סנבלט

סַנְבַלַּט או סנבלט החורני (סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי), לפי ספר נחמיה, היה הפחה מטעם ממלכת פרס של פחוות שומרון ומנהיג השומרונים, אשר ישבו בשומרון, בתקופת שיבת ציון. יחד עם גשם הערבי וטוביה העמוני, סנבלט חתר כנגד שלטונו של נחמיה וניסה לחבל בחידוש בניין חומות ירושלים.

לפי חז"ל ובעקבותיהם רש"י, נועדיה הנביאה קיבלה שכר מסנבלט: "גם לנועדיה הנביאה - היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחבריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם". וכך בעקבות רש"י גם מצודת דוד :"כתיב:וגם לנועדיה - וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרנית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט".

בלשון הכתוב סנבלט והמתנגדים נקראים יחד בשם הגנאי "צרי יהודה".[1] כשנחמיה גילה כי אחד מבניו של יוידע בן אלישיב הכהן הגדול התחתן עם בתו של סנבלט, הוא גירש את יוידע מהכהונה.[2]

בספרו קדמוניות היהודים[3], יוסף בן מתתיהו מתאר את סנבלט בתקופה מאוחרת יותר ומייחס לו את בניית מקדש השומרונים בהר גריזים. השוני נובע כנראה מבלבול בין סנבלט של ספר נחמיה עם סנבלט השני או השלישי שהיו אחריו.

מתוך מכתבי יב נודע כי לסנבלט היו שני בנים, דליה ושלמיה. באחת האגרות יהודי האי יב מבקשים מבניו של סנבלט לעזור להם לבנות מקדש לאלוהי ישראל.

שמו של סנבלט מגיע מארמית נאו-אשורית והוא מורכב מהמילים "סין" = אל הירח השומרי, "בלט" = החייה. ייתכן שכינויו "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי" מעיד על מוצא מחורון (חווארה), למרגלות הר גריזים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר עזרא, פרק ד', פסוק א'
  2. ^ ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק כ"ח
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יא, פרק ז, פסקה ב
בן-ציון לוריא

בן-ציון לוּריא (4 באפריל 1905 – 2002) היה איש חינוך, סייר וסופר, ממייסדי החוג לחקר המקרא, חוקר ארץ ישראל והמקרא וממשרטטי המפות הראשונים בישראל.

בקעת אונו

בקעת אונו היא עמק בשפלה. הבקעה מהווה אזור מוניציפלי במחוז המרכז ובגבול מחוז תל אביב. בו נמצאים היישובים והערים אור יהודה, קריית אונו, גני תקווה, גת רימון, כפר מעש, סביון, גני יהודה, יהוד, מגשימים, נוה מונוסון, ורמת פנקס, וכן החלקים המזרחיים של העיר רמת גן (תל השומר,קריית קריניצי, רמת אפעל וכפר אז"ר).

לעיתים נוהגים לראות גם את העיר גבעת שמואל כחלק מבקעת אונו, ואולם בשנים האחרונות, בשל שינוי אופיו של ישוב זה עקב בנייה מואצת, התקרבותה לעיר פתח תקווה, הצעות ממשלתיות לאחד אותה עם עיר זו וסלילת כביש מכבית (כביש 471), אשר ניתק אותה משאר חלקי הבקעה, מקובל שלא לראותה כחלק מאזור זה. ההגדרה הממשלתית של בקעת אונו (ראו דו"ח ועדת שחר, להלן) לא כללה בה את גבעת שמואל מטעמים אלה.

בתחומי הבקעה עוברים שני נחלים: נחל אונו ונחל יהוד - המהווים יחדיו את אחד מיובליו של נחל איילון.

גשם הערבי

גֶשֶׁם הָעַרְבִי הוא הדמות הערבית היחידה המוזכרת בתנ"ך. גשם מוזכר כבן תקופתו של נחמיה בעת הקמת בית המקדש וירושלים בעקבות שיבת ציון וחלק משלושה מנהיגים סביב פחות יהודה שביקשו למנוע את הקמת בית המקדש. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על אפשרות שמדובר במלך קדר הערבית שהייתה בשיא כוחה בתקופה הפרסית.

היתבין בשמרין

הַיָּתְבִין בְּשָׁמְרָיִן (בתרגום מארמית לעברית: היושבים בשומרון), היו קבוצת תושבים זרים שחיו בארץ ישראל בימי שיבת ציון. בין היתבין בשמרין נמנו אוכלוסיות שהוגלו לארץ ישראל על ידי מלכי אשור שלמנאסר החמישי, סרגון השני, אסרחדון ואשורבניפל. זאת כאשר הוקמה פחוות שומרון, וכן קבוצות של נכרים שחיו בארץ מזה דורות.

הר גריזים

הר גריזים (בערבית: جبل جرزيم, תעתיק: ג'בל ג'ריזים), המכונה גם "הר הברכה" (ובעדה השומרונית: "ࠄࠟࠓࠂࠝࠓࠜࠉࠆࠜࠉࠌ - הָרגֶרֵיזֵים", ללא פֶּסֶק בין "הר" ובין "גרזים"), הוא שמו של רכס הררי גדול מדרום לעיר שכם. ההר הגבוה ברכס הוא 'הר גריזים' המקראי, שהיווה חלק ממעמד הר גריזים והר עיבל ועליו נשא יותם בן גדעון את משלו. פסגתו בגובה 881 מ' מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-350 מ' מעל סביבתו. ההר הוא חלק מהרי שומרון.

המבנה הגאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי השומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה, המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר וסביבתה, מימי קדם ועד היום.

מקובל לזהות את המקום שמכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי, אולם יש המזהים את ההר כהר דרומי יותר, ליד יריחו - או מזרחי יותר, בהר כביר. הר גריזים הוא מקום מקודש לעדה השומרונית, ומהווה בשבילה מוקד לעלייה ברגל בשלוש הרגלים. משנת 1982 עד שנת 2000 התבצעו בהר חפירות ארכאולוגיות בידי יצחק מגן. המִמצאים שנחשפו בהר, מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. המִמצאים שנחשפו גודרו והוכנו לקראת ביקורי הקהל, אך מסיבות ביטחוניות אתר העתיקות היה סגור לקהל במשך שנים רבות. ביולי 2012 נחנך בהר גריזים אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, וכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.

הר גריזים (אתר ארכאולוגי)

האתר הארכאולוגי בהר גריזים הוא אתר עתיקות השוכן בראש הר גריזים שבשומרון, בתחומי קריית לוזה. באתר זה שרידי בנייה מרשימים המיוחסים למקדשים השומרונים מהתקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית.

הר כביר

הר כביר (בערבית הר בילאל) הוא גוש הררי גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומעל (מדרום) לבקעה הגדולה שיוצר נחל תרצה. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון. ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת בבוא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת..." (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'-ז')

לאורך הרכס עוברת דרך נופית לאורך כארבעה קילומטר, בתוך שטח המוכרז שמורת טבע - שמורת הר כביר.

בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה- מראשוני היישובים היהודיים בשומרון. מזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי, המכונה גם "גבעה 792", בהתאם לגובה מעל פני הים של הפיסגה מעליו.

על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח", 767 מטר מעל פני הים. בפסגה שלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתא"ל יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.

קיימת סברה כי הר כביר הוא הר גריזים המקראי.

בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה, הפרח אירוס השומרון.

השומרון

חבל השומרון (ערבית: السامرة, תעתיק: א-סאמרה) הוא אזור גאוגרפי היסטורי במרכז ארץ ישראל, אשר מהווה חלק משדרת ההר המערבית. האזור נקרא על שם העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל בימי אחאב.

חבל השומרון מורכב מהר אפרים והרי בנימין, ושטחו מתחלק לנחלות השבטים בנימין, אפרים ומנשה. בצפון הוא גובל בעמק יזרעאל, במזרח בבקעת הירדן, בדרום ביהודה ובמערב בשרון. רוב השטח הררי והפסגות הגבוהות שבו הן הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

רוב האזור הועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ובו גם יישובים יהודיים בשליטת מדינת ישראל במשטר המנהל האזרחי. חבל השומרון הוא גם שמו של המחוז בממשל הצבאי, ממלחמת ששת הימים ועד להסכמי אוסלו.

התקופה הפרסית בארץ ישראל

התקופה הפרסית בתולדות ארץ ישראל החלה בשנת 539 לפנה"ס עם השלמתו של המלך כורש את השתלטותה של ממלכת פרס על שטחי האימפריה הבבלית ובתוכם גם ארץ ישראל, והסתיימה בשנת 332 לפנה"ס עם כיבושה על ידי אלכסנדר מוקדון ותחילתה של התקופה ההלניסטית בארץ ישראל.

התקופה הפרסית מצוינת בתולדות עם ישראל כתקופת שיבת ציון וראשית תקופת בית שני.

חווארה

חווארה (בערבית: حوارة) הוא כפר פלסטיני בעמק המכמתת שמדרום לשכם, על כביש 60, בין צומת תפוח לשכם. לידו שוכנים היישובים יצהר והר ברכה הכפר ממוקם כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי הכפר מוסלמים. הכפר נמצא בנפת שכם בשטח C.

השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, שממנו הגיע סנבלט החורני מנהיג השומרונים בתקופת נחמיה. כיום נמצא ליד הכפר מחנה חורון, הקרוי על שם היישוב חורון. יש דעה שהשם חווארה נגזר מהמילה הארמית חיוור (לבן), הקשור לסוג הקרקע באזור.

טוביה העמוני

טוֹבִיָּה הָעַמּוֹנִי מופיע בספר נחמיה בתור אחד מ"צרי יהודה"‏‏ ואחד המתנגדים העיקריים לנחמיה בתקופת שיבת ציון.

ידוע הכהן

יַדוּע היה כהן גדול מבית צדוק שכיהן בבית המקדש השני לאחר יוחנן אביו. הוא החל לכהן בשנת 350 לפנה"ס[דרוש מקור], סוף התקופה הפרסית בארץ ישראל, בעת מלכות המלך ארתחשסתא השלישי, ונודע כאיש צדיק ותמים.

ידוע היה הכהן הגדול האחרון המוזכר במקרא, בספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק י"א "וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת-יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת-יַדּוּעַ.". ובפסוק כב: "הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי"

מכתבי יב

מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס.

מקדש יב

מקדש יֵבּ (בלשון יהודי המקום: אגורא זי יהו אלאהא = בניב ארמי דרומי, מקדש ה' אלוהים) היה מרכז פולחני לאלוהי ישראל, שנבנה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס (בשנת 610 לפנה"ס לערך) על ידי קהילת יהודי יב, שהתקיימה במצרים על האי אלפנטינה באזור מצרים העליונה ליד אסואן. בניה שרתו כשכירי חרב ותפקידם היה לשמור עבור ממלכת פרס, על גבולה הדרומי של מצרים עם ממלכת כוש. מקדש זה חרב כ-200 שנה לאחר מכן (בשנת 410 לפנה"ס). דבר קיומו של המקדש לא נודע עד תחילת המאה ה-19, כאשר מכתבי יב הופיעו לראשונה בשוקי מצרים.

נחמיה

נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון שבתקופת בית שני ומחברי הכנסת הגדולה. הוא חי במאה החמשית לפני ספירת הנוצרים. פעולותיו מפורטות בספר נחמיה שנכתב ברובו על ידי נחמיה עצמו, בגוף ראשון. שימש שר המשקים של המלך הפרסי ארתחשסתא הראשון, תפקיד שעבורו נבחר אדם שבו נתן המלך אמון רב ומאוחר יותר (בשנת 445 או 444 לפנה"ס) אף מינה אותו המלך לתפקיד פחה האחראי על פחוות יהודה. משמעות שמו דומה למילה נחמה.

על פי המסורת נפטר נחמיה בט' בטבת.

קריית אונו

קִרְיַת אוֹנוֹ היא עיר בבקעת אונו, מחוז תל אביב בישראל, הגובלת בגבעת שמואל מצפון, ברמת גן ממערב, סביון וגני יהודה מדרום וממזרח, גני תקווה במזרח ובפתח תקווה מצפון מזרח. היא הוכרזה כעיר בשנת 1992 ולפני כן פעלה כמועצה מקומית.

נוסדה בשנת 1939, וקרויה על שם אוֹנוֹ הקדומה, הנזכרת במקרא ובמקורות חז"ל, ואשר שכנה באזור בו הוקמה העיר.

קריית לוזה

קריית לוזה (בערבית: قرية لوزة) הוא יישוב שומרוני הנמצא בראש הר גריזים, בסמוך להתנחלות הר ברכה ולעיר שכם.

רצח ארלוזורוב

רצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגי היישוב וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, אירע ב-16 ביוני 1933, בחוף תל אביב. הרצח, שנותר בלתי מפוענח, עורר סערה רבה ביישוב העברי והאשמות כבדות כנגד התנועה הרוויזיוניסטית. הפולמוס על זהות הרוצח והשלכותיו המשיך להתנהל ביישוב בתקופת המנדט הבריטי ובמידה מסוימת אף לאחר הקמת מדינת ישראל.

שכם

שְׁכֶם (בערבית: نابلس (מידע • עזרה) - נַאבְּלוּס) היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה ביהודה ושומרון, המשמשת כמרכז המסחר והשירותים החשוב בשומרון. אוכלוסיית העיר מונה כ־170,000 תושבים (כולל מחנות הפליטים הסמוכים לה, רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקהילה שומרונית קטנה), והיא שוכנת בשטח הרשות הפלסטינית, כ-51 ק"מ מצפון לירושלים. בתחומי שכם מספר מחנות פליטים פלסטינים (בלאטה, עסכר ישן, עסכר חדש ומחנה עין בית אל מא - "מחנה שכם") שסופחו בשנת 1965 למרכז השיפוט של העיר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.