סינקדוכה

סִינֵקְדוֹכָהיוונית: Συνεκδοχή; מהשורשים היווניים סינ- [עם] + אק- [מחוץ] + דכסתאי [לקבל]; מילולית: לקבל ביחד, או לקבל בו-זמנית) היא אמצעי פיגורטיבי נפוץ בספרות ובשירה, וכן בלשון הדיבור הרגילה; הסינקדוכה קרובה באופיה למטונימיה.

מאפיינים אפשריים של סינקדוכה:

  • החלק מייצג את השלם - ב"חסרות ידיים עובדות" הידיים מיצגות את האנשים העובדים; מובן "עשרים ראשי בקר" שהראשים מייצגים את כל הפרה; כשאדם מציע לחברתו נישואין, הוא "מבקש את ידה", כשכמובן שהוא לא רוצה להתחתן רק עם ידה אלא עם כל כולה.
  • השלם מייצג את החלק - "פתאום הגיעה המשטרה" כשבעצם הגיעו שתי ניידות; "כל העיר יצאה לרחובות" כשמדובר רק על חלק מהתושבים.
  • המין הספציפי מייצג את הסוג הכללי - למשל מותגים שהפכו לשם גנרי כגון "פריג'ידר" בתפקיד "מקרר", "פלא-פון" במקום "טלפון סלולרי".
  • הסוג הכללי מייצג את המין הספציפי - "יצור" במקום "אדם".
  • היחיד מייצג את הרבים או השם הקיבוצי - "סוס ורוכבו" (סוסים ורוכביהם), "איש לביתו" (אנשים לבתיהם).
  • הרבים או השם הקיבוצי מייצגים את היחיד.
  • החומר מייצג חפץ העשוי ממנו - "גל פרידמן זכה בזהב" במקום "מדליית זהב"; "תביא את הניירות" במקום "מסמכים העשויים נייר".

הסינקדוכה משמשת לפעמים לאפיון דמות ספרותית באמצעות הדגשת אלמנט בולט אחד במראה שלה ("רגל-עץ", "אבו ארבע"), או ייחוס תכונות אופי לאברי גוף שונים ("עיניו החכמות", "אפו השתלטני").

סינקדוכה ומטונימיה

יש הרואים את הסינקדוכה כסוג של מטונימיה. המקור לראייה זו הם מחקריו של הבלשן רומן יאקובסון, שהבדיל בין 'הציר המטאפורי' ('ציר הברירה') - הדמיון בין מילים נרדפות או קרובות תוכנית זו לזו, לבין 'הציר המטונימי' ('ציר הצירוף') - הקישור בין מילים המתחברות זו לזו לכלל רצף הגיוני. הגדרה זו רחבה מההגדרה המקובלת למושג 'מטונימיה' כתחבולה ספרותית, וכוללת בתוכה, למשל, גם את הסינקדוכה.

דוגמה לסינקדוכה שהיא גם מטונימיה ניתן לראות בביטוי "נתן בכוס עינו"; הכוס מייצגת את המשקה האלכוהולי שבתוכה (וזו מטונימיה, כי ישנה סמיכות פיזית בין הכוס למשקה), והעין מייצגת את האדם שחומד במשקה (וזו סינקדוכה, כי העין היא פרט שמסמל את השלם, וגם מטונימיה, כי העין והאדם קרובים פיזית).

עם זאת, אם מצמצמים את הגדרת המטונימיה לסמיכות בזמן או במקום בלבד, ניתן לראות בסינקדוכה מושג עצמאי שאינו נכלל בהכרח תחת ההגדרה של מטונימיה. דוגמה לסינקדוכה שאינה מטונימיה מתרחשת, למשל, כאשר הכלל מופיע במקום הפרט ("ארצות הברית דורשת" במקום "נשיא ארצות הברית דורש") כאשר אינם בהכרח באותו מקום (האמירה תהיה מובנת גם אם הנשיא דרש זאת כשהיה במסע דילוגים באירופה).

דוגמאות לסינקדוכה בשירה

  • בשיר "לא זכיתי באור מן ההפקר", ביאליק משתמש בביטוי "חרוזי" כדי לבטא את השירה שלו.[1]
  • בשיר "עטור מצחך" של אברהם חלפי, הדובר מתאר את יפי מצחה של אהובתו (וכן עיניה) כדי להשליך את היופי על הגוף כולו (ועל האהובה בכלל). ראוי לציין שבמשפט הפתיחה, הביטוי 'זהב שחור' הוא בכלל מטאפורה (לשערותיה השחורות של האהובה, היקרות כזהב) ואף אוקסימורון (של ניגוד בין צבע הזהב לצבע השחור).[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, באתר פרויקט בן-יהודה
  2. ^ מילות השיר "עטור מצחך", באתר שירונט
אמצעים פיגורטיביים

אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. אמצעים אלו משמשים בספרות ובעיקר בשירה להמחשה של מושגים מופשטים או של תחושות אישיות שקשה לתארם באופן ישיר. המושג המקורי מכונה "הנושא הראשי" של האמצעי הפיגורטיבי, ואילו התמונה, הנמצאת בדרך-כלל בשדה סמנטי אחר, מכונה "הנושא המשני". יש המתייחסים לכלל האמצעים הפיגורטיביים כ"מטפורה", או במונח "מטאפוריקה", אף כי המונח מתייחס למעשה רק לאחד האמצעים.

ביקורת חדשה

הביקורת החדשה (The New Criticism) הייתה האסכולה המרכזית בביקורת ספרותית אנגלית ואמריקאית בשנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים, ועד לשנות השישים. חסידיה אימצו בהתלהבות את שיטת הקריאה הצמודה וההתמקדות בטקסטים עצמם, ודחיית פרשנות המתבססת על מקורות שמחוץ לטקסט, במיוחד ביוגרפיות. האסכולה הושפעה מגישות פורמליסטיות וסטרוקטורליסטיות אירופאיות, אשר שמות דגש על המבנה והצורה של יצירת הספרות.

ג'ניפר ג'ייסון לי

ג'ניפר ג'ייסון לי (באנגלית: Jennifer Jason Leigh; נולדה ב-5 בפברואר 1962) היא שחקנית אמריקאית-יהודייה.

דימוי

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי הבא לתאר מושג כלשהו באמצעות השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריבוּט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיבית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה ברטוריקה.

האנשה

האנשה (בלעז: אנתרופומורפיזם) היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). האנשה משמשת לעיתים קרובות כאמצעי פיגורטיבי בשירה ובפרוזה/סלנג יומיומי.

הגזמה

הַגְזָמָה (הִיפֶּרְבּוֹלָה) היא אמצעי פיגורטיבי (ציור לשוני), ואמצעי רטורי שמהותו תיאור מוגזם ומופרז, מעבר לאמת הגלויה. תיאור זה נועד להעצים את האובייקט המתואר, ובכך ליצור רושם, תדהמה ופליאה בקרב המאזינים או הקוראים.

הגזמה אינה קריקטורה: מטרתה אינה ליצור רושם מגוחך או משעשע, אלא להדגיש את האובייקט או את עמדתו של הדובר. לצורך זה היא משמשת גם במסגרת הרטוריקה (אמנות הנאום) ובשפת הדיבור, במשפטים כגון "אבל אמרתי לך כבר מיליון פעם..." או "עמנו, הקיים לנצח נצחים..."

ניתן לממש את ההגזמה באמצעות מטונימיה, על ידי החלפת מושג מדויק במושג קרוב אליו אך גדול ממנו, כמו בדוגמת "אמרתי לך מיליון פעם" לעיל או בשורה "אותו רגע וברחובות עמדה מלכת כל האנושות" (אמיר גלבוע). לחלופין, ניתן לממש אמצעי זה גם באמצעות מטפורה או דימוי, על ידי השוואה המאדירה את האובייקט ("מנשרים קלו, מאריות גברו").

הופ דייוויס

הופ דייוויס (באנגלית: Hope Davis; נולדה ב-23 במרץ 1964) היא שחקנית אמריקאית מועמדת שני פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי אמי ופרס טוני.

החפצה

הַחְפָּצָה (באנגלית: Objectification, מהמילה הלטינית objectum - חפץ, דבר) - התייחסות אל אדם, או אל כל דבר שאינו חפץ, כאל חפץ. אין המדובר רק בדה-הומניזציה, שלילת אנושיותו של האדם, אלא בהגדרתו מחדש כאובייקט.

בעבדות, למשל, יש החפצה, משום שיש בה התייחסות אל אדם כאילו היה רכושו של אדם אחר, ככלי המשרת את רצונותיו וצרכיו.

בספרות זהו אמצעי ספרותי הפוך להאנשה. בעוד שעבור האנשה די בייחוס פעולות בסיסיות לחפץ או לחיה, כגון דיבור, רגש וחשיבה, כדי שתיאור אדם ייחשב כהחפצה יש לייחס לו פעולות או תכונות שהחברה שוללת מבני אדם. למשל, שייכות ממונית, שימוש בגוף האדם למטרות בזויות, העדר יחס של כבוד והעדר תכונות אנושיות.

במונח נעשה שימוש ביקורתי בתאוריה המרקסיסטית, בעקבות ג'רג' לוקאץ', שביקר את השיטה הקפיטליסטית וטען כי היא הופכת את הפועל לסחורה ולרכוש.

במאה ה-20 נעשה במונח גם שימוש תכוף בתאוריות פמיניסטיות, המבקשות להסביר את היחס אל האישה בחברה המערבית כאל חפץ או אובייקט מיני . המושג מתייחס למצב בו, לדוגמה, שיעור הנשים המופיעות בעירום חלקי או מלא בסרטי קולנוע גדול פי שלושה מזה של הגברים. דוגמה נוספת היא השימוש במין בפרסומות .

הכס הקדוש

הכס הקדוש (בלטינית Sancta Sedes; באיטלקית Santa Sede), מבין שמותיה הרבים נכללים - "הכס של פטרוס הקדוש" ו"הכס האפיפיורי" היא מכלול הישויות הריבוניות והדתיות המחליפות את מקומו של פטרוס הקדוש כראש הכנסייה הקתולית. היא למעשה אחת מהשמות של הדיוקסיה של רומא. יש להבדיל בין הגדרה זו לבין שני מושגים אחרים שאיתם אנשים רבים מתבלבלים והם - האפיפיור כאדם וקריית הוותיקן כמדינה, שהיא ישות פוליטית הקיימת רק משנת 1929, כשהכס הקדוש הוא הדיוקסיה של רומא, מרכז הכנסייה הקתולית העולמית והרשות הבכירה בעולם הקתולי.

הסן (חיילים)

הסים (באנגלית: Hessian) הוא הכינוי שניתן לחילות עזר גרמניים שלחמו בשירות הצבא הבריטי במהלך המאה ה-18. הכינוי "הסים" ניתן להם משום שרובם באו מרוזנות הסן-קאסל. הבריטים שכרו את הגרמנים מספר פעמים בסכסוכים שונים במאה ה-18, אולם שמם נקשר בעיקר בהקשר של מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

במלחמת העצמאות האמריקנית לחמו בשירות הצבא הבריטי כ-30,000 חיילים גרמנים, שהיוו רבע מכלל הכוח הבריטי שנשלח לאמריקה. הם נכנסו לשירות הצבא הבריטי כיחידות שלמות מהצבאות המקומיים של הנסיכויות הגרמניות. הם נלחמו תחת דגליהם, תחת מפקדים משלהם ובמדים משלהם. רוזנות הסן-קאסל סיפקה כ-40% מכוחות אלו. מספרים אלו גרמו לכך שהכינוי "הסים" הוצמדו לכל החיילים הגרמנים שלחמו בצבא הבריטי, מעין סוג של סינקדוכה.

התחום (אירלנד)

״התחום״ (באנגלית: The Pale, באירית: An Pháil) הוא כינוי לאזור היסטורי באירלנד אשר הקיף את העיר דבלין והיה נתון לשליטתם הישירה של המלך והממשלה האנגלית. לקראת סוף המאה ה-15, כלל התחום את קו החוף שבין דלקי בדרום ועד לדאנדוק בצפון. בפנים האי, התחום הגיע לערים נאס וליקסליף שבמחוז קילדייר ולערים טרים וקלס שבמחוז מית'. המתיישבים האנגליים הביאו עמם לתחום את השפות האנגלית והצרפתית (שפת האצולה האנגלו-נורמנית) ועד היום ניתן למצוא באזורים אלו שמות כפרים ועיירות השאולים מהן. כמו כן, הייתה האנגלית לשפה הרשמית בתחום. התחום כלל את שפלת החוף של לנסטר והעיר דבלין ולא כלל בתוכו הרים או יערות על מנת להקל בהגנה ובשמירה עליו.

התחום היה בסיס השלטון האנגלי באירלנד. הכיבוש הנורמני של אירלנד, שהחל בשנת 1169, הפך לכאורה את מלכי בית פלנטג'נט האנגליים לשליטי האי. החל מסוף המאה ה-13 החל השלטון הנורמני להתערער, והשליטים והמתיישבים הנורמנים החלו להיטמע באוכלוסייה ובתרבות האירית המקומית. הלורדים הנורמנים יצרו בריתות עם הממלכות האיריות העצמאיות ועם הזמן הפכו כמוהן - שליטים עצמאיים בטריטוריות בהם ישבו, עם קשר מועט או ללא קשר בכלל לכתר האנגלי. בעקבות הצטמצמות השטחים שנותרו בשליטתו הישירה של המלך האנגלי, גבולותיו במחוזות מית', לאות', דבלין וקילדייר גודרו או נחפרו לתעלות, ועל כן שם האזור - the Pale או ״התחום״ בעברית, מילה בעלת שורש לטיני, palus שמשמעה יתד או מוט, סינקדוכה לגדר. חלקים מגדר זו עוד קיימים במרכז מחוז קילדייר. בשנת 1366, בעקבות היחלשות הקשר בין השלטון האנגלי למתיישבים הנורמנים באירלנד, הוחלט על יצירת חוקה. החוקה ציוותה על הפסקת נישואי התערובת בין המתיישבים לבין האירים המקומיים, וכן על הפסקת השימוש בשפה האירית והתרבות ומנהגי הלבוש האיריים, כולם נפוצים מאוד בקרב המתיישבים. חוקה זו לא הצליחה לצאת אל הפועל, אפילו בתוך התחום, ויחד עם חקיקת חוקי רכוש חדשים על ידי המתיישבים שהרחיקו אותם מהפיאודליזם, אירלנד החלה מתרחקת מהנורמות התרבותיות והשלטוניות של אנגליה.

כוחו הצבאי של הכתר האנגלי נחלש בעקבות מלחמת מאה השנים ומלחמות השושנים ועל כן נחלש גם כוחו הפוליטי. הפרלמנט האירי הוקם בתחום, וישב תחילה בעיר דרוהדה שבמחוז לאות'. מלכי בית טיודור האנגליים החלו לגלות עניין רב יותר במתרחש באירלנד, והחליטו להעביר את הפרלמנט לבירה דבלין בשנת 1485. בתקופת בית טיודור כבר היו התרבות והשפה האירית שולטות ברחבי האי, גם בגבולות התחום עצמו, כפי שניתן להיווכח מכתביו של פקיד אנגלי משנת 1515 - ״רוב פשוטי העם המתגוררים במחוזות הכפופים לחוקי המלך (אנגליה), הם ממוצא אירי, בעלי תרבות אירית ודוברים את השפה האירית״. במעמדים הסוציאליים הגבוהים התרחשו נישואי תערובת נרחבים בין האריסטוקרטיה האירית לבין הלורדים האנגליים.

בסוף המאה ה-15 היה התחום שטח השלטון האחרון של אנגליה באירלנד. רוב השליטים הנורמנים והאיריים באי הכירו רק בסמליותו של שלטון העל האנגלי או לא בכלל, כנאמר בשירו של המשורר האנגלי ג׳ון דייוויס - ״מי שגר מערבית לבארו, גר מערבית לחוק״. בעקבות מציאות זו והרצון של בית טיודור להחיל את השלטון האנגלי באירלנד, הם החלו בכיבושו המהיר של האי ובנישולם של האצילים האירים מאדמתם, תהליך שהסתיים בתקופתו של אוליבר קרומוול. במהלך כיבוש זה, היוו דבלין והתחום את הבסיס העיקרי של הנוכחות האנגלית באירלנד.

הרעיון שעמד מאחורי התחום היה בלתי נפרד מהיותו בעל ממשל ותרבות אנגלית נפרדת מזו האירית. מאמצע המאה ה-17, ובמיוחד לאחר הרפורמציה באנגליה ויישוב אלסטר, ״האנגלים הוותיקים״ כבר היו טמועים לחלוטין באוכלוסייה המקומית, במיוחד בשל רצונם להמשיך ולהשתייך לנצרות הקתולית. חלקם אף הפכו למשוררים מפורסים של השפה האירית. בעקבות כיבוש האי על ידי האנגלים, הפך התחום לחלק מהכתר האירי, שהיה כפוף כעת לחלוטין לממלכת בריטניה הגדולה.

מהכינוי ״התחום״ הושאל הביטוי האנגלי ״Beyond the Pale״ שמשמעותו ״מחוץ לתחום״ או ״אסור״. הכינוי הוחל גם על התיישבויות אחרות של הכתר האנגלי, דוגמת ״תחום קאלה״ שבצרפת. כמו כן, הכינוי הוחל על ״תחום המושב״ (Черта оседлости), השטחים שיוחדו ליישוב של העם היהודי במערב רוסיה הצארית. הביטוי הפך לסלנג באירית בת זמננו, כשמשמעותו התייחסות למחוז דבלין ולמחוזות השכנים לו, לרוב באופן ביקורתי - לדוגמה, אם ירצה אדם לבקר את האופן בו משרד ממשלתי מסוים מתייחס בהעדפה לדבלין - הוא יכנה אותה ״התחום״.

לא זכיתי באור מן ההפקר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר הוא שיר ארס פואטי שנכתב על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1902 (תרס"ב), ובו מתוארת עבודתו של המשורר וחציבת ניצוץ השירה מלבו.

מטפורה

מֶטָפוֹרָה (מיוונית: μεταφορά; צירוף של התחילית מטא (μετά = אחרי, מעבר) והפועל פראין (φέρειν = לסחוב, לשאת)) היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט "X הוא מטפורה ל-Y" הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא "תחום המקור" ו-Y נקרא "תחום היעד".

כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמנטי אחד לאחר. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטפורות מילת השוואה ("כמו", "כ", "דומה ל" וכו'), ולרוב לא מצוינת אף התכונה המשותפת לשני השדות הסמנטיים. כך, לדוגמה, במשפט "דן הוא שועל" לא מצוינת אף מילת השוואה בין "דן" לבין "שועל", ואף לא מצוינת התכונה המשותפת לשמות עצם אלו. ייתכן כי דן הוא אכן שועל ותו לא, ואז אין המדובר במטפורה כלל ועיקר. מאידך, דן גם יכול להיות ערמומי כשועל או, לחלופין, זריז כשועל. נמען המטפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונה האנלוגית. עם זאת, בהקשרים של תורת הספרות משתמשים לעיתים במונח 'מטפורה' או 'מטפוריקה' לתיאור כלל האמצעים הפיגורטיביים המשמש בטקסט, כולל דימויים ומטונימיות.

מישל ויליאמס (שחקנית)

מישל אינגריד ויליאמס (באנגלית: Michelle Ingrid Williams; נולדה ב-9 בספטמבר 1980) היא שחקנית אמריקאית. זוכת פרס גלובוס הזהב ומועמדת ארבעה פרסי אוסקר.

מריזם

מריזם הוא אמצעי פיגורטיבי המציג דבר יחיד על ידי מניית חלקיו (לרוב שני ניגודים המייצגים את השלם), או באמצעות רשימה של כמה מילים נרדפות המייצגות את אותו הדבר.

סמנתה מורטון

סמנתה מורטון (באנגלית: Samantha Morton; נולדה ב-13 במאי 1977) היא שחקנית בריטית שהייתה מועמדת לפרס האוסקר.

פיליפ סימור הופמן

פיליפ סימור הופמן (באנגלית: Philip Seymour Hoffman‏, 23 ביולי 1967 - 2 בפברואר 2014) היה שחקן אמריקאי. זוכה פרס אוסקר.

צ'ארלי קאופמן

צ'ארלי סטיוארט קאופמן (באנגלית: Charles Stuart Kaufman; נולד ב-1 בנובמבר 1958) הוא תסריטאי, במאי ומפיק יהודי-אמריקאי, זוכה פרס אוסקר על הסרט "שמש נצחית בראש צלול".

שירה

שִׁירָה היא צורה של אמנות - כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.