סיני (כתב עת)

סיני הוא "ירחון דתי לאומי לתורה למדע ולספרות"[1], כתב עת מדעי-הלכתי למאמרים בנושאים תורניים, ספרותיים, נושאים הקשורים בארץ ישראל ומצוות יישובה, ארכאולוגיה, חקר תפילה, פיוטים ומנהגים, (רבים מהם על סמך מחקרי גניזת קהיר) ועוד. כתב העת יוצא לאור ברציפות, שש פעמים בשנה (למרות השם "ירחון") מאז 1937 בהוצאת מוסד הרב קוק.

תולדות כתב העת

כתב העת היה יוזמתו של הרב יהודה לייב פישמן מימון ויצא בעריכתו מ-1937 ועד 1962. מטרתו הראשונית הייתה "ליצור בימה ספרותית קבועה, תורנית ומדעית, ליהדות הדתית לאומית."[2] בתחילה יצא כתב העת בתמיכה ומימון של מוסד ביאליק והסוכנות היהודית[3] וכלל גם מדור פובליציסטי, למאמרים בענייני השעה ומדור לספרות יפה, אשר בוטלו עם השנים ותרמו לביסוסו ככתב עת ייחודי למחקר תורני ולמדעי היהדות.

בשנת 1962 החליף ד"ר יצחק רפאל את הרב מימון בעריכת כתב העת. עד שנת 1966 לא התנוסס שמו על שער החוברת אלא נרשם כ"עורך אחראי" בשער האחורי בעוד על הכריכה נרשם: "המייסד העורך הרב יהודה ליב הכהן מימון זצ"ל." רפאל הוציא מכתב העת את מדורי "חידושי תורה" ואת המדור הביבליוגרפי עבורם התקין קובצי-לוואי ל"סיני": בית התלמוד, תורה שבעל-פה וארשת.

בשנת 1999 החליף את רפאל הרב יוסף אליהו הלוי מובשוביץ.

אופי כתב העת והמאמרים

במאמר הפתיחה של הגיליון הראשון הציג יהודה לייב פישמן מימון את ה"אני מאמין" של "סיני":

סיני בא לפענח את מצפוני האור הגנוז בספרות הישראלית לכל ענפיה ופארותיה; לחדור אל העומק, אל התהומות ואל רזיה הכמוסים של היהדות המעשית ולגלות על ידי הסברה והארה את המאור הגדול שבתורת סיני לכל משפטיה והלכותיה.

סיני יציע מקום למאמרים בכל מקצועות התורה הישראלית והמדע העברי; לחקר השפה העברית ולחקירת הספרות הישראלית, התלמודית והמדרשית, ההלכתית והאגדית, הגאונית והרבנית; ויחד עם חקירת העבר לרחבו ולעומקו יבוצר מקום בתוך סיני גם לחקירת ההווה של ישראל החי והיוצר.
סיני יקדיש מקום רחב לחקירה תורנית-מדעית של ארץ-ישראל: קדושתה, מצוות התלויות בה, כתיבת הארץ וקדמוניותיה, תולדותיה והתפתחותה למן הזמן היותר עתיק ועד הדור האחרון.

סיני יעודד ויעורר את הכוחות הצעירים שבתוך היהדות הדתית-הלאומית כדי לשתף אותם בעבודה ספרותית, תורנית ומדעית; ויחד עם זה ישתדל להדריך את הנוער העברי ולחנכו ברוח של אהבה עמוקה לישראל ולתורתו וארצו, באופן שיהיה מוכן ומוכשר למלאות את תפקידו האחראי בבנין המולדת על יסודות תורת האומה ומסורתה

הגיליון הראשון (סיון, תרצ"ז – 1937)

הכותבים באו מתוך שורות המלומדים הדתיים ומעט חוקרים לא-דתיים בתחום מדעי היהדות. בכרך החמישים כתב הרב מימון הסתייגות שלא הייתה חלק מהגדרת המטרות הרשמית, אך התקיימה תמיד באופן סמוי, "סיני פתח שעריו לבעלי גישות שונות ובלבד שהדברים לא יחרגו מתחום המותר מבחינת מסורת ישראל המקודשת".

לקריאה נוספת

  • אורה קצנלנבוגן (עורכת), סיני - ספר היובל, מוסד הרב קוק תשמ"ז כולל מפתח מפורט למאה כרכים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כמוצהר על כריכתו
  2. ^ בדבר המערכת בגיליון הראשון (סיון, תרצ"ז – 1937)
  3. ^ בדו"ח ההנהלה הציונית לקונגרס העשרים (אב-אלול תרצ"ז, 1937) נמסר שמוסד ביאליק תומך בירחון סיני. בנוסף, בקובץ אזכרה לזכר הרב קוק כתוב: "הוצאת מוסד הרב קוק שעל יד המזרחי בהשתתפות מוסד ביאליק ליד הסוכנות היהודית"
אהרן בן מאיר

רבי אהרן בן מאיר הכהן היה ראש ישיבה בארץ ישראל, ככל הנראה בטבריה, בחציה הראשון של המאה ה-10, תקופת הגאונים. התפרסם כחולק בעניין עיבור השנה נגד רב סעדיה גאון וראש הגולה דוד בן זכאי.

יוזפא שמש

יפתח יוסף יוזפא הלוי מנצפך המכונה יוזפא שַׁמֶשׁ ׁ(=יוזפא השמש) מוורמיזא (1604-1678 י"ג באדר א' ה'שס"ד - י"ג בשבט ה'תל"ח) היה שמש קהילת וורמייזא במשך למעלה משלושים שנה, נאמן הקהל ורושם רשימות.

מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיר

בשנת ד'תרפ"ב ללוח העברי, פרצה מחלוקת בין רב סעדיה גאון ובין רב אהרן הכהן בן מאיר, ראש ישיבת גאון יעקב, על אודות קביעת לוח השנה וקביעת המועדים. המחלוקת היא אחת מהמפורסמות בין חכמי ארץ ישראל לחכמי התפוצות, ובמשך מספר שנים נהגו בני ארץ ישראל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחד, ואילו בני בבל והקהילות הכפופות לה בלוח שנה אחר. לא ברור כיצד נסתיימה המחלוקת, אולם בדורות שלאחר מכן ההלכה הוכרעה כדעת רב סעדיה גאון.

המחלוקת שהחלה כמחלוקת הלכתית, הפכה למחלוקת פוליטית חשובה ביותר על סמכות חישוב לוח השנה ועל הנהגת הדור, בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל, ועל הנחלת מורשת ההוראה לדורות הבאים.

מערבית

מערבית (לעיתים: מעריב, מערבות) היא מערכת פיוטים לברכות קריאת שמע של תפילת ערבית, שנועדה בעיקר לתפילות החגים. מנחם זולאי מנה אותה כאחד מ"שלושת סוגי הפיוט העיקריים".

סיני (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רב נחמן בר רב הונא

רב נחמן בר רב הונא היה אחד מאחרוני האמוראים בבבל, ראש ישיבת סורא.

באיגרת רב שרירא גאון מסופר שאחרי פטירתו של רב אשי (ד'קפ"ז 427), ראש ישיבת סורא, מילאו את מקומו מרימר ואחריו רב אידי בר אבין. עם פטירתו של זה (ד'רי"א 451) התמנה ("מלך") רב נחמן בר רב הונא למשך שלוש שנים, עד פטירתו בשנת ד'רי"ד (454).

חכם זה לא מוזכר בתלמוד בשמו המלא, אולם בכמה מקומות הוזכר חכם בשם רב נחמן שדן בעניינים שונים עם רב אשי ורבינא, וכפי הנראה הכוונה לרב נחמן בר רב הונא. לדעת שלום אלבק כל המקומות הללו זקוקים להגהה או פירוש אחר, וחכם זה לא הוזכר בתלמוד כלל.

חכם זה לא היה בנו של האמורא המפורסם רב הונא, שקדם לו בשנים רבות, ולא ידוע על קשר כלשהו ביניהם.

לפי מסורת שמופיעה בשיבולי הלקט (סימן מה) בימי רב נחמן זה הונהגה הבלעת קריאת שמע בקדושה, בתחילה בכל התפילות ולבסוף בתפילת מוסף: "מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל... שבימות רב נחמן גזר יוזגרד מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע לאלתר. מה עשו חכמים שבאותו הדור? תקנו להבליעו בין כל קדושת, בין בשחרית בין במוסף בין במנחה בין בחול ובין בשבת בין ביום טוב...". אך יש שהגיהו בדברי שיבולי הלקט "שבמות" במקום "שבימות", מאחר שבאגרת רש"ג מסופר שעם פטירתו של רב נחמן "נפל שמדא וגזר זדגרד לבטולי שבתא".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.