יצירה ספרותית.

עכשיו

עכשיו הוא כתב עת ספרותי ישראלי שיוצא לאור מאמצע שנות החמישים.

עתון 77

עתון 77 הוא ירחון לספרות ולתרבות, שנוסד על ידי המשורר והעורך יעקב בסר בשנת 1977, ומכאן שמו. כתב העת הוא בין הוותיקים שבכתבי העת הספרותיים בישראל. עד היום (2018) יצאו לאור כ-400 גליונות.

ליד מערכת הירחון קיימת הוצאת ספרים קטנה, באותו שם, המוציאה בעיקר ספרי שירה.

מאז 1977 מפרסם הירחון ברציפות יצירות של יוצרים ישראלים הכותבים עברית או בשפות אחרות (רוסית ערבית או יידיש) - בתרגום לעברית. העיתון מוגדר כעוסק בענייני תרבות

וחברה, ובתהליכים היסטוריים שעיצבו את גורל העם היהודי ואת המפעל הציוני, וכן נותן

במה לזיכרונות, למסות, לסיפורת ולשירה מקורית ומתורגמת.

עורכי הירחון כיום הם מיכאל בסר ועמית ישראלי-גלעד, והוא יוצא על ידי "אגודת

סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות".

פרויקט בן-יהודה

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם תרבותי המבוסס על עבודת מתנדבים, אשר פועל באינטרנט ומטרתו לשמר, להנגיש ולחשוף לציבור את הקלאסיקות של הספרות העברית בקלות ובאופן חופשי לשימוש. הפרויקט כולל, בין היתר, שירה, סיפורת, תרגום, עיון ומסות בעברית מימי הביניים ועד ימינו.

שירה עברית

שירה עברית נכתבה עוד מימי המקרא וממשיכה להיכתב עד ימינו. לאורך הדורות התעצב והשתכלל סגנון השירה, והמשוררים בני התקופות המאוחרות כללו בשירתם התייחסות לשירי התקופות שקדמו להם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.