סידור

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

20140817-IMG 0299
סידורים לשימוש המתפללות בכותל המערבי

היסטוריה

Sidurim IX c.
סידור רב סעדיה גאון
Besht Siddur
סידור הבעל שם טוב בכתב-יד. בצד ימין רשומים שמות תלמידיו כדי שיזכרם בתפילתו. בצד שמאל תפילת העמידה.

הצורך לקביעת תפילות ממוסדות החל עם אנשי כנסת הגדולה שחיו בראשית ימי בית המקדש השני. סידורי תפילה החלו להופיע רק בתקופת הגאונים, במאה השישית או השביעית. הסידורים הראשונים היו בכתב יד והם נועדו לשימושם של החזנים בבתי הכנסת, בעיקר בחגים שנוסח התפילה בהם לא היה שגור. רק בהמשך החלו לכתוב גם את סדר התפילות של שבתות וימות החול.

הסידור הראשון הידוע הוא של רב נטרונאי גאון, ששלח לקהילת אליסאנו שבספרד. אחריו בא סידורו של רב עמרם גאון ראש ישיבת סורא שנכתב עבור קהילת ברצלונה שבספרד. עותקים ממנו נשלחו לתפוצות ישראל והוא נעשה הבסיס ליצירתו של נוסח התפילה של קהילות ישראל. כמו כן ידועים הסידורים של רב סעדיה גאון מהמאה ה-10, הסידור של הרמב"ם מהמאה ה-12 ומחזור ויטרי שנכתב על ידי תלמידו של רש"י מהמאה ה-11, שהיה הסידור הראשון בנוסח יהודי צרפת.

סידור התפילה הקדום ביותר הנמצא כיום, הוא כנראה קובץ תפילות בן 50 עמודים כתוב בעברית עתיקה ועם סימני ניקוד בבלי, על קלף המתוארך בבדיקת פחמן 14 לסביבות שנת 840 לספירה. הקובץ כולל תפילת שחרית, פיוטים, חלקים מהגדה של פסח, ורשימת 100 ברכות שיש לומר בכל יום[1].

הפיזור הגדול של קהילות ישראל וריבוי הפיוטים והתוספות שנהגו לומר במקומות שונים יצרו מספר רב של נוסחים. הקהילות הושפעו לאורך הדורות זו מזו וכך נוצרו הנוסחים המאוחדים שאנו מכירים היום. אחרי גירוש ספרד, אפשר כבר לראות התרכזות של נוסחי התפילה לכמה זרמים מרכזיים, וזאת מפני שהיהודים בספרד התפזרו להרבה ארצות ונוסחם השפיע על היהודים במקומות שאליהם הגיעו. אותו דבר קרה בסופו של דבר בארצות אשכנז. כשנוצר יותר קשר בין היהודים בארצות השונות, נוסחי התפילה הושפעו זה מזה, אם בגוף התפילה עצמה, או בפיוטים שהתפשטו מהר בכל הקהילות בגלל טיבם ולשונם. כמו כן, במאה ה-15 התחילו נוסחי התפילה להיות קבועים יותר בגלל המצאת הדפוס.[2]

משרבו התפילות והמנהגים שהתקבלו לסדר התפילה, החלו להופיע סידורים ובהם תפילות לשבתות וימות החול, ואילו תפילות שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות) והימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) הופיעו בנפרד ונקראים מחזור.

מעמדו של הסידור

PikiWiki Israel 16853 Events in Israel
מסיבת סידור בבית ספר בקריית מלאכי
Koren Children's Siddur
מהדורות סידור קורן לילדים

הסידור הוא הספר הראשון שכל יהודי דתי לומד לקרוא בו[דרוש מקור]. מסיבה זו, כאשר הילדים הרכים מקבלים את הסידור, נהוג לערוך מסיבה גדולה וחגיגית, על מנת להדגיש בפני הילדים את חשיבות המעמד וחשיבות הסידור.

הרב שלמה וולבה כתב על הסידור: "הספר העמוק והקשה ביותר מכל הספרים בתורה שבעל-פה שהנחילונו חז"ל".

נוסחי הסידור

נוסח הסידור אינו קבוע ומשתנה על פי הקהילות והמנהגים השונים. השוואת המקורות הקדומים העוסקים בתפלה מגלה בעיקר הבדלים בין נוסחאות התפילה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל ונוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות.

בקרב האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז שעודנו מקובל אצל חלק מהם, בעיקר אצל הליטאים ההולכים בשיטת הגר"א ואצל האשכנזים במערב אירופה. בימי הביניים היה מנהג מיוחד ליהודי צרפת הקרוב לנוסח אשכנז, שלאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 כמעט חדל מלהתקיים (מלבד בימים נוראים בקהילות אפ"ם). גם במנהג זה, היו חילוקים בין קהילות ואזורים שונים. מנהג זה היה קיים רק בצפון צרפת; בדרום צרפת (שאז לא היה חלק מצרפת) התפללו בנוסח פרובנס המשלב את מנהגי צרפת, ספרד ואיטליה.

הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך גם רוב עדות המזרח. בשל תפוצתו הגאוגרפית הרחבה של הנוסח התפתחו שינויי נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "וזרח השמש" כמנהג יהדות מרוקו או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס. בעבר היו קיימות מסורות תפילה שונות כדוגמת נוסח פרס ונוסח הרומניוטים שנדחקו מפני המסורת הספרדית. לעומתם שמרו יהודי איטליה הוותיקים על נוסח תפילה משלהם למרות ההגירה הספרדית הגדולה לאיטליה לאחר גירוש ספרד.[3]

כאשר קמה תנועת החסידות היא יסדה לעצמה נוסח תפילה משלה המכונה נוסח ספרד, שהפך עם מרוצת השנים להיות הנוסח המקובל על רוב האשכנזים בארץ ישראל. נוסח ספרד הוא שילוב של נוסח אשכנז ונוסח הספרדים.

הסידור התימני מכונה תכלאל. יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים, בעוד אלה ההולכים אחר המסורת ה"בלאדית" מתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.

נוסחים מודרניים

ואני תפילתי-סידור ישראלי
ואני תפילתי: סידור ישראלי בהוצאת התנועה המסורתית בישראל

בצה"ל התעוררה בעיה, משום שחיילים בני כל העדות מתפללים יחדיו, אך לכל עדה נוסח שונה. לפתרון הבעיה, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשנת 1963 נוסח אחיד של הסידור לחיילי צה"ל. הרב עובדיה יוסף התנגד לנוסח האחיד, כיוון שהיה רובו ככולו כנוסח ספרד החסידי. בסופו של דבר, הנוסח האחיד לא השתרש בקרב חיילי צה"ל.

קהילות הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות מתפללות בדרך-כלל לפי נוסחים משלהן, ולצורך כך מפרסמים זרמים אלה סידורים מיוחדים. מטרתם של סידורים אלה הוא להתאים את נוסח התפילה למנהג ולצרכים של המקום והזמן, תוך זיקה למסורת התפילה. בין מאפייניהם: התאמת תוכני התפילה לתפיסת העולם הדתית של המתפללים (לדוגמה, השמטת קטעי התפילה המאזכרים את בית המקדש ועבודת הקרבנות); קיצור נוסח התפילה; אמירת קטעים מהתפילה בשפת המדינה (כמו אנגלית או גרמנית) וגישה שיוויונית לנשים. לאחר קום מדינת ישראל הוכנסו תפילות למעמדי יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה (תפילות ליום העצמאות נמצאות גם בסידורים המשמשים את הציבור הציוני דתי, כמו סידור רינת ישראל ובסידור לחיילי צה"ל שערך הרב שלמה גורן). בישראל, הסידור המקובל בתנועה הקונסרבטיבית נקרא "ואני תפילתי". בתנועה ליהדות מתקדמת מקובל הסידור "העבודה שבלב".

ראו גם

לקריאה נוספת

עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "הסידור וההתפילה" - מדריך למעיין ולמתפלל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ JESSICA STEINBERG, World’s ‘oldest known siddur’ unveiled in Jerusalem
  2. ^ "הרמב"ם ונוסח התפילה של יוצאי תימן", פאר ברזילי, בתוך: קטורת שילה (תש"ע) 160-141.
    ראו גרסה עדכנית כאן: שאלת ייחודו ומקורותיו של נוסח התפילה של התימנים לאור השפעות מחוץ
  3. ^ להתייחסות יותר מקיפה לנוסחאות אלו, עיין יוסף תבורי, השפעת גירוש ספרד על נוסח התפילה, בתוך תפארת לישראל: ספר היובל לכבוד ישראל פרנצוס, ניו יורק תש"ע, עמ' 289–307.
האר"י

רבי יצחק בן שלמה לוריא (ה'רצ"ד, 1534 - ה' באב ה'של"ב, 25 ביולי 1572) מכונה האר"י הקדוש הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י", שאומצה על ידי בתי מדרש רבים העוסקים בתורת הסוד. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

חסידות רשקוב

חסידות רשקוב היא חסידות שפעלה בבסרביה, שבמרחב האוקראיני-רומני. מייסדה היה רבי שבתי מרשקוב תלמיד הבעל שם טוב ומחבר סידור ר' שבתי.

טיפוגרפיה

טיפוגרפיה (Typography) היא האמנות והטכניקה של סידור ועיצוב טקסט. כך שיהיה נגיש וקריא ועם זאת אסתטי או משקף מסר מסוים. מלאכה זו כוללת סידור אותיות, בחירת גופנים, גודל אות, גודל השוליים, אורך שורה, ריווח בין שורות, בין מילים, בין אותיות ובין צמדי אותיות. ארגון הטקסט בתוך פורמט, יצירת מבנה והיררכיה בטקסט בהתאם לתוכן ולהקשר. בניית שיטה וסגנון טיפוגרפי חזותי לעימוד. במלאכת הטיפוגרפיה עוסקים, בין היתר, מעצבים גרפיים, מעצבי אותיות, טיפוגרפים ופרסומאים.

מקור השם מיוונית: Typos (צורה או הטבעה) + Graphein (כתיבה).

טקסונומיה

טַקְסוֹנוֹמְיָה (מיוונית – τάξις: סידור; νόμος: שיטה, חוק) היא סיווג שיטתי של עצמים מאותו תחום. הסיווג הנפוץ ביותר הוא מדרגי (הירארכי), אולם ייתכן גם סיווג שמרשה יחסים יותר מורכבים או פחות מורכבים בין הדברים הממוינים. למשל, סיווג מכונית גם כרכב קרקעי וגם כרכב ממונע; או סיווג של צמחים לפי צבע פרחיהם, המקובל במגדירי צמחים עממיים.

מוזיקה

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל בזמן.

מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

היצירה, הסגנון, החשיבות, ואף הגדרת המוזיקה עצמה משתנים בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. המוזיקה כוללת יצירות מסוגים שונים, מיצירות מאורגנות בקפידה, דרך אלתור מוזיקלי ועד צורות אלאטוריות (אקראיות לחלוטין). ניתן לחלק את המוזיקה לסוגות (סגנונות, ז'אנרים) ותתי-סוגות, אף על פי שהגבולות והיחסים בין סגנונות המוזיקה השונים הם לעיתים עדינים ביותר, פתוחים לאינטרפרטציה אישית, או אף שנויים במחלוקת. מבין האמנויות, ניתן לסווג את המוזיקה כאחת מאמנויות הבמה, האמנויות היפות, וכאמנות שמיעתית/קולית.

בתרבויות רבות, המוזיקה שזורה בקשר בל-ייפרם בחייהם של בני האדם. הפילוסופים היוונים וההודים העתיקים הגדירו את המוזיקה כצלילים המסודרים ב"מאוזן" כמלודיות או ב"מאונך" כהרמוניות. ביטויים נפוצים כגון "ההרמוניה של גרמי השמים" או "זו מוזיקה לאוזניי" מצביעים על כך שמוזיקה היא לעיתים קרובות מסודרת היטב ונעימה לשמיעה. עם זאת, המלחין בן המאה ה-20 ג'ון קייג' חשב כי כל צליל עשוי להוות מוזיקה, ואמר לדוגמה כי "אין רעש רק צלילים". לפי המוזיקולוג ז'אן ז'אק נטייה, "הגבול בין מוזיקה ורעש מוגדר תמיד בהקשר תרבותי - ולכן אפילו בתוך חברה מסוימת, הגבול לא תמיד עובר באותו המקום; לעיתים רחוקות בלבד יש הסכמה כללית. ...לכל הדעות, אין רעיון כלל-עולמי יחיד - המגשר בין תרבויות - אשר מגדיר מה מוזיקה יכולה להיות, פרט לכך שהיא כוללת צלילים המשתנים בזמן".

מקלדת מחשב

מִקְלֶדֶת מחשב (מכונה בקיצור מִקְלֶדֶת או לוח מקשים) היא מקלדת (מערך קלידים) המשמשת כהתקן קלט להזנת תמליל (טקסט) אל המחשב. במקלדת סטנדרטית יש כ-100 מקשים שונים. יש מקשים עבור סימני אותיות, ספרות, פיסוק, סימנים אחרים (כמו "@" וכמו "$") ומקשי ניהול (כמו מקש ה-Ctrl, טאב ומקש Fn).

סידור אדמו"ר הזקן

סידור הרב (שם נוסף: סידור רבינו הזקן) הוא נוסח סידור המכיל את נוסח התפילה ומנהגיה של חב"ד, את נוסח זה ערך האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי (רש"ז), שסידר את נוסחו על פי "נוסח האריז"ל" באופן שיתאים לכוונות האר"י.

בחיי המחבר הודפסו שלוש מהדורות. זהו הסידור הראשון שהודפס בידי אנשי תנועת החסידות.

ספר (מקצוע)

ספר הוא בעל מקצוע העוסק בטיפול ובעיצוב שיער.

בית העסק של הספר נקרא מספרה.

בעבר הספרים הציעו מספר תספורות פשוטות בלבד, אולם כיום ישנם ספרים הנקראים מעצבי שיער המציעים מגוון תספורות תסרוקות ועיצובים ברוח האופנה, לעיתים נספח למספרתם השם "סלון", אך מילה זו מיוחסת יותר למקום המיועד לנשים.

עיבוד מוזיקלי

עיבוד מוזיקלי, סידור ראשוני או ארגון מחדש של שיר (מוזיקה) או יצירה: במקצב, סגנון, סולם, ז'אנר מוזיקלי, הרכב מוזיקלי, סוג וכמות הכלים המשתתפים בה או עיבוד לכלי נגינה מיוחדים. ניתן לדמות את המעבד המוזיקלי לבמאי של היצירה המוזיקלית, או לתסריטאי שמעבד יצירה קיימת (כמו ספר) לתסריט. המעבד המוזיקלי משתמש בחומר הגלם המוזיקלי – הלחן (מלודיה) וההרמוניה (אם כבר קיימת; המעבד יכול לבנות או לשנות אותה) – כדי "לעצב" את הביצוע.

בדרך כלל, מקבל המעבד המוזיקלי תווים ליצירה או הקלטה ראשונית של השיר ברמה נמוכה (סקיצה). המעבד, בהתייעצות עם המלחין מחליטים מה יהיה הז'אנר, המקצב, מהירות היצירה או השיר (טמפו), אילו כלי נגינה ישתתפו בהם וקובעים פרמטרים נוספים. בטרם ייגש המעבד לעבודתו הוא יפנה למבצע, הזמר, כדי להחליט באיזה סולם יבוצע העיבוד ולהתאים אותו למנעד המבצע. כמו כן יכול המעבד להקצות מקום בזמן ביצוע היצירה, שם יתבצע אלתור חופשי. המעבד המוזיקלי נותן לפעמים ביטוי אישי ליצירה המולחנת ויוצר לה סגנון ייחודי משלו; הוא יכול, למשל, להוסיף לשיר הקדמה או מעבר מוזיקליים.

העיבוד המוזיקלי יכול להיות מורכב במעבר מתזמורת להרכב, מהרכב לכלי סולו, מכלי סולו לתזמורת, ועוד. עיבוד לכלים מוזיקליים הוא מורכב ומצריך מיומנות, הכרת הכלים והכרת טווח היכולות שלהם (מנעד). עיבוד לכלים קלאסיים מצריך בדרך כלל כתיבת תפקיד נגינה מדויק לכל כלי, וכתיבת עיבוד לתזמורת פירושו הכנת פרטיטורה. גם מעבר של יצירה מסוימת מסגנון מוזיקלי אחד לאחר ייחשב לעיבוד מוזיקלי. לדוגמה: להקת "המכשפות" עיבדה מחדש את שיר הילדים "הלילות הקסומים" ועשתה ממנו שיר רוק.

פיגמנט

פִּיגְמֶנְט (בעברית: צִבְעָן) הוא חומר המשפיע על צבע האור הפוגע בו על ידי החזרה ובליעה סלקטיביים. בתעשייה, פיגמנטים משמשים לצביעת חומרים שונים כגון: דיו, צבע, פלסטיק, טקסטיל, מזון ועוד.

בביולוגיה, פיגמנט הוא כל תרכובת צבעונית המצויה בתאיהם של יצורים חיים.

כמעט כל סוגי התאים בבעלי חיים, כמו תאי עור, עין, פרווה ושיער מכילים פיגמנטים. יצורים שיש להם חסר חמור בפיגמנטציה מכונים לבקנים.

בצביעת צבע (חומר), דיו, פלסטיק, בד וחומרים אחרים, פיגמנט הוא צבען יבש, בדרך כלל אבקה לא-מסיסה. ישנם פיגמנטים טבעיים ומלאכותיים, אורגניים ואי-אורגניים.

פיגמנטים פועלים על ידי בליעה בררנית של חלקים מהספקטרום הנראה והחזרת חלקים אחרים. ברוב הפיגמנטים האורגניים יש שרשראות ארוכות של פחמימנים, בהן אטומי הפחמן קשורים זה לזה בקשרים קוולנטיים כפולים ויחידים לסירוגין. סידור זה גורם לאלקטרונים לרחף סביב כל המולקולה (ולא רק סביב שני אטומי הקשר), דבר המביא לספיגת האור הבררנית.

בדרך כלל מבדילים בין פיגמנט, שהוא לא-מסיס, לבין צבע, שהוא אבקה מסיסה או נוזל. אין חלוקה מוגדרת היטב בין פיגמנטים לצבעים, ויש גורמי צביעה שמשתמשים גם בפיגמנטים וגם בצבע. במקרים מסוימים, פיגמנט ייוצר על ידי עיבוי צבע מסיס עם מלח מתכתי. הפיגמנט שיווצר נקרא "lake".

פרפרים

הפרפרים (שם מדעי: Rhopalocera) הם קבוצה מונופילטית (ענף (קלייד)) של חרקים בעלי גלגול מלא מסדרת הפרפראים. הזחלים בסדרה זו הם מטיפוס זחל אמיתי, ומתקיימים על-פי רוב מאכילת חלקי צמחים. לזחלים צורה גלילית. בראשם מספר עיניות, לסתות חזקות, שלושה זוגות רגליים (בכל פרק חזה זוג רגליים) ובנוסף כחמישה זוגות רגליים מדומות, לאורך הבטן. הגולם בדרך כלל מטיפוס חנוט. הבוגרים מתאפיינים בשני זוגות של כנפי תעופה המכוסות בקשקשים, וכן בגפי-פה מוצצים, והם ניזונים מצוף פרחים ומהפרשות שונות של בעלי חיים. צבעיהם המגוונים של הכנפיים מיועדים להסוואה, לאזהרה או למשיכת בן זוג, והם יכולים לנבוע ממספר גורמים: מבנה מיוחד של קשקשים בגדלים שונים, סידור מיוחד של הקשקשים, או חומרים כימיים שונים בקשקשים. הזכרים הבוגרים נמשכים לנקבות, בעיקר בעקבות הפרומונים המופרשים מגופן. במינים מסוימים הבוגרים נודדים למרחקים של אלפי קילומטרים.

ברוב המקרים הפרפר חי כשבועיים וחצי עד שלושה שבועות, אך לעיתים אף חודש. סוגי פרפרים מסוימים מבצעים תרדמת חורף בשלב שהם פרפרים בוגרים, וכך אורך חייהם יכול להגיע אפילו עד חצי שנה.

קבוצות הפדרציה הבינלאומית לכלבנות

לפדרציה הבינלאומית לכלבנות יש מערך ובו 10 קבוצות גזעי כלבים. סידור זה הוא יחיד במינו. בכל הקבוצות הללו קיימים גזעים שרשום מה הייתה מטרתם המקורית.

קידושין

קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין) הם שלב במיסוד הקשר בין בני זוג, שבו האישה נחשבת כבר כאשת איש ואינה יכולה להינשא לאחר, אך יכולה להישאר ברשות אביה ורוב החובות ההדדיים בין בני הזוג אינם מתקיימים. השלב הבא, שהוא כניסת האישה לרשות בעלה, נקרא "נישואים".

תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה שנועדה לאפשר לבני הזוג להתכונן לקראת חייהם החדשים. בתקופת המשנה והתלמוד, היה נהוג לחכות שנה בין הקידושין לנישואין. בימי הביניים אוחדו שני השלבים, עקב מקרים שבהם נעלמו החתנים בין שלב הקידושין לנישואין, והשאירו את נשותיהם עגונות וחסרות כל. מאז מתקיימים הקידושים והנישואים במקביל באמצעות כניסה תחת החופה, בטקס הידוע כחופה וקידושין.

קשר קוולנטי

קשר קוֹוָלֵנְטִי או קשר שיתופי הוא קשר כימי בין 2 יסודות על ידי שיתוף אלקטרון ערכיות (ברמה הוולנטית).

האל מתכות משתפות ביניהן מספר אלקטרונים מאלקטרוני הערכיות שלהם. בקשר קוולנטי כל אטום משני אטומי הקשר תורם לקשר מספר זהה של אלקטרונים - ועל שם כך הקשר נקרא "קוולנטי" ("קו" - שיתוף, "וולנט" - ערכיות).

קשר קוולנטי הוא אחד משלושת סוגי הקשרים הכימיים הראשוניים, יחד עם קשר יוני וקשר מתכתי, ומהווה אחד מן הקשרים הכימיים החזקים ביותר.

אלקטרוני הקשר ממלאים יחדיו אורביטלי קשר מולקולרי, כאשר צפיפות ענן האלקטרונים באורביטלים אלו סביב אטומי הקשר יכולה להיות:

זהה - במקרה זה הקשר יקרא קשר קוולנטי טהור (לדוגמה, הקשר המחבר בין אטומי פחמן ביהלום) או שונה - אז הקשר ייקרא קשר קוולנטי קוטבי (כמו למשל הקשר בין מימן לחמצן במים).

שלום שרעבי

הרב שלום מזרחי שרעבי (מכונה גם הרש"ש הקדוש, ה'תס"ג או ה'ת"פ, 1720 - י' בשבט ה'תקל"ז, 1777 או ה'תקמ"ב, 1782) היה מקובל בולט, מחבר "פירוש השמ"ש" על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש", עם כוונות התפילה.

שם משפחה

שם משפחה הוא החלק בשמו של האדם המציין את השתייכותו למשפחתו. כיום, השימוש בשמות משפחה נפוץ בקרב תרבויות וחברות רבות בעולם, אם כי לכל תרבות כללים משלה באשר לאופן השימוש ולקביעת שם המשפחה. בחברות מודרניות רבות אין יותר דרישה ששם המשפחה יצביע במפורש על קשרים משפחתיים, ולהורים ואנשים פרטיים יש זכות לבחור שם משפחה לפי רצונם הפרטי.

בחברות רבות, ובייחוד במדינות אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה (כאשר ישנם חריגים בודדים) שם המשפחה הוא החלק האחרון בשמו של האדם. כיוון שכיום שם המשפחה נכתב בדרך כלל אחרון במדינות דוברות אנגלית, last name משמש כמילה נרדפת לשם משפחה.

במדינות רבות באסיה ובאפריקה (וכן בהונגריה) שם המשפחה נכתב בהתחלה. סידור זה נקרא בטעות "הסידור המזרחי", כיוון שאירופאים מכירים בעיקר את הדוגמאות מסין, וייטנאם, יפן וקוריאה.

במדינות שבהן משתמשים בשם משפחה, השמות משמשים בדרך כלל כהתייחסות לאדם זר בצורה רשמית, ובדרך כלל בצירוף התואר מר או גברת (או כל תואר מקביל אחר). תארים רשמיים של האדם (ד"ר, פרופסור וכדומה) בדרך-כלל יתייחסו אף הם לשם המשפחה של האדם ולא לשמו הפרטי, למעט מקרים בהם מוזכר גם שמו הפרטי, כגון: פרופ' ישראל ישראלי (לרוב כאשר השם נזכר בכתיבה רשמית, כגון בסמוך לדלת המשרד). השם הפרטי, שניתן עם הלידה, הוא השם שבו משתמשים חברים, משפחה ומקורבים אחרים. חריגה מכלל זה נמצאת כאשר ניתן התואר 'סר' לאדם בממלכה המאוחדת, התואר יצורף לשמו הפרטי ולא לשם משפחתו.

בחברות ערביות אין כמעט שמות משפחה באותו מובן של המונח האנגלי. ישנן מסורות ערביות למתן שמות משפחה המצביעות על קשרים משפחתיים ועל פי מקצוע, אולם השמות המצביעים על קשרים אלה אינם תמיד עוברים בירושה באותה צורה כמו שהמונח האנגלי family name מרמז עליו[דרוש מקור].

בחברה הקוריאנית ישנם כ-286 שמות משפחה בלבד. כמו כן, נשים קוריאניות נוהגות לשמור על שם המשפחה שלהן ולא משנות אותו לאחר נישואיהן.באיסלנד שם המשפחה של אדם הוא השם הפרטי של האב בתוספת הסיומת "סון" (לבנים) או "דוטיר" (לבנות).

יהודים רבים שעלו לארץ ישראל עברתו את שמם.

תגובה כימית

תגובה כימית (או ריאקציה כימית) היא תהליך שבו משתנה מבנה המולקולות המרכיבות את החומר. תרכובות המוצא נקראות מגיבים ואלה הנוצרות בסופה של התגובה קרויות תוצרים. מספר האטומים, מספר סוגי היסודות ומספר האלקטרונים אינו משתנה במהלך התגובה, זאת לפי חוק שימור המסה. בדרך כלל משתתף בתגובה יותר ממגיב אחד ולעיתים קיימים גם חומרי ביניים.

שינוי במבנה המרחבי בלבד, כמו בהרתחת מים לאדים, איננו תגובה כימית מאחר שלא חל שינוי בקשרים הכימיים בתוך המולקולות אלא בקשרים שבין המולקולות בלבד. בתגובה כימית מולקולות עשויות להתרכב וליצור תרכובת של מולקולות גדולות יותר, להתפרק וליצור מולקולות קטנות יותר או ליצור סידור מחדש של האטומים בתוך המולקולה. תגובה כימית כרוכה, בדרך כלל, ביצירה או בשבירה (או בשניהם יחד) של קשרים כימיים, ובצריכה או בפליטה של אנרגיה.

את מערך החומרים והמרחב בתגובות כימיות מחלקים לשני דברים עיקריים:

מערכת - החומרים אותם אנו בוחנים: המגיבים, חומרי הביניים (אם יש) והתוצרים.

סביבה - כל הדברים שאינם המערכת, אליה יכולה להיפלט אנרגיה וממנה יכולה גם להיקלט.לרישום הפעילות המתרחשת בעת תגובה כימית משמש הכתיב הכימי.

תכלאל

התִּכְּלַאל (ברבים "תַּכַּאלִיל") הוא שמו של הסידור אצל יהודי תימן. פירוש המילה "תכלאל" הוא "הכולל", דוגמת "כל בו". יש המזהים מילה זו מלשון כליל - נזר.

סידור זה כולל בתוכו את הטקסטים ותמצית מההלכות הנדרשות ליהודי במעגל השנה - ימי חול, שבתות וחגים; וכן במעגל החיים - כברית מילה, פדיון הבן, חתונה ועוד. התכלאל הוא קובץ שנערך על ידי חכמי תימן הראשונים.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה, וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. בכל זמן התפילה צריך עשרה אנשים מעל גיל שלוש עשרה (= מניין), ומתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

ארון הספרים היהודי
כתבי יסוד תורהתנ"ךמשנהתוספתאתלמוד (בבלי וירושלמי) • סידור ומחזור תלמוד בבלי
מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרבי שמעון בן יוחאיספראספריספרי זוטאמכילתא דברים
מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבהמדרש תנחומאפרקי דרבי אליעזרסדר עולםילקוט שמעוניאבות דרבי נתןתנא דבי אליהופסיקתא דרב כהנאפסיקתא זוטרתאמדרש שוחר טוב
ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורהפירוש רש"י לתלמודמשנה תורההשגות הראב"ד) • תוספותספר הזוהרשולחן ערוךהגהות הרמ"א)
סוגות מדרשספרות האגדהספרות ההיכלות והמרכבהפרשנות למקראפרשנות למשנהפרשנות לתלמודשו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.