סכין

סכין הוא כלי עבודה המשמש לחיתוך. סכינים מורכבים לרוב מלהב מושחז באורך של עד 30 ס"מ, המחובר לידית אחיזה. סכינים שימשו ככלי עבודה או ככלי נשק מאז תקופת האבן. כן משמש הסכין ככלי אכילה, לחיתוך המזון שבצלחת ולמריחה.

המילה סכין בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[1].

הסכינים הראשונים היו עשויים מצור או מסוג אבן קשה אחר שעוצב לצורה מחודדת, לעיתים גם עם ידית אחיזה. עם התפתחות המטלורגיה יוצרו סכינים מארד, מברזל ומפלדה. בעוד שחומרי הגלם השתנו במרוצת השנים, העיצוב הבסיסי של הסכין נותר בעינו. לאורך ההיסטוריה האנושית, סכינים הופקו במספר דרכים בחברות שונות, החל מהאבנים הסדוקות על ידי האדם הקדמון, אז עברו לסכינים העשויים מפיסות מטאוריטים עשירות מברזל, עד הסכינים המיוצרים בימינו על ידי התעשייה המודרנית. במקור שימשה המילה "סכין" לציון כלי נשק, אך מאז ימי הביניים השימוש הנפוץ יותר במילה הוא לצורך ציון כלי אכילה עיקרי במערב (יחד עם המזלג והכף).

בישראל, על פי סעיף 185 לחוק העונשין הסוחר, מייצר או מייבא סכין שלא נועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצורכי בית או למטרה כשרה אחרת, דינו – מאסר שבע שנים. כן ישנו איסור למכור סכין (מלבד סכין ביתית) לקטין. המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה[2], ניתן לגזור עליו מאסר עד חמש שנים. אולר[3] אינו סכין לעניין זה מלבד במוסדות חינוך ומקומות נוספים.

4Messer fcm
סט סכינים
Sharpening
השחזת סכין

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גם זכר גם נקבה באתר "השפה העברית".
  2. ^ סכין אינה מוכרת כאמצעי להגנה עצמית ושימוש בנימוק נשיאה לצורך הגנה עצמית אינו נחשב סיבה לגיטימית
  3. ^ "אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע.
4Messer fcm

סכין

ארדואינה

ארדואינה (בלטינית: Arduinna או Arduinnae או Arduinne; בקלטית: "הגבוהה") היא אלת היערות והציד במיתולוגיה הקלטית. פולחנה היה נפוץ באזור הארדנים (בלגיה ולוקסמבורג של ימינו).

האלה תוארה כציידת, הרוכבת על חזיר בר, שעל גבה אשפת חצים, ובידה סכין. במקרים אחדים סימל חזיר הבר עצמו את האלה.

עם המפגש בין התרבות הקלטית ותרבות האימפריה הרומית זוהתה ארדואינה עם האלה דיאנה מהמיתולוגיה הרומית.

שני כתובות המוקדשות לאלה התגלו מחוץ לאזור הארדנים; האחת ברומא שבאיטליה והשנייה בדירן שבגרמניה.

גילוח

גילוח הוא פעולה של הסרת שיער מהגוף באמצעות תער, סכין או מכונת גילוח.

הגילוח הנפוץ ביותר הוא הסרת שיער הפנים אצל גברים. נשים רבות מסירות את השיער מרגליהן באמצעות גילוח; יש נשים וגברים המגלחים לעיתים את שיער בית השחי, שיער החזה, שיער הערווה או שיער הראש.

גיליוטינה

גיליוֹטינה (בעברית: מַעֲרֶפֶת, בצרפתית: guillotine) היא מכשיר אשר שימש להוצאה להורג בעריפה בצרפת, במושבותיה, ובמידה פחותה גם בכמה מדינות אירופיות אחרות. הגיליוטינה פותחה ונכנסה לשימוש במהלך המהפכה הצרפתית. מדובר במתקן בעל סכין חדה וכבדה, אשר נופלת ועורפת את ראש האדם השכוב מתחתיה קשור, אל תוך סל. ההמונים קראו למתקן "Guillotine", צורת הנקבה של שם האיש שהכניס את המתקן הזה לשימוש, דוקטור ז'וזף אינייאס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin).

הגיליוטינה, מסמליה הבולטים של המהפכה הצרפתית, הייתה נתונה במחלוקת עזה. יש שראו בה מופת לשוויון מול החוק של הראויים למוות, המומתים מיידית, ללא עינויים וסבל. לעומתם יש שראו בה אמצעי אכזרי הנוטל חיי אדם כלאחר יד.

בין האנשים הידועים שנערפו בה היו לואי ה־16, שהוצא להורג ב־21 בינואר 1793, ואשתו מארי אנטואנט, וכן מקסימיליאן רובספייר שהוצא להורג ב-28 ביולי 1794.

דגי-חשמל טרופיים

דגי-חשמל טרופיים או דגי סכין אמריקאים (שם מדעי: Gymnotiformes) היא סדרה של דגי גרם מקבוצת הכליל גרמיים החיים בנהרות וביצות באמריקה הדרומית.

אלו דגי חשמל בעלי סנפירים קטנים וזנב ארוך המסתיים בקצה חד ומזכיר צורת סכין. אין להם כלל סנפירי גב או גחון והלסתות קטנות, מוארכות ובעלות שיניים מועטות. במקום אלה הם מהממים את טרפם בחשמל שהם מפיקים מגופים מאירים בצידי גופם. הקטלני שבדגים אלה הוא צלופח חשמלי שאיננו צלופח ויכול להפיק חשמל בעוצמה של 600 ואט, ויכול להרוג אדם. זהו גם הגדול שבבני הסדרה והוא יכול להגיע לאורך 2 מ' ולשקול מעל 20 ק"ג.

דגים אלה חיים בנהרות כמו האמזונאס והאורינוקו והם כמעט עיוורים. הם משתמשים בחשמל כדי לבנות להם מפה של סביבתם בדומה לכרישים. כמו כן חלקם יכולים לנשום אוויר.

דחפור

הדַּחְפּוֹר (או בשמו הלועזי: בּוּלְדוֹזֶר (Bulldozer)) הוא טרקטור זחלי כבד ורב-עוצמה שמצויד בכף קדמית ("סכין" בעגה של מפעילי הצמ"ה) שמטרתה להזיז עפר ולדחוף אדמה.

בעברית למונח דחפור יש שתי משמעויות: הראשונה היא שם כללי לציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כבד, והשנייה היא שם ספציפי לסוג מסוים של כלי צמ"ה. הכפילות הזאת קיימת גם בשפה האנגלית, ביחס למילה בולדוזר. באופן תקני, השם "דחפור" מתייחס רק לכף המותקנת על הטרקטור, אבל בפועל הוא משמש כשם לכלי על כל מערכותיו.

טרקטור

טרקטור (מלטינית: trahō, "גורר" או "מושך") הוא כלי רכב כבד, שייעודו העיקרי הוא גרירת ומשיכת כלים אחרים שנועדו למשימות ייעודיות שונות. כיום השימוש הנפוץ ביותר בטרקטור הוא בחקלאות (לא כולל ציוד מכני הנדסי ייעודי).

טרקטורים חקלאיים מאופיינים בארבע יכולות בסיסיות:

יכולת בלימה נפרדת לכל אחד מהגלגלים האחוריים (והפיכתו על ידי כך למעין ציר סביבו סובב הטרקטור כולו - על מנת להקטין את קוטר הסיבוב) או לחלופין נעילת דיפרנציאל ההנעה וחיוב כל הגלגלים לנוע יחד על מנת להיחלץ ממצבי שקיעה.

יחידת ההינע החיצונית (Power take off) אשר מעבירה כוח ממנוע הטרקטור אל ציוד חיצוני נגרר כמו קומביין או מרסס.

האפשרות להניף ציוד חיצוני כמו מחרשה ומשדדה על זרועות אחוריות הידראוליות.

היכולת לקבע את מהירות סיבובי המנוע על מנת לאפשר עיבוד ומהירות אחידים, זאת בשילוב עם ההילוך המתאים לכל עבודה.מאפיין מעניין נוסף הוא מילוי הצמיגים האחוריים במים (בעיקר בטרקטורים בינוניים לעיבודי שדה, עד תשעים אחוז מנפח הצמיגים) וזאת על מנת להגביר את משקל חלקו האחורי של הטרקטור בעת עבודה עם כלים פולחי קרקע. בעיבודים הכבדים (חריש, דיסקוס וכו') מקובל להשתמש בטרקטורים בעלי צמיגים אחוריים, ולעיתים גם קדמיים כפולים, על מנת להוסיף משקל, כוח ויציבות, ולשפר את יכולת הנסיעה והעבירות בעבודות מסוג זה הדורשות כוח רב, ולחלק את המשקל הגדול שהטרקטור סוחב עמו בין חלקי הטרקטור השונים.

בנוסף, על הטרקטורים הותקנו כפות ו"סכינים" למיניהן בשביל לבצע עבודות עפר. ומהם התפתח ציוד מכני הנדסי. בפרט, מטרקטורים זחליים עליהם הותקנו התוספות התפתח הדחפור - טרקטור זחלי ייעודי לעבודות עפר גדולות, שמצויד בכף "סכין" חזקה ובדרך כלל הוא גדול וכבד.

נהג הטרקטור מכונה טרקטוריסט. הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע ב-1957 תחת המילה הזו, שצורתה רוסית, את המילה טְרַקְטְרָן, שמשקלה כמשקל פסנתרן.

מחרטה

מחרטה היא מכונה לעיבוד שבבי, אשר משתמשים בה לעיבוד חלקים ציריים סימטריים. החומרים המעובדים יכולים להיות מתכות, עץ וחומרים פלסטיים.

פעולת המחרטה, הנקראת "חריטה" (Turning) היא הורדת חומר בעזרת סכין חריטה, על ידי עיבוד סיבובי מסביב לעוּבָּד (חומר הגלם העובר עיבוד). הפעלת המחרטה יכולה להיות ידנית או ממוחשבת - CNC.

אפשרויות לבחירות חומר הסכין:

פלדה מסוגסגת (H.S.S), סוג של פלדת כלים הניתנת לטיפול תרמי.

סכיני מתק"ש (מתכת קשה) - עשויים מערבוב של אבקות שעוברות תהליך מיוחד של דחיסה ואפייה (סינטור). מאפשרים מהירות חיתוך גבוהה, אך החומר יוצא פריך.

סכיני קרמיקה/חרסינה - מאפשרים מהירות חיתוך גבוהה, אך לא עמידים בפני זעזועים. משמשים בדרך כלל לפעולות גימור.פרמטרים בחריטה:

לפי נתוני הסכין ונתוני העוּבָּד, קובעים את מהירות החיתוך.

עומק העיבוד (עובי השבב) הוא העומק שאותו תוריד המחרטה בכל מעבר של הסכין על חומר הגלם. עומק העיבוד נקבע מדרישה לטיב פני השטח: עיבוד גס או עדין. בעיבוד עדין עובי השבב הוא בין 0.5 מ"מ ל-1.5 מ"מ, בעיבוד גס בין 3 מ"מ ל-5 מ"מ.

קידמה (התקדמות הסכין לאורך העוּבָּד תוך כדי הורדת חומר גלם) בוחרים גם כן על פי דרישות רמת העיבוד. בעיבוד עדין קידמה היא 0.05 מ"מ עד 0.15 מ"מ ובעיבוד גס היא 0.4 מ"מ עד ל-0.8 מ"מ.תהליכי עיבוד נקבעים מתוך מטרה של חיסכון במשאבים וחיסכון בזמן, תוך שמירה על טיב פני שטח ודיוק נדרשים. מהנדסי התעשייה צריכים למצוא פשרה בין הגורמים השונים.

מבנה בסיסי מחרטה לעיבוד מתכת:

ייצוע המחרטה

מערכת הנעת כלי החיתוך

מערכת דפינת והנעת חומר הגלםמחרטה לעיבוד עץ:

מחרטה לעיבוד עץ דומה למחרטת עיבוד המתכת אך בדרך כלל איננה כוללת מערכת להנעת כלי החיתוך.

העיבוד נעשה באמצעות מפסלות חריטה מיוחדות אשר החרט מפעיל על עץ חומר הגלם, כאשר הכלי נשען על Rest tool - משטח אחיזה אשר מאפשר חיתוך החומר.

למחרטת העץ גדלים שונים החל מדגמים קטנים לטובת עבודות עץ עדינות וכלה בדגמים גדולים לשימוש תעשייתי

מין דקדוקי

מין דקדוקי הוא מונח בבלשנות המתייחס לחלוקה של שמות עצם למספר קבוצות בשפה נתונה. בעברית, לדוגמה, כל שמות העצם נחלקים לזכר ולנקבה.

בעברית המקראית ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים, כלומר הם מופיעים הן עם התאם של זכר והן של נקבה (מסומנים במילונים: זו"נ - זכר ונקבה). (כדוגמת "מחנה", "רוח", "דרך", "שמש").

גם בתקופות מאוחרות יותר ישנם שמות עצם המשתייכים לשני המינים (כדוגמת סכין, שמש). קיימות מילים ששינו את מינן הדקדוקי בתקופות שונות, כגון המילה "שדה" שבמקרא ובעברית מודרנית מינה הוא זכר ("שדה קצור"), ואילו בלשון חז"ל התייחסו אליה גם כנקבה ("שדה מלאה עשבים" - משנה, מעילה ג ו), כנראה בהשפעת ארמית.

השיוך של שם עצם לקבוצה מסוימת עשוי להיות שרירותי, או עשוי להתבסס על תכונה סמנטית של שם העצם, כגון מינו הביולוגי. המין הדקדוקי בא על פי רוב לידי ביטוי באמצעות התאם של שם העצם עם מילים אחרות במשפט כגון כינויים, תארים או פעלים. הוא עשוי גם להתבטא בצורתה המורפולוגית של המלה (כדוגמת סיומת -ה לנקבה בעברית).

בלעז משמש המונח gender לציון מין דקדוקי. מונח זה מתורגם לעברית כ"מגדר" בתחום מדעי החברה, אך יש לשים שהמלה "מגדר" אינה משמשת בעברית לציון מין דקדוקי. יתר על כן, שאלת קיומו של מין דקדוקי בשפה נתונה נפרדת משאלת התייחסותה למגדר.

קיימות שפות (למשל הולנדית או דנית) בהן שני המינים הדקדוקיים הם "נייטרלי" (או "סתמי") או "כללי" (או "רגיל"), כשהאחרון כולל גם זכר וגם נקבה ללא הבחנה דקדוקית־מורפולוגית ביניהם. אף על פי שבהולנדית ההבחנה בין זכר לנקבה עודנה קיימת רשמית (בספרי דקדוק ובמילונים הולנדיים), מרבית דוברי השפה לא יודעים להבחין במינן של מילים המסווגות כבעלות מין רגיל, פרט לדוברי דיאלקט מאזורים בדרום הולנד.

מפלסת

מְפַלֶּסֶת או גריידר (Road Grader) היא כלי ציוד מכני הנדסי עם להב מרכזי ("סכין" בעגת מפעילי הצמ"ה) גדול המשמש ליצירת משטחים ישרים וגימור החלקות של צירי תנועה. למפלסת טיפוסית יש שלושה סרנים (צירי גלגלים), כאשר המנוע ותא המפעיל ממוקמים מעל הסרן האחורי והסרן האמצעי, והלהב ממוקם בין הסרן האמצעי לקדמי. לעיתים מותקנים גם להב קדמי (שימושי במיוחד לפינוי שלג), מפלח קדמי (ריפר בלעז) או מרטש אחורי (הנקרא גם רוטר בלעז) המשמשים לחרישת פני שטח סלעי או קשה במיוחד.

תפקיד המפלסת בהנדסה אזרחית היא לגמר את היישור הגס שמבצעים כלים כבדים יותר כגון דחפורים (Bulldozers) ומגרדות

(Scrapers). כלומר, בעוד שני הכלים האלה לוקחים פני שטח כלשהם ויוצרים שטח שהוא פחות או יותר מישורי, המפלסת דואגת שהוא יהיה ישר כמו פני שטח של כביש על מנת שכלי רכב יוכלו לנסוע עליו.

מפלסות משמשות בדרך כלל לתחזוקה של דרכים לא-סלולות ולהכנתן של דרכי עפר לסלילה. בתהליך סלילת כביש, המפלסת דואגת גם לפיזור מצעי העפר, האגו"מ (אבן גרוסה ומדורגת) והאספלט בצורה אחידה על תוואי הדרך המפולס, לפני הידוק ודריכה על ידי מכבש.

שימוש נוסף במפלסות, נעשה לפינוי שלג מצירי תנועה בתקופת החורף. באזורים מישוריים רחבים, או אזורי ספר ומרעה, כמו באפריקה, אוסטרליה וחלקים של צפון אמריקה, מפלסות הן לעיתים קרובות בגדר ציוד הכרחי בחוות חקלאיות, מטעים ואזורים המיושבים בדלילות, ומשמשות ליצירת, פינוי ותחזוקה שוטפת של דרכי עפר לתחבורה, גם ללא סיוע דחפורים ומגרדות.

מפעיל המפלסת נדרש לדיוק ושליטה במספר רב של בקרי להב תוך כדי תנועת הכלי. לכן, תפעול המפלסת נחשב מורכב למדי ודורש מיומנות גבוהה.

בהתאמה לדגם וליצרן, רוחב להבי המפלסת נע בין 2.50 ל-7.30 מטר ואילו הספק המנוע (מסוג דיזל בדרך כלל)

נע בין 93 עד 373 קילוואט (125 - 500 כוחות סוס).

בישראל נפוצים במיוחד דגמי 120G ו-140H של חברת קטרפילר, הנמצאים גם בשימוש נרחב בצה"ל. בין היתר מפעיל חיל ההנדסה הישראלי דגמים ממוגני ירי.

מפלסת שלג

מפלסת שלג הוא שם כללי לציוד מכני הנדסי שנועד לפינוי שלג מצירי תנועה בתקופת החורף. כלי צמ"ה המשמשים כמפלסות כוללים טרקטורים, דחפורים, מעמיסים קדמיים, מפלסות, חתולי שלג ואף משאיות שעליהם מותקנים כפות, "סכינים" ומתקנים שונים לפינוי שלג. המונח האנגלי Snow plow מתייחס רק לכף עצמה ולא לרכב שעליו היא מותקנת, שנקרא Winter service vehicle. כלי רכב אלה כוללים התקנים שונים מלבד כפות לפינוי שלג, בהם:

כף דחפור רגילה או יעה רגיל.

כף דחפור או ליתר דיוק "סכין" לפינוי שלג (Snow Plow).

מתקן הממיס שלג באמצעות חום.

מתקן מתיז נוזל הממיס שלג ומונע קיפאון (de-icer).

מתקן המפזר מלח בישול שממיס את השלג (מפלסת שלג בעלת התקן זה נקראת באנגלית: Gritter או Sander).

"מטאטא שלג" (Snow Sweeper) - מתקן המורכב ממברשות מסתובבות שנועד לטאטא ולנקות שכבות שלג דקות. מתקן זה משמש להשלמת עבודה של מפלסות שלג גסות יותר, במיוחד בכבישים ומשטחי אספלט ששימושם מכתיב "אפס רגישות לשלג" כגון מסלולי מרוצים ומסלולי המראה ונחיתה בשדות תעופה. זהו כנראה המתקן היעיל ביותר לניקוי שלג שעומקו עד 10 ס"מ (מעבר לכך, השלג תוקע את המברשות).

Snow Blower - מתקן החותך את השלג לחתיכות קטנות אותן הוא מתיז אל צידי ציר התנועה או אל מכל מאחורי הכלי (כשמדובר במשאית) ובכך מפנה את הציר משלג. כלי זה יעיל מאוד ואפשר להשיג איתו ביצועים טובים ביותר.

Snow Groomer - מתקן שנועד לשָטח וליישר שלג, משמש בעיקר באתרי סקי.

סכו"ם

סכו"ם הם כלי האוכל המרכזיים המשמשים לאכילת מזון בתרבות המערבית.

סכו"ם הוא ראשי התיבות של סכין, כף ומזלג, אך גם הכפית נחשבת לכלי מזון מרכזי.

סמל ג'יבוטי

סמל ג'יבוטי אומץ לאחר שהמדינה קיבלה את עצמאותה ב-25 ביוני 1977. את הסמל מקיפים עלי דפנה.

הסמל כולל חנית אנכית מאחורי מגן מסורתי. מתחת למגן שתי ידיים הנושאות כל אחת סכין גדולה. שתי הידיים מסמלות את שתי הקבוצות האתניות המרכיבות את המדינה.

סקסונים

הסקסונים (Saxons) היו השבטים הגרמאנים אשר יישבו במאות הראשונות לספירה את חופי הים הצפוני. הם היו קרובים לשבטים כגון יוטים (Jutes), פריזים (Frisians) ואנגלים (Angles). מספרם של הסקסונים היה תמיד רב, ועל כן חיפשו תמיד אדמות חדשות לעיבוד על מנת שיוכלו לכלכל את עצמם, מאחר שהתנאים בצפון אירופה אינם אידיאליים. בעוד ששבטים גרמאנים דרומיים פלשו לחצי האי האפניני, לחצי האי האיברי, לגאליה ולארצות אחרות לגדות הדנובה, לסקסונים לא הייתה אפשרות להתפשט אלא דרך הים.

שמם של הסקסונים, בדומה לשמם של שבטים גרמאנים אחרים, נגזר משם כלי נשקם - 'Seax' שפירושו באנגלית עתיקה: סכין או פגיון. שבטים אלו דיברו בשפה הסקסונית, שפה מערב-גרמאנית שהן האנגלית העתיקה והן האנגלית החדשה התפתחו ממנה.

חלק משבטים אלה, ביחד עם יוטים, פריזים ואנגלים, פלשו במאות החמישית והשישית לספירה לשטחים בפריזיה, בנורווגיה ובאי בריטניה, אך בעוד שבמקומות אחרים הם מוגרו, תושבי בריטניה החלשים לא הצליחו לעמוד לאורך זמן מול התוקפנות של הפולשים. הסקסונים, היוטים, האנגלים והפריזים שפלשו לבריטניה התמזגו ויצרו את הקבוצה האתנית הקרויה אנגלו-סקסונים. האנגלו-סקסונים עלו למעמד דומיננטי בבריטניה תוך שהם דוחקים את הבריטונים שקדמו להם אל ויילס, קורנוול, צפון-מערב אנגליה (קאמבריה) וסקוטלנד. האנגלו-סקסונים שמרו על מעמדם הדומיננטי באי עד פלישת הנורמנים.

עריפת ראש

עריפת ראש, או עריפה, היא פעולת הכריתה של ראשו של יצור חי, המסתיימת באופן בלתי נמנע במוות. עריפה מתייחסת לרוב לצורת הוצאה להורג או רצח. היא יכולה להתבצע, לדוגמה, על ידי גרזן, חרב או סכין, כמו גם על ידי גיליוטינה. תאונת עריפה יכולה להתרחש כתוצאה מפיצוץ או מהתנגשות במהירות גבוהה. התאבדות על ידי עריפת ראש נדירה אך לא בלתי קיימת. ב-2003 התאבד אדם בריטי בהשתמשו בגיליוטינה תוצרת בית שהוכנה במשך מספר שבועות.המונח "עריפה" מתייחס גם להסרת הראש מאדם שכבר מת, כלומר מגופה. ההיגיון הנובע מפעולה כזו עשוי להיות רצון להראות בפומבי את הראש הערוף כהוכחה למותו של אדם מסוים או כדי להחדיר פחד באוכלוסייה מפני עונשו של האויב מידי הרשויות.

תופעת עריפת הראש ידועה גם אצל בעלי חיים. מלכת הנמלים ממין עורפנית סורית נוהגת לערוף את הראש של מלכת הבנאית הארץ-ישראלית על מנת להשתלט על הקן שלה.

פגיון

פִּגְיוֹן הוא כלי נשק קר שנועד לדקירה ולשיסוף הארוך מסכין וקצר מהחרב. הפגיון מושחז לרוב משני צדיו, אך יש פגיונות חסרי פאה חדה והם משמשים לדקירה בלבד. ישנם סוגים רבים של פגיונות, כאשר סוגים רבים הותאמו לביצוע משימות ייעודיות ומיוחדות (כגון פגיונות הטלה, פגיונות דקירה סליקים, פגיונות חודרי שריון, פגיונות סיף שוברי חרבות ועוד).

הפגיונות הראשונים הופיעו בתקופת הברונזה, באלף ה-3 לפנה"ס, לפני החרב, שהתפתחה מפגיונות מוגדלים. פגיונות היוו כלי נשק משניים נפוצים בימי הביניים והרנסאנס וכן במאות ה-18 וה-19. פגיונות לא היו בשימוש רק על ידי לוחמים אלא כמעט בידי כל אדם שהיה זקוק לנשק להגנה עצמית שקל להסתירו וקל לשאתו. הפגיונות היו קלים וזולים יחסית לחרב וקטנים בהרבה ממנה, לכן היוו נשק מצוין לשודדים, מתנקשים (פגיונות "סטילטו"), סוחרים ופשוטי העם.

ביחידות הקומנדו משתמשים היום בפגיון שלהבו חד מצדו האחד ומשונן מצדו השני, הנקרא "סכין קומנדו" – פגיון רב-תכליתי המיועד להישרדות בשטח, אך גם לתקיפה שקטה והגנה עצמית.

מקור המילה העברית הוא במילה הלטינית פוגיו (pugio), סוג של פגיון שהיה בשימוש של החיילים הרומים בתקופת המשנה.

קדרות

קדרות היא אומנות של יצירת כלים העשויים מחרס. את הצורה מקנים ליצירה כאשר החומר כיורי (פלסטי) ולאחר ייבוש מלא מכניסים אותו לשריפה בתנור, בחום גבוה הגורם להתחרסותו. מקור המונח הוא מהמילה "קדרה". אדם העוסק בקדרות נקרא "קדר". מקום בו עוסקים בקדרות נקרא "בית יוצר".

ישנן טכניקות רבות ליצירה בחומר. ניתן להשתמש באובניים, מכשיר המסובב את היצירה ומאפשר לאומן לעצב אותה תוך כדי סיבוב. אפשרות אחרת היא עיצוב החומר בידיים או בעזרת כלי עבודה שונים, כמו כליה, חוט דיג, מסורית, גלגלת, סכין, מחט, שיפוד, מכחול וכו'.

קטרפילר די-9

קטרפילר D9 (D-9 או CAT D9) הוא טרקטור זחלי כבד מתוצרת חברת קטרפילר (Caterpillar Tractor Company). טרקטורי די-9 נפוצים בעיקר כדחפורים (כלומר, מותקנת כף ("סכין") מלפנים). ה-D9 הוא אחד הדחפורים הוותיקים והפופולריים של קטרפילר והשלישי בגודלו שהחברה מייצרת. הוא שוקל כ-49 טון מוכן לעבודה ובעל עוצמה של 436 כ"ס (325 קילוואט). ה-D9 זכה למוניטין גבוה בקרב חברות הנדסה, עבודות עפר ובנייה וכן בקרב מפעילי ציוד מכני הנדסי עקב כוחו הרב, אמינותו, עמידותו לתנאי עבודה קשים ועלויות ההפעלה הנמוכות שלו יחסית לכלים הנדסיים אחרים בעלי גודל דומה.

לציבור הרחב ולתקשורת בישראל ובעולם, ה-D9 ידוע בעיקר בזכות שימושו הצבאי בידי חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל, ובפרט בפעולותיו באינתיפאדה השנייה ללחימה בטרור הפלסטיני, חלקן - כמו הריסת בתים - גרמו לתסיסה בקרב הפלסטינים וארגוני שמאל. ה-D9 לקח חלק פעיל ולעיתים אף מכריע גם במלחמות ובעימותים נמוכי עצימות אחרים (כגון מלחמת יום הכיפורים הלחימה ברצועת הביטחון, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן).

נכון ל-2019, דחפור ה-D9 הוא אחד משלושת הדחפורים (לצד הקטרפילר D6 והקטרפילר D10) שקטרפילר משווקת בישראל דרך חברת טרקטורים וציוד ITE.

קרב פנים אל פנים

קרב פנים אל פנים (בראשי תיבות: קפ"פ או קפא"פ) היא שיטת לחימה בין בני אדם, הנמצאים בקרבה פיזית. בעוד שהמונח התייחס במקור בעיקר לקרבות של לוחמים בשדה קרב, הוא יכול להתייחס גם לכל קרב גופני אישי של שני אנשים או יותר, כולל שוטרים, אזרחים ופושעים.

כל אמנויות הלחימה הן שיטות לחימה פנים אל פנים. מהן בידיים חשופות (כגון קראטה) ומהן המשלבות גם כלי נשק ייעודיים ללחימה, כגון סכין, גרזן קרב או חרב או אף כלי נשק מאולתרים, כמו אבנים או מקלות עץ.

צורת לחימה זאת מחויבת המציאות בסביבה בעלת יכולות טכנולוגיות נמוכות, אך אינה נדרשת יתר על המידה בעולם המודרני, שפנה לפיתוח כלי נשק מדויקים בעלי טווח הפעלה גדול, שמאפשרים לחימה שאינה מצריכה קירבה. עם זאת, לוחם עשוי למצוא עצמו נדרש להילחם בדרך זו במקרה שהופתע מקרוב או אם נגמרה התחמושת שברשותו.

עקב מגמה זו, פחת השימוש הצבאי בצורת לחימה זו והוא מוגבל בעיקר ליחידות מיוחדות או יחידות השתלטות משטרתיות (כגון יחידת מצדה). השימוש העיקרי בהן הוא לשם תקיפה או הגנה עצמית, אכיפת חוק או כספורט.

שחיטה (הלכה)

שחיטה ביהדות היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים באמצעות הריגה על פי ההלכה. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.

השחיטה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בעודו בחיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות. כחלק מהשיסוף, יש לחתוך את הוושט של בעל החיים וכן את קנה הנשימה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.