סילבי קשת

סילבי קשת (נולדה ב-16 בספטמבר 1930) היא עיתונאית ובעלת טור ישראלית, שידועה בעיקר בשל טורה הפוליטי-חברתי שפורסם במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, "חץ מסילבי קשת", וסגנון כתיבתה הביקורתי והחריף.

סילבי קשת
לידה 16 בספטמבר 1930 (בת 89)
מדינה ישראל  ישראל
מעסיק העולם הזה, הארץ, ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
פייסבוק sylvie.keshet
טוויטר SylvieKeshet

ביוגרפיה

קשת נולדה ב-1930 בליל שבצרפת בשם סילבי שניידר. היא עלתה עם הוריה לישראל בשנת 1935, בערך, ושם משפחתה עוברת ל"חיה". קשת גדלה בחיפה, בבית סוציאליסטי וחילוני, ובמלחמת העצמאות שירתה בגדוד 22 של חטיבת כרמלי.

ב-1949 נישאה לצבי קשת ושינתה את שם משפחתה לשם משפחתו. בשנות ה-50 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. קשת עבדה במגזין "עולם הקולנוע" ואחר כך החלה לעבוד כמגיהה בעיתון "העולם הזה", זאת לאחר שמחתה בפני אורי אבנרי על שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר בלבד, עם השימוש במילה "מגיה" במקום המילה "מגיהה". ב"העולם הזה" החלה לכתוב ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", בו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות, וזו הייתה משיבה להם בבוטות וחריפות. לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי...", שהתבלט גם הוא בפרסומים נשכניים וביקורתיים, דבר שייחד אותה מעיתונאים אחרים והקנה לה גם אהדה מחד גיסא, אך גם (ובעיקר) תגובות שליליות וזועמות מאידך גיסא.

ב-1955 עברה קשת ל"ידיעות אחרונות" וב-1961 התגרשה מבעלה, אך שמרה על שם משפחתו. ב-1964 עברה קשת לכתוב במוסף השבועי ב"הארץ" מאמרים פוליטיים שהמשיכו את קו הבוטות והנשכנות שבא לידי ביטוי ב"מכתבים לרותי" ו"ציפור לחשה לי...", והחל מגיליון 16 הפכו מאמרים אלו לטור קבוע בשם "חץ מסילבי קשת". ב-1970, לאחר מערכת יחסים עם עורך העיתון, גרשום שוקן, עזבה את העיתון וחזרה ל"ידיעות אחרונות". ב-2005 פרשה מ"ידיעות אחרונות".

בשנים האחרונות פעילה קשת ב"פייסבוק" וב"טוויטר", ומפרסמת פוסטים רבים מדי יום, תוך כדי שימוש בלשונה המצליפה. אלפי חברים עוקבים אחר פרסומיה ברשת החברתית.

מעבר לטון הביקורתי, קשת גם טבעה מספר כינויים שהפכו לשגורים בישראל, בהם:

  • "ביביהו" - כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אשר הוא הלחם של כינויו "ביבי" ביחד עם שם משפחתו.
  • "נהנתניהו" - כינוי גנאי נוסף לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא הלחם של שם משפחתו והמילה "נהנתן".
  • "מתנחבלים" - הלחם של המילים "מתנחלים" ו"מחבלים". מטרת הביטוי להביע הסתייגות, ולעיתים הוא משמש לתיאור מתנחלים שיצאו לפעולות נקם בכפרי הפלסטינים, באותו אופן בו מתבצעים פיגועי מחבלים.
  • "דגנרלים" - כינוי גנאי לאלופי צה"ל.
  • "צרת החינוך" - כינוי גנאי לשרות החינוך לימור לבנת (בכנסת ה-15 וה-16) ויולי תמיר (בכנסת ה-17).
  • "מפלגת האבודה" - כינוי גנאי למפלגת העבודה.
  • "טיפשעשרה" - כינוי לשנות הנעורים.
  • "מפורסתמים" - כינוי לסלבס.
  • "משטרע" - כינוי למשטרה

קשת הותקפה מספר פעמים פיזית ואוימה בשל תוכן טוריה. בנובמבר 2017 טענה קשת כי בשנת 1963 ניסה יוסף לפיד לאנוס אותה בלונדון, שם שהה אז ככתב "מעריב"[1].

תגובות

סגנונה החריף של קשת גרר אחריו תגובות רבות, רובן שליליות וזועמות, ולעיתים התנצלויות מצדה של קשת, אם כי לא כך היה ברוב המקרים. דוגמאות לכך:

  • ב-1970 פרסמה בטורה "חץ מסילבי קשת" ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, תחת הכותרות "גברת הממלכות" ו"לא כל הנוצץ גולדה" (על משקל הפתגם "לא כל הנוצץ זהב"). קשת כינתה את מאיר "האם הגדולה, המטריארכית התקיפה, אחרונת הנפילים, אחרונת הבולשביקים, שחקנית גדולה מן האסכולה הישנה, פאתוס של יד על הלב, זעם קדוש, דרקון המתחזה לג'ורג' הקדוש, ליידי מקבת ומדוזה, הגורגונה האימתנית, המשתקת ומאבנת את המנסים לקום עליה. מדיאה השורפת את ילדיה בלהט ומתחסדת כמירל'ה אפרת". תלונה על המאמר הוגשה למועצת העיתונות, ובשלב מסוים איים המערך בחרם מודעות על עיתון "הארץ" בשל טוריה של קשת התוקפים את מאיר.
  • חבר הכנסת שלמה כהן-צידון הגיש נגד קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, על טור שלה שלטענתו רומז אליו[2]. חבר הכנסת יצחק רפאל הגיש אף הוא נגדה קובלנה פלילית פרטית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון[3]. קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות"[4]. השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה, וקשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה[5].
  • ב-22 באוקטובר 1971, בעיצומה של ההערצה של מפקדי צה"ל בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, פרסמה טור בשם "בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[6], ובו ביקורת חריפה על אדם אותו כינתה קשת בשם "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס" ונמנעה מלנקוב בשמו. עם זאת, הקוראים לא התקשו לזהות שבכינוי זה קשת רמזה שהמדובר באלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי. כעבור שבוע פרסם העיתון הבהרה: "בכתבה הופיעו פרטים שאין להם יסוד עובדתי אך פרסומם מטיל דופי במפקד בכיר, בחבריו המפקדים ובצה"ל. מערכת 'ידיעות אחרונות' מביעה את צערה על כך"[6]. באוקטובר 1974 התפוצצה לבנת חבלה צה"לית במשקל רבע ק"ג בפתח דירתה בתל אביב[7]. בתחקיר "עובדה" מ-14 באפריל 2016, סיפר העבריין טוביה אושרי שהוא הורה לאנשיו להניח את הפצצה, לאחר שרחבעם זאבי ביקש ממנו "לטפל" בקשת כנקמה על פרסום הטור שבו כינתה אותו "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[8].
  • במהלך מבצע של יחידת דובדבן שהתקיים בכפר עסירה א-שמלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה שהאנשים ששכבו על גג באזור המבצע הם מחבלים וירו בהם למוות. מיד לאחר מכן התברר לשלושת הצלפים כי הם ירו בחבריהם, אותם חשבו בטעות למחבלים. בעקבות זאת ביקרה קשת את הבלבול וטענה שהיחידה היא "יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות, סופם שהם טובחים בחבריהם". הדבר הוביל לתלונה שהגיש אזרח נגדה למשטרה על המרדה[9].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ סילבי קשת על טומי לפיד, בעמוד הפייסבוק של סילבי קשת, 2 בנובמבר 2017
  2. ^ קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע - נגד סילבי קשת, מעריב, 9 במאי 1967
  3. ^ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב, 7 באפריל 1970
  4. ^ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב, 28 במאי 1970
  5. ^ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב, 25 ביוני 1970
  6. ^ 6.0 6.1 סילבי קשת, בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס, באתר ynet, 22 באוקטובר 1971
  7. ^ נמשכת החקירה בפיצוץ ליד דירתה של העתונאית סילבי קשת, דבר, 1 בנובמבר 1974
  8. ^ יהונתן ליסתחקיר "עובדה": רחבעם זאבי תקף מינית באופן סדרתי והילך אימים באמצעות עבריינים, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
  9. ^ רע"א 2572/04 רפאל פריג' נ' כל הזמן, ניתן ב-16 ביוני 2008
16 בספטמבר

16 בספטמבר הוא היום ה-259 בשנה, (260 בשנה מעוברת) בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 106 ימים.

1930

שנת 1930 היא השנה ה-30 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1930 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

Me Too

"Me Too" (באנגלית: "#MeToo movement" או "#MeToo", בעברית: "#גםאני") היא תנועה חברתית-פמיניסטית-בינלאומית שיוצאת נגד הטרדות ותקיפות מיניות. התנועה החלה להתפשט באופן ויראלי באוקטובר 2017 כהאשטאג ברשתות חברתיות במטרה להמחיש את השכיחות הגבוהה של אלימות מינית. האשטאג נוצר בעקבות פרשת התקיפות המיניות של הארווי ויינסטין, מפיק ובמאי סרטי קולנוע יהודי-אמריקאי שהואשם על ידי למעלה מ-100 נשים באונס, תקיפה והטרדה מינית, במשך תקופה שנפרשת על פני שלושה עשורים.

הפעילה החברתית האמריקאית טראנה בורק השתמשה בביטוי לראשונה בשנת 2006 בכדי לעלות את המודעות לתופעה של אלימות מינית כלפי בנות מיעוטים בארצות הברית. הביטוי הפך לפופולרי ונפוץ מאוד בשנת 2017, לאחר שהשחקנית האמריקאית אליסה מילאנו השתמשה בו כהאשטאג בחשבון הטוויטר שלה. מילאנו עודדה קורבנות של הטרדה מינית להשתמש בהאשטאג בכדי לחשוף את ממדי התופעה. מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם שיתפו אותו, ביניהם ידוענים רבים.

אורי סלונים

שניאור אוֹרי סלונים (נולד ב-17 באוקטובר 1942) הוא עורך דין ופעיל ציבור ישראלי, כיהן כיועצם של מספר שרי ביטחון.

נשיא ויו"ר ארגון "וראייטי" ישראל מאז 1995 ועד היום.

נבחר כנשיא וכיו"ר וראייטי העולמי 2003–2007

אמיר קמינר

אמיר קמינר (נולד ב-19 בספטמבר 1960) הוא עיתונאי, מבקר מוזיקה, קולנוע ומסעדות ישראלי. כותב בעיתון ידיעות אחרונות במוספים השונים שלו: "7 לילות", "7 ימים", "זמנים מודרניים", "24 שעות" ו"ממון". כתבותיו מתפרסמות גם באתר האינטרנט ynet ובמגזין "פנאי פלוס". קמינר ידוע כבליין תל אביבי.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

דב יודקובסקי

דב יוּדקוֹבסקי (24 במרץ 1923 – 28 בדצמבר 2010) היה עיתונאי ועורך ישראלי, שערך את "ידיעות אחרונות" במשך שנים רבות ונחשב למי שהביא את העיתון לתפוצה רחבה ביותר. לאחר מכן ערך גם את "מעריב". חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 2002.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

העולם הזה

"העולם הזה" היה שבועון חדשות ורכילות ישראלי בעל סממנים רדיקליים, שיצא לאור בשנים 1937–1993.

ידיעות אחרונות

ידיעות אחרונות הוא עיתון היוצא לאור בישראל החל מה-11 בדצמבר 1939. משנות ה-70 הוא הנפוץ ביותר מבין העיתונים הנמכרים בישראל. עד חודש יולי 2010 היה גם הנפוץ ביותר בין כלל עיתוני ישראל, אז איבד את המקום הראשון לטובת החינמון "ישראל היום".העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

יצחק רפאל

ד"ר יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 - 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק.

כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל

בשיח הפוליטי והציבורי בישראל התפתחו במהלך שנות קיום המדינה כינויי גנאי וביטויי שנאה. בשיח הפוליטי בישראל נוצרו כינויי גנאי ייחודיים, הבולטים בין השאר על רקע הוויכוח המדיני סביב השליטה הישראלית בשטחים שמעבר לקו הירוק, השסע העדתי והשיח סביב יחסי דת ומדינה בישראל.

נתן דונביץ'

נתן דוּנֶבִיץ (1926 – 6 ביוני 2017) היה עיתונאי, שדרן רדיו וסופר ישראלי. ממניחי היסודות לעיתונות מודרנית בארץ. חבר מערכת "הארץ", בתפקידי כתיבה ועריכה מגוונים, במשך חמישים ואחת שנה.

עובדה (תוכנית טלוויזיה)

"עובדה" היא תוכנית תחקירים אקטואלית, בהנחייתה של אילנה דיין ובבימויו של גלעד טוקטלי, ששודרה שנים רבות בערוץ 2. החל מנובמבר 2017 משודרת ב"קשת 12".

התוכנית היא היחידה ששודרה בערוץ 2 ברצף מאז הקמת הערוץ המסחרי ב-1993. במסגרתה משודרות כתבות תחקיר, כתבות דיוקן וחשיפות שונות של תופעות חברתיות ישראליות, הונאות ושחיתויות ותחקירי אקטואליה. התוכנית שודרה עד שנת 2005 בזכיינית "טלעד", למעט עונה אחת ששודרה במסגרת חברת החדשות. ב-2005 פג הזיכיון של טלעד והתוכנית עברה ל"שידורי קשת". לאחר פיצול ערוץ 2, העונה ה-24 משודרת בקשת 12 החל מ-9 בנובמבר 2017.

עובדה זכתה בפרס תוכנית האקטואליה או התחקירים הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לשנת 2009, לשנת 2013 ולשנת 2017.

עיתונות עברית

עיתונות עברית, כלומר עיתונות כתובה בשפה העברית, החלה עם הוצאת כתב העת העברי הראשון, המאסף, בקניגסברג ב-1784. במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 נדפסו עיתונים עבריים בתפוצות, בעיקר במזרח אירופה, שהביאו לקוראי עברית מידע, חדשות, דברי ספרות והגות מקוריים ומתורגמים, דיווחים וסקירות בנושאים מגוונים. העיתונות העברית שימשה במה לדיון בנושאים פנים-יהודיים וכלל-יהודיים, בהם (החל בשלהי המאה ה-19) הציונות. היא הייתה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לשם דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. כותבים רבים השתמשו במאמריהם העיתונאיים על מנת להנחיל לציבור מתחדישיהם. מאז יציאת חבצלת על ידי ישראל ב"ק בירושלים ב-1863, ראו אור עיתונים עבריים באופן סדיר בארץ ישראל. במפנה המאה העשרים ירד מאוד מספר העיתונים העבריים במזרח אירופה עקב דלדול קהל היעד של עיתונות זו, ומרכז הכובד של העיתונות העברית עבר לארץ ישראל. עיתונות היישוב היוותה שופר אידאולוגי והתפלגה ברובה לפי קווים מפלגתיים (ע"ע עיתונות מפלגתית בישראל). מגמה זו המשיכה גם בעשורים הראשונים של מדינת ישראל. הליברליזם והאכזבה מהאידאולוגיות לאחר מלחמת יום כיפור הובילו לדעיכת העיתונות המפלגתית ולעלייתה של העיתונות המסחרית, שהובילה לפריחת כתיבה בסגנון ניו-ג'ורנליזם ועיתונות חוקרת לחשיפת שחיתות. פריחת העיתונות הכתובה נבלמה במחצית השנייה של שנות ה-90 עם עליית האינטרנט וההתמודדות עמה בצורת חינמונים.

רבים מראשי הציונות היו גם עיתונאים עבריים, בהם אליעזר בן-יהודה, ברל כצנלסון, נחום סוקולוב, משה שרת, זאב ז'בוטינסקי ורבים אחרים. בישראל קיים חוק שהספרייה הלאומית מחויבת לשמר כל עותק של עיתון שיצא בשפה העברית.

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

צילה מנוסי

צילה מְנוּסי (נולדה ב-1930) היא מאיירת וקריקטוריסטית ישראלית.

קשת

האם התכוונתם ל...

רחבעם זאבי

רחבעם עמיקם ("גנדי") זאבי (20 ביוני 1926 - 17 באוקטובר 2001; ח' בתמוז ה'תרפ"ו - ל' בתשרי ה'תשס"ב) היה אלוף בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר בשיח הציבורי הישראלי בשנות ה-90 של המאה ה-20. ב-2001 נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינים, אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין. בעת הירצחו היה שר התיירות בממשלת ישראל, וחבר כנסת מטעם מפלגת מולדת בסיעת האיחוד הלאומי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.