סנהדרין

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

The Sanhedrin in session 2013-12-25 00-59
כינוס הסנהדרין, איור משנת 1883

מקור השם

מקור המילה ביוונית: συνέδριον (תעתיק: סִינְהֶדְרִיוֹן), ופירושה המקורי "מועצה" או "מקום כינוס" (מילולית: ישיבה ביחד). כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה. המילה התקבלה בלשון חז"ל, שהושפעה מהלשון היוונית, ומבחינה דקדוקית נוקטים לגביה לשון נקבה ("הסנהדרין יושבת", "הסנהדרין דנה" וכדומה). בתקופות מאוחרות יותר, נדרש השם כנוטריקון של "שונא הדרת-פנים בדין"[1].

מקור סמכותה

התורה עוסקת במקרה שבו מתעורר ספק הלכתי שאין לו פותר ומצווה כי במקרה כזה יש לפנות אל הסמכות ההלכתית הנמצאת במקום שבחר ה'. התורה מצווה להישמע לפסיקת ההלכה המתקבלת על ידי אותה סמכות, ואף מאיימת בעונש מוות על מי שלא יקבל אותה:

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ – תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.

בתורה שבעל-פה, "המקום אשר יבחר ה'" מתפרש כבית המקדש שבירושלים, והסמכות ההלכתית שהייתה שם בתקופת חז"ל היא הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבעזרת בית המקדש, ושאבה את סמכותה ממקום זה. לכן, כאשר הסנהדרין אינה יושבת שם היא מאבדת את סמכותה[2].

חז"ל פירשו שעונש המוות מתייחס למקרה של "זקן ממרא" – אחד מן החכמים הסמוכים שאינו מקבל את הסמכות העליונה של הסנהדרין, ומורה הלכה למעשה בניגוד לדבריה.

דירוג בתי הדין ותפקידיהם

הסנהדרין היא חלק ממערך בתי הדין, המורכב משלושה סוגי בתי דין, ולכל אחת מהן סמכות שונה:

  • בית דין של שלושה דיינים, שרשאי לדון בדיני ממונות (הלוואות, גזילות, חבלות, וכיוצא בהן). בית דין מסוג זה נוהג אף בחוץ לארץ.
  • בית דין של עשרים ושלושה דיינים ("סנהדרי קטנה"), אשר רשאי לדון אף בדיני נפשות. בית דין כזה היו מעמידים בכל קהילה יהודית בארץ ישראל שיש בה יותר מ־120 (לפי דעה אחרת: 230[3]) אנשים, ועוד אחד לכל שבט ושבט[4]. בית דין זה נוהג אף הוא בחוץ לארץ, אך לא יותר מאחד בכל מחוז.
  • הסנהדרין, שהיא בית דין של שבעים ואחד דיינים ("סנהדרי גדולה"; יש הסוברים שהסנהדרין כללה רק שבעים דיינים). הסנהדרין מוסמכת לדון בדיני נפשות חמורים במיוחד (מיתתו של נביא שקר, אנשי עיר הנידחת ועוד).
בנוסף, הסנהדרין פוסקת הלכה לכל ישראל בכל המחלוקות המתעוררות בדיני תורה, ועל פי תורת ישראל, חייבים הכול לעשות על־פי הוראתם. עניינים נוספים הנוגעים לעם ישראל היו גם הם בסמכותו של בית הדין הגדול, כגון קידוש החודש, עיבור השנה, מינוי כהן גדול, מינוי "סנהדרי קטנה" בכל עיר ועיר, ועוד.

חברי הסנהדרין

בתלמוד הבבלי, פירט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין:

"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..."

על סמך הנאמר בתלמוד, אפיין הרמב"ם (בספרו משנה תורה) את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין. עיקרן הוא:

  • אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם.
  • ואין מעמידין בסנהדרין אלא כוהנים ולויים וישראליים מיוחסים, הראויין להשיא לכהונה.
  • אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.
  • כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן[5].

כהנים ולוויים

הכהנים והלוויים שימשו בהיסטוריה גם כדיינים בסנהדרין, ולהלכה נפסק שמצווה (אך לא חובה) למנות אותם בכל הרכב של הסנהדרין[6].

יש שטענו כי רצוי למנות כהן כנשיא הסנהדרין, שיכהן כסמכות הרוחנית העליונה אליה פונים בשאלות קשות[7].

הקשר בין כוהנים ולויים לבין הסנהדרין מופיע לראשונה בפסוק מספר דברים: "... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט." (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ח'.)

קשר זה מופיע במקורות מקראיים נוספים:

  • בעד שקר: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה' לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם." (ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ט"ז.)
  • בעגלה ערופה: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ... וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע." (ספר דברים, פרק כ"א, פסוק ה'.)

מקור נוסף להלכה זו נמצא במדרש תנאים, שם כתוב: "כל סנהדרין שהיא משולשת הרי זו משובחת". לפי פירוש המלבי"ם, כוונת המדרש היא שמומלץ לסנהדרין כי שליש מהדיינים בה יהיו כוהנים, שליש – לויים ושליש – ישראלים[8].

היסטוריה

ייסודה ומיקומה

Schott Temple of Solomon Sanhedrin
לשכת הגזית מתוך מודל בית המקדש הראשון של גרהרד שות, סוף המאה ה-17

הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים", הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו – הכנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין נטלו חז"ל מ־70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר, י"א, ט"ז-י"ז).

מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה בתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה, ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג, מפני שרשאים בתי־הדין לפסוק גזר־דין מוות רק כשבית־הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית.

גלותה וביטולה

לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום:

גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית־שערים, ומבית־שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא.

הדעה הרווחת היא שהסנהדרין הפסיקה לפעול סמוך לזמן ביטול הנשיאות, בשנת 425 בהסתמך על חקיקה רומית שביטלה את סמכותה. עם זאת, ישנן ראיות המרמזות על שרידי סנהדרין עד לפחות המאה השמינית.

לאחר חורבן הבית, ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא (הסתיים ב־135), בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה, עברה הסנהדרין לגליל. היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא - נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה אתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה.

לצד חוקרים המצדדים בהמשך קיום הסנהדרין לאחר ימי מרד בר כוכבא[9], קיימים גם חוקרים הטוענים כי אין כל ראיה לקיומו של גוף מרכזי הקרוי "סנהדרין" לאחר המרד. י' לוין טוען: "השם 'סנהדרין' כמעט שאיננו מופיע בתיאורי תקופה זו. השימוש במונחים העשויים להעיד על קיומו של מוסד כזה הוא נדיר למדי, ואף מוגבל לסוף המאה הראשונה או לראשית השנייה."[10]. לטענתו, לא נזכר במקורות גוף עליון דתי או שיפוטי, ומונחים, כגון ועד, בית הוועד, בית מדרש ועוד ביטויים דומים - מכוונים כולם להתכנסויות של בתי דין מקומיים, או להתכנסויות חכמים לשם לימוד.

71 חברי הסנהדרין היו העילית הרוחנית של העם היהודי. רבן גמליאל השני הוא מהבולטים שבחברי הסנהדרין הגדולה, ולפי המסורת מרדכי היהודי היה בין חברי כנסת הגדולה, גלגולה הקודם של הסנהדרין.

ניסיונות לחידוש הסנהדרין

לאחר ביטול הסנהדרין, היו ניסיונות שונים במהלך השנים לחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין.

במחצית השנייה של המאה הי"א לסה"נ הפכה חיפה למרכז יהודי חשוב ליהודי הגליל, לאחר שישיבת גאון יעקב בראשותו של ר' אליהו הכהן גלתה מירושלים לצור, וחיפה נבחרה כמרכז הסמלי לריבונות הגאונות הארץ-ישראלית בראשות ר' אליהו הכהן. באירוע רב רושם שנערך בחיפה בהושענא רבה בשנת 1082 לסה"נ קידש ר' אליהו הכהן את השנה, חידש את הגאונות והסמיך 'חברים בסנהדרין הגדולה'. תיאור המאורע המופיע במגילת אביתר, שחוברה בידי אביתר בנו של ר' אליהו הכהן ונמצאה בגניזה הקהירית, מספר על הגעתו של ר' אליהו הכהן לחיפה "לקדש את השנה, וחידש את הגאונות ואת הסמיכה בבית הוועד נגד כל בני ישראל, וישם אלות נמרצות וקללות נחרצות על כל חולק ומפליג ועל כל גוזל ומשיג גבולין, וכתוב בספר התקנה והסמיכה, וחותם ידו ויד כל החכמים בו". אך למרות אירוע חשוב זה המצביע על חשיבות המקום בעיני יהודי ארץ ישראל, הביא הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לחורבן היישוב היהודי בחיפה, ור' בנימין מטודלה העובר בה בסביבות 1170 לסה"נ [ד"א תתק"ל] כבר לא הזכיר קהילה יהודית במקום.

קרוב לחמש מאות שנים מאוחר יותר הוביל מהר"י בירב ניסיון נוסף לחידוש הסמיכה. מהר"י בירב סמך, על פי שיטתו, ארבעה חכמים, שסמכו חכמים נוספים, אך לא התיימרו לחדש את הסנהדרין. בניסיונות חידוש הסנהדרין המאוחרים יותר לא נסמך בפועל איש. מהר"י בירב, וכן הבאים אחריו, נתלו במה שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה[11], וגם בהלכות סנהדרין שבמשנה תורה: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים"[12].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבי עובדיה מברטנורא, בפירושו למשנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"א, וכן במהרי"ל בליקוטים. ביאורים נוספים: בגיליון הגהות על הספר 'יד רמה' [מסכת סנהדרין דף טז ע"ב] סנהדרין - נוטריקון 'שונאי דורון'. ובפסיקתא [הובאה בזכירה לחיים פלאג'י על שה"ש דף פד ע"ב] סנהדרין - "מסיני מהדרין ומיישרין".
  2. ^ כך למשל דרשו: "'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא' – מלמד שהמקום גורם" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד ב').
  3. ^ דעת רבי נחמיה במשנה, מסכת סנהדרין, פרק א', משנה ו'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ט"ז, עמוד ב'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב'
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב', הלכה ב'
  7. ^ פירוש הרד"צ הופמן, לספר דברים, עמ' שיח.
  8. ^ המלבי"ם הוסיף כי הסנהדרין של נחמיה בן חכליה הייתה מורכבת בצורה זו, ועשרים ושלושת הכהנים המנויים בחתימת כתב האמנה (שיבת ציון) המוזכר בספר נחמיה הם הם עשרים ושלושת הדיינים החברים בבית הדין של הכהנים. (ספר נחמיה, פרק י', פסוק ב'), על פי פירוש המלבי"ם שם. ראו גם: הרב יקותיאל גרינוויילד, האם היו שלשה בתי דינים בירושלים?.
  9. ^ למשל: א' אופנהיימר, בתי מדרשות בארץ-ישראל, עמ' 80.
  10. ^ י' לוין, מעמד החכמים, עמ' 48.
  11. ^ על מסכת סנהדרין, פרק א', משנה א'
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ד', הלכה י"א
אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

ארבע מיתות בית דין

ארבע מיתות בית דין הן שיטות ההוצאה להורג שבאמצעותן, על פי ההלכה, מתבצע עונש מוות, כחלק ממערכת דיני הנפשות במסגרת הענישה בהלכה.

על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כך שמאז סוף ימי בית שני ענישה זו אינה מתקיימת.

גזר דין מוות והוצאה להורג יכול להיגזר רק על ידי "סנהדרין קטנה", בתי דין של 23 דיינים שישבו במקומות שונים בארץ, למעט מספר עבירות מצומצם שנידונו רק על ידי הסנהדרין הגדולה. דיני ארבע מיתות בית דין נדונים בפירוט במסכת סנהדרין.

בית דין (הלכה)

בהלכה, בית דין הוא מוסד בעל סמכות שיפוט, בדומה לבית משפט במשפט החילוני. גדלו המינימלי הוא שלשה דיינים. בידי בית הדין הסמכות לשפוט ומתוקף כך להעניש, לעשות צדק ממוני, ובבית דין המורכב מ-23 או 71 אפילו לפסוק עונש מוות. לבית הדין הגדול (הסנהדרין) ישנה גם סמכות השקולה לחקיקה.

בן סורר ומורה

בן סורר ומורה הוא מקרה המוזכר בתורה, שבו נער מתנהג בדפוס קבוע גם לאחר שהוזהר, בהתנהגות של נהנתנות מופרזת בזלילת מזון והשתכרות, תוך זלזול בהוריו ואי ציות להם. על פי התורה דינו הוצאה להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו מזקני העיר היושבים בדין.

חז"ל מבארים בדרשת הפסוקים שהמדובר הוא בנער בן 13, ושבנהנתנותו הוא גם גונב מהוריו את הבשר והיין שאותם הוא 'זולל וסובא'. כמו כן חז"ל מבארים שהסיבה להריגה זו היא כדי למנוע ממנו לעשות מעשים חמורים יותר בעתיד.

על פי ההלכה, להיתכנות מצב כזה המאפשר לדון למיתה נדרשים תנאים כה רבים, כך שהמקרה נדיר ביותר. יש שטענו שהוא מעולם לא קרה ולא עתיד לקרות.

גוי

גוי או נוכרי הוא כינוי יהודי לכל אדם שאינו יהודי.

משמעות המילה "נוכרי" היא "זר". המילה "גוי" מופיעה פעמים רבות במקרא בהקשרים שונים. על פי משמעותה המילולית המקורית, היא זהה ל"עם", ומכאן הכוונה לאדם המשתייך לעמי העולם, ולא לעם ישראל.

דיין (הלכה)

דיין הוא שופט בבית דין הלכתי. בהרכב בסיסי של בית דין לאורך הדורות היו שני דיינים מן השורה לצד אב בית הדין.

דיני ממונות

בהלכה, דיני ממונות הם תחום נרחב בו עוסקת בעיקר פרשת משפטים שבספר שמות, והמסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא במשנה ובתלמוד. דינים אלו הם מורכבים ומקיפים כמות גדולה של תחומים; יחסי שותפות ושכנות, יחסי מזיק וניזק, הלכות קניינים, גזל ועוד. בהלכה כמה מושגים ייחודיים למשפט העברי בתחום דיני הממונות, כגון מיגו, גרמא בנזיקין, חלוקה קטגורית של מזיקים לארבעה אבות נזיקין ואחרים.

התראה (הלכה)

התראה הוא מונח הלכתי המתאר מצב בו חוטא העומד לבצע עבירה מוזהר על ידי אחרים (יש שטוענים כי אלו העדים) כי הדבר אסור, עליו לחדול ממנו וכי הוא עלול להיענש. ההתראה היא תנאי הכרחי בהלכה על מנת להביא לחיוב פורמלי בעונש גופני, כגון עונש מוות או מלקות, וכשבית-הדין דורשים וחוקרים את העדים, הם מחויבים לשאול האם התקיימה התראה. התראה היא תנאי הכרחי להענשת חוטא - אך בלתי מספיק; התנאי הנוסף הוא עדים.התנייתה של הענישה הגופנית בהתראה ייחודית למשפט העברי. לעומתו, בשיטות המשפט האחרות התקבע הכלל המבוסס על האתיקה של אריסטו: "אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש".

לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג', עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

מכשפה

מכשפה היא אישה העוסקת בכישוף. לפי אמונות עממיות, למכשפה כוחות מאגיים והיא משתמשת בהם בדרך כלל כדי להזיק לבני אדם. לעיתים היא יוצרת בריתות עם שדים ועם השטן. במהלך ההיסטוריה נרדפו נשים רבות בחשד לכישוף. נשים מכשפות מהוות מוטיב שכיח באגדות עם.

מסכת מכות

מַסֶּכֶת מַכּוֹת היא המסכת החמישית בסדר נזיקין במשנה, בתלמוד ובתוספתא, ובאה מיד לאחר מסכת סנהדרין. לעיתים היא נקראת "מסכת מלקות" על-שם עונש המלקות שבו עוסק פרקה האחרון.

במשנה כוללת המסכת 3 פרקים ובתוספתא יש בה 4 פרקים. על כל שלושת פרקי המסכת מצוי תלמוד בבלי ואורכו בש"ס וילנא - 23 דפים. בתלמוד הירושלמי יש גמרא רק על שני הפרקים הראשונים של המסכת.

על-פי אחת הדעות, מסכת מכות היא חלק ממסכת סנהדרין (ראו בהקדמת הרמב"ם למשנה), והופרדה ממנה מאוחר יותר.

לפי החיד"א, לימוד מסכת זו מהווה סגולה להנצל מהרהורים רעים[דרוש מקור].

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות באמונה מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן, יביא שלמות בתורה ומצוות ושלום עולמי. בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א, ג).

רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

עשרת השבטים

עשרת השבטים הם עשרה שבטים מתוך שנים עשר שבטי ישראל, אשר לפי המסורת המקראית הוגלו לאחר כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור ומאז לא נודע גורלם. העיסוק בגורל עשרת השבטים הוא עתיק יומין ואוניברסלי. במהלך השנים הועלו מספר השערות לגבי שיוך עמים כצאצאים של עשרת השבטים, אולם לא נמצאו הוכחות ברורות.

רב כהנא מפום נהרא

רב כהנא מפום נהרא (מכונה גם: רב כהנא השלישי) היה אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי, עמד בראש ישיבת פום נהרא.

הוא היה כהן ממשפחת עלי הכהן.

בימי נעוריו למד אצל רב יהודה, אחרי פטירתו הוא שימש גם את רבה, ולמד אצלו את מסכת סנהדרין יחד עם חבירו רב ספרא. הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רב ספרא חבירו, ולמד אצל זעירא ואצל רבי אבהו. כן למד אצל רבי חייא בר אבא, שגם התפלל עבורו שיאריך ימים, ואכן ברכתו התקיימה.

אחרי תקופה מסוימת חזר לבבל, ואז קבע את ישיבתו בפום נהרא, שם למד רב אשי, שהפך להיות תלמידו המובהק. שהתייחס אליו בכבוד מיוחד, ואף על פי שרב אשי ראה גם באמימר את רבו וקרא לו בלשון כבוד "מר", לא עשה זאת כאשר עמד בפני רב כהנא.

היה חברו של רב נחמן בר יצחק, וביחד נשאו תוכחותיהם על "גסי הרוח" (עשירי העם, המתערבים במינוי דיינים ופרנסים), אשר ברוממות לבם ובעשרם כי רב, ישכחו את חובותיהם.

ישיבתו של רב כהנא בפום-נהרא הייתה כפופה לישיבת סורא, אך עם פטירתו של רבא והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לבסס את הקשר בין ישיבתם, לישיבת פום נהרא. רב כהנא הספיד בפום נהרא את רב זביד מנהרדעא, שהיה רבו מצד שני נותר קשר גם עם הישיבה בסורא, ומהציטוטים בתלמוד נראה כי רב יימר שהיה ראש ישיבת סורא במתא מחסיא הושפע מרב כהנא.

ריש לקיש

ריש לקיש או רבי שמעון בן לקיש (בר"ת: ר"ל או רשב"ל) היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל.

פעל בטבריה בדור השני לאמוראים, במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה, ושימש כתלמיד חבר ובר פלוגתא מרכזי של גיסו, רבי יוחנן.

תחיית המתים

תחיית המתים הוא מושג הקיים בדתות ובאמונות שונות, ומבטא אמונה בכך שבעתיד יקומו בני האדם המתים לתחייה.

ביהדות, האמונה בתחיית המתים היא אחת מי"ג עיקרי האמונה והיא מרכיב חשוב בתורת הגמול שלה.

תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי הוא חיבור שבו מסוכמת הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5, בין אלו שהתגוררו בבבל ובין המתגוררים בארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות, בצורה של ביאור והרחבה לששת סדרי המשנה.

בנוסף לתוכן האמוראי, מצויים בתלמוד קטעי עריכה וקישור שנכתבו בתקופה מעט מאוחרת יותר בידי עורכים בבליים מדור הסבוראים, שחלק מדבריהם משוקעים בתלמוד עצמו. מלבד המשנה מביא התלמוד גם מובאות תנאיות אחרות, שלא נכנסו לסדרי המשנה, המכונות "ברייתות" - חיצוניות (חלקן מוזכרות גם במדרשי התנאים: מכילתא, ספרא וספרי, בתוספתא ובמקומות אחרים).

שפת התלמוד הבבלי היא שילוב של עברית משנאית (בציטוט המשנה וציטוט דברי אמוראים מוקדמים) וארמית בבלית (בטקסט הפרשני). התלמוד הבבלי הוא בעל היקף גדול, ובמהדורות השגרתיות – שבהן נדפס התלמוד כשאליו מסופחים אוסף של פרשנים ופוסקים שונים – הוא מודפס ב-20 כרכים. החל מהדפסת ש"ס ונציה בשנים 1520–1523, נקבעה "צורת הדף", שקבעה את עיצובם וחלוקתם של דפי התלמוד והמפרשים שלצדם. חלוקה זו נשמרה גם במהדורת וילנא, שהיא הבסיס למהדורות הנפוצות של התלמוד הבבלי עד לימינו. לפי חלוקה זו מצויים בתלמוד הבבלי 2,711 דפים.

הסנהדרין
מונחים נשיאאב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנהבית דיןמשפט עברישבעים הזקניםכנסת הגדולהסמיכת זקנים
נשיאי הסנהדרין יוסי בן יועזריהושע בן פרחיהיהודה בן טבאישמעיההלל הזקןשמעון בן הללרבן גמליאל הזקןרבן שמעון בן גמליאל הזקןרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאלרבי יהודה הנשיארבן גמליאל ברבירבי יהודה נשיאהרבן גמליאל הרביעירבי יהודה נשיאה השניהלל נשיאהרבן גמליאל החמישירבי יהודה נשיאה השלישירבן גמליאל השישי
מקומות מושב הסנהדרין לשכת הגזית • חנות • ירושליםיבנהאושאיבנהאושאשפרעםבית שעריםציפוריטבריה
שונות מסכת סנהדריןמסכת מכות) • עדותארבע מיתות בית דיןזקן ממראחידוש הסנהדריןהסנהדרין של פריזקברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה
דיני ממונות במשפט העברי
חיובי תשלומין גזלגניבהארבעה אבות נזיקיןאדם המזיקשור המזיקבוראשקרןשן ורגלצרורותתשלומי חובל (ה' דברים) • בושת
קנסות תשלומי כפלתשלומי ארבעה וחמישהשלושים של עבדאונס נערהמפתהחצי נזקכופרצרורותמודה בקנס
שונות גרמא בנזיקיןדינא דגרמיהיזק שאינו ניכרהיזק ראייהאדם מועד לעולםהרחקת נזיקיןזה נהנה וזה לא חסרדיני שומריםחזקה (הלכה)קניין רוחנישעבודא דרבי נתןהפקרייאושהשאלהירושהשותפותספק ממוןאין הולכין בממון אחר הרובבית דין לממונות
קניינים קניין כסףקניין חצרקניין חזקהקניין הגבההקניין משיכהקניין מסירהקניין רכובקניין ארבע אמותקניין הילוךקניין אגבקניין אותיותקניין הבטהקניין חליפיןאודיתאסיטומתאאסמכתאמעמד שלשתןסילוקמחילה
שטרות שטר חובגטשטר שחרורכתובהשטר תנאים • שטר אמנה • שטר אדרכתאקיום שטרות
מצוות ממוניות השבת אבידהאונאהריביתמצוות הלוואההענקהמשכוןשמיטת כספים
דיני טענות טענת בריברי ושמאספק וודאיקים לימרא קמאכופר הכלמודה במקצתמיגוטענו חיטין והודה לו בשעוריןטוען וחוזר וטוען
פסק בית דין המוציא מחברו עליו הראיהיחלוקויהא מונח עד שיבוא אליהוכל דאלים גברשודא דדיינימי שפרעפשרהעביד איניש דינא לנפשיההפקר בית דין הפקרחזקת ממוןתפיסהגוד או איגוד
דיני נפשות ביהדות
מיתה שלא בידי בית דין מיתה בידי שמיםהבא במחתרתהבא להורגך השכם להורגורודףמוסרקנאים פוגעים בומורידין ואין מעליןגואל הדם
מרכיבי הדינים סנהדרין בלשכת הגזיתבית דין של 23 או 71 • עדותהתראה
איסורים ומצוות ייהרג ואל יעבורלא תרצחלא תעמוד על דם רעךמסירות נפשעדים זוממיםפיקוח נפשקידוש השם
שונות כרתהכנסה לכיפהקם ליה בדרבה מיניהעיר מקלטשינוי הדיןהמתת חסד בהלכההפלהשור הנסקלדיני בני נח
ארבע מיתות בית דין
חייבי סקילה עבודה זרהנערה המאורסהחילול שבתמסיתמדיחברכת השםקללת אב ואםמשכב בהמהמשכב זכרשוכב עם אמושוכב עם אשת אביושוכב עם כלתובן סורר ומורהמכשף • בעל אוב • ידעוני
חייבי שריפה בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתהשוכב עם בתו או נכדתו
חייבי הרג עיר הנידחתרוצח
חייבי חנק אשת איש • הכאת הוריםגונב איש • זקן ממרא • נביא שקר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.