סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים.[1] הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

Giaele e Sisara
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.
יעל וסיסרא. ציור מעשה ידי ארטמיזיה ג'נטילסקי, שמן על קנבס, משנת 1620 מוצג במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט
Barak
יעל מראה לברק את סיסרא המת

מלחמת סיסרא בשבטי ישראל

מרד ישראל בחצור הוא סיפור מקראי אודות מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות של ברזל.

הדבר אירע בעקבות סופת רעמים וגשם שהתחוללה באזור באותה העת, שגרמה למהומה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, ולהצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

מותו של סיסרא

זירת הקרבות הייתה בעמק יזרעאל. צבא סיסרא הובס. סיסרא העייף נמלט רגלית ומצא מקלט באוהלה של יעל אשת חבר הקיני, בידיעה "כי שלום ליבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני".

סיסרא ביקש מי שתייה מיעל, זו השקתה אותו בחלב, המתינה שיירדם ותקעה באמצעות מקבת את יתד האוהל אל תוך רקתו של סיסרא, וכך המיתה אותו.[2]

מוות סמלי זה דומה למוות של הולופרנס, שר צבא אשור המופיע בספר יהודית.

סיסרא בשירת דבורה

בשירת דבורה ששרה דבורה הנביאה לאחר הניצחון הישראלי בקרב (שופטים ה'), מוזכרת יעל אשת חבר הקיני לטובה, ואילו אם סיסרא מוזכרת בלעג: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ; מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה - בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה; יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים. וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ; בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב - בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל. בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד; בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: 'מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?; חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה, אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:; 'הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל'" (שופטים ה', כ"ד - ל').

בהקשרים נוספים

  • הניצחון על יבין וסיסרא נזכר כניצחון גדול גם שנים רבות לאחר מכן בספר תהילים (פרק פ"ג, י').
  • השם סיסרא מוזכר גם כשם אביהם של כמה מן הנתינים עולי הגולה עם זרובבל (ספר עזרא ב' נ"ג וב- ספר נחמיה ז' נ"ה), ללא קשר לשר צבא יבין.

במדרש

בילקוט שמעוני (שופטים ד') מסופר כי "סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא הייתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום" (רמז מג).

בגמרא (סנהדרין צו, ב; גיטין נז, ב) נאמר שמבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. הגמרא עצמה אינה מגלה מיהם אותם חכמים שיצאו מסיסרא, אך רב ניסים גאון (ברכות כז, ב) כותב שהכוונה לרבי עקיבא.

מקורו של סיסרא

שאלת מקור שמו ומקורו האתני של סיסרא קשורות זו לזו ובנוגע אליהן ישנה מחלוקת עזה בין החוקרים. למרבית הדעות, מקור שמו של סיסרא איננו בשפה שמית.

שמואל ייבין מציע לקשור את שמו של סיסרא לחמישה שמות מורכבים בכנען בימי רעמסס השני ורעמסס השלישי. לשבטים הללו קדם התואר "קאו-סא" (דהיינו כוש) ובהמשך "ק-א-ו-ת(א)-י-ס-רו" שדומה לשם סיסרא.[3]

הצעה נוספת של ייבין היא שמדובר בשם תאופורי שהוא קיצור של "סיסרבעל" הוא "סיסראל". פירושו הוא שסיסר הוא בעל. אין אל כזה בפנתיאון האלים המוכר לנו וייתכן שמדובר באל שמוצאו מאגן הים האגאי.

כיוון אחר של הצעות הגיעה מויליאם אולבריט, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים שקושרים את שמו של סיסרא לגויי הים. חיזוק לגישה זו התקבל כתוצאה מעבודתו של אדם זרטל על הקשר שבין אל-אחוואט, גויי הים, שבט השרדנה וסרדיניה. בירת סרדיניה היא סאסארי ויש עדויות להשתמרות שמות הנובעים משם העיר גם בעת העתיקה.[4]

בתרבות

המשורר חיים גורי כתב שיר על אם סיסרא, על בסיס הפסוקים המופיעים בשירת דבורה

לִפְנֵי שָׁנִים בְּסוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,

שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁש לָבוֹא,

מֵבִּיט בְּאִמּוֹ שֶל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,

אִשָׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בִּשְׂעָרָהּ.

אמו, חיים גורי

לקריאה נוספת

  • אדם זרטל, סודו של סיסרא, דביר, 2010, בעיקר בעמ' 226-235
  • פנינה גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, כרמל-ירושלים, 2006. עמ' 171–174.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ב'
  2. ^ שופטים ד' כ"א
  3. ^ ש' ייבין, "סיסרא", אנציקלופדיה מקראית, טורים 1033-1034
  4. ^ אדם זרטל, סודו של סיסרא, דביר, 2010, עמ' 233-235
אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אם סיסרא

אֵם סִיסְרָא היא דמות מקראית המופיעה פעם יחידה בתנ"ך, בשירת דבורה (ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'). אמו של סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, אשר הוכרע ביד אישה, יעל אשת חבר הקיני, במלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד').

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

דבורה הנביאה

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים.

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

חרושת הגויים

חרושת הגויים הוא אתר מקראי בקרבת נחל קישון. הוא מוזכר בספר שופטים בתור מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור.

וכך כתוב במקרא: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת. וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה." (ספר שופטים, פרק ד', פסוקים א'-ג').

הייתה הערכה כי התל המכונה היום "תל קשיש", בגובה של 56 מטר מעל פני הים, והחולש על נחל קישון, היה במקור "חרושת הגויים" המקראית. אמנון בן-תור שחפר בתל קשיש הציע לזהותה עם "דבשת", יוחנן אהרוני הציע לזהותה עם "חלקת".

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

יעל אשת חבר הקיני

יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי היא דמות מקראית המוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עמו דבורה הנביאה וברק בן אבינעם, וכן כשופטת בישראל.

יעל הייתה אשת חבר משבט הקיני, שהיו צאצאי חובב בן רעואל חותן משה, ונחשבו מאז כשבט מקורב לעם ישראל. אך יש הסוברים כי אין הכוונה שהיא הייתה אשתו של איש בשם חבר, אלא שהייתה שייכת לשבט בשם "חבר הקיני".

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מלחמת סיסרא

מרד ישראל בחצור הוא סיפור מקראי אודות מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות ברזל.

הדבר אירע בעקבות סופת רעמים וגשם שהתחוללה באזור באותה העת, שגרמה למהומה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, ולהצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

מרוז (אתר מקראי)

מרוז הוא אתר המוזכר במקרא בספר שופטים, בשירת דבורה לאחר ניצחון ברק בן אבינועם לסיסרא.

דבורה מקללת בתוך דבריה בשם "מלאך ה'" את העיר מרוז ויושביה, בעבור שלא באו לעזור במלחמה זו לברק בן אבינועם: "אוֹרוּ מֵרוֹז - אָמַר מַלְאַךְ ה', אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ; כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה', לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים".

יש המזהים את מרוז עם הכפר אל-מורסס, ששכן כ-5 ק"מ צפונית מערבית לביסאן, על המדרונות שמצפון עמק יזרעאל. הכפר כפר מצר זוהה אף הוא כאתר אפשרי, בשל קרבתו לאתרים עתיקים במקום.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

קיני (עם)

הקיני הוא עם המוזכר בתנ"ך כאחד מעשרת העמים שארצם הובטחה לאברהם בברית בין הבתרים. הקיני היה בעל אופי נטרלי במאבקים הפנימיים באזור ארץ כנען בתקופות השונות, ומתואר במקרא שהיו לו קשרים טובים עם ישראל מחד ועם אויביו מאידך.

הקיני הוא שבט קדום נודד מעמי כנען. השם קיני נגזר מהשם קין, ועל פי פרשנויות המקרא הוא קרוי כך על שם קין בנו של אדם הראשון.

הקינים היו קרובים למדיינים: על יתרו נאמר שהיה כהן מדיין ומשפחתו נקראת גם 'קיני'. על פי המקרא התפשטו הקינים באזורי שבתם של העמים והשבטים: מדיין, אדום ועמלק, בסיני, בנגב ואף באזור עמק יזרעאל. עיסוקם כשבט היה בייצור נחושת ועיבודה.[דרוש מקור]בימי השופטים חלק מסוים מהשבט הקיני נפרד מעיקר השבט ונדד לאזור עמק יזרעאל, שם ישבה יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא כאשר נלחם בישראל. מאוחר יותר, בעת מלחמת שאול המלך באגג מלך עמלק, שהעיר המרכזית שלו חנתה באותה העת באזור צפון הנגב, שלח שאול שליחים לקיני, מתוך דאגה לשלומם כהכרת הטוב על עזרת חובב אביהם לעם ישראל בעת נדודיו במדבר, להזהירם ולבקשם לעזוב את מקומם שבתוככי שטחו של עמלק על מנת למנוע את היפגעותם בשגגה תוך כדי הלחימה.

שירת דבורה

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.