סחלין

סחליןרוסית: Сахали́н) הוא אי ארוך וצר בצפון האוקיינוס השקט, הנמצא בין קווי הרוחב '54°24 ו־'45°50 צפון. אי זה הוא האי הגדול ביותר בפדרציה הרוסית, האי ה־22 בגודלו בעולם ועיר הבירה שלו היא יוז'נו־סחלינסק (ברוסית: Ю́жно-Сахали́нск). האי הוא חלק ממחוז סחלין, הנמצא במזרח הרחוק וכולל גם את האיים הקוריליים הסמוכים לסחלין. יפן טוענת שהאיים שלה, או שהיו שלה בעבר, ותמיד התייחסה אל האזור הזה כאל "הצפון הרחוק היפני", אך כיום יפן אינה טוענת בעלות על האי, בניגוד לאיים הקוריליים.

השם האירופאי מבוסס על אי־הבנה של השם המנצ'י "Sahaliyan ula angga hada", שמשמעותו: "שיא הפה של נהר אמור". סחליאן בשפה המנצ'ית משמעותו "שחור", וזהו השם שהמקומיים העניקו לנהר אמור. שמו של האי בשפתם של בני אינו, קָרַפּוּטוֹ, הוחזר לאי על ידי היפנים כאשר אלה שלטו בחלקו הדרומי של האי בין השנים (1945-1905)

סחלין
Сахалин
Sea of Okhotsk map he
נתונים גאוגרפיים
קואורדינטות 50°30′N 143°00′E / 50.5°N 143°E
שטח 72,492 קילומטר רבוע
אורך 950 קילומטר
רוחב 160 קילומטר
נתונים מדיניים
אוכלוסייה 673,100 תושבים

היסטוריה

האי מאוכלס מאז תקופת האבן החדשה. המתיישבים הראשונים הם שבטי הקסיאנבי והחזא שחיו מדייג. בזמן שושלת מינג, קראו הסינים לאי בשם קואי ואחרי כן, קואה. על פי ספר השנגמו, סין שלחה 400 חיילים לסחלין ב־1616, אך מאוחר יותר, החיילים הוחזרו כיוון שנראה היה כי אין נשקפת לסין סכנה רבה מצד האי. אימפריית צ'ינג טענה שהאי שייך לה וסחלין הייתה תחת שלטון סיני החל משושלת ג'ין והלאה. למרות זאת, כיוון שלסין לא הייתה נוכחות צבאית באי, כוחות יפניים וכוחות רוסיים ניסו לכבוש את האי מהסינים. עיירה יפנית באוטומרי נוסדה ב־1679. היפנים ציירו מפות של האי וקראו לו קיטה־אזו ("אזו הצפונית" ביפנית, איזו הוא שם עתיק להוקאידו, האי הצפוני של יפן). לפי הסכם נרצ'ינסק בין רוסיה וסין, שנחתם ב־1686, סחלין הייתה שייכת לסין. למרות זאת, החלה רוסיה להחזיק את האי, החל מהמאה ה־18, על ידי חיל מצב שהורכב מפושעים שגויסו בכפייה. בשנת 1855 סוכם שהאי יהיה בריבונות משותפת של האימפריה הרוסית ויפן. בשנת 1875 סוכם במסגרת חוזה סנקט פטרבורג שהאי כולו יעבור לריבונות רוסית ואיי קוריל יהיו בריבונות יפנית. בעקבות כך, נשלחו לאי אסירים רבים מבתי הכלא באודסה, קישינב, חרקוב ומוסקבה.[1] בשנת 1890 ביקר באי אנטון צ'כוב אשר תיאר בספרו "האי סאכאלין" את מצוקת האסירים במקום.

בשלהי מלחמת רוסיה־יפן, ביולי 1905, פלשו הכוחות היפניים לסחלין והשתלטו עליו, ובסיומה של המלחמה, בהתאם להסכם פורטסמות', הועבר החלק הדרומי של אי לשליטת יפן והפך למחוז קאראפוּטוֹ . במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה נכנסה יפן לחלק הצפוני של האי ושלטה בו עד לשנת 1925, אז עזבה אותו בעקבות הסכם בייג'ינג עם ברית המועצות. כוחות יפן חזרו לקו הגבול שסוכם לגביו בשנת 1905. בשנת 1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, הועבר החלק הדרומי לברית המועצות.

ב־27 במאי 1995 התרחשה באי רעידת אדמה בדרגה 7.6 בסולם מגניטודה לפי מומנט,[2] שגרמה למותם של כ־2,000 בני אדם.

גאוגרפיה

Маяк Анива
מגדלור בסחלין

סחלין הוא אי באוקיינוס השקט בין ים אוחוצק לים יפן. בצפון הוא מופרד מהיבשת על ידי מצר הטטרים, שרוחבו רק 7.3 ק"מ בנקודה הצרה ביותר (מצר נבלסקוי); בדרום, מצר לה פרוז מפריד אותו מהאי הוקאידו של יפן. האי סחלין הוא הגדול ביותר בשטחו ברוסיה עם שטח של 78,000 קמ"ר; אורכו 948 ק"מ ורוחבו בין 25 ל־170 ק"מ.

שני רכסים מקבילים משתרעים לאורך האי מצפון לדרום. גובה ההרים נע בין 600 ל־1,500 מטרים. ברכס המערבי, ההר הגבוה ביותר הוא איצ'רה (Ichara) המתנשא לגובה 1,481 מטרים, וברכס המזרחי, ההר הגבוה ביותר הוא לופטין (Lopatin) המתנשא לגובה 1,609 מטרים. עמק טים־פורונאיסקי (Tym-Poronaiskaya) מפריד בין שני הרכסים.

כלכלה

כלכלתו של האי נשענת בעיקר על משאבים טבעיים. האי מייצא נפט, גז, כריית פחם, יערנות ודיג. באי יש גם גידולים שונים אך היקפם מצומצם. הגידולים העיקריים הם: שיפון, חיטה, שיבולת־שועל, ושעורה וירקות שונים. כמותם המצומצמת נובעת בעיקר מאורכה של העונה במהלכה ניתן לגדל גידולים שהיא פחות מ־100 יום בשנה בממוצע.

עם נפילת ברית המועצות גדל היקף שאיבת הנפט באי באופן משמעותי וההפרטה שעברה המדינה אפשרה לתאגידים רב־לאומיים רבים לנצל את עושרו של האי בנפט. על פי ההערכות הנוכחיות יש באי מאגרי נפט טבעיים בהיקף של כ־14 מיליארד חביות וכ־2,700 קילומטר מעוקב של גז טבעי. בשנת 1996 נחתמו חוזים עם שני תאגידים גדולים שעסקו בחיפושים אחרי מאגרי נפט וגז חדשים. ההשקעה בפרויקט אותה שנה הוערכה ב 21 מיליארד דולר אמריקאי. ההערכה היא שעד 2006 ההשקעה בפרויקט גדלה עד לכדי 37 מיליארד דולר, מה שעורר את התנגדותה של הממשלה הרוסית. ההערכה היא שמתוך סכומים אלה קרוב למיליארד דולר הושקעו בתשתיות האי ובכללותן כבישים, גשרים, מסילות ברזל, שדות תעופה, נמלי ים, תקשורת ואתרי פסולת.

דמוגרפיה

מספר התושבים באי יורד בהדרגה. נכון לשנת 2009 אוכלוסיית האי מנתה כ־500,000 תושבים. העיר הגדולה ביותר ומרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז סחלין היא יוז'נו־סחלינסק (180,700 תושבים). כ־85% מתושבי האי הם רוסים. קבוצות אתניות אחרות הן: אוקראינים, קוריאנים, בלארוסים, טטרים, צ'ובשים וכן בני העמים המקומיים: ניבחים ואורוקים. בעבר התגוררו באי גם בני איינו, אך רובם עברו להוקאידו שביפן בתום מלחמת העולם השנייה, ואלה שנשארו נטמעו באוכלוסייה דוברת הרוסית.

בשנת 1945 התגוררו בדרום האי כ־400,000 יפנים, הם עזבו את האי עם סיפוחו של דרום האי לברית המועצות.

תחבורה

באי עובר כביש ראשי באורך כ־560 ק"מ אשר מקשר בין מספר יישובים עיקריים באי (מצפון לדרום): אליקסנדרבסק (ברוסית - סבליינסקי), שוכנת על מיצר טטר. מכאן מטפס הכביש כ־60 ק"מ, בקרבת ההר הגבוה באי (הר לופטין, גובהו 1,609 מ') ולאחר שהוא יורד חזרה למישור, הוא ממשיך כ־130 ק"מ (בקרבת מסילת ברזל), עובר את העיירה פובידיינו, ומגיע אל פורניסק, השוכנת בחופו המזרחי של האי, על מפרץ טירפניה. מכאן הכביש ממשיך עוד כ־260 ק"מ, ובדרכו עובר ליד העיירה מקרוב, השוכנת גם היא על פני מפרץ טירפניה, ועובר גם ליד העיירה איליינסקי. אז הוא מגיע לדוליינסק, ממשיך לעיר הגדולה יוז'נו סבליינסק (מעל 100,000 תושבים), ומסתיים בעיר קורבקוב, השוכנת לחוף מפרץ אנייבה, המפרץ הדרומי שבאי. אורכה של מסילת הברזל הוא 127 ק"מ והיא חוצה אזורי ביצות.

הערות שוליים

  1. ^ מכתבי סופרים - אדעססא, היום, 7 באפריל 1886
  2. ^ רעידת האדמה בסחלין
5 בספטמבר

5 בספטמבר הוא היום ה-248 בשנה בלוח הגריגוריאני (249 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 117 ימים.

אי

בגאוגרפיה, אִי הוא שטח אדמה אשר מוקף מים מכל קצוותיו אשר קטן מיבשת וגדול מסלע. קיימים איים שנוצרו בתהליכים גאולוגים טבעיים וקיימים איים מעשה ידי אדם שנקראים איים מלאכותיים.

איינו

אַיְינוּ (Ainu, ביפנית: アイヌ) הם קבוצה אתנית ילידית. מקורם באי הוקאידו ובצפון האי הונשו ביפן, באיי הקוריליים, בחלקים מסחלין ובשליש הדרומי של חצי האי קמצ'טקה.

משמעותה של המילה "איינו" היא "אדם" באיינו (שפה). אמישי (Emishi), אזו או יזו (Ezo, Yezo, ביפנית: 蝦夷) הם המונחים היפניים, ואוטארי (Utari, ביפנית ウタリ), שמשמעותו "חבר" בשפת האינו, הוא מונח מקובל היום על רבים מחברי הקבוצה.

ככל הנראה, יש בין 150,000 ל-200,000 בני איינו כיום, אך המספר המדויק אינו ידוע מכיוון שרבים מבני האיינו מסתירים את מוצאם או אינם יודעים אותו לאחר שהוסתר מהם, כדי להגן על עצמם מפני אפליה על בסיס גזעי.

איינו (שפה)

שפת אַייְנוּ (アイヌ イタク, איינו טאק ביפנית アイヌ語) היא שפתם של בני האיינו, קבוצה אתנית שמרכזה בחלק הצפוני של האי הוקאידו שביפן. שפת האיינו נחשבת כיום לשפה בסכנת הכחדה.

בעבר דיברו בשפה זו באיים הקוריליים (כיום ברוסיה), בחלקו הצפוני של האי הונשו, ובחלקו הדרומי של האי סחלין (קאראפוּטוֹ; כיום ברוסיה), כיום ברוסיה). שפת האיינו נחשבת לשפה ייחודית שאין לה קשר לאף שפה אחרת, על אף שלשפה זו מאפיינים טיפולוגיים הדומים ליפנית. לעיתים נוהגים לשייכה לקבוצת השפות הפליאו-סיביריות, אך למעשה מונח זה מתאר קבוצת שפות קטנות שאין ביניהן קשר, וישנה השערה כי התקיימו בסיביר לפני הגעת השפות הטורקיות והטונגוסיות; וכי אין הן מהוות משפחת שפות על פי הגדרתה. ישנם בלשנים כדוגמת שיצ'רו מוריאמה, שקושרים בשנים האחרונות את שפת האיינו לשפות האוסטרונזיות, הן על פי אוצר המילים והן באמצעות הדמיון בין התרבויות.

האיים הקוריליים

האיים הקוריליים (ברוסית: Курильские острова, ביפנית: 千島列島 צ'ישימה רטו, בתרגום: ארכיפלג בן אלף האיים) הם שרשרת איים באוקיינוס השקט בין חלקו הצפוני של האוקיינוס לים אוחוצק. כיום מוחזקים בידי רוסיה ומוכלים מנהלית בתוך מחוז סחלין. השרשרת כוללת 56 איים בגדלים שונים ומשתרעת על פני 1,300 ק"מ מחצי האי קמצ'טקה, השייך לרוסיה עד לאי הוקאידו, השייך ליפן. השרשרת נחלקת לחלק צפוני ולחלק דרומי, שעליו יפן טוענת לריבונות.

בשנת 1946, בסיום מלחמת העולם השנייה, התגוררו באיים כ-17 אלף אזרחים יפנים. כולם גורשו מהאיים עם העברתם לשליטת ברית המועצות. נכון לשנת 2010 התגוררו באיים כ-18 אלף אזרחים רוסים.

האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

המזרח הרחוק הרוסי

המזרח הרחוק הרוסי (ברוסית: Дальний Восток) הוא אזור מחוז פדרלי במזרחה של רוסיה. בחלק משפות אירופיות נהוג להתייחס לאזור זה כחלק מסיביר, אך ברפובליקות ברית המועצות לשעבר השם הזה נפוץ יותר. אוכלוסיית המחוז היא כ-8,188,594 תושבים (2018) ושטחו 6.952 מיליון קמ"ר. בנובמבר 2018 שטח המחוז הוגדל על חשבון המחוז הפדרלי הסיבירי.

נציג הנשיא במחוז הוא ויקטור אישאייב, ומאז דצמבר 2018 מעונו הרשמי נמצא בולדיווסטוק. עד דצמבר 2018 שימשה העיר חברובסק כעיר הבירה של המחוז.

המחוזות הכלכליים של רוסיה

המחוזות הכלכליים של רוסיה — הן יחידות טריטוריאליות בפדרציה הרוסית שנוצרו בשנת 1995. כיום יש ברוסיה 12 מחוזות כלכליים.חצי האי קרים לא נכלל באף אחד מן המחוזות הכלכליים בעיקר משום שבמסמכים רשמיים המחוזות הכלכליים נותרו למעשה ללא שינוי מאז אורגנו מחדש בשנת 2001.

הסכם פורטסמות'

הסכם פורטסמות' (באנגלית: Treaty of Portsmouth), אשר נחתם ב-5 בספטמבר 1905, סיים באופן רשמי את מלחמת רוסיה-יפן. ההסכם נחתם לאחר משא ומתן שהתנהל במספנות הצי בפורטסמות', על גבול מדינת מיין וניו המפשייר בארצות הברית

לניהול השיחות שקדמו לחתימת ההסכם הגיעו שני נציגים מכל צד: סרגיי ויטה ורומן רוזן מרוסיה וקומורה ז'וטרו וטקהירה קוגורו מיפן. דיפלומטים נוספים משתי המדינות שהו במלון ונטוורת', בעיירה ניו קסל הסמוכה (שם נחתם ההסכם).

על פי ההסכם על יפן ורוסיה לפנות כוחותיהן ממנצ'וריה ולהשיב את השליטה בשטח לסין, אולם ליפן הוענקה זכות חכירה לחצי האי ליאודונג (שבו פורט ארתור והעיר דאליין), וכן מסילת הרכבת הרוסית בדרום מנצ'וריה עם גישה למשאביה האסטרטגיים. יפן אף קיבלה מרוסיה את חציו הדרומי של האי סחלין. אף שיפן קבלה בהסכם טריטוריה נכבדה, השגיה איכזבו את הציבור היפני אשר ציפה כי תעמוד על דרישותיה הראשוניות לקבל לידה את כל האי סחלין וכן פיצוי כספי. אכזבת הציבור היפני הובילה למהומות היביה וב-7 בינואר 1906 נפלה ממשלת יפן בראשות קצורה טארו.

תאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית, שימש כמתווך בשיחות ועל תרומתו להסכם קיבל בשנת 1906 את פרס נובל לשלום.

בשנת 2005 צוין יובל המאה להסכם פורטסמות' בסדרת אירועים חגיגיים שנערכו במספנות הצי האמריקאי, בנוכחות דיפלומטים משתי המדינות.

חברובסק (מחוז)

מחוז (ברוסית: קְרַאי) חברובסק (רוסית: Хабаровский край; תעתיק: חברובסקי קראי) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית.

המחוז גובל עם סין.

מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-17 אזורים מוניציפליים ו-2 אזורים עירוניים.

יוז'נו-סחלינסק

יוז'נו-סחלינסק (ברוסית: Ю́жно-Сахали́нск, ביפנית: 豊原) היא עיר ברוסיה באי סחלין, אשר באוקיינוס השקט. בירת מחוז סחלין. העיר נמצאת בחלק הדרום-מזרחי של האי על נהר סוסויה.

ים אוחוצק

ים אוחוצק או בתעתיק מדויק ים אוחוטסק (ברוסית: Охо́тское мо́ре) הוא ים שולי בצפון-מערב האוקיינוס השקט המשתרע בין חצי האי קמצ'טקה במזרח, האיים הקוריליים בדרום-מזרח, האי הוקאידו (שבצפון יפן) בדרום, והאי סחלין וחופה המזרחי של סיביר במערב. הוא קרוי על שם אוחוצק, היישוב הרוסי הראשון במזרח הרחוק הרוסי. ביפנית הים היה קרוי מסורתית "הוקאי" (北海), שמשמעותו "הים הצפוני". מכיוון שמונח זה משמש כעת לתיאור הים הצפוני באירופה, השתנה השם ל"אוהוצוקו-קאי" (オホーツク海), תעתיק של השם הרוסי.

ים יפן

ים יפן (יפנית 日本海; רוסית Японское море) או הים המזרחי (קוריאנית 동해) הוא ים שולי בחלקו הצפון-מערבי של האוקיינוס השקט. ים זה מפריד בין יבשת אסיה וארכיפלג האיים של יפן.

מבצע סערת אוגוסט

מבצע סערת אוגוסט היה מבצע צבאי שנערך בשלהי מלחמת העולם השנייה, בין 9 באוגוסט ל-2 בספטמבר 1945, ובמהלכו תקפה ברית המועצות שטחים בשליטת יפן בצפון-מזרח סין ובצפון האוקיינוס השקט. המתקפה הסובייטית נפתחה יומיים לאחר הטלת פצצת האטום האמריקאית על הירושימה. תוך 11 יום הביסו שלוש החזיתות הסובייטיות שהשתתפו במתקפה את צבא קוואנטונג היפני בצפון סין, והשתלטו על שטח עצום הכולל את מנצ'וריה, קוריאה הצפונית, דרום האי סחלין והאיים הקוריליים, בסדרת מבצעים מהירים שבהם השתתפו כוחות יבשה, ים ואוויר. המבצע נחשב כפסגת היישום של דוקטרינת קרב העומק, שפותחה בברית המועצות בשנות ה-30, וכמבצע הצבאי הסובייטי המוצלח ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה. במסגרת המבצע הנחיל הצבא האדום לצבא היפני את התבוסה הקשה ביותר, שנחלו כוחות היבשה שלו במהלך המלחמה כולה.

במסגרת ועידת יאלטה בראשית 1945 הסכימה ברית המועצות, לבקשת ארצות הברית, לבטל את הסכם הנייטרליות שלה עם יפן ולהצטרף למערכה במזרח הרחוק נגד יפן, שלושה חודשים לאחר תום המלחמה באירופה נגד גרמניה הנאצית. במהלך ועידת פוטסדם ביולי 1945, שב סטלין ואישר את מחויבות ארצו להצטרף למלחמה נגד יפן. זה היה הרקע לעריכת המתקפה הסובייטית על הצבא היפני בצפון-מזרח אסיה בשלב הסיום של המערכה הצבאית, שניהלו כוחות בעלות הברית נגד האימפריה היפנית.

המתקפה הסובייטית הפתיעה לחלוטין את ההנהגה היפנית וזעזעה אותה. לפחות לדעת מספר חוקרים הייתה לה השפעה משמעותית על החלטת יפן להסכים להיכנע ללא תנאי ב-14 באוגוסט 1945. יצוין כי לפיקוד הסובייטי היו תוכניות לפלוש לאי הצפוני של יפן, הוקאידו, לפני הפלישה האמריקאית המתוכננת לאי קיושו, אילו המלחמה הייתה נמשכת.

מישור (גאוגרפיה)

בגאוגרפיה, מישור הוא צורת נוף ששטחה חלק מהתרוממות ונמוך יחסית משאר האזורים. במישור הגבעות אינן עוברות את גובה ה-100 מטר, ובדרך כלל הוא נטול עצים. מישורים מתאימים לחקלאות, בשל האדמה השטוחה והלא סלעית שלהם.

מישור יכול להכיל מגוון סוגי אזורים שטוחים הכוללים ערבות, בתות, סוואנות, טונדרות ואזורי שיחים וגם מדבריות או אפילו יערות וחלק מהמישורים יכולים להיות מוצפים רוב או חלק מהשנה. גם רמות או עמקים שטוחים יכולים להיחשב למישורים.

שטחם של מישורים עשוי להיות כ-400 מטר רבוע עד למאות קילומטרים רבועים.

המישור הוא גם חלק נמוך ושטוח על פני כדור הארץ. לעיתים מתרוממות מעל המישור גבעות נמוכות.

המישור הגדול ביותר בעולם, מישור הקרח הגדול (הקרוי בשם זה בשל הקרחונים וההרים המקיפים אותו), נמצא ביבשת אנטארקטיקה, בשטחה של אנטארקטיקה הארגנטינאית. שטחו הוא 3,672 קילומטרים רבועים.

המישור השלישי בגודלו בעולם, מישור סחלין, נמצא במזרח רוסיה באי סחלין.

בקו החוף של ישראל עם הים התיכון משתרע מישור החוף, שאורכו כ-238 קילומטרים.

סחלין (כדורגל)

סחלין (ברוסית: Футбольный клуб Сахалин) הוא מועדון כדורגל מקצועני מהעיר יוז'נו-סחלינסק שבמזרח הרחוק המתמודד בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה.

מאז 2015, מהווה חלק ממועדון הספורט המקצועני של סחלין (ברוסית: Профессиональный спортивный клуб Сахалин), הכולל גם מועדון הוקי קרח ומועדון כדורעף.

סחלין (מחוז)

מחוז סחלין (ברוסית: Сахалинская область, בתעתיק: סחלינסקייה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק הרוסי. המחוז נמצא על חוף ים אוחוצק והאוקיינוס השקט.

המחוז הוקם ב-2 בינואר 1947 וכולל את האי סחלין והאיים הקוריליים הנמצאים בים אוחוצק ובים יפן ומהווים שטחים במחלוקת ביחסים עם יפן לאחר שהשטח נכבש על ידי ברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מבחינה אדמיניסטרטיבית המחוז מחולק ל-17 אזורים. בשטח המחוז נמצאים כ-160 הרי געש והוא מתאפיין ברמת פעילות סייסמית גבוהה.

סמור יפני

סמור יפני (שם מדעי: Mustela itatsi) הוא מין של סמור החי בכמה אזורים ביפן בהונשו, קיושו ושיקוקו. הוא הופץ להוקאידו, איי ריוקיו וייתכן שגם לאי סחלין שברוסיה.

זהו סמור קטן שייתכן שהוא תת-מין של החמוס הסיבירי והוא אכן דומה לו במראו, צבעו והתנהגותו. אורכו הממוצע 35 ס"מ והזנב ארוך ומגיע לאורך 17 ס"מ ומשמש לאיזון. הפרווה חומה-כתומה אך הפנים שחורות עם אזורים לבנים.

מין זה חי ליד הנהרות של אזורים הרריים ביפן והוא ניזון מחיות מים כמו צפרדעים, סרטני נהרות, דגים, זוחלים ויונקי מים קטנים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.