סעד א-שאזלי

סעד א-שאזליערבית: سعد الشاذلي; תעתיק מדויק: סעד אלשאד'לי; 1 באפריל 1922 - 10 בפברואר 2011) היה רמטכ"ל צבא מצרים בזמן מלחמת יום הכיפורים. תכנן והוציא לפועל את מבצע באדר.

סעד א-שאזלי
سعد الشاذلي
Sahm2007 Shaz
סעד א-שאזלי במהלך מלחמת יום הכיפורים
לידה 1 באפריל 1922
שוברטנה, ממלכת מצרים מצרים (1922-1952)
פטירה 10 בפברואר 2011 (בגיל 88)
קהיר, מצרים מצרים
השתייכות מצרים צבא מצרים
תפקידים צבאיים
  • מפקד גדוד הצנחנים הראשון בצבא מצרים
  • מפקד הכוחות הערביים המאוחדים בקונגו
  • נספח צבאי בלונדו
  • מפקד הכוחות המיוחדים
  • רמטכ"ל צבא מצרים
מלחמות וקרבות
עיטורים
תפקידים אזרחיים
שגריר מצרים בבריטניה ובפורטוגל

תחילת הקריירה הצבאית

שאזלי נולד בשוברטנה שבמחוז אל-ע'רביה.[1] ב-1954 הקים את גדוד הצנחנים הראשון בצבא המצרי והיה מפקדו הראשון. בראשית שנות השישים פיקד על הכוח המצרי שנשלח לסייע מטעם האו"ם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בשנת 1962 היה נספח צבאי בלונדון[2][3]. עוד לפני מלחמת ששת הימים יצא שמו של שאזלי כמפקד משכמו ומעלה. כמו כן נטען כי הוא שחצן ונוהג בתאטרליות. הוא פיקד על כוח אוגדתי מיוחד שנקרא "מג'מועת שאזלי" (מג'מוע - כוח משולב של רגלים ושריון) ונפרש בתקופת ההמתנה, תחילה באזור אל עריש, ומאוחר יותר כתוצאה מהטעייה של צה"ל, עבר דרומה ונפרש באזור ואדי קוריה בין נח'ל וכונתילה. לאחר שצה"ל הבקיע את מתחמי אום-כתף ואבו עגילה והתקדם עד ביר חסנה, נלכד הכוח של שאזלי במזרח סיני וניסה לסגת במהירות לעבר מעבר המיתלה תוך שהוא סופג אבידות כבדות בקרב שריון בנח'ל ובדרכו למיתלה. שאזלי הקדים להמלט מערבה ובכך קלקל את שמו הטוב בקרב הקצונה הישראלית שאף נטתה לזלזל בו לאחר המלחמה (אברהם אדן מעיד כי לאחר מלחמת יום הכיפורים, עיין בפקודות מבצעיות שכתב שאזלי ונתפסו במפקדת הארמייה השלישית והתרשם מאוד מכשרונו הצבאי).[4]

בתקופת מלחמת ההתשה, לאחר שסדרת פשיטות ישראליות על חופה המערבי של התעלה, וביניהן מבצע תרנגול 53 נתפסו ככישלון מצרי, מונה שאזלי למפקד מרחב ים סוף המצרי[5]

רמטכ"ל

Sadat-Octoper-War Staff
שאזלי (שלישי משמאל) במטה הכללי המצרי (מרכז 10) במהלך מלחמת יום הכיפורים.

ב-16 במאי 1971 התמנה שאזלי לרמטכ"ל צבא מצרים[6]. בתפקיד זה היה אחראי לפעול על פי הנחיית הנשיא אנואר סאדאת לבניית הכוח המצרי לקראת ההתקפה במלחמת יום הכיפורים. התוצאה הייתה "הנחיית רמטכ"ל מס' 41" שהיוותה את התוכנית האופרטיבית ללחימת הצבא המצרי בשעותיה הראשונות של המלחמה.

שאזלי היה הוגה הרעיון למתקפה מוגבלת שנתקבלה לתוכנית של מלחמת יום הכיפורים, לאור ההכרה בעליונות הצבאית הישראלית[7]. תוכניתו של שאזלי שיצאה לפועל, הייתה הברחת והעברת כלי נשק, ציוד לחימה ואספקה רבים, בחסות הלילות לעבר החזית המצרית, בערמה ובלי ששמו לב לכך בצד הישראלי. כך שאזלי בעצם בנה את כוחו הרב של צבאו והכין אותו לצליחת התעלה ולחימה ביתר שאת.

קיימת מחלוקת גרסאות ביחס להדחתו של שאזלי מתפקידו. שאזלי עצמו טוען בספרו כי הוא הודח בחודש דצמבר, במהלך שהוסבר על ידי הנשיא, סאדאת, על רקע החיכוכים הרבים בינו לבין שר המלחמה דאז, אחמד איסמעיל עלי[8]. באותו ספר הוא גם מציין כי בשלב מסוים סאדאת החל לטעון כי שאזלי הודח כבר ב-19 באוקטובר, על רקע הצלחת המהלכים הישראליים[9]. גם מספרו של שאזלי ברור כי השאלה המרכזית שעמדה ברקע ההדחה היא חיפוש אחראים להצלחת מבצע צליחת התעלה הישראלי ובאמצעותו כיתור הארמייה השלישית. שאזלי טוען כי האחריות על מאורעות אלו מונחת דווקא על כתפיהם של עלי וסאדאת[10]. טענה נוספת היא כי שאזלי הודח בשל כך שניסה לארגן את הכוח המצרי בצד המערבי של תעלת סואץ, בעוד שמטעמים פוליטיים העדיף הנשיא סאדאת את כוחותיו מכותרים בסיני. כן נטען כי עוד ב-14 באוקטובר החלו החיכוכים בינו ובין סאדאת, כאשר קיבל הוראה להתקדם מעבר לראשי הגשר המבוססים בצד המזרחי של התעלה, על מנת להפחית את הלחץ הישראלי בחזית הסורית שבה היה צבא סוריה במצב קשה. התקפה זו כשלה ובה נגרמו לצבא המצרי אבדות כבדות[5].

על פי היסטוריונים צבאיים הפגין שאזלי בתפקיד הרמטכ"ל מקוריות וחדשנות, כמו גם תכנון מפורט ומדוקדק, שהיה בין הגורמים העיקריים שתרמו להישגי הצבא המצרי בתחילת המלחמה[5].

שגריר מצרים בבריטניה ובפורטוגל

בינואר 1974 דווח על מינוי שאזלי לשגריר מצרים בבריטניה[11]. כנגד המינוי עלו מחאות של יהודים ומצד ישראל בטענה שחיילים מצרים תחת פיקודו של שאזלי הרגו שבויים ישראלים וכי שאזלי יצר קשרים עם נאצים בעת היותו נספח צבאי בלונדון[2].

באמצע 1975 מונה שאזלי לשגריר מצרים בפורטוגל[12]. ביוני 1978 הפיץ לעיתונאים הודעה בו גינה את המשטר במצרים כמשטר רודני ויצא נגד הקטנת צבא מצרים[13]. בעקבות הדברים פוטר שאזלי מתפקידו ונדרש לשוב למצרים. שאזלי סירב לשוב מבלי לקבל ערובות לכך שלא ייענש[14] ועבר לאלג'יריה, בה שימש כיועץ לאש"ף[15]. באותה תקופה חזה שאזלי התמוטטות קרובה של המשטר במצרים בהפיכה צבאית.

שאזלי גם התבטא בפומבי נגד הסכמי קמפ דייוויד[16][17]. אחרי שפרסם, ללא אישור, את ספרו על מלחמת יום הכיפורים, נשפט בהיעדרו על גילוי סודות צבאיים ונדון ל-3 שנות מאסר, אותן ריצה עם שובו למצרים ב-1992. התגורר בקהיר עד מותו.[18]

ספרו "צליחת התעלה"

הספר "צליחת התעלה" נכתב ופורסם בסוף 1978, לאחר פיטוריו[19] כמסה אפולוגטית אל מול הטענות של הממסד המצרי נגדו. הוא תיאר את ההכנות למלחמת יום הכיפורים, את מהלכה ואת המאורעות שאחריה. הוא תיאר את יחסיו הבעייתיים עם שר המלחמה עלי, ואת אי האמון שלו בסאדאת. סוגיה מרכזית שעולה בספר היא המחלוקת בין שאזלי לבין עלי וסאדאת בשאלת מטרות המלחמה.

בשני אירועים מרכזיים שאזלי הציג עצמו כמי שחולק, בשם ההגיון הצבאי על עמדתם. בראשונה - בשאלה שעלתה בין 11 ל-14 באוקטובר - האם על מצרים להמשיך ולפתח את הצלחתה במלחמה עד שלב זה ולהניע כוחות נוספים מעבר לתעלה. זאת, אם כסיוע לסורים ואם כניסיון להגיע עד למעברי הגידי והמיתלה[20]. בעקבות החלטת הדרג המדיני המצרי על המשך התקיפה, מעבר לתוכנית המלחמה על פי שאזלי והכישלון הגדול של המתקפה המצרית ב-14 באוקטובר שחייבה העתקת כוחות מהגדה המערבית של תעלת סואץ אל זו המזרחית ונכשלה כישלון חרוץ, התפנה לדברי שאזלי, השטח ממערב לתעלה לצליחה הישראלית. לאחר מכן, על רקע מהלך הצליחה הישראלי, ביקש שאזלי להסיג כוחות לצד המערבי של התעלה כדי לעצור את מהלך ההבקעה, אך סאדאת ועלי התנגדו בכל תוקף לכל תנועה שכזו[21].

נראה, שניתן לנתח את המחלוקת בין שאזלי לדרג המדיני על רקע הבנת השוני בתפיסת מטרות המלחמה בין הדרגים. בעוד שאזלי מבטא בוויכוח זה את ההגיון הצבאי, התובע מענה ראוי והקצאת עתודה אל מול האפשרויות שניצבות בפני ישראל, נראה כי סאדאת היטיב להבין את ההגיון המדיני שמאחורי תוכנית המלחמה. הימנעותו של סאדאת מאישור נסיגת כוח מצרי כלשהו מן הצד המזרחי של התעלה תאמה את הבנתו (המשותפת עם עלי) כפי שהוא מנסח אותה. נראה שלדידו, על מנת לערער על תורת הביטחון הישראלית, כדי לשנות את מצבו המדיני בצורה שתאפשר את החזרת סיני ואף יותר מכך, עליו להשיג דריסת רגל משמעותית מעבר לתעלה, גם במחיר של הפסדים צבאיים מרחיקי לכת[22].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Joseph A. Kechichian, Commander who stuck to his guns, אתר Gulf News ‏, 13 ביוני 2008
  2. ^ 2.0 2.1 לונדון תאשר מינוי שאזלי לשגריר - למרות המחאות, מעריב, 13 בינואר 1974
  3. ^ צבי לביא, הנשיא החליט שאני צריך להיות דיפלומט, מעריב, 14 במאי 1974
  4. ^ אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 168
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דני אשר, "פרידה מגנרל מצרי", מעריב, 23.2.2011
  6. ^ גנרל שאזלי - רמטכ"ל מצרים, דבר, 17 במאי 1971
  7. ^ גנרל צאדק: רק האל לבדו הציל את מצרים, מעריב, 12 באוקטובר 1986
  8. ^ סעד אלדין אלשאזלי, חציית התעלה (מערכות: 1987) עמ' 218
  9. ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 220
  10. ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 178, וכן עמ' 193-194
  11. ^ שאזלי שגריר מצרים באנגליה, מעריב, 6 בינואר 1974
  12. ^ שאזלי - שגריר בפורטוגל, דבר, 23 במאי 1975
  13. ^ גנרל שזילי: רודנות במצרים, דבר, 20 ביוני 1978
  14. ^ שאזלי: לא אשוב לקאהיר בלי שיובטח שלא איעצר, דבר, 21 ביוני 1978
  15. ^ מצרים בין שאזלי לתוהמי, דבר, 24 באוקטובר 1978
  16. ^ הסכם השלום לא יביא ישועה כלכלית למצרים, דבר, 24 בדצמבר 1978
  17. ^ שאזלי: סאדאת חולה יותר מהיטלר, מעריב, 27 בנובמבר 1978
  18. ^ Joseph A. Kechichian, Commander who stuck to his guns, אתר Gulf News ‏, 13 ביוני 2008
  19. ^ גנראל שאזלי מגלה סודות, דבר, 5 בדצמבר 1978
  20. ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 176
  21. ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 186
  22. ^ אנוואר אלסאדאת, סיפור חיי, (ידיעות אחרונות: 1978), עמ' 250
אור יקרות

אור יקרות היא מילת קוד למערכת ישראלית שמטרתה הייתה לפגוע בניסיון כוחות הצבא המצרי לצלוח את תעלת סואץ, על ידי יצירת חומת אש ועשן סמיך מעל התעלה. הפרויקט פותח במהלך מלחמת ההתשה, במקביל להתבצרות בקו בר לב, אולם לא הופעל במהלך הצליחה המצרית בתחילתה של מלחמת יום הכיפורים.

התוכנית כנראה נועדה לספק תחושת ביטחון ללוחמי המעוזים ולהרתיע את המצרים, שכן היא נבנתה בשל עלותה הגבוהה רק ליד שני מעוזים ("מצמד" ו"חזיון"), כאשר כל מערכת מכסה כ-100 מטרים, בעוד שכל מרחב הגבול (160 ק"מ) נותר פנוי לצליחה. וגם בשני המעוזים הללו היא לא הופעלה, אם בשל סתימתה על ידי כוחות קומנדו מצרים ואם בשל תקלות טכניות. בכל מקרה תועלתה הייתה אפסית לנוכח ממדי הצליחה.

אח"י אילת (ק-40)

המשחתת אח"י אילת, שסימנה הצבאי ק-40, פעלה בשירות חיל הים הישראלי משנת 1956 וטובעה בשנת 1967 על ידי סטי"לים מצריים. באירוע נהרגו 47 ונפצעו 91 מלחים. סך הכל היו 180 אנשים על הספינה

בחיל הים כונו ארבע ספינות בשם "אילת". הראשונה אח"י אילת (א-16), שאחר כך נקראה "מצפן" (1948-1961); השנייה המשחתת "אילת" (ק-40); השלישית, ספינת טילים מדגם סער 2 (1968-1991) והרביעית אח"י אילת (סער 5), מדגם סער 5, הנמצאת בשירות פעיל משנת 1994 בשייטת ספינות הטילים.

אחמד איסמאעיל עלי

אחמד איסמאעיל עלי (בערבית: أحمد إسماعيل علي) (14 באוקטובר 1917 - 26 בדצמבר 1974) היה איש צבא ומדינאי מצרי. כיהן כשר ההגנה וכמפקדו העליון של צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים ב-1973. נחשב לאחד האחראים למתקפה המצרית המוצלחת על קו בר-לב ב-6 באוקטובר 1973, התקפה שהפתיעה את צה"ל ואת ישראל. איסמאעיל נחשב כטיפוס אפור ולא מבריק, אך מנגד, נחשב כמפקד מסור וחרוץ ששם דגש על מקצוענות צבאית והיה חף מיומרה פוליטית.

אל-קאהר (טיל)

אל-קאהר הוא טיל קרקע קרקע בליסטי מתוצרת מצרים לטווח קצר שעצם פיתוחו שימש לתעמולה מצרית אך נתגלה כבעל ביצועים ירודים.

החל מראשית שנות השישים נודע על פיתוח של טיל קרקע קרקע מתוצרת מצרית בעזרת מדענים גרמנים. ב-23 ביולי 1962 פורסם במצרים כי שוגר בהצלחה טיל קרקע-קרקע ששמו אל-קאהר. נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הכריז שהטילים מסוגלים להגיע "דרומית לביירות".

הידיעה עוררה בישראל כעס וחשש והמוסד נתבקש לבדוק את מצב הפרויקט המצרי. משנמצא כי יש בסיס להצהרות בדבר פיתוח הטיל בעזרת מדענים גרמניים הוחל במבצע דמוקלס של המוסד שנועד למנוע את הסיוע של המדענים למצרים ולסכל בכך את תוכנית הפיתוח של הטיל. בשנים שלאחר מכן טילי אל-קאהר גדולי הממדים הופיעו במצעדים הצבאיים כשהם מוצבים על משאיות. במלחמת ששת הימים על אף היותו של הטיל מבצעי לכאורה, לא שיגר צבא מצרים טילי קרקע קרקע כלל.

עם מינויו של סעד א-שאזלי לרמטכ"ל צבא מצרים בשנת 1971, ביקש לברר אודות הטיל הסודי ואת הסיבה לכך שלא נעשה בו שימוש במלחמה. בבירוריו מצא שהפרויקט נזנח ומספר טילים שיוצרו מאוחסנים ללא שימוש. בנוסף, גילה שפותח במצרים טיל נוסף, קטן יותר ששמו אל-זאפר.

בניסוי שיגור שנערך בטיל אל-קאהר לבקשתו של שאזלי ב-23 בספטמבר 1971 הטיל התגלה כפרימיטיבי: טווח פעולתו המרבי 7.5 ק"מ בלבד, משקלו כ-2.5 טון וממדיו עצומים ואינם נוחים לתפעול בתנאי לחימה. רמת הדיוק של הטיל נמוכה אך עוצמת הפיצוץ שלו הייתה גבוהה (יצר מכתש בחול בקוטר של 30 מ' ובעומק 10 מ'). למרות יכולותיו הירודות של הטיל החליט שאזלי להכניסו לשימוש בצבא מצרים.

לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים ביום ה-22 באוקטובר 1973, שעות אחדות לפני הפסקת האש הראשונה, הודיעה מצרים כי שוגרו טילי אל-קאהר לעבר ראש הגשר הישראלי בדוורסואר. בדיעבד, התברר כי היו אלה שלושה טילי סקאד, שהופעלו על ידי צוותים סובייטיים. עוד התברר, כי הם ירו ללא ידיעת צבא מצרים כלל, אלא מתוך רצון של המפעילים הסובייטים לעשות שימוש מבצעי בטיל, שהיה טיל קרקע קרקע חדש. הטילים פגעו בריכוז משאיות תחמושת ישראליות, וגרמו להריגתם של שבעה חיילי צה"ל.ככל הנראה, מעולם לא נעשה שימוש מבצעי בטיל אל־קאהר.

הארמייה השנייה (מצרים)

ארמיית השדה השנייה (בערבית: الجيش الثاني الميداني) היא ארמייה של צבא מצרים שהוקמה ב-1968 ומפקדתה נמצאת באיסמעיליה.

בדרך כלל, מפקד על הארמייה קצין בדרגת לוטננט גנרל שיש לו לפחות 34 שנות ותק בשרות הצבאי. הארמייה מדווחת ישירות למטה הכללי של הצבא המצרי.

זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים

זירת הדרום במלחמת יום הכיפורים הייתה הזירה היבשתית החשובה ביותר במלחמת יום הכיפורים. הזירה החשובה השנייה היא זירת הצפון. הלחימה בזירת הדרום התנהלה בחצי האי סיני, גדותיה של תעלת סואץ והימים הסמוכים לחצי האי. בזירה זו נלחמה ישראל נגד מצרים. הייתה זו הזירה שבה התנהלה הלחימה הקשה ביותר והגדולה ביותר מבחינת היקף הכוחות והציוד. בזירה זו נפלו מרבית הקרבנות של שני הצדדים.

הלחימה נפתחה במטס הפצצה של חיל האוויר המצרי שבעקבותיו באה חציית תעלת סואץ והתקפה רחבת היקף של הצבא המצרי על קו בר לב. צה"ל הצליח בסופו של דבר לייצב את החזית ולחצות את התעלה לצד המצרי ובכך הביא לסיום המלחמה בניצחון טקטי ישראלי.

ללחימה בחזית זו היו השלכות מדיניות ופוליטיות רבות. כיתור מוצבי קו בר לב והשמדתם והאבדות הרבות בחזית זו הניעו תהליכים פוליטיים בתוך ישראל שבסופם נפלה ממשלת המערך כעבור שנים אחדות והליכוד עלה לשלטון. גם הפן המדיני קיבל תנופה בעקבות הלחימה בחזית זו. שנים אחדות לאחר סיום הקרבות נחתמו הסכמים בין ישראל למצרים שבסופם נחתם חוזה השלום. לפי תנאי החוזה הוחזר חצי האי סיני למצרים.

כונתילה

כּוּנְתִּילֶה (ערבית: كونتيلة) היא תחנת דרכים קדומה הנמצאת בצומת דרכים במזרח סיני, באגנו העילי של נחל פארן, כחמישה קילומטרים ממערב לגבול ישראל-מצרים. הצומת מחבר את דרב אל-ע'זה (הדרך מאילת לעזה ולאל עריש) עם דרב אל-חג'. ליד התחנה באר שופעת מים. באזור נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית. בתקופת המנדט הבריטי הוקמה במקום תחנת משטרה ובעת השלטון המצרי היה במקום בסיס צבאי. בשנות הסכסוך הצבאי בין ישראל ומצרים אירעו בכונתילה מספר התנגשויות בין צה"ל והצבא המצרי.

לא רחוק משם נמצאת כונתילת עג'רוד. כדי להבדיל בין השתיים מכנים המקומיים את כונתילה בשמה המלא - "כונתילת ג'ראפי" (ג'ראפי הוא נחל פארן).

ליד משטרת כונתילה זיהה הגאולוג הבריטי שו (Shaw), במהלך המיפוי הגאולוגי של הנגב בשנות ה-40 של המאה ה-20, משקעים אגמיים. זהו "פרט כונתילה" המורכב מחומרי סחף דקי גרגר המשולבים בתלכידי נחלים שבהם נסחפו ושקעו חלוקים עד לגודל של 50-40 ס"מ. בחתך זה משולבים גם משקעים אגמיים שהתפתחו במספר אתרים בנגב הדרומי ובערבה.

כיתור הארמייה השלישית של מצרים

כיתור הארמייה השלישית של מצרים הייתה פעולה התקפית של צה"ל בחזית מצרים בשלהי מלחמת יום הכיפורים. במהלך הלחימה כיתרה אוגדה 162 של צה"ל את הארמייה השלישית המצרית. הפעולה הביאה למתיחות גבוהה בין ארצות הברית וברית המועצות, ובשלב מאוחר יותר להתקרבות מדינית בין מצרים וארצות הברית.

מבצע בדר

מבצע בדר (בערבית عملية بدر, בתעתיק מדויק: עמלית בדר) הוא שמה של התוכנית המצרית היזומה לפתיחת מלחמת יום הכיפורים בגזרתה.

מטרת המלחמה הייתה שבירת הקיפאון על ידי צליחת תעלת סואץ, בניית ראשי גשר והערכות להגנה במערכי הגנה רצופים מוגני נ"מ ומתוגברים בנשק נ"ט לשבירת התקפות הנגד של צה"ל ולדחיקתו מזרחה. התוכנית המצרית הצליחה והשיגה את מטרותיה. אולם עקב בקשת סוריה לנקוט פעולות שיקלו את הלחץ עליה, עזבו בהמשך המלחמה הכוחות המצריים את מערכי המגננה ויצאו להתקפות על הכוחות הישראלים, התקפות שכשלו והסבו למצרים אבידות כבדות. בהמשך הלחימה הצליח צה"ל לאגף את המערך המצרי וכוחותיו צלחו את תעלת סואץ מערבה וכיתרו חלק מהכוחות המצרים שנמצאו ממזרח לתעלת סואץ.

המבצע נקרא כך על שם קרב בדר, אשר מקובל לציינו בתאריך 6 באוקטובר 624, בו ניצחו כוחות הנביא מוחמד כוחות משבט קורייש.

מבצע הלם

מבצע הלם היה המבצע הראשון שביצע צה"ל בעומק מצרים. המבצע נערך ב-31 באוקטובר 1968 ובו פשטו כוחות סיירת צנחנים, מוטסים במסוקי "סופר פרלון", על שלושה יעדי תשתית חשובים במצרים.

מבצעי בוסתן

מבצעי בוסתן הם סדרה של פשיטות של כוחות חי"ר מוסק לעומק מצרים שנערכו במסגרת מלחמת ההתשה במטרה לפגוע במטרות צבאיות או אסטרטגיות ובכך להביא לרגיעה בחזית התעלה.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.פתיחת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

מסדר כוכב סיני

מסדר כוכב סיני (בערבית: وسام نجمة سيناء) הוא מסדר אשר נוסד בשנת 1972 לציון גבורה עילאית ותושיה בקרב וניתן לחברים בכוחות המזוינים במצרים. העיטור ניתן כ-200 פעמים, כחצי מהם לאחר המוות, כאשר הרוב המוחלט של העיטורים ניתנו עבור פעולות במהלך מלחמת יום הכיפורים. כ-15 מתוכם ניתנו לאחר המלחמה, לטייסים וחיילי הכוחות המיוחדים שנהרגו בשנת 1978 בקפריסין.

נח'ל

נַחְ'ל (בערבית: نخل – עץ תמר), ובהגייה מצרית נֶחֶ'ל, היא עיירה במרכז סיני שבמצרים, על צומת הדרכים של ציר אילת–סואץ, הוא תוואי הדרך העתיקה דרב אל חג' אשר שימשה את עולי הרגל ממצרים בדרכם למכה וחזרה, ושל דרך נוספת העולה צפונה לכיוון ביר חסנה וממשיכה אחר כך לאל עריש. נח'ל שוכנת בלב מישורים נרחבים והיא מרוחקת מיישובים אחרים. היישוב הסמוך לה ממזרח, א-תמד, נמצא במרחק 63 קילומטר וגם צפונה, לכיוון ביר חסנה, המרחק הוא דומה. 45 קילומטרים מצפון מערב מצויה ביר תמדה ומדרום אין כלל יישובים בטווח של עשרות קילומטרים. אזור נח'ל שייך לאגן הניקוז של ואדי אל עריש. כמות המשקעים השנתית הממוצעת, שנמדדה בה בראשית המאה ה-20, הייתה 26 מילימטר ב-6.2 ימי גשם. נכון ל-2008 מתגוררים בה 1,082 תושבים [1]. במפקד 2006 היו באזור המנהלי "נח'ל", המשתרע על שטח נרחב של 6,677 קמ"ר, 11,023 תושבים.

פואד אבו זיכרי

פואד מוחמד אבו זיכרי (בערבית: فؤاد محمد أبو ذكري, תעתיק מדויק: פאאד מחמד אבו ד'כרי; 8 בנובמבר 1923 - 26 בינואר 1983) היה מפקד חיל הים המצרי מיוני 1967 ועד ספטמבר 1969, ולאחר מכן, מאוקטובר 1972 ועד נובמבר 1976. לאחר סיום שירותו הצבאי שימש יועץ בענייני הצי לנשיא מצרים, אנואר סאדאת, ולאחר מכן היה סגן שר לענייני תובלה ימית ויושב ראש חברת הספנות FAMCO.

פקודת שובך יונים

שובך יונים הייתה תוכנית המגננה של צה"ל להדיפת מתקפה מצרית בחזית חצי האי סיני. התוכנית הייתה מבוססת על כוחות שהיו פרוסים על תעלת סואץ, וכן על עתודה של כוחות השריון שהיו מרוחקים מתעלת סואץ ועמדו בקו התעוזים. על כוחות אלו היה לסייע לכוחות שעל שפת התעלה ובמעוזי קו בר-לב, לתגבר את המעוזים ולאייש את הסוללה שעל שפת התעלה. כך, על פי התוכנית, ימנע צה"ל מן המצרים את צליחת התעלה. אף על פי שהייתה זו תוכנית מגננה, הרי שהיא לא כללה התמודדות רצינית עם צורך בקרב נסיגה, ופעלה תחת עקרון "אף שעל". זאת, בדומה לתפיסת המגננה הישראלית בחזית רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים

צבא מצרים פתח את מלחמת יום הכיפורים חדור מוטיבציה לנקום את התבוסות הקודמות מידי צה"ל ובמיוחד למחוק את חרפת ההפסד במלחמת ששת הימים. לצורך כך עבר הצבא המצרי התעצמות באמצעי לחימה, אימונים ופיתח טקטיקה במטרה להתמודד עם נקודות החוזק של הצבא הישראלי.

קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

קרב השריון של ה-14 באוקטובר 1973 היה קרב שריון גדול בין צבא מצרים ובין צה"ל שהתרחש ביומה התשיעי של מלחמת יום הכיפורים לכל אורך החזית היבשתית במערב חצי האי סיני. הקרב החל במתקפה מצרית מתוכננת בשישה מוקדים עיקריים, של כוחות שריון, חיל רגלים, ארטילריה, הפצצות אוויריות ופשיטות מוסקות של קומנדו. כוחות צה"ל, שנערכו להתקפה בעוד מועד, הדפו אותה בכל גזרות הלחימה תוך הסבת אבידות כבדות לכוחות המצריים. הניצחון הישראלי היווה נקודת מפנה במערכה בחזית המצרית, ואפשר את פתיחת מבצע אבירי לב - צליחת הכוחות הישראלים לגדה המערבית של תעלת סואץ.

קרבות טקסס ואריזונה

קרבות טקסס ואריזונה הם כינוי שהיה שגור בפי הטייסים לסדרה של קרבות אוויר שהתחוללו ביולי 1969, במסגרת מלחמת ההתשה, ביוזמת חיל האוויר הישראלי, במטרה לשחוק את חיל האוויר המצרי, ובמהלכם הופלו כ-20 מטוסי קרב מצריים. שמם הרשמי של קרבות אוויר אלה הוא "מבצעי רימון".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.