סלובודן מילושביץ'

סלובודן מילושביץ'סרבית: Слободан Милошевић, להאזנה (מידע • עזרה), 20 באוגוסט 1941 - 11 במרץ 2006) היה נשיא סרביה בשנים 1989 עד 1997 במסגרת הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה ואחר-כך הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, ונשיא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה מ-1997 ועד שנת 2000.

סלובודן מילושביץ'
Слободан Милошевић (סרבית)
Milosevic-Lopez cropped

נשיא סרביה מילושביץ' בפגישה עם אדמירל הצי האמריקאי תומאס ג'. לופז, מפקד כוח היישום של נאט"ו (IFOR), בלגרד, 9 בספטמבר 1996
לידה 20 באוגוסט 1941
גרמניה הנאצית פוז'ארוואץ, סרביה הנאצית
פטירה 11 במרץ 2006 (בגיל 64)
הולנד האג, הולנד
מדינה סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו
מקום קבורה סרביה פוז'ארוואץ, סרביה
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית הסרבית (אחרי 1990)
ליגת הקומוניסטים של יוגוסלביה (עד 1990)
בת זוג מיריאנה מרקוביץ'
נשיא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ה־3
23 ביולי 19975 באוקטובר 2000
(3 שנים ו-10 שבועות)
תחת הנשיא ראשי ממשלת יוגוסלביה: ראדויה קונטיץ', מומיר בולטוביץ'
→ זוראן ליליץ'
סרג'ה בוז'וביץ' (נשיא בפועל)
נשיא סרביה במסגרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ה־1 (ביוגוסלביה הפוסט-קומוניסטית)
11 בינואר 199123 ביולי 1997
(6 שנים ו-27 שבועות)
תחת הנשיא ראשי ממשלת סרביה: דראגוטין זלנוביץ', ראדומן בוז'וביץ', ניקולה שאינוביץ', מירקו מריאנוביץ'
→ דראגן טומיץ' (נשיא בפועל)
נשיא הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה ה־14 (במסגרת יוגוסלביה הקומוניסטית)
8 במאי 198911 בינואר 1991
(שנה ו-35 שבועות)
תחת הנשיא ראשי ממשלת סרביה: דסימיר יבטיץ', סטנקו רדמילוביץ'
→ פטר גרצ'נין
ליובישה איגיץ' (נשיא בפועל)
המשרה בוטלה ←
פרסים והוקרה

נשיא סרביה ברפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה

מילושביץ' צמח בשורות המפלגה הקומוניסטית של סרביה כשזו הייתה רפובליקה סוציאליסטית בתוך הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ובשנת 1989 נבחר על ידי האספה הלאומית הסרבית לנשיא סרביה. מילושביץ' הוביל את הפיכתה של ליגת הקומוניסטים של סרביה למפלגה הסוציאליסטית של סרביה ביולי 1990, ואת אימוצה של חוקה סרבית חדשה בספטמבר 1990, אשר קבעה כי נשיא סרביה ייבחר בבחירות ישירות ויזכה לסמכויות מורחבות. בבחירות הישירות הראשונות שהתקיימו תחת החוקה החדשה, בדצמבר 1990, נבחר מילושביץ' לנשיא הרפובליקה הסרבית, תפקיד אותו החל למלא ב-11 בינואר 1991.

עלייתו של מילושביץ' לשלטון בסרביה אירעה במקביל להתחזקות הלאומנות ברפובליקות של יוגוסלביה לשעבר, בעקבות התמוטטות המשטר הקומוניסטי במזרח אירופה. ביוני 1991 פרשו הרפובליקות סלובניה וקרואטיה מהפדרציה היוגוסלבית, ואחריהן עשו כן גם מקדוניה (ספטמבר 1991) ובוסניה הרצגובינה (אפריל 1992). נוכחותם של מיעוטים סרבים גדולים בקרואטיה (580 אלף) ובבוסניה (1.6 מיליון) הובילה לפרוץ מלחמות בכל אחת ממדינות אלה, שבהן תבעו הסרבים אותה זכות הגדרה עצמית שניתנה לשכניהם הקרואטים והמוסלמים הבוסנים. הסרבים דרשו שהאזורים שבהם מתגוררים סרבים בבוסניה ובקרואטיה יישארו בשטח יוגוסלביה.

הסרבים בקרואטיה החלו לארגן מדינה נפרדת משלהם בתמיכת ממשלת יוגוסלביה, ובמהלך 1991 ובראשית 1992 ניהלו מלחמה נגד ממשלת קרואטיה. ב-1992 קרה דבר דומה בבוסניה והרצגובינה, בעזרתו של הצבא היוגוסלבי, לאחר שב-5 באפריל באותה שנה הייתה בוסניה והרצגובינה המדינה הרביעית שהכריזה על עצמאותה מיוגוסלביה.

נשיא סרביה ברפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה

ב-28 באפריל 1992, לאחר פרישת ארבע משש מדינות הרפובליקה הסוציאליסטית, התאחדו סרביה ומונטנגרו במסגרת חדשה - הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, ומילושביץ' הפך לנשיא סרביה הראשון במסגרת פדרציה זו (בראש הפדרציה עמד אז הנשיא דובריצה צ'וסיץ').

ב-1995 השתתף מילושביץ' במשא ומתן להשגת הסכם דייטון בשמם של הסרבים הבוסנים. ההסכם שם קץ למלחמת בוסניה, ומילושביץ' נתפס במערב כאחד מעמודי התווך של השלום בבלקנים. כונה ברחבי העולם "הרודן מהבלקן".

נשיא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה

מכיוון שהחוקה הגבילה את נשיא סרביה לשתי כהונות בלבד, התמנה מילושביץ' ביולי 1997 למשרת נשיא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, אשר הייתה מורכבת עתה מסרביה ומונטנגרו, כשהוא מחליף את הנשיא-בפועל של הפדרציה, סרג'ה בוז'וביץ'.

נפילתו מהשלטון

בחורף 1996, לאחר שהתגלו מעשי מרמה בבחירות המקומיות, התקיימו בבלגרד הפגנות סטודנטים נגד שלטונו של מילושביץ', שנמשכו כשלושה חודשים. עם זאת, המערב לא תמך במתנגדי מילושביץ', והנשיא הצליח להישאר בשלטון.

תמיכת המערב נמוגה ב-1998, לאחר שפרצה התקוממות האלבנים בחבל קוסובו, שדרשו להעניק לחבל עצמאות מסרביה, וכוחות הצבא הסרביים הגיבו בכוח רב-נגד הבדלנים והטרוריסטים האלבנים. לאחר שממשלת סרביה לא שעתה לאזהרות הקהילה הבינלאומית, פתחו כוחות נאט"ו במתקפה אווירית על סרביה ב-1999, כדי להסיג את צבא סרביה מקוסובו.

התבוסה בקוסובו כירסמה במעמדו של מילושביץ'. בספטמבר 2000 הוא סירב להודות בניצחונה של האופוזיציה בבחירות לנשיאות. הפגנות ענק ומחאות אלימות התקיימו בבלגראד ב-5 באוקטובר, ובעקבותיהן נאלץ מילושביץ' לפרוש מתפקידו. למחרת מונה מועמד האופוזיציה, ווייסלב קושטוניצה, לנשיא יוגוסלביה.

האישומים בפשעי מלחמה ומותו

במהלך מלחמת קוסובו הואשם מילושביץ' בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות שבוצעו בהוראתו בקוסובו. ב-1 באפריל 2001 הוא נעצר ביוגוסלביה בחשד לשחיתות, וב-28 ביוני הוסגר לבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר בהאג. לאחר הסגרתו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, נוספו לכתב האישום אישומים במעורבותו ברצח עם שבוצע בבוסניה ובפשעי מלחמה שבוצעו בקרואטיה. משפטו נפתח ב-12 בפברואר 2002, ומילושביץ' בחר לנהל בעצמו את ההגנה, בטענה שהוא אינו מכיר בסמכותו של בית הדין. באוקטובר 2004, בעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי, מינה לו בית הדין סנגור. ב-11 במרץ 2006, טרם סיום משפטו, נמצא מילושביץ' ללא רוח חיים בתאו בגיל 64.

אלמנתו, מירה מרקוביץ', נמלטה לרוסיה, ומתה שם ב-2019 בגיל 76.[1]

לקריאה נוספת

  • Louis Sell. Slobodan Milosevic and the Destruction of Yugoslavia. Duke University Press, 2003.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות‏, אלמנתו של מילושביץ', שכונתה "מקבת של הבלקן", מתה בגיל 76, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באפריל 2019
11 במרץ

11 במרץ הוא היום ה-70 בשנה (71 בשנה מעוברת), בשבוע ה-10 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 295 ימים.

12 בפברואר

12 בפברואר הוא היום ה-43 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 322 ימים (323 בשנה מעוברת).

20 באוגוסט

20 באוגוסט הוא היום ה-232 בשנה בלוח הגרגוריאני (233 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 133 ימים.

27 במאי

27 במאי הוא היום ה-147 בשנה (148 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 218 ימים.

5 באוקטובר

5 באוקטובר הוא היום ה-278 בשנה בלוח הגריגוריאני (279 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נותרו עוד 87 ימים.

איוויצה דאצ'יץ'

איוויצה דאצ'יץ' (בסרבית: Ивица Дачић, בכתב לטיני: Ivica Dačić;‏ נולד ב-1 בינואר 1966 בפריזרן, קוסובו) הוא פוליטיקאי ומדינאי סרבי, שכיהן כראש ממשלת סרביה בשנים 2012–2014. הוא מילא גם את תפקיד שר הפנים בשנים 2008-2014. החל מאפריל 2014 דאצ'יץ' מכהן כשר החוץ של סרביה בממשלת קואליציה בראשות אלכסנדר ווצ'יץ'. הוא יושב ראש המפלגה הסוציאליסטית של סרביה החל משנת 2006. בשנים 2008-2012 כיהן כסגן ראש ממשלה ושר הפנים בממשלות בראשותו של מירקו צבטקוביץ'.

אחרי "מהפכת הדחפורים" והדחתו של סלובודן מילושביץ' (2001-2000), דאצ'יץ' נבחר להנהגת המפלגה והפך למנהיג שלה. תחת הנהגתו המפלגה עברה מפנה מהמגמה הלאומנית הקודמת אל קו מדיני המקדם את ההתקרבות לאיחוד האירופי.

אנטה מרקוביץ'

אנטה מרקוביץ' (Ante Marković; ‏25 בנובמבר 1924 - 28 בנובמבר 2011) היה ראש הממשלה האחרון של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, בשנים 1989 - 1991.

המפלגה הדמוקרטית הסרבית

המפלגה הדמוקרטית הסרבית (srpska demokratska stranka) היא מפלגה שהייתה חלק מאופוזיציית הדמוקרטים בסרביה בזמן שלטונו של סלובודן מילושביץ', נשיא סרביה ונשיא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בשנות ה-90.

בשנת 2003 הפכה למפלגה השלישית בגודלה באספה הלאומית של סרביה עם 34 מנדטים.

בעקבות ממשלת המיעוט שנוצרה בממשלתו של ווייסלב קושטוניצה, היא החליטה שלא ליטול בה חלק.

השקפתה הפוליטית של המפלגה היא ליברלית אך היא מייצגת חלק סוציאליסטי בציבור הבוחרים. המפלגה אף עמיתה במפלגת הגג של המפלגות האירופיות הסוציאליסטיות מפלגת הסוציאליסטים האירופאים.

לאחר רצח ראש ממשלת סרביה זוראן ג'ינג'יץ', נבחר לתפקיד יו"ר המפלגה בוריס טאדיץ, שהפך ביולי 2004 לנשיא סרביה.

המפלגה הסוציאליסטית הסרבית

המפלגה הסוציאליסטית הסרבית (בסרבית: Социјалистичка Партија Србије או Socijalistička Partija Srbije) היא מפלגה בסרביה.

המפלגה הרדיקלית הסרבית

המפלגה הרדיקלית הסרבית (בסרבית: Српска радикална странка, Srpska radikalna stranka) היא מפלגה לאומית ימנית בסרביה. היא הוקמה ב-1991 כתוצאה מאיחודן של המפלגה העממית הרדיקלית עם תנועת הצ'טניקים של סרביה. תנועת הצ'טניקים נוסדה ב-1990 אחרי פילוג במפלגה הסרבית החדשה, והיא תומכת בהרחבת סרביה, כלומר ברעיון סרביה הגדולה. המפלגה הרדיקלית הסרבית תומכת בהחלטה 1244 של האו"ם המאפשרת לסרביה לשלוח כוחות צבא לצורך הגנה על האזרחים הסרבים בקוסובו.

המפלגה הרדיקלית הסרבית הייתה שותפה לממשלתו של נשיא יוגוסלביה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, סלובודן מילושביץ' שעמד בראש המפלגה הסוציאליסטית הסרבית. בהמשך, היא עברה לאופוזיציה ורק בין השנים 1998 עד 2000 היא חזרה לקואליציה.

מייסד המפלגה ונשיאהּ הוא ווייסלב ששל, אשר מאז שנת 2007 עומד לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, על אישומים בפשעי מלחמה בתקופת מלחמות יוגוסלביה. כיום, סגן נשיא המפלגה ומנהיגהּ בפועל הוא טומיסלב ניקוליץ'. ניקוליץ' זכה ב-50 אחוזים מהקולות באחת ממערכות הבחירות האחרונות לנשיאות שהוכרזה כלא-חוקית. בבחירות לנשיאות בשנת 2004, קיבל ניקוליץ' 30 אחוזים מהקולות בסיבוב הראשון, אך הפסיד בסיבוב השני לבוריס טאדיץ' כשקיבל 45 אחוזים. בבחירות לפרלמנט ב-2007 זכתה המפלגה הרדיקלית הסרבית ב-81 מושבים מתוך 250. ב-2012 זכה ניקוליץ' בבחירות לנשיאות סרביה.

הסכם דייטון

הסכם המסגרת הכללי לשלום בבוסניה והרצגובינה, הידוע גם כהסכם דייטון, הסכמי דייטון, פרוטוקול פריז והסכם דייטון-פריז, הוא הסכם מסגרת כללי לכינון שלום בבוסניה והרצגובינה, אשר שם קץ למלחמת בוסניה (אחת ממלחמות יוגוסלביה), שלוש שנים וחצי לאחר שפרצה.

ההסכם נוסח בחודש נובמבר 1995 בבסיס חיל האוויר האמריקאי רייט-פטרסון ליד העיר דייטון, אוהיו, ונחתם באופן רשמי ביום 14 בדצמבר 1995 בפריז.

המשא ומתן לקראת ההסכם החל לאחר ניסיונות כושלים קודמים להשכנת שלום באזור, ולאחר מבצע סופה (קרואטית Operacija Oluja) של הצבא הקרואטי באוגוסט 1995, במהלכו הדף הצבא הקרואטי את צבא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ממרבית שטחה של קרואטיה. ברקע למגעים לקראת ההסכם עמדו גם הפצצות נאט"ו כנגד הכוחות הסרביים של בוסניה (מבצע כוח מכוון, Operation Deliberate Force), הפעולות כנגד צבא רפובליקה סרפסקה, טבח סרברניצה וניסוח כתבי האישום כנגד מנהיגי הסרבים בבוסניה בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר.

בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1995, הפעילה הקהיליה הבינלאומית, ובעיקר ארצות הברית ורוסיה, לחץ גובר על מנהיגי שלושת הצדדים המעורבים בסכסוך - הקרואטים, הסרבים והבוסניאקים - לקחת חלק בדיונים בדייטון. הדיונים התקיימו בין ה-1 בנובמבר ל-21 בנובמבר 1995 בהשתתפות סלובודן מילושביץ' מטעם הסרבים, פרניו טוג'מן בשם הקרואטים, ונשיא בוסניה אלייה איזטבגוביץ' בלווית שר החוץ שלו מוחמד סצירביי (Muhamed Sacirbey) בשמם של הבוסניאקים. הישיבות נוהלו על ידי ריצ'רד הולברוק האמריקאי יחד עם קארל בילדט מטעם האיחוד האירופי והמשנה לשר החוץ הרוסי איגור איוונוב (Игорь Иванов). עוד נכחו בדיונים גנרל וסלי קלארק (Wesley Clark) האמריקאי וקולונל ארונדל ליקי (Arundell Leakey) הבריטי.

ההסכם הסופי נחתם כאמור בפריז ב-14 בדצמבר 1995 גם על ידי נשיא צרפת ז'אק שיראק, נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש ממשלת בריטניה ג'ון מייג'ור, קנצלר גרמניה הלמוט קוהל וראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין. ההסכם ניסח את חלוקתה המדינית של בוסניה והרצגובינה לשתי ישויות נפרדות - רפובליקה סרפסקה והפדרציה של בוסניה והרצגובינה, לאורך קו הפרדת הישויות (IEBL, Inter-Entity Boundary Line) שאורכו 1,080 ק"מ. בנוסף קבע ההסכם את הרכב ממשלתה של בוסניה והרצגובינה והעניק מנדט למספר ארגונים בינלאומיים לפקח על ההסכמות שהושגו במסגרתו, ובין היתר לכוח היישום של נאט"ו (IFOR, Implementation Force) שהתפרס בשטח המדינה ב-20 בדצמבר 1995 והחליף את כוחות האומות המאוחדות.

קורט באוסנר, מומחה אמריקני לבוסניה, הגדיר את תוצאת ההסכם: "מערכת להכלת שרי צבא מקומיים, שהיא גם מערכת לסיפוק משאלותיהם".

בהסכם דייטון נעשה לראשונה שימוש בתצלומי לווין תלת-ממדיים ובטכנולוגית מיפוי ממוחשב לשם קביעת קו גבול בהסכם רשמי.

זוראן ג'ינג'יץ'

זוראן ג'ינג'יץ' (בסרבית: Зоран Ђинђић, להאזנה (מידע • עזרה), 1 באוגוסט 1952 – 12 במרץ 2003) היה ראש ממשלת סרביה בשנים 2001–2003. ונרצח, כנראה בידי אנשי המאפיה הסרבית הקשורים למשטרו של סלובודן מילושביץ'.

זוראן ז'יווקוביץ'

זוראן ז'יווקוביץ' (בסרבית: Зоран Живковић) הוא ראש ממשלתה לשעבר של סרביה, שהחליף בתפקיד את זוראן ג'ינג'יץ לאחר הירצחו במרץ 2003. ז'יווקוביץ' נולד ב-22 בדצמבר 1960 בעיר ניש, ושם גם סיים את לימודי התיכון. לאחר מכן עבר ללמוד בקולג' של בלגרד ועסק ביזמות לפני שנכנס לזירה הפוליטית. הוא נשוי ואב לשני ילדים.

בשנת 1992 הצטרף ז'יווקוביץ' למפלגה הדמוקרטית של סרביה והפך למנהיג המפלגה ולנציגה בפרלמנט. בסוף 1996 הוא הוביל את מחאת האופיזיציה נגד זיופי הבחירות, ונבחר לראש העיר הראשון של עירו ניש ב-1997. בשנת 2000 היה ז'יווקוביץ' אחד הכוחות המניעים של הזרם הדמוקרטי להפלתו מהשלטון של סלובודן מילושביץ', ולאחר מכן התמנה לשר הפנים של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, תפקיד בו כיהן עד 2003, אז הפכה הרפובליקה לאיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו.

לאחר ההתנקשות בזוראן ג'ינג'יץ התייצב ז'יווקוביץ' בראש ממשלת הרפורמה בזמן המשטר הצבאי שהוכרז במדינה והוביל את הלחימה בפשיעה ובשחיתות. כהונתו סבלה מביקורת רבה על מעצרים שעוררו מחלוקת, שערוריות פוליטיות, וקואליציה לא יציבה. עקב התמיכה הפוחתת בו פרש ז'יווקוביץ' מהנהגת המפלגה הדמוקרטית בבחירות לפרלמנט הסרבי ב-2004, לטובת בוריס טאדיץ', שנבחר למנהיג החדש.

מילאן מילוטינוביץ'

מילאן מילוטינוביץ' (בסרבית: Милан Милутиновић; נולד ב-19 בנובמבר 1942) היה נשיא סרביה במסגרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בשנים 2002-1997. קודם לכן שימש כמנהל הספרייה הלאומית של סרביה (1988-1983), כשגריר יוגוסלביה ביוון (1995-1992), וכשר החוץ של יוגוסלביה (1998-1995).

מלחמות יוגוסלביה

מלחמות יוגוסלביה היו סדרת עימותים אלימים על אדמתה של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, שהתרחשו בין השנים 1991 ו-2001. המלחמות השפיעו על כל שש הרפובליקות ביוגוסלביה וקרויות לעיתים גם "המלחמות בבלקן", או "המלחמות ביוגוסלביה", "מלחמות הפרישה היוגוסלבית" או "מלחמת הבלקן השלישית" (ביטוי שטבע העיתונאי הבריטי מישה גלני).

הן אופיינו כמלחמות אתניות בין אנשי יוגוסלביה, בין סרבים בצד אחד, לבין קרואטים בוסנים ואלבנים מצד שני; אך גם בין קרואטים ובוסנים בבוסניה, ובין מקדונים ואלבנים במקדוניה. למלחמות היו שורשים עמוקים של סכסוכים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים, וכמו כן גם מתח אתני רב.

סרביה ומונטנגרו

סרביה ומונטנגרו הוא השם המשמש לתיאור שני איחודי עבר של המדינות סרביה ומונטנגרו, איחודים שנוצרו לאחר התפרקותה של יוגוסלביה הסוציאליסטית והיוו שלבי ביניים בהתמוטטות האתוס הלאומי היוגוסלבי:

האיחוד הראשון של סרביה ומונטנגרו נקרא הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (בסרבית: Савезна Република Југославија, СРЈ), והוא נוצר בשנת 1992 לאחר פירוק הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, אשר כללה את סרביה, מונטנגרו וארבע מדינות נוספות. כקודמו, היה איחוד זה פדרטיבי, וראשיו אף ניסו לזכּוֹתוֹ בהכרה בינלאומית כיורש האיחוד הקודם, ללא הצלחה. איחוד זה הסתיים בשנת 2003 עקב יצירת איחוד חלופי:

האיחוד השני של סרביה ומונטנגרו נקרא האיחוד המדיני של סרביה ומונטנגרו (בסרבית: Државна заједница Србија и Црна Гора), והוא נוצר בשנת 2003 באמצעות הפיכת האיחוד הראשון, הפדרלי, לאיחוד רופף, קונפדרטיבי, במסגרתו תפקדו שתי המדינות באופן אוטונומי כמעט ריבוני. בשנת 2006, עקב משאל עם במונטנגרו שהכריע בעד עצמאות מלאה, פורק האיחוד, ושני מרכיביו הפכו למדינות העצמאיות סרביה ומונטנגרו.

שני האיחודים הללו היו זהים בשטחם וגבלו באלבניה ובמקדוניה בדרום, בבולגריה במזרח, ברומניה בצפון-מזרח, בהונגריה בצפון, ובקרואטיה ובבוסניה והרצגובינה במערב.

עריץ

משטר עריצות הוא שלטון של אדם יחיד (עריץ) העומד בראש קבוצה מצומצמת יחסית שכופה את עצמה על השלטון ועולה בדרך כלל מתוך מצב של חוסר סדר במדינה. העריצות יוצרת סביבה מנגנוני הגנה שנאמנים לשלטון ותלויים בו, והשליט משתמש בהם כדי לזרוע טרור ופחד וכך להביא לצייתנות העם. לעריצות אין אידאולוגיה מסודרת, אך היא מתקיימת על ידי הפעלת מנגנונים פסיכולוגים רבי עצמה כשהעריצים מציגים את עצמם כמגנים על העם מפני סכנה קיומית שאורבת למדינה אותה השליט הודף, בניגוד למשטר טוטליטרי לעריצות יש תמיכה נמוכה מאוד בעם והעריץ משליט את עצמו בכוח ובעזרת תלות נפשית קשה מאוד: מצד אחד טרור ופחד, מצד שני העריץ לכאורה מגן על העם מפני סכנה גדולה בהרבה אותה הוא יכול לעצור בשל כוחו הבלתי מוגבל. דוגמאות למשטרי עריצות בעבר ובהווה: קים ג'ונג-און בקוריאה הצפונית, מועמר קדאפי, בשאר אל-אסד, סדאם חוסיין, בניטו מוסוליני באיטליה, אדולף היטלר בגרמניה הנאצית, החונטה הצבאית במיאנמר, עומר אל-בשיר בסודאן, אלכסנדר לוקשנקו בבלארוס, רוברט מוגאבה בזימבבואה, ספרמורט ניאזוב בטורקמניסטן, אסלאם קרימוב באוזבקיסטן, אידי אמין באוגנדה, סלובודן מילושביץ' בסרביה החונטות הצבאיות בדרום אמריקה בשנות השבעים והשמונים.

לעריצות יש לעיתים קרובות אופי של משטר צבאי, והיא עולה מתוך מצבים של כאוס וחוסר סדר כדי להחזיק את המדינה ומבטלת את זכויות הפרט ואת זכויות האדם "באופן זמני" כדי להשיב את הסדר על כנו.

פוז'ארוואץ

פוז'ארוואץ (בסרבית: Пожаревац או Požarevac; ברומנית: Pojarevaţ; בהונגרית: Pozsarevác) היא עיר במחוז בראניצ'בו בסרביה.

העיר פוז'ארוואץ שוכנת בצפון מזרח סרביה ובשנת 2011 התגוררו בה 41,183 תושבים.

בשנת 435 נכרת במקום הסכם בין מנהיגי ההונים, אטילה ואחיו בלדה ובין האימפריה הביזנטית. ב-21 ביולי 1718 נחתם במקום זה שלום פוז'ארוואץ בין האימפריה העות'מאנית מצד אחד ובין אוסטריה ורפובליקת ונציה מצד שני.

בעיר נולד המנהיג הסרבי סלובודן מילושביץ', ובה הוא קבור.

פטר הנדקה

פטר הנדקה (בגרמנית: Peter Handke נולד ב-6 בדצמבר 1942 בגריפן) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי, ובמאי קולנוע אוסטרי. כתיבתו מהווה חלק מהגל החדש בספרות הכתובה בשפה הגרמנית באוסטריה. ספריו תורגמו ליותר מעשרים שפות וזיכו אותו בפרסים ספרותיים רבים. בשנת 2006 בוטלה מועמדותו לקבלת פרס היינריך היינה המוענק על ידי העיר דיסלדורף, בשל תמיכתו ברודן הסרבי סלובודן מילושביץ'. הנדקה הוכרז כזוכה בפרס נובל לספרות בשנת 2019, בנימוקי השופטים ציינו כי הפרס ניתן לו בשל "עבודה מעוררת השראה ושפה חכמה שבעזרתה חקר את החוויה האנושית".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.