סיפורי חסידים

סיפורי חסידים (או סיפורי הצדיקים) הוא תת-סוגה ספרותית בהגיוגרפיה היהודית, המאפיינת בייחוד את החסידים, אך קיימת גם בקבוצות אחרות ביהדות, ועוסקת בעיקר בסיפורי שבח על תולדות חייו ומעשיו ונפלאותיו של צדיק מסוים. הסיפורים מסופרים בדרך כלל בטיש (יידיש: שולחן) החסידי ומלוקטים למקבצים שונים של סיפורים.

מטרת הסיפור החסידי

בהקדמה לספרו "סיפורי חסידים", תיאר הרב שלמה יוסף זווין כמה מגמות אפשריות בסיפורי חסידים. חלקן חינוכיות, כמו בירור נקודה על ידי מתן פרשנות מחודשת לפסוקים ומאמרי חז"ל, להראות את יד ה' המתגלה בעולם באופן ניסי באמצעות הצדיק ולבטא מגמה מוסרית של עשיית צדק בעולם, וחלקן פולקלוריסטיות, ונועדו להמחיש את חכמת החיים והפקחות של גיבור הסיפור, או לתאר את האווירה ואורח החיים של התקופה.

יואל רפל, בהקדמה לספרו "יראה ואהבה: סיפורים ומימרות חסידים", הציג את הסיפור החסידי הבא על מנת לתאר את ההבדלים בין סיפור חסידי לבין סיפורת רגילה:

"שאלו פעם חסידים את רבי מנחם מנדל מקוצק, כיצד הוא שנולד כמתנגד הפך והיה לחסיד. השיב להם רבם: נעשיתי חסיד, מפני שבימי ילדותי היה איש זקן שסיפר מעשיות נפלאות על צדיקים. הוא סיפר רק מה שידע, ואני שמעתי רק מה שהייתי צריך.

לפי רפל, סופר שהיה נדרש לאירוע דומה היה מאריך בפרטי פרטים על הבית שבו נולד רבי מנחם מנדל; על עולמו של מתנגד; על ההווי בעיירה ועוד כהנה וכהנה. אך בסיפור החסידי, התמציתי, הכל לכאורה - ורק לכאורה - מושמט, ונשארים השורשים, הגזע והתפרחת, הנותנים לאדם רשות ואפשרות לדמיין את העץ הגדול.[1]

היחס לסיפורי חסידים

סוגה חדשה זו, שהכילה סיפורים רבים שנועדו לפאר דמות מסוימת ובייחוד דמויות חסידיות, הובילה לפולמוס רעיוני, שכמעט לא הורגש לעומת פולמוסים אחרים על החסידות, והביא לפילוג דעות אף בתנועה החסידית עצמה.

על מייסד החסידות הבעש"ט סופרו סיפורים רבים, שלוקטו בספר שבחי הבעש"ט. על סיפורים אלו יש אמרה, לפיה, "מי שמאמין כי כל הסיפורים קרו כפי שהם מסופרים - הוא פתי, אך מי שלא מאמין כי יכלו לקרות - הוא כופר". החסידים היו ערים לעובדה כי הסיפורים המסופרים מפה לאוזן אינם בהכרח מדויקים, אך גם לכך שאין זה מהנמנע שבכוחו של הצדיק לעשות מופתים כמו שמספרים עליו. בכתבי חסידויות שונות, כגון חב"ד, יש המקפידים על סיפורי צדיקים עד כדי דיוק במילים מהסיפור.

רבי נחמן מברסלב, מייסד חסידות ברסלב, כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן בשבח סיפורי חסידים. הוא אף כתב את הספר סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, שלהבדיל מסיפורים חסידיים רגילים, הסיפורים בספר הם מעין אגדות עם על מלכים, נסיכות ודמויות אגדיות, ולמעשה מולבשים בהם רעיונות קבליים עמוקים. עם זאת, בספר כוכבי אור של רבי אברהם בר נחמן מחסידי ברסלב מצוטט ר' נחמן כמתנגד לסיפורים לא אמיתיים על הבעש"ט, לעומת סיפורים אמיתיים ומבוררים שסופרו על ידי צדיקים.

רבי ישראל פרידמן מרוז'ין אמר על אמרה נפוצה בקרב חסידים "סגולה לפרנסה לספר במוצאי שבת סיפורי בעש"ט"; "ואני אומר, לא רק מהבעש"ט אלא מכל הצדיקים, ולא רק לפרנסה אלא לכל הדברים, ולא רק במוצאי שבת אלא כל זמן שמדברים מצדיקים זהו סגולה לכל מה שצריך".

ביקורת על סיפורי חסידים הושמעה, באופן טבעי, בקרב מתנגדי תנועת החסידות. כך למשל אמר הנצי"ב לבנו, רבי חיים ברלין, שכל מטרת הסיפורי צדיקים היא עצת היצר הרע לבטל מלימוד. באופן דומה מסופר על רבי אלחנן וסרמן שחסידים שאלו אותו שיספר להם מופתים על רבו החפץ חיים אמר להם הרב וסרמן: "אתם מספרים איך הקב"ה עושה רצון צדיק אנו מספרים איך הצדיק עושה רצון הקב"ה".

הסטייפלר כתב באגרותיו שכל מספר חסידי לוקח את הנקודה שמעניינת אותו, כך שאחרי כמה מספרים משתנה הסיפור לבלי היכר. למעשה, גם בין החסידים עצמם היו שהתנגדו לסיפורים לא אמינים. הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, כתב בספרו ויואל משה נגד סיפורי חסידים "שמתחלפים מפה לאוזן" ואינם אמינים דיים. בחב"ד ישנה נטייה לייחס לסיפורים אמינות המגובה בפירוט ובאזכור שמות ותאריכים, אף כי גם בחסידות זו קמו עוררים על הדיוק ההיסטורי של הסיפורים, ביניהם ידוע במיוחד החוקר הרב יהושע מונדשיין שעסק בכך.

האדמו"ר מצאנז בספרו "שפע חיים" חלק א' כתב כנגד סיפורי צדיקים ואמר שכל מטרת הסיפורים הייתה להראות לעמי הארץ שאינם לומדים שיש אפשרות לקיים מופתים, אך באמת אין להתעסק בכך.

מוטיבים ומושגים שונים המופיעים בסיפורי חסידים

האחים הקדושים

בין הסיפורים החסידיים מפורסמים הסיפורים על האחים רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מאניפולי, הידועים גם בכינוי "האחים הקדושים". מכיוון ששני האחים עברו מקומות רבים ונודעו כאנשים קדושים, התפתחה סביבם מסורת סיפורים ייחודית. חלקם לוקים בחוסר דיוק היסטורי, כגון תיאורים של מפגשים של האחים הקדושים עם אנשים שנפטרו זמן רב לפניהם או נולדו אחריהם.

ישנם אחים נוספים שכונו בשם זה, כגון רבי שמעלקע מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ בעל ההפלאה, וכן נכדיו של רבי פנחס מקוריץ, שכונו גם "האחים הקדושים מסלאוויטא" וגם "המדפיסים הקדושים". בחסידות בעלז מכונים האדמו"ר רבי אהרן ואחיו רבי מרדכי מבילגוריי בכינוי "האחים הקדושים".

ראו גם

לקריאה נוספת

קבצים של סיפורי חסידים:

חקר סיפורי חסידים:

  • יוסף דן, הסיפור החסידי, ירושלים, כתר 1975, מהדורה שנייה, תש"ן
  • גדליה נגאל, הסיפורת החסידית, המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ב
  • גדליה נגאל, לקסיקון הספור החסידי, המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ה
  • גדליה נגאל, נשים בסיפורת החסידית, המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ה
  • גדליה נגאל, האחר בסיפור החסידי, המכון לחקר הספרות החסידית, 2007
  • גלן דיינר, The Hasidic Tale as a Historical Source,‏ 2009.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יואל רפל, יראה ואהבה: סיפורים ומימרות חסידיים, מודן, 1996.
  2. ^ דרור בורשטייןהמדריך החסידי לבלבול, באתר הארץ, 22 במאי 2015
אברהם חנוך גליצנשטיין

הרב אברהם חנוך גליצנשטיין (כ"ה בטבת תרפ"ט, 7 בינואר 1929 - כ' באדר תשע"ה, 11 במרץ 2015) היה סופר חרדי-ישראלי ומתרגם, חסיד חב"ד.

אריה הנדלר

הרב אליהו אריה הנדלר (נולד ב-י"א באייר ה'תשי"ט - 19 במאי 1959) הוא ראש ישיבת ההסדר ברמלה, אותה הקים בשנת ה'תשע"ה. לפני כן היה סגן ראש ישיבת שעלבים. הוא מתמחה בתחום החסידות, ובנוסף בתלמוד, מדרש, קבלה ומחשבת ישראל.

ברוך ממז'יבוז'

ר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ז, 1757 – י"ח בכסלו תקע"ב, 1811) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות. היה האדמו"ר הראשון שהשתית את טענתו לתואר ולבכורה על ייחוסו, ובכך היה חלוץ רעיון השושלתיות בתנועת החסידות.

ה' בשבט

ה' בשבט הוא היום החמישי בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' שבט היא פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת בשלח.

הגיוגרפיה

הַגְיוֹגְרַפְיָה (במקור מיוונית: ἁγιογραφία (אַגְיוֹגְרַפְיָה), מהמילים ἅγιος (אַגְיוֹס, קדוש) ו-γράφειν (גְרַפֶאִין, לכתוב); על פי האקדמיה ללשון העברית: קוֹרוֹת קְדוֹשִׁים) היא סיפור תולדות הקדושים, בתרבות של דתות שונות. הגיוגרפיה, מילולית, פירושה חומר כתוב על אנשים קדושים, ובאופן ספציפי יותר היא מתייחסת לביוגרפיות של קדושי דת. משמעות המונח מורחבת לעיתים לביוגרפיה של מנהיגים דתיים וגם חילוניים, ויש שהיא משמשת ככינוי שלילי לביוגרפיות הסוגדות לדמויות שהן מתארות.

המונח הגיולוגיה עוסק בחקר קדושים באופן כללי, ללא התמקדות בחייו של קדוש מסוים.

ויואל משה

ויואל משה הוא ספר שחובר על ידי האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, ובו הוא פורש את משנתו האנטי ציונית.

זרקור (כתב עת)

זרקור הוא עיתון ילדים דתי-חרדי שנוסד בשנת ה'תשכ"ח (1967). העורכת הראשית, החל משנת ה'תשע"ה, היא לאה פריד. העיתון יוצא לאור מדי שבוע, ומכיל סיפורים, דברי הגות ודברי תורה, שירים, מדורי יצירה, חידונים ועוד. הוא מחולק לשתי "קומות": האחת לילדים, והשנייה לנוער.

חיים דוד ברנהרד

הרב ד"ר חיים דוד ברנהרד (מכונה: האדמו"ר הרופא 1775 (?) - 1858) הוא רופא יהודי פולני מפורסם שחזר בתשובה והצטרף לתנועת החסידות. שימש כרופאם של פרידריך השני, מלך פרוסיה, סטניסלאב פוניאטובסקי, המלך האחרון של פולין ואצילי פולין. סיפורי חסידים רבים נקשרו סביב דמותו. על קברו בפיוטרקוב טריבונלסקי הוקם אוהל המשמש אתר עליה לרגל.

חיים מאיר היילמן

חיים מאיר היילמאן, היילמן או הילמן (ה'תרט"ו, 1855 - י"ג בחשוון ה'תרפ"ח, 8 בנובמבר 1927) היה ביוגרף, ומוציא לאור. עסק בהדפסת סיפורי חסידים וכתבי אדמו"רי חב"ד. כתב את ספר הביוגרפיה המהווה את אחד ממקורות הידע החשובים על אדמו"רי חב"ד - "בית רבי".

יהושע מונדשיין

הרב יהושע מונדשיין (ט' בשבט ה'תש"ז, 30 בינואר 1947 - ב' בטבת ה'תשע"ה, 24 בדצמבר 2014) היה היסטוריון, ביבליוגרף, וחוקר חסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט. עבד כספרן מומחה במחלקת כתבי-היד והארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

כפר חב"ד (שבועון)

עיתון כפר-חב"ד הוא שבועון של הזרם המתון של חסידי חב"ד בישראל, הנושא את שם היישוב "כפר חב"ד" ומופץ באלפי עותקים בארץ ובעולם.

מרטין בובר

מרטין (מרדכי) בּוּבֶּר (Martin Buber;‏ 8 בפברואר 1878, ה' באדר א' תרל"ח, וינה – 13 ביוני 1965, י"ג בסיוון תשכ"ה, ירושלים) היה חוקר ופילוסוף, מעבד מעשיות ומחנך ישראלי יהודי יליד אוסטריה.

עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השפיע ותרם רבות לעיסוק במדעי הרוח ומדעי החברה, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאליזם הדתי.

בובר השתייך לציונות הרוחנית והיה פעיל מאוד בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. כמו כן, הוא היה תומך נלהב במדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים בארץ ישראל, וחבר בתנועת ברית שלום. בובר ידוע מאוד גם במשנתו האנרכיסטית, והסוציאליסטית.

משה לייב מסאסוב

רבי משה יהודה לייב אֶרבליך מסאסוב (תק"ה, 1745 – ד' בשבט תקס"ז, 1807) היה אדמו"ר בדור השלישי והרביעי של תנועת החסידות, רבם של אלפי חסידים. ממפיצי החסידות הבולטים בחבל גליציה. התפרסם בדאגתו לזולת וב"אהבת ישראל" שהייתה בו.

סיפור עם

סיפורי עם או אגדות, הם סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתם היא לרוב מפה לאוזן. בדרך כלל, המחבר הוא אנונימי ואין מקום וזמן מוגדרים. סיפורי העם, ככל יצירת פולקלור, מהווים חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של תרבות מסוימת.

סיפורי עם נהוגים ונפוצים בכל תרבות ידועה, ולרוב מכילים שילוב של מאפיינים כלל אנושיים ומאפיינים ייחודיים לתרבות בה מסופר הסיפור. דוגמה לשילוב כזה בין המקומי לכללי הם האויקוטיפים: סיפורים הקיימים בתרבויות רבות, אך מסופרים באופן שונה בכל תרבות, בהתאם למאפייניה.הסיפור העממי הוא ביסודו שמיעתי, נמסר מדור לדור על ידי מסרנים. המסרנים הצטיינו בזיכרון מעולה ובכושר משחק. פעולת העברת הסיפור נקראת "היגוד", והיא נעשתה בפני קהל, בסיטואציה עממית (משפחה, בית-ספר, וכדומה). המסרנים היו גם יוצרים, שהתאימו את העלילה לרוח התקופה אך נשארו נאמנים לאמצעים האומנותיים של הסיפור העממי. משמעותם של סיפורי העם נובעת מהסיטואציה בה סיפרו אותם, לא פחות מאשר מתוכנם. חוקרים רבים חקרו את הספרות העממית ומצאו שיש חוקים (יסודות) החוזרים על עצמם בסיפורי העם. חקר סיפורי העם, יחד עם אלמנטים נוספים השייכים לפולקלור, נקרא אתנופואטיקה.

חלוקה מקובלת של סיפורי העם לסוגות:

סוגות סיפוריות (מיתוס, מעשייה, אגדה, משל, אנקדוטה וסיפור נוסחאי)

סוגות שיריות (אפוס, בלדה וליריקה)

סוגות קטנות (פתגם, חידה ובדיחה).

סיפורי קרליבך

סיפורי קרליבך הם אוסף של שישה תקליטורים בהם מספר ר' שלמה קרליבך, סיפורי חסידים, אותם הוא מלוה בשירה ובגיטרה.

האוסף יצא לאור לראשונה בשנת 1996, ולאחר מכן בהוצאה מחודשת בשנת 2000.

סעודת משיח

סעודת משיח (ביידיש: משיח'ס סעודה) היא סעודה שמקיימים חסידי חב"ד ותומכיהם לקראת צאת החג של יום האחרון של חג הפסח (בארץ ישראל בשביעי של פסח, כ"א בניסן, ובחו"ל באחרון של פסח, כ"ב בניסן, שם מוסיפים יום טוב שני של גלויות). בחסידות ברסלב ובכמה חצרות חסידיות אחרות נוהגים לקיים בעת זו סעודה לציון הצלתו של הבעל שם טוב ביום זה, לפי המסורת החסידית, וקוראים לה סעודת הבעל שם טוב.

רבי יוסף יצחק שניאורסון, השישי לשושלת חב"ד, מביא בשם אביו, שהבעל שם טוב קרא כך לסעודה, משום שביום זה מתגלה הארת המשיח.

שלמה יוסף זוין

הרב שלמה יוסף זוין (חנוכה ה'תרמ"ה, 1885 - כ"א באדר א' ה'תשל"ח, 28 בפברואר 1978) היה רב חסיד חב"ד עם זיקה לציונות דתית, כתב מספר ספרים תורניים והיה העורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. חתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכמו כן זכה פעמיים בפרס הרב קוק. מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והאב"ד הראשון של בית דין רבני חב"ד בישראל.

שמואל יוסף עגנון

שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), מוכר גם בשם המקוצר שַׁ"י עַגְנוֹן, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 וחתן פרס ישראל לספרות.

עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית (באוקראינה של היום). שמו שניתן לו בלידתו היה שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס (או בכתיב היידי שהעדיף: טשאטשקיס ולפעמים טשאטשקעס). בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנים, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו.

הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, באוקטובר 1908, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו, וספריו היו הראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".

שמחה רז

שמחה רז (נולד בב' באלול תרצ"א, 15 באוגוסט 1931) הוא סופר, יליד ירושלים, בן למשפחת רקובר ונכד למשפחת מנדלבוים, מהמשפחות הנכבדות בירושלים.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.