ספרדים ועדות מזרח

ספרדים ועדות מזרח הייתה מפלגת מרכז עדתית-ספרדית בישראל, אשר כיהנה בכנסת הראשונה והשנייה, וכן באסיפות הנבחרים שבימי המנדט.

ספרדים ועדות מזרח
Sfaradim VeEdot Mizrah
מנהיגים בכור שלום שטרית, אליהו אלישר
אפיון מפלגת מרכז עדתית
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2
ממשלות הממשלה הזמנית, 1, 2
אותיות ס,סצ
שיא כוחה 4 מנדטים (הכנסת הראשונה)
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך הציונים הכלליים
מיקום במפה הפוליטית מרכז
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

המפלגה בתקופת היישוב

מפלגתסצ
לוגו המפלגה

ראשיתה של התארגנות היהודים הספרדים והמזרחים בארץ ישראל הייתה במסגרת ועד העדה הספרדית, שהוקם בשנת 1860. סניפי הוועד המרכזיים פעלו בערים ירושלים, יפו, חיפה וטבריה ותחום פעילותם בקהילות השונות היה ניהול מערכת החינוך, טיפול בענייני השחיטה, הקבורה והצדקה.

בשנת 1918 נוסדה "הסתדרות הצעירים הספרדים", ששינתה את שמה "הסתדרות חלוצי המזרח" עם הצטרפות פעילים מזרחים אליה.

רצון ההנהגה הספרדית והמזרחית להשתלב בנציגויות השלטון של היישוב הניעה אותה להקים ועדים והסתדרויות בעלי אופי פוליטי יותר. כך בשנת 1920, סמוך למועד הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה, הוקמה "הסתדרות היהודים הספרדים בארץ ישראל", שהייתה איחוד בין ועד העדה הספרדית והסתדרות חלוצי המזרח. ההתמודדות ברשימה המשותפת ניסתה ליצור ריכוז כוח פוליטי שיביא לייצוג הולם של הספרדים והמזרחים באספת הנבחרים, במוסדות היישוב ובמוסדות ההנהלה הציונית.

מצע ותחומי פעילות

ניסוח מטרות ההסתדרות משנת 1936:

  • איחוד כל העדות הספרדיות תחת השם 'הסתדרות הספרדים'.
  • הרמת מצבם התרבותי והחברתי.
  • הרחבת השתתפותם בבניין הבית הלאומי.
  • הגנת זכויותיהם בכל המוסדות הלאומיים הציבוריים והרשמיים.

האמצעים:

  1. סידור הרצאות ומפעלים תרבותיים.
  2. הפצת הכרה בין הספרדים בנוגע לכל השאלות התרבותיות, החברתיות והמשקיות הקשורות בהגשמת הבית הלאומי בארץ ישראל.
  3. דאגה למילוי התחייבויות שמטילה התנועה הלאומית על כל היישוב.
  4. עזרה וסיוע לייסוד מוסדות הבראה ומפעלים כספיים, כלכליים ומשקיים בארץ.
  5. הבטחת באות כוח מתאימה בכל המוסדות הלאומיים, הציבוריים והרשמיים.
  6. אימוץ ועזרה לעליה הספרדית.[1]

המאבק ללגיטימציה

הניסיון לבסס דרישות פוליטיות על סמך הזהות העדתית והתרבותית של הספרדים והמזרחים, נתפסה כמגמה של התרחקות ושל חוסר רצון להשתלב ביישוב הישן. תיוג הספרדים והמזרחים כמתבדלים פגע בלגיטימציה להתארגנותם. על כך נכתב בעיתון הבקר:

על הספרדים לחשב היטב את דרכם... אנו מרגישים את עצמנו ארצישראלים בכל, מתנגדים ניגוד גמור לאותו טון של התבדלות עדתית... הספרדים שהם ילידי הארץ צריכים להיות ראשונים לטשטוש גבולין.

"הבקר" 25 ביוני 1942

בתגובה טענו נציגי המפלגה כי הם מסכימים עם הטענה שארגון עדתי לשמו אינו חיובי, וכי הם אינם רואים בארגון זה מטרה כשלעצמה, אלא אמצעי להשתלבות.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949 וזכתה ב-4 מנדטים. המפלגה הצטרפה לקואליציה, ומנהיגה בכור שלום שטרית מונה לשר המשטרה. שטרית עזב את המפלגה והצטרף למפא"י לקראת הבחירות לכנסת השנייה ב-1951, והמפלגה נותרה ללא מנהיג אמיתי. היא זכתה רק בשני מנדטים, והצטרפה למפלגת הציונים הכלליים, שהייתה אז המפלגה השנייה בגודלה בכנסת וחברה בממשלה. לימים הצטרפה המפלגה הפרוגרסיבית אל הציונים הכלליים בהקמת המפלגה הליברלית, שנמנתה ב-1973 על מייסדי הליכוד.

מספר חברי מפלגה לא הסכימו לאיחוד עם הציונים הכלליים, והתמודדו עצמאית בבחירות לכנסת השלישית, אז קיבלו 6,994 קולות, שהם 0.8%, ולא עברו את אחוז החסימה (שעמד אז על 1%). הם התמודדו גם ברביעית, אז קיבלו 2,456 קולות שהם 0.2% (גם כן מתחת לאחוז החסימה שנשאר 1%).

נציגי המפלגה בכנסת

כנסת חברי כנסת הערות
מועצת המדינה הזמנית (1948) נציג אחד: בכור שלום שטרית
הכנסת ה-1 (1949) 4 מנדטים: אליהו אלישר, אברהם אלמליח, משה בן-עמי, בכור שלום שטרית.
הכנסת השנייה (1951) 2 מנדטים: אליהו אלישר, בנימין ששון ב-10 בספטמבר 1951 הצטרפה הסיעה, יחד עם התאחדות התימנים בישראל, לציונים הכלליים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ידיעות הסתדרות הספרדים בתל- אביב. 15 בנובמבר 1935. ע' 4.
אברהם אלמליח

אברהם רפאל בן־ציון אלמליח (ניסן ה'תרמ"ה, 1885 – 2 באפריל 1967) היה עיתונאי, בלשן, חוקר, היסטוריון, מתרגם, ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנשיא ועד העדה המערבית, כסגן נשיא התאחדות הספרדים העולמית, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה.

איחוד לאומי

האם התכוונתם ל...

אליהו אלישר

אליהו אליָשר (10 באוקטובר 1899 – 30 באוקטובר 1981) היה איש ציבור ואיש עסקים ישראלי, נשיא ועד עדת הספרדים בירושלים, סגן ראש עיריית ירושלים וחבר הכנסת.

בכור-שלום שטרית

בכור-שלום שטרית (או ב.ש. שטרית; 1895 – 28 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי שימש מחנך, קצין משטרה, עורך דין ושופט מחוזי.

בנימין ששון

בנימין ששון (1903 - 1 במאי 1989), היה חבר הכנסת, משפטן ואיש ציבור ישראלי.

הבחירות לאספה המכוננת

הבחירות לאספה המכוננת, אשר התקיימו ב-25 בינואר 1949 (כ"ד בטבת ה'תש"ט), היו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. האספה המכוננת, ששינתה ייעודה והכריזה על עצמה כ"כנסת הראשונה", הייתה אמורה להיות הגוף שיחוקק את חוקתה של מדינת ישראל, ויתפזר. השלב הבא היה אמור להיות בחירות כלליות לגוף בעל אופי פרלמנטרי - הכנסת.נושא מרכזי בבחירות היה המתיחות בין מפא"י ומפ"ם, והשאלה העיקרית שעמדה בפני הבוחר הייתה האם להמשיך במלחמת העצמאות או לחתור להסכמים שישמרו על הגבולות הקיימים והפסקת הלחימה. במערכת בחירות זו ניצחה מפא"י, שהקימה קואליציה עם מפלגות המרכז והמפלגות הדתיות, והותירה את אנשי מפ"ם באופוזיציה.

הבחירות לכנסת השנייה

הבחירות לכנסת השנייה התקיימו בכ"ו בתמוז ה'תשי"א - 30 ביולי 1951. בחירות אלו התקיימו על רקע משבר בין מפלגת השלטון מפא"י ובין המפלגות הדתיות על רקע החינוך האחיד וגיוס בנות לצה"ל, אולם המאבק האמיתי התנהל בין מפא"י ובין הציונים הכלליים, שביקשו לנצל את מדיניות הצנע הכושלת של הממשלה כדי להפוך למפלגה השנייה בגודלה במדינת ישראל. תוצאות הבחירות הורו כי מפא"י שמרה על כוחה, והציונים הכלליים אמנם שילשו כמעט את כוחם, אך לאחר הבחירות נותרו הציונים הכלליים מחוץ לממשלה, והקואליציה נותרה כפי שהייתה, קואליציית מפא"י-דתיים.

הד-המזרח

הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים לפני ואחרי קום המדינה. הופץ בשנים 1942–1944 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 1949–1951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.

גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942. ותדירותו השתנתה במהלך השנים. הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקה הראשונה של הוצאתו לאור בדצמבר 1944. עם חידוש הוצאתו בינואר 1949 המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – בטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – בטאון ליהדות הספרדית". מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.

בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון. בגלגולו השני (משנת 1949) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.

כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים. בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.

הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הציוני-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים, אולם הוא נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.

הכנסת הראשונה

הכנסת הראשונה (נקראה בתחילה האספה המכוננת) הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת", המהלך שנוי במחלוקת עד היום.

ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת התקיימה בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. לאחר מכן עברה האספה לבניין קולנוע קסם בתל אביב, ואולם בדצמבר 1949 עלתה שוב לירושלים וישיבותיה התקיימו בבניין המוסדות הלאומיים. במרץ 1950 השתכנה הכנסת בבית פרומין.

הכנסת השנייה

הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-11 חודשים, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסותה של הכנסת השלישית.

יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.

מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.

הממשלה הזמנית

הממשלה הזמנית של ישראל היא ממשלת ישראל שכיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר ה'תש"ח), ועד ל-10 במרץ 1949 (ט' באדר ה'תש"ט), מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. חבריה היו אנשי מנהלת העם, שהוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני מ־12 באפריל, ובראשה עמד יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון.

המשרד לביטחון הפנים

המשרד לביטְחון הפנים הוא משרד ממשלתי של מדינת ישראל המופקד על ביטחון הפנים במדינה.

המשרד לביטחון פנים, שנקרא עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 משרד המשטרה, הוא גוף ממשלתי ייחודי למדינת ישראל. בעוד שברחבי העולם כפופות רשויות ביטחון הפנים כמו המשטרה למשרד הפנים או למשרד המשפטים, ובמקומות רבים מהוות רשויות אלו חלק ממארג השלטון המקומי וראשי המערכות ממונים בידי ראשי הערים, במדינת ישראל הוקם משרד משטרה נפרד, מסיבות שונות. גוף דומה הוקם ב-2003 בקנדה בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001, הגוף נקרא המשרד לביטחון הציבור וכפופים לו גם גופי חירום שבישראל כפופים לפיקוד העורף.

בשל ייחודיותו של המשרד כפופים לו גופים מתחומים שונים הקשורים לביטחון הפנים: מערכת אכיפת החוק (למעט החלק המשפטי הכפוף למשרד המשפטים: משטרת ישראל, השיטור העירוני, הרשות להגנה על עדים ושירות בתי הסוהר. מנגנון בטיחות הכולל רק את הרשות הארצית לכבאות והצלה מאחר שגורמי הבטיחות הקשורים בבריאות כפופים למשרד הבריאות, ותחומי רווחה הקשורים לביטחון הפנים ולכן הוכפפו למשרד ולא למשרד הרווחה: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, מצילה ועיר ללא אלימות.

שר המשטרה הראשון היה בכור-שלום שטרית, שוטר ושופט לשעבר, שכיהן בתפקיד החל מיום הקמת המדינה במאי 1948 ועד ינואר 1967, מספר שבועות לפני מותו. שטרית כיהן כשר המשטרה לאורך ארבע-עשרה ממשלות (18 שנים וחצי), מה שהפך אותו לשר שכיהן בתפקיד לאורך תקופה רצופה הארוכה ביותר מבין כל שרי ממשלות ישראל לדורותיהן.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

ממשלת ישראל הראשונה

הממשלה הראשונה פעלה מ-10 במרץ 1949 עד 30 באוקטובר 1950, כשדוד בן-גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא, והממשלה הפכה לממשלה זמנית במשך 16 יום, עד לכינון הממשלה השנייה.

ממשלת ישראל השלישית

ממשלת ישראל השלישית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל השנייה

ממשלת ישראל השנייה הושבעה ב-1 בנובמבר 1950, בעת כהונתה של הכנסת הראשונה, וסיימה את כהונתה ב-8 באוקטובר 1951, לאחר הבחירות לכנסת השנייה.

משה דוד גאון

משה דוד גאון (מד"ן; 6 בספטמבר 1889 (י' באלול תרמ"ט), טראווניק, האימפריה העות'מאנית– 8 באוקטובר 1958, ישראל) היה היסטוריון, חוקר יהדות המזרח, ביבליוגרף, איש חינוך, עיתונאי ומשורר ישראלי, מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל ואביהם של איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

ספרדים

האם התכוונתם ל...

ספרדים (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.