ספי בן-יוסף

ספי בן יוסף (נולד בתל אביב ב-27 באוגוסט 1947) הוא סייר, סופר ועיתונאי.

ספי בן-יוסף
www.seffibenjoseph.co.il

ביוגרפיה

בנם של אסתר ואברהם בן יוסף, ממייסדי תיאטרון הקאמרי[1]. שירת בצה"ל באגף המודיעין והתקדם לדרגת סגן-אלוף. היה קצין בינה רשתית של האמצעים המיוחדים בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים[2][3].

בן יוסף החל להדריך טיולים עוד בתקופת התיכון. לאחר שירותו הצבאי עבד בבית ספר שדה הר גילה ובהמשך גם ניהל אותו. במקביל לעבודתו בבית ספר שדה, הדריך וניהל את מגמת מורי הדרך בבית הספר הממשלתי לתיירות, לימד בחוג ללימודי ארץ ישראל ב"מכללת בית ברל" וערך ספרות מקצועית בנושאי "ארץ ישראל" בהוצאות הספרים בירושלים, "כרטא" ו"מפה". בן יוסף פרסם טור שבועי בעיתון הירושלמי "כל העיר" וכן בידיעות אחרונות. להמלצתו השבועית הוא נוהג להגניב אמירה חברתית או פוליטית. במשך 6 שנים הגיש את תוכנית הטיולים "שביל באמצע שביל בצד" בטלוויזיה החינוכית.

במשך עשר שנים היה בן יוסף עורך בטאון החברה להגנת הטבע "טבע וארץ". (נכון ל-2016), מזה 35 שנה שבן יוסף מגיש פינה בגלי צה"ל, בה הוא ממליץ על טיולים עונתיים, כמו כן, הוא מדריך חוגי משוטטים בארץ וטיולים הרפתקניים ויוצאי דופן בחו"ל (בדרך כלל בארצות העולם השלישי וביעדים חריגים) ונותן הרצאות על מסעות בעולם.

בן יוסף מתגורר במושב בגליל התחתון, ויחד עם בת זוגו, הוא מחזיק במשק חקלאי ובחוות סוסים.

מספריו

  • ארץ קטנה גדולה
  • מדריך ישראל החדש
  • אלים עצים ולטאות
  • ארץ יפה - 50 המקומות היפים בישראל
  • ארץ ארבע עונות, ארבע רוחות
  • מהכי קדוש להכי נמוך וגם הכי מלוח
  • סין גן הדרקון
  • כמו אהובה רחוקה
  • שביל העז המטורפת
  • דברים קטנים בגן הצבעים
  • תעשייה זעירה ומלאכות מסורתיות בהר חברון

לקריאה נוספת

  • מיכל יפת, חיים עם ספרים, אחוזת בית 2005. עמ' 14–21.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שחקן - בן-יוסף (הכהן-כוגן) אברהם בזיק, באתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ אמנון לורד, יום למלחמת 73': בכיר המודיעין צלל באילת, באתר nrg‏, 5 ביולי 2013‬
  3. ^ המודיעין במלחמת יום הכיפורים - הפעלת האמצעים המיוחדים
27 באוגוסט

27 באוגוסט הוא היום ה-239 בשנה בלוח הגרגוריאני (240 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 126 ימים.

בנימין

בתנ"ך, בִּנְיָמִין הוא הבן הצעיר ביותר של יעקב ורחל. השם בנימין משמעו "בן היד החזקה" או "בן הדרום". על פי המקרא, צאצאיו של בנימין הפכו לשבט בנימין.

גבעות להב

גבעות להב הן שתי שמורות טבע הסמוכות זו לזו, בצפון הנגב, ליד קיבוץ להב: שמורת להב דרום ("גבעות להב") ושמורת להב צפון ("שמורת להב").

העלייה לביריה

העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהחלה בסוף חודש פברואר 1946 והגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. כתוצאה מההכרזה הורד היישוב מן הקרקע, חל איסור על מגורי יהודים במקום, והשטח נתפס והוחזק על ידי החיילים הבריטיים.

הורדתה מהקרקע של נקודת היישוב הגלילית המבודדת, נתפסה על ידי הנהגת היישוב כתקדים מסוכן, וכפגיעה ישירה בזכות להתיישבות חופשית, בהמשך לגזירות "הספר הלבן" וחוק הקרקעות המפלה שבא בעקבותיהן.

היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר ה'תש"ו (1946). תאריך זה נבחר, אם במטרה להצמיד את האירוע ליום הזיכרון למאורעות תל חי ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום.

ההתנגדות ההמונית להסרת נקודת היישוב היהודית וכניעת השלטונות הבריטים, נתפסה כהצלחה של אנשי היישוב במאבק על ההתיישבות. ביריה נתפסה כסמל להתיישבות ולעמידה איתנה וכציון דרך חשוב לקראת התיישבות חופשית, עלייה חופשית ומדינה עברית עצמאית.

באותה העת נתפס האירוע כאירוע היסטורי חשוב בתודעת הציבור כולו, ובמיוחד בקרב הציבור הדתי, שלקח חלק פעיל בנעשה. העובדה כי האירוע אירע בפורים הביאה לכינויו כ"פורים דְבִּיריה". זכרו של האירוע צוין בשירים, בספרים, ובקריאת ספינת מעפילים בשם "ביריה". תנועת הנוער "בני עקיבא" ממשיכה בפעילות חינוכית הקשורה לאירוע וחניכיה מציינים את העלייה לביריה מדי שנה בי"א באדר, אך בקרב הציבור הרחב נדחק מעט זכר הפרשה.

הר גיורא

הר גיורא הוא פסגה ממערב לירושלים, מעל נחל שורק. השוכן ממערב לירושלים מעל נחל שורק. גובה ההר הוא 725 מטרים מעל פני הים.

ההר שוכן 2 ק"מ צפונה למושב בר גיורא. שטח השמורה הוא כ- 1.2 קמ"ר.

הר צובה

הר צובה הוא גן לאומי בישראל סמוך לקיבוץ צובה, ממוקם מעל כביש 395, בין צומת אשתאול לירושלים בגובה 769 מטר מעל פני הים. על ראש ההר נמצאים שרידי מצודת בלמונט, מבצר צלבני משנת 1170. עד למלחמת העצמאות היה במקום הכפר הערבי צוּבַא שנכבש ב-13 ביולי 1948 על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח במסגרת מבצע דני.

הגישה אל ההר היא במעלה שביל (מסומן בירוק), שראשיתו בין קיבוץ צובה לעין צובה. השביל מקיף את שרידי החומה ונוף הרי יהודה הנשקף ממנו מצדיק את שמו של המבצר הצלבני. הכניסה לגן אינה מוסדרת ואין בו כל שירותים או שלטי הסבר והכוונה. הביקור בו מחייב משנה זהירות בשל בורות פתוחים וסכנת התמוטטות של מבנים.

בתל עצמו ניתן למצוא שרידים רבים של הכפר הערבי סובא, ששכן במקום עד מלחמת העצמאות, וכן של המבצר הצלבני. ממבצר זה נותרו שרידי החומה החיצונית המקיפה את המבצר בצורת מתומן עם חלקלקה ושער גדול, שרידי החומה הפנימית עם מספר שערים שנבנו במתכונת של סבכת ברזל יורדת בשילוב דלתות עץ, שרידי כנסייה ועוד. בראש התל חצר גדולה ובה בורות מים ומתקנים שונים. מהגגות הגבוהים בתל נשקפת תצפית פנורמית של כל הרי יהודה עם נוף מרהיב, כשבימים בעלי ראות טובה ניתן לראות את הים.

למרגלות ההר צומח אלון עתיק, שגילו מוערך בין 500 ל-1200 שנה. יערני קק"ל משמרים אותו על ידי תמיכת ענפיו הראשיים בעמודי חשמל, כדי שלא יקרסו. זית עתיק בעל גזע חלול שגילו מוערך בכ-500 עד 800 שנה צומח לידו. אלו הם שניים מן העצים העתיקים בארץ ישראל.

כ-500 מטרים משם נמצא מעיין עין צובה. הגישה אליו היא דרך נקבה צרה באורך כ-40 מטר, שקיבוץ צובה אחראי לשמירתה. בראשיתה הנקבה נמוכה מאד, אך תקרתה מתרוממת בהמשך והיא מסתיימת במבנה אבן גדול, שבתוכו נובע המעיין. המעיין נשפך לבריכה קטנה ורדודה שממנה מובילה תעלה חצובה בסלע לבריכת אגירה גדולה החצובה בסלע אף היא.

נקבת עין צובה סגורה עד להודעה חדשה. ניתן לגשת למדשאה הסמוכה למעיין, אך הכניסה על אחריות המטיילים בלבד.

מצפון-מערב לתל ישנה במת סלע הצופה לכיוון אבו גוש, ובה שרידי מתקנים חקלאיים כגת וגורן. ניתן למצוא בה גם משחק קדמון מסותת בסלע בסגנון "מנקלה". למרגלות הבמה כמה מערות קבורה מתקופת בית ראשון ושני.

חרוט געשי

חרוט געשי הוא אחד הצורות הגעשיות הפשוטות והנפוצות ביותר והמבנה האופייני במרבית הרי הגעש. החרוט נוצר מהתפרצות געשית הנערמת סביב לוע הר געש בצורת חרוט עם שקע במרכז פסגתו.

כל התפרצות גורמת להצטברות חומר נוסף המגביה ומעבה את הסוללה, וכך מתפתח הר געש בצורת חרוט. חרוטים געשיים נבדלים זה מזה בהרכב ובגודל החלקיקים הבונים אותם ובהתאם לאופי וגודל השברים הנפלטים במהלך ההתפרצות. ומהבולטים שבהם הוא חרוט האפר שהוא גם הנפוץ שבהם וגובהו אינו עולה על כמה מאות מטרים. החרוט נוצר מנפילת טפרה – חומר פירוקלסטי המועף מצינור ההזנה לאוויר ושב ונוחת על הקרקע.

בהר געש בו הלבה הנשפכת דלה בגזים, בדרך כלל יתקבל חרוט געשי שטוח במיוחד הנקרא חרוט מגן. לחרוטים אלה מדרונות מתונים. חרוטי מגן נפוצים בהוואי ואף בכמה מקומות ברמת הגולן, למשל ברכס דלוה, הנמצא בסמוך לחורבות הכפר דלוה.

טבע וארץ

טבע וארץ היה כתב עת לטבע ולידיעת הארץ, שראה אור בשנים 1959–1994 ושימש רוב שנותיו כבטאון החברה להגנת הטבע.

הופעתו החלה בינואר 1959 כמיזוג תוכניהם של "השדה לנוער" ושל "הטבע והארץ" שקדמו לו בהוצאת "ספריית השדה" של המרכז החקלאי. "טבע וארץ" עסק במכלול נושאים מתחום מדעי הטבע, החקלאות וידיעת הארץ. הפקתו נעשתה בתחילה בשיתוף המרכז לתרבות ולחינוך ותנועת החוגים לידיעת הארץ של הסתדרות העובדים הכללית והאגף לחינוך חקלאי במשרד החינוך. עורכו הראשון היה נחמן תרדיון, וחברי המערכת הראשונים היו שמואל אביצור, אהרון שולוב, אליעזר שמאלי וחיים בן-עמרם.

בדצמבר 1966 נעשה כתב-העת ל"במת החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע". חברי החברה להגנת הטבע היו מנויים על "טבע וארץ", שהופק כדו-ירחון, כנגד דמי החברוּת השנתיים. המערכת הורחבה, נוספו לה עזריה אלון, אורי דביר, אמוץ זהבי, אברהם יפה, אדיר שפירא ואפרים תלמי. ב-1968 התמנה מיכה לבנה לעורך. בשנת 1972 יצא "טבע וארץ" מחזקת "הוצאת השדה" של המרכז החקלאי והופק על ידי החברה להגנת הטבע כבטאונהּ. עורכיו הבאים היו אברהם ארבל, יעקב שורר, בני גבירצמן ויעקב חיימוביץ. מ-1985 ועד לסגירתו ב-1994 היה ספי בן יוסף עורך "טבע וארץ". ב-1994 אוחדו "טבע וארץ" ו"ארץ היעל" לכתב-עת אחד – "ארץ וטבע".

המאמרים ב"טבע וארץ" עסקו במגוון הרחב ביותר של נושאי ידיעת הארץ. התחומים העיקריים היו אלה של החי והצומח ושל בתי גידולם. הודגשו נושאי שמירת הטבע, אקולוגיה ואיכות הסביבה. בצד אלה הוקדש מקום נרחב לתולדות הארץ – לתיאורים של חפירות ארכאולוגיות ואתרים היסטוריים למיניהם וכן לתגליות חדשות בגאוגרפיה היסטורית. גליונות "טבע וארץ" הכילו עלוני מידע של פעילויות החברה להגנת הטבע ומדורים שהוקדשו לסקירת ספרים חדשים בנושאי ארץ-ישראל, למסלולי טיולים, ל"טבע בעיני המצלמה" ולחדשות הטבע בארץ ובעולם.

הכותבים, שנענו ברצון לשתף את הציבור בתגליותיהם ובידע שצברו, נמנו עם אנשי האקדמיה – שמואל אביצור, אלישע אפרת, אבינועם דנין, אבי שמידע, לב פישלזון, יורם יום טוב, יוסי לשם, מיכאל קוסטא, אהוד נצר, זאב משל, דוד אוסישקין, רם גופנא, גדעון פרסטר, רפי פרוינד, עקיבא פלכסר, עמנואל מזור, צבי רון, דב ניר ורבים אחרים. מהם שכתבו ל"טבע וארץ" עוד בראשית דרכם במדע. חלק מהכותבים היו אנשי שטח מובהקים, בהם זאב וילנאי, עזריה אלון, צבי אילן, מנשה הראל, יהודה זיו, עוזי פז, גיורא אילני, מיכה לבנה, יגאל סלע ועוד רבים וטובים.

כיכר הירדן

כיכר הירדן הוא אזור בדרום בקעת הירדן, בסמוך לשפך הירדן אל ים המלח.

בכיכר הירדן ישבו חמש הערים סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער. על פי המקרא, ארבע הראשונות חרבו במהפכת סדום לאחר שאלוהים העניש את יושביהן על חטאיהם הרבים, בעיקר בשל יחס מפלה ומתאכזר לחלשים בחברה ולעוברי אורח. לאחר המהפכה הפך כיכר הירדן לאזור מליח, צחיח ויבש, שהפך לסמל ומשל לענישה האלוהית על חטאים ורוע. נווה המדבר שבתוך כיכר הירדן הוא העיר יריחו, שנודעה בעצי התמר המשובחים שבה.

כנסיית הגואל

כנסיית הגואל היא כנסייה לותרנית פרוטסטנטית ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים.

לאוס

לָאוֹס, או בשמה המלא הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס (בלאית: ສາທາລະນະລັດ ປະຊາທິປະໄຕ ປະຊາຊົນລາວ, בתעתוק לעברית: סָתָלָנָלַט פָסָתִיפָטַי פָסָסוֹן לאָו) היא מדינה ללא מוצא לים בדרום-מזרח אסיה הגובלת עם מיאנמר והרפובליקה העממית של סין בצפון, וייטנאם במזרח, קמבודיה בדרום ותאילנד במערב. אוכלוסייתה מוערכת בכ-7 מיליון בני אדם (2015). מאז שנת 1975, השלטון בה הוא מרקסיסטי, קומוניסטי.

בירת המדינה, ויינטיאן, ממוקמת בסמוך לגבול עם תאילנד, ליד נהר המקונג.

מדבר גובי

גובי (במונגולית: Говь) הוא אזור מדברי גדול בצפון סין ובדרום מונגוליה. המדבר נתחם בידי הרי אלטאי מצפון, והרמה הטיבטית והמישור הסיני מדרום מערב. פירוש השם במונגולית הוא "מדבר", על אף שהמונגולים מבדילים בין הגובי לבין מדבר של ממש, מכיוון שניתן לקיים בגובי חיים. מדבר גובי הוא בעל השטח הגדול ביותר באסיה והמדבר החמישי בגודלו בעולם/ שטחו מיליון קילומטרים רבועים.

מדריך ישראל החדש

מדריך ישראל החדש הוא אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל בעריכת ספי בן יוסף, בהוצאת כתר ומשרד הביטחון.

מערת פער

מערת פער היא מערה בגליל העליון, בין הר אדיר לקיבוץ סאסא. המערה היא בולען קארסטי (דולינה) המנקז את מימי נחל פער הנבלעים בו אל התהום. סביבת המערה, הנכללת בשמורת טבע זעירה (14 דונם), היא בית גידול הכולל יער המורכב מעצי אלון מצוי, אלון תולע ועוזרר קוצני גדולים ועולם חי הכולל תנים וחזירי בר. באזור פורחים בסתיו גאופיטים כגון סתוונית היורה, כרכום חורפי ומיני כרכום אחרים (כרכום גיירדו וכרכום צהבהב) וחלמונית זעירה. כמו כן זהו המקום היחיד בארץ ישראל בו גדל חמשן זוחל.

נחל ברק

נַחַל בָּרָק (ערבית: ואדי אִבּרֵיק) הוא נחל אכזב בערבה התיכונה. הנחל הוא ערוץ קניוני המתחתר ברמת ברק ובו מפלים ונקיקים המתמלאים מים לאחר שטפון ויוצרים גבי מים.

ספי בן יוסף כותב:

הסבר קצר - צלצול שמו של המקום בערבית נשמע כמו" אל-איבר'יג " מצלול זה הטעה מתרגמים לחשוב שהכוונה ל" מבריק " ולתרגמו לברק, למרות שכאמור משמעות השם היא "הקומקום הקטן"

מקורו של נחל ברק בהר כיפה, והוא נשפך לנחל הערבה, כקילומטר צפונית לנקודה בה נשפך אליו נחל פארן. רוב מסלולו מקביל לזה של נחל פארן, במרחק של כ-2 ק"מ זה מזה. בחלקים רבים לאורכו מתאפיין הנחל במפלים, אשר הגבוה שבהם מגיע לכ-20 מטר (מכונה גם "הקניון הלבן"). מפלים נוספים קיימים בגבהים של בין 4-8 מטר. המעבר במפלים מתאפשר באמצעות סולמות וחבלים המותקנים במקום. אורכו הכולל של הנחל מגיע לכ-18 ק"מ.

נחל ברק עשיר בצמחייה, כגון סהרון משולשל ועצי שיטה הגדלים בשפך הנחל. הצמחייה והמים הנאגרים בו מושכים אליו גם בעלי חיים שונים מהסביבה.

נחל ברק נחצה על ידי כביש הערבה בנקודה בה הוא מתחבר לנחל הערבה.

נחל פרת

נַחַל פְּרָת (ידוע גם בשמו בערבית: وادي القلط, תעתיק: ואדי קֶלְט, בתרגום "נקרת מעיין בסלע"), הוא נחל היורד מאזור נווה יעקב בירושלים, ונשפך לבקעת הירדן ממזרח ליריחו. אורכו של הנחל כ-30 ק"מ, שטח אגן ההיקוות שלו כ-130 קמ"ר. הנחל עובר בקניונים עמוקים, כשהוא חוצה את מדרגת הכפיפה העליונה של מדבר יהודה, ואת חלקו הצפוני של מצוק ההעתקים. תופעה ייחודית לנחל, שאינה מצויה בנחלי מדבר יהודה, היא הקטע התחתון של הנחל, העובר בכיוון של ציר הקער (סִינְקְלִינָה) הגאולוגי. בעבר היה הנחל הגבול בין מדבר יהודה למדבר בנימין.

לאורך הנחל מספר מעיינות, שני מנזרים פעילים ושרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות. רוב הנחל נמצא בתוך שטח המוכרז כשמורת טבע - שמורת הטבע נחל פרת. פקחים של רשות הטבע והגנים שוהים באופן קבוע בשני מקומות בשמורה - עין מבוע ועין פרת.

קובת א-נג'מה

קובת א-נג'מה (בערבית: قبة النجمة, "כיפת הכוכבים") הוא הר המתנשא מעל היישוב כוכב השחר, לדרומו, נמצאת במערב שמורת נחל ייט"ב. פסגת ההר היא בגובה 724 מטר מעל פני הים.

ההר מהווה נקודת תצפית גבוהה המשקיפה על אזור נרחב ביותר מרכס הר הזיתים-הר הצופים בירושלים בדרום עד לחרמון בצפון. הוא הוכרז כשמורת טבע שמסופחת להתנחלות כוכב השחר, וכשטח צבאי סגור לפלסטינים.

נמוך מעט מהפסגה ממוקם מקאם סת זהרה. שנקרא על שם אשה בשם סת זהרה, הקדושה לתושבי הכפר הסמוך דיר ג'ריר, הידועה כ"פטרונית הלידות והתינוקות". המקאם בנוי על יסודות קדומים, כעדות הנדבכים התחתונים הגדולים, שחלקם מסותת בסיתות שוליים עם זיז בולט. פתחו של המבנה פונה צפונה, כנהוג ברוב קברי השיח' בארץ. הבניין, שהיה במצב סביר עד סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, נהרס על ידי מתנחלים מהאזור ושרדו ממנו מספר נדבכים של מתאר המבנה בלבד, כולל המחרב שפונה דרומה. על פי מאמר של ספי בן יוסף משנת 1996, במקום "סימני קמיעות בד, סמרטוטי נדר ומנורות שמן של חרס ופח מעידים על שימוש פעיל של תושבי המקום באתר כמקום תפילה, בקשה ונדרים. סמוך לקבר ניצב עץ זית עתיק יומין המטופל בקפידה, וכן עץ אשחר עבות".

כ-200 מטר דרום מזרחית לשיא הגובה, על השלוחה, יש מצפור היקפי על שם רחבעם זאבי.

למרגלות ההר, בגובה של 610 מטר מעל פני הים, נמצאת חירבת א-נג'מה. ריכוז מערות מגורים ומחסנים, שרידי מבנים ובורות מים של יישוב חצי נוודי שהיה במקום במאות השנים האחרונות.

שביל באמצע שביל בצד

שביל באמצע שביל בצד הייתה תוכנית טיולים ששודרה בטלוויזיה החינוכית בין 1986 ל-1990.

כל פרק התמקד באתר אחר בישראל. ראשיתו של הפרק בקליפ שצולם באותו אתר, בו הופיעו זמרים מתחלפים. בהמשך, סייר באתר ספי בן-יוסף, ונתן הסברים אודות האתר. לעיתים, נלווה אליו כסייד-קיק יאצק, דמות שגילם שלמה בר-אבא בפינת הטיולים של התוכנית "זהו זה!". בפרקים מאוחרים יותר התלווה ליאצק רובוט בשם פיצי. לעיתים נלוו לבן-יוסף שחקנים ובדרנים נוספים.

בין הזמרים ששרו משיריהם בתוכנית: בני ברמן (בנחל עמוד), סי היימן (בנהר הירדן), עפרה חזה (בעין פשחה), ורדינה כהן (בנחל תנינים), אושיק לוי (בקיסריה), דורון מזר (בעכו), משינה (בממשית) ועוד.

שם התוכנית שאול מהשיר "שיר עם נקי" שכתב אהוד מנור והלחין וביצע מתי כספי. בשיר מתייחס הביטוי "שביל" לתסרוקות, אך בשם התוכנית המילה שביל משמשת במשמעותה המקורית.

שייח' אבריק

שייח' אַבְּרֵיק הוא אזור של גבעות הסמוך למפגש עמק יזרעאל ועמק זבולון. היישוב העתיק בית שערים שכן בגבעות שייח' אבריק.

ידיעת ארץ ישראל
כללי ארץ ישראלידיעת ארץ ישראל • מחקר אזור בארץ ישראל Aerial view of the Judean Desert (near Masada), Israel 03
תחומי מדע היסטוריהגאוגרפיהגאולוגיהאקליםהחיהצומחהצפרות בישראל
תחומי הפעילות לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיהשל"ח וידיעת הארץ • סדרות חינוך • לימודי ארץ ישראלחוגי סיירותהחקלאות בישראל
מוסדות בתי ספר שדההאגודה הגאוגרפית הישראליתהחברה ההיסטורית הישראליתהחברה להגנת הטבעהחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיההמועצה לשימור אתרי מורשת בישראלהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילןהמכון לארכאולוגיה (אוניברסיטת תל אביב)המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמןהמכון לארכיאולוגיה גליליתהמכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטיהמרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומאהמרכז למיפוי ישראלהעמותה הישראלית לפרהיסטוריההקרן לחקר ארץ ישראליד יצחק בן-צבימכון אבשלוםמכון ישראלי לארכאולוגיהרשות העתיקותשביל ישראל
חוקרי ארץ ישראל בנימין מטודלהאשתורי הפרחייהוסף שוורץאברהם משה לונץאברהם יעקב ברורזאב וילנאייוסף ברסלבישמריה גוטמןצבי אילןיוסי בן-ארציאורי דבירספי בן יוסףשמואל אביצור • ברוך ספיר • מורה דרך
ספרי יסוד ארץ-ישראל: ספר-המסעות •מדריך ארץ ישראלאנציקלופדיה אריאלמדריך ישראלכל ארץ ישראלאנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.