ספרות יפנית

הספרות היפנית המוקדמת הושפעה רבות מהספרות הסינית הקלאסית ואף נכתבה בסינית. גם לספרות ההודית הייתה השפעה על הספרות היפנית בדרך הבודהיזם. בסופו של דבר התפצלה הספרות היפנית לסגנון ייחודי, וסופרים יפנים החלו לכתוב על יפן, אם כי ההשפעה הסינית הקלאסית נותרה עד שלהי תקופת אדו במאה ה-19. מאז נפתחה יפן בפני העולם המערבי במאה ה-19, התקיימו חילופי השראה בין ספרות המערב וספרות המזרח.

Satsuma Taira Tadanori for Suzumushi
סצנה מתוך מעשה גנז'י

היסטוריה

ניתן לחלק את הספרות היפנית לארבע תקופות עיקריות: התקופה העתיקה, התקופה הקלאסית, תקופת ימי הביניים והתקופה המודרנית.

התקופה העתיקה (עד 794)

לפני תחילת השימוש בקאנג'י במאה ה-6 לא הייתה ליפנים מערכת כתב. בתחילה שימשו הסימניות הסיניות כדי לייצג את צורת הקריאה שלהן, והתוצאה שהתקבלה הייתה משפט הכתוב בסינית אך נקרא ביפנית. מאוחר יותר התפתחו הסימניות הסיניות לכדי כתב קאנה, שהייתה כתב הברות. היצירות הספרותיות הראשונות הופיעו בתקופת נארה, ואלה כוללות את הקוג'יקי, הכרוניקה העתיקה ביותר בנמצא של ההיסטוריה של יפן, הניהון שוקי, המציג תיאור מפורט ומדויק יותר של ההיסטוריה היפנית, והמניושו, קובץ השירה העתיק ביותר ביפן.

התקופה הקלאסית (1185-794)

הספרות היפנית הקלאסית כוללת בעיקר יצירות שנכתבו בתקופת הייאן, הנחשב לתור הזהב של האמנות והספרות. מעשה גנז'י, שנכתב בראשית המאה ה-11 על ידי מורסקי שיקיבו, משמש דוגמה בולטת ליצירת מופת של התקופה, ואחד הרומנים הראשונים שנכתבו אי פעם. יצירה בולטת נוספת מאותה תקופה היא ספר הכרית של בת זמנה של שיקיבו, סיי שונאגון, שהכיל רשימות למיניהן, מחשבות אישיות, אירועים מעניינים בחצר, שירה וגם דעות על אנשים בני זמנה.

הסיפור בן המאה ה-10 עלילות קוצר הבמבוק (竹取物語), מכיל אלמנטים של ספרות מדע בדיוני. גיבורת הסיפור היא הגבירה קאגויה, נסיכה שנשלחה מהירח לכדור הארץ כדי להצילה ממלחמה בין-כוכבית, והיא נמצאת על ידי קוצר עצי במבוק שמאמץ אותה. מאוחר יותר היא שבה למשפחתה האמיתית על גבי חפץ עגול דמוי צלחת מעופפת. דוגמה בולטת נוספת לספרות בדיונית יפנית היא "סיפורים מהעבר" (今昔物語集), אנתולוגיה המכילה מעל לאלף סיפורים המסודרים בשלושים ואחד כרכים. האנתולוגיה כוללת סיפורים מהודו, מסין ומיפן. מכיוון שהחצר הקיסרית פרסה את חסותה על הסופרים והמשוררים, מרבית התורמים לאסופה זו הן נשות החצר, ולפיכך כתובים הסיפורים בשפה אלגנטית ומרומזים.

תקופת ימי הביניים (1603-1185)

בתקופה זו הייתה יפן שקועה במלחמות אזרחים שונות, שהביאו לעלייתו של מעמד הלוחמים - הסמוראים. לפיכך, מרבית הספרות שנכתבה באותה עת עסקה במעמד זה, במלחמות ובהיסטוריות שונות. את ספרות התקופה מאפיינת בעיסוק בחיים ובמוות, סגנון חיים פשוט, וגאולה באמצעות המוות. דוגמה בולטת היא עלילות הייקה (平家物語), פרוזה אפית המתארת את המלחמה בין שבט מינאמוטו לשבט טאירה על שליטה ביפן בסוף המאה ה-12.

סוגות ספרותיות נוספות מאותה תקופה הן הרנגה (連歌), שהיא סגנון שירה שיתופי בו כל אחד מהמשתתפים ממשיך את השורה שכתב קודמו, ותיאטרון הנו. שתי סוגות אלה צברו פופולריות באמצע המאה ה-14, בראשית תקופת מורומאצ'י.

התקופה המודרנית המוקדמת (1868-1603)

מרבית הספרות בתקופה זו נכתבה תחת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה, והיא נקראת תקופת אדו. בשל צמיחתו של מעמד הביניים, התפתחה בבירה אדו סוגת הדרמה, שהביאה להתפתחות הקבוקי. האמנים הבולטים של אותה תקופה היו צ'יקמצו מונזאמון, שכתב מחזות קבוקי ובונרקו, ומצואו באשו, שכתב את יומן המסע "הדרך הצרה לאוקו."

סוגות ספרותיות רבות הופיעו לראשונה בתקופת אדו, בעקבות העלייה באחוזי האוריינות בקרב האוכלוסייה הכללית. אף על פי שהשפעה מערבית חלחלה לחברה היפנית מהמושבה ההולנדית בדג'ימה, הספרות הסינית הייתה עדיין הגורם החיצוני המשפיע ביותר על הספרות היפנית באותה עת. אחת מהסוגות שהתפתחו הייתה היומיהון (読本), שהיו רומנים היסטוריים שנכתבו בצורת שירה, והכילו אלמנטים רבים מהספרות הסינית העממית. בנוסף לזה, זכו סוגות האימה, הפשע, סיפורי המוסר, הקומדיה והפורנוגרפיה לפופולריות בתקופת אדו, ולרוב לוו בהדפסי עץ, שזכו בתורם לפופולריות רבה.

התקופה המודרנית (1945-1868)

רסטורציית מייג'י, ותקופת מייג'י שהחלה בעקבותיה, סימנו את פתיחתה של יפן למערב, ואת ראשית תהליכי המודרניזציה והתעוש המהירים שעברו על המדינה. בעקבות זאת, הגיעה ליפן הספרות האירופאית, שהציע ליוצרים היפנים מגוון סגנונות ספרות ושירה. כותבי פרוזה ודרמה יפנים היססו כשנתקלו תחילה במגוון רעיונות ואסכולות ספרותיות חדשות, אך כותבי הרומנים הצליחו לשלב את ההשפעה החדשה ביצירותיהם. למשל, סוגה ספרותית חדשה בשם "רומן אני" נוצרה בתקופה זו, ובה אירועי הרומן הם אירועים בחייו של המספר, שהוא הדמות הראשית.

בעשורים הראשונים של תקופת מייג'י עסקו סופרים רבים ביפן בספרות עידן הנאורות שתיארו את תהליכי המודרניזציה שעברו על יפן. הסופרים צובואוצ'י שויו ופוטבאטיי שימיי היו חלוצי הריאליזם, ולעומתם, זכו אוזאקי קויו, ימאדה ביניו וקודה רוהאן בפופולריות על יצירותיהם הקלאסיות. החלו להופיע אף יצירות שהשתייכו לזרם הנטורליזם והרומנטיקה, ובשנות ה-20 וה30 קמה תנועת סופרים שתיארו את חייו של מעמד הפועלים ושל נדכאי החברה.

בתקופת מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה זכו לפופולריות סוגות ספרותיות שעסקו בסיפורי אהבה וחושניות, שנכתבו על ידי ג'ונאיצ'ירו טניזאקי וזוכה פרס נובל לספרות יאסונרי קאוובטה, והסופר אשיהיי זכה לפופולריות בשל ספריו שהיללו את המלחמה ואת הצבא.

הספרות לאחר המלחמה

Guide book-旅行ガイドブックPA024792
מדפי מאנגה בחנות ספרים ביפן

תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה השפיעה רבות על הספרות היפנית. סופרים רבים כתבו ספרים שעסקו בדחייה, אובדן משמעות והתמודדות עם תבוסה. בספרו "השמש השוקעת," מביא אוסאמו דזאי את סיפורו של חייל ששב ממנצ'וקואו, ונובואו קוג'ימה תיאר בספרו "בית הספר האמריקאי" את התמודדותן של מורות יפניות לאנגלית עם הכיבוש האמריקאי מיד לאחר סיום המלחמה.

סופרים רבים בשנות ה-70 וה80 התמקדו בנושאים אינטלקטואליים ומוסריים, במטרה לעודד מודעות לתופעות חברתיות ופוליטיות. אחד מהם, קנזאבורו אואה, כתב את הספר "עניין אישי" ב-1964 והפך ליפני השני שזוכה בפרס נובל לספרות. סופרים אחרים, כגון מיצואקי אינואואה, עסקו בנשק גרעיני, בעוד שוסאקו אנדו תיאר את חייו הקירישיטן - היפנים הנוצרים ביפן הפיאודלית - והשתמש בדוגמה זו על מנת לעסוק בנושאים רוחניים אחרים.

סופרים חדשניים, כגון קובו אבה, שכתב את הספר אישה בחולות, שאף לתאר את ההוויה היפנית באמצעים מודרניים, מבלי להשתמש בסגנון בינלאומי או מוסכמות מסורתיות. בנוסף, החלה לצבור פופולריות סוגת הפסיכודרמה, שתיארה את חייהם של תושבי עיר מנוכרים, המתמודדים עם בעיות יומיומיות ובמשברים.

הארוקי מורקמי הוא אחד מהסיפורים היפנים הבולטים בספרות היפנית העכשווית. יצירותיו חוצות סוגות, הומוריסטיות וסוריאליסטיות, וככאלה עוררו דיון ביפן סביב השאלה האם הן ספרות או ספרות פופולרית. מיצירותיו הבולטות הן יער נורווגי וקורות הציפור המכנית. סופרת בולטת נוספת כיום ביפן היא בננה יושימוטו.

אף על פי שסופרים יפנים מודרניים עוסקים במגוון רחב של נושאים, מאפיין של הספרות היפנית הוא העיסוק בנפשו של הגיבור ובתחושותיו, יותר ממעשיו ואף מהתפתחות העלילה. בתוך הניסיון שלמור על המאפיינים הלאומיים של יפן, השתמשו סופרים רבים ברעיונות ישנים, וחלקם כתבו בסגנון ישן. בנוסף, עוסקים הסופרים היפנים המודרניים במעמד האישה בחברה היפנית, בדמותם של היפנים בעולם, ובקשיי האנשים בהסתגלות לחברה המודרנית המסובכת.

ספרות פופולרית וספרות ילדים שגשגו ביפן בשנות ה-80. יצירות רבות נפלו בהגדרה שבין ספרות גבוהה לספרות זולה, וכללו סדרות היסטוריות, דרמות עתירות פרטים, מדע בדיוני, ספרי מסתורין, ספרות בלשית, ספרות עסקים, יומני מלחמה ועוד.

המאנגה זוכה לפופולריות רבה ביפן, והיא השתלטה על השוק הפופולרי. ספרי מאנגה מקיפים תחומי עניין רבים, בהם סדרות היסטוריה המיועדות לבתי ספר, ספרי מאנגה ללימוד כלכלה, ופורנוגרפיה. במאה ה-21 התפתחה סוגת "רומן הטלפון הסלולרי," שיצרותיו נכתבות עבור משתמשי טלפונים סלולריים, וזוכים להצלחה רבה, בעיקר בקרב נשים צעירות.

לקריאה נוספת

  • Birnbaum, Alfred (ed.). Monkey Brain Sushi: New Tastes in Japanese Fiction. Kodansha International, 2002. ISBN 9784770028907.
  • Donald Keene
  • Dawn to the West: Japanese Literature in the Modern Era, Poetry, Drama, Criticism. Columbia University Press, 1998. ISBN 9780231114394.
  • Seeds in the Heart: Japanese Literature from the Earliest Times to the Late Sixteenth Century. Columbia University Press, 1999 ISBN 9780231114417.

קישורים חיצוניים

אביבית משמרי

אביבית משמרי (נולדה ב-22 באפריל 1968) היא סופרת, משוררת, עורכת, עיתונאית, פובליציסטית ובלוגרית ישראלית. מו"לית ועורכת כתב העת פטל. זוכת פרס רמת גן לספרות לשנת 2014 ופרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ט.

אישה בחולות

אישה בחולות (ביפנית: 砂の女) הוא סרט קולנוע המבוסס על נובלה מאת קובו אבה. הנובלה, בעלת הנופך האקזיסטנציאליסטי, יצאה לאור בשנת 1962. הסרט, שנכתב על ידי אבה ובוים על ידי הירושי טשיגהרה יצא ב-1964 וזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן באותה שנה. בנוסף, הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר באותה שנה.

אש בעמקים

אש בעמקים (יפנית: 野火' ' 'נוֹבִּי) הוא רומן זוכה פרס יומיורי מאת שוהיי אוקא, שיצא לאור בשנת 1951. הוא מתאר את החוויות של חייל הצבא הקיסרי היפני במערכה בפיליפינים בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה.

הייקו

הַייקוּ (ביפנית: 俳句) היא צורת שירה קצרה שמקורה ביפן המסורתית. שירי הייקו עוסקים בדרך כלל ברגע כלשהו בהווה, שהמשורר מתבונן בו ומתאר אותו באופן אובייקטיבי ומיידי ככל האפשר. מאז שנות ה־50 של המאה ה־20 ההייקו זוכה לפופולריות מחודשת בכל רחבי העולם.

הרוקי מורקמי

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא מורקמי. הַרוּקי מוּרַקַמי (ביפנית: 村上 春樹; נולד ב-12 בינואר 1949) הוא סופר ומתרגם יפני.

יעקב רז

יעקב רז (נולד ב-1944) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, חוקר ומתרגם של זן בודהיזם, תרבות ושירה יפנית, סופר ומשורר הכותב שירת הייקו בעברית. מורה למדיטציית הזן ופעיל חברתי ישראלי.

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

מאדאם דה-סאד

מאדאם דה-סאד (באנגלית: Madame de Sade) הוא מחזה פרי עטו של יוקיו מישימה משנת 1965. הוא פורסם לראשונה באנגלית, בתרגומו של דונלד קין בהוצאת גרוב בשנת 1967.

במרץ 2009 תיאטרון דונמאר ווירהאוס בלונדון העלה הפקה של המחזה בתיאטרון וינדהאמס, בבימויו של מייקל גרנדז'. כיכבו בו רוזמונד פייק (בתפקיד מאדאם דה סאד) וג'ודי דנץ' בתפקיד אמהּ, מאדאם דה מונטריי. שיחקו בו גם פרנסס ברבר, דברה פינדלי, ג'ני גאלוווי ופיונה בוטון. ג'ודי דנץ' נאלצה להיעדר ממספר הצגות לאחר שהיא מעדה בכניסת הבמה ונקעה את קרסולה. ממלאת מקומה, מרג'ורי הייוורד, החליפה אותה. כשדנץ' שבה לשחק ארבעה ימים לאחר הפציעה, היא נעזרה במקל הליכה. "מאדאם דה סאד" הוא מחזה היסטורי שמבוסס על זכרונותיה של רנה דה סאד, אשתו של המרקיז דה סאד. הוא מתאר את מאבקן של רנה, משפחתה ומכריהם במהלך לאורך תקופות שונות בהן נכלא המרקיז דה סאד. כל הדמויות הנוכחות על הבמה במחזה הן נשים. אחרי שקרא אודות המרקיז ומאדאם דה סאד, מישימה ניסה לבדוק למה רנה חיכתה עד שהמרקיז שוחרר לבסוף מהכלא עד שהיא עזבה אותו.

מאקוטו שינקאי

מאקוטו שינקאי (新海 誠, נולד ב-9 בפברואר 1973) הוא במאי, תסריטאי, אנימטור ומפיק יפני של סרטי אנימה, המכונה "הייאו מיאזאקי החדש". לשינקאי סגנון אנימציה ייחודי, המתאפיין בתשומת לב רבה לפרטים ובפלטת-צבעים אופיינית. בין סרטיו הידועים ביותר, ניתן למנות את חמישה סנטימטרים לשנייה ואת השם שלך, כאשר האחרון הפך ב-16 בינואר 2017 לסרט האנימה המצליח ביותר כלכלית אי פעם. ברוב ככל סרטיו של שינקאי, ישנו מוטיב חוזר של "אהבה ממרחק": מוטיב זה בולט ביותר בסרט "חמישה סנטימטרים לשנייה", שעוסק בקושי הרגשי שחווה הדמות הראשית, נער בשם טקאקי, כאשר מעבר דירה לחלק מרוחק של יפן מונע ממנו להיפגש עם אקארי (עמיתתו לכיתה), אותה הוא אוהב.

סאיקו קורודה

סאיקו קורודה (ביפנית: 黒田清子; נולדה ב-18 באפריל 1969) היא בתם השלישית של אקיהיטו, קיסר יפן ומיצ'יקו, קיסרית יפן. ויתרה על תאריה ומעמדה כדי להינשא לפשוט עם.

סנריו

סנריו היא צורת שיר יפני מסורתי, הדומה להייקו בתבניתה, אך מתמקדת יותר באדם כחלק מהחברה האנושית ופחות באדם כחלק מהטבע, והיא גם היתולית יותר לרוב.

בצורתו המודרנית במערב קיים מעבר הדרגתי בין הייקו וסנריו, ללא הפרדה חדה.

ספר חמש הטבעות

ספר חמש הטבעות (ביפנית: 五輪書, תעתיק: גו רין נו שו) הוא חיבור העוסק בקנג'וטסו (אמנות הלחימה בחרב יפנית) בפרט ובאמנות לחימה בכלל, שנכתב על ידי מיאמוטו מוסאשי ב-1645. הספר נחשב ליצירה קלאסית בתחום האסטרטגיה הצבאית, בדומה לספרו של סון דזה אמנות המלחמה. הספר זכה לתרגומים רבים לשפות שונות לאורך השנים, מעגל הקוראים של הספר הוא בנוסף לאמני לחימה, גם, לדוגמה, מנהלי עסקים שיכולים למצוא את דיוני הספר על עימותים כרלוונטיים עבורם.

מוסאשי משתמש בתמה של גישה עניינית לאורך הספר. הוא מעיר פעמים רבות שטכניקות ממוקדות ומתמחות שונות הן מיותרות אל מול העקרון שכל טכניקה היא בפשטות שיטה לבתר את היריב. מוסאשי עומד על הנקודה שהבנת העקרונות של ספר חמש הטבעות שימושיים לדו-קרב ולקרבות בקנה מידה גדול באותה מידה. הסבר הטכניקות בספר מלווה בדרישה חוזרת ונשנית לבחון, לחקור ולהתאמן בביצוען.

ספר חמש הטבעות מחולק לחמישה פרקים ("ספרים") לפי חמשת האלמנטים של הקרב אליבא דמוסאשי:

ספר האדמה - הקדמה ודיון בבניית בית כמטפורה לאמנויות לחימה, מנהיגות ואימון.

ספר המים - מתאר את סיגנונו של מוסאשי על ידי תיאור מספר טכניקות ועקרונות מהותיים.

ספר האש - מתייחס לעיצומו של הקרב ודן בנושאים כמו תיזמונים שונים.

ספר הרוח - דן בכשלים של אסכולות לוחמה בחרב בנות זמנו של מוסאשי.

ספר האין - אפילוג קצר המתאר את מחשבותיו של מוסאשי על מודעות ומצבה הנכון של המחשבה, כנראה בהשפעת זן.

קוקורו

קוקורו (במקור: こゝろ, או בצורת הכתיבה המודרנית - こころ) הוא ספר שנכתב על ידי הסופר היפני נאצומה סוסקי בשנת 1914; זהו אחד מהספרים היפנים המודרניים הידועים ביותר. משמעות שמו ביפנית היא "לב"' "רוח" או "נפש", אך הוא עשוי גם להתפרש כ"תחושה" או כ"עיקרם של הדברים". עלילתו של הספר מתרחשת בתקופה שבה הוא נכתב - שנות המעבר של יפן מתקופת מייג'י, שאופיינה בתחילת ההיפתחות לתרבות המערב, לתקופה המודרנית - ומתארת את הידידות בין המספר לאדם מבוגר, שאותו הוא מכנה "סנסיי" (מורה), ושאת סיפור חייו הוא מגלה בהדרגה. הנושאים העיקריים בהם עוסק הספר הם הבדידות, והניגוד בין האשמה והאנוכיות לבושה; מלבדם, הספר עוסק גם בהשתנותם של החברה והערכים, בתפקידה של המשפחה, במעמדן ובתפקידן של נשים, במחירה של החולשה ובפיתוח הזהות.

שוסאקו אנדו

שוסאקו אנדו (ביפנית: Shūsaku Endō;‏ (27 במרץ 1923 - 29 בספטמבר 1996) היה סופר יפני, מחזאי, עורך ותאורטיקן של ספרות. כתיבתו מתייחדת בנקודת המבט המורכבת של בן המיעוט הנוצרי קתולי המנסה למרוד בזהותו אך גם לגונן על נושאי אותה זהות. הוא נמנה עם הדור השלישי של הסופרים המובילים, שפעלו ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה. היה מועמד לפרס נובל בשנת 1994 אך קזנבורו אואה זכה בפרס. ספרו "שתיקה" (לא תורגם לעברית) זכה לגרסה קולנועית בבימויו של מרטין סקורסזה ב-2016.

תרבות יפן

תרבות יפן התפתחה במשך מעבר למילניום, החל בתקופת ג'ומון הפרהיסטורית, ועד תרבות המאה ה-21, המשלבת השפעות מאסיה, מאירופה ומצפון אמריקה. יפן עברה תקופת בידוד ממושכת מהעולם החיצון במהלך מרבית תקופת אדו, עד לפתיחתה לעולם המערבי בתקופת מייג'י.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.