סן מרטן

סן מרטןצרפתית: Saint-Martin) הוא קולקטיב מעבר לים של צרפת באי הטרופי סן מרטן בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. האי, ששטחו 87 קמ"ר, מחולק בין צרפת והולנד: חלקו הצפוני שייך לצרפת, חלקו הדרומי של האי — סנט מארטן, בממלכת ארצות השפלה.

הקולקטיב של סן מרטן
Collectivité de Saint-Martin
Flag of France St Martin Coat
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

איי בהאמהקובההאיטינבאסהג'מייקהאיי טרקס וקייקוסהרפובליקה הדומיניקניתקולומביהאיי ABCונצואלהטרינידד וטובגופוארטו ריקואיי הבתולה של ארצות הבריתאיי הבתולה הבריטייםגרנדהסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהברבדוסמרטיניקדומיניקהגוואדלופמונטסראטאנטיגואה וברבודהאנגווילהסן מרטןסנט קיטס ונוויססנט אוסטטיוססאבאגיאנהפנמהניקרגואההונדורסאל סלוודורגואטמאלהמקסיקובליזאיי קיימןSaint Martin in its region.svg
המנון לאומי המנון צרפת
יבשת אמריקה הצפונית
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
מריגו
18°04′23″N 63°04′56″W / 18.0731°N 63.0822°W
משטר קולקטיב מעבר לים של צרפת
הקמה
חלוקת האי בין צרפת והולנד

23 במרץ 1648
שטח[1]
- דירוג עולמי
54.40 קמ"ר[2]
229 בעולם
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

32,284 נפש[2] 
215 בעולם
593.46 נפש לקמ"ר
20 בעולם
תמ"ג (PPP)[4]
(הערכה לשנת 2005)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

562 מיליון $ 
212 בעולם
17,393 $
97 בעולם
מטבע אירו ‏ (EUR)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .mf (מוקצה, לא בשימוש)
.fr, gp. (בשימוש)
קידומת בינלאומית 1-590
Saint martin map
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
Saint Martin
תצלום לווין של סן מרטן
Marigot flags St Martin
דגלים בנמל מריגו

גאוגרפיה

העיר העיקרית בסן מרטן היא מריגו (Marigot). שטחו של סן מרטן 54 קמ"ר ומתגוררים בו 30,615 תושבים על פי הערכה ליולי 2011, גידול משמעותי מ-8,072 התושבים שנספרו באי בשנת 1982.

היסטוריה

כריסטופר קולומבוס גילה את האי סן מרטן במהלך מסעו השני לעולם החדש, ב-1 בנובמבר 1493, שהוא יומו של הקדוש הנוצרי מרטין מטור, ולכן קרא קולומבוס לאי על שמו. בעת גילוי האי התגוררו בו אינדיאנים תושבי הקריביים.

במאה ה-17 נאבקו המעצמות של אותה עת - צרפת, אנגליה, הולנד, דנמרק וספרד על השליטה באיים הקריביים. ההולנדים החלו לייבא מלח לאירופה מהאיים בשנות ה-20 של המאה ה-17, אולם על אף נוכחות ההולנדים באי, כבשו אותו הספרדים בשנת 1633 ושנה לאחר מכן בנו את מוצב פוינטה בלנשה. הספרדים החלו את העבדות באיים - עבדים רבים הובאו מאפריקה על מנת לעבוד במטעי הסוכר של הספרדים, ומאוחר יותר של הצרפתים. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופסק סחר העבדים, והבריטים, ששלטו באזור, הביאו סינים ותושבי האיים באוקיינוס השקט לעבוד במקום העבדים במטעים. יבוא אנשים זה הביא לרבגוניות האתנית הרבה של תושבי האיים הקריביים בכלל וסן מרטן בפרט.

מצב פוליטי

ב-23 במרץ 1648 הסכימו צרפת והולנד לחלק ביניהן את האי. עד שנת 2003 היה סן מרטן חלק מגוואדלופ. ב-2003 הצביעו תושבי האי שהאי יהפוך לאזור עצמאי נפרד מגוואדלופ. ב-2007 העניק הפרלמנט הצרפתי לאי מעמד של קולקטיב מעבר לים.

סן מרטן הוא חלק מהאיחוד האירופי. המטבע הרשמי הוא האירו אף שנעשה שימוש גם בדולר האמריקאי.

סן מרטן מנוהל על ידי ראש עיר ומועצה עירונית נבחרת על ידי תושבי האי שהם תושבי האיחוד האירופי. תושבי האי שאינם תושבי האיחוד האירופי, שהם רוב תושבי סן מרטן, אינם רשאים להצביע.

תיירות

סן מרטן ידוע בחופי הנודיסטים שבו ובחנויות הרבות. התיירות מהווה מרכיב עיקרי בהכנסות האי. רוב התיירים באי מגיעים בטיסות לנמל התעופה הנסיכה יוליאנה הנמצא בסנט מארטן, אם כי קיים שדה תעופה גם בסן מרטן.

תחבורה

נמל התעופה המרכזי של האי הוא "נמל התעופה הנסיכה יוליאנה" הידוע במסלול הנחיתה הקצר שלו (2,130 מטרים בלבד), ומסיבה זו נאלצים מטוסים לטוס בגובה נמוך ביותר - כ-10 - 20 מטרים מעל גובה הים וחופי האי בטרם הנחיתה.

אוניות נוסעים רבות מביאות תיירים לאי. בשל מספר התיירים הרב, שמרביתם שוכרים מכוניות בעת שהותם באי, מרבית הזמן כבישי האי פקוקים.

קישורים חיצוניים

מידע על האי

תיירות

מפות אינטרנט

הערות שוליים

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  2. ^ 2.0 2.1 תמ"ג - הערכה לשנת 2005
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
אמריקה הצפונית

אמריקה הצפונית (צפון אמריקה) היא היבשת השלישית בעולם בגודל שטחה והרביעית במספר תושביה והיא מהווה חלק מיבשת העל אמריקה. היא משתרעת מים הקרח הצפוני בצפון ועד מצר פנמה בדרום, מהאוקיינוס האטלנטי במזרח עד האוקיינוס השקט במערב. שטחה 24,709,000 קילומטרים רבועים (כולל גרינלנד), ומספר תושביה כ-529 מיליון. המדינות הנמצאות בשטחה הן קנדה בצפון, ארצות הברית במרכז ומקסיקו בדרום ובמרכז. בנוסף, חלקה הדרומי ביותר של היבשת (המכונה אמריקה המרכזית) כולל שטח קטן יחסית ובו המדינות: בליז, קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה ופנמה.

יש המרחיבים את גבולות היבשת וכוללים בה גם את האי גרינלנד שכמעט אינו מיושב, ואף את חציה המערבי של איסלנד. אחרים מצרפים אליה את איי הודו המערבית ואת ארצות אמריקה התיכונה, ורואים במצר פנמה את גבולה הדרומי. ליבשת עצמה צורת משולש, שבסיסו בצפון והוא הולך וצר ככל שמדרימים. רכסי הרים גבוהים נמשכים מצפון לדרום במערב היבשת, לא הרחק מהאוקיינוס השקט. רכסי הרים נמוכים וקצרים יותר נמשכים מצפון לדרום החוף המזרחי (הרי האפלצ'ים). באמצע היבשת משתרעים מישורים רחבי ידיים, שרבים בהם ההרים והרמות. במישורים אלה מצויות מספר ימות, ובהן ימת הדובים הגדולה, ימת העבדים הגדולה, אגם ויניפג בקנדה, וחמש הימות הגדולות על הגבול שבין קנדה לארצות הברית, שאחת מהן היא ימת סופריור, הימה השנייה בגודלה בעולם. האקלים באמריקה הצפונית מגוון מאוד, מפני שהיבשת הארוכה משתרעת מחוג הקוטב הצפוני ועד 800 קילומטרים צפונית לקו המשווה. אמריקה הצפונית עשירה מאוד באוצרות טבע, ובהם נפט, פחם, ברזל, נחושת, אבץ, עופרת, זהב, כסף ואורניום.

דקומנוס

דֵקוּמָנוּס (לטינית: Decumanus – עשירי) הוא רחוב רוחבי בעיר רומית החוצה את העיר ממזרח למערב.

בדרך כלל בכל הערים שנבנו על ידי הרומאים ברחבי האימפריה, כמו גם במחנות הצבאיים שלהם, השתמשו בתכנון עירוני כמעט זהה שהיה מבוסס על רשת רחובות סדורה, בצירים צפון-דרום ומזרח-מערב, שבמרכזה עוברים שני רחובות ראשיים "קארדו מקסימוס" (cardo Maximus) בציר צפון-דרום, ו"דקומנוס מקסימוס" (decumanus maximus) בציר מזרח-מערב. במחנה הרומי הייתה "הדרך העשירית" (via decumana או via decimana) הדרך שהפרידה בין הקוהורטה התשיעית לקוהורטה העשירית (כפי שה-via quintana, "הדרך החמישית", הפרידה בין הקוהורטה החמישית לשישית).

בערים רבות, שהיו בעבר קולוניות רומיות, יש זכר לצירים אלה גם כיום. דוגמה לכך היא העיר העתיקה של ירושלים, בה הקארדו המערבי (יש הרואים בו "קארדו מקסימוס") ניכר ברחובות סוק ח'אן א-זית, והמשכו ברחוב היהודים. ה"דקומנוס מקסימוס" הוא למעשה ציר "נחל צולב" המקשר בין שער יפו להר הבית, וניכר היטב ברחוב דוד - הגבול בין הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי שמצפון לו, והרובע הארמני והרובע היהודי שמדרום לו. מתווה צירים ראשיים מצטלבים דומה ניתן לראות, לדוגמה, גם בעיר פריז: מסלול הציר המרכזי (cardo maximus) מצפון לדרום נשמר עד היום ברחוב סן ז'ק בגדה השמאלית ורחוב סן מרטן בגדה הימנית; הציר האופקי העיקרי (decumanus) נשמר במסלול רחוב סן אונורה וסן אנטואן, (כיום רחוב ריבולי), עד כיכר הבסטיליה.

האוקיינוס האטלנטי

האוקיינוס האטלנטי הוא האוקיינוס השני בגודלו והוא מכסה כחמישית משטח כדור הארץ, כ-106.45 מיליון קמ"ר. שמו של האוקיינוס מגיע מן המיתולוגיה היוונית, שם הוא נקרא "ים אטלס".

האנטילים הקטנים

האנטילים הקטנים (באנגלית: Lesser Antilles) הם חלק מהאיים האנטילים המצויים בים הקריבי. איים אלה, יחד עם איי בהאמס והאנטילים הגדולים מהווים את איי הודו המערבית.

האנטילים הקטנים הם שרשרת איים ארוכה המקיפה ממזרח את הים הקריבי ומפרידה בינו לבין האוקיינוס האטלנטי.

האנטילים הקטנים כוללים את:

איי הבתולה של ארצות הברית: סנט תומאס, סנט ג'ון, סנט קרואה, ווטר איילנד

איי הבתולה הבריטיים: טורטולה, וירג'ין גורדה, אנגאדה, ג'וסט ואן דייק

אנגווילה (בריטניה)

סן מרטן, מחולק בין צרפת והאנטילים ההולנדיים.

סן ברתלמי (צרפת)

סאבא (האנטילים ההולנדיים)

סנט אוסטטיוס (האנטילים ההולנדיים)

סנט קיטס

נוויס

ברבודה

אנטיגואה

רדונדה

מונטסראט (בריטניה)

גואדלופ (צרפת)

לה דזיראד (צרפת)

לה סנט (צרפת)

מארי גאלאנט (צרפת)

דומיניקה

מרטיניק (צרפת)

סנט לוסיה

ברבדוס

סנט וינסנט

הגרנדינים

גרנדה

טרינידד וטובגואיים הסמוכים לחופי ונצואלה:

איי האנטילים ליווארד:

בונייר (הולנד)

קוראסאו (הולנד)

ארובה (הולנד)

נואבה אספרטההאנטילים הקטנים מחולקים לשתי קבוצות איים - איי וינדווארד (איי מעלה הרוח) בדרום ואיי ליווארד (איי מורד הרוח) בצפון. הסיבה לחלוקה היא שמרבית הרוחות באזור נעות מדרום לצפון, ומגיעות קודם לאיי וינדווארד ולאחר מכן לאיי ליווארד.

המוזיאון לאומנויות ולמקצועות

מוזיאון האֻמָּנוּיות והמקצועות (בצרפתית: Musée des Arts et Métiers) הוא מוזיאון הממוקם בפריז, צרפת, ובו שוכן האוסף של הקונסרבטואר הלאומי לאֻמָּנוּיות ולמקצועות (Conservatoire National des Arts et Métiers, CNAM – מוסד צרפתי להשכלה גבוהה המוקדש לקידום המחקר המדעי והתעשייתי).

הפסאז'ים המקורים של פריז

הפסאז'ים המקורים של פריז (בצרפתית: Passages couverts de Paris) הם מכלול של מעברים (פסאז' הוא מעבר) בין בתים בהם הוקמו גלריות מסחריות.

הרובע העשירי של פריז

הרובע העשירי של פריז (בצרפתית: Xe arrondissement), הממוקם בגדה הימנית, הוא אחד מעשרים הרבעים של פריז, צרפת. ברובע נמצאות שתיים משש תחנות הרכבת הגדולות של פריז: גאר די נור וגאר דה ל'אסט. במשך המאה ה-19, היו תחנות אלה מהעמוסות באירופה.

הרובע העשירי מאכלס חלק גדול מתעלת סן מרטן, המקשרת את נהר הסן לחלקים הצפוניים של פריז.

שטח הקרקע של הרובע הוא 2.892 קמ"ר.

הרובע השלישי של פריז

הרובע השלישי של פריז (בצרפתית: IIIe arrondissement), הממוקם בגדה הימנית של עיר, הוא אחד מעשרים הרבעים של פריז, בירת צרפת. זהו הרובע הקטן ביותר בעיר אחרי הרובע השני.

הרובע השלישי מאכלס את החלק הצפוני של המחוז הימי-ביניימי, המארה (יחד עם הרובע הרביעי, שמאכלס את החלק הדרומי השוקק יותר של המארה, יחד עם "הרובע העליז" של פריז). הבית הפרטי העתיק ביותר של פריז שעדיין עומד על כנו, ונבנה בשנת 1407, נמצא ברובע השלישי של העיר, ברחוב דה מונטמורנסי (rue de Montmorency).

אזור צ'יינטאון קטן, אך מתרחב במהירות, בו שוכנים מהגרים מוונזהו שבסין, מרוכז ברו או מארה (rue au Maire), סמוך למבנה הקונסרווטואר נסיונל דז ארט אה מטייה, שהיה בימי הביניים המנזר של סן-מרטן-דה-שאן.

שטח קרקע של הרובע הוא 1.171 קמ"ר והוא השני בקוטנו בעיר.

יחסי הולנד–צרפת

בין ממלכת הולנד לבין צרפת מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

כיכר הבסטיליה

כיכר הבסטיליה (בצרפתית: place de la Bastille) היא כיכר פריזאית מרכזית, שהוקמה באתר ההיסטורי שהפך לסמל המהפכה הצרפתית, במקום בו ניצב מבצר הבסטיליה, שנהרס בזמן המהפכה, בין ה-14 ביולי 1789 ל-14 ביולי 1790.

הכיכר נמצאת בנקודת המפגש של שלושה רבעים (arrondissements) של העיר, הרובע הרביעי, האחד-עשר והשנים עשר. האזורים שסביב הבסטיליה מכונים לרוב "בסטיליה" (בַּסְטִי בהגייה צרפתית).

עמוד יולי (Colonne de Juillet), שמציין את זכר אירועי מהפכת יולי 1830, מזדקר במרכז הכיכר. נקודות ציון נוספות בכיכר הן בית האופרה בסטיליה, תחנת המטרו בסטיליה, וכן מקטע מתעלת סן מרטן. עד שנת 1984 עמדה במקום בו ניצב היום בית האופרה תחנת הרכבת בסטיליה.

הכיכר מארחת לעיתים קרובות הופעות, קונצרטים ומצעדים. האזור הצפון-מזרחי משמש כאתר בילוי-לילי שוקק, הודות לבתי-הקפה הרבים, הברים, מועדוני הלילה, אולמות הקולנוע ואולמי המופעים שסביבה.

בכיכר נערכות לעיתים תכופות הפגנות פוליטיות המוניות, בעיקר של תנועות סוציאליסטיות או של איגודים מקצועיים, וזאת בשל החשיבות ההיסטורית והסמלית של אזור הבסטיליה.

נבחרת סן מרטן בכדורגל

נבחרת סן מרטן בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הרשמית של סן מרטן, החצי הצרפתי של האי הקריבי, סן מרטן. בעבר סן מרטן היה חלק מגואדלופ ולכן היה חלק מנבחרת גואדלופ בכדורגל עד הפירוד..נבחרת סן מרטן בכדורגל לא חברה בפיפ"א ולכן היא לא יכולה להשתתף בגביע העולם בכדורגל, למרות זאת הנבחרת חברה בCONCACAF והיא יכולה להשתתף בגביע הזהב של CONCACAF אך היא אחת הנבחרות החלשות בליגה.

נבחרת סנט מארטן בכדורגל

נבחרת סנט מארטן בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הרשמית של סנט מארטן, החצי ההולנדי של האי הקריבי, סנט מארטן. בעבר הנבחרת הייתה חלק מנבחרת האנטילים ההולנדיים בכדורגל עד שזו התפרקה בשנת 2010. לאחר הפירוק כל אי הקים התאחדות ונבחרת משלו.

נבחרת סן מרטן בכדורגל לא חברה בפיפ"א ולכן היא לא יכולה להשתתף בגביע העולם בכדורגל, למרות זאת הנבחרת חברה בCONCACAF והיא יכולה להשתתף בגביע הזהב של CONCACAF.

סמל סן מרטן

סמל סן מרטן הוא סמלה הרשמי של הקולקטיב מעבר לים סן מרטן. בסמל נראים ענפי דקל מבצבצים מול שמש, אלה מסמלים את האקלים הטרופי השורר באי, שקנאי המסמל את הפאונה הפורה באי, היביסקוס המסמל צמחייה, ספינה המסמלת את התיירות (המאופיינת בהתניידות באמצעותה) ומעל לתיאור מתנוססות המילים "Collectivité de Saint Martin" - "קולקטיבת סן מרטן". עד לפברואר 2007 כשעוד קודדה סן מרטן תחת קוד גוואדלופ (GP) בתקן ISO 3166-1 התנוססו המילים "Ville de Saint Martin" מעל לתיאור הסמל.

סן מרטין

האם התכוונתם ל...

סנט מארטן

סנט מארטן (בהולנדית: Sint Maarten) היא אחת מארבע המדינות המרכיבות את ממלכת ארצות השפלה. המדינה שוכנת בחלקו הדרומי של האי הטרופי סן מרטן (שטחו של האי 87 קמ"ר, ובחלקו הצפוני שוכן הקולקטיב סן מרטן השייך לצרפת). האי ממוקם בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. שטח סנט מארטן 34 קמ"ר ועיר הבירה היא פיליפסבורג (Philipsburg).

פארק דה בוט שומון

פארק דה בוט שומון (בצרפתית: Parc des Buttes Chaumont) הוא גן ציבורי פריזאי שנמצא ברובע התשעה-עשר של העיר. זהו הפארק השלישי בגודלו מבין 426 הגנים שמצויים בעיר (הגדול ביותר הוא פארק דה לה וילט ואחריו גני טווילרי), ושטחו קרוב ל-250,000 מטר רבוע. הגן נבנה על גבי מרבית שטחה של מחצבת גבס ישנה שפעלה באזור עד אמצע המאה ה-19, ושמשה לחציבת אבני הבנייה של בתי מרכז העיר.

קולקטיבים מעבר לים

קולקטיבים מעבר לים (בצרפתית: Collectivité d'outre-mer) הם יחידות אדמיניסטרטיביות של צרפת שהוכרו בסעיף 74 של החוקה של הרפובליקה הצרפתית החמישית (1958) שעודכנה בשנת 2003. נכון להיום יש חמש טריטוריות שמוגדרות כקולקטיב. פולינזיה הצרפתית וואליס ופוטונה באוקיינוס השקט, סן ברתלמי וסן מרטן באיים הקריביים וסן פייר ומיקלון ליד קנדה. הקולקטיבים הם חלק מצרפת מעבר לים.

בניגוד למחוזות מעבר לים, הקולקטיבים לא כפופים לחוק הצרפתי בלבד, אלא יש להם חוקים מקומיים שמאושררים על ידי הפרלמנט הצרפתי. אולם כחלק מהרפובליקה הצרפתית הם זוכים להגנה, ביטחון ואזרחות כמו כל אזרח וטריטוריה צרפתית אחרת. בנוסף, לכל קולקטיב נציג בפרלמנט הצרפתי שנבחר רק על ידי תושבי הקולקטיב. ולכל תושב הזכות להצביע בבחירות לנשיא צרפת וכן להצביע במשאלי עם.

תעלת סן מרטן

תעלת סן-מרטן (בצרפתית: Canal Saint-Martin) היא תעלת מים בפריז בירת צרפת, שאורכה 4.5 ק"מ. התעלה מקשרת בין אגן לה וילט (bassin de la Villette) ואת תעלת אורק (canal de l'Ourcq) שמעליה, ובין אגן דה ל'ארסנל (bassin de l'Arsenal), שמשמש כמעגן לסירות קיט, ומתחבר לנהר הסן.

תעלת סן-מרטן, יחד עם תעלת אורק, אגן דה לה וילט ותעלת סן-דני, מהווה את רשת התעלות הפריזאיות, שאורכה 130 קילומטר.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 26.05%
גילאי 15 - 24 10.29%
גילאי 25 - 54 46.52%
גילאי 55 - 64 8.76%
גילאי 65 ומעלה 8.38%
מדינות ושטחים תלויים אמריקה הצפונית (לרבות אמריקה המרכזית)
מדינות אל סלוודוראנטיגואה וברבודהארצות הבריתאיי בהאמהבליזברבדוסגואטמלהג'מייקהגרנדהדומיניקההאיטיהונדורסהרפובליקה הדומיניקניתטרינידד וטובגומקסיקוניקרגואהסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט קיטס ונוויספנמהקובהקוסטה ריקהקנדה
שטחים תלויים איי הבתולה הבריטייםאיי הבתולה של ארצות הבריתאיי טורקס וקאיקוסאיי קיימןאנגווילהארובהברמודהגוואדלופגרינלנד • הולנד הקריבית (בונייר, סאבא, סנט אוסטתיוס) • מרטיניקמונטסראטנבאסהסנט מארטן • סן מרטן • פוארטו ריקוקוראסאו
מדינות האיים הקריביים
מדינות האיים הקריביים אנטיגואה וברבודהבהאמהברבדוסג'מייקהגרנדהדומיניקההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתטרינידד וטובגוסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט קיטס ונוויסקובה Location Caribbean
שטחים תלויים איי הבתולה הבריטייםאיי הבתולה של ארצות הבריתאיי טרקס וקייקוסאיי קיימןאנגווילהארובהגוואדלופ •הולנד הקריבית (בונייר, סאבא, סנט אוסטתיוס) • מונטסראטמרטיניקנבאסהסנט מארטן • סן מרטן • פוארטו ריקוקוראסאו
חבלי צרפת
חבלים בצרפת המטרופוליטנית מ-2016 או-דה-פראנסאוברן-רון-אלפאוקסיטניהאיל-דה-פראנסאקיטן החדשהבורגון-פראנש-קונטהברטאןגראנד אסטנורמנדיסאנטר-עמק הלוארפיי דה לה לוארפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזורקורסיקה חבלי צרפת
חבלים בצרפת המטרופוליטנית עד סוף 2015 אוברןאיל-דה-פראנסאלזסאקיטןבורגוןברטאןלורןלימוזןלנגדוק-רוסיוןמידי-פירנהנור-פה דה קאלהנורמנדי עיליתנורמנדי תחתיתסאנטרפיי דה לה לוארפואטו-שראנטפיקרדיפראנש-קונטהפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזורקורסיקהרון-אלפשמפאן-ארדן
חבלים מעבר לים גוואדלופגיאנה הצרפתיתמרטיניקראוניוןמיוט
קולקטיבים מעבר לים פולינזיה הצרפתיתסן פייר ומיקלוןואליס ופוטונהסן ברתלמי • סן מרטן
טריטוריות מעבר לים הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת (ארץ אדליאיי אפארסה • סן פול ואמסטרדם • איי קרגלןאיי קרוזה)
מעמד מיוחד קלדוניה החדשהקליפרטון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.