סידן

סידן (Calcium) הוא יסוד מתכתי ממשפחת המתכות האלקליות העפרוריות שסמלו הכימי Ca ומספרו האטומי 20.

הסידן הוא מינרל חשוב המשתתף בתהליכים ביולוגיים רבים, החל מהפעלת שרשרת מעבר אותות ועד להפעלת אנזימים חשובים. הוא היסוד האחראי על כיווץ השרירים והוא הכרחי לחיי האדם. רמות הסידן בגוף מבוקרות בקפידה.

סידן
סקנדיום - סידן - אשלגן
Mg
Ca
Sr
   
 
20
Ca
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
כללי
מספר אטומי 20
סמל כימי Ca
סדרה כימית מתכת אלקלית עפרורית
צפיפות 1550 kg/m3
מראה
אפור עמום/כסוף
Calcium unter Argon Schutzgasatmosphäre
תכונות אטומיות
משקל אטומי 40.078 u
רדיוס ואן דר ואלס 197 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 8, 2
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 1115.15K (842°C)
נקודת רתיחה 1757.15K (1484°C)
לחץ אדים 254Pa ב-1112K
מהירות הקול 3810 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 1.00
קיבול חום סגולי 632 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 29.8 106/m·Ω
מוליכות חום 201 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 589.8 kJ/mol

תכונות

הסידן הוא מתכת אלקלית עפרורית רכה שצבעה אפור. סידן מתלקח בלהבה צהובה-אדומה ובחשיפה לאוויר פני השטח מגיבים עם החנקן האטמוספירי ויוצרים שכבה דקה של סידן ניטרידי (Ca3N2). סידן מגיב עם מים תוך פליטת מימן ויצירת סידן הידרוקסידי ( 2(Ca(OH).

שימושים

מלחי סידן רבים הם חומרים ידועים שבהם משתמשים בחיי היום-יום: גיר (לסימון) וגבס (סידן גופרתי), אבן גיר (סידן פחמתי), סיד (סידן חמצני; קרוי גם ליים) ועוד. שימושים נוספים:

היסטוריה

הסידן הוכר כבר במאה ה-1 על ידי הרומאים, שהיו משתמשים בו כסיד. הסידן בודד לראשונה מצורתו המתכתית על ידי האמפרי דייווי ב-1808 באלקטרוליזה של תערובת סידן חמצני (CaO) וכספית חמצנית (HgO).

צורה בטבע

הסידן הוא היסוד החמישי הכי נפוץ בקרום כדור הארץ. צורתו השכיחה ביותר היא אבן הגיר. נוכחות של אבן גיר באזור גאוגרפי מסוים מעידה בדרך-כלל על כך שבעבר הרחוק היה האזור מכוסה ים; מרבצי אבן הגיר מורכבים ממיליוני בעלי חיים ימיים אשר מתו, התפרקו ושקעו לקרקעית הים. עובדה זו מעידה על השכיחות הרבה של הסידן בגופם של יצורים חיים.

תרכובות

סיד (סידן חמצני - CaO) משמש בהרבה בתי זיקוק כימיים והוא מופק בחימום והוספת מים זהירה. כשסיד מעורבב עם חול הוא מתקשה והופך למלט תוך קליטת פחמן דו-חמצני.

איזוטופים

לסידן 6 איזוטופים יציבים, 40Ca ו-41Ca הרדיואקטיבי עם זמן מחצית חיים של 103,000 שנים מופיעים בטבע. 97% מהסידן בטבע הוא 40Ca. איזוטופ זה הוא לעיתים תוצר דעיכה של 40K, או 40Ar. בעוד תארוך בעזרת אשלגן וארגון נפוץ בגאולוגיה, ל-40Ca אין כל שימוש. שכיחותו בטבע מנעה את שימושו בתיארוך רדיואקטיבי.

48Ca הוא איזוטופ בעל "מספר קסם" כפול, כלומר בעל כמות מקסימלית של נוקלאוטידים (20 פרוטונים ו-28 נייטרונים) בקליפות הגרעיניות, דבר ההופך אותו ליציב במיוחד. הפגזת פלוטוניום-244 (94 פרוטונים) בגרעין סידן-48, איפשרה ליצור את האטומים של היסוד פלרוביום (Z=114)[1].

סידן ביצורים חיים

חשיבותו של הסידן בביולוגיה עליונה; היסוד קיים בכל היצורים החיים, והוא חיוני לחיים. בבעלי חיים מהווה הסידן מרכיב חשוב בעצמות. שלדים מסוגים אחרים ביצורים אחרים, כגון מעטפות קשיחות בחרקים וקונכיות למיניהן, מכילים אף הם סידן.

תפקידו של הסידן בתא חשוב אף יותר, ואוניברסלי הרבה יותר: סידן הוא חומר האיתות התאי החשוב ביותר. יוני סידן מסוגלים להיכנס אל התא ולצאת ממנו דרך משאבות ותעלות הנמצאות בקרום התא. כניסה ויציאה של סידן גורמות להתנעתם או להפסקתם של שלל תהליכים בתא: התכווצות מכנית (בתאי שריר בבעלי חיים, למשל), הפרשת חומרים מהתא, העברת אות חשמלי לתא שכן (בנוירונים, תאי העצב בבעלי חיים, למשל) ועוד.

מאגר יוני הסידן הנמצא בסביבה החיצונית של תאי הגוף באדם מגיע מן העצמות דרך מחזור הדם. הבקרה על משק הסידן, ובכלל זה כמות הסידן הנפלטת מהעצמות אל הדם, נעשית על ידי מספר אזורים במוח.

סידן בתפריט האדם

הסידן מהווה חלק חשוב מהרגלי אכילה נכונים. חסרים בסידן יכולים להשפיע לרעה על התהוות העצמות והשיניים. לחלופין, עודף של סידן בדם עלול לגרום לאבנים בכליות ולבעיות נוירולוגיות (כגבול עליון נחשב מעל 2500 מ"ג ליום). חסרים בסידן לאורך זמן עלולים להוביל למחלת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס). מסיבות אלו חשוב להקפיד על צריכה סדירה ונכונה של סידן לאורך החיים.

צריכה יומית מומלצת

גיל צריכה יומית במ"ג
עד חצי שנה 210
חצי שנה עד שנה 270
שנה עד שלוש 500
4 עד 8 800
9 עד 18 1,300
19 עד 50 1,000
51 ומעלה 1,200
נשים בהריון ומניקות 1,200
נשים בגיל המעבר 1,500

מעכבים ומשפרי ספיגה

קיימים מספר יסודות המעכבים את ספיגת הסידן בגוף (משום שהם נקשרים אליו ומורידים את ספיגתו), בהם זרחן, אשר נוכחות גבוהה שלו הוכחה כפוגעת בבניית עצם בחולדות[2] (חומצה זרחתית נמצאת באחוזים גבוהים במשקאות מוגזים), מגנזיום, ברזל ומנגן. בנוסף, ככל שרמת הסידן בגוף גבוהה יותר, כך מידת הספיגה שלו יורדת[3] ולכן כדי להגביר את ספיגתו יש לפרוס את צריכתו על פני היום ולא לקחת את כל כמות הסידן היומית בפעם אחת.

הסידן נספג דרך שני מנגנוני ספיגה עיקריים: הראשון, דרך תעלות אקטיביות אשר משופעלות על ידי ויטמין D, והשני, דרך מעבר פסיבי תלוי ריכוזים. ויטמינים נוספים אשר תורמים לספיגת סידן הם ויטמין C וויטמין A.ישנו קשר מובהק בין ספיגת הסידן וכמות האשלגן בדם. חלק מתוספי הסידן צריכים להימצא בסביבה חומצית על מנת להיספג, אך נכון להיום לא קיימות עדויות המוכיחות כי סידן מסיס נספג טוב יותר מסידן שאינו מסיס[4].

סידן יכול להופיע כמלחים שונים, מתוכם שלושת המלחים העיקריים המשמשים כתוסף תזונה הם סידן קרבונט, סידן ציטראט וסידן גלוקונט. סידן קרבונט נחשב לבעל העלות/תועלת הגבוהה ביותר[4], כיוון שעלותו היא הנמוכה ביותר מבין תוספי הסידן וספיגתו קרובה מאוד לזו של התוספים היקרים יותר.

מוצרים עתירי סידן

מוצרי חלב כמו חלב וגבינה, הם המקורות המוכרים ביותר לצריכת סידן (100 מ"ג סידן ל-100 מ"ל/גרם מוצר). גבינות מסוימות (כמו גבינה צהובה) עשירות מאוד בסידן ויכולות להגיע לכמות של 850 מ"ג סידן ל-100 גרם.

מקורות אחרים לסידן כוללים (למאה גרם מוצר):

משקאות סויה רבים מועשרים באופן מלאכותי בסידן. רוב סוגי משקה הסויה, משקה שקדים ומשקאות דומים הנמכרים ברשתות השיווק מכילים שיעור סידן דומה לחלב פרה: 100-120 מ"ג סידן ל-100 מ"ל משקה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דפנה מנדלר ומירי קסנר, ניקל-48: הקסם הכפול, על-כימיה ספטמבר 2001 (1)
  2. ^ High Dietary Phosphate Intake Reduces Bone Strength in the Growing Rat Skeleton - Huttunen - 2006 - Journal of Bone and Mineral Research - Wiley Online Library
  3. ^ Dose dependency of calcium absorption: A comparison of calcium carbonate and calcium citrate - Harvey - 2009 - Journal of Bone and Mineral Research - Wiley Online Library
  4. ^ 4.0 4.1 Absorbability of calcium sources: the limi... [Calcif Tissue Int. 1990] - PubMed - NCBI
אבן גיר

אבן גיר היא סלע משקע המורכבת מהמינרל קלציט (סידן פחמתי). המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בשלדי בעלי חיים ימיים.

אורגניזמים אלו מפרישים חומרים ליצירת קונכיות ששוקעים בקרקעית האוקיינוסים כרירית. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליטים (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ.

אין להתבלבל בין אבן גיר ובין גיר. האחרון הוא מינרל שונה - סידן גופרתי - המופיע גם בצורת גבס.

אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, קלסטית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי חלמיש (צור) בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שבאנגליה; והפארק הלאומי מפרץ הא לונג בווייטנאם.

טרוורטין הוא סוג של סלע גיר שנוצר לאורך ערוצי נחלים, בעיקר במקומות בהם יש מפלים ומעיינות קרים או חמים. סידן פחמתי מצטבר במקומות שבהם המים מתאדים ומשאירים אחריהם תמיסה רוויה במיוחד של מרכיבי קלציט.

טופוגרפית, קרסט ומערות נוצרים לעיתים קרובות באזורים המורכבים בעיקר מאבן גיר.

בדיקת דם

בדיקת דם היא בדיקת מעבדה רפואית המבוצעת בדגימה של דם שנלקחת מגוף חי ומאפשרת להגביר יכולת אבחון מצב מחלה וכן להבין את תפקודו של נותן הדגימה.

בחלק מהמקרים בעיקר אצל ילדים בדיקת דם מהווה כאב ופחד ואם המטופל מתנגד הבדיקה יכולה להיחשב כפגיעה. היות שהדם מעביר חמצן וחומרים אחרים לכל חלקי הגוף, אוסף את חומרי הפסולת השונים מהגוף, ומנקז אותם לאברי ההפרשה, מושפע הרכב הדם ממספר גדול של תופעות וגורם למגוון רחב של מחלות. לפיכך, בדיקות דם הן הליכים נפוצים מאוד במסגרת בדיקות רפואיות.

דגימת דם נלקחת מווריד נוח לגישה, לרוב בקרבת מרפק היד. אצל ילדים לעיתים ניתן לקחת דגימת דם מכרית האצבע, כתלות בסוג הבדיקה. בבדיקות דם לבדיקת סוכר באמצעות ערכה אישית נלקחת דגימת הדם מכרית האצבע, גם במבוגרים. לצורך בדיקות פתולוגיות ניתן לבצע בדיקות דם מסוימות גם בדגימת דם שנלקחת מגוף מת.

בבדיקות דם שגרתיות בודקים בין היתר, במסגרת ספירת הדם את הכמויות של כדוריות הדם הלבנות (לויקוציטים) ותת-הסוגים שלהם (נויטרופילים, לימפוציטים, אאוזינופילים, באזופילים, מונוציטים), ושל כדוריות הדם האדומות וחלבונים הקשורים להם כמו המוגלובין. ובמסגרת כימיה בדם בודקים את ריכוזם של חומרים שונים כמו גלוקוז, שתנן, חומצת שתן, סידן, כולסטרול (HDL וLDL), טריגליצרידים ויטמין B12 ועוד. כמו כן ניתן למצוא כמות האנזים G6PD. בדיקות סקר גנטיות נעשות באמצעות בדיקת דם מיוחדת. ניתן גם לבצע בדיקות דם לבדיקת רמת ההורמונים.

בשנים האחרונות בוצעו מחקרים שמטרתם לקשור ממצאי בדיקות דם מסוג CTC עם מצב חולי הסרטן. מחקרים אלו טרם הובשלו ובדיקות אלו אינן נחשבות לאמינות.

בליה

בגאולוגיה, בְּלָיָה או בְּלִיָּה היא תהליך איטי, המתרחש על פני שנים רבות של התפרקות או התפוררות סלעים במקום שבו הם נמצאים. תוצרי ההתפרקות, לאחר הבליה הכימית של הסלע ומשקעי המינרלים - וסינון החומרים המסיסים יותר, יחד עם חומר אורגני רקוב - נקראים קרקע.

אין לבלבל בין המונח "בליה" ל"סחיפה", שהיא תזוזת סלעים או תוצרי בליה עקב השפעת מים, רוח, קרח או כוח המשיכה. שלושה גורמים אחראים לתהליך הבליה: גורמים פיזיים/מכניים, גורמים כימיים, וגורמים ביולוגיים.

גארנט

גארנט – קבוצת מינרלים נזוסיליקטים - (סיליקטים במבנה בצורת איים), בעלי הנוסחה הכללית: A3B2(SiO4)3, שבה A הוא קטיון דו־ערכי (Ca, Fe2+, Mg) ו-B הוא קטיון תלת־ערכי (Al, Fe3+, Cr‏). היסודות הכימיים המשתתפים בבניית סוגי הגארנט השונים כוללים: סידן, מגנזיום, אלומיניום, ברזל 2+, ברזל3+, כרום, מנגן וטיטניום. סוגים אחדים של גארנט קשים למדי ויכולים לשמש למטרות ליטוש (7.5-6.5 בסולם מוס).

מקור השם גארנט מלטינית - "גראנטוס" (granatus – גרעין), כנראה קיצור של "מאלום גראנטום" (malum granatum – רימון), פרי שגרעיניו האדומים דומים בצורה, בגודל ובצבע לכמה מסוגי גבישי הגארנט.

קבוצת הגארנטים נפוצה יחסית בסלעים מותמרים ובסלעי יסוד, משום שהגארנטים נוצרו תחת טמפרטורות גבוהות או לחץ גבוה בהם עומדים סלעים מסוג זה. משום כך יכולים הגאולוגים להסיק תחת אילו תנאים נוצרו סלעים על פי הגארנטים המצויים בהם.

גבס

גבס הוא מינרל רך מאוד המורכב מסידן וסולפט, והרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O.

כאשר מחממים את הגבס מעל ל-150 מעלות צלזיוס מתאיידים 75% מהמים האגורים במבנה הכימי שלו על פי הנוסחה הבאה:

והגבס רוכש תכונות אנהידריטיות (חסרי מי גבש). בצורה הזאת הוא נקרא טיח פריז. לכן מלט העשוי טיח פריז או המכיל אותו נוטה להתקשות במים, ומכאן נובע השימוש בו לקיבוע איברי גוף שבורים. גבס רך נמס במים בתגובה אקסותרמית.

ברוב המקרים הגבס הוא משקע הנוצר כאשר מים מתאדים בלגונות ימיות או באגמים סגורים. באזורים מדבריים נוצר הגבס כקרום מעלייה נימית של מי תהום מלוחים.

ישנן כמויות מעטות של גבס הנוצרות ממוצא געשי כאשר הגזים העשירים במימן גופרתי מתרכבים עם הסלעים הסידניים שבסביבת ההתפרצות.

כמויות מסחריות של גבס מצויות באנגליה, קנדה, ובניו יורק, מישיגן, איווה, קנזס, ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה בארצות הברית.

דטרגנט

דֵּטֶרְגֵּנְט (מאנגלית: Detergent. בעברית, על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: בֹּרִיתָן) הוא חומר או תערובת של חומרים המשמשים לניקוי והמסת שומנים.

דטרגנטים הם סבונים סינתטיים שפותחו כבר במאה התשע-עשרה.

הסבון שאותו מייצרים מחומרים טבעיים (שומן ונתר מאכֵּל, המתקבל גם מאפרם של צמחים מסוימים העשירים באשלגן כלורי), היה ידוע כבר בימי קדם.

פעולת הניקוי של הסבון הטבעי מבוססת על כך שחלק מהמולקולה שלו מסיס בשומן, וחלק אחר מסיס במים. כאשר מרטיבים את הסבון במים, באות הבועות שלו במגע עם השומן שבלכלוך, ומולקולות הסבון מקיפות את השומן בשכבה דקיקה; החלק המסיס בשומן שבהן ממס את השומן שבלכלוך, וזה נשטף במים ומותיר את הבד נקי.

הסבון פועל היטב רק במים "רכים", שלא מומסים בהם מלחי סידן ומגנזיום בשיעור רב, ואילו במים "קשים" נוצרים לאחר הסיבון משקעים אפורים (מלחי סידן), הנדבקים לבד המכובס. המים בישראל הם "קשים" במיוחד ברוב המקומות, ומכילים עד 400 מיליגרם מלחי סידן מומס לליטר מים. אי יצירת משקעים אפורים אלה כמו לאחר הכיבוס בסבון, כמו גם יתרונות נוספים, הם שהביאו לפיתוחו של הדטרגנט.

דלדול עצם

דִּלְדּוּל עֶצֶם, או בשמו הלועזי אוֹסְטֵאוֹפּוֹרוֹזִיס, הוא מחלה של העצם שבה נפגע מבנה רקמת העצם ועובר דלדול, פוחתת דחיסות המינרלים בעצם והעצם נחלשת. עצמות הלוקות במחלה חשופות יותר לשברים. יש להבחין בין אוסטאופורוזיס לבין אוסטאומלאציה (ובילדים - רככת), שהיא תוצאה של חסר ויטמין D או פגיעה ישירה במשק הסידן. אומנם קיימות שיטות לטיפול במחלה, אך טיפול מונע עדיין נחשב כדרך היעילה ביותר למניעת שברים.

שכיחות המחלה עולה עם הגיל ומושפעת גם משינויים בהורמוני המין. לכן, לאחר גיל המעבר, שבו פוחתת רמת הורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים לוקות במחלה מאשר גברים.

גורמים נוספים למחלה הם: שינויים הורמונליים נוספים, משקל גוף נמוך מאוד (למשל עקב אנורקסיה), עישון טבק, תרופות מסוימות (כגון שימוש בסטרואידים), זיהומים (החל מדלקת חניכיים ועד אלח דם) ומחלות כרוניות רבות (כגון דלקת פרקים).

זרחן

זרחן (Phosphorus, מיוונית: Φώσ = אור + φορος = נושא, כלומר: נושא/אוחז אור) הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי P ומספרו האטומי 15.

זרחן הוא מינרל חשוב, השני בתפוצתו בגוף האדם אחרי הסידן. משתתף בעיקר ביצירת קומפלקסים עם סידן וכחלק מתרכובות נושאות אנרגיה בגוף האדם. מופיע גם במבנה ה-DNA, בממברנות ועוד.

מתכת אלקלית עפרורית

המתכות האלקליות-עפרוריות הן קבוצה של יסודות כימיים. לקבוצה זו משתייכים ששת היסודות הנמצאים בטור השני של הטבלה המחזורית: בריליום (Be), מגנזיום (Mg), סידן (Ca), סטרונציום (Sr), בריום (Ba), ורדיום (Ra).

בדומה למתכות האחרות הן מוצקות, בעלות צבע אפור עם ברק מתכתי אופייני, מוליכות חשמל וחום וניתנות לריקוע. היסוד האחרון בקבוצה, רדיום, הוא רדיואקטיבי.

מקור השם "עפרוריות" הוא מימי הביניים. האלכימאים אז התייחסו לחומרים שאינם מתמוססים במים ושאינם בוערים כאל "חומרי אדמה", עפר, ולכן השם עפרוריות.

נתרן

נתרן (לטינית: Natrium; אנגלית Sodium) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות האלקליות, שסמלו הכימי Na ומספרו האטומי 11.

נתרן הוא מינרל חשוב והוא נפוץ בעיקר בנוזל החוץ-תאי.

סיד

סיד (באנגלית: CaO ; Calcium oxide) הוא תרכובת המכילה סידן (Ca) וחמצן (O). סימנו הכימי הוא CaO ומסתו המולקולרית היא 56.0774 amu. צבעו לבן. הסידן מותך בטמפרטורה 2,572 °C ומורתח ב-2,850 מעלות °C. בטמפרטורת החדר הסיד הוא גבישי, מְאַכֵּל ואלקלי.

הסיד הופרד לראשונה מתערובת בשנת 1808, על ידי אלקטרוליזה של סידן וכספית חמצנית.

סידן פחמתי

סידן פחמתי (בלועזית: קלציום קרבונט, Calcium carbonate), הידוע גם בשם פחמת הסידן - מלח, שנוסחתו הכימית היא CaCO3. נפוץ כמינרל המופיע בעיקר בסלעי משקע.

פלזמה (דם)

פלזמה היא נוזל שקוף בגון צהבהב הזורם בכלי הדם של בעלי חוליות. הפלזמה מהווה כ-55% מנפח הדם ומכילה בעיקר מים המהווים כתשעים אחוז מהרכבה, וכן חלבונים שונים כגון: גלובולין, אלבומין, ופיברינוגן, מלחים כגון: סידן, זרחן, נתרן, אשלגן וחמרים רבים אחרים שנמצאים בשיווי משקל עם תכולתם ברקמות השונות. הפלזמה מכילה את תאי הדם ומאפשרת את תנועתם בכלי הדם. כיוון שדם שבא במגע עם האוויר נקרש, הנוזל שמתקבל בדגימת דם (ללא תוספת חמרים מונעי קרישה) יהיה שונה מהפלזמה, הוא לא יכיל גורמי קרישה שנוצלו ליצירת הקריש. נוזל זה נקרא נסיוב או סרום.

הרכב הפלזמה מאפשר מעבר טסיות דם המהוות חלק ממנגנון קרישת הדם, תאי דם אדומים המובילים חמצן, תאי דם לבנים של מערכת החיסון, הורמונים, אנזימים, ליפופרוטאינים, חומצות אמינו וסוכרים הדרושים לתפקוד יעיל של הגוף וכן רכיבים נוספים כמו חומרי מזון החיוניים לתחזוקת תאי הגוף. כמו כן מאפשר נוזל הפלזמה הוצאה וסילוק פסולת אל מחוץ לגוף. כאשר מסרכזים דם במבחנה, ניתן לראות שנוצרו שלוש שכבות. החומר העליון הוא נוזל הפלזמה, השכבה הדקה שמתחתיו אלו הן כדוריות דם לבנות ולמטה נמצא נוזל אדום אלו הן כדוריות הדם האדומות.

קלציט

קלציט הוא מינרל קרבונטי והפולימורף היציב ביותר של סידן פחמתי (CaCO3). הוא אחד המינרלים הנפוצים ביותר על פני כדור הארץ ומהווה כ-4% ממסת קרום כדור הארץ.[דרוש מקור] הקלציט מהווה את המרכיב עיקרי בסלעי משקע, בעיקר באבן גיר, והוא גם המינרל העיקרי בסלע המותמר שיש, כמו גם המינרל הבונה נטיפים וזקיפים במערות. הקלציט מהווה את המרכיב העיקרי בשלד החיצוני של הרבה יצורים ימיים כמו פלנקטון וצדפות. המינרל ארגוניט, שהוא פולימורף נוסף של סידן פחמתי, מותמר לקלציט בטמפרטורות של 380-470°C.

קלציטונין

קלציטונין הוא הורמון הקשור במשק הסידן. הקלציטונין הוא פפטיד המורכב מ-32 חומצות אמינו, בעלות קצה (שייר) דו-זרחני. הוא מופרש מתאים ספציפיים הנקראים "c-cells" ונמצאים בבלוטת התריס. הוא מופרש בתגובה לעליית רמת הסידן בדם (בתיווך הקולטן לסידן).

תפקידיו הם:

הורדת שחרור סידן מהעצמות על ידי ספיגה מחדש של העצם (נעשה על ידי ה-osteoclasts, תאים המפרקים רקמת עצם).

הורדת ריכוז הסידן וזרחן בדם.

גורם לשחרור ופינוי הסידן, הזרחן והמגנזיום אל שתן, כמו כן גורם לפינוי של מלחים.

גורם לספיגה של סידן במערכת העיכול (על מנת להתגבר על הסידן ה"ישן" שיצא).

מחקרים חדשים הוכיחו שהוא משמש גם כמוליך עצבי של מערכת העצבים (אך עדיף לחכות ולראות כמה אמינים מחקרים אלו).

פירוק זרחן במים בתאי עצבים.

שחרור של סידן משומש אל האזור החוץ תאי ומניעת סידן חזרה אל התאים.

הורדה של הורמון ה-PTH.באופן כללי, מטרתו העליונה היא להגן על עצמות הגוף, בעיקר אצל נשים. ריכוזו בגוף גדל בזמן הריון, הנקה וגדילה. עם הגיל ריכוזו יורד, במיוחד אצל נשים לאחר סיום המחזור החודשי (בסביבות גיל 50) ויכול לגרום לosteoporosis - דילול עצם כתוצאה מבריחת סידן, ממנה סובלת בממוצע כל אישה 7 מעל גיל 50.

רמתו בבני אדם נמוכה יחסית לעומת מינים אחרים. בעבר השתמשו בו באופן פרמקולוגי לצורך האטת שיחלוף העצם (מחלת פאג'ט של העצם, אוסטאופורוזיס).

קלציטריול

קלציטריול (באנגלית: Calcitriol) או בשמו האחר- 1,25 דיהידרוקסיויטמין D, הוא הנגזרת הפעילה של ויטמין D ומשמש כהורמון הסטרואידי העיקרי אשר מעורב בוויסות משק המינרלים בגוף- אחראי לספיגת סידן במעי, מגביר את ביטויו של הקולטן לסידן בכליה ומעצים את פעילותו של PTH להגברת ספיגה של סידן בכליה. בעל תפקידים נוספים הקשורים בתהליכי בנייה ופירוק של העצם.

רוג'ר טסיין

רוג'ר טסיין (1 בפברואר 1952 - 24 באוגוסט 2016) היה ביוכימאי סיני-אמריקאי. טסיין זכה בפרס נובל לכימיה ב-2008 יחד עם מרטין צ'לפי ואוסאמו שיממורה על מחקרו על GFP. טסיין משמש כפרופסור במחלקה לכימיה ולביוכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

שלד

שלד הוא אוסף מסודר של עצמות שנמצאות בבעלי חיים השייכים למערכת המיתרניים. השלד מאפשר את גדילת הגוף בעזרת התארכות העצמות והחלפת הסחוס בעצם. התהליך בו הופך הסחוס לעצם נקרא "התגרמות" או גם "הסתיידות" (מלשון סידן). לרוב, תהליך הגדילה מסתיים כשכל הסחוס הפנוי הופך לעצם, מעט אחרי הבגרות המינית של הפרט. השלד נועד לתמוך באיברים הפנימיים ולהגן עליהם. הוא מאפשר לבעלי החיים תנועות חדות שלא אפשריות בלעדיו.

עצמות השלד מחוברות זו לזו במפרקים בעזרת רצועות, סחוס ורקמת חיבור. לעיתים, המפרק כולל יותר משתי עצמות. חלק מהמפרקים נועדו לאפשר תנועה קלה של העצמות כגון מפרק הכתף שמאפשר תנועה בשלושה כיוונים (ימין - שמאל, למעלה - למטה וסיבוב) וחלקן נועדו לאפשר תנועה מוגבלת יותר כמו המפרק המרוחק של האגודל שמאפשר רק תנועה אחת - כיפוף האגודל למטה ולמעלה. סוג שלישי של מפרקים אינם מאפשרים תנועה כלל - כמו בגולגולת.

בהשאלה המונח מתאר את החלק הקשיח של דברים שונים או של בעלי חיים חסרי עמוד שדרה כגון: שלד חיצוני, שלד קונכייה או שלד בניין.

תחמוצת

תחמוצת (בלועזית: אוקסיד, Oxide) היא תרכובת של יסוד או חומר עם חמצן. מקור השם "תחמוצת" הוא מהמילה "חמצן".

תחמוצות רבות נוצרות בתהליך הבעירה.

שמות התחמוצות בעבר היו בפורמט של דו-תחמוצת הפחמן, למשל; מאז שנות ה-70 נהוג להשתמש בפורמט פחמן דו-חמצני. תחמוצת של יסוד אנאורגני נקראת אנהידריד (אם כי במונח זה משתמשים בעיקר לציון תחמוצות אורגניות).

תרכובות ידועות רבות הן תחמוצות. חול, זכוכית וקוורץ, למשל, מורכבים מאותו החומר: צורן דו-חמצני. חומר זה, הקרוי גם סיליקה, מופיע בלא פחות מ-17 צורות גבישיות שונות, רבות מהן אבנים יקרות למחצה, כגון אופאל.

חלודה גם היא תחמוצת: ברזל חמצני; היא נוצרת כשברזל "בוער" באטיות, כלומר - מתרכב עם החמצן שבאוויר.

גופרית דו-חמצנית נוצרת בשרפה בלתי-מלאה של תרכובות גופרית הנמצאות בדלק ישן. גז זה נפלט לאוויר ומתרכב עם מים ליצירת חומצה גופריתית; חומצה זו חודרת לאדמה כשהיא מעורבת בגשם תוך גרימת נזקים סביבתיים, תופעה הנקראת גשם חומצי.

חנקן חמצני הוא מולקולת איתות בעלת חשיבות עליונה ביצורים חיים. באדם הוא משמש כנוירוטרנסמיטר (כלומר, משמש להעברת אותות כימיים בין נוירונים - תאי עצב) וכן הוא גורם להתרחבות של כלי הדם ולפיכך - להורדת לחץ הדם בשעת הצורך. פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ניתן ב-1998 לשני מדענים שגילו את תפקידיו אלו של החנקן החמצני בגוף.

סידן חמצני ידוע יותר בשם סיד יבש או ליים. זוהי האבקה ממנה מכינים את נוזל הצביעה הלבן.

הטבלה המחזורית
H He
Li Be B C N O F Ne
Na Mg Al Si P S Cl Ar
K Ca Sc Ti V Cr Mn Fe Co Ni Cu Zn Ga Ge As Se Br Kr
Rb Sr Y Zr Nb Mo Tc Ru Rh Pd Ag Cd In Sn Sb Te I Xe
Cs Ba La Ce Pr Nd Pm Sm Eu Gd Tb Dy Ho Er Tm Yb Lu Hf Ta W Re Os Ir Pt Au Hg Tl Pb Bi Po At Rn
Fr Ra Ac Th Pa U Np Pu Am Cm Bk Cf Es Fm Md No Lr Rf Db Sg Bh Hs Mt Ds Rg Cn Nh Fl Mc Lv Ts Og
מתכות אלקליות מתכות אלקליות-עפרוריות לנתנידים אקטינידים מתכות מעבר מתכות מעבר עמידות מתכות למחצה אל-מתכות הלוגנים גזים אצילים תכונות כימיות לא ידועות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.