סיף

סיוף הוא ענף ספורט שהתפתח מתוך טכניקת קרב. מקור הסיוף בקרב חמוש, לרוב בין שני אנשים (דו-קרב), שבו משתמשים בנשק קר בעל להב ארוך ובמגן יד. את התקפת אחד היריבים הודף היריב השני בעזרת הלהב של כלי הסיוף שלו. בסיוף מתקיים מגע ישיר בין כלי הנשק, בעוד שבקרב סכינים ההגנה מתבצעת באמצעות התחמקות או תקיפת היד, ובקרב חרבות בימי הביניים היו הודפים את היריב באמצעות מגן. הסיוף הוא ספורט אולימפי, ונמנה עם ענפי הספורט המייסדים עם חידוש המשחקים בעת החדשה. ענף הסיוף מחייב ריכוז, הפעלה של הגוף וקואורדינציה, ובאותה מידה גם כוח פיזי רב ומהירות מרובה ולכן נחשב לענף ספורט מתוחכם וקשה, פיזית ומנטלית.

0408 USA Olympic fencing
תחרות סיוף (בדקר לגברים) באולימפיאדת אתונה (2004)
Final Trophee Monal 2012 n08
Dyachenko v Kozaczuk 2014 Orleans Sabre Grand Prix t211415
קרב סייף

היסטוריה

Dendrono - Der fechtende Student
תחריט נחושת מהמאה ה-18 ובו תלמיד בשיעור סיוף באוניברסיטת נירנברג

הסיוף, כמו האיגרוף וההיאבקות, הוא אחד מענפי הקרב המוקדמים ביותר, והתפתח כענף ספורט ואימון מתוך צורת הקרב המלחמתית. סיוף לצורכי ספורט ואימון היה קיים במזרח אסיה, ביפן ובאפריקה בעזרת מקלות. בעידן העתיק התקיימו בתי ספר לסיוף, ובאימפריה הרומית של אוגוסטוס נהגו הצעירים לצפות בקרבות סיוף.

עם ההתחמשות המסיבית ברובים בסוף המאה ה-15 החל השריון לאבד מחשיבותו ולכן החרב הכבדה החלה להיעלם משדות הקרב, ודרך כוכבו של הסיוף בחרב קלה, שעבורו נכתבו קובצי חוקים וספרי לימוד (לראשונה ב-1410, באיטליה). מאיטליה התפשט הסיוף בסייף (רומח) לצרפת, שם פרח. הכנסת השימוש במסיכות פנים הפחיתה את הסיכון הכרוך בסיוף. ב-1570 המציא הצרפתי אנרי סן דידייה את רוב מושגי הסיוף המשמשים עד היום. בגרמניה היה נפוץ הסיוף בעיקר באוניברסיטאות, בצורה של סיוף סטודנטיאלי (Mensur), שדחקה את רגלי הסיוף כספורט.

כיום[דרושה הבהרה] מציין המושג "סיוף" בעיקר את ספורט הסייף, שהוא ענף ספורט אולימפי. קיים גם "סיוף סטודנטיאלי" (Mensur), שנהוג בקרב אגודות סטודנטים שמרניות במרכז ומזרח אירופה.

Fechtende adelige Studenten um 1590
סטודנטים בני אצולה מסייפים באיור משנת 1590 לערך

מאפייני הסיוף

ספורט הסיוף הוא קרב, שבו מנסים שני מתחרים לפגוע זה בזה באמצעות נשק בתנועת דקירה או הצלפה. כלי הנשק שבהם משתמשים בתחרויות הם הרומח ("פלורט"), הדקר והחרב. הרומח והדקר הם כלי דקירה טהורים, ואילו החרב משמשת להצלפה ולדקירה כאחד. הקרב מתנהל על מסלול ארוך וצר (Planche בצרפתית). אורך המסלול 14 מטר ורוחבו 2-1.5 מטרים. בהתאם לכלי הנשק שבשימוש מזכות פגיעות באזורי גוף שונים בנקודה. בעבר היה נהוג שהסייף שספג פגיעה היה מכריז טושה. כיום נמדדות פגיעות אלו באמצעות ציוד חשמלי מיוחד. המנצח הוא הראשון שצובר מספר מסוים של פגיעות מזכות ביריבו, או זה שמוביל בסיום הזמן החוקי (3 דקות נטו או 5 פגיעות בשלב הראשון ו-9 דקות נטו או 15 פגיעות החל מסיבוב התחרויות השני).

השפה הרשמית של הסיוף היא צרפתית.

הסיוף כענף אולימפי

הסיוף נמנה עם ענפי הספורט "המייסדים" של אולימפיאדת אתונה (1896), שם התחרו בחרב, בסייף (רומח) ובתחרות נפרדת לסייף (רומח) למורי סיוף. תחרות הדקר נוספה באולימפיאדת פריז (1900), ומאז אולימפיאדת אנטוורפן מתנהלות התחרויות לגברים במתכונתן הנוכחית בתחרויות יחידים ובקבוצות בענפי הסייף (רומח), הדקר והחרב.

באולימפיאדת אנטוורפן השתתפו לראשונה גם סייפות, בתחרות הסייף (רומח) ליחידות. באולימפיאדת רומא (1960) נוספה התחרות הקבוצתית בסייף (רומח), באולימפיאדת אטלנטה (1996) נוספו תחרויות הדקר לנשים, ליחידות ולקבוצות. רק באולימפיאדת אתונה (2004) התחרו הנשים לראשונה בחרב ליחידות, ותחרות הסייף (רומח) הקבוצתית הופסקה. הפדרציה הבינלאומית לסיוף היא המחליטה לקראת כל אולימפיאדה אילו תחרויות יתקיימו בה, כך שמספר התחרויות בסיוף יעמוד על עשר.

תנוחת הסיוף

תנוחת הסיוף היא היעילה ביותר כתנוחת מוצא וסיום לכל התנועות על מסלול הסיוף. היא מוגדרת על פי המאפיינים הבאים:

  • מיקום כפות הרגליים ביחס למסלול הקרב - כף הרגל הקדמית ניצבת במרחק של 1.5 עד 2 כפות רגליים לפני כף הרגל האחורית ובניצב לה. או פחות או יותר ברוחב הכתפיים.
  • מרכז הכובד מאונך מעל משטח התמיכה. נקודות המשען העיקריות הן כדוריות כף הרגל.
  • סיבוב הכתפיים והאגן בזווית של כ-25 מעלות ביחס למישור הקרב.

חריגות מתנוחה זו אצל סייפים מצליחים נובעות לרוב משיקולים טקטיים, אך לעיתים קרובות הן בעלות סיבות אנטומיות ופיזיולוגיות ואין מענישים עליהן בשיפוט. תנוחת הסיוף אינה מצב נייח, ומטרתה לאפשר תנועות חופשיות וזריזות.

ציוד המדידה החשמלי

ציוד המדידה החשמלי משמש בכל התחרויות ולרוב גם באימונים (סייפים קלאסיים סירבו להשתמש בו, כי האמינו שיש לו השפעה שלילית על סגנון הסיוף שלהם).

כאשר פוגע אחד המתחרים ביריבו בעוצמה נדרשת, נסגר מעגל חשמלי, שמחולל תגובה בלוח התוצאה במראה ובצליל. בענף הרומח, כאשר הפגיעה היא מחוץ לאזור החוקי, נדלק אור לבן, וכאשר הפגיעה חוקית נדלק אור ירוק או אדום. בענף החרב פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות כלל, והקרב אינו נפסק. שופט הקרב מתבונן בסייפים ובמכשיר התצוגה כדי לקבוע מתי אירעה פגיעה חוקית. ההחלטה הסופית היא של השופט, ולא של מכשיר המדידה.

כדי לאפשר את המדידה החשמלית נדרשים הסייפים ברומח וחרב ללבוש, בנוסף על לבושם הרגיל, שכבת ביגוד נוספת, מוליכת חשמל. סייפי רומח לובשים פריט ביגוד חשמלי המכסה את כל הגֵו. אצל סייפי החרב מכוסים פלג הגוף העליון והידיים, ומסכת הפנים מוליכה חשמלית אף היא. אצל סייפי דקר נחשב הגוף כולו לאזור פגיעה חוקי, ולפיכך יש צורך בפריטי ביגוד מוליכים. בכל הענפים מחובר גם כלי הנשק למערכת המדידה. מסלול הסיף מוארק, כדי שלא להציג פגיעות של הנשק ברצפה. ברומח ובדקר ישנו מפסק חשמלי בקצה הנשק, שעליו יש להפעיל משקל של 500 גרם (רומח) או 750 גרם (דקר), כדי לסגור את המעגל החשמלי. בחרב מספיק מגע של חלק כלשהו של הלהב.

מכשיר המדידה החשמלי הוכנס לשימוש בדקר ב-1936, ברומח ב-1957 ובחרב ב-1987, באליפות העולם הראשונה לקדטים בכפר המכביה בישראל.

סוגי הנשק

בסיוף המודרני, כמו גם בסיוף הקלאסי, קיימים כאמור שלושה סוגי כלי נשק: דקר, סייף (רומח) וחרב. כלי נשק אלו עברו תהליך של תיקנון בסוף המאה ה-19. הרומח, שהוא הכלי הקל יותר, הומצא להיות כלי אימונים לדקר, כדי שהאימון יהיה אפקטיבי יותר, ויוכלו לעבוד על טכניקת קרב.

סייפים בתחילת דרכם מתחילים לרוב בענף הסייף (רומח), כדי ללמוד את יסודות הסיוף ביתר קלות. בשל משקלו הנמוך, מתאים הרומח גם לילדים. בעבר יכלו נשים להתחרות רק בענף הרומח, בשנות השמונים הצטרפו הנשים לענף הדקר הפופולרי ואף לענף החרב.

רומח

Fencing foil valid surfaces
אזור הפגיעה החוקי בענף הרומח מוצג באדום
סרטון קצר של תחרות רומח

הרומח (foil) הוא כלי דקירה, כלומר הפגיעות צריכות להתבצע במגע של חוד הלהב ביריב.

אזור הפגיעה החוקי בסייף (רומח) הוא רק אזור הגו והמפשעה, המכוסה בביגוד החשמלי של היריב. הראש, הזרועות והרגליים אינם אזורי פגיעה חוקיים.

הסייף (רומח) או פלורט התפתח מהחרב הקלה (Rapier) של ימי הביניים. יש לו להב דק וגמיש ומגן יד דמוי פעמון. בגלל משקלו הנמוך, הסתיים דו-קרב אמיתי ברומח לא פעם בפגיעות קטלניות. כתוצאה מכך, הפסיק הרומח לשמש בדו-קרב של ממש ושימש עוד רק ככלי לאימון בסיוף.

קצה הלהב בסייף (רומח) הספורטיבי הוא קהה. המפסק החשמלי שמותקן בו צריך להילחץ על ידי משקל של 500 גרם כדי שתירשם פגיעה חוקית. פגיעות עדינות יותר אינן נקלטות בציוד החשמלי. ללהב חתך מלבני והוא הולך ומתעבה בקרבת מגן היד. מגן היד העגול דומה לפעמון או לצלחת ומשמש להגנת כף היד. לידו נמצא שקע חשמלי לחיבור כבל החשמל של ציוד המדידה.

לידית האחיזה של הסייף (רומח) שלושה סגנונות שונים:

  • ידית אחיזה צרפתית - מוט ארוך וחלק, בעל עיקול לאחיזה נוחה.
  • ידית אחיזה איטלקית - קצרה יותר מהידית הצרפתית וישרה לגמרי. אורכה הסטנדרטי הוא 8 ס"מ אך קיימות וריאציות שונות.
  • ידית אחיזה אורתופדית או דמוית אקדח - ידית מעוצבת לאחיזה צמודה של כף היד (נחשב גם כהשכיח והאפקטיבי ביותר בסייף המודרני).

בגלל עקרון זכות ההתקפה, היוזמה בקרב הסייף (רומח) משתלמת, היריבים בתנועה מתמדת, ולרוב מתקבלת פגיעה חוקית בתוך פחות ממחצית הדקה.

דקר

Fencing epee valid surfaces
אזור הפגיעה החוקי בענף הדקר מוצג באדום
סרטון קצר של קרב בדקר

הדקר (Épée) הוא יורשו של הדקר ששימש לדו-קרב במאה ה-19. הוא יציב וכבד יותר מהרומח, ובעל מגן יד גדול יותר. גם הדקר, כמו הרומח, הוא כלי דקירה. זהו הכלי הפופולרי ביותר כיום, ובגביעי עולם ישנם לרוב למעלה מ-200 סייפים.

אזור הפגיעה החוקי בדקר הוא הגוף כולו, כולל הראש והרגליים. הכלל הוא "כל פגיעה נחשבת". לפיכך תיתכנה פגיעות כפולות (פגיעות של היריבים זה בזה בתוך 40 אלפיות השנייה) וכלל "זכות ההתקפה" אינו קיים.

בשל כללים אלה, מתרכז קרב הדקר לרוב בפגיעה בזרוע ובכף היד של היריב ובהגנת הזרוע של המתחרה עצמו, ואופי הקרב הוא טקטי יותר, ולכן "יחפשו" המתחרים את ההזדמנות המתאימה ויהיו זהירים יותר.

חלקי הדקר דומים בעיקרם לאלו של הרומח. המשקל שיש להפעיל על חוד הלהב לרישום פגיעה הוא 750 גרם, ואורך הדקירה של לפחות מילימטר שלם. ללהב חתך הדומה מעט לאות V.

הדקר הוא הענף הנפוץ מבין השלושה, בין היתר בזכות הנייטרליות של שופט הקרב. כמו כן, הדקר הוא אחד המקצועות האישיים שמספר המשתתפים בהם הוא מהגדולים ביותר בענפי ספורט אולימפיים.

ישנם 2 סוגי אחיזה עיקריים, המתחלקים לעיצובים שונים:

  • ידית. צורת האחיזה הקלאסית, מתחלקת לרוב ל־2 סוגים, ידית צרפתית וידית איטלקית.
  • אקדח. צורת אחיזה יותר מודרנית. מתחלק לרוב לעיצובים שונים בעלי יתרונות שונים. צורות האקדחים העיקריים הם - אקדח איטלקי, אקדח רוסי, אקדח גרמני ועוד.

חרב

Fencing saber valid surfaces
אזור הפגיעה החוקי בענף החרב מוצג באדום

החרב (Sabre) התפתחה מהחרב הצבאית של הפרשים הקלים של המאה ה-17. הלהב שטוח וקל. החרב היא כלי דקירה והצלפה, כלומר הפגיעות יכולות להיעשות בכל חלקי הלהב. אזור הפגיעה החוקי הוא כל פלג הגוף העליון, לרבות הראש והידיים. להבדיל מברומח, אזור המפשעה אינו חוקי, וגבול אזור הפגיעה הוא קו אופקי מתחת לאזור הבטן בקו המותניים.

קרב החרב הוא על פי רוב מהיר יותר מקרב הרומח. הפגיעות מתרחשות לרוב לאחר שניות מעטות. כמו ברומח, תקף כלל זכות ההתקפה. פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות, והקרב אינו מופסק בגינן.

החרב בנויה בדומה לכלי הנשק שלעיל, אבל בקצה הלהב אין חיישן פגיעה. החתך של להב החרב הוא כמעט מלבני. אין בו חריץ לכבל החשמל, שכן הלהב כולו מוליך חשמל, כדי לנטר גם את פגיעות ההצלפה.

מגן היד של החרב הוא בעל צורה אחרת משל הרומח והדקר. הוא דומה יותר לחצי כדור, ומכסה את כף היד גם בצידה. ידית האחיזה של החרב היא רק בסגנון הצרפתי.

בגדי המגן

Fencing jacket
חליפת סיף
Fencing glove
כפפת סיף
Fencing plastron
חליפת סיף תחתונה (מגן חזה)
Fencing knickers
מכנסי סיף
Fencingmask
מסיכת סיף
Chest protector
מגן חזה קשיח לנשים

מטרת בגדי הסייף, המשמשים היום בענף הספורט, היא להגן על הסייפים. הם עשויים מכותנה ומניילון. פריטי הלבוש, הכפופים לתקני בטיחות מחמירים, הם כדלקמן:

  • מסכת סיף מפלדה מסורגת או מפלקסיגלס, עם מגן צוואר. המסכה בענף החרב מוליכה חשמל, ויכולות להיות מסכות בצבעים שונים.
  • חליפת סיף עם חיבור בין הרגליים. לחליפה יש שרוול כפול ביד המסייפת ולפיכך ישנם שלושה דגמים עיקריים - חליפה שמאלית, חליפה ימנית וחליפת סגירה אחורית (נקראת גם חליפת משוגעים), שבה בשני הצדדים יש שרוול כפול.
  • חליפה תחתונה (מגן חזה) מבד חסין מפני דקירה, המגינה על צד הגוף האוחז בנשק.
  • מגן חזה מפלסטיק קשיח לנשים.
  • מכנסי סיף המוחזקים בכתפיות. מגיעים עד מעל לברכיים.
  • מגן מפשעה לגברים (אופציונלי).
  • כפפה עבה המתחברת והמגינה על גב היד. קיימים סוגים רבים של כפפות בעלות יתרונות וחסרונות שונים, המספקות הגנה ואחיזה משופרים.
  • גרבי סיף ארוכים המגיעים עד לברכיים ומשלימים את ההגנה על הרגליים יחד עם מכנסי הסייף.
  • סייפי רומח וחרב לובשים בנוסף גם שכבת ביגוד חשמלית.

בתחרויות, החל מקטגוריית גיל הקאדטים, חייב ציוד המגן להיות בעל אישור רשמי של התאחדות הסייף העולמית, FIE. בנוסף לכך, כל הבגדים, כולל המסכה, חייבים לעמוד בפני כוח של 800 ניוטונים, כלומר, משקל של 80 ק"ג.

באופן מסורתי בגדי הסייף הם שחורים, אך בימים המודרניים הבגדים לבנים. בימי הסייף ההיסטורי היו נוהגים המאמנים ללבוש מכנסיים שחורים וחולצה לבנה. כיום מורי הסייף לובשים בגדי עור מגן שחורים. מקובל ללבוש בגדים בצבעים שונים, אך אחידים (למרות זאת מקובל ללבוש בתחרויות בגדים לבנים).

תחרות הסיוף

כשניתן האות, מתייצבים המתחרים אצל שופט הקרב. מי ששמו ננקב ראשון, ניצב לימין השופט. הסייפים ביד שמאל ניצבים תמיד לשמאל השופט, כדי שיוכל לתת יותר תשומת לב ליד הלא מסייפת.

בשלב התחרות המוקדם נמשך הקרב שלוש דקות, או עד שאחד המתחרים צובר חמש פגיעות חוקיות. מהשלב השני ואילך, שלושה שלישים בני שלוש דקות (עם הפסקה של דקה לאחר כל שלוש דקות) או עד צבירת 15 פגיעות חוקיות. כאשר הקרב נעצר, למשל לאחר פגיעה או כאשר אחד המתחרים יוצא משטח המסלול, נעצר גם שעון הקרב.

בתום הזמן החוקי במצב של שוויון, מתחילה הארכה בת דקה. לפני ההארכה עורכים הגרלה. אם במהלך ההארכה לא זכה אף סייף ביתרון, מנצח הסייף שזכה בהגרלה המוקדמת.

במהלך הקרב ניתן לעזוב את המסלול רק באישור השופט, לפי בקשה המתבצעת בהרמת היד החופשית.

תחרות קבוצתית: - קרב בין שתי קבוצות עד 45 פגיעות לכל היותר. בכל אחת מהקבוצות שלושה מתחרים (ומחליף אחד) המסייפים נגד השלושה האחרים, והניקוד מצטבר. כל מערכה תהיה עד הכפולה הקרובה של 5 (קרב ראשון עד 5, קרב שני עד 10 וכדומה), או עד שלוש דקות נטו לכל מפגש. הטקטיקה בתחרויות קבוצתיות שונה מזו שבתחרות היחידים, וחלק מהסייפים מגלים יכולות שונות מאוד בסוגי התחרויות השונים.

אזהרות

השופט יכול לפסוק למתחרים אזהרות כדלקמן:

  • כרטיס צהוב - למשל על לבוש פגום, על הסתרת אזור הפגיעה החוקי ביד החופשית, או על מגע גופני בין הסייפים, ועוד מספר אזהרות "קלות". כרטיס צהוב שני בקרב הופך מידית לאדום, וכך כל צהוב אחר במשך הקרב. ישנן אזהרות "שתופסות" למשך כל התחרות.
  • כרטיס אדום - מקנה ליריב נקודה באופן אוטומטי והכרטיס הצהוב לא נמחק.
  • כרטיס שחור - הכרטיס קיים בדרגות חומרה שונות. מפסילה מהתחרות, מהטורניר, ממספר תחרויות וכו'. למשל על פגיעה ביריב בעזרת מגן היד. יכול להינתן גם על חריגות מהפרוטוקול, כמו התנהגות לא ספורטיבית - זריקת מסכה או הימנעות מההצדעה הטקסית בתחילת או בסוף הקרב.

זכות ההתקפה

Fencing plunge
תנועת המכרע (plunge) היא אחת מצורות ההתקפה הבסיסיות בסיף

בענפי הרומח והחרב, זכות התקיפה פירושה כי לתוקף ראשון יש עדיפות. במילים אחרות: מי שמותקף, חייב תחילה להתגונן, לפני שיוכל לצאת בהתקפת נגד. לא ניתן לנסות לתקוף את המתקיף ישירות, גם במחיר של הסתכנות בפגיעה. הדיפת ההתקפה בעזרת הלהב גורמת למעבר זכות ההתקפה לצד המתגונן, כלומר להיפוך התפקידים.

לדוגמה: אחד הסייפים מתקיף, ויריבו מתקיף בחזרה מבלי להתגונן תחילה. שני הסייפים פוגעים זה בזה. מכיוון שזכות ההתקפה הייתה נתונה לצד האחד, זוכה רק הוא בנקודה. אילו היה יריבו מתגונן לפני שהתחיל בהתקפת הנגד, היה מעביר את זכות ההתקפה אליו.

הבעיתיות אשר התעוררה עקב החלטות שנויות במחלוקת, הכניסה את השיפוט בוידאו כחלק מערכת השיפוט הרשמית.

ברומח ובחרב חייב השופט להחליט מי בעל זכות ההתקפה ומי זוכה בנקודה. אם אין השופט יכול להגיע להחלטה, הפגיעות אינן נספרות והקרב נמשך. בדקר אין זכות התקפה: מי שפוגע ראשון, זוכה בנקודה. אם שני הצדדים פוגעים זה בזה בתחום מרווח זמן של חמש מאיות השנייה, נרשמת פגיעה לשניהם.

סיוף נכים

סיף הנכים התפתח במהלך מלחמת העולם השנייה במטרה לאפשר גם לנכים לסייף. בשביל לאפשר לנכים או אנשים מוגבלים פיזית לסייף נערכו שינויים שונים בחוקי הקרב. בעת הקרב שני הסייפים יושבים זה מול זה על כיסא מיוחד שעומד בתוך מסילה. עקב כך תנועות הרגליים הוחלפו לתנועות אגן וידיים מהירות וחזקות.

סיף בישראל

שנים 1942 - 1965

דור הסייפים של שנות החמישים והששים היווה את הפריצה הגדולה של הענף לתחרויות בינלאומיות באירופה.[1] הזמנת נבחרת הסטודנטים של אס"א אל מעבר למסך הברזל לפולין בשנת 1958 הייתה בין הראשונות לספורט הישראלי בכלל וראשונה לנבחרת סיוף ישראלית.

עד תחילת שנות החמישים התמיד ענף הסיוף בפעילותו בשתי ערים בלבד, בחיפה במסגרת מכבי ובתל אביב במסגרת ברית מכבים עתיד, וגם בשיאו עסקו בו רק כמה עשרות של סייפים.

בשנת 1952 נפתח ברמת גן מועדון חדש ביוזמתם של שני האחים הדר ורן גרד ועד מהרה היה למועדון המוביל במרכז הארץ, אירח גם את נבחרי הסייפים של ברית מכבים עתיד, בהם שלום שפילמן ואלנקווה, והתחרה בעליונותם עד אז של המועדונים החיפאים (מכבי והפועל).

מאמן עולה מהונגריה בשם מאזיי היה הראשון שהביא לרמת גן ניחוח של סיוף מודרני. מבין שלושת סוגי הכלים, כיכב הסייף (הפלורט) ככלי הנבחר, בחרב סייפו מעטים והדקר נותר בלתי משומש. אליפות המועדון הרמת גני בסייף באותה שנה התפרסמה בתקשורת הודות לנחמיה בן אברהם, ששידר ברדיו מידי שבת מידע לידיעת מאזיני חדשות הספורט על תוצאות תחרויות בענף ספורט שמעטים מאד הכירו ושעיתונות הספורט התעלמה ממנו. בגביע אליפות רמת גן, שנתרם ביזמתו של המורה הוותיק להתעמלות ברוך חפץ, זכה הנער דוד מנדס שהתאמן עד אז אצל סבא שלו, גנרל בצבא האיטלקי ואשר המשיך לזכות בו גם בשנים שלאחר מכן.

המועדון שהשתכן בצריף הירוק של מכבי רמת גן (שעדיין קיים) גדל ומשך סייפים רבים ובהם דן ויורם אלון, ג'וני ליסנר, ישראל וינשטיין, עזריאל סמרגון, טרבולוס, גדעון ארהרד, יורם ויזן (זיו), חנה איצקוביץ', ומאוחר יותר שני רופאים יוליוס צורף וולדמר ויבורסקי. המועדון היה גם יעד לביקורים של אוהבי ספורט רמת גנים ובהם אברהם חיים מצליח שנפל במלחמת סיני כלוחם בגדוד הצנחנים שפרץ דרך במיתלה בסיני.

הראשון מבין המפגשים השנתיים של המועדון החיפאי בליווי מאמנו קלעי (קליין) והמועדון הרמת גני נערכו ברמת–גן במסגרת של אליפויות נוער בתחרות על 'מגן צבי קליר' שנהרג במלחמת השחרור. המגן נתרם שנים קודם לכן על ידי הוריו של צבי בעלי המפעל 'ארגמן' ברמת גן בהיותו בר מצווה. התחרות הראשונה נערכה בשנת 1942 ומדי שנה התחרו טובי סיפי הנוער ומדי שנה זכו בו חיפאים. 1942- א. לדן, 1943 שמעון יעקובי, 1944- אבנר קרזבאום, 1945- שאול וינשל, 1946- יעקב ויקטור, 1947 לא נערכה תחרות, 1948 - מיכאל רובינשטיין (רון), 1949- 1950 לא נערכו תחרויות, 1951- יצחק משולם, 1952- רפאל כצנשטיין (עינת), 1953- ערן כצנשטיין (עינת), 1954- דוד מנדס מרמת- גן. זו הייתה השנה האחרונה לתחרויות אלו שנערכו 'בבית צבי' (קליר) שמוכר כמוערך בין בתי הספר לאומנויות.

התחרויות ברמת גן יצרו תהודה תקשורתית חזקה ומשכו את הסייפים הוותיקים שחלקם היו פסיבים מהעדר פעילות מסודרת. שלמה פופר, מאיר אלון וידידו שמואל פרייס וקלמן מלאו תפקידי שופטים בקביעות ובהתלהבות ונהנו להחליף בהונגרית קריאות קרב עם יצחק קלעי.

מאז הזכייה 'במגן צבי' ב-1954 כשגבר המועדון הרמת גני על המועדון החיפאי ובראשו האחים (השמאלי והימני) כצנשטיין (עינת), כיכבה רמת גן בכל תחרות. גם העיתונאים החיפאים כמו עמוס כרמלי ותלמידיו הרבו לכתוב בין היתר על איכותם של הרמת-גנים. ב-1955 התקיימה בירושלים אליפות המדינה לבוגרים בסייף בחסות מועדון רוטרי ביוזמתה של אוהדת בשם סופיה. בגביע האליפות זכה דוד מנדס ששירת אז בקורס קציני תותחנים. הוא גבר בגמר על החיפאי אבנר קרזבאום, ומאז נשאר אלוף בלתי מעורער שהגן על תוארו ב-1957, ב-1961 וב- 1963. בשנת 1965 יצא לארצות הברית להתמחות בכירורגיה אורתופדית, וד"ר ויבורסקי מרמת גן ירש אותו כאלוף המדינה בפלורט.

תחרויות אליפות המדינה לבוגרים בסייף ובחרב היו רק ספורדיות באותה תקופה ותזמונן היה קשור בעיקר למכביות.

בשנת 1955 נפתח מועדון סיוף חדש ויוקרתי בירושלים. מועדון סטודנטים של האוניברסיטה העברית במסגרת 'אסא' (איגוד ספורט אקדמאי). הייתה זו יוזמה של דן פרידלנד ויחד עם דוד מנדס שהחל את לימודיו בבית הספר לרפואה הקימו חוג במסגרת ספורט חובה ובו עשרות מתאמנים מדי שנה. עד מהרה הצטרף מארגן ומאמן לחוג יעקב וילף ומאוחר יותר גם ערן עינת שסיים את שרותו הצבאי. הרוח החיה במועדון הספורט אסא היה מייסדו עדין טלבר ותגבר אותו ראש החוג ומנהלו הלל רסקין שטפח וקידם את הספורט באוניברסיטה העברית לרמה אקדמית ומחקרית בינלאומית במסגרת העמותה על שם קוסל. בשלב מסוים שימש עינת כסגן ועוזר לרסקין, והסיוף קבל תאוצה שהיה ראוי לה. מנדס נבחר בשנת 1957 לספורטאי המצטיין של האוניברסיטה העברית והצטרף לוועדת הספורט של אסא ירושלים כהכנה לקראת השתתפות נבחרת הסיוף באוניברסיאדה בפריז.

הייתה זו ההופעה הראשונה של נבחרת סיוף ישראלית בחו"ל כמייצגת את המדינה. הנבחרת מנתה את הפלורטיסטים ערן עינת, יעקב וילף, דוד ואן חלדר (שצורף כתלמיד תיכון), דוד מנדס כקפטן הנבחרת, יעקב ז'ביצקי כדקריסט והדר גרד שהושאל ממכבי רמת גן כמנהל הנבחרת. הנבחרת זומנה להתאמן עם הנבחרת האיטלקית ובדרכה הוזמנה לתחרות ידידותית נגד לוקסמבורג. מהעדר קשרי תחרות וזרימת מידע קבועים מחו"ל הופתעה הנבחרת מהחידוש שהוכנס אותה שנה – שפוט חשמלי. באיטליה רכשה ציוד חשמלי והתאמנה בו אבל העדר ניסיון נאות גרם להצלחה מעטה.

לקראת קיץ 1958 החליטה ועדת הספורט של האוניברסיטה להיענות להזמנה של איגוד הסטודנטים הפולני לתחרויות סטודנטים בשלושת ענפי הסיוף. הייחוד בהזמנה היה צפייתם להגעת הנבחרת הישראלית מספר ימים לפני שאר הנבחרות והתייחסותם הידידותית המופגנת לנבחרת של מדינה מהצד השני של 'מסך הברזל '. הנבחרת הישראלית כללה את המאמן אלפרד נובל והסייפים ערן עינת, יעקב ז'ביצקי, יעקב וילף, ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. ותוכניתה הייתה שכל אחד יתחרה בשני ענפים שונים. בגלל חשיבות הייצוג הישראלי במדינה מזרח אירופאית נקבעו שני ראשי משלחת חיים מודריקמן (מרום) ושר שלום שוורץ (שירן) ונציג האוניברסיטה הגזבר משה קלופר.

התחרויות נוהלו בפולנית. לכאורה בעיה קטנה, אבל מניין הפגיעות בפולנית היה מבלבל למתחרה. בכל אחד מהמקצועות צברו הסיפים גם ניצחונות וגם הפסדים, אבל בסכומן של התחרויות לא זכו במקומות הראשונים. אחרי התחרויות שוב הביעו המארחים את יחסם המיוחד במחווה לנבחרת שהוזמנה לבקר ב- Wawel מקום משכנם עדן של מלכי פולין וכעבור יום נוסף כמשלחת ישראלית ראשונה בזוועת אושויץ.

ההופעה הראשונה של סייפים ישראלים באולימפיאדה הייתה ברומא בשנת 1960. היה זה אמור להיות השג ספורטיבי מדרגה ראשונה כהמשך להופעות הבינלאומיות של נבחרות אסא. אבל נציגי הפועל החליטו מראש על שליחת שני סייפים חיפאים אחד ממכבי דוד ואן חלדר ואחד מהפועל מיקי רון. דוד מנדס שייצג את אסא והיה בראש הטבלה של תחרויות המבחן התנגד להחלטה השרירותית ובעזרת הלל רסקין הפעיל בין היתר את נציג הפועל בהתאחדות הספורט ואת התקשורת. הוחלט על תחרות מבחן בינו לבין מיקי רון. נציגי מכבי סירבו לאפשר צירוף של ואן חלדר לתחרות המבחן. התחרות במכון וינגייט נערכה סמוך ליציאת כל הנבחרת הישראלית לרומא. האווירה השלילית והשיפוט הגרוע תרמו לניצחונו הדחוק של מיקי רון והוא צורף לואן חלדר. שניהם נוצחו במוקדמות של האולימפיאדה ברומא.

בשנות השישים נותרה וועדת הסיוף של התאחדות הספורט חסרת יוזמה והקרע בין נציגי הפועל ומכבי גרם לחוסר פעילות. בשלב מסוים החליטו סייפי רמת גן ליטול יוזמה והפעילו מערכת שבועית של תחרויות מקומיות וארציות, שלוו תמיד בתהודה תקשורתית חזקה. היוזמה נעשתה ממוסדת כאשר דוד מנדס נבחר רשמית בתחילת שנות השישים ליו"ר ועדת הסיוף.

1965 עד היום

בשנת 1963 הוזמנה נבחרת הסיוף של מכבי רמת-גן לתחרויות בסייף ובחרב על ידי המועדון היוקרתי 'לטניס וסיוף' של איסטנבול. ההענות להזמנה גובתה רשמית ופיננסית על ידי ראש העיר אברהם קריניצי (ששירת בזמנו בצבא העות'מאני וקסם לו הרעיון לנצח אותם בחרב) ובעידודם של פעילי מכבי זיסמן וכבשני. הנבחרת הרמת-גנית כללה את יוליוס צורף, ולדמר ויבורסקי, דן אלון, קובץ', ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. מנהל המועדון בן ציון עמיצור, ויעקב עמיצור היו מלווי המשלחת. תחרות היום הראשון בסייף נערכה באולם נרחב גדוש בצופים טורקים נלהבים שעודדו את נבחרתם ללא הועיל, נבחרת רמת- גן ניצחה. לקראת התחרות בחרב ביום השני מלאו הצופים גם את המרפסות הפנימיות של הקומה השנייה. בשלב מתקדם של התחרות, כאשר נראה בעליל שהנבחרת הטורקית שוב תנוצח געש היציע והאולם התחמם באלימות מילולית. נציג השגרירות הישראלית שלווה את התחרות בקש במפגיע שעלינו להפסיד אחרת איננו אחראי למה שעלול לקרות. התחרות הסתיימה בתיקו.

ב-1965 הועבר תפקיד יו"ר ועדת הסיוף לאמנון כרמי שהתמנה באותה תקופה לשופט בבית משפט השלום בצפת. תרומתו לפופולריות של הענף הייתה עצומה. ביוזמתו נפתחו בשנות השישים המאוחרות מועדוני סיוף ביישובים רבים בארץ, ובטפוחו של בנו אודי כרמי שבחר בסיוף כמקצוע לחיים, נפתחו קורסים רשמיים למאמנים.

בישראל כיום למעלה מ-15 מועדוני סיוף, ממעלות בצפון ועד באר-שבע בדרום, שהגיעו למדליות בתחרויות בינלאומיות בענפים השונים (רומח ודקר) ושלחו נציגים אולימפיים ושופטים ל-7 האולימפיאדות האחרונות (רשימת המועדונים בהמשך).

הישג השיא של הסיף הישראלי הוא זכייה של יובל פרייליך באליפות אירופה לשנת 2019 בדקר. בעבר, הענף המוביל בארץ היה הסייף (רומח). להישגים הטובים בו הגיעו אודי כרמי (מקום רביעי באליפות העולם 1987) ולידיה חטואל (מקום שביעי באליפות העולם 1991). ב-2007, הסייף הישראלי המוביל היה תומר אור, אלוף עולם לנוער לשעבר. הוא היה מדורג בעשירייה הראשונה בעולם בענף הרומח וזכה בשלושה גביעי עולם. סייפים בולטים נוספים הם דלילה חטואל שזכתה במספר מדליות בגביעי עולם ופעמיים מקום שביעי באליפות אירופה (2007 ו-2008), אחיה מאור חטואל שזכה במקום שני באליפות אירופה לנוער 2005, ואורן בסל שזכה במקום השלישי באליפות העולם לנוער 2006.

סייפים ישראלים בולטים בענף הדקר

  • גרגורי בסקין - מהפועל אשקלון, אלוף ישראל לבוגרים 2013 ובעבר סגן אלוף אירופה לנוער ומדורג שני בעולם לנוער.
  • עדו אייזנשטדט - מהפועל אשקלון, הגיע ל16 הראשונים באליפות אירופה בשנת 2011.[2]
  • יובל פרייליך - אלוף אירופה לשנת 2019. אלוף אירופה קדטים לשנת 2011 ואלוף עולם קדטים לשנת 2012. בשנת 2010, כאשר הוא בן 15, זכה במדליית ארד באליפות העולם לצעירים עד גיל 21. פרט להישגיו הספורטיביים התפרסם כמי שהגיש עתירה לבגץ כנגד ארגון תחרויות סיוף בישראל בשבת. לאחר שהחל ליטול חלק בתחרויות בינלאומיות בשבת החל ליטול חלק בתחרויות גם בארץ. כחלק מההליך המשפטי נתנה פסיקת ביניים לגבי תחרות אחת בה נקבע כי אם היא תתקיים בשבת הוא יוכרז כמנצח מבלי שהשתתף. ואכן התחרות התקיימה ובה דורגו הספורטאים מהמקום השני ומטה כאשר יובל מוכרז כזוכה התחרות מבלי שבכלל היה באולם התחרויות. את יובל ייצג דר' אביעד הכהן. את איגוד הסיוף ייצג עו"ד אדוארדו ווסר ואת מועדון הפועל אשקלון (סיוף) ייצגה העמותה לקידום הספורט באשקלון באמצעות מנהלה שרלי אופלגר.
  • הרפה עדו - מהפועל כפר סבא משלים רביעיית סייפים אשר העפילו לבית גמר אליפות העולם בדקר גברים קבוצות ונכללו עקב הישגם זה בתוכנית האולימפית לקראת ריו 2016.
  • זינגרמן ויאצסלב - מהפועל אשקלון, מי שכבר פרש מהנבחרת ועתה מתכנן קאמבק בדצמבר 2013 בעברו, אלוף המכללות של ארצות הברית NCAA בשלושת השנים האחרונות אשר בשיאו היה מדורג שני בעולם לנוער. זינגרמן השלים 3 זכיות רצופות באליפות המכללות של ארצות הברית. ב-2010 הפסיד את תארו לישראליאן מרט.
  • אביטל מרניוק - מהפועל אשקלון, אלופת ישראל בוגרות 2013 גמר אליפות אירופה וגמר אליפות עולם לנוער 2011, מדלית ארד אליפות אירופה לנוער 2012 אליפויות עולם לנוער 2011 ו-2012 שותפה למקום הרביעי קבוצתי יחד עם חברתה לאגודת הפועל אשקלון אירה לוין. אביטל וקבוצת הנשים נמנו על סגל ריו 2016 כאשר מאגר הכישרון של סייפות צעירות מבטיחות נמנו על הנבחרת. אולם דנה סטרלניקוב אלופת העולם לקדטיות 2012 ממעלות פרשה במפתיע. אלופת העולם לקדטיות 2013 אלונה קומרוב החליטה לרדת מהארץ ופנתה בבקשה לשחררה כדי לייצג את רוסיה. אנה לונדון לומדת במקצועות הרפואה ומההרכב עטור הכוכבות נותרה אביל מרניוק.
  • מאור חטואל - חבר הפועל עכו, סייף ענף רומח שנכלל בסגל ריו 2016.
  • מרט ישראליאן - מהפועל אשקלון, אלוף ישראל לבוגרים מדורג שלישי בעולם לנוער פעמיים אלוף המכללות של ארצות הברית NCAA .
  • אולימפיאדת בייג'ינג השתתפו הסייפים דלילה חטואל מהפועל עכו עם אביה המשמש כמאמנה חיים חטואל, תומר אור מהפועל חיפה ומאמנו אודי כרמי ונעם מילס מהפועל כפר סבא עם מאמנה אוהד בלוה, אך לא הגיעו להישגים מיוחדים.
  • נעם מילס - מחזיקת סבב גביע העולם לנוער, ניצחה בשני גביעי עולם ברצף, זכתה ב-2008 במקום השביעי באליפות אירופה לבוגרות ומחזיקה בהישג השיא של ספורטאי ישראלי בענף, מדליית ארד באליפות אירופה בלייפציג גרמניה יולי 2010.
  • אנסטסיה פרדמן - בעלת מדליית ארד באליפות העולם לנוער שנת 2000.
  • דורון לויט - מאמן סיוף (ת"א וכפ"ס) אלוף ישראל 7 פעמים, קפטן הנבחרת הבוגרת של ישראל מספר רב של שנים, אלוף המכללות NCAA ומבכירי הסייפים בארץ.

דרוג עולמי של סייפים ישראלים

(נכון למרץ 2009)

בענף הדקר קדטיות השיגו בנות ישראל פעמיים בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] את המקום החמישי, כשניצחו את פולין, גרמניה ואיטליה. דנה סטרלניקוב סיימה במקום ה-8 באליפות העולם לגילאי 17, כשהיא בת 14 בלבד. באליפות העולם בטורקיה (2009) עידו הרפה הגיע לחצי הגמר (1-16) בגיל 17 בלבד. הישג היסטורי לסיף הישראלי.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אודות הסיף בישראל, אתר איגוד הסיף בישראל
  2. ^ אליפות אירופה בסיף: אייזנשטט במקום ה-12, ynet, 15.07.2011
  3. ^ אליפות העולם בסייף: עידו הרפה נעצר בחצי הגמר, מערכת ONE ‏, 4 באוקטובר 2009
1952 בספורט

ערך מורחב – 1952

אולימפיאדת אטלנטה (1996)

אולימפיאדת אטלנטה (1996) היא האולימפיאדה ה-26 בעת החדשה, שציינה גם 100 שנים למפעל האולימפי. היא נמשכה 16 ימים, מ-19 ביולי עד ל-4 באוגוסט 1996. השתתפו בה 10,318 ספורטאים מ-197 מדינות.

גל פרידמן שייצג את ישראל בגלישת מיסטרל (גברים) זכה בה במדליית ארד והיה לישראלי היחיד שזכה במדליה באולימפיאדה זו.

ב-27 ביולי, אירע פיגוע בפארק שבו פוצץ מטען צינור במהלך הופעת רוק. כתוצאה מהפיצוץ נהרגה אישה, 111 נפצעו ועוד כתב נפטר מהתקף לב כאשר רץ למקום הפיצוץ. המטען הונח על ידי אריק רוברט רודולף, אשר המניע שלו היה חוק ההפלות.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)

אולימפיאדת אמסטרדם (1928) היא האולימפיאדה התשיעית בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-28 ביולי ועד ה-12 באוגוסט 1928. השתתפו בתחרויות 2,883 ספורטאים מ-46 מדינות.

אולימפיאדת אנטוורפן (1920)

אולימפיאדת אנטוורפן (1920) היא האולימפיאדה השביעית בעת החדשה. היא ארכה כמעט חצי שנה, מ-20 באפריל עד ה-12 בספטמבר 1920. השתתפו בה 2,626 ספורטאים מ-29 מדינות.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)

אולימפיאדת ברצלונה (1992) היא האולימפיאדה ה-25 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-25 ביולי עד ה-9 באוגוסט 1992. השתתפו בתחרויות 9,356 ספורטאים מ-169 מדינות.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)

אולימפיאדת הלסינקי (1952) הייתה האולימפיאדה ה-15 בעת החדשה. המשחקים האולימפיים נמשכו 16 ימים, מ-19 ביולי עד ה-3 באוגוסט 1952. בתחרויות השתתפו 4,955 ספורטאים מ-69 מדינות, וצפו בהן 1.4 מיליון אנשים.

הנבחרות של גרמניה ויפן חזרו להשתתף במשחקים האולימפיים לאחר השעייה שנבעה מתוצאות מלחמת העולם השנייה ולראשונה השתתפה נבחרת ברית המועצות במשחקים.

הייתה זו האולימפיאדה הראשונה בה נטלה חלק משלחת ספורטאים מטעם מדינת ישראל.

אולימפיאדת מלבורן (1956)

אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ה-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי. זו גם הייתה האולימפיאדה היחידה שבה תחרויות נערכו בשתי מדינות, תחרויות רכיבת הסוסים נערכו ביוני, בשוודיה.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)

אולימפיאדת סטוקהולם (1912) היא האולימפיאדה החמישית בעת החדשה. היא נמשכה כמעט שלושה חודשים, מ־5 במאי עד ה־22 ביולי 1912. השתתפו בתחרויות 2,407 ספורטאים מ־28 מדינות.

בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים הגיעו ספורטאים מכל חמש היבשות. הייתה זו הפעם האחרונה בה הוענקו למנצחים מדליות מזהב - המדליות בכל המשחקים המאוחרים יותר היו מצופות זהב.

לראשונה במשחקים האולימפיים נערכו תחרויות שחייה וקפיצה למים גם לנשים.

אולימפיאדת סיאול (1988)

אולימפיאדת סיאול (1988) היא האולימפיאדה ה-24 בעת החדשה. היא נמשכה 15 ימים, מ-17 בספטמבר עד ה-2 באוקטובר 1988. השתתפו בתחרויות 8,391 ספורטאים מ-159 מדינות.

אולימפיאדת פריז (1924)

אולימפיאדת פריז (1924) היא האולימפיאדה השמינית בעת החדשה. היא נמשכה כמעט שלושה חודשים מ-4 במאי עד 27 ביולי 1924. השתתפו בתחרויות 3,089 ספורטאים מ-44 מדינות.

היו אלו המשחקים האחרונים שאורגנו על ידי פייר דה קוברטן - מייסד התנועה האולימפית. הסיסמה האולימפית - "Citius, Altius, Fortius" (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר) הושמעה בפעם הראשונה.

סוכם סופית על אורך מסלול ריצת המרתון - 42,195 מטר.

אולימפיאדת רומא (1960)

אולימפיאדת רומא (1960) היא האולימפיאדה ה-17 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-25 באוגוסט עד ה-11 בספטמבר 1960. בתחרויות השתתפו 5,338 ספורטאים מ-83 מדינות.

ג'יין פוסטר

ג'יין פוסטר (באנגלית: Jane Foster) היא דמות משנה בדיונית המופיעה בחוברת הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #84 מספטמבר 1962, ונוצרה בידי הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

בסדרת הקומיקס של אל הרעם האסגרדי תור, ג'יין פוסטר היא בת אדם רגילה ותו לא, שהחלה לעבוד כאחות בבית חולים לצד דונלד בלייק - האלטר אגו של תור. ג'יין פיתחה רגשות כלפי בלייק ותור כלפיה, אך לא ידעה כי השניים הם אותו אחד. אחיו של תור, לוקי, ניצל את רגשותיו של תור כלפי ג'יין נגדו וסיכן את חייה של ג'יין. תור רצה לחשוף בפני ג'יין את זהותו הכפולה אך נתקל בהתנגדות מצד אביו, אודין. למרות שאודין ניסה לסיים את הרומן בין פוסטר לתור, הוא הציל את חייה לאחר פיצוץ שנגרם בקרב של תור נגד מיסטר הייד וקוברה. החל מנובמבר 2015, ג'יין משמשת כמחליפתו של תור ונושאת המיולניר לאחר שהוא נעשה לא ראוי לשאת את הפטיש.

את דמותה של ג'יין פוסטר בסרטי היקום הקולנועי של מארוול "תור" ו"תור: העולם האפל" מגלמת השחקנית נטלי פורטמן, ששבה לגלם את הדמות בהופעת קמע בסרט "הנוקמים: סוף המשחק" ואשר תשוב לגלם את דמותה בסרט "תור: אהבה ורעם".

היימדל (קומיקס)

היימדל (באנגלית: Heimdall) הוא דמות משנה בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #85 מאוקטובר 1962, פרי עטם של הכותבים סטן לי ולארי לייבר והמאייר ג'ק קירבי. דמותו מבוססת על פי האל היימדייל מהמיתולוגיה הנורדית.

היימדל הוא אחיה של הלוחמת האסגרדית סיף, ולוחם אמיץ בעצמו. לאחר ניסיון נוסף של ענקי הסופה להסתער לעבר אסגרד, אודין החליט לבחור שלושה לוחמים שמתוך אחד מהם יבחר שומר לגשר ביפרוסט. היימדל, אנגאר וגורטון הוזמנו, אולם היימדל הוא זה שנמצא ראוי בעקבות כך שחזה את מתקפתם הבאה של ענקי הסופה. כישלונו הראשון הידוע כשומר התרחש כאשר רוח סופה עברה ליד רגלו לתוך אסגרד. היימדל כל כך התבייש בכישלונו, כך שהוא דיווח לאודין, מה שאפשר לו לתפוס את המרגל. לאחר שתור הופיע בכדור הארץ במסווה דונלד בלייק, היימדל שיחרר בטעות את לוקי מכלאו בעץ. אודין קבע כי לוקי ישוחרר רק אם מישהו אסגרדי יזיל דמעה עליו; לוקי גרם לעלה לפגוע בעינו של היימדל, מה שגרם לו להזיל דמעה. היימדל המשיך לעמוד כשומר גשר ביפרוסט, עיתים כקו ההגנה הראשון של אסגרד. מתוקף תפקידו, הוא נאבק בתור, אך גם עזר לו במקרים שונים. כאשר שד האש סירטיר פלש לאסגרד, היימדל ניסה להגן על שערי הממלכה אך הובס, וגשר ביפרוסט נופץ. בעקבות כך, היימדל לא הוגבל עוד להישאר בעמדתו. הוא ניצל את זמנו כדי לפתח מערכת יחסים רומנטית עם אמורה המכשפת, אך למרות חיבתם ההדדית, היימדל נאלץ לחזור לעמדתו כאשר גשר ביפרוסט תוקן.

בעקבות הרגנארוק, היימדל היה הראשון שאיתר את תור, והוביל אותו לשאר האסגרדים. במהלך אירועי "שלטון אפל", תור הרג את בור - אביו של אודין - וגורש מאסגרד. היימדל שימש כיועץ לבלדר בעת גזר הדין על תור. הוא חזה מראש את מתקפתו של נורמן אוסבורן על אסגרד, אך לא גילה זאת בעצת לוקי. במצור עצמו, היימדל הגן על אסגרד. בסוף אירוע "הפחד עצמו", תור נהרג בקרב נגד "הנחש", הלוא הוא אחיו של אודין. אוליק טרול הסלעים התחזה לתור והחליף אותו כאל הרעם, וזאת על ידי שינוי זכרונות האסגרדים על ידי המכשפה קארנילה. כאשר לא הצליח לאתר את אוליק, היימדל התחיל לחשוד, וכאשר התעמת עם אוליק, הוכה קשות. עם זאת, למרות פציעותיו, הוא הצליח לדווח על מעשיו של אוליק לאימהות-הכל.

את דמותו של היימדל ביקום הקולנועי של מארוול, ובפרט בסרטי הלייב אקשן "תור", "תור: העולם האפל", "הנוקמים: עידן אולטרון", "תור: ראגנארוק" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" גילם השחקן אידריס אלבה.

הלה (קומיקס)

הלה (באנגלית: Hela) היא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #102 ממרץ 1964, פרי עטו של סטן לי ובאיורו של ג'ק קירבי. דמותה מבוססת על הל מהמיתולוגיה הנורדית. היות שדמותה מבוססת על המיתולוגיה, הלה היא אלת המוות - אך חולקת בתפקיד עם אלי מוות ושאול נוספים בקומיקס, דוגמת פלוטו ומפיסטו.

הופעתה הראשונה בקומיקס, הלה שבתה את סיף, ולאחר שתור הציע את עצמו במקומה, שחררה את הזוג. היא ניסתה להביא את תור לממלכתה פעמים רבות, גנבה נתח מנשמתו של אודין ליצירת הישות "אינפיניטי", נלחמה בפלוטו על נשמתו של אודין כשנהרג, והחלה במאמצים לזרז את תהליך הראגנארוק. היא חברה לקבוצת הדפנדרס, והצטרפה ללוקי וטיר נגד אודין. היא נראתה בפגישה עם אדוני הגיהנום כשזימנה בטעות את דמוגורג, וניסתה לגרום למלחמה. הלה לכדה את תור ואת הלוחמים שלושה בגן עדן עם יקיריהם, אך כאשר תור ראה את סיף, היא התגלתה כהלה עצמה. תור קרא תיגר על הלה: אם ינצח הוא וחבריו ישתחררו, ואם לאו - יישאר איתה לנצח. במהלך הקרב, הלה כמעט הרגה את תור, שהוריד ממנה את גלימתה וגילה שהגלימה היא מקור כוחה, ובלעדיה היא גופה חצי-רקובה ללא כוחות. הלה הובסה, ותור הוביל את חבריו החוצה.

היא פגשה את קבוצות האקס-מן והמוטאנטים החדשים, שם פגשה את אויבתה דניאל מונסטאר. ספינת הציפורניים נגלפאר, שנבנתה לשם הרגנארוק, נהרסה בידי מוציא להורג בהקרבה עצמית. לאחר שתור הציל את אנג'ל מידי המשוטטים, הלה קיללה אותו שעצמותיו יהיו שבריריות ולא יוכל להחלים מפצעיו, אך לא יוכל למות. לאחר שסבל מכאבים ממושכים ולאחר קרב עם נחש מידגרד, תור תקף את הלה עם שריון "המשמיד". כוחו של המשמיד היה חזק מזה של הלה, שנאלצה להסיר את קללתה. לאחר מכן, היא נאבקה עם מפיסטו על נשמתו של תור. כאשר אודין נכנס לשנתו, הלה ראתה זו כהזדמנות לצבירת כוח והפכה את הולקיריור לשדות-אש. דניאל מונסטאר הושפעה גם כן, ונלחמה במוטאנטים החדשים. היא יצאה מהשפעתה של הלה, ונלחמה לצד קבוצתה. לאחר קרב ארוך, הלה הובסה. לאחר הרגנארוק, הלה עברה ללאס וגאס.

הלה לקחה חלק באירועי "שלטון אפל", "אוטופיה" ו"מצור". כאשר משרתה פיפ הטרול נמלט עם תליון, הלה שכרה את קבוצת אקס פקטור חקירות לאתר אותו. הם הצליחו במשימה, אך כאשר גילה את כוונותיה של הלה, המשוכפל שלח את הקבוצה להציל את פיפ בעזרת תור. במהלך הקרב, המשוכפל שם את חברו לקבוצה דרווין בטווח מגע המוות של הלה, מה שגרם לו להשתנות לגרסה גברית שלה. הוא תלש ממנה את גלימתה, והותיר אותה חסרת אונים מול מתקפות המתים. במהלך אירועי "הפחד עצמו", לוקי סיכל את תוכניותיו של "הנחש" לברית עם הלה, והפעיל מניפולציה עליה ועל מפיסטו לעזרה נגדו. כאשר הנחש הובס, הלה שלחה את שפחתה לשרת את לוקי. הלה ואדוני הגיהנום נלחמו באקס פקטור ובבנה של וולפסביין, טייר, שהרג לכאורה את הלה. היא נראתה בחיים באירועי "מלחמות סודיות" כשניסתה לתקוף את אסגרד בסיועם של לוקי וטיר בניסיון לקרב את תהליך הגעתו של הרגנארוק. במהלך אירועי "מארוול החדשה והשונה" שלאחר המלחמות הסודיות, הלה הודחה מכסה בידי אנג'לה בת אודין, אשר רצתה לשחרר את אהובתה מהל.

הלה הופיעה ב"האוונג'רס: סדרת האנימציה", "האוונג'רס התאספו!" ובסרט האנימציה "הענק הירוק נגד תור". היא הוזכרה במשחק הווידאו "Marvel: Ultimate Alliance", והופיעה במשחק הפייסבוק "Marvel: Avengers Alliance". את דמותה בסרט הלייב אקשן "תור: ראגנארוק" גילמה השחקנית קייט בלאנשט.

חולית (דיונה)

חוֹלִית (בלועזית: דְּיוּנָה) מוגדרת בגאוגרפיה פיזית כגבעת חול שנוצרה על ידי סחיפה אאולית: חולות סחף (המורכבים בעיקר מקוורץ) מובלים באמצעות רוח מחוף הים, עד שהם מתחילים לעבור הרבדה.

חולות הקוורץ נסחפים במעלה הדיונה, וגולשים מצדה השני, כך נוצר המבנה הא-סימטרי של הדיונה המתון לרוב מכיוון מקור החולות (בארץ מערב), ותלול לרוב בכיוון בו גולשים הגרגרים. בצד שבו פוגעת הרוח (wind face) נדחף החול במעלה הדיונה אל עבר צידה השני (slip face).

דיונות נוצרות לרוב במדבריות או באזורי חוף ים. הדיונות הגדולות ביותר בעולם נמצאות במדבר סהרה, ברבע אל חאלי בערב הסעודית, במדבר נמיב שבנמיביה ובבדאין חרן שבצפון סין.

שדה דיונות הוא אזור המכוסה על ידי קבוצה גדולה של דיונות מפותחות. שדות דיונות גדולים נקראים ארגים. באזורי חוף מסוימים קיימות סדרה אחת או יותר המוצבות במקביל לקו החוף. את שדות הדיונות הגדולים ביותר ניתן למצוא באזורים יבשים.

סלע הכורכר, הנפוץ במישור החוף בארץ, הוא תוצר של הסתלעות הדיונה יחד עם קלציט (כחומר מלכד).

חרב

חרב היא כלי נשק קר שנועד לדקירה ולשיסוף. בעיצובה הבסיסי ביותר, החרב עשויה מלהב ארוך וניצב בו אוחזים את החרב. הלהב בדרך כלל עשוי מתכת, כשלפחות צד אחד שלו משויף וחד. לעיתים קרובות יש לחרב קצה מחודד לדקירה. הידית יכולה להיות עשויה מסוגים שונים של חומרים, כשהנפוצים הם עץ מצופה בעור, עורות דגים, בד עבה, שרוכים או סבכות מתכת. מבנה החרב דומה בצורה מפתיעה בתרבויות שונות, כמו גם טכניקות הסיף והלחימה הנפוצות. על-מנת לשאת את החרב נהוג להשתמש בנרתיק הנקרא "נדן", שמונע מהחרב לפגוע באדם הנושא אותה.

יד לאיש הספורט היהודי

יד לאיש הספורט היהודי (המוכר ברחבי העולם בשם "International Jewish Sports Hall of Fame" - היכל התהילה של הספורטאים היהודים) הוא מוזיאון שנפתח בשנת 1981 במכון וינגייט בסמוך לנתניה. המוזיאון נבנה לכבודם של ספורטאים יהודים, ומנציח את פעילותם והישגיהם הספורטיביים של מעל 200 ספורטאים מ-20 מדינות שונות.

"יד לאיש הספורט היהודי" מהווה הרחבה של המוזיאון האמריקאי The Jewish Sports Hall of Fame, שנוסד בארצות הברית בשנת 1979, שהנציח ספורטאים יהודים אמריקאיים. אלא שבניגוד אליו, מספר המוזיאון בישראל את סיפורם של ספורטאים יהודים מכל רחבי העולם.

הספורטאים המונצחים במוזיאון נבחרו על ידי ועדה מקצועית, בה חברים נציגים מחמש מדינות שונות. במוזיאון מופיעים סיפוריהם האישיים של ספורטאים יהודים שהישגיהם היו יוצאי דופן בקנה מידה עולמי, או שתרמו במעשיהם למדינת ישראל באופן משמעותי באמצעות הספורט.

לוקי (קומיקס)

לוקי (באנגלית: Loki) הוא דמות בדיונית המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Venus #6 מאוגוסט 1949, ולאחר מכן בחוברת Journey into Mystery #85 מאוקטובר 1962, פרי עטם של סטן לי ולארי ליבר ובאיורו של ג'ק קירבי. דמותו מבוססת על לוקי מהמיתולוגיה הנורדית.

לוקי הוא אחיו החורג של גיבור-העל תור, והופיע לראשונה תחת הוצאת טיימלי קומיקס (לימים מארוול קומיקס) כאחד האלים האולימפיים שהוגלו לעולם התחתון.

דמותו של לוקי מדורגת במקום השמיני ברשימת מאה נבלי העל הגדולים, לפי אתר IGN. את דמותו של לוקי בסרטי היקום הקולנועי של מארוול "תור", "הנוקמים", "תור: העולם האפל", "תור: ראגנארוק", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק" מגלם השחקן טום הידלסטון, אשר ישוב לגלם את הדמות בסדרת הלייב אקשן "לוקי" כחלק משירות הסטרימינג של דיסני+.

סיף (קומיקס)

סיף (באנגלית: Sif) היא דמות בדיונית של גיבורת-על המופיעה בחוברות הקומיקס תור ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Journey into Mystery #102 ממרץ 1964, פרי עטו של הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי.

סיף היא לוחמת אסגרדית ואחותו של היימדל, שומר גשר ביפרוסט. כאשר סיף הייתה צעירה, היה ברשותה שיער זהוב ארוך. היא שיחקה לעיתים קרובות עם תור - בנו של אודין - ועם לוקי, אחיו המאומץ של תור. סיף ותור התאהבו כאשר היו צעירים. יום אחד, סיף נחטפה על ידי ענקי הסופה, ונעשתה אסירה של הלה. תור הגיע למקום והציע את חייו תמורת אלו של סיף; כשהתרשמה מאצילותו, הלה הניחה לשניים ללכת. מאוחר יותר, לוקי גזם את שיערה הזהוב של סיף. בניחוש כי לוקי אחראי לכך, תור דרש בכעס שלוקי ינסה לשחזר את שיערה. הוא פנה לשני הגמדים-האמנים ברוק ואיטרי, אשר בעתיד ייצרו את המיולניר של תור, וביקש מהם ליצור שיער חדש עבור סיף. כאשר לא הצליחו, לוקי הציע לשלם להם מספיק זהב כדי ליצור שיער זהוב. הגמדים החליטו כי "במחיר כלום", הם יצרו "שיער תוהו". הגמדים יצרו שיער שחור מחשכת הלילה עצמה, שכאשר הונח על ראשה של סיף, החל להיות שערה החדש ולא סוג של פאה. תור אף נמשך לסיף יותר, מה שסיכל את תוכניותיו של לוקי.במשך הזמן, סיף ותור הסתכסכו. שנים לאחר מכן, תור החל את דרכו כגיבור-על בכדור הארץ, והיה במערכת יחסים עם ג'יין פוסטר. היא גילתה עניין רומנטי באלו אשר נבחרו ראויים לשאת את מיולניר, מקבתו של תור, כדוגמת בטא ריי ביל ות'נדרסטרייק. מגיל צעיר היא הוכיחה את עצמה כלוחמת ראויה, שנייה רק לברונהילדה. דמותה של סיף מבוססת על האלה סיף מהמיתולוגיה הנורדית, שבניגוד לדמותה הבדיונית היא אשתו של האל תור, ואינה אחותו של היימדל (אחיהם החורג של תור ובלדר).

את דמותה של סיף בסרטי היקום הקולנועי של מארוול "תור" ו"תור: העולם האפל" מגלמת השחקנית ג'יימי אלכסנדר, ששבה לגלם את הדמות בהופעת קמע בסדרת הטלוויזיה "סוכני S.H.I.E.L.D..

אמנויות לחימה
סיניות וו שוקונג פובאג'י צ'ואןבה גואה ג'אנגוינג צ'אןשינג אי צ'ואןקונג פו גמל שלמה דרומי טאי ג'י צ'ואן • אגרוף ארוך • אגרוף שאולין • אגרוף שיכור • אי צ'ואן • ג'ין גאנג בה שי • גמל שלמה צפוני • הונג גאר • טאן טוי • טונג ביי צ'ואן • יין-יאנג בה פאן ז'אנג • ליו חה בה פה • מיזונג אי • עגור לבן פוג'יאני • עגור לבן • פאק מיי • פנגיי-נון • פיגואה ז'אנג • צ'ואו ג'יאו • שוואי ג'יאו • סאנשאו
יפניות איאיידואייקידוג'ו ג'וטסוג'ודוגנדאי בודונין ג'וטסוסומושוטוקאןשיטוריוקיוקושינקאיקיודוקנדושורינג'י קמפו • קיק-בוקסינג יפני • שוט-בוקסינג
אוקינוואיות קראטהגוג'ו ריווויצ'י ריו • שוריי-ריו • שורין-ריו • ריוקיו קמפו • קובודו אוקינאווי
קוריאניות הפקידוטאקוונדו • טאי קיון • טאנג סו דו • טוקונג • סון קואן מו • קוק סול וון
הודיות קאלרי-פאיאט • אדיטאדה • אמנויות לחימה הודיותעגור לבן טיבטי (קונג פו)
טיבטיות עגור לבן טיבטי (קונג פו)
פיליפיניות ארניס • יו-יאן
תאילנדיות איגרוף תאילנדי
קמבודיות פראדאל סראי
בורמזיות לאטוואי
לאוסיות איגרוף לאוסי
אירופאיות היאבקות בסגנון יווני-רומיפאנקרטיוןסבאטברטיטסואמנויות לחימה אירופיות היסטוריות
רוסיות סיסטמה • סמבו • קיק-בוקסינג רוסי
ארצות הברית היאבקות מקצועיתג'יט קון דווו-ווי גונג-פו • קנפו אמריקאי • קג'וקנבו • קיק-בוקסינג אמריקאי
ברזילאיות ג'ו ג'יטסו ברזילאיקפואירה • ואלה טודו
ישראליות אבי"ראייקידניס הישרדותקרב מגן ישראליקרב מגעקרב פנים אל פנים
טורקיות היאבקות בשמן
אחרות איגרוף • סיף • קיקבוקסהיאבקותאמנויות לחימה משולבות (MMA)גראפלינג
ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ:

אופניים: אופני BMXאופני מסלולאופני הריםאופני כביש | שחייה: שחייהשחייה צורניתקפיצה למיםכדורמיםשחייה במים פתוחים | התעמלות: טרמפולינההתעמלות אמנותיתהתעמלות מכשירים | קאנו/קיאק: קאנוקיאק | היאבקות: היאבקות בסגנון חופשיהיאבקות בסגנון יווני רומי | כדורעף: כדורעףכדורעף חופים

ענפים לא מאוגדים: איגרוףאתלטיקהבדמינטוןבייסבולג'ודוגולףהוקי שדההרמת משקולותחתירהטאקוונדוטניסטניס שולחןטריאתלוןכדורגלכדורידכדורסל • סיף • קליעהקרב חמש מודרניקשתותרוגבי שביעיותרכיבהשיט

ענפים בעבר: לקרוסמשיכת חבלסופטבולפולו


משחקי החורף:

מזחלות: בובסליסקלטון | החלקה על הקרח: החלקה אמנותיתהחלקה מהירה • החלקה מהירה במסלול קצר | סקי: סקי אלפיניסקי בסגנון חופשיסקי למרחקיםסקי נורדי משולבקפיצות סקיגלישת שלג

ענפים לא מאוגדים: לוז'קרלינגהוקי קרחביאתלון


דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.