סטרומה

סטרומה היא אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה 768 פליטים יהודים שניסו להימלט מרומניה הפשיסטית שבהנהגת יון אנטונסקו, והוטבעה בים השחור על ידי צוללת סובייטית. האונייה אורגנה במסגרת מפעל ההעפלה אף על פי של האצ"ל. טביעת כל מעפיליה ואנשי צוותה למעט אחד נחשבת לאסון הגדול בתולדות ההעפלה לארץ ישראל ולאחד האסונות הגדולים ביותר בהיקפם של טביעת אונייה אזרחית בזמן מלחמת העולם השנייה.

Struma (ship)
תמונה המיוחסת לאוניה סטרומה שצולמה סמוך לאיסטנבול ב-1942
The Ship Struma
האוניה סטרומה בהיותה יאכטה בשלהי המאה ה-19, בטרם היותה אוניית העפלה
יד למעפיל שנספה בים, מוזיאון ההעפלה על שם משה סנה, עתלית
אנדרטה למעפילים שנספו בים, ובהם מעפילי "סטרומה", מוזיאון ההעפלה על שם משה סנה, עתלית
Struma-miflat-50mil
מגבית של הוועד הלאומי לכנסת ישראל, לטובת המאבק על ההעפלה
STRUMA and MEFKURE monument in Ashdod
אנדרטה באשדוד לניספים באניות סטרומה ומפקורה
STRUMA monument in Ashdod
קטע מהאנדרטה באשדוד-האניה הטבועה סטרומה
STRUMA memorial in Holon
אנדרטה לניספים באניה סטרומה, ב"כיכר סטרומה" בחולון
The Death Voyage of STRUMA and MEFKURE (Ashdod)
נתיב ההפלגה של "סטרומה" ו"מפקורה"
אנדרטה לאניות "סטרומה" ו"מפקורה" באשדוד
כתובת לזכר הניספים בסטרומה ומפקורה באנדרטה באשדוד
Monument to STRUMA and MEFKURE in Ashdod
שלט הסבר באנדרטה ל"סטרומה" ו"מפקורה" באשדוד

תולדותיה

'סטרומה' הייתה אונייה בולגרית שנבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, ורוב הפלגותיה היו בעיקר בדנובה.

בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה, את הפלגת האונייה כדי לברוח מרומניה הפשיסטית, לאיסטנבול מרחק 14 שעות הפלגה. ב־11 בדצמבר 1941 עלו על סיפון האונייה, שעגנה בנמל קונסטנצה שברומניה, 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים מבין יהודי רומניה. באונייה היו עשרה אנשי צוות, חלקם יהודים. חלק ניכר מהספינה היה במצב תחזוקה ירוד ויועד לעד 400 נוסעים בלבד[1]. ההפלגה של 'סטרומה' שיצאה לדרכה עם דגל פנמה, התארכה בשל תקלות במנוע המיושן, ורק לאחר ארבעה ימים, הספינה, שמנועה התקלקל בים השחור, נגררה לנמל איסטנבול. המארגנים קוו לקבל בטורקיה סרטיפיקטים ולהגיע באמצעותם לארץ ישראל. בין הנוסעים היו שישה בעלי סרטיפיקטים שהורשו לעלות לחוף ולהמשיך בדרך היבשה לארץ ישראל[2].

סטרומה עגנה באיסטנבול במשך כעשרה שבועות. ממשלת טורקיה התנתה את שהות האונייה בחופיה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים, אך מדינה כזו לא נמצאה, למרות השהות הארוכה של האונייה בנמל. הסוכנות היהודית ביקשה משלטונות המנדט הבריטי להכניס את הפליטים לארץ ישראל, ואף הציעה כי למעפילי האונייה יועברו סרטיפיקטים על חשבון מכסות העלייה הקבועות מדי שנה, אך הבקשות הושבו ריקן.[3] הלורד מוין התערב אישית כדי למנוע הקלה במדיניות הבריטית לטובת הפליטים שעל סטרומה.[4]

הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה, פרט לשמונה מעפילים. המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, עד שגם אספקה זו אזלה. בתוך האונייה הנתונה בתת-תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה. ניסיונות של הג'וינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשלו אף הם. השלטון הבריטי בארץ ישראל חשש מפריצת הסכר ומגל של פליטים יהודים שינהר בדרך האחורית לחופי ארץ ישראל וביקשו לחסום את דרך העלייה מארצות הבלקן דרך טורקיה. לאחר משא ומתן הסכימו הבריטים להתיר לילדים ונערים בספינה בגילאים 16-11 את הכניסה לארץ ישראל[5] (ההנחה הייתה שילדים רכים יותר בשנים יתקשו להיפרד מהוריהם). אך חילוקי דעות על דרך מעברם לארץ ישראל עיכבו את ביצוע ההחלטה.

כדי למנוע את שילוחם חזרה לרומניה חבלו הנוסעים במכונות האונייה[6]. לבסוף החליטו הטורקים להיפטר מהבעיה בכל מחיר. בליל 23 בפברואר 1942 'סטרומה', עם מנוע מקולקל ובלא עוגן, נקשרה לספינת גרר טורקית שגררה אותה ללב ים, אל מחוץ למים הטריטוריאליים הטורקיים, והותירה אותה שם בלא מזון ומים, על מאות האנשים שהצטופפו על סיפונה.[7]

למחרת, בבוקר 24 בפברואר 1942, הוטבעה סטרומה על ידי טורפדו במי הים השחור, סמוך לחופי בולגריה. פגיעת הטורפדו גרמה לנזק עצום לספינה הישנה והרקובה. קוער האונייה התחתון שקע מיד והאונייה ירדה אחריו במהירות למצולות. ממאות האנשים שהיו על הסיפון שרדו שניים בלבד: המעפיל הצעיר דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו - לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר במים וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת, והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה. דייגים טורקים גילו במקרה את הניצול והעלו אותו לספינתם. דוד סטוליאר נכלא בידי הטורקים ולאחר מאמצים של הקהילה היהודית במקום שוחרר ועלה לארץ ישראל בדרך היבשה. לאחר מכן התגייס לצבא הבריטי עד לסוף מלחמת העולם השנייה. עם שחרורו הצטרף להגנה ובמלחמת העצמאות לחם כמקלען. מספר שנים לאחר הקמת מדינת ישראל עבר ליפן במסגרת עסקיו ומשם היגר לבסוף לארצות הברית[8], שם גם נפטר ב-2014 בגיל 91[9].

תגובות

טביעת האונייה עוררה סערת רוחות ביישוב. הוכרז על יום אבל וחצי יום של שביתה ממלאכה ועוצר. דגלים שחורים הונפו והתקיימו עצרות אבל[10].

בעקבות פרשה זו פירסמו המחתרות את הכרוז הבא, הנושא את תמונתו של הרולד מקמייקל, הנציב העליון באותה עת, בנוסח כרוזי ה"מבוקש" שפורסמו באשר ללוחמי המחתרות עצמם וקבעו בלשון חריפה: "רצח! סיר הארולד מק מייכל, הידוע כנציב העליון לפלשתינה (א"י), מבוקש עבור רצח 800 פליטים יהודים במימי הים השחור באוניה "סטרומה". ב־8 באוגוסט 1944 ערכו אנשי הלח"י ניסיון התנקשות בחייו של מקמייקל שראו בו את האחראי הישיר לסירוב לתת למעפילי ה'סטרומה' להיכנס לארץ ישראל, אך הוא הצליח לשרוד. רצח הלורד מוין נומק גם הוא בסירוב שלו לקלוט את פליטי סטרומה.[4]

השם 'סטרומה' הפך לסמל למדיניות הקשוחה ואטומת הלב של ממשל המנדט הבריטי בארץ ישראל כלפי אלו שהצליחו להינצל מן השואה שהתרחשה באירופה וחיזקה את התביעה הציונית לגבי הנחיצות שבהקמת מדינה יהודית, כדי שמקרה כזה לא יישנה.

זהות המטביעים

לאחר האסון נטען ברדיו רומא שסטרומה טובעה על ידי צוללת רוסית. הרוסים לעומת זאת טענו שההטבעה בוצעה בידי צוללת גרמנית. הבריטים פרסמו שמדובר בצוללת גרמנית או במוקש ימי[11].

במשך כעשרים שנה, ההנחה הייתה שסטרומה, כמו המפקורה, טובעה על ידי כלי שיט גרמני. היו גם שמועות שהאנגלים הם שטיבעו את האונייה[12].

בשנת 1965 פרסם חוקר גרמני מחקר על פיו סטרומה, וגם המפקורה, טובעו בידי הסובייטים. על פי המחקר, האונייה הוטבעה על ידי צוללת סובייטית, שסברה שמדובר ב"אוניית אויב", שיגרה אליה טורפדו, על פי הוראה של הצי הסובייטי לפגוע בכל אונייה לא מזוהה שנכנסת לים השחור. בין השאר הביא החוקר עדות של הסובייטים שהם טיבעו ב-24 בפברואר אונייה בלתי מזוהה. כן טען החוקר שאוניות גרמניות כלל לא היו בים השחור בעת הטבעת סטרומה[13]. יצחק ארצי הגיב בפקפוק על מחקר זה[14]. אולם בשנת 1978 נמצא מסמך סובייטי שדיווח על טיבוע סטרומה וציין לשבח את צוות הצוללנים תוך ציון שמותיהם, על ההטבעה המוצלחת[15].

הנצחה

ברומניה הוקמה אנדרטה לזכר הנספים בבית הקברות בבוקרשט. האנדרטה שופצה לקראת יום השנה ה-30 לאסון[16].

באחדות מערי ישראל נקראו רחובות על שם "סטרומה". בחולון נקראה כיכר מרכזית בשם "כיכר סטרומה", ובשנת 1968 נחנכה בה אנדרטה לניספים.[17]

בשכונה א' בבאר שבע הוקם בית כנסת אשכנזי ע"ש סטרומה, בקומתו העליונה של בית הכנסת ישנו מוזאון לזכר הפליטים. בית כנסת אשכנזי נוסף בשם זה פועל בשכונת גיורא ברמלה.

כ־60 שנה לאחר האסון, ביקש מוזיאון השואה האמריקאי לברר שאלות שנגעו לטביעתה של 'סטרומה' ובשיתוף מוזיאון יד ושם אורגנה משלחת למציאתה. צוללנים טורקיים הודיעו ביולי 2000, שבוע לפני יציאת המשלחת, כי מצאו שרידי אונייה לאחר מחקר של כ־3.5 שנים לאיתור מקום הטביעה. עם זאת קיימת מחלוקת אם השרידים שנמצאו הם אכן של האנייה סטרומה. ב-3 בספטמבר 2000 נערך טקס קרוב למקום הטביעה המשוער של האנייה ובו השתתפו שישים נציגים של משפחות הניספים.

בערים בארץ נקראו רחובות על שם האונייה לדוגמה בלוד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נוסע מסטרומה ליהודי ארצישראלי: מגפות, מחלות מידבקות וכליה צפויות לנו - אם לא תצילונו לאלתר, המשקיף, 17 בפברואר 1942; המשך
  2. ^ פליטים מרומניה הגיעו בסירת מפרש רעועה לנמל קושטה, המשקיף, 13 בפברואר 1942
  3. ^ הפעולות שנעשו לפני האסון להציל אנשי "סטרומה" ולהביאם לארץ, דבר, 6 במרץ 1942
  4. ^ 4.0 4.1 ברנרד וסרשטיין, אור חדש על רצח הלורד מוין, זמנים, 1982.
  5. ^ מבין המעונים בסטרומה יורשו לעלות רק בני 11-16, דבר, 18 בפברואר 1942
  6. ^ ב"כ הצ"ח אצל הקונסול האמריקני, המשקיף, 15 בפברואר 1942
  7. ^ הסוכנות הטורקית על עניין "סטרומה", דבר, 23 במרץ 1942
  8. ^ מ. ז., סיפורו של עד-הזוועה היחיד שניצול מ"סטרומה", דבר, 30 באפריל 1942
  9. ^ עופר אדרתמת הניצול היחיד מטביעת אוניית המעפילים "סטרומה", באתר הארץ, 4.5.2014
  10. ^ אבל כבד בארץ - עוצר ושביתה, דבר, 27 בפברואר 1942
  11. ^ חיים לזר, הניצול היחיד של סטרומה מספר, חרות, 11 במרץ 1962
  12. ^ רפאל בשן, ארבעים הימים של האנייה סטרומה, מעריב, 14 במאי 1965
  13. ^ ספינות המעפילים סטרומה ומפקורה טובעו על ידי צוללות סובייטיות, מעריב, 10 במאי 1965
  14. ^ מ. מייזלס, מחקרו של ההיסטוריון הגרמני על טיבוע ספינות המעפילים - מעורר חשד, מעריב, 12 במאי 1965
  15. ^ European Studies Foundation Publishing House ,Efraim Ofir, With No Way Out, 2003, pages 171-174
  16. ^ נערכה אזכרה בבוקרשט, מעריב, 6 במרץ 1972
  17. ^ נחנכה אנדרטת "סטרומה" בחולון, דבר, 22 באוגוסט 1968
24 בפברואר

24 בפברואר הוא היום ה-55 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).

דוד סטוליאר

דוד סטוליאר (30 באוקטובר 1922 – 1 במאי 2014) היה הניצול היחידי של אוניית המעפילים סטרומה ב-1942. אסון זה נחשב כאסון הגדול ביותר בתולדות ההעפלה, וכאסון הימי האזרחי הכבד ביותר במלחמת העולם השנייה. אסון בו נהרגו כל 769 ניצולי השואה ו-10 אנשי צוות הסיפון לאחר מסע רב תלאות.

ההעפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות:

תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.

תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו, מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.

תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו. כבר בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נכנסו עולים יהודים לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי, בעקבות מגבלות שהטיל השלטון העות'מאני החל משנת 1881.

הנציב העליון

הנְציב העליון לפלשׂתינה (א"י) (באנגלית: High Commissioner of Palestine) הוא תואר שניתן, בין היתר, לממונה שמינה שר המושבות מטעם ממשלת בריטניה כדי להיות האחראי בפועל על ממשלת המנדט הבריטי (1920–1948) על ארץ ישראל.

העלייה מרומניה

העלייה מרומניה לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל, התחילה עוד לפני העלייה הראשונה, שבה יוצאי רומניה, מחובבי ציון, בהנהגת דוד שוב, היו נחשונים, מבוני ראש פינה וזכרון יעקב, ונמשכה עד לעזיבת רוב יהודי רומניה את ארצם.

לא ידוע כמה יהודים עלו מרומניה בתקופה העות'מאנית, אך מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1995 עלו מרומניה כ-313,400 יהודים. מתוכם, בתקופת המנדט הבריטי יצאו מרומניה אל ארץ ישראל יותר מארבעים אלף יהודים.

בצד עלייתם הפיזית ארצה של רוב שארית הפליטה של יהודי רומניה, הועברו מרומניה לישראל, במהלך השנים, גם יותר מ-3,000 ספרי תורה מבתי הכנסת שהתרוקנו ממתפלליהם.

בתקופה שבין הרבע האחרון של המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20, שונו גבולות רומניה כמה פעמים, לכן יש לעיתים בלבול בין זהות ארצות המוצא האזרחיות של העולים בטרם בואם לארץ. לרומניה צורפו בתום מלחמת העולם ה-I חבלי ארץ מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (בוקובינה, טרנסילבניה ובאנאט), מן האימפריה הרוסית (בסרביה), ומבולגריה (הקדרילטר, דוברוג'ה). מאוחר יותר נקרעו ממנה חבלים, שסופחו להונגריה (צפון טרנסילבניה - הושבה לרומניה בסוף מלחמת העולם השנייה), לברית המועצות (בסרביה וחלק מבוקובינה, שהיו לרפובליקת מולדובה) ולבולגריה (הקדרילטר, דוברוג'ה). אשר על כן ההתייחסות למוצא העולים היא לפי הסטטוס של מחוז מוצאם בעת עלייתם.

הפארק הלאומי פירין

הפארק הלאומי פירין (בבולגרית: Национален парк Пирин) הוא פארק טבעי המשתרע על רוב שטחם של הרי פירין שבדרום-מערב בולגריה, שהוכרז כאתר מורשת עולמית. הפארק נמצא דרומית לעיירה בנסקו, אשר במחוז בלגואבגרד, בין הנהרות סטרומה (Струма) ומסטה (Места). שטחו 403 קמ"ר וגובהו החל מ-950 מטר מעל פני הים ועד ל-2,915 מטר, שהוא גובהה של פסגת ויחרן (בבולגרית: Вихрен) הגבוהה בהרי פירין והשנייה בגובהה בבולגריה (אחרי מוסאלה). בשטח הפארק כ-200 אגמים שנוצרו על ידי קרחונים בתקופת הקרח האחרונה וכ-230 מעיינות.

הרולד מקמייקל

הרולד מקמייקל (באנגלית: Harold MacMichael;‏ 15 באוקטובר 1882 - 19 בספטמבר 1969) היה הנציב העליון הבריטי החמישי שמונה על ארץ ישראל.

ז' באדר

ז' באדר הוא היום השביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת צו.

כיכר סטרומה (חולון)

כיכר סטרומה נמצאת במרכז העיר חולון, בצומת הרחובות דב הוז, סוקולוב, הנרייטה סאלד והאחד במאי. היא תוכננה ונבנתה בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-20, זמן קצר לאחר הקמת המועצה המקומית חולון. הכיכר הוקדשה בזמן הקמתה לזכרם של חללי אסון אוניית המעפילים סטרומה, ובשנת 1968 הוצבה במרכזה אנדרטה לזכר המעפילים שטבעו בים השחור.

כלורופלסט

כְּלוֹרוֹפְּלַסְט (באנגלית: Chloroplast) או פְּלַסְטִידָה יְרֻקָּה הוא פלסטידה המצוי בתאיהם של כמעט כל הצמחים והאצות, והמשמש לביצוע פוטוסינתזה. שמו של הכלורופלסט הגיע מהכלורופיל המצוי בו.

מפקורה

מֶפְקוּרֶה (Mefküre) הייתה אוניית מעפילים שהפליגה מרומניה לטורקיה באוגוסט 1944, וטובעה בדרכה על ידי צוללת. מתוך למעלה משלוש מאות נוסעים, רק חמישה שרדו.

נוטרות

נוטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים".

הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936–1939 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

סטרומה (כלורופלסט)

סטרומה הוא מושג בבוטניקה של תא צמח, שמתייחס לנוזל שקוף המקיף את הגראנום (תילקואידים הקרבים זה לזה, ויוצרים אזור צפוף של שקיקים ) הנמצאים בתוך הכלורופלסט. במילים אחרות, נוזל הכלורופלסט.

תהליך הפוטוסינתזה מתרחש בכלורופלסט בשני שלבים:

השלבים הפיזיקליים של הפוטוסינתזה המתרחשים בתילקואידים. שלבים אלה נקראים גם "ריאקציית האור", מכיוון שריאקציה זו תלויה באור ישיר כדי שתתרחש. בשלב ריאקציית האור משמשת אנרגיית האור ליצירת ATP ו-NADPH.

השלבים האנזימטיים של הפוטוסינתזה מתרחשים בסטרומה. נקראים גם "ריאקציית החושך" (זהו שם נפוץ, אם כי איננו מדויק מדעית; השם הנכון הוא "מעגל קלווין"). התהליך נקרא כך מכיוון שאינו זקוק לאור ישיר על מנת שיתרחש (אך אינו יכול להתרחש בחושך מוחלט).בשלב זה מולקולות פחמן דו-חמצני הופכות למולוקות סוכר.

סדרת התהליכים הביוכימיים וסדרת תהליכי החימצון-חיזור אשר מתרחשים בסטרומה נקראים "מעגל קלווין". התהליכים המתרחשים בסטרומה (ונקראים, כאמור, "מעגל קלווין") מתחלקים לשלושה: קיבוע הפחמן הדו-חמצני, חיזור וזרחון - שבו משתמשים בתוצרי השלב הראשון (ATP ו- NADPH), ומחזור ריבולוז 1-5 ביפופסט.

הסטרומה בנוסף לכל אוצרת את הדנ"א של הכלורפלסט ואת ריבוזומי הכלופלסט.

בסטרומה מתרחש תהליך שעתוק בנוסף לתהלכים האינזימטים של הפוטוסינתזה. מספר חלבונים ספציפים של הכלורופלסט נוצרים בסטרומה עצמה.

דבר מיוחד בסטרומה היא העובדה שמתרחש חיבור של חומרים אורגניים, בניגוד למטריקס (נוזל המיטוכונדריה) שבו מתרחש פירוק של חומרים אורגניים.

סטרומה (נהר)

סטרומה (בבולגרית: Струма, ביוונית: Στρνμδυας - "סטרימונס"), הוא נהר הזורם בבולגריה ויוון. הוא מתחיל ברכס הר ויטושה מדרום לסופיה, בגובה 2180 מטר. בתחילה הוא זורם מערבה ולאחר מכן מתעקל וזורם דרומה ברכס הרי פירין, במקביל לגבול עם מקדוניה, חוצה את הגבול עם יוון ונשפך לים האגאי.

אורכו 408 ק"מ, מתוכם 290 ק"מ בתוך בולגריה והשאר ביוון. הוא הנהר החמישי מבחינת אורכו בבולגריה.

מקור שמו של הנהר במילה התרקית "סטרימון" שפירושה - זרם. אוניית המעפילים סטרומה נקראה על שם נהר זה.

סטרומיצה

סטרומיצה (במקדונית: Струмица (מידע • עזרה)) היא עיר בדרום-מזרח מקדוניה הצפונית. העיר ממוקמת 30 קילומטרים מהגבול עם בולגריה וכ-50 קילומטרים מצפון לגבול עם יוון.

את העיר חוצה הנהר סטרומיצה, יובל של נהר סטרומה שנשפך לים האגאי. הכיכר המרכזית בעיר נקראה על שמו של גוצה דלצ'ב, גיבור לאומי בולגרי שחי בין השנים 1872–1903.

סרס (עיר)

סֶרֶס (ביוונית: Σέρρες, בטורקית: Serez, בבולגרית: Сяр) היא עיר בצפון מזרח יוון בחבל מרכז מקדוניה, הממוקמת 24 ק"מ צפונית מזרחית מתוואי הנהר סטרומה ו-69 ק"מ צפונית מזרחית לעיר סלוניקי. סרס היא עיר הולדתם של הזמרת הנודעת גליקריה והכדורגלן אנגלוס חריסטיאס.

פרדי סטרומה

פרדי סטרומה (אנגלית: Freddie Stroma; נולד ב-8 בינואר 1987) הוא שחקן ודוגמן אנגלי. מוכר בעיקר בתפקידו בסדרת סרטי "הארי פוטר" בדמות בשם קורמק מקלאגן.

רצח הלורד מוין

רצח הלורד מוין הייתה התנקשות פוליטית בשר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, הלורד מוין, שמקום מושבו היה בקהיר. בוצעה על ידי שני לוחמי הלח"י אליהו בית צורי ואליהו חכים ב-6 בנובמבר 1944.

שואת יהודי רומניה

שואת יהודי רומניה התרחשה בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאות אלפי יהודים נרצחו או מתו בנסיבות קשות בשטחים שנשלטו על ידי רומניה. היהודים, שחיו ברומניה ובשטחים שתחת שלטונה ערב מלחמת העולם השנייה התחלקו לשלוש חטיבות עיקריות בתקופת השואה: יהודי צפון טרנסילבניה, שתכתיב וינה העביר את מחוזותיהם לשלטון הונגריה ב-1940 והם נפלו קרבן לשואת יהדות הונגריה; יהודי בסרביה, צפון בוקובינה וטרנסניסטריה, שאזורי מושבם סופחו לברית המועצות ב-1940 ונכבשו על ידי רומניה במבצע ברברוסה ב-1941, נטבחו במקומם או גורשו לטרנסיסטריה, שם הורעבו ונרצחו; ויהודי הרגאט ודרום טרנסילבניה, שנרדפו ונפגעו קשות, אך השמדת מרביתם, שתוכננה לשנת 1942, נדחתה לאחר תבוסת הציר בקרב סטלינגרד ובסופו של דבר לא יצאה לפועל.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שלטה רומניה על טריטוריה הנמצאת כעת בתחומי רפובליקת מולדובה ובתחומי אוקראינה, לכן ההתייחסות ליהדות מולדובה תהיה כאל חלק מיהדות רומניה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.