סטלה מאריס

סְטֶלָה מַארִיסלטינית: Stella Maris – "כוכב הים") הוא אזור בראש הכרמל ובו מתחמים של מנזר וכנסייה בני מאות שנים, וכן קפלות ומבנים נוספים השייכים למסדר הכרמליתי.

Stela maris mapa
מפת סטלה מאריס
Mount-carmel-1894
סטלה מאריס ב-1894
Stela maris
סטלה מאריס מכיוון כביש 4, סמוך לחוף הים התיכון
Stella maris 2
המנזר ב-1934
Bat Galim neighborhood and Haifa Bay
קפלת הלב הקדוש ומבט לשכונת בת גלים
PikiWiki Israel 28194 Tomb of Napoleons soldiers in Haifa
מצבת חיילי נפוליון עם כיתוב בלטינית של קינת דוד על שאול
(צילום אויר)מתחם מטלה מאריס
המתחם מצילום אוויר

השם

המושג "כוכב הים" במסורת הנוצרית הקתולית הוא תיאור אחד ההיבטים של הבתולה הקדושה, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים. כנסיות, מנזרים ומוקדי פולחן קתולי לכבוד הבתולה הקדושה המכונים "כוכב הים", קיימים בארצות שונות, בדרך כלל בחופי ים או באתרים הצופים אל עבר הים. יש אחרים הטוענים שזהו שיבוש הביטוי "סטילה מריה", כלומר "טיפת הים" או "טיפת מרים", שכן על פי המסורת הכרמליתית מרים וישו עברו במקום. שם המקום נקבע בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי קונסול ספרד בעת הקמת המגדלור החדש. לאור המסורת הנוצרית, אומץ השם בידי הכרמליתים.

המנזר הכרמליתי

המסדר הכרמליתי נוסד במקורו על הר הכרמל בתקופת ממלכת הצלבנים בידי נזירים שחיו במערות בהשראת אליהו הנביא. המסדר שגשג והתרחב משם לרחבי אירופה. לאחר נפילת עכו הצלבנית בשנת 1291 גורשו הנזירים מן הכרמל. בשנת 1631 החלו הכרמליתים במאמץ לשוב ולהתיישב במקום בו נוסד מסדרם, אך רק ב-1769 זכו בפירמאן שבו אישר סולטאן העות'מאני חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר; מאז נקרא הרכס וסביבותיו "הכרמל הצרפתי". ב-1826 החל האב קאסיני (Cassini), חבר המנזר ואדריכל, לבנות מחדש את המנזר. הכנסייה נפתחה ב-1836, והבנייה הושלמה ב-1853. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר לכנסייה תואר כבוד של "בזיליקה מינור", כאות לכך שהכנסייה נחשבת "כנסיית אם" של המסדר.

בקפלת תרסה מאווילה שמחוץ למנזר, שוכן מבנה קבורה, שאליו הוכנסו גופות הנזירים לקבורה ראשונית, ולאחר מכן פונו עצמותיהם אל חדר קטן במנזר, הנמצא מאחורי מזבח הכנסייה. בקיר הפרוזדור המוביל אל החדר קבועים לוחות שיש המונים את שמות הנפטרים. סביב המנזר מספר מבנים נוספים המשמשים את הנזירים.

דרך סטלה מאריס

הדרך הייתה אחת הדרכים הבודדות שניתן היה לעלות בהן מחיפה ששכנה על יד הים אל הכרמל. הנזירים ששלטו בדרך זאת במאה ה-19 הקימו שערים משני צידי הדרך וגבו דמי מעבר מכל הרוצה לעלות אל ההר. הדרך הייתה חלק משטח כולל שהנזירים טענו לבעלות עליו. על מנת לחזק את עמדתם בנו הנזירים מעין חומה שתחמה את האזור, שלשיטתם, היה שייך להם. החומה נמתחה מאזור סטלה מאריס בואכה נחל עמיק, מרכז הכרמל (של היום) וחזרה לאזור המנזר[1]. שרידי החומה נמצאים במורד השלוחה מעל מערת אליהו. במיוחד נגע עניין השימוש בדרך לטמפלרים שרצו להגיע ממושבתם אל שכונת הנופש כרמלהיים. דרישה זאת הביאה לסכסוכים רבים (כולל פיזיים) בין הנִצים. כפי שניתן להבחין בתמונות מראשית המאה ה-20, בסמוך לדרך נמצא שביל להולכי רגל שהוביל גם הוא אל ההר. השביל כיום מוזנח ונקטע בשני צדדיו. בדרך נמצא כיום מצפור פבר על שם אליהו פבר, מבעלי חברת הבנייה פבר, והוא מהווה חלק מדרך נוף חיפה.

מצבת חיילי נפוליאון וצלב שאטו רנו

בחזית המנזר הוקמה מצבה המנציחה את מקום קבורתם של החיילים הצרפתים מצבא נפוליון, שככל הנראה, נרצחו במקום על ידי הטורקים. כיום ידוע שבמקום נקברו כ-15 חיילים בלבד מבין חולי הדבר שהושארו במנזר[2] וכנראה נמצאו במורד ההר. למצבה צורת פירמידה - זכר לקרבות הכיבוש במצרים. על המצבה פסוק בלטינית מקינת דוד על שאול: "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה"[3].

ב-1876 בקרו במקום מלחים צרפתים מאונית המלחמה "שאטו רנו" (Château-Renaud) והציבו לפני המצבה, צלב גדול מברזל. במרכז הצלב האותיות C.R על שם האניה ובתחתית הצלב נמצא כדור ברזל עליו חקוק בצרפתית: "המלחים של שאטו רנו: לזכר החיילים האמיצים של צבא מצרים שנפלו בהתקפות על עכו. הם נפלו בעת מלוי תפקידם בפאר רב. אלוהים קבל אותם אל חיקו לנצח".

המצבה נהרסה על ידי הטורקים במאי 1915 בתואנה של חיפוש מחבוא נשק תחתיה. הצרפתים זעמו על קונסול גרמניה בחיפה, שהסית, לדבריהם, את החיילים, ובתגובה ירו מספר פגזים מפריגטה[4] אל עבר ביתו במושבה הגרמנית[5]. המצבה הוקמה מחדש ב-1919.

פסל מרים

ב-1894 נתרם על ידי ממשלת צ'ילה פסל מרים, אם ישו. הפסל עומד על עמוד שיוצר, ככל הנראה, על בסיס שברי תותחים ממלחמת האזרחים הצ'יליאנית ב-1891.

PikiWiki Israel 6664 virgin maria in stella maris

פסל מרים שנתרם על ידי ממשלת צ'ילה

ארמון הקיץ של הפאשה והמגדלור

Haifa, The summer residence of Abd Alla Pasha at the end of the 19th century (1608)
מעון הקיץ של עבדאללה פאשה ומבנה המגדלור, ליד מנזר סטלה מאריס בסוף המאה ה-19. מגדלור זה הוחלף מאוחר יותר במגדלור הנמצא שם עכשיו.

ארמון הקיץ של עבדאללה פאשה הוא בית המגורים העתיק ביותר שנשמר בחיפה. הוא נבנה בקצהו של הצוק עם תצפית רחבת היקף. הבית, במקור, נבנה עם קומה אחת כאשר החלק המרכזי הוא אולם עם תקרה עשויה קמרונות צלב וממנו יוצאים אל החדרים בצדדים. בהיקף החלל נבנו מושבי אבן ומן האגף ניתן היה לצאת אל מעין טרסה חצי מעגלית עם מרפסות קטנות בקצוות שהשקיפה אל הים. כבר ב-1880 עמד מגדלור בקצה המערבי וב-1928 הוקם המגדלור הנוכחי. לבניין, שהועבר לכרמליתים ב-1834, הוספה קומה ב-1926. הכרמליטים התקינו על הכניסה שלט סגלגל ובו פסוק בלטינית המבקש ממריה, מלכת יופי הכרמל, להתערב למען ביתה וכתובת בערבית המופנית לאליהו הנביא; כמו כן מוטבעת בשלט השנה (1834) שבה הותקן השלט[6]. קונסול ספרד בחיפה, שהיה פטרונם של הנזירים במהלך מלחמת העולם הראשונה, קבע את "סטלה מאריס" כשם המקום. הבניין נתפס על ידי הצבא הבריטי, ושימש אותם עד תום המנדט הבריטי ועזיבתם הסופית את צפון ארץ ישראל בסוף יוני 1948. לאחר עזיבתם השתכנו בו מלחים אמריקאים, וכיום הוא משמש כבסיס של חיל הים.

פרשת פיצוץ הרדאר

לאחר תפיסות אוניות המעפילים "אנצו סרני" ו"אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז") החליטה תנועת המרי העברי לפוצץ, בפעולת פלמ"ח, את מתקן המכ"ם הבריטי שהיה מצוי ליד סטלה מאריס (על הגבעה ליד רחוב טשרניחובסקי 17 כיום)[7] ושימש את הבריטים לגילוי אוניות מעפילים. המקום הותקף שלוש פעמים.

השם "סטלה מאריס" השתרש כשם המקום בספרים רבים, אך אין מדובר על מקומו של המכ"ם כיום. ישנן עדויות המצביעות על כך שלא מכ"ם פוצץ במקום, אלא מכשיר רדיו אחר[8].

קפלת הלב הקדוש

Prosper cage
מערות פרוספר כיום

קפלת הלב הקדוש היא קפלה קטנה העומדת במקומה של טחנת רוח שנתרמה על ידי עולה רגל מאלזס, אשר מעולם לא הופעלה (ויש הטוענים שלא הושלמה כלל)[9]. הקפלה משמשת להתבודדות נזירים[10].

ליד קפלת הלב הקדוש ובשביל המקביל לדרך סטלה מאריס, נמצאים ביצורים בריטיים שהיוו חלק ממערך הגנת החוף מפני צוללות[11].

דרומית-מזרחית לקפלה שוכנת מצבה קטנה ליעקב שכטר[12], מהנדס, בן 44 בנופלו, איש חיל ההנדסה שנהרג בעת מילוי תפקידו בהכשרת הדרך לבסיס[13].

מערות פרוספר

מצפון לארמון פאשה נמצאות מערות פרוספר (על שם האב פרוספר). כאן הקים המנזר הכרמליטי את מנזרו בשנית במאה ה-16. במקום התגוררו מספר נזירים, חייהם היו קשים והם סבלו ממחלות וממעשי שוד רבים. המקום שימש כ"בית המרקחת" הראשון בחיפה.

רכבל חיפה

עמדת תצפית צפון מערב סטלה מאריס
עמדות תצפית ותקשוב בצפון מערב סטלה מאריס

בסטלה מאריס נמצאת התחנה העליונה של רכבל חיפה, המקשר את סטלה מאריס עם בת גלים. הרכבל הוקם למטרות תיירות על ידי החברה הכלכלית לחיפה ב-1986. אורכו של הרכבל 355 מ', והפרש הגבהים בין שתי תחנותיו 130 מטר. במהלך מלחמת לבנון השנייה הושבת הרכבל, והוא חזר לפעול כשנה וחצי לאחר מכן.

מעל התחנה העליונה של הרכבל נמצא "מצפור סן פרנסיסקו", ששוקם בשנת 2006. הוא מוקדש לזכרם של יקותיאל ושמואל פדרמן בעיצובו של גד שלח, והוא זכה לשמו בשל העובדה שסן פרנסיסקו היא עיר תאומה לחיפה.

הבהאים בסטלה מאריס

הבהאים, בראשות מנהיגם הבהאא אוללה, ביקרו גם במנזר סטלה מאריס, מתוך תקווה שהנזירים יבחינו בסגולותיו של מנהיגם כממשיך הנביאים. בביקור זה קיבל הבהאא אוללה את "איגרת הכרמל", המקדשת את הכרמל ובייחוד את אזור זה שהיה גם על פי אמונתם האזור שבו פעל אליהו הנביא. לציון האירוע הוקם במקום אובליסק בסופו של רחוב דוד מרקוס בשנת 1971, ולפי התוכניות ייבנה בו בית תפילה בהאי.

ראו גם

ראו גם פורטל חיפה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתוך פרש היסטוריה
  2. ^ אלי שילר, חיפה ואתריה הוצאת אריאל, 1985, עמ' 121
  3. ^ עוד על צורת התרגום והמקור הנלווה אליה ראו יהודה זיו, שו"ת זיו (ה): סטלה מאריס, קדש וקדושה, עוד על 'מחנה נתן' בעונג שבת.
  4. ^ יוסי בן ארצי, במצור ובמאבק – א"י במלחמת העולם הראשונה.
  5. ^ להרחבה על הפרשה ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה - המאבקים בין המעצמות בחיפה.
  6. ^ רון פוקס, בית המגורים הערבי בחיפה העות'מאנית, בחיפה - היסטוריה מקומית, עורך: יוסי בן ארצי, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן 1998, עמ' 67–68
  7. ^ מרדכי נאור, עמוד האש על הכרמל מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946–1947, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 12
  8. ^ וכך גם פורסם בהודעת הבריטית הרשמית. ראו גם מרדכי נאור, עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946–1947, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 123
  9. ^ אלי שילר (עורך), חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, עמ' 116.
  10. ^ י' שורר, "כוכב הים", בתוך: טבע וארץ, ינואר–פברואר 1997.
  11. ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה, קתדרה, גיליון 155, ניסן תשע"ה
  12. ^ מי-טל בן סימון, אנדרטה לזכר חלל צה"ל קבורה מתחת לצמחייה, באתר mynet‏ חיפה, 22 באפריל 2010
  13. ^ על פי אתר יזכור הוא נהרג בסנט לוקס.
אני רואה אותה בדרך לגימנסיה

אני רואה אותה בדרך לגימנסיה הוא פזמון מאת יעקב רוטבליט שהלחין מיקי גבריאלוב, והתפרסם בביצועו של אריק איינשטיין, שכלל אותו בשנת 1971 באלבומו "בדשא אצל אביגדור". זהו משיריו הידועים של איינשטיין. גרסאות כיסוי לשיר בוצעו בידי להקת "סטלה מאריס" ויהלי סובול עם מיקי גבריאלוב.

אצטדיון קריית אליעזר

האצטדיון העירוני בקריית אליעזר היה אצטדיון הכדורגל המרכזי של העיר חיפה. האצטדיון היה אצטדיונה הביתי של מכבי חיפה משנת 1955, ומ-1991 גם של הפועל חיפה כשזו עזבה את אצטדיון קריית חיים, עד לסגירתו ב-2014. העבודות להריסתו ובניית שכונת מגורים תחתיו החלו בנובמבר 2015.

האצטדיון נוהל על ידי חברת אתו"ס ושימש כמעט באופן בלעדי למשחקי כדורגל, אך התקיימו בו גם אירועים תרבותיים והופעות. סביב כר הדשא נפרס מסלול אתלטיקה שהרחיק את הצופים מכר הדשא והקשה על הצפייה והעידוד, בעיקר מכיוון היציעים שמאחורי השער. מסלול זה שימש לאימונים ולתחרויות אתלטיקה של קבוצות מהעיר חיפה.

המגרש שעליו עמד האצטדיון נמצא בבעלותה של עיריית חיפה. האצטדיון שכן ברחוב צה"ל 16, בשכונת קריית אליעזר שבעיר התחתית בין מורדות הכרמל לשכונת בת גלים, בסמוך למרכזית בת גלים וליציאה ממנהרת תחנת הרכבת בת גלים. האצטדיון ניבט מנקודת תצפית בדרך סטלה מאריס, דבר שמשך בתקופות מסוימות מדי שבת אוהדים שהתקבצו בנקודת התצפית לצפייה במשחקים. האצטדיון שכן בסמוך לבתי מגורים שמרפסותיהם נמלאו צופים בשעת משחק, והיה לאחד מאחרוני האצטדיונים בליגות הבכירות השוכן בסמוך לחלונות בתי מגורים (לאחר הריסת אצטדיון הקופסה ומעברה של בני יהודה מאצטדיון שכונת התקווה לאצטדיון בלומפילד).

משטח הדשא ומערכת הניקוז תחתיו היו מהאיכותיים בישראל, ובעשרים השנים שקדמו לסגירת האצטדיון מעטות הפעמים שנמנע קיום משחק בו בעקבות הצפה על כר הדשא.

ביתי אל מול גולן

ביתי אל מול גולן הוא פזמון שנכתב ב-1962 על ידי יוסף נצר (מילים) וחיים ברקני (לחן). השיר זכה לפופולריות בשנות ה-60 ובוצע מאז על ידי זמרים רבים.השיר היה שיר הנושא למחזמר שנשא גם הוא את השם "ביתי אל מול גולן" והועלה בקיבוץ שער הגולן על ידי חבריו, לכבוד חג ה-25 לעליית הקיבוץ על הקרקע. נצר וברקני היו חברי שער הגולן וכתבו את המחזה ואת הלחנים. המחזה עסק בהווי הקיבוץ ובבעיותיו, אולם אלו תוארו ברוח טובה. הצלחתו של המחזמר הביאה להצגתו באמפיתיאטרון בצמח ולאחר מכן אף בהיכל התרבות בתל אביב. בהצגה שנערכה בקיבוץ ביצעה ראשונה את השיר בתי לרר (כיום, בת-עמי לשם).מילות השיר מתארות את הקשר החזק הנוצר בנפש האדם אל המקום בו גדל כתוצאה מנופי ומחוויות הילדות:

בהמשך, הקליטו את השיר אמנים רבים נוספים. במיוחד זכו לפרסום ביצועיהם של שלישיית שריד, יפה ירקוני, הפרברים ואריק איינשטיין. עוד ביצעו את השיר שמעון ישראלי, לוסי ארנון, אברהם פררה, אריק סיני ולהקת סטלה מאריס בעיבוד לסגנון רוק כבד.

בשיר נעשה גם שימוש בסרט הישראלי "אשת הגיבור" שצולם בחלקו בקיבוץ שער הגולן בבימויו של פיטר פריי ובכיכובם של בתיה לנצט, גדעון שמר ושמואל אומני.

בהצגה "שישה ימים" שהועלתה ב"בימת הקיבוץ" באוקטובר 1967, בבימויו של גיורא מנור, ועסקה בהשתקפות המלחמה בעיני הלוחמים בני הקיבוץ, שימש השיר כרקע יחד עם שירו של מאיר אריאל, "ירושלים של ברזל".

בלדת רוק

ברוק כבד, המושג בלדות רוק מציין שירים הבולטים במלודיות ובהבעת רגש, לרוב רגשות מלנכוליים. בלדות הרוק עומדות בניגוד לשירים המאפיינים בדרך כלל את הרוק הכבד, המאופיינים בדרך כלל בקצב שמח וקופצני, או לחלופין בדיסטורשן כבד ומהירות מסחררת. בלדות הרוק מהוות את אחד המאפיינים הבולטים של הז'אנר גלאם מטאל.

הלהקה אשר נחשבת ללהקת האם של בלדות הרוק היא סקורפיונז[דרוש מקור], אשר החלה לכתוב בלדות מלאות רגש בשלהי שנות השבעים, אשר המפורסמת שבהן היא "Still Loving You" ("עדיין אוהב אותך"), הנחשבת עד היום לאחת מקלאסיקות הרוק האהובות ביותר. עם זאת בלדות רוק נכתבו גם לפני כן.

דגל אקדיה

דגל אקדיה אומץ ב-15 באוגוסט 1884 בעיצומה של האספה האקדית הלאומית השנייה אשר נערכה במיסקוצ'ה, אי הנסיך אדוארד בהשתתפות של 5,000 אקדים מרחבי הפרובינציות הקנדיות: אי הנסיך אדוארד, ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה.

הדגל עוצב בידי מרסל-פרנסואה רישאר, כומר מסן לואי דה קנט והוא כולל את דגל צרפת - מולדתם של האקדיים וכוכב זהוב - סימלה של סטלה מאריס - אחד האספקטים של הבתולה הקדושה המשמשת כפטרוניתם של תושבי האזור.

המוזיאון הימי הלאומי

המוזיאון הימי הלאומי של מדינת ישראל מוקדש לתולדות הספנות באגן הים התיכון, בים סוף ועל גדות הנילוס ומטרתו להציג את ההיסטוריה הימית באזור. בנוסף כולל אוסף המוזיאון ממצאים ארכאולוגים שמקורם במוזיאון לאמנות עתיקה שנסגר.

המוזיאון ממוקם ברחוב אלנבי, בעיר חיפה, בנקודת המפגש בין הר הכרמל לים התיכון, לרגלי סטלה מאריס, ובקרבת מוזיאון ההעפלה וחיל הים, מערת אליהו ורכבל חיפה. המוזיאון הוא חלק ממוזיאוני חיפה.

המסדר הכרמליתי

המסדר של גבירתנו מהר הכרמל, או המסדר הכרמליתי (בלטינית: Ordo fratrum Beatæ Virginis Mariæ de monte Carmelo) הוא שמו של מסדר נזירים קתולי שנוסד במאה ה-12 על ידי נזיר בשם ברתולד (מת לאחר 1185), בהר הכרמל שבארץ ישראל, ומכאן שמו.

כרמל (רובע)

כרמל, או הכרמל, הוא המאוכלס ביותר מבין רבעיה של חיפה, עם כ-45,220 תושבים בשנת 2008, המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר. שכונות הרובע בנויות לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה, משני עברי ציר התנועה של שדרות מוריה – הנשיא – טשרניחובסקי, כשהן מוקפות בוואדיות ומאוכלסות בחתך חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה. לפי הגבולות המוניציפליים, סך שטח רובע הכרמל הוא כ-7.86 קמ"ר (כ-12% מכלל שטח השיפוט החיפאי).

כרמל צרפתי

כרמל צרפתי היא שכונה בחיפה השוכנת בשיפוליו הצפון-מערביים של הר הכרמל. השכונה נקראת כך בעקבות החסות שקיבלו מייסדי המנזר הכרמליתי השוכן בה מהקונסול הצרפתי, שסייע בתיווך במגעים להקמת המנזר מול הסולטאן העות'מאני ב-1769.גבולה המערבי של השכונה הוא מתחם סטלה מאריס, משם יורד מדרון ההר צפונה ומערבה לעבר הים התיכון; גבולה המזרחי הוא הכרמל המרכזי והדר, וגבולותיה הצפוניים והדרומיים הם ואדיות. הרחוב שעולה אל השכונה ממערב הוא "דרך צרפת", והוא מתחבר עם הרחוב הראשי, הארוך, רחוב טשרניחובסקי.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 היה רובו של השטח שעליו נמצאת השכונה בבעלות המסדר הכרמליתי. בשנת 1936 הועתק לשכונה מנזר גבירתנו של הכרמל (ששכן לפני כן בבת גלים בתחומי בית החולים רמב"ם). הכרמליתים הציבו שני שערים בדרכים המובילות למנזר, השער המערבי בקצה דרך סטלה מאריס, והמזרחי בקצה שדרות הציונות של היום, שהיווה גבול בין השטח שבבעלות המנזר ל"כרמל הגרמני" (הטמפלרי). בשנות ה-40 נבנו מספר בתי מגורים - רובם בסגנון הבאוהאוס, שהוחכרו בדמי מפתח לבריטים, לערבים וליהודים. לאחר מכן חילק המנזר חלק מהשטחים למגרשים ומכר אותם ליהודים ולערבים. עד הקמת מדינת ישראל נבנו מעט בתים על מגרשים אלה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הופקע קו הרכס שבין שני המנזרים על ידי הצבא הבריטי, שהקים לאורכו מחנות צבא.כרמל צרפתי היא שכונת מגורים שקטה של המעמד הבינוני-גבוה. בשכונה ממוקמים אתרים ומוסדות חיפאיים ידועים, בהם מנזר גבירתנו של הכרמל, המכללה האקדמית לחינוך גורדון, מרכז החינוך והמרכז ליהדות מתקדמת על שם ליאו בק, בית הלוחם החיפאי (מרכז ספורט המשמש את נכי צה"ל), בית הספר היסודי "טשרניחובסקי" ובית ספר "גיל" לחינוך מיוחד. כמו כן מארחת השכונה קן של תנועת הנוער העובד והלומד (המכונה "קן כרמ"צ"), שהוקם בשנת 1957; ומאז 2010 גם שבט של הצופים. בלב השכונה הוקם "מרכז תרבות צרפת ע"ש גסטון דֶפֵר", שבמתחם שלו נמצא גם "מרכז קריגר לאמנויות הבמה".

שכונת משנה של הכרמל הצרפתי היא רמת שאול, שהוקמה עם שנות העלייה ההמונית כשיכונים ארוכים מרובי-כניסות ובהם 2-3 קומות. בשנת עליית גומולקה נבנו שיכונים נוספים, מרווחים יחסית למקובל באותה תקופה.

כרמל צרפתי מוגדרת מבחינה מוניציפלית כתת-רובע של רובע הכרמל. לפי הגדרה פורמלית זו נכללות בכרמל הצרפתי גם שתי שכונות קטנות ממזרח לה, "רמת התשבי" ו"כרמל צפוני", המזוהות יותר עם מרכז הכרמל, וכוללות את רחוב התשבי ושדרות הנשיא והרחובות היוצאים מהם, ואף מספר רחובות היוצאים משדרות הציונות.

מגדלור סטלה מאריס

מגדלור סְטֶלָה מַארִיס (ידוע גם כמגדלור הר הכרמל; מלטינית: Stella Maris – מגדלור "כוכב הים"), הוא מגדלור בתוך בסיס של חיל הים בחיפה, בסמוך למנזר סטלה מאריס. המגדלור סגור לציבור ואין גישה אל הבניין, אך ניתן לצפות בו ממקום סמוך.

מנזר סטלה מאריס

מנזר סטלה מאריס בשכונת סטלה מאריס שבחיפה הוא מנזר גברים כרמליתי, והוא משמש כמרכזו העולמי של המסדר. הבניין בן שלוש הקומות נבנה כחומה בצורה עם פתחים קטנים, בשל הצורך להתגונן מהתנכלויות שהיו מנת חלקם מיום שהוקם. צורתו של המבנה כשל ריבוע ובחלקו המזרחי חצר פנימית גדולה.

מערך השליטה הימית

מערך השליטה הימית בחיל הים הישראלי אחראי על יצירת התמונה הימית הכוללת את כל כלי השיט הנמצאים במרחב הימי של מדינת ישראל וסביבתה ושליטה על הכוחות הנמצאים בים. המערך ממונה על פיקוח על התנועה בכל המרחב הימי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב הימי של מדינת ישראל, והכוונת פלגות הבט"ש של החיל אל עבר מטרות ימיות חשודות.

הכוח המפעיל את המערך הוא בקריות השליטה הימית וקציני השליטה ימית.

המערך מחולק למוצבי שליטה זירתיים (מש"ז) בבסיס חיפה, בסיס אשדוד ובסיס אילת וכן מוצבי שליטה אזוריים (מש"א) במעבר ארז, גבעת אולגה, סטלה מאריס וראש הנקרה, אשר מספקים כיסוי של המרחב הימי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"םים ואמצעי גילוי נוספים. על כל מש"ז מפקד קצין בדרגת רב-סרן או סרן. בראש יחידת השליטה הימית (יש"י), המרכזת את המידע מכלל הזירות, עומד קצין בדרגת סגן-אלוף.

מרי פיקפורד

גלאדיס סמית' (באנגלית: Gladys Smith) שנודעה בשם הבמה מרי פיקפורד (Mary Pickford; ‏8 באפריל 1892 – 29 במאי 1979) הייתה שחקנית קולנוע, תסריטאית ומפיקה קנדית. פיקפורד הייתה לאייקון בתקופת סרטי הראינוע והגיעה למעמד של כוכבת קולנוע, מהראשונות שידעה הוליווד. פיקפורד היא זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר השנייה בהיסטוריה על הופעתה בסרט "מגונדרת". הייתה ממקימי חברת ההפצה הייחודית "יונייטד ארטיסטס" ו"האקדמיה האמריקאית לקולנוע".

נבחרה במקום ה-24 ברשימת 25 כוכבות הקולנוע הגדולות בכל הזמנים על פי מכון הסרטים האמריקאי.

סטלה

האם התכוונתם ל...

סטלה מאריס (להקה)

סטלה מאריס היא להקת הארד רוק והבי מטאל קלאסי ישראלית חיפאית שנוסדה בשנת 1990, אחת מחלוצות המטאל בישראל.

פבלו רוזנברג

פבלו רוזנברג (נולד ב-6 באפריל 1965) הוא זמר ומוזיקאי ישראלי.

פיצוץ תחנות הרדאר

פיצוץ תחנות הרדאר היה סדרת פעולות שבוצעו נגד תחנות מכ"ם בריטיות, אשר הוקמו על הר הכרמל ושימשו לגילוי ספינות מעפילים בשנים 1946 ו-1947. שתיים מפעולות אלו יצאו לפועל בתקופת תנועת המרי העברי על ידי אנשי הפלמ"ח. היו ארבעה ניסיונות לחבל בתחנות הרדאר של הבריטים – שלושה התמקדו במחנה הצבאי בסטלה מאריס ואחד בפגיעה ב"רדאר הקטן" בח'רייבה.

רכבל חיפה

רַכֶּבֶל חיפה הוא רכבל הפועל בחיפה ומקשר בין שכונת בת גלים, שלחוף הים, ושכונת סטלה מאריס, שבקצה הצפוני של הכרמל.

שירי מימון

שירי מימון (נולדה ב-17 במאי 1981) היא זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית.

מימון, שעסקה בזמר מגיל צעיר, התפרסמה בשנת 2003 בעקבות העפלתה לגמר העונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד", שבסופו הגיעה למקום השני. כעבור שנתיים ייצגה את ישראל באירוויזיון 2005 עם השיר "השקט שנשאר", והגיעה למקום הרביעי בתחרות. באותה שנה יצא אלבום הבכורה שלה, "שירי מימון", שזיכה אותה בתואר "זמרת השנה", תואר לו זכתה גם בהמשך הקריירה, ובתארים נוספים, כגון "שיר השנה", "פריצת השנה" ו"אשת השנה". לאחר אלבום הבכורה הוציאה שני אלבומי סולו נוספים, אלבום משותף עם שמעון בוסקילה ואלבום בשפה האנגלית.

מימון היא אחת מארבעת האמנים הישראליים שהופיעו בערוץ MTV העולמי (יחד עם עופרה חזה, סטלה מאריס ו-Salem, נכון ל-2016), ונחשבת לאחת הזמרות המצליחות והמשפיעות ביותר בישראל.

במקביל פיתחה קריירה כמנחת טלוויזיה ("אקזיט"), כשחקנית בקולנוע ("NO אקזיט"), בטלוויזיה ("ילדות רעות"), בתיאטרון ("הלהקה", "אוויטה" ובמחזמר בברודוויי "שיקגו" כרוקסי הארט) וכשופטת בתוכניות מוזיקה ("אקס פקטור ישראל" ו"הכוכב הבא לאירוויזיון").

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.