סיפורי התנ"ך

סיפורי התנ"ך הם טקסטים סיפוריים הכלולים בתנ"ך, בעיקר בתורה ובנביאים ראשונים.

חלק מהסיפורים נראים כמיתיים, ובהם כאלה שיש להם מקבילות במיתוסים של עמים קדומים במצרים ובמסופוטמיה ולפיכך יש חוקרים הרואים בהם פולמוס עם דתות ואמונות אחרות שרווחו במזרח הקדום. בין הסיפורים האלה אפשר למנות את סיפור גן עדן, המבול, מגדל בבל ועוד.

סיפורים אחרים הכלולים בתנ"ך הם סיפורי עלילה הכתובים בפרוזה (למשל: סיפור יציאת מצרים והנדודים במדבר או ספר שופטים, ספר שמואל ומגילת רות), לצד תיאור ענייני של תקופות שונות בהיסטוריה האנושית והישראלית, כפי שאלו נתפסות במסורת העברית, למשל: תיאור שושלות של אישים ומלכים ופירוט של מִפקדים.

מדרשי אגדה

פעמים רבות ניתנים סיפורי המקרא באופן תמציתי. מדרשי אגדה שנתחברו בידי חז"ל משלימים את החסר, בתוספות רבות דמיון.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר "עין יעקב". מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי ב"ספר האגדה" (1908-1911).

סיפורי התנ"ך בביקורת המקרא ובגישת "תורה ומדע"

ביקורת המקרא מעמתת את סיפורי המקרא עם הידע המדעי, הארכאולוגי והמחקרי, ומראה על סתירות, אם ישנן. גישה זו מבוססת על העיקרון שהתורה חוברה על ידי בני אדם, וממילא יש להתייחס אליה, כאל כל טקסט ספרותי, בגישה בוחנת וביקורתית.

ככלל, לא קיים אישוש מדעי לתופעות המתוארות במקרא כנסים, ולא נצפו תופעות דומות, אשר היו עשויות לשמש כהשראה להיווצרות סיפור הנס. לכן, על פי ההנחה השוללת את מציאות ה' ויכולתו להתערב בטבע כרצונו, לא ניתן לראות את סיפורי הנסים כתיאורי מציאות, אלא בעיקר כאגדות עם, שמשקפות את תרבותו ואת אופיו. יחד עם זאת, ישנם תיאורי "נסים" במקרא הדומים לתופעות טבע ידועות. לדוגמה, ייתכן שמקור סיפור כריתת מי הירדן (יהושע ג') הוא בחסימה זמנית של הנהר על ידי קריסת צוקים לתוכו בעקבות רעש אדמה, תופעה שנצפתה פעמיים במאה ה-20.‏[1]

כנגד גישתה של ביקורת המקרא ניצבת גישת תורה ומדע המנסה ליישב, בדרכים אחדות, סתירה – אם היא קיימת – בין התורה והמדע.

ניתוח סיפורי התנ"ך בכלים של תורת הספרות

חוקרי ספרות משתמשים בכלים של תורת הספרות לניתוח של סיפור התנ"ך, ניתוח המוביל לפרשנות שונה מזו המושגת בכלי הפרשנות האחרים.

דוגמה לכך היא ניתוחם של מנחם פרי ומאיר שטרנברג לסיפור דוד ובת שבע, בכלים של תורת הפערים שפיתחו. כאשר אוריה החתי חוזר לביתו הוא נמנע מלשכב עם בת שבע, דבר שהיה מאפשר לדוד להתחמק מהאחריות להריונה. הטקסט המקראי לא מבהיר האם אוריה ידע כי דוד שכב עם בת שבע והאם דוד ידע כי הדבר נודע לאוריה. בשל פערי המידע הקורא אינו יכול לזהות השתלשלות אירועים יחידה ועליו לשקול כמה אפשרויות. בסיפור זה כל השתלשלויות מציגות את דוד באור שלילי ובכך מדגישות את ביקורת המקרא כלפיו. כלומר, האפקט שנוצר במקרה זה כתוצאה מריבוי ההיפותזות באשר לפער הוא אירוניה.[2]

עיבודים

סיפורי התנ"ך זכו לעיבודים רבים, מהם שבאו לספרם לילדים, בשפה פשוטה יותר, ומהם שנועדו להעביר את הסיפורים לתיאטרון, לקולנוע וכדומה.

ציורי התנ"ך

Jacob-angel
גוסטב דורה, יעקב נאבק עם מלאך, 1855

סיפורי התנ"ך שימשו מקור השראה לציירים רבים, והפכו את התנ"ך הספר המצויר והמפוסל ביותר. הציורים המבוססים על סיפורי התנ"ך, מציגים באופן מוחשי את המסופר בקיצור, ומהווים למעשה פרשנות חזותית, מפני שחלק ניכר מהציור מבוסס על דמיונו ותפיסותיו של הצייר, ולא על פרטים מדויקים המופיעים במקרא.

חלק מציורי התנ"ך מהווים אילוסטרציה לפסוקי התנ"ך, בעוד שחלק אחר והחשוב יותר מהווה יצירה עצמאית, שיש לה זכות עמידה בפני עצמה, המשתמשת בתנ"ך כבמקור השראה ומהווה ציור פרשני. בציור הפרשני מנסים הציירים לענות על שאלות שהטקסט התנ"כי מעלה, למשל מה היה בעצם החטא של אדם וחוה ומהו פרי עץ הדעת שאותו אכלו? מה התרחש במעשה העקידה? איך נראה המלאך שעמו נאבק יעקב? איך נראה מעמד הר סיני? על שאלות אלה, ורבות אחרות, ניסו ציירי התנ"ך לתת מענה, וכמספר הציורים מספר התשובות.

לקריאה נוספת

  • חוה יסעור, "סיפורי התנ"ך בספרות ילדים [ובאיוריהם]", מעגלי קריאה 6 תשל"ט, עמ' 38-29.

הערות שוליים

  1. ^ K. Kitchen, On the Reliability of the Old Testament
  2. ^ מנחם פרי ומאיר שטרנברג, המלך במבט אירוני; על תחבולותיו של המספר בסיפור דוד ובת-שבע ושתי הפלגות לתאוריה של הפרוזה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך הספרות 1, 1968-1969, עמ' 263-292
גניבת זרע

בשיח הישראלי, גניבת זרע היא כניסה להריון בעקבות יחסי מין שהגבר הניח שהם מוגנים מפני הריון, בזמן שהאישה התכוונה להרות מיחסי מין אלה (ובכך, לכאורה, השיגה את זרע הגבר במרמה). אף שבמושג נעשה שימוש במילה "גניבה", בדרך כלל אין מדובר בגניבה, אלא במצב של מרמה או הפרת חוזה.

דניאל בגוב האריות

דניאל בגוב האריות, סיפור המופיע בספר דניאל, פרק ו'. דניאל מתפלל לאלוהים ונתפס. במעשה זה הוא מפר את חוקי ממלכת מדי וממלכת פרס, ולכן דניאל מושלך לגוב האריות. סיפור זה הוא המפורסם, שבכל סיפורי דניאל. סיפור זה מופיע בתנ"ך בשפה הארמית.

הברית עם הגבעונים

הברית עם הגבעונים הייתה הסכם שלום שנכרת על ידי הגבעונים ועם ישראל בגלגל ב-ב'תפ"ח. הברית נכרתה מבלי שעם ישראל ידע שמדובר בגבעונים, כי משלחת הגבעונים שבאו לכרות עמם ברית הערימו עליהם וטענו שבאו מארץ רחוקה. תיאור כריתת הברית מופיע בספר יהושע, פרק ט'.

הכרזת כורש

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

חלום שלמה בגבעון

חֲלוֹם שְׁלֹמֹה בְּגִבְעוֹן, הוא סיפור המופיע בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ד'-ט"ו. שלמה מגיע לבמה הגדולה בגבעון. שם הוא מקריב אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום. בחלום מציע ה' לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה מבקש בחלומו "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע". בקשת שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר, כבוד ואם ילך בדרך ה', גם אריכות ימים.

במלכים א' פרק ג' שני סיפורים: חלום שלמה בגבעון (ד'-ט"ו) ומשפט שלמה, המופיע בפסוקים (ט"ז-כח) . לשני הסיפורים האלו מבוא בן ארבעה פסוקים. פסוקים אלה מהווים סיום לתהליך ביסוס שלטונו של שלמה המופיע בפרקים הראשונים של ספר מלכים.

הפסוק הראשון בפרק, מתאר את ההתבססותו של שלמה כמלך על ממלכת ישראל. פסוקים ב'-ג' מתפקדים כפתיחה לסיפורי מלכות שלמה ופסוק ד', משמש כפתיחה לסיפור מסעו של שלמה לזבוח בגבעון וחלומו.

חנניה, מישאל ועזריה

חנניה מישאל ועזריה (בשמותיהם הארמיים: שדרך, מישך ועבד נגו) הם דמויות מקראיות הנזכרות בספר דניאל, בסיפור שבו הם מושלכים על ידי נבוכדנצר לכבשן בשל סירובם לעבוד עבודה זרה, וניצלים ממוות על ידי אלוהים.

מות משה

מות משה מתואר בספר דברים, פרק ל"ד ומהווה למעשה את האירוע האחרון לפני כניסתם של בני ישראל לארץ כנען. טרם פטירתו נתן משה לשבטים את ברכתו.

על פי חלק מחז"ל, משה נולד ונפטר ביום ז' באדר. יום פטירתו של משה הוכרז על ידי ממשלת ישראל כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, ומשה נחשב ל"חלל היהודי הראשון שמקום קבורתו לא נודע."

מיתולוגיה יהודית

מיתולוגיה יהודית היא אוסף הנרטיבים המסבירים ומציגים את האמונות הדתיות של היהדות, בעוד פולקלור יהודי הם סיפורי עם, סיפורי שבחים, מיתוסים ומעשיות שהתקיימו בתרבות היהודית באופן כללי. מקורות המיתולוגיה היהודית הם בעיקר התנ"ך, הספרים החיצוניים, מדרשי האגדה, התלמוד וספר הזוהר. מקורו של מרבית הפולקלור הקדום ביותר הוא ספרות האגדה והתנ"ך עצמו, ומאז קיימת התפתחות היסטורית של פולקלור ושל מיתולוגיה יהודיים. פרשנות רחבה יותר מייחסת לפולקלור היהודי גם מנהגים ומסורות שונות.

בין הנושאים שהמיתולוגיה היהודית עוסקת בהם: קיומם של מלאכים, שדים, ענקים, בהמות, עוף ענק בשם זיז, לווייתן ואדן השדה; כמו כן גם "שד הגיהנום" (מלאך המוות) סמאל, השדה החוטאת לילית ועוד.

אגדות ופרשנויות המרחיבות את סיפורי התנ"ך כסיפור יציאת מצרים ובריאת העולם; העל-טבעי ובסוגיית מהות החיים והמוות. קיימים גם מרכיבים מודרניים יותר, למשל במיתולוגיה סביב הבעל שם טוב, המהר"ל מפראג או ה"מעשה בוך" מ-1602.

כך, למשל, אחת הדמויות הבולטות במיתולוגיה היהודית היא חוה, שהייתה אשתו של אדם הראשון. המיתוס על אודות לילית, המאפשר לקהל היעד לפתח עמדה לגבי הטוב ורע, מבוסס על המידע התנ"כי אך מרחיב אותו.

מעמד הר גריזים והר עיבל

מעמד הר גריזים והר עיבל או מעמד הברכה והקללה הוא מעמד שאירע בהר גריזים והר עיבל שבשומרון, סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל בראשית תקופת ההתנחלות, בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר. המעמד כלל בניית מזבח בהר עיבל והקרבת קרבנות עולה ושלמים עליו, כתיבת חלקים מספר התורה על גבי אבנים, ברכת הלויים את השומר את מצוות ה' וקללת העובר על מצוותיו, ובסיום המעמד קריאת דברי הברכה והקללה הכתובות בפרשת כי תבוא באוזני העם על ידי יהושע בן נון.

משתה בלשאצר

משתה בלשאצר מתואר בספר דניאל. במהלכו מופיעה כתובת על הקיר, ודניאל מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל.

נדודי בני ישראל במדבר

נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".

תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה.

במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, המן היה יורד פעם ביום במשך 6 ימי השבוע, בשבת לא קיבלו מן מאחר שבשישי ירד מנה כפולה.

סיפור נבל הכרמלי

סיפור נבל הכרמלי מופיע בספר שמואל א' פרק כ"ה. הסיפור דן במערכת היחסים בין שלוש הדמויות: דוד, אביגיל ונבל. עיקר הסיפור נסב על התקרית בין דוד לנבל על אף שהשניים לא נפגשו פנים מול פנים.

עלילת הסיפור מתפתחת לקראת תוצאת הרת אסון אך זו נמנעת בידי אשת נבל, אביגיל. אביגיל היא זו שמביאה למפנה חיובי בעלילה. הרעיון המרכזי של הסיפור מובע באמצעות דמותה של אביגיל והוא: שאל לאדם לעשות דין לעצמו ולהתנקם. כלומר אל לו לאדם לקחת את החוק לידיים.

עדי נס

עדי נס (נולד ב-1966 בקריית גת) הוא צלם ישראלי. מתמחה בצילום אמנותי המציג סיטואציות שונות תוך התייחסות להיבטי הגבריות וההומוארוטיות הניכרים בהן. בין היתר התפרסם בסדרת עבודות המתעדת הווי חיילים בצה"ל, צילומים המתארים את הווי עיירות הפיתוח, וסדרת צילומים העוסקת בסיפורי התנ"ך. על יצירתו זכה בשנת 2000 בפרס קרן גוטסדינר לאמן ישראלי צעיר.

פגישת יהושע עם המלאך

פגישת יהושע עם המלאך היא פגישה שהתקיימה סמוך לעיר יריחו, טרם כיבושה, בין יהושע בן נון לשר צבא ה' שבא לחזקו לקראת המלחמה בעמי כנען. על פי חז"ל היה זה בליל י"ז בניסן ב'תפ"ט[2].

פרה-פיגורציה

פרה-פיגורציה או טיפולוגיה היא שיטת פרשנות הרמנויטית לסיפורי התנ"ך. תפיסתה הבסיסית של השיטה היא בראיית התנ"ך, המכונה בנצרות כ"ברית הישנה", ואת סיפוריו כמכילים רמזים מקדימים לסיפורי "הברית החדשה". לפי גירסתה הקיצונית של התאוריה הפרשנית הזו, עצם מטרתה של הביבליה העברית אינה אלא כמבשרת ארכיטיפים מוקדמים לסיפורו של ישו, שהוא שיאו ומיצויו המלא של הארכיטיפוס.

את ביטוייה המוחשיים ביותר של שיטת פרשנות זו ניתן למצוא באמנות של התקופה הנוצרית המוקדמת ובאמנות הביזנטית. בבואם לשאוב מתוך האמונה היהודית, השתמשו האמנים הביזנטים בדרך פרשנות ייחודית לתנ"ך, אשר כללה שימוש בסיפורים כדימויים באמנות, תוך הקבלה בין סיפורי התנ"ך לברית החדשה. סוג קריאה זה איפשר לאמנים ליצור קשת של משמעויות אלגוריות, המתבטאות הן בקריאה של כל תיאור סצנה וסצנה בנפרד, והן בפרשנות של מערך עיטורים נרחב יותר.

פרשת יוסף ואחיו

סיפור פרשת יוסף ואחיו הוא סיפור מקראי המתחיל בפרשת וישב ומסתיים בפרשת ויגש. סיפור זה גרם להשתלשלות הדברים כך שיעקב ובניו ירדו למצרים ודור מאוחר יותר אף היו משועבדים לפרעה במצריים. הסיפור זכה להתייחסות רבה במדרשי חז"ל שמפרשים את הדברים בצורות שונות ולומדים מוסר השכל מהמעשים השונים.

קללת האדם והאשה

קללת האדם והאשה היא מושג המהווה חלק מהסיפור המקראי על חטא האכילה מעץ הדעת. על פי המסופר בפרשת בראשית, לאחר שעברו אדם וחוה אשתו על ציוויו של ה' שאסר עליהם את אכילת פירות עץ הדעת אשר במרכז גן העדן, קלל ה' את האדם ואת אשתו בקללות שהשפיעו על המין האנושי לדורות.

קרב כרכמיש

קרב כרכמיש הוא קרב שהתרחש בעיר כרכמיש שבגבול הפרת הצפוני (טורקיה של היום) בסביבות שנת 605 לפנה"ס בין בבל, בפיקודו של נבוכדנצר השני, לבין מצרים העתיקה ואשור, בהנהגת פרעה נכו השני. הקרב היה אחד הקרבות המכריעים של המזרח התיכון העתיק, והוא הסתיים בניצחון בבלי, אשר סלל את הדרך להקמת האימפריה הבבלית. הקרב מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, בין היתר בהקשר של קרב מגידו.

שמש בגבעון דום

שמש בגבעון דום הוא שמו של סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.

לעומת הפירוש המסורתי, לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם פרשנים שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.