ססטרטיוס

ססטרטיוס או ססטרציוסלטינית: "sestertius", היתוך של semis-tertius, שם-תואר שפירושו "שניים וחצי", נקרא לעיתים גם אספר) הוא מטבע רומאי עתיק שהיה בשימוש בתקופת הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית. לפי פרופ' יעקב משורר זו המטבע מכונה במשנה "טריסית".[1]

Hadrian Sestertius
ססטרטיוס ועליו דמותו של אדריאנוס

תולדות

בימי הרפובליקה הוטבע הססטרטיוס בכסף. מטבע זה ומטבע כסף נוסף, הדנאריוס (denarius), הופיעו לראשונה בסביבות שנת 211 לפנה"ס. שני מטבעות אלו החליפו את מטבע הכסף הקודם, הקוואדריגאטוס (quadrigatus), שהיה בשימוש במהלך המלחמה הפונית השנייה.

ההיסטוריון ישראל שצמן טוען כי שני המטבעות החדשים נוצרו בשל הצורך במטבע כסף חדש שיהיה מתואם עם מטבע הארד, האס (as), שערכו ירד במהלך המלחמה הפונית השנייה.[2]

עם הטבעתו, ערכו של הססטרטיוס היה 2 וחצי איסרים, או רבע דנאריוס. הססטרטיוס סומן באותיות הלטיניות IIS, או HS. באמצע המאה ה-2 לפנה"ס לערך, בעקבות שינוי ערכו של הדנאריוס, שונה גם ערך הססטרטיוס ל-4 איסרים על מנת לשמור על ערכו היחסי לעומת הדנאריוס.

כוח הקנייה של המטבע בתקופת הרפובליקה, לפי שצמן: 50 ליטר חיטה עלו 12 ססטרטים, כ-25 ליטר שמן עלו 30 ססטרצים ושור עלה בין 180 ל 240 ססטרטים.[3]

בתקופת הקיסרות הרומית הפסיקו להטביע את הססטרטיוס בכסף והחלו להטביעו במתכות זולות יותר, כגון ארד.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2006, עמ' 63.
  2. ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1989, עמוד 280. שצמן מבסס את דבריו על עבודתו של קרופורד.
  3. ^ שצמן, שם, עמ' 281. האומדנים נמסרים בספר בדינארים והם הומרו לצורך הערך הנוכחי לססטרטים.
אספר

האם התכוונתם ל...

בלבינוס

דֶקִימוּס קֶלִיוּס קַלְוִוינוּס בַּלְבִּינוּס (Decimus Caelius Calvinus Balbinus Pius Augustus) נבחר כקיסר רומא במשותף עם פופיאנוס על ידי הסנאט בשנת 238. בשנה זו התגלע סכסוך בין הסנאט לבין הקיסר המכהן, מקסימינוס תראקוס, על רקע תמיכת הסנאט בגורדיאנוס הראשון ובנו גורדיאנוס השני שהכתירו עצמם לקיסרים בצפון אפריקה. הגורדיאנים נהרגו לאחר כחודש, אך תמיכת הסנאט בהם יצרה משבר בלתי ניתן לפתרון בינו לבין הקיסר, ולכן נבחרו פופיאנוס ובלבינוס על מנת להתעמת עם מקסימינוס תראקוס ולהדיחו מכסאו. הקיסרים החדשים, אף שהצליחו להתמודד בהצלחה עם מקסימינוס, לא זכו לנאמנותם של חיילי המשמר הפרטוריאני, שהיו מכתיריהם של קיסרים רבים, ונרצחו על ידיהם לאחר שלטון של כשלושה חודשים.

האימפריה הרומית

האימפריה הרומית או הקיסרות הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימי אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. האימפריה הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). האימפריה הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

ישנם כמה אירועים המקובלים על ההיסטוריונים כנקודת המפתח למעבר בין הרפובליקה לקיסרות, בהם: מינויו של יוליוס קיסר לדיקטטור בשנת 44 לפנה"ס, קרב אקטיום (2 בספטמבר 31 לפנה"ס), והחלטת הסנאט להעניק לאוקטביאנוס את תואר הכבוד אוגוסטוס (ב-4 בינואר 27 לפנה"ס).

את התפשטותה החלה רומא העתיקה עוד בימי הרפובליקה, אך היא הגיעה לשיאה בימיו של הקיסר טראיאנוס, כאשר חלשה על שטח של כמעט 6 מיליון קמ"ר. בימי שלטונו של הקיסר הבא, הדריאנוס, נוהגים רבים לראות את ימי שיא עצמתה ושגשוגה התרבותי של האימפריה. מורשתה של האימפריה הרומית ניכרת בשפה, דת, ארכיטקטורה, פילוסופיה, משפטים והממשל באומות רבות ברחבי העולם עד עצם היום הזה.

לקראת אמצע המאה השלישית נקלעה האימפריה הרומית למשבר קשה עקב אי יציבות שלטונית, איומים צבאיים מחוץ לאימפריה וקשיים כלכליים. בסוף המאה הצליח הקיסר דיוקלטיאנוס לייצב את האימפריה, אך שיטת השלטון שהנהיג ב-293, הטטרארכיה, שחילקה את הנהגת האימפריה בין ארבעה שליטים שותפים, רמזה כבר על התפרקותה העתידית של האימפריה. ב-324 איחד הקיסר קונסטנטינוס שוב את האימפריה תחת שלטון של קיסר יחיד. הוא אף העביר את בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס (ביזנטיון) שבפתח מיצר הבוספורוס. ב-395 הוריש הקיסר תיאודוסיוס הראשון את האימפריה לשני בניו, שקיבלו כל אחד מחצית האימפריה. כך נוצרו שתי ישויות: האימפריה הרומית המערבית שבירתה רומא, והאימפריה הרומית המזרחית שבירתה קונסטנטינופול.

הקיסרות הרומית המערבית התפוררה בהדרגה בלחץ פלישות העמים הברבריים, ורומא איבדה את שליטתה על רוב שטחיה. בשנת 476, כאשר הקיסר האחרון רומולוס אוגוסטולוס הודח על ידי אודואקר, היא חדלה להתקיים. הקיסרות הרומית המזרחית, או כפי שהיא מכונה בפי היסטוריונים מודרניים, הקיסרות הביזנטית, התקיימה עד לשנת 1453 עם כיבוש קונסטנטינופול על ידי האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט השני. עם מותו של הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטינוס האחד עשר, בקרב על העיר חדלה להתקיים גם הקיסרות הרומית המזרחית.

היסטוריה צבאית של איטליה

ההיסטוריה הצבאית של איטליה מתמשכת על פני כ-2,500 שנים החל מנפילתו של לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, מלכה האחרון של ממלכת רומא בשנת 509 לפנה"ס, המשך בתקופת הקיסרות הרומית, עבור באיחוד איטליה ועד לימינו אלה. חצי האי האיטלקי היה שדה להתרחשותם של עימותים צבאיים במשך כל ההיסטוריה של אירופה.

המשמר הפרטוריאני

המשמר הפרטוריאני (בלטינית: praetorianī) היה כוח מיוחד המורכב משומרי הראש של קיסרי רומא. המשמר הוקם על ידי אוגוסטוס, ופוזר על ידי קונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה.

טיטוס פומפוניוס אטיקוס

טיטוס פומפוניוס אטיקוס (באנגלית: Titus Pomponius Atticus; ‏109 לפנה"ס - 32 לפנה"ס), חבר בולט במעמד הפרשים וחברו הקרוב של מרקוס טוליוס קיקרו. אחותו הייתה נשואה לאחיו של מרקוס, קווינטוס טוליוס קיקרו.

מטבעות ארץ ישראל

מטבעות ארץ ישראל שימשו כאמצעי תשלום בשווקים ותרומה לצורכי ציבור בארץ ישראל מאז העת העתיקה, ועד הקמת מדינת ישראל. מלבד שמותיהם הרשמיים, המטבעות כונו בשמות שונים, על ידי תושבי הארץ.

מטבעות רבים ושונים הלכו בארץ ישראל; חלקם שהוטבעו בה וחלקם שהובאו מרחוק, בשל היותה ארץ מעבר בין יבשות, אומות ותרבויות שונות, ובכלל זה עולי רגל וחיילים צבאות ופקידי מנהל של כובשים מארצות שונות, ועקב משלוחי התרומות של יהודי התפוצות ליהודי הארץ.

מלחמת גאליה

מלחמת גאליה (בלטינית: Bellum Gallicum) הייתה מלחמת כיבוש שניהלה הרפובליקה הרומית המאוחרת כנגד השבטים הקלטיים השונים בשטח גאליה העתיקה בין 58 ל-50 לפנה"ס. היא הסתיימה בניצחון רומאי ובכיבושה של גאליה על ידי הרפובליקה הרומית. יוליוס קיסר, שפיקד על הצבא הפולש, יזם את המערכה במטרה להאדיר את שמו ולזכות ביוקרה הפוליטית המתלווה לכיבוש ולסיפוח שטחים חדשים. במהלך המלחמה ניצל קיסר לתועלתו את הסכסוכים בין השבטים השונים. גאלים רבים שירתו בצבאו, בעיקר בחיל הפרשים, שיתפו עמו פעולה וסיפקו אספקה לצבאו.

המלחמה ארכה תשע שנים, ובמהלכן הצליח יוליוס קיסר לכבוש את כל שטחה של גאליה, לפלוש פעמיים לאי הבריטי, ואף לחצות את נהר הריין ולהפיל את חיתתו על השבטים הגרמאניים. המלחמה לוותה בהרס רב וגרמה לפגיעה קשה באוכלוסיית גאליה. הצבאות הגאלים הובסו, והתושבים שהתנגדו לכיבוש הרומי נטבחו או נמכרו לעבדות. ההשתלטות על גאליה הסתיימה אמנם בשנת 51 לפנה"ס, אך קיסר נותר בה גם במהלך שנת 50 לפנה"ס. האוצרות שנשדדו מגאליה, ומכירת מקומיים רבים לעבדות העשירו את קיסר ואת מקורביו.

כפי שציפה יוליוס קיסר, המלחמה העלתה את קרנו בעיני הרומאים ושימשה לו קרש קפיצה לעמדת מתחרה בכיר על השלטון. הצבא, שאיתו כבש את גאליה, ראה בו מנהיג נערץ והעניק לו גם את הניצחון במלחמת האזרחים שפרצה שנה מתום המערכה. כתוצאה מכך הפך קיסר לדיקטטור לכל ימי חייו.

מתקנים לגידול יונים בארץ ישראל

גידול יונים בעולם העתיק היה ענף כלכלי חשוב בעיקר בתקופות הקלאסיות (הלניסטי-ביזנטי). ידועים מתקני קולומבריום החל מהתקופה ההלניסטית, רבים מהם נחצבו במערות ברחבי יהודה ופלשת. החל מן התקופה הרומית החלה בנייה של מתקני שובך לגידול יונים בסמוך לכפרים ושטחים חקלאיים. אז החל גם הניצול של היונים לא רק לבשר אלא גם לדשן.

סימן הדולר

סימן הדולר ($) הוא סמל המשמש בעיקר כדי לציין יחידות שונות של פסו ודולר במטבעות לאומיים ברחבי העולם. השימוש הראשון בסימן תועד בשנות ה-70 של המאה ה-18 במטבע הפסו הספרדי-אמריקאי, הידוע גם בשם "דולר ספרדי", זאת בעסקים שבוצעו על ידי בריטים, אמריקאים, קנדים ומקסיקנים בתחומי המושבות הספרדיות באמריקה.

כשרוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני, משתמשים בסימון $US או בקיצור התקני USD ‏(United States Dollar).

פיניקים

פיניקים היו עמים כנעניים ממוצא שמי, אשר ישבו במקור ברצועת חוף צרה המשתרעת בין רמיתה (לטקיה של היום) בצפון סוריה ועד העיר עכו, ומאוחר יותר גם לאורך מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל.

ההתיישבות הפיניקית הראשונה לאורך החוף הלבנוני החלה בסביבות האלף השלישי לפנה"ס ובדומה לעמים כנעניים אחרים התגוררו הפיניקים בערי מדינה, אשר המרכזיות בהן היו צור, צידון וגבל, שברוב המקרים היו יריבות זו לזו. עם זאת, היה הבדל משמעותי אחד בין כנענים יושבי פנים הארץ לפיניקים. הפיניקים היו יורדי-ים שיסדו מושבות רבות ברחבי אגן הים התיכון ועסקו במסחר ימי פורה. בין המושבות המפורסמות אותן הקימו הפיניקים ניתן למנות את עתיקת (העיר העתיקה) וקַרְתְּ חַדַשְתְּ (העיר החדשה) שנוסדו על ידי יורדי ים פיניקים בהנהגת הנסיכה דידו, אותן כינו הרומאים בהתאמה אוטיקה וקרתגו. מושבות אלה, בייחוד קרתגו, היו מהיריבות המרות של רומא.

פנינה

פנינה (וכן מרגלית) היא אבן חן הנוצרת לעיתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעיתים בקונכיות שבלולים. זוהי אבן חן נפוצה מאוד, והיא החשובה מבין אבני החן שמקורן ביולוגי (ולא מינרלי, כרוב סוגיהן של אבני החן).

קווינטוס רוסקיוס גאלוס

קוינטוס רוסקיוס גאלוס (בערך 126 לפנה"ס - 62 לפנה"ס) היה שחקן רומאי.

תנו לקיסר את אשר לקיסר

"תנו לקיסר את אשר לקיסר" הוא תחילתו של משפט המיוחס לישו ורשום בבשורות הסינופטיות הרשומות בברית החדשה. נוסח המשפט המלא הוא "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים" (ביוונית: Ἀπόδοτε οὖν τὰ Καίσαρος Καίσαρι καὶ τὰ τοῦ Θεοῦ τῷ Θεῷ; באנגלית, תרגום המלך ג'יימס: Render unto Caesar the things that are Caesar's, and unto God the things that are God's; באנגלית מודרנית Give to Caesar what belongs to Caesar, and give to God what belongs to God (הבשורה על פי מתי, כ"ב, 21).

זהו אחד הביטויים המוכרים והמצוטטים מהברית החדשה, והוא מצוטט באופן נרחב בדיונים הנוגעים ליחסי דת ושלטון (דת ומדינה). המשפט המקורי בא בתגובה לשאלה שנשאל ישו, האם יהודי מאמין נדרש לשלם את המס לקיסר. השאלה ותשובתו של ישו פותחים דיון נרחב בשאלה כיצד נדרש האדם המאמין להתייחס לסמכות המדינה הארצית, כאשר היא עומדת בסתירה או באי-התאמה לאמונותיו שלו או לציוויי האל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.