סימן דיאקריטי

סִימָן דִּיאַקְרִיטִי (נקרא גם סִימַן הֶבְחֵן) הוא סימן אורתוגרפי המתווסף לאותיות כדי לשנות את דרך הגייתן או כדי להדגיש הבדל בין שתי מילים הנכתבות בצורה זהה. מקור המושג במילה היוונית עתיקה διακριτικός, (מתועתקת באותיות לטיניות: diakritikos) שמשמעותה "מבדיל", מפועל διακρίνω "להבדיל".

הסימנים הדיאקריטיים מוספים מעל לאותיות או מתחת לאותיות, לפי המקרה. אך לא כל סימן הניצב מעל/מתחת לאות הוא דיאקריטי; חלק מסימנים אלה, כבמקרה הנקודה מעל לאות i, הם חלק מהאות. יש סימנים שבשפות מסוימות מהווים חלק מהאות ובשפות אחרות משמשים כסימנים דיאקריטיים. ישנם סימנים דיאקריטיים הפועלים בצורות שונות בשפות שונות.

á
סימנים דיאקריטיים

אומלאוט ( ¨ )

אפוסטרוף ()

ברווה ( ˘ )

ברווה הפוך ( ̑ )

גג ( ˆ )

וי קטן ( ˇ )

זנבון ( ˛ )

טבעת ( ˳ ˚ )

גל ( ~ )

נקודה ()

סדיליה ( ¸ )

סימן הטעמה עילי ( ´ )

סימן הטעמה עילי כפול ( ˝ )

סימן הטעמה משני ( ` )

סימן הטעמה משני כפול ( ̏ )

פסיק עילי ימני ()

פסיק עילי שמאלי ( ᾿ )

קו עילי ( ¯ )

קרס ( ̡ ̢ )

קרס עילי ( ̉ )

מינֵי סימנים דיאקריטיים

  • ( ˙ ) נקודה עילית (Anunaasika) - נקודה מעל לאות
  • ( ¨ ) אומלאוט/טרמה (צֵירֵי עִלִּי) - שתי נקודות מעל לאות
  • ( ¸ ) סֶדִילְיַה (Cedilla) - סימן דמוי האות Z בזעיר אנפין המוצג מתחת לאות
  • ( ˛ ) זנבון (ogonek)
  • ( ° ) טבעת (Kroužek בצ'כית, ring בשפות סקנדינביות)
  • ( ˘ ) ברווה (Breve) - קשתית המתעקלת כלפי מעלה המוצגת מעל לאות
  • ( ˇ ) וי קטן (Caron) - סימן דמוי האות V בזעיר אנפין המוצג מעל לאות
  • ( ˆ ) גג (Circumflex) - וי קטן במהופך, המוצג מעל לאות
  • ( ¯ ) קו עילי (Macron) - קו מאוזן המוצג מעל לאות
  • ( ` ) סימן הטעמה משני (Grave Accent)
  • ( ´ ) סימן הטעמה עילי (Acute Accent)
  • ( ˝ ) סימן הטעמה עילי כפול (Double Acute Accent) - נמצא בשימוש בהונגרית ומוכר גם כ-Hungarian diaeresis
  • ( ̏ ) סימן הטעמה משני כפול
  • ( ῾ ) פסיק עילי ימני (Spiritus Asper)
  • ( ᾿ ) פסיק עילי שמאלי (Spiritus Lenis)
  • (, ) פסיק תחתון
  • (ראו הסימן מעל לאות O) קרס (Dấu Hỏi) - ייחודי לוייטנאמית
  • ( ~ ) טילדה (Tilde) - גל
  • ( ҃ ) זד שוכב (Titlo)
  • ( ׳ ) גרש (Geresh) - בשימוש בעברית בלבד
  • ( ' ) אפוסטרוף (Apostrophe)
  • ( : ) נקודתיים
  • ( - ) מקף

שימוש בסימנים דיאקריטיים בשפות שונות

Ŝ

Ŝ (אות קטנה: ŝ; שם האות ŝo, שׁוֹ) היא האות העשרים-ושלוש באלפבית של שפת האספרנטו, והיא אחת מ-6 האותיות עם סימנים דיאקריטים באספרנטו (ĉ ,ĝ ,ĥ ,ĵ ,ŝ ,ŭ). היא מייצגת את הצליל \ʃ\ (כמו ש בשלום).

Ŝ מבוססת על האות הלטינית S, בתוספת גג. ביוניקוד, ערכה של האות הגדולה Ŝ הוא U+015C, וערכה של האות הקטנה ŝ הוא U+015D. במקרים שבהם לא ניתן להקליד סימנים דיאקריטים במקלדת, מקובל לייצג את האות בצירוף sh או sx (האחרון מקובל יותר).

לאות יש סימן דיאקריטי מכיוון שלאות s באנגלית וגם בשפות שונות, יש שתי משמעויות פונטיות: \s\ וגם \ʃ\. מכיוון שהצורה הראשונה נפוצה יותר, החליט זמנהוף, כי האות s תייצג את הצליל \s\, והצליל \ʃ\ ייוצג באות ŝ.[דרוש מקור]האות משמשת גם ברומאניזציה של הכתב הקירילי, ומייצגת את האות הרוסית Щ.

אומלאוט

אוּמְלַאוּט (הוגים כ־um-laut) הוא סימן דיאקריטי באלפבית הלטיני. האומלאוט הוא תוספת שתי נקודות במאוזן מעל אחת מהאותיות o,u,a כדי להורות על שינוי הגייתה. אומלאוט משמש כיום בשפות: גרמנית, דנית, שוודית, נורווגית, איסלנדית, פינית, הונגרית, טורקית, ספרדית, רוסית ועוד.

מקור המילה בגרמנית (um פירושו "סביב", Laut פירושו "צליל", בהשאלה – שינוי צליל), בהתייחסות לנקודתיים שוכבות (צֵירֵי עִלִּי) מעל האות (¨). מכאן התרחבה ההתייחסות גם לסימני הגייה אחרים ולשפות אחרות. צירי עילי הוא החלופה העברית למונח הלועזי, שנקבעה על ידי האקדמיה ללשון העברית.

הסימן אומלאוט נראה זהה בצורתו לסימן טְרֶמַה (Tréma, Diaeresis) המשמש ביוונית, בצרפתית, בהולנדית ובשפות נוספות, אולם תפקידו של כל אחד מהסימנים שונה, והתפוצה שלהם שונה. הסימן "טרמה" מורה על חציצה בין שתי תנועות סמוכות ועל הגייתן לפי אופן ההיגוי המקורי למרות הסמיכות לאותיות אחרות, ולא על שינוי בהגיית התנועה. הסימן טרמה, בשונה מהאומלאוט, יכול להופיע מעל כל אות המייצגת תנועה (האותיות a, e, i, o, u) ובנוסף מעל אות העיצור y. סימן האומלאוט יכול להופיע גם מעל W (הוא נראה כך: Ẅẅ) בתנאים מסוימים ונדירים למדי בשפות הסקנדינביות (שוודית ונורווגית בעיקר), ותפקידו שם הוא הפיכת ההגייה של האות W (שבשפות הסקנדינביות נהגית כמו האות V באנגלית) להגיית ו"ו עיצורית (כמו W באנגלית).

בראווה

האם התכוונתם ל...

ברווה (סימן דיאקריטי)

ברווה (באנגלית: Breve) הוא סימן דיאקריטי ˘, שצורתו חצי עיגול, ונכתב מעל האות. מקור השם במילה הלטינית: brevis, שמשמעותה "קצר", או הסימן וְרַאכִי (vrachy) מיוונית עתיקה. סימן דיאקריטי זה דומה במידה רבה לסימן הדיאקריטי "קַארוֹן", שהוא למעשה סימון של וי קטן מעל אות מסוימת (עיצור או תנועה), אך רק מעוגל יותר, כפי שניתן לראות מהשוואה של השניים:

Ǎ ǎ Ě ě Ǐ ǐ Ǒ ǒ Ǔ ǔ (וי קטן)

Ă ă Ĕ ĕ Ĭ ĭ Ŏ ŏ Ŭ ŭ (ברווה)הסימן מופיע בדרך כלל בשפות הקשורות לאלפבית הלטיני, אך קיימות גם אותיות מסוג זה באלפבית הקירילי, כדוגמת Й ו- Ў.רשימת השפות, אשר בהן קיים סימן הברווה, כוללת את הטורקית, האזרית, הטטרית של קרים והלאזית, אשר בארבעתן קיימת האות Ğ; באספרנטו קיימת האות ŭ; ברומנית ובוייטנאמית קיימת האות ă וכדומה.הסימן קיים גם ב-IPA - לציון תנועה קצרה מהרגיל. דוגמה לכך היא המילה האנגלית: police, אשר נהגית [pʰə̆ˈliˑs]. שלא במסגרת ה- IPA, משתמשים בברווה לציון תנועות קצרות בספרים אקדמאיים, כמו גם תעתיק בשפות: לטינית, יוונית עתיקה ובשפות נוספות אחרות.

סימן הברווה מהווה סימון הפוך בייעודו הדיאקריטי לסימן הקו העילי, אשר משמש כמאריך תנועה.בתקופה האחרונה קיימת מגמה להמעיט בשימוש של סימן הברווה לציון תנועות קצרות; כדי להבדיל בין אותיות "ארוכות" ו"קצרות", הנטייה כיום היא שימוש בקו עילי, על מנת לציין תנועות ארוכות. מכאן ניתן להסיק, כי כל יתר התנועות, שאינן מסומנות בסימן זה- הן קצרות בהכרח.

גג (סימן דיאקריטי)

גג ˆ (מכונה גם כובע) הוא סימן דיאקריטי הקרוי בלועזית Circumflex או Caret.

הגג משמש כסימן דיאקריטי באיטלקית, בצרפתית, ברומנית, בפורטוגזית, בנורווגית, בוולשית, בוייטנאמית, באפריקאנס ובאספרנטו.

במשמעות זאת נהוג לכנותו circumflex הנובע מהמילה הלטינית circumflexus (מכופף) המתורגם מהמילה היוונית περισπωμένη. ההשפעה של הסימן ברוב השפות הנ"ל היא שיש להאריך את הגיית ההברה. ברומנית הגג משמש רק מעל האותיות I ו-A והופך אותן לצליל שלא קיים בשפה העברית ואפשר לתאר אותו כשווא נע גרוני.

גל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

גרש

גֶּרֶשׁ (ברבים: גֵּרְשַׁיִם) הוא שמם של שני סימנים שונים בכתב העברי – אחד מהם סימן פיסוק (׳) והשני אחד מטעמי המקרא ( ֜ ).

דחיק

דְּחִיק או בכינויו הנוסף אָתֵי מֵרַחִיק הוא סימן דיאקריטי במערכת הניקוד הטברני של המקרא, המסומן כנקודה בתוך האות בדומה לדגש ולמפיק. הדחיק מופיע בתנאים מסוימים בראש המילה השנייה בצירופים בני שתי מילים. על פי מסורת העדות, הדחיק הוא מקרה פרטי של דגש חזק, וממומש כמותו.

הדחיק אינו מסומן בניקוד העברית בת ימינו.

טבעת (סימן דיאקריטי)

טבעת היא סימן דיאקריטי שיכול להופיע מעל ( ˚ ) או מתחת ( ̥ ) לאות לטינית.

טילדה

טילדה (~) (על פי האקדמיה ללשון העברית: גַּל, באנגלית: Tilde) היא סימן כתב המשמש כסימן דיאקריטי בספרדית ובפורטוגזית. במקור שימש לציון ראשי תיבות וכיום יש לה שימושים מגוונים בהקשרים שונים.

המילה טילדה (tilde בספרדית) מקורה מהמילה הלטינית titulus שפירושה כותרת או כתב עילי.

מפיק (לשון)

מַפִּיק (בארמית: מוציא) הוא סימן דיאקריטי במערכת הכתב העברי. תפקידו לסמן שהאות ה בסוף מילה מייצגת עיצור ולא תנועה.

המפיק מסומן באותו סימון כמו דגש קל ודגש חזק, בנקודה באמצע האות, משום שהעיצור ה' איננו מקבל דגש בהיותו עיצור סדקי.

ישנם כמה תנאים לקיום מפיק, והם:

בסוף מילה.

כאשר ה-ה' אינה מנוקדת (פתח גנוב אינו ניקוד).

כאשר ה- ה' נמצאת בהברה המוטעמת.

סדיליה

הסדיליה היא סימן הבחן (סימן דיאקריטי) המשמש באלפבית הלטיני. הסדיליה נכתבת כ-z ויזיגותית (ʒ) קטנה, בדרך-כלל מתחת לאות שאותה היא מעטרת. הסדיליה הופיעה לראשונה במאה ה-11 במערכת הכתב הספרדית, ומשמעות שמה בספרדית היא: "z קטנה" (שם זה הופיע לראשונה במאה ה-17). בראשיתה עיטרה אך ורק את האות c. כיום היא נפוצה בשפות אירופיות רבות ומעטרת אותיות שונות.

סימן הטעמה משני כפול

סימן הטעמה משני כפול ( ̏ ) הוא סימן דיאקריטי המשמש באלפבית הלטיני והאלפבית הקירילי.

סימן הטעמה עלי כפול

סימן הטעמה עילי כפול ( ˝ ) הוא סימן דיאקריטי בלטינית. שימוש הסימן הוא בעיקר בהונגרית כתובה.

עיצור שפתי-שיני, אפי

עיצור שפתי־שני אפי הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות. סימן ב-IPA לעיצור הוא /ɱ/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-F. צליל זה נמצא כמעט בכל שפות העולם (ובהן עברית) כאלופון לפונמות /m/ או /n/, אם הן קיימות בשפה, כאשר הן נתונות לפני העיצורים השפתיים-שניים [f] ו-[v]. לדוגמה: באנגלית – comfort, ובעברית – במילים כגון סימפוניה, אמפיתיאטרון, וכן מפוזר, מפהק אם הן נהגות במהירות. הסמל מורכב מ-m קטנה בתוספת וו הבולטת מהצד התחתון הימני של האות כלפי שמאל. לעיתים הצליל מיוצג על ידי האות m בתוספת סימן דיאקריטי המײצג צלילים שינײם (/m̪/).

צ

צ' היא האות ה-18 באלפבית העברי. שמה של האות הוא צָדִי, ושמה הקדום צד"י[דרושה הבהרה] (בפי יהודי תימן צאד, כבערבית). הגיית שם האות כ"צַדִּיק" היא כנראה טעות שמקורה באות ק' העוקבת לאות צדי בסדר האלף-בית אבל יש לה תיעוד כבר מן המאה ה-11.

ההיגוי הנפוץ כיום, מייצג מבחינה פונולוגית שילוב של העיצורים תּ+ס, או עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום (IPA: ‏/ʦ/). ההיגוי הנפוץ בקרב יהודי הארצות דוברות הערבית היה כשל האות המקבילה הערבית - ص - המבוטאת כמעין ס' כבדה, או מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/sˤ/). בקרב החוקרים קיימת מחלוקת בדבר דרך ביטויה של האות צ' העברית המקורית, בין אלו הקובעים כי במקור בוטאה כדרך יהודי ארצות האסלאם, וכי הביטוי הנוכחי כיום מקורו בהשפעה של שפות אירופיות, לבין הקובעים כי הביטוי המקורי היה כפי המקובל כיום.

צד"י עם גרש (צ') נהגית /ʧ/ (‏ch, כבמילה צ'כיה), וזאת על פי כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית. מקור הסימון הזה חדש, מימי תחיית הלשון, אך השימוש בגרש מקורו בלאדינו, שם הוא משמש על האותיות ב׳ (v), ג׳ (j ו־ch אנגליות), ד׳ (th במילה האנגלית other), ז׳ (j צרפתית), פ׳ (f) ו־ש׳ (sh) אך לא על האות צ. האות צ נבחרה ככל הנראה בגלל צורת הגייתה האשכנזית ts הדומה לצליל ch האנגלי, וגם בהשפעת הרוסית, בה האות Ц (נהגית צ) דומה לאות Ч (נהגית צ') או שפות כמו צ'כית ופולנית, בהן הצליל צ' נוצר משילוב של c (נהגית צ) עם סימן דיאקריטי או אות כלשהי.[דרוש מקור]בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, צ' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ.

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא צ' חל, כמו באותיות: 'ז', 'ס' ו'ש', שיכול עיצורים בבניין התפעל. בנוסף מתרחשת הידמות הגורמת להחלפת האות ת' באות ט', לדוגמה: הצטער, הצטרף.

צ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שצורתן משתנה בסוף מילה - "ץ" (כבמילה "עץ").

בגימטריה ערכה של צ' הוא 90. ערכה של ץ הוא 900, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 900 מיוצג על ידי הצירוף תת"ק.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות צ' היא כ־1.28% מכלל אותיות האלף-בית ושל הצורה הסופית ץ היא כ־0.14%. ץ סופית היא הנדירה ביותר בשימוש בעברית מודרנית.

צ'ופצ'יק

צ'ופצ'יק היא מילת סלנג בעברית, שמשמעה דבר קטן, או תוספת קטנה. מקורה במילה הרוסית чубчик ("צ'ובצ'יק"), שפירושה קווצת שיער קטנה בקדמת הראש.

האם התכוונתם ל...

ء

הַמְזַה (ערבית: همزة) הוא סימן דיאקריטי בחרכאת (מערכת הניקוד) של הכתב הערבי. צורת הסימן: ء והוא מציין עיצור סדקי סותם ([IPA: [ʔ - כמו א' במילה העברית "קוֹפְאים").

במילה إسرائيل ("אִסְראאִיל" - ישראל) מופיעות שתי המזות. הראשונה מתחת לאות "אליף", והשנייה מעל האות "יא".

הסימן המזה אינו נחשב לאות מבין 28 אותיות האלף-בית הערבי, אלא כסימן דיאקריטי. הוא עשוי לבוא מעל או מתחת לאות "אליף" - أ إ, מעל האותיות "ואו" ו"יא" - ؤ ئ, או לבדו על השורה - ء.

צורת הסימן נגזרה מצורת האות "עין" - ع, והשימוש בו החל בעקבות עריכת הקוראן והוספת סימנים מבחינים כדי להבדיל בין אותיות ערביות הזהות בצורתן, וכן סימנים לתנועות ולטעמים.

ההמזה נפוצה מאוד בכתיב הערבי, אולם בכתיב הפרסי, שאף הוא משתמש באלפבית הערבי, היא נדירה יחסית. בשפות אחרות המשתמשות בכתב הערבי עשויות להיות לו משמעויות אחרות מאלה שתוארו לעיל.

ا

האות אליף (בערבית: أَلِف או أَلِيف) היא האות הראשונה באלפבית הערבי. לאות זו יש תפקידים אחדים בשיטת הכתיבה הערבית המודרנית.

אליף בלא שום תוספת, משמשת כאם קריאה המאריכה את תנועת הפתחה. ישנה עוד צורה לאליף הנקראת אליף מקצורה (אליף שבורה), היא נראית כמו יא חסרת נקודות, ﻯ, ויכולה להופיע בסוף מילים. אין הבדל בהגיית הצורות.

אליף יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, أ או إ, ואז נהגית כעיצור סדקי סותם אטום (IPA: ‏/ʔ/ - כמו אל"ף). בעבר שימשה אליף לבדה גם בתורת /ʔ/, אך הכפילות יצרה בלבול שהובילה להמצאת ההמזה שבהתווספותה לאמות הקריאה היא גורמת להן לייצג את העיצור הזה. מיקום ההמזה נקבע בהתאם לתנועה בה מנוקדת האליף: מעליה לפתחה, דמה וסוכון, ומתחתיה לכסרה.

אם במילה מופיעה אליף עיצורית (עם המזה) המנוקדת בפתחה ארוכה, כך שאמורות להיות שתי אליפים ברצף, מופיעה במקומן אליף אחת עם מעיין טילדה לראשה, ﺁ, הנקראת אליף מדּה, והיא מייצגת /ʔaː/. כך, למשל במילה القرآن (אלקֻראַאן - הקוראן), שאמורה הייתה להיכתב *القرأان.

עוד סימן דיאקריטי היכול להופיע על אליף הוא הַמְזַתֻ אלְוַצְל הנראה כעין צאד הנכתבת מעל האליף, ٱ, ובהתווספותה האליף שותקת. אליף ואצלה מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספות להן מיליות יחס.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

פעמים רבות אליף משמשת בערבית, כמו בארמית, בתפקיד אותו ממלאת בעברית האות ה"א: כך, למשל, היא משמשת כמילית שאילה: "أَتَكْتُبُ بِٱلْعَرَبِيَّةؚ؟" שתרגומו: "התכתוב בערבית?", ניתן להשתמש גם במילית هَلْ. גם הבניין הרביעי בערבית: "أفعل" מקביל בעיקרון לבניין העברי הפעיל. (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה והמצאה היא אמצאה).

האות אליף התפתחה מהאלף הפיניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - א

אלפבית לטיני - A,a

אלפבית יווני - A,α

אלפבית סורי - ܐ

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.