סלאוקוס הראשון

סֵלֵאוּקוּס הראשון ניקאטוריוונית: Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ; מבוטא: Séleukos Nikátōr, בעברית: "סֵלֵאוּקוּס המנצח"; ‏356 לפנה"ס‏–‏281 לפנה"ס) היה דיאדוך, מייסד בית סלאוקוס ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. הוא החל את דרכו כמפקד בכיר בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחרי מותו השתתף במלחמות הדיאדוכים ויצא מהן עם השלל הרב ביותר.

בהתחלה כרת ברית עם פרדיקס, שהיה עוצר האימפריה אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה ונרצח תוך שנתיים, לא בלי סיועו של סלאוקוס. בחלוקת השלל בחתימת הסכם טריפאראדיסוס קיבל את הסטרפיה (מחוז) של בבל, אך נאלץ לוותר עליה לטובת אנטיגונוס שתום העין. בלית ברירה קשר את גורלו בתלמי הראשון, הימור שהסתבר בדיעבד כמוצלח ביותר.

ניצחונו של תלמי בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס אפשר לו לשוב לבבל עם צבא קטן בן 1000 חיילים לערך שקיבל מתלמי. עם צבא זה יצא לכבוש את נחלתו בחזרה. תוך 9 שנים (בין 311 עד 302 לפנה"ס) הצליח סלאוקוס להשתלט על כל השטחים המזרחיים של האימפריה המפורקת, פרט להודו אותה נאלץ להותיר לצ'אנדרגופטה ובתמורה קיבל 500 פילים ופיצויים נוספים. בעזרת חיל פילים זה הצליח להביס את אנטיגונוס ובנו דמטריוס בשיתוף פעולה עם ליסימכוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס.

בחלוקה נוספת של השלל קיבל את כל סוריה, חלקים רחבים מאסיה הקטנה, פניקיה ועוד. בעת חלוקת השלל התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין תלמי על שליטה בארץ ישראל. שני האישים טענו שהיא הובטחה להם. אף על פי שתלמי לא שלח את חילו לקרב נגד אנטיגונוס והעדיף להסתכל מהצד על אף שבאופן רשמי היה חבר בקואליציה נגד אנטיגונוס, הצליח תלמי לשמור את ארץ ישראל לעצמו. מחלוקת זו נמשכה כ-150 שנים עד אשר אחד מצאצאיו, אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל וצירף אותה לממלכתו.

לכידתו של דמטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהמשיך לעורר בעיות, בשנת 285 לפנה"ס הוסיפה ליוקרתו. סלאוקוס השתמש בבעיות פנימיות בממלכתו של ליסימכוס ותקף את האחרון בשנת 281 לפנה"ס. בקרב קורופדיום הביס סלאוקוס את צבאותיו של ליסימכוס וצירף את נחלתו לממלכתו, שכללה כעת כמעט את כל האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר, למעט מצרים, מוקדון ויוון גופא. סלאוקוס לא זכה ליהנות מפירות ניצחונו ונרצח באותה שנה על ידי בנו של תלמי הראשון וחותנו של ליסימכוס, תלמי קראונוס.

בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה. בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, וקרא לה על שם אביו אנטיוכוס. העיר שימשה בתקופה ההלניסטית כעיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. עיר הנמל שלה הייתה סלאוקיה פייריה שאותה יסד סלאוקוס הראשון ובה הובא לקבורה. ‏

סלאוקוס הראשון
Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ
Seleuco I Nicatore
פסל ראשו של סלאוקוס הראשון, וילת הפפירוסים, הרקולנאום (כיום במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי)
לידה 356 לפנה"ס
אורופוס , מוקדון
נרצח 281 לפנה"ס (בגיל 75 בערך)
ליסמכיה , הממלכה הסלאוקית
שם מלא סלאוקוס הראשון ניקאטור
מדינה הממלכה הסלאוקית
מקום קבורה טורקיה סלאוקיה פייריה
בת זוג אפאמה, סטראטוניס
שושלת בית סלאוקוס
תואר דיאדוך
אב אנטיוכוס
אם לאודיקה
צאצאים אפאמה, לאודיקה הראשונה, אנטיוכוס הראשון, אכאוס ילדי אפאמה ופילה בתה של סטראטוניס
דיאדוך
306 לפנה"ס281 לפנה"ס
(כ־25 שנים)
280-289 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 289 - 280 לפנה"ס

אוקסיארטס

אוקסיארטס (יוונית Oxyártēs, פרסית وخش‌ارد, במקור מאיראנית עתיקה -Huxšaθra*) היה אציל מבאקטרה (כיום בלך באפגניסטן) ואביה של רוקסנה, אשתו של אלכסנדר הגדול.

הוא מוזכר לראשונה במקורות העתיקים כאחד מקציניו של בסוס בזמן נסיגתו, מבאקטרה לסוגדיאנה, מפני צבאו של אלכסנדר. לאחר מות בסוס, שלח אוקסיארטס את אשתו ובנותיו לחסות במבצרו, בסוגדיאנה, אשר היה בנוי בפסגת צוק ונחשב לבלתי ניתן לכיבוש. אך אלכסנדר הצליח להשתלט על המבצר והחליט שברצונו לקחת את רוקסנה לאישה. מששמע על כל זאת, מיהר אוקסיארטס להיכנע לאלכסנדר וב-327 לפנה"ס חגגו את הכלולות בסעודה גדולה.זמן קצר לאחר מכן מתואר כי סייע בשכנוע כוריאנס, אשר החזיק במבצר-צוק משלו, להיכנע לאלכסנדר. זמן-מה לאחר מכן מונה בידי אלכסנדר לאחשדרפן פרובינציית פרופמיסאדה שבהודו (אזור הינדו-כוש). אוקסיארטס שמר על מקומו כאחשדרפן בפרופמיסאדה גם לאחר חלוקת השלל הראשונה שלאחר מות אלכסנדר (323 לפנה"ס) והשנייה, שנתיים לאחר מכן בטריפרדיסוס. בזמן מלחמת האזרחים שלח כח צבאי קטן לסייע לאאומנס, אך, לאחר מותו ב-316 לפנה"ס, נראה שהגיע לעמק השווה עם יריבו אנטיגונוס מונופתלמוס.לא נמצא אזכור מאוחר יותר של שמו, לפיכך יש להניח שמת לפני מסעותיו להודו של סלאוקוס הראשון, אשר העביר את השליטה על פרופמיסאדה (יחד עם שאר הפרובינציות ההודיות) לצ'נדרגופטה מאוריה, שליט האימפריה המאורית.

אנטיוכוס הראשון

אנטיוכוס הראשון (סוֹטֶר) ("המושיע") (324 או 323 לפנה"ס - 262 או 261 לפנה"ס) מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 281 ל-261 לפנה"ס. הוא היה פרסי למחצה; אימו אפאמי הייתה אחת מהנסיכות המזרחיות שהעניק אלכסנדר כנשים לגנרלים שלו בשנת 324 לפנה"ס.

אנטיוכוס שלט בממלכה יחד עם אביו סלאוקוס הראשון (מייסד הממלכה הסלאוקית) מאז שנת 291 לפנה"ס. לאחר רצח אביו על ידי תלמי קראונוס בשנת 281 לפנה"ס, עמדה בפניו המשימה המורכבת של שמירת האימפריה בשלמותה; כמעט מיד לאחר שעלה לשלטון פרץ מרד בסוריה. הוא נאלץ להשכין שלום במהרה עם תלמי הראשון, רוצח אביו, וויתר לו על מוקדון ושטחים נוספים באזור יוון. הוא גם לא הצליח להקטין את כוחם של שליטי אסיה הקטנה.

בשנת 278 לפנה"ס פרצו הגאלטים (כך קראו לגאלים באזור זה של העולם) לאסיה הקטנה, ונראה כי הניצחון שנחל אנטיוכוס מול פלישה זו הוא שהעניק לו את התואר "סוטר" ("המושיע" ביוונית).

בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה הסורית הראשונה. המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

ב-262 לפנה"ס ניסה אנטיוכוס לעצור את כוחה הגדל של ממלכת פרגמון, שהתפתחה באסיה הקטנה, אולם הוא נחל תבוסה צבאית ליד סרדיס ומת עוד באותה שנה. לפני מותו הוא הוציא להורג את בנו סלאוקוס באשמת מרד. יורשו היה בנו השני, אנטיוכוס השני.

אנטיוכוס השלישי

אנטיוכוס השלישי "הגדול" (ביוונית: Ἀντίoχoς Μέγας‏; 242 - 187 לפנה"ס) היה המלך השישי בשושלת הסלאוקית. בנו השני של סלאוקוס השני. אנטיוכוס הומלך בגיל 18 או 19 ומלך במשך 37 שנים. תקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר מכל המלכים הסלאוקים האחרים והמרחב הגאוגרפי של שלטונו היה הגדול ביותר מאז ימי הזוהר של סלאוקוס הראשון. שלטונו התאפיין בשורה של מלחמות וממסעות צבאיים להרחבת הממלכה הסלאוקית ולגיבושה. הוא היה המלך הסלאוקי הראשון שייסד את פולחן המלך באופן ריכוזי בסטרפיות השונות.

אנטיוכיה

אַנְטִיוֹכִיָה (בטורקית Antakya` בסורית ובספרות התלמודית: אנטוכיא) היא עיר עתיקה בחבל האטיי שבדרום טורקיה, שוכנת על גדות נהר האורונטס בעמק אמוק ובקרבת שפכו לים התיכון. כיום שם העיר הוא אַנְטַקְיָה ומשמשת כבירת נפת האטיי. לעיתים מכונה גם אנטקיה עצמה בשם "האטיי".

אנטקיה

אַנְטַקְיָה (בטורקית: Antakya) היא עיר הבירה של נפת האטיי שבחבל האטיי בטורקיה. העיר שוכנת על גדות נהר האורונטס בעמק אמוק ובקרבת שפכו לים התיכון. אנטקיה הוא שמה המודרני של העיר העתיקה אנטיוכיה שהוקמה בשנת 300 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון, ונהפכה בהמשך לבירתה המערבית של הממלכה הסלאוקית.

העיר העתיקה נבנתה במקור על הגדה המזרחית של נהר האורונטס, מאז המאה ה-19 החלה העיר להתרחב ושכונות חדשות נבנו מצדו הדרומי מערבי של הנהר. ארבעה גשרים מחברים את העיר שני חלקי העיר העתיקה והחדשה. הבנייה החדשה מתאפיינת במבני קוביות בטון שפגע ביופייה של העיר.

במשך השנים הפכה עיר הנמל איסכנדרון (İskenderun) לעיר הגדולה בחבל, אבל אנטקיה נשארה חשובה כבירת החבל וכמרכז של פעילות כלכלית. ניקוז מי אגם אמיק (Amik Gölü) ופיתוח הקרקעות הביא לפריחה כלכלית באזור, והיא מתפקדת כמרכז קניות ועסקים.

קרבתה של העיר לגבול הסורי, גרמה לכך שהיא תהיה עיר קוסמופוליטית יותר מערי חוף אחרות כגון אדנה ומרסין. השפות המדוברות בעיר על ידי תושביה הם טורקית וערבית, אף על פי שהכתיבה בערבית היא נדירה. רוב תושביה הם מוסלמים סונים, אבל יש גם נוכחות בולטת לאלווים. בעיר קיימות מספר קהילות נוצריות קטנות. העיר משמשת כעיר עלייה לרגל של נוצרים כי בה נקראו האנשים לראשונה להצטרף לנצרות. בעיר קיים בית כנסת המשרת את הקהילה היהודית במקום.

אסיה הקטנה בתקופה ההלניסטית

העידן ההלניסטי נפתח בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, עם תחילת מסעות אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון, בצפון יוון ודרום מקדוניה של היום, לכיבוש הממלכה האחמנית הפרסית, ועם הכרעתה תוך כמה שנים. אסיה הקטנה הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי וממלכות הלניסטיות רבות שכנו בה. באסיה הקטנה רווחה התרבות היוונית לצידה של התרבות הפרסית עוד לפני בואו של אלכסנדר הגדול, ושתי אלה התערבבו בירושות חתיות ואחרות מימים ימימה.

אסיה הקטנה, השוכנת בנקודת המפגש של אסיה ואירופה, הייתה הטריטוריה הפרסית הראשונה שנכבשה על ידי אלכסנדר הגדול. הצלחותיו במלחמתיו בחבל ארץ זה במשך השנה הראשונה למסעות כיבושיו שימשו במידה רבה מפתח להמשך משימתו בהכרעת הפרסים. התקופה ההלניסטית נמשכה באסיה הקטנה עד לכיבושה ההדרגתי בידי הרומאים, שהחל במאה ה-2 לפנה"ס והסתיים באמצע המאה ה-1 לפנה"ס.

בית סלאוקוס

שושלת בית סלאוקוס שלטו בממלכה הסלאוקית, שנוסדה בידי אבי השושלת, סלאוקוס הראשון (ניקטור, "המנצח"; חי בשנים 358 עד 281 לפנה"ס לערך). סלאוקוס הראשון היה אחד מהגנרלים של אלכסנדר הגדול, והוא ייסד את הממלכה הסלאוקית לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס. בתחילה השתרעה הממלכה על שטחי מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, המישור האיראני, ועד לנהר האינדוס (בפקיסטן של ימינו). הוא ייסד את בירת הממלכה, סלאוקיה על החידקל, בשנת 305 לפנה"ס בערך.

האימפריה המאורית

האימפריה המאורית או מאוריה, הייתה אימפריה בחלקה הדרומי של יבשת אסיה. שטחה היה גדול וחלש על שטחים בהודו, פקיסטן ובלוצ'יסטן של היום. האימפריה, שנשלטה על ידי השושלת המאורית, נחשבת לאימפריה החזקה ביותר של הודו העתיקה.

שורשיה של האימפריה המאורית נעוצים בממלכה העתיקה מגאדה (मगध) שהתקיימה במאה החמישית לפני הספירה במזרח הודו ובנגל, וחדלה להתקיים עם התגבשותה של האימפריה המאורית בשנת 321 לפני הספירה.

מקים האימפריה המאורית היה הקיסר צ'נדרגופטה מאוריה (סנסקריט: चन्द्रगुप्त मौर्य), אבי השושלת המאורית. הוא קבע את העיר פטאליפוטרה (פטנה של היום), במחוז ביהר שבצפון הודו המודרנית, כבירתה של האימפריה.

המאה ה-3 לפנה"ס

המאה ה-3 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 201 לפני הספירה. זוהי המאה השלישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במהלכה הופצה התרבות היוונית ברחבי העולם ההלניסטי, שצמח על האימפריה האדירה שכבש אלכסנדר הגדול, ונוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה.

מאבקים רבים התרחשו בעולם ההלניסטי המפולג, כשמקביל התגבשה רומא ככוח החזק באיטליה וכמעצמה אזורית אימפריאליסטית.

הממלכה הסלאוקית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

השושלת האנטיגונידית

השושלת האנטיגונידית (ביוונית: Δυναστεία των Αντιγονιδών) הייתה שושלת של מלכים הלניסטיים ששלטה במוקדון במשך תקופה ארוכה.

מייסד השושלת, אנטיגונוס מונופתלמוס ("שתום העין"), היה קצין בצבאו של אלכסנדר הגדול, ובמהלך מלחמות הדיאדוכים השתלט על שטח פריגיה. הוא ניסה לאחד את שטחי האימפריה של אלכסנדר לכדי ממלכה אחת בראשותו, אולם נהרג בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס. בנו דמטריוס פוליורקטס ("הצר על הערים"), הצליח להשתלט על כתר מוקדון תוך שהוא מדיח את השושלת האנטיפטרידית, אולם הודח ממלכותו בידי סלאוקוס הראשון. לאחר תקופת אנרכיה, בנו של דמטריוס אנטיגונוס השני ("גונאטס"), הצליח להשתלט מחדש על המלוכה וצאצאיו שלטו על מוקדון עד כיבושה בידי הרפובליקה הרומית בשנת 168 לפנה"ס.

התקופה ההלניסטית

התקופה ההֶלֶנִיסְטִית היא פרק זמן בהיסטוריה האנושית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ועד התאבדותה של המלכה ההלניסטית האחרונה, קלאופטרה, בשנת 30 לפנה"ס. כיבושיו של אלכסנדר הגדול כללו את הפולֵייס היווניים, שטחי האימפריה הפרסית וחלקים מהודו, ויצרו אימפריה רחבת ידיים. הממלכות שנוצרו עקב פירוק אותה אימפריה, הושפעו רבות מתרבות יוון העתיקה, ויחד עם התרבויות המקומיות יצרו את התרבות ההלניסטית. מלבד ארצות שנכבשו על ידי אלכסנדר הגדול, ארצות אחדות שנוסדו על ידי מתיישבים יוונים היו אף הן חלק מהעולם ההלניסטי.

העילית העירונית במדינות אלו דיברה ניב קוינה של השפה יוונית, שהפך ללינגואה פרנקה (שפה בינלאומית), ואילו התרבות, הדת, האמנות והספרות במדינות השונות היו תערובת של התרבות המקומית והתרבות ההלניסטית. ערים חדשות רבות נבנו, שהחשובה מכולן הייתה אלכסנדריה שבמצרים התלמיית שנקראה על שמו של אלכסנדר הגדול. בין הממלכות התקיים מסחר פורה וקשרים אמיצים. בריתות שונות נכרתו בין כמה ממלכות נגד השלישית ולהפך. קשרי נישואים רבים נקשרו בין השושלות השונות, דבר שחיזק אף יותר את אחיזת ההלניזם באותן ממלכות.

בתקופה זו ירדה חשיבותה של יוון ההיסטורית ונוצרו מדינות רבות, שהחשובות שבהן היו מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית. אחרות, כדוגמת מוקדון, המשיכו את מעמדן הדומיננטי באזורן שמקורו בתקופה שקדמה להלניזם.

לאודיקה השלישית

לאודיקה השלישית (ביוונית: Λαοδικη, מתה בשנת 191 לפנה"ס לערך) הייתה נסיכה מממלכת פונטוס, ממלכה הלניסיטית באנטוליה ואשתו של אנטיוכוס השלישי שליט הממלכה הסלאוקית.

לאודיקה הייתה בתו של מיתריטדס השני, מלך פונטוס ושל אשתו לאודיקה. אחיה היה מיתריטדס השלישי, והייתה לה אחות נוספת ששמה היה לאודיקה. בשנת 221 לפנה"ס נישאה לבן דודה מצד אמהּ, אנטיוכוס השלישי, מיד לאחר המלכתו למלך בשנת 222 לפנה"ס. טקס הנישואים התקיים בעיר זאוגמה ("סלאוקיה שעל הפרת"), שנוסדה על ידי סלאוקוס הראשון. זאוגמה הייתה עיר מבצר הלניסטית ששכנה על הגדה המערבית של הפרת בטורקיה של היום.

לאודיקה הוכרזה כמלכה באנטיוכיה על ידי אנטיוכוס לפני יציאתו ב-221 לפנה"ס למסע מלחמה במזרח הממלכה כנגד מולון , האחשדרפן שמרד בו.

ללאודיקה ולאנטיוכוס נולדו שמונה ילדים. בנם הבכור היה אנטיוכוס שנולד בעת המסע כנגד מולון, עם ילדיהם הנוספים נמנו סלאוקוס הרביעי, ארדיס (Ardys), לאודיקה הרביעית שהייתה אשתו של סלאוקוס הרביעי, קלאופטרה הראשונה שהייתה אשתו של תלמי השישי ואנטיוכוס הרביעי שנולד בשם מיתרידטס.

מיתרידטס הראשון, מלך פונטוס

מיתרידטס הראשון מלך פונטוס או מיתרידטס הראשון קטיסטיס (ביוונית: Mιθριδάτης Α' Kτίστης - "מיתרדיטס הראשון המייסד") ייסד את ממלכת פונטוס בצפון אסיה הקטנה בשנת 281 לפנה"ס, ומלך עליה עד 266 לפנה"ס.

סמוך לשנת 302 ולאחר שאנטיגונוס מונופתלמוס הוציא להורג את אביו של מיתרידטס, שליט מקומי בצפון מערב אסיה הקטנה, ביקש אנטיגונוס להתנקש גם בחייו. למיתרידטס נודע על המזימה והוא נמלט לפפלגוניה שבצפון אנטוליה, לאורך חופי הים השחור. מיתרידטס החל מבסס את שלטונו מזרחית לפפלגוניה, באזור פונטוס עד שבשנת 281 לפנה"ס לקח לעצמו את התואר "מלך". הוא כרת ברית עם הראקליאה שבביתיניה במטרה ליצור חזית הגנתית כנגד סלאוקוס הראשון. מיתרידטס זכה לתמיכת הגאלים שסייעו לו להתגבר על כוח משימה ששלח נגדו תלמי הראשון ממצרים. תקופת שלטונו המלאה (כמלך ולפני כן) נמשכה 46 שנים, ונראה כי נקבר בקברי מלכי פונטוס בסמוך לעיר אמסיה.

ממלכת פרס

ממלכת פרס היא ישות תרבותית עתיקת יומין, ששורשיה נטועים בעת העתיקה ובגלגולה המודרני היא מוכרת בשם איראן. במהלך הדורות ידע אזור זה כובשים רבים ותרבויות רבות התחלפו בו זו אחר זו. הכובשים השונים של אזור פרס נחשבים כחלק מהיסטוריית תרבותם בעיקר בשל העובדה שרבים מהם דיברו בשפה הפרסית.

סלאוקיה על החידקל

סֵלֵאוּקיָה על החידקל (נקראת גם בקיצור סֵלֵאוּקיָה) הייתה עיר גדולה וחשובה באימפריות הסלאוקית, הפרתית, והסאסאנית. העיר הייתה גם בירת האימפריה הסלאוקית בין השנים 240-305 לפני הספירה. סלואקיה שוכנת בגדתו המערבית של נהר החידקל, וממולה, בגדתו המזרחית של הנהר, שוכנת העיר קטסיפון. את העיר ייסד סלאוקוס הראשון בשנת 305 לפנה"ס לערך. העיר נמצאת במחוז באבל שבעיראק, וממוקמת כ-32 קילומטרים דרום מזרחית לבגדאד המודרנית.

קרב קורופדיום

קרב קורופדיום היה הקרב האחרון בין יורשיו של אלכסנדר הגדול, הדיאדוכים, ונערך בשנת 281 לפנה"ס סמוך לעיר מגנסיה בצפון לידיה בין צבאותיו של ליסימאכוס לאלה של סלאוקוס הראשון. ליסימאכוס שלט בתראקיה ובמוקדון ובחלקה המערבי של אסיה הקטנה מאז קרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס, ואילו הממלכה הסלאוקית שלטה בחלקה המזרחי.

תלמי קראונוס

תלמי קראונוס (ביוונית: Πτολεμαῖος Κεραυνός; ‏ 320/319 לפנה"ס - 279 לפנה"ס) היה מלך מוקדון בין השנים 279-281 לפנה"ס. משמעות הכינוי קראונוס ביוונית הוא רעם או ברק.

בית סלאוקוס
סלאוקוס הראשון • אנטיוכוס הראשוןאנטיוכוס השניסלאוקוס השניסלאוקוס השלישיאנטיוכוס השלישי (הגדול)סלאוקוס הרביעיאנטיוכוס הרביעי (אפִּיפָאנֶס)אנטיוכוס החמישידמטריוס הראשוןאלכסנדר הראשוןדמטריוס השניאנטיוכוס השישידיודוטוס טריפוןאנטיוכוס השביעידמטריוס השני • אלכסנדר השני • קלאופטרה תאה • סלאוקוס החמישי • אנטיוכוס השמיניאנטיוכוס התשיעי • סלאוקוס השישי • אנטיוכוס העשירי • דמטריוס השלישי • אנטיוכוס האחד עשר • פיליפוס הראשון • אנטיוכוס השנים עשראנטיוכוס השלושה עשר • פיליפוס השני • סלאוקוס השביעי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.