סורית

סורית או ארמית סורית (ܠܸܫܵ݁ܢܵܐ ܣܘܼܪܝܵܝܵܐ או ܠܶܫܳ݁ܢܳܐ ܣܽܘܪܝܳܝܳܐ לֶשָּׁנָא סוּרְיָיָא) היא שם מקובל למספר ניבים של השפה הארמית שהתפתחו מן הארמית הבינונית ושדוברו במקור בסוריה ובסביבתה. בעבר הייתה מדוברת בכל הסהר הפורה. זוהי בעיקר שפתם ושפת תפילתם של הנוצרים הסורים והמרונים. ארמית היא שפה שמית, השייכת למשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, בענף הצפון-מערבי. הניבים הסורים נכתבים באלפבית סורי, שיש לו דמיון לכתב העברי והערבי.

הסורית הייתה במקור ניב מקומי בצפון מסופוטמיה. לפני שהערבית הפכה להיות לשפה הראשית, נפוצה הסורית ממצרים ועד דרום הודו ואף לערבות קזחסטן.

סורית
סוּרְיָיָא, ܣܘܪܝܝܐ
מדינות ארמניה, אזרבייג'ן, איראן, עיראק, ישראל, גאורגיה, לבנון, סוריה, טורקיה, ארצות הברית ואוסטרליה.
אזורים המזרח התיכון, אירופה, מרכז אסיה, צפון אמריקה ואוסטרליה.
דוברים 410,000
שפת אם 404,000
כתב אלפבית סורי
משפחה

אפרו-אסיאתית

שמית
תיכונה
צפון-מערבית
ארמית
לאום הכנסייה הסורית אורתודוקסית
מוסד אין
ראו גם שפהכתב • רשימת שפות
Syriac Sertâ book script
כתב יד מהמאה ה-11
קובץ קול: תפילת "אבון דבשמיא" (אבינו שבשמים) בסורית כנסייתית
Birem054
כיתוב בסורית על מצבה משפחתית בבית הקברות המרוני בכפר בירעם

היסטוריה

יש המחלקים את ההיסטוריה של השפה הסורית לשלוש תקופות: סורית עתיקה, סורית בינונית וסורית חדשה, אך על פי רוב השם סורית מציין את הסורית הבינונית בלבד.

סורית עתיקה

הסורית נוצרה כניב בלתי-כתוב של ארמית קדומה בצפון מסופוטמיה. אחרי כיבוש סוריה ומסופטומיה בידי אלכסנדר מוקדון, סורית וניבים ארמיים אחרים החלו להיכתב. בשנת 132 לפנה"ס הוקמה ממלכת אוסרונה, העיר אדסה נקבעה כבירתה ושפתה הרשמית סורית. דוברי-סורית עדיין מתייחסים אליה כאל מולדת שפתם.

סורית בינונית

במאה השלישית לספירה החלו כנסיות באדסה להשתמש בסורית כשפה קדושה. ככל הנראה נבחרה למטרה זו משום שהייתה השפה הרווחת בציבור, דבר שהועיל לשם הפצת הנצרות. נעשה מאמץ ספרותי רב כדי לתרגם את התנ"ך והברית החדשה לסורית (הפשיטתא). באותו הזמן חיבר אפרים הסורי את האוצר הגדול ביותר של שירה ותאולוגיה בשפה הסורית.

בשנת 489 ברחו הרבה נוצרים דוברי-סורית לפרס כדי להימלט מהשפעתם של הנוצרים דוברי-היוונית. הפצת השמועה כי הנוצרים הפרסים הם איום לנצרות אורתודוקסית הביאה לפילוג מר בין הנוצרים האשורים החיים במסופוטמיה ופרס לבין הנוצרים האשורים החיים בסוריה ובטורקיה.

החל מן הכיבוש הערבי במאה השביעית הפכה השפה הערבית לשפה השולטת באזור, והסורית ירדה מגדולתה. מקובל להניח שהיא נכחדה כשפה דבורה בסביבות המאה העשירית לספירה.

סורית חדשה

על אף שהסורית הפסיקה לשמש כשפת דיבור בתחילת האלף השני לספירה, היא המשיכה לשמש כשפת מדע וכשפה דתית של כמה כנסיות של הנצרות המזרחית (כמו הכנסייה המרונית), שבהן התפילות והטקסים נערכים בשפה זו. יתר על כן, בתקופה המודרנית ידועים מקרים של ילדים שגדלו עם סורית כשפה ראשונה, מתוך ניסיון של הוריהם להחיות את השפה. הארמית החדשה ובפרט הארמית החדשה הצפון-מזרחית של קהילות נוצריות מכונה לעיתים "סורית חדשה". מבחינה בלשנית, שפות אלו אינן צאצאיות של הסורית, אלא של ניבי ארמית בלתי-מתועדים בני זמנה של הסורית הבינונית, אך הדוברים הנוצרים, שמכירים את הסורית כשפת הכנסייה שלהם מחשיבים את שפתם כניב מודרני של הסורית.

דקדוק

בסורית, כמו בשפות שמיות אחרות, ישנם שורשים בעלי שלוש אותיות. למשל, ישנו השורש ש-ק-ל, שפירושו הבסיסי הוא "לקיחה":

  • ܫܩܠ - שְׁקַל: לקח
  • ܢܫܩܘܠ - נֶשְׁקוֹל: יקח
  • ܫܩܠ - שָׁקֶל: לוקח
  • ܫܩܠ - שַׁקֶּל: נשא
  • ܐܫܩܠ - אַשְׁקֶל: יצא
  • ܫܩܠܐ - שְׁקָלָא: לקיחה
  • ܫܩܠܐ - שֶׁקְלֵא: מיסים
  • ܫܩܠܘܬܐ - שַׁקְלוּתָא: בהמת משא
  • ܫܘܩܠܐ - שׁוּקָלָא: יהירות
שמות-עצם

נטיית שמות העצם, כמו רוב חוקי הדקדוק הסורים, דומה לעברית. אולם יש בסורית כבשאר הניבים הארמיים צורה מיוחדת לשם עצם מיודע:

  • ܫܩܠܝܢ - שֶקְלִין, "מיסים"
  • ܫܩܠܐ - שֶקְלֵא, "המיסים"
  • ܫܩܠܝ - שֶקְלַי, "מיסֵי־..."

במשך הזמן, הפכה הצורה המיודעת ("המיסים") לצורה הרגילה, כלומר: במקום להגיד "אני צריך: שום, בצל ופלפל" יש להגיד "אני צריך: השום, הבצל והפלפל". כמו כן, ישנם צירופי מילים שהפכו לבעלי משמעות אחת. לדוגמה: ܒܪ ܐܢܫܐ, "בַּר נָשָׁא" פירושו "אישה", אך משמעותו המילולית הוא "בן-אדם" (כמו בעברית).

תואר

בסורית, כמו בעברית, התואר בא אחרי שם העצם. אך כאשר התואר הוא הנשוא במשפט שמני, הוא בא לפני השם. למשל, ܫܩܠܐ ܒܝܫܐ, "שֶׁקְלֵא בִּישֵׁא" - "מיסים רעים" - אבל ܒܝܫܝܢ ܫܩܠܐ, "בִּישִׁין שֶׁקְלֵא" - "רעים המיסים". צורה זו נמצאת מדי פעם בעברית מקראית, אך לא בעברית מודרנית.

בנייני הפועל

בסורית, כמו בעברית, לפועל יש שורשים שעל פיהם הוא מסתמך (דוגמה מוצגת למעלה). כמו בעברית, הפועל נוטה לפי בניין, זמן, מין, גוף ומספר. הסורית מקיימת מערכת של שישה בניינים עיקריים ועוד כמה חריגים. ששת הבניינים המרכזיים הם פֶּעַל (מקביל לפָּעַל בעברית), פָּעֶל (הדומה לפִּעֶל בעברית, במשמעותו - עשה משהו חזק או באופן מודגש), אַפְעֶל (המורה על גרימה, בדומה לבניין השני של הפועל, בשפה הערבית ובדומה לבנין הפעיל בעברית) ועוד שלושה בניינים, המתאימים משמעות של הדדיות לשלושת הבניינים הקודמים. שלושת הבניינים ההדדיים הם אֶתפֶעַל, אֶתפָעֶל ו-אֶתָּפָעָל. בין הבניינים הנדירים נמצאים שַׁפְעֶל ו-אֶשְׁתַּפְעָל.

הכתב הסורי

Aramaic alphabet
אותיות הכתב הארמי הסורי, מימין לשמאל.

בכתב הסורי ישנן אותן אותיות כמו באלפבית העברי, אבל לחלקן שם קצת שונה. כמו כן, בכתב הסורי האותיות מתחברות, חוץ מהאותיות ܐ (א), ܕ (ד), ܗ (ה), ܘ (ו), ܙ (ז), ܨ (צ), ܪ (ר), ܬ (ת), שהן גם האותיות שאינן מתחברות באלפבית הערבי, מלבד האותיות ه (ה), ص (צ) ו-ت (ת).

שם האות שם האות בתעתוק עברי הדפס רגיל צליל IPA
ܐܵܠܲܦ݂ אָלַף ܐ א /ʔ/
ܒܹ݁ܝܬ݂ בֵּית ܒ בּ, ב /b/, /v/
ܓ݁ܵܡܲܠ גָּמַל ܓ גּ, ג /g/, /ɣ/
ܕ݁ܵܠܲܬ݂ דָּלַת ܕ דּ, ד /d/, /ð/
ܗܹܐ הֵא ܗ ה /h/
ܘܲܘ וַו ܘ ו /w/
ܙܲܝܢ זַיְן ܙ ז /z/
ܚܹܝܬ݂ חֵית ܚ ח /ħ/
ܛܹܝܬ݂ טֵית ܛ ט /tˤ/
ܝܘܿܕ יוֹד ܝ י /j/
ܟ݁ܵܦ݂ כָּף ܟ כּ, כ /k/, /x/
ܠܵܡܲܕ݂ לָמַד ܠ ל /l/
ܡܝܼܡ מִים ܡ מ /m/
ܢܘܼܢ נוּן ܢ נ /n/
ܤܸܡܟ݁ܲܬ݂ סֶמְכַּת ܤ ס /s/
ܥܹܐ עֵא ܥ ע /ʕ/
ܦܹ݁ܐ פֵּא ܦ פּ, פ /p/, /f/
ܨܵܕ݂ܹܐ צָדֵא ܨ צ /sˤ/
ܩܘܿܦ݂ קוֹף ܩ ק /q/
ܪܹܝܫ רֵישׁ ܪ ר /r/
ܫܝܼܢ שִׁין ܫ ש /ʃ/
ܬ݁ܲܘ תַּו ܬ תּ, ת /t/, /θ/

ראו גם

קישורים חיצוניים

ארמית

אֲרָמִית היא שפה שמית צפון מערבית, שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה ועד ימינו. בעת העתיקה הייתה הארמית שפה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה, ובעיקר בארץ ישראל, בסוריה, באשור, בבבל, ובממלכת פרס. הארמית הייתה שפת הדיבור של ארץ ישראל, סוריה ומסופוטמיה.

עולי בבל בתקופת בית שני הביאו אתם לארץ ישראל את השפה הזו, שהייתה אז השפה הרווחת של האימפריה הפרסית. הארמית שימשה גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, המשנה (במובאות), התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, תרגום אונקלוס, תרגום יונתן וספר הזוהר.

ארמית חדשה צפון-מזרחית

ארמית חדשה צפון-מזרחית (או בלעז North Eastern Neo-Aramaic, ובקיצור NENA) הוא המונח האקדמי המשמש לתיאור קבוצת ניבים של ארמית חדשה, אשר דוברו באזור כורדיסטן ואזרבייג'ן האיראנית במדינות עיראק, איראן וטורקיה. ניבים אלו התפתחו מרבדים קדומים יותר של ארמית, כגון סורית או ארמית התרגום, אך על פי רוב אין עדויות על הרבדים הישירים שקדמו לניבים המדוברים בימינו. על פי רוב, בכל ישוב דובר ניב אחר, וכן התקיימה חלוקה בין ניבים יהודיים לניבים נוצרים. בשל קשיי המעבר באזור זה, הניבים השונים אינם קלים על פי רוב להבנה הדדית, אם כי רוח הדברים ברורה על פי רוב.

ניבי הארמית החדשה מדוברים עד היום בקהילות של יוצאי האזורים בהם היא דוברה במקור, כמו הקהילה האשורית בשוודיה או קהילת יוצאי כורדיסטן בישראל. בקרב דוברי השפה בישראל, היא מכונה לעיתים "כורדית" או "כורדית-יהודית" (אך אין לבלבל בינה לבין השפה הכורדית הכרמנג'ית המדוברת בפי הכורדים המוסלמים).

דיק צ'ייני

ריצ'רד ברוס "דיק" צ'ייני (באנגלית: Richard Bruce "Dick" Cheney; נולד ב-30 בינואר 1941) היה סגן נשיא ארצות הברית ה-46 במספר, שכיהן תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

בניגוד לרוב סגני הנשיא לפניו, צ'ייני נחשב לבעל השפעה רבה בממשל והיה מראשי המחנה הניצי והנאו-קונסרבטיבי שהוביל את ארצות הברית למלחמת עיראק. צ'ייני נוקט בעמדה פרו-ישראלית, אנטי סורית ואנטי איראנית ברורה.צ'ייני היה ראש הסגל של הבית הלבן בשנים 1975–1977, חבר בית הנבחרים מטעם ויומינג בשנים 1979–1989, מזכיר ההגנה בשנים 1989–1993 ומנכ"ל ויושב ראש חברת האנרגיה הליברטון.

דיר א-זור

דיר א-זור (בערבית: دير الزور, תעתיק מדויק: דיר אלזור; בארמית סורית: ܕܝܪܐ ܙܥܘܪܬܐ) היא עיר בחלקה הצפון-מזרחי של סוריה, על גדות נהר הפרת, ובירת מחוז דיר א-זור. העיר נמצאת במרחק של כ-450 קילומטר מבירת המדינה, דמשק.

הזב הגדול

הזב הגדול (פרסית زاب بزرگ; ערבית الزاب الاعلى - תעתיק מדויק: אלזאב אלאעלא; טורקית Büyükzap Suyu; כורדית: Zêyê Mezin; ארמית סורית: ܙܒܐ ܥܠܝܐ; יוונית עתיקה Λύκος; לטינית Lycus) הוא נהר הנובע בטורקיה וזורם דרומה לאורך 473 ק"מ, עד שהוא מתמזג עם נהר החידקל, דרומית לעיר מוסול שבעיראק. הנהר תוחם בקירוב את הגבול הדרומי של תפוצת האוכלוסייה הכורדית בעיראק, ומהווה גבול פוליטי של האזור האוטונומי הכורדי. הנהר מהווה מקור מים חשוב של החידקל, ומשמש להשקיה ולהפקת אנרגיה הידרואלקטרית באמצעות סכרים הבנויים עליו.

בשנת 750 לספירה התחולל קרב גדול על נהר הזב בין הח'ליפים מבית אומיה לבין בית עבאס.

הכנסייה הסורית-אורתודוקסית

הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (ארמית חדשה ܥܕܬܐ ܣܘܪܝܝܬܐ ܐܪܬܘܕܟܣܝܬܐ) היא כנסייה אוריינטלית שבסיסה בסוריה ויש לה מאמינים בכל העולם. היא אחת מהכנסיות שהתפצלו מהזרם המרכזי של הנצרות בועידת כלקדון בשנת 451. הכנסייה הסורית-אורתודוקסית היא אוטוקפאלית, או עצמאית לגמרי, והפטריארך העומד בראשה איננו כפוף לסמכות גבוהה יותר. היא מצויה באחדות (קומוניון) מלאה עם יתר הפלגים האוריינטליים. הנהגתה יושבת בדמשק, והפטריארך הנוכחי וה-123 למניין הוא איגנטיוס אפרים השני. מספר חבריה מוערך בבין 1.5 לשלושה מיליון. שלושה רבעים מהם מתגוררים בהודו, והפרובינציה של הקתוליקוס מקרלה היא המרכיב הגדול ביותר בכנסייה. הכנסייה משתמשת בשפה הארמית-סורית בטקסיה.

שורשי הכנסייה מצויים בפילוג הפטריארכיה העתיקה של אנטיוכיה בעקבות הצהרת כלקדון ב-451 באשר לשני הטבעים של ישו. שוללי כלקדון ייסדו את הכנסייה ומקבליה כנותרו כאגף אורתודוקסי נפרד. יש המכנים את הכנסייה "יעקוביטים" על שם יעקב בראדאיוס שארגן את הכנסייה המונופיזיטית בסוריה במאה ה-6, אבל הסורים אורתודוקסים אינם מוכנים שכנסייתם תיקרא על שם אדם ורואים בכינוי זה ביטוי עוין.

המלחמה הסורית החמישית

המלחמה הסורית החמישית הייתה המלחמה החמישית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה-סוריה, והתרחשה בין השנים 202 לפני הספירה ל-195 לפני הספירה.

המלחמה הסורית השלישית

המלחמה הסורית השלישית (המלחמה ידועה גם בשם המלחמה הלאודיקית) הייתה המלחמה השלישית שפרצה בין בית סלאוקוס לבית תלמי על השליטה בקוילה סוריה, והתרחשה בין השנים 246 לפני הספירה ל-242 לפני הספירה.

חוות שבעא

חווֹת שבעא (בערבית: مزارع شبعا - "מזארע שבעא", מכונה בישראל גם "הר דב") הוא אזור מיושב בדלילות, בין הכפר מג'דל שמס על מורדות החרמון לבין הכפר הלבנוני שבעא. חלק מהשטח - כ-25 קמ"ר בין נחל שיאון להר דב - נמצא בשליטת ישראל וכפוף לחוק הגולן, אולם לבנון תובעת ריבונות עליו. הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בריבונות ישראל על השטח, כשם שאינה מכירה בריבונות ישראל על רמת הגולן, אך יש מחלוקת בקהילה הבינלאומית לגבי הריבונות המקורית על השטח: לבנונית או סורית. למחלוקת זו יש משמעות לגבי השליטה הנוכחית בשטח - אם הריבונות המקורית על השטח היא לבנונית, ישראל צריכה לסגת מהשטח על-פי התחייבויותיה לאו"ם בעניין לבנון. אם הריבונות המקורית היא סורית, ישראל יכולה להוסיף לשלוט בו עד למציאת הסדר מדיני בין סוריה לישראל.

יחסי סוריה–קטר

מדינת קטר תמכה בעמדות של הרפובליקה הערבית הסורית בנוגע לתמיכה עבור מיליציות לבנוניות התומכות במשטר בשאר אל-אסד. סוריה תמכה בקטר בסכסוכי הטריטוריה והשטחים נגד בחריין. יש קהילה סורית בקטר ומספר החברים בה הוא כ-20 אלף איש. הסורים בקטר עוסקים במגוון תחומים, רובם מהנדסים ורופאים. לפני מלחמת האזרחים קטר תרמה לסוריה תרומה כספית כאשר עזרה להקים את חברת האשראי הלאומית ותרמה לה 20 מיליון דולר אמריקאי. כמו כן, קטר תרמה לסוריה בתחום הנדל"ן כאשר הקימה לחופיה פרויקטי בנייה רבים.

לבנון

לְבָנוֹן או בשמה הרשמי הרפובליקה הלבנונית (בערבית: الجمهوريّة اللبنانيّة, אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (אל)לֻבְּנַאנִיַה; בצרפתית: République libanaise) היא מדינה ערבית במזרח התיכון. המדינה גובלת בישראל בדרום, בסוריה במזרח ובצפון, ובים התיכון במערב. שטחה כ-10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-6.1 מיליון בני אדם (2018) - המשתייכים לדתות ועדות שונות. ההיסטוריה המודרנית שלה רוויית סכסוכים אתניים ומלחמות אזרחים על שליטה, שטח ומשאבים, ומעורבות שכנותיה והמעצמות בנעשה בה, עקב השלטון המרכזי החלש שלא הצליח לאכוף את מרותו על מלוא שטחה. רוב הלבנונים הם בני דת האסלאם (כולל המיעוט הדרוזי שנספר כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית).הארץ נקראת כך, על-שם הר הלבנון, בעל הצבע הלבן, והוא גם שמה המקראי, ושמה של הארץ גם בשפות אחרות, כולל ערבית. בערבית הוא נכתב لُبْنَان ונהגה: לֻבְּנָאן (ערבית ספרותית) או לְבְּנֵין (ערבית סורית). בצרפתית: Le Liban. השפה הרשמית של לבנון היא הערבית, ושפה נוספת שמוכרת בה היא צרפתית.

מילה

האם התכוונתם ל...

נינוה

נִינְוֵה (באשורית: נִינוּאַה או נִינַה, 𒌷𒉌𒉡𒀀 או 𒀏, בארמית-סורית: ܢܝܼܢܘܹܐ או ܢܺܝܢܘܶܐ‎‎, בערבית: نَيْنَوَى, ביוונית: Νινευή) היא אחת מבירותיה המאוחרות של האימפריה האשורית, ואתר ארכאולוגי מרכזי בחקר אשור.

חורבותיה קרובות לעיר מוסול העיראקית בת ימינו, גודלה של העיר המבוצרת בשיא התפתחותה היה: אורך מרבי 4.6 ק"מ, רוחב מרבי 2.09 ק"מ, היקף החומות 11.9 ק"מ, ושטחה 7.3 קמ"ר. מידות אלו מעידות על אחת הערים הגדולות ביותר של העולם העתיק, ואכן כך היא מכונה במקרא "העיר הגדולה". מיקומה במפגש החידקל עם יובל החוֹסְר הביא להפיכתה למוקד מסחרי חשוב לאורך ההיסטוריה האשורית.

ניקוד

המונח נִקּוּד מתאר הוספת סימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן, לצורך ייצוג תנועות או להבחנה דיאקריטית. משתמשים במונח זה בעיקר ביחס לשפות עברית, ארמית וערבית. השימוש בניקוד החל בימי הביניים, והראשונים שהשתמשו בו היו מדקדקי הארמית הנוצרית (הסורית), כנראה בהשפעת טקסטים יווניים שכללו סימנים שנועדו להבהרת ההגייה. מקובל להניח שהסיבה לפיתוח שיטות הניקוד בשפות השונות היא החשש שמסורת ההגייה של טקסטים מקודשים, שעד אז הועברה בעל פה, לא תשתמר אם לא תקובע בכתב.

בימי הביניים התקיימו בעברית ארבע שיטות ניקוד זו לצד זו: הַטַּבְרָנִית, הבבלית, הארצישראלית, והארצישראלית-טברנית. שיטות אלו שימשו בעיקר לניקוד הטקסט המקראי, אך גם לניקוד טקסטים של משנה, תלמוד, ותרגומים לארמית למקרא. השיטה הטברנית נתפסה כמדויקת ביותר, ודחקה את רגלי שלוש השיטות האחרות. במקביל לשיטות הניקוד היהודיות פיתחו השומרונים שיטת ניקוד משלהם, שיטת הניקוד השומרונית, המשקפת את הגיית העברית והארמית בפיהם.

בשל נסיבות היסטוריות, בעברית בת ימינו משתמשים בסימנים הגרפיים של שיטת ניקוד אחת (השיטה הטברנית) כדי לסמן את ההגייה העומדת מאחורי שיטת ניקוד אחרת (השיטה הארצישראלית). המשמעות היא שיש חוסר התאמה בין ההגייה לבין השיטה לסימונה.

נציבין

נוסאיבין (טורקית Nusaybin; סורית ܨܘܒܐ; בעבר Nisibis), המוכרת בעברית כנציבין, היא עיר בנפת מרדין בדרום-מזרח טורקיה. העיר שוכנת על הגבול הסורי וסמוכה לקמישלי שבסוריה. נכון ל-2005, אוכלוסיית העיר מונה 83,832 תושבים. בתקופת התנאים הייתה אחד המרכזים היהודיים של בבל ובו ישב רבי יהודה בן בתירא.

סנחריב

סַנְחֵרִיב (באכדית: סִן-אחֵ-אֵרִבּ, סין (=אל הירח) פיצה (נתן פיצוי) על האח), בארמית חדשה או סורית חדשה ܣܢܚܪܝܒ) היה בנו ויורשו של סרגון השני מלך אשור. עלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל מלחמה מפורסמת ביהודה, והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי בנו אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) בשנת 681 לפנה"ס בכ’ בכסלו.

ערבית מרוקאית

ערבית מרוקאית, או מרוקאית (בערבית: الـمغربيّة; בתעתיק חופשי: אל-מוגרביה; ידועה גם בשם دّارجة; דאריג'ה) היא קבוצת ניבים של השפה הערבית המדוברת במרוקו ובאזורים הסמוכים לה בצפון אפריקה. כ-30 מיליון איש דוברים ערבית מרוקאית.

הערבית המרוקאית היא אחת השפות שהתפתחו מן הניבים הערביים שדוברו בחצי האי ערב, והתפשטו במאות ה-7 וה-8 עם הכיבושים הערביים-מוסלמיים באסיה ובאפריקה. הניב הערבי-מרוקאי הוא אחד הניבים "המערביים" של ערבית (הניבים של צפון אפריקה). הוא רחוק מרחק רב מערבית ספרותית או מניבים ערביים "מזרחיים" (מצרית, סורית, עיראקית וכדומה). הערבית-המרוקאית מושפעת במידה רבה מהשפות הברבריות המדוברות בצפון אפריקה.

הפונולוגיה של הערבית המרוקאית יוצאת דופן, ומכונה פונולוגיית "צרורות". כלומר יש בה רצפים של עיצורים ללא תנועות ביניהם. התכונה הזאת משותפת לערבית המרוקאית ולניבים הברבריים של צפון אפריקה. בין מבני ההברה של המרוקאית קיים המבנה עיצור-עיצור-תנועה-עיצור (CCVC), מבנה שקיים גם בשפות אחרות, אולם בצורה מוגבלת הרבה יותר מאשר במרוקאית.

כמו בכל הקהילות בעולם הערבי, גם הקהילה הדוברת ערבית מרוקאית מתאפיינת בדיגלוסיה. הקהילה הלשונית משתמשת בשתי צורות לשוניות נבדלות, הערבית המדוברת והערבית הספרותית, בנסיבות שונות. השפה המדוברת, שפת היום-יום, נתפסת בדרך כלל כנמוכה, והספרותית כגבוהה. עבור הדוברים הילידיים השפה המדוברת היא שפת-האם, בעוד הספרותית נרכשת בעיקר בבית ספר. שתי השפות מושפעות זו מזו באופנים שונים. במרוקו נפוץ מאוד השימוש בשפה הצרפתית, כך שרוב המרוקאים הם רב-לשוניים.

עריפת ראש

עריפת ראש, או עריפה, היא פעולת הכריתה של ראשו של יצור חי, המסתיימת באופן בלתי נמנע במוות. עריפה מתייחסת לרוב לצורת הוצאה להורג או רצח. היא יכולה להתבצע, לדוגמה, על ידי גרזן, חרב או סכין, כמו גם על ידי גיליוטינה. תאונת עריפה יכולה להתרחש כתוצאה מפיצוץ או מהתנגשות במהירות גבוהה. התאבדות על ידי עריפת ראש נדירה אך לא בלתי קיימת. ב-2003 התאבד אדם בריטי בהשתמשו בגיליוטינה תוצרת בית שהוכנה במשך מספר שבועות.המונח "עריפה" מתייחס גם להסרת הראש מאדם שכבר מת, כלומר מגופה. ההיגיון הנובע מפעולה כזו עשוי להיות רצון להראות בפומבי את הראש הערוף כהוכחה למותו של אדם מסוים או כדי להחדיר פחד באוכלוסייה מפני עונשו של האויב מידי הרשויות.

תופעת עריפת הראש ידועה גם אצל בעלי חיים. מלכת הנמלים ממין עורפנית סורית נוהגת לערוף את הראש של מלכת הבנאית הארץ-ישראלית על מנת להשתלט על הקן שלה.

פשיטתא

פשיטתא (סורית: ܡܦܩܬܐ ܦܫܝܛܬܐ; מפקתא פשיטתא "ההוצאה (המהדורה) הפשוטה") היא תרגום של התנ"ך וספרי הברית החדשה לשפה הסורית. סדר ספרי התנ"ך בכתבי היד של הפשיטתא שונה מהמקובל בכך שספר איוב מופיע מיד לאחר חמשת ספרי התורה ולפני ספר יהושע.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.