ספירת הנוצרים

ספירת הנוצרים היא השיטה לפיה נמנות שנים יחסית לשנת לידתו המשוערת של ישו. לצד לוח השנה הגרגוריאני התפשט גם מניין השנים הנוצרי בקרב בני דתות אחרות, ועל מעמד הבכורה שלו בתקשורת ובמסחר הבינלאומיים אין כיום עוררין.

בעברית מוסיפים לפעמים למספר השנים את הביטוי "לספירת הנוצרים" או "לספירה" ועל ידי גורמים דתיים יותר "לספירתם" או "למניינם". ברוב השפות האירופאיות מוסיפים AD, ראשי תיבות של הביטוי Anno Domini בלטינית: "בשנת אדוננו" (ביטוי שהומצא על ידי הנזיר הנוצרי דיוניסיוס העניו). כאשר מתייחסים לשנים שקדמו לתחילת המניין, כותבים בעברית "לפני הספירה", ובקיצור לפנה"ס (או לפסה"נ = לפני ספירת הנוצרים), ואילו הביטוי הלטיני הוא Ante Christum Natum (לפני לידת כריסטוס) ובראשי תיבות AC. באנגלית מקובל יותר לכתוב BC, שהוא קיצור של Before Christ ("לפני ישו").

בחוגים אקדמיים מבכרים לעיתים להשתמש בביטויים הנייטרליים יותר מבחינה דתית: Common Era ובראשי תיבות CE, ו-Before Common Era ובראשי תיבות BCE. פירושיהם בהתאמה הם "למניין המקובל" ו"לפני המניין המקובל". גם בעברית ישנו הביטוי הנייטרלי "הספירה הכללית".[1]

תולדות ספירת השנים הנוצרית

מניין השנים הנוצרי לא היה קיים במאות השנים הראשונות להופעת הנצרות. גם המאמינים הנוצרים השתמשו בימי האימפריה הרומית בתיארוכים המקובלים בה.

בתחילה היה מקובל לציין שנה באמצעות אזכור הקונסולים ששלטו בה. מאחר שהגעת השמועה על עלייתו לשלטון של קונסול לחלקיה המרוחקים של האימפריה יכולה הייתה לארוך חודשים, ציינו שנים גם באמצעות נקיבה בשמות הקונסולים, שעמדו בראש בשנה הקודמת. מניין שנים אחר, שהיה מקובל בעיקר בעולם היווני, היה ספירת השנים לפי האולימפיאדות.

שיטה אחרת הייתה המניין "לייסודה של העיר" (רומא). מאחר שהתאריך המדויק היה נושא למחלוקת, לא הרבו להשתמש בתיארוך זה, אולם בפועל התקבלה השנה 753 לפנה"ס כשנה המציינת את ראשית ימי רומא. נראה שהייתה משמעות פוליטית לשימוש במניין זה, שיש בו כדי להעיד על אמונה ביציבותה ובנצחיותה של העיר.

עם כינון הקיסרות הרומית במאה ה-1 לספירה, החל הנוהג לנקוב בשנה למלכות הקיסר. הנוהג הפך לפורמלי רק בתחילת המאה ה-3, ואילו קודם לכן נהגו הקיסרים הקדומים, בהם אוגוסטוס, לנקוב במניין הפעמים שהוענקה להם הסמכות הטריבונית בידי הסנאט הרומי, בניסיון לשמור על מראית עין של רפובליקה.

אופן ספירה אחר השתמש באינדיקציות. לצורכי מיסוי החקלאות, חולק הזמן למחזורים בני חמש עשרה שנה. כל שנה (אינדיקציה) הוזכרה לפי מספרה במחזור. שיטה זו האריכה ימים באימפריה הביזנטית.

כמו כן הונהגו מניינים מקומיים בארצות שונות, למשל על פי תאריך ייסודה של עיר מסוימת או זמנו של שליט אזורי.

בתום ימי רומא

עם התפוררות רומא נעשה השימוש במניין השנים הקיסרי, שעתה צריך היה להתייחס לאימפריה הביזנטית, בעייתי יותר. כאשר במאה ה־6 חדל הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון ממינוי קונסולים, השימוש בתיארוך קונסולרי כבר לא היה אפשרי והתפתחה ספירה המבוססת על בריאת העולם. החישוב נעשה בהתאם לתנ"ך, אך העניק לעולם כמה מאות שנים יותר מאשר הלוח העברי. המניין המדויק היה שנוי במחלוקת בין המלומדים, אך בסופו של דבר התפתח קונצנזוס סביב שיטתו של אוסביוס מקיסריה, שחי בזמן קונסטנטינוס. הספירה הביזנטית המבוססת על בריאת העולם הייתה בשימוש ברוסיה מ-988 עד החלפתה על ידי פיוטר הגדול ב-1700.

שיטת הספירה הנהוגה כיום, "שנת אדוננו" (Anno Domini), הומצאה ברומא ב־525 בידי נזיר בשם דיוניסיוס העניו (Dionysius Exiguus), שעבד על חישוב תאריך הפסחא. הוא תיארך את לידתו של ישו לשנת 1 לפנה"ס. אך כיום הכול סבורים שתאריך זה שגוי,[דרוש מקור] שכן הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס, ועל פי הברית החדשה נולד ישו בשלהי ימי הורדוס:

וַיְהִי בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית־לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ מְגוּשִׁים מֵאֶרֶץ מִזְרָח יְרוּשָׁלָיִם׃ וַיֹּאמְרוּ, אַיֵּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יֻלַּד? כִּי רָאִינוּ אֶת־כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וַנָּבֹא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ׃ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵיהֶם וַיֶּחֱרַד הוּא וְכָל־יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ׃

השנה הראשונה שלאחר לידת ישו היא שנת 1 לספירה, כלומר אין שנה המוגדרת כשנת ה-0. מכאן שכדי לחשב את מספר השנים שעברו מתאריך כלשהו לפני-הספירה, יש להוסיף למניין השנה הנוכחית את הערך המוחלט של השנה המדוברת פחות 1. לדוגמה, בשנת 44 לפנה"ס נרצח יוליוס קיסר בתיאטרון פומפיוס, ולכן בשנת 2011 עברו 2011+44-1 = 2054 שנים מאז הרצח (ולא 2055 שנים כפי שהיה מקום לטעות).

עליית השיטה המקובלת

ויקטור מטורנה בן המאה ה-7 היה ההיסטוריון הראשון, שעשה שימוש רב בשיטתו של דיוניסיוס.

הכומר האנגלו-סקסוני בדה השתמש בתיארוך של דיוניסיוס כשכתב את "ההיסטוריה הכנסייתית של העם האנגלי", שחיבורו הסתיים ב־731. בדה, שחי בצפון אנגליה, מחוץ לגבולות האימפריה הרומית, התקשה להשתמש במניין אחר. המניינים הרומאיים לא היו רלוונטיים עבורו והוא ידע עליהם מעט, כמי שחי באזור שהרומאים איבדו השפעתם עליו עידנים קודם לכן. חילופיהם התכופים של המלכים האנגלו-סקסונים הקשו על שימוש בתאריכים הקשורים להם. בדה גם היה הראשון שהשתמש ב"לפני הספירה".

באירופה התפשטה השיטה בתחילה באזור צרפת ואחר כך הגיעה לגרמניה. לשימושם של הקרולינגים בספירה היה רקע אידאולוגי: הניסיון להתרחק מהמורשת הביזנטית.

בין הספירות האחרות שהיו פופולריות זמן מה הייתה הספירה למרטירים, שתחילתה ב־284, בעלייתו לשלטון של דיוקלטיאנוס, אויבם הגדול האחרון של הנוצרים. בכנסיות הצפון אפריקניות עדיין משתמשים בה.

הייתה גם הספירה למותו (ולא לידתו) של ישו, שתוארך לשנת 29.

שיטות ספירה שונות מזו הנוצרית

במהפכה הצרפתית נעשה ניסיון לעצב לוח שנה חדש, שיתארך את השנים ממנה והלאה. גם האיטלקים הפשיסטים עשו ניסיון לבסס מניין שנים משלהם, שבו התחילה הספירה משנת עלייתם לשלטון, 1922. בקוריאה הצפונית מונים את השנים החל משנת הולדתו של קים איל-סונג, 1912. בטאיוואן משתמשים בספירה שמתחילה אף היא ב־1912, שנת הקמת הרפובליקה בסין. ביפן מונים לפי שנת עלייתו לשלטון של הקיסר הנמצא על הכס באותו זמן.

ביהדות, כמו גם באסלאם, לא נזנח לחלוטין המניין הדתי המסורתי ומשתמשים בו בהקשרים דתיים, אף שלמטרות אזרחיות בדרך כלל דומיננטית יותר השיטה הנוצרית.

התיארוך הנוצרי בקרב יהודים

בקרב החוגים הדתיים בישראל יש המשתמשים בהמחאות ובטפסים רשמיים בתאריכים עבריים בלבד, וכפי הזכות לעשות כן על פי החוק הישראלי. עם זאת, גם בחוגים היותר דתיים אין איסור מוחלט, על השימוש בתאריך האזרחי. יש שמקפידים לכתוב רק את שתי הספרות האחרונות של השנה, שלא ליצור רושם כאילו מונים את הזמן ללידתו של "אותו האיש". כפי שצויין קודם בחלק מחוגים אלה נהוג להוסיף אחרי התאריך את המילה "למניינם" או "לספירתם" (של הנוצרים). ישנם החוששים לדעתו של החת"ם סופר הרואה בציון מספר החודש ניגוד למה שכתוב בתורה "החודש הזה", ראש חודש ניסן, "לכם ראש חודשים, ראשון הוא", ולכן מקפידים לרשום את שם החודש ולא את מספרו.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ דוגמה: סעיף 1 לחוק העתיקות
1

שנת 1 היא השנה הראשונה במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 1 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

132

שנת 132 היא השנה ה-32 במאה ה-2. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 132 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

135

שנת 135 היא השנה ה-35 במאה ה-2. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 135 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

20

שנת 20 היא השנה ה-20 במאה ה-1. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 20 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

200

שנת 200 היא השנה ה-100 במאה ה-2. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 200 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

325

שנת 325 היא השנה ה-25 במאה ה-4. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 325 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

359

שנת 359 היא השנה ה-59 במאה ה-4. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 359 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

37

שנת 37 היא השנה ה-37 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 37 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

41

שנת 41 היא השנה ה-41 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 41 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

66

שנת 66 היא השנה ה-66 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 66 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

68

שנת 68 היא השנה ה-68 במאה ה-1. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 68 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

69

שנת 69 היא השנה ה-69 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 69 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

70

שנת 70 היא השנה ה-70 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 70 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

79

שנת 79 היא השנה ה-79 במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 79 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

9

שנת 9 היא השנה התשיעית במאה ה-1. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 9 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אריסטובולוס הראשון

אריסטובולוס הראשון (ביוונית: Ἀριστόβουλος, ידוע גם בשם יהודה אריסטובולוס; ? - 103 לפנה"ס) היה מלך יהודה והכהן הגדול בין השנים 103-104 לפני ספירת הנוצרים. היה בנו הבכור של יוחנן הורקנוס והראשון שהכתיר עצמו למלך מאז שיבת ציון.

הלוח הגרגוריאני

הלוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני (קרוי בפי דוברי עברית גם לוח השנה האזרחי, לוח השנה הכללי או הלוח הלועזי, על מנת להבדילו מהלוח העברי) הוא לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קנסור הרפובליקה הרומית.

הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי.

על ספירת השנים בלוח הגרגוריאני ראו בערך ספירת הנוצרים.

הלוח היוליאני

לוח השנה היוליאני הוא לוח השנה הקרוי על שמו של יוליוס קיסר, שהנהיג אותו ברחבי הרפובליקה הרומית בשנת 45 לפני ספירת הנוצרים, במקומו של לוח השנה הרומי הירחי. כיום משתמשים ברוב ארצות העולם בלוח הגרגוריאני, שהוא גרסה מתוקנת של הלוח היוליאני. הלוח היוליאני לא עוסק במניין השנים, אלא בקביעת החודשים ובקביעה מתי מתחילה שנה חדשה. מניין השנים הוא עניין שהיה נתון לשיטות ספירה שונות לפי השליטים וכדומה. מניין שנים אחיד נקבע והושרש על ידי דיוניסיוס העניו רק כשש מאות שנה לאחר קביעת הלוח היוליאני. הלוח שימש באימפריה הרוסית עד 1918 וגם כיום הוא משמש חלק מהכנסיות הנוצריות האורתודוקסיות לשם קביעת מועדי החגים (הכנסייה הפרבוסלאבית, הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית ועוד).

מאה (זמן)

מאה היא מושג המציין 100 שנים עוקבות.

ברוב מערכות התאריכים, מאות ממוספרות באופן עוקב. אולם, המאה הראשונה של מסגרת זמן היא "המאה הראשונה" ולא "מאה 0".

מערכות התארוך העתיקות ביותר עשו שימוש בתאריך סידורי ולא יסודי. במערכות כאלו, ניתן לדבר על השנה הראשונה למלכותו של המלך ג'ון למשל. מאוחר יותר צצו מערכות תארוך שהחלו לתת תאריכים החל מיסודה של שושלת, עיר, או דת. מערכות אלה המשיכו להיות סידוריות. אב אורבה קונדיטה סופרת את השנה 1 כשנת היווסדה של רומא. ספירת הנוצרים רואה בשנת אחד כשנת חייו הראשונה של ישו, אם כי מבחינה היסטורית נראה שישו נולד לפחות ארבע שנים קודם לכן. הלוח המוסלמי רואה בשנת אחד כשנת ההג'רה. הלוח העברי רואה בשנה 1 את בריאת העולם.

בלוח השנה הגרגוריאני, לוח השנה הנפוץ ביותר בעולם, השנה הראשונה היא שנת הולדתו של ישו על פי האמונה הנוצרית. לפי הלוח לא קיימת "שנת אפס". לפיכך, המאה הראשונה מכילה את השנים 1-100 לספירת הנוצרים, המילניום הראשון את השנים 1-1000 לספירת הנוצרים וכך הלאה.

מערכות תארוך מודרניות יותר כמו מספור שנים אסטרונומי המשמשת אסטרונומים, מתחילות את הספירה מהשנה אפס. במערכות כאלה נעשה שימוש ב-0 עד 99 לציון המאה הראשונה.

השימוש בקו זמן כרונולוגי המבוסס על ספירת הנוצרים הצליח ליצור אחידות בדיווח על האירועים שונים מההיסטוריה האנושית. שימוש בשנים, עשורים, מאות ואף אלפים להגדרת תקופות היסטוריות מהווה קנה מידה למיקום האירועים מסוימים על ציר הזמן.

השימוש בשנים ובעשורים מתאר אירועים נקודתיים ומגמות לאורך מספר שנים. תקופות היסטוריה ארוכות יותר דוגמת מאות, נפוצו בתקופה המודרנית, תרומת בכך שהשימוש במאות מאפשר לתאר מהלכים היסטוריים ארוכי טווח דוגמת שלטונן של אימפריות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית, מי שלט באילו שטחים לאורך ההיסטוריה האנושית ולאורך אילו תקופות היסטוריות ועוד. שימוש ביחידות זמן של אלפים שנים אינו נפוץ בקרב הקהל הרחב, אלא בעיקר בקרב היסטוריונים החוקרים בין השאר תנועת אוכלוסיות, שינויי אקלים, התפתחות והכחדת מינים וכדומה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.