סוציולקט

בבלשנות, סוציולקט, דהיינו דיאלקט סוציאלי, הוא ניב של שפה המדובר על ידי קבוצה חברתית, מעמד חברתי, או תת-תרבות בתוך חברה. הוא שונה מניב אזורי/גאוגרפי בהיותו מיוחד לקבוצת אנשים שמבודדת מקבוצות אחרות בנסיבות חברתיות ולא-גאוגרפיות[1].

לדוגמה, הסוציולקט שבו מדברים ילדים של הורים משכילים יהיה בעל דקדוק קרוב יותר לזה הנחשב תקני, מאשר הסוציולקט שבו מדברים ילדיהם של הורים שאינם משכילים. הוא יכיל גם עוד שינויים מהדיאלקט של המשכילים. היצירות "לחנך את ריטה" ו"גברתי הנאוה" עוסקות ב"גמילה" מסוציולקט החברה חסרת ההשכלה, ולצד ההומור שבהן, הן מדגימות יפה את ההבדל בין הסוציולקטים[2].

חלק מהסוציולקטים עשויים להיות ניבים של קבוצה הנחשבת בעלת מעמד רם או נחות, אם כי אין הדבר הכרחי. לדוגמה, החברה החרדית בישראל היא בעלת סוציולקט הייחודי לה. קיימים מספר מחקרים סוציולינגוויסטיים שבדקו היבטים לשוניים וחברתיים של החברה הנשית-חרדית בישראל. דוגמה אחרת לזה היא הסוציולקט של קהילת הלהט"ב בקליפורניה, שעליו מתבדח מדי פעם אדי מרפי[3] (לצד הבדיחות הקבועות שלו, על הסוציולקט של החברה הלבנה והמשכילה).

יש להבדיל בין הסוציולקט לאידיולקט, שהוא אופן השימוש בשפה של פרט מסוים (אדם מסוים נוהג להשתמש הרבה במילה מסוימת או להגות מילים מסוימות באופן ייחודי לו). יש להבדיל את הסוציולקט גם מן המשלב, שהוא אופן שימוש בשפה המתאים לנסיבות מסוימות. זאת משום שמרבית האנשים משתמשים במשלבים שונים בנסיבות שונות. לדוגמה, שופט ידבר באולם בית המשפט – במשלב אחד, עם עוזריו, בלשכתו – במשלב שני, ועם בני משפחתו, בביתו – במשלב שלישי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מבוא לבלשנות, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה שלוש, עמוד 140.
  2. ^ דוגמה נוספת - קומדיית המצבים הבריטית "מישהו מטפל בך?". שם, שתי דמויות הנשים המרכזיות מגחיכות – האחת את הסוציולקט והמבטא של המעמד הגבוה, והשנייה את הסוציולקט והמבטא של המעמד הנמוך. דמותה של גברת סלוקומב, המגחיכה את הסוציולקט של המעמד הגבוה, מתעלמת בקביעות ממשמעויות גסות של מילים, שברורות לכול – אך אינן מופיעות במילונים. כך היא מספרת בכל פרק סיפור על החתולה שלה, שכמעט כל דובר אנגלית יפרש כסיפור על איבר מינה.
  3. ^ ראו, למשל, את הסרטים "השוטר מבברלי הילס" ו"בגסות" של אדי מרפי
אידיולקט

בבלשנות, אידיולקט (מיוונית, idio- פרטי ו־-lect לשון) הוא וריאנט שפה הייחודי לפרט מסוים. האידיולקט בולט בדפוסים של בחירת מילים ודקדוק, או מילים, ביטויים או ניבים לשוניים הייחודיים או אופייניים לפרט מסוים. לכל פרט יש אידיולקט, המאופיין בקיבוצים חוזרים ונשנים של מילים הייחודיים לו. אידיולקט עשוי לעיתים קרובות לכלול גם סוגים של אקולקט – דיאלקט הספציפי לבית או למשפחה מסוימת.

לרוב, האידיולקט של אדם אינו כה בולט בחזרותיו עד כדי כך שאחרים מבחינים בו על נקלה, אך במקרים מסוימים ישנם אנשים המאמצים ביטויים וחוזרים עליהם פעמים רבות עד כדי כך שהם הופכים לחלק מכינוים. דוגמאות:

דוד בן-גוריון מיעט להשתמש במילה "את".

ארנסטו צ'ה גווארה, ששמו האמצעי, "צ'ה", הוא כינוי המבוסס על חיבתו לשימוש במילה "צ'ה" ("חבר" – בסלנג צבאי ארגנטינאי).

שר האוצר לשעבר יגאל הורביץ, שהאידיולקט הבולט שלו, שהיה רצוף בתיאורים ציוריים ובעיקר במשלים לחוסר אחריותם של אלו הדורשים ממנו להוציא כספים, זיכה אותו בכינויי לוואי כמו "אין לי" ו"משוגעים, תרדו מהגג".

יצחק רבין נהג לומר את המילה "פלסטינים" בפ"א דגושה.

מרגלית צנעני משלבת בדיבורה העברי הרבה אמרות שפר מאנגלית (so am I), מערבית (אבו ענתר) ומשפות רבות אחרות. לעיתים קרובות היא גם משלבת אמרות שפר כאלה ויוצרת אמרות חדשות משלה. לדוגמה, את מחאת האוהלים היא כינתה "מהפכה דה לה שמאטע".

גיבור הסרט "הערת שוליים" מבין שנימוקי ועדת פרס ישראל לתת לו את הפרס לא נכתבו כלל על ידי אותה ועדה – משום שהוא מזהה בנימוקים את האידיולקט של בנו, שאינו חבר בוועדה.

בלשנות חברתית

בלשנות חברתית (נקראת גם סוציו-לינגוויסטיקה או סוציו-בלשנות, ובאנגלית: sociolinguistics) היא ענף מדעי העוסק בהשפעת גורמים חברתיים, כמו נורמות תרבותיות, ציפיות והקשר, על הדרך שבה משתמשים בשפה. היא חוקרת את ההבדלים הלשוניים בין קבוצות חברתיות שונות, כמו בין אנשים ממוצא, דת, מגדר, סטטוס חברתי או רמת השכלה שונה. בדומה לדיאלקט, ניב שמיוחד לאזור גאוגרפי מסוים, לשפה המיוחדת לקבוצה חברתית מסוימת קוראים סוציולקט (sociolect). הבלשנות החברתית חוקרת את הסוציולקטים. הבלשנות החברתית גם חוקרת את האופן שבו אילוצים חברתיים משפיעים על השימוש בשפה, כך שאותו אדם ישתמש בה באופן שונה במצבים חברתיים שונים.

הבלשנות הכללית מניחה בדרך כלל שהשימוש בשפה מסוימת, כמו עברית או אנגלית, הוא אחיד או כמעט אחיד בקרב כל דובריה. הבלשנות החברתית נבדלת מהבלשנות הכללית, בכך שהיא מדגישה את הבדלי השפה בין דובריה השונים. שתי גישות אלה, למרות שהן סותרות לכאורה, משלימות זו את זו בפועל ומאפשרות תיאור טוב יותר של התופעה הלשונית.

תחום עניין נוסף של הבלשנות החברתית הוא השפעת השפה על החברה, ובפרט האופן שבו ההבדלים בשימוש בשפה משתתפים ביצירתם ובהנצחת קיומם של מעמדות ופערים בחברה. יש המבדילים בין התחומים: בעוד שלעיסוק בהשפעת החברה על השפה קוראים בלשנות חברתית, לעיסוק בהשפעת השפה על החברה קוראים לפעמים סוציולוגיה של הלשון. עם זאת השפעות אלה נוטות להיות הדדיות, ולכן לעיתים קשה להפריד בין התחומים.

הבלשנות החברתית בוחנת את כל הפנים השונות של התופעה הלשונית. היא עוסקת במיוחד בפונטיקה, באוצר המילים ובתחביר של השפה. היא עוסקת גם בפרגמטיקה של השפה, כלומר בהבדלים ברמת השיח.

יוונית מודרנית

יוונית מודרנית (Νέα Ελληνικά או Νεοελληνική, כלומר נאו-הלנית; ידועה גם כ-Ρωμαίικα, כלומר רומאית) היא מונח לניבי השפה היוונית המדוברים כיום. יוונית מדוברת כיום בפי 17 מיליוני אנשים, בעיקר ביוון ובקפריסין, אך גם בפי מיעוטים רבים ברחבי העולם. בפרספקטיבה היסטורית, מייצג המונח "יוונית מודרנית" את כל סוגי היוונית שדוברו בתקופה שבין נפילת האימפריה הביזנטית (1453) ועד ימינו. זאת, בניגוד לממצאי מחקרים שונים, הגורסים כי תקופה זו החלה כבר בשנת 1204 (נפילת קונסטנטינופול בידי הצלבנים, במסגרת מסע הצלב הרביעי). במהלך רוב הזמן הזה, השפה התקיימה במצב של דיגלוסיה, כאשר הניבים האזוריים התקיימו זה לצד זה. בייחוד, במהלך רוב המאות ה-19 וה-20, היא נודעה בסוגיה השונים של ניביה, כמו גם ב"קאתארבוסה" הנלמדת. כיום, יוונית מודרנית סטנדרטית, המבוססת בעיקר על ניביה העממיים, היא השפה הרשמית ביוון ובקפריסין.

לכודיש

לכודיש (נקראת גם לחודיש או לחוידיש - (Lachoudisch)) היא סוציולקט שהיה בשימוש בקרב תושבי היישוב שופפלוך, שבמדינת בוואריה שבגרמניה. הניב התפתח מן העברית (יש לו דמיון רב ליידיש) ומשפות רוטוולש (Rotwelsch) המקומיות. ייתכן ששמה של השפה הוא שיבוש המילים "לשון קודש", כלומר עברית. דיברו בה הן יהודים והן תושביה הנוצרים של שופפלוך. השפה מבטאת במידת מה את עיסוקם של דובריה, שכן מילים אחדות נוגעות לשוק הבקר.

אין בדורות האחרונים יהודים בשופפלוך. התושבים המקומיים גאים בשפה, ומכנים אותה "שפת סתרים".

מספר המילים הידועות כיום בשפת הלכודיש – כ-400. ייתכן שבעבר, כאשר הייתה שפה חיה, היו בה מילים רבות יותר.

בשנת 1969 פרסם קארל פיליפ, המורה המקומי, שלימד בשופפלוך במשך כארבעים שנה, ספרון שהוא מחקר זוטא על שפת הלכודיש, והוא מלווה במילון קטן.

קיומה של הלכודיש נחשף לראשונה לעולם הרחב בכתבת טלוויזיה ששודרה בישראל ב-12 במרץ 1981 על ידי כתב רשות השידור באירופה צבי לי-דר. הכתבה עוררה עניין רב בעולם ואף צוטטה בהרחבה בעמודו הראשון של הניו יורק טיימס.

כל הניסיונות שנעשו מאז בעקבות הפרסום הזה להציל את הלכודיש ולשמרה לדורות הבאים עלו בתוהו.

מאזהמטה

מאזהמטה (Masematte) הוא סוציולקט מהמאה ה-19, שאותו דיברו עניי העיר מינסטר שבצפון-מערב גרמניה. מקור השם במילה העברית "משא ומתן".

עם בניית התעלה שחיברה את העיר דורטמונד ואת נהר האמס שעברה בעיר מינסטר, נפתח במינסטר נמל מסחרי גדול למדי שהביא עמו סוחרים, עובדים זרים, תעלולנים וצוענים רבים. התערובת הזאת עם עניי העיר בשנות התשעים של המאה ה-19 הולידה את הסוציולקט מאזהמטה.

אוצר המילים של המאזהמטה מוצא את שורשיו בשפות הצוענים למיניהן, יידיש והרוטוֶולש (Rotwelsch), שפת הנוכלים של מדינות מערב אירופה. לצד שפות אלו קיימת השפעה של שפות השבטים הגרמאניים שאכלסו את וסטפליה והשפעות מהשפות הסלאביות והרומאניות.

עוד היום ניתן להבחין בהשפעת הסוציולקט על הניב של מינסטרלנד. דרכי האופניים בעיר מינסטר למשל מסומנות לרוב במילה "לֶצה" (Leeze) ולא במילה הגרמנית "פארראד" (Fahrrad). דוגמה להשפעת היידיש היא המילה "אכולן" (Acholin), שפירושה "לאכול".

משלב

בבלשנות, מִשְלָב או משלב לשוני הוא אופן שימוש בשפה, התואם לנסיבות מסוימות. על פי רוב, זו מידת הרשמיות (פורמליות) או התקניות הדקדוקית או הסמנטית (או ההגייתית) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון – כורח הנסיבות והסיטואציה הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.

מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:

תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים, למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.

המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).

תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.

מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אינטימית, משלב של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.

נורווגית חדשה

נורווגית חדשה (Nynorsk) היא אחת משתי הצורות של השפה הנורווגית. שפה זו היא חלק מענף השפות הגרמאניות. כ-15% מאוכלוסיית נורווגיה משתמשת בה כשפה כתובה ומדוברת ראשית.

נורווגית חדשה ונורווגית ספרותית (Bokmål) אינן ניבים - הן פשוט שתי דרכים שונות לדבר ולכתוב את אותה שפה - הנורווגית. אנשים מעטים מדברים את שתיהן באופן מילולי, אך יש ניבים אשר יותר קרובים לנורווגית ספרותית מאשר נורווגית חדשה, או להפך. בשביל ניבים אשר קרובים לשתיהן באותה המידה, מחליטה הממשלה המחוזית מה השפה המלומדת; או שהורי התלמידים מחליטים בשביל בתי-ספר המלמדים את שתי הצורות.

נורווגית ספרותית

נורווגית ספרותית (Bokmål "שפת הספר") היא אחת משתי הצורות הסטנדרטיות של השפה הנורווגית, וכמו כל הניבים הנורווגיים, היא שייכת למשפחת השפות הגרמאניות. כ-85% מאוכלוסיית נורווגיה משתמש בה כשפה הראשית. מוסדות החינוך בנורווגיה מלמדים בנורווגית ספרותית או ב"נורווגית חדשה" (Nynorsk), שהיא הצורה הסטנדרטית החלופית, לפי החלטת ממשלת המחוז או הורי התלמידים.

"נורווגית ספרותית" ו"נורווגית חדשה" הן לא ניבים במובן הרגיל של המילה. אלה הן שתי שיטות לסטנדרטיזציה של השפה הנורווגית. כלומר, אלה ניבים שהתפתחו באופן מלאכותי, על ידי קביעת כללים וסגנון מועדפים לשימוש בשפה הנורווגית בנסיבות רשמיות. בחיי היומיום מדברים רוב הנורווגים באחד מכמה ניבים של נורווגית שהתפתחו באופן טבעי. ההבדלים בין הניבים האלה אינם גדולים, אך יש ניבים הקרובים יותר ל"נורווגית ספרותית" ויש כאלה הקרובים יותר ל"נורווגית חדשה". מעטים מדברים את שתיהן באופן מילולי, אך יש ניבים אשר יותר קרובים לנורווגית ספרותית מאשר נורווגית חדשה, או להפך. ידיעת קרוא וכתוב ומיומנויות אורייניות אחרות מחייבת שליטה באחת השיטות הסטנדרטיות לפחות. סטנדרטיזציה של שפה היא תופעה שקיימת בכל שפה שיש לה מסורת כתובה. שפות שמדוברות בכמה אזורים או ארצות, עשויות לפתח שיטות סטנדרטיות שונות. למשל, האנגלית הסטנדרטית המקובלת בבריטניה שונה במקצת מהאנגלית הסטנדרטית של ארצות הברית. המיוחד בנורווגית הוא ששתי שיטות כאלה משמשות במקביל בארץ אחת שהיא קטנה יחסית בשטחה, ומספר תושביה אינו גדול.

ניב (סיווג שפה)

נִיב, דִּיאָלֵקְט או לַהַג הוא וריאציה נבדלת של השפה המשמשת קבוצה מסוימת באוכלוסייה.

עגה צה"לית

עגה צה"לית היא ניב של השפה העברית הנפוץ בקרב חיילי צה"ל.

לניב זה תפוצה רחבה, בעיקר בקרב אנשי כוחות הביטחון, כגון חיילי צה"ל בשירות סדיר ובמילואים, שוטרי משמר הגבול וכדומה, אך גם בקרב חיילים משוחררים, ואפילו בקרב דוברי עברית שאין להם קשר לשירות צבאי. השפעתו של הניב על העברית המודרנית רבה.

הבלשן רוביק רוזנטל טוען כי ניב זה הוא בעל מאפיינים של סוציולקט.

קאתארבוסה

קאתארבוסה (ביוונית: Καθαρεύουσα; קתרוס, καθαρός = טהור. קרי, [השפה] הטהורה, וגם יוונית ספרותית) היא סוציולקט חצי-מלאכותי שנוצר במאה ה-19 בעת הקמתה של המדינה היוונית המודרנית (במהלך ביסוס עצמאותה של יוון מהאימפריה העות'מאנית), כמיזוג בין שפה כתובה ארכאית הקרובה יותר ליוונית עתיקה, ליוונית עממית מודרנית (ביוונית: Δημοτική דימוטיקי, Dimotiki ).

קאתארבוסה הייתה בעיקר שפת האינטלקטואלים, והאליטה האינטלקטואלית בעיקר היא ששלטה בה. אינטלקטואלים אלה היו מעוניינים לחזור לשפה היוונית "הטהורה" של יוון הקלאסית כחלק מהתחייה הלאומית היוונית והרצון להישען על עבר יווני מפואר. היוזם של הקאתארבוסה היה מלומד הומניסטי ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה היוונית, אדאמנטיוס קוראיס (1748–1833). אנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי "השפעתו על השפה היוונית המודרנית ועל התרבות היוונית אף הושוותה לזו של דנטה על האיטלקית ומרטין לותר על הגרמנית". תרומתו הגדולה ביותר הייתה יצירת שפה ספרותית חדשה תוך כדי טיהורה של השפה הדמוטית המדוברת מיסודות זרים ושילובה ביוונית הקלאסית. האטקטה (ביוונית: Ἄτακτα) שלו שחוברה בין השנים 1828–1835 היה המילון היווני המודרני הראשון. באמצעות הקאתארבוסה נטבעו במאה ה-19 הרבה מילים חדשות שכיבדו את היוונית העתיקה. קוראיס יצר, למשל, את המילה politismos, πολιτισμός, עבור המילה "ציוויליזציה", בעוד ש-famelia הפכה ל- oikogeneia ,οικογένεια (משפחה), kontrabando - ל-lathremporio, λαθρεμπόριο (הברחה), ואילו ministros - ל-ypourgos, υπουργούς (שרים).אחרי עצמאותה של יוון, קאתארבוסה פרחה באסכולה הספרותית הרומנטית של אתונה. הדבר בא לידי הביטוי באודות הקלאסיות, בהמנונים, בבלדות, בפואמות נרטיביות, בטרגדיות ובקומדיות של המחבר היווני אלכסנדרוס ריזוס ראנגאוי? (1810–1892) ובפיוטים של המשורר היווני אכילאס פאראסכוס (1838–1895). שפתו הנמלצת של פאראסכוס חבה רבות למשוררי הפנרים שאת מסורתם הוא המשיך. המשורר, הנובליסט והסופר היווני הנודע אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס (1851–1911) שנחשב לאבי הספרות היוונית המודרנית, כתב עשרות רבות של סיפורים קצרים בשפת הקאתארבוסה (מלבד הדיאלוגים שנכתבו בדמוטית). כמו כן שימשה קאתארבוסה למטרות משפט, מנהל ותקשורת רשמית. לעומת זאת, העם הפשוט נשאר דובר דיאלקטים שונים – עובדה שיצרה פער גדול בין השפה הכתובה למדוברת.

ביוון היה מצב לשוני ייחודי המכונה "דיגלוסיה", שבו קיים פער גדול בין השפה הכתובה לשפה המדוברת (בדומה במקצת להבדל בין ערבית מדוברת לערבית ספרותית), ובמצב זה נאלצו דוברי השפה ללמוד את השפה הכתובה כאילו הייתה שפה זרה.

שפת הדיבור היומיומית ביוון הייתה הדימוטיקי, שהיא בעצם סדרת ניבים יווניים שהתפתחו במהלך הדורות, תוך השפעה של שפות נוספות של עמים אשר כבשו את יוון או היו עמה בקשרים. בין השאר הושפעה הדימוטיקי מטורקית, איטלקית, לטינית וסרבית. לדוגמה, המילה "דלת" בדימוטיקי היא πόρτα - "פורטה" (מאיטלקית, porta) ו"עצלן" הוא τεμπέλης - "טֶמְבֶּלִיס" (מטורקית, tembel; בערבית - تنبل). המילה "נמל" היא λιμάνι - "לימָאני" (מטורקית, liman); המילה "מטרייה" היא ομπρέλα - "אוֹמבְּרֶלָה" (מאיטלקית, ombrello); המילה "גן עדן" היא παράδεισος - "פָּרָאדִיסוֹס" (מפרסית אווסטית, pairi.daêza); ואילו המילה "מעיל" היא παλτό - "פַּלְטוֹ" (בצרפתית, paletot; ברוסית - пальто).בעוד שביוונית עממית ישנן מילים שאולות משפות אחרות, בקאתארבוסה מרבית המילים הללו טוהרו מן השפה. זאת ועוד, ניב הקאתארבוסה נכתב בכתב יווני פוליטוני.

במהלך המאה ה-20, השימוש בדימוטיקי התרחב אט אט והיא חדרה בהדרגה ליותר ויותר תחומים של החיים, כולל ספרות וחלקים מסוימים של העיתונות והחינוך. לאחר מלחמת העולם השנייה נקשר הוויכוח הפוליטי ביוון לסוגיית השפה: בעוד שהקומוניסטים וחוגי השמאל תמכו בדימוטיקי, הימין השמרני צידד בקאתארבוסה. אף שדימוטיקי הייתה נהוגה בחינוך היסודי כמעט באופן רצוף מאז 1917, הקאתארבוסה נשארה השפה הסטנדרטית של החינוך התיכוני והאוניברסיטאי עד 1976. בשנים 1967–1974, בתקופת "משטר הקולונלים", נעשה ניסיון לכפות את הקאתארבוסה ולאסור את הוראת הדימוטיקי.ב-1976 הוכרעה שאלת השפה (קרי, התחרות בין דימוטיקי לקאתארבוסה) ביוון לטובת הדימוטיקי (קאתארבוסה הייתה השפה הכתובה הרשמית של יוון עד 1976). בשנה זו (על פי νόμος - חוק - 1976/306), לאחר סיום שלטון הקצינים, הפכה היוונית המודרנית (הדימוטיקי) לשפה הרשמית של הרפובליקה ההלנית: תחילה כשפה רשמית בחינוך (1976) ושנה לאחר מכן כשפת המינהל הציבורי (1977). אנדראס פפנדראו, בהיותו ראש ממשלת יוון, ביטל בשנת 1981 את השיטה הפוליטונית של הכתיבה. מאז שנות ה־80 שפת הלימוד בבתי הספר היווניים ושפת ההודעות הרשמיות היא דימוטיקי, והשימוש בקאתארבוסה דועך. ואולם, הדימוטיקי של ימינו איננה שפה דימוטית טהורה, שכן היא משלבת בתוכה תכונות של קאתארבוסה, מה שהביא לצמיחתה, בפי הבלשנים, של "יוונית מודרנית סטנדרטית" (ביוונית: Κοινή Νεοελληνική) או "קוינה המודרנית" ("יוונית מודרנית סטנדרטית" נמצאת כיום בשימוש בחינוך, במדיה ובמסמכים ציבוריים של קפריסין).

הכנסייה היוונית, הכנסייה הקפריסאית, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של קונסטנטינופוליס, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של אלכסנדריה, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, עדיין משתמשות בקאתארבוסה לתקשורת רשמית. כמו כן התפילות וקריאה בכתבי קודש שעורך כומר בטקסי הליטורגיה הקדושה נעשים לעיתים בשפת הקאתארבוסה.

ידיעת שפת הקאתארבוסה עדיין הכרחית בימינו לצורך עיון בספרים ישנים, בחוקים, בפרסומים ממשלתיים ובמסמכי כנסייה.

קבוצת השווים

קבוצת השווים היא קבוצה חברתית המורכבת מבני אותו גיל ואותו סטטוס חברתי ותחומי עניין משותפים.

ריצ'רד פריור

ריצ'רד פרנקלין לנוקס תומאס פּרַיוֹר השלישי (באנגלית: Richard Franklin Lennox Thomas Pryor III;‏ 1 בדצמבר 1940 - 10 בדצמבר 2005) היה קומיקאי, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני, הנחשב לאחד הסטנדאפיסטים הגדולים ביותר שצמחו בארצות הברית של המאה ה-20.

פריור נחשב לבדרן, סטנדאפיסט ומספר סיפורים מוכשר. הוא הרבה לשלב בהופעתו ובסיפוריו סאטירה חברתית, הכרוכה בשפה בוטה ובכינויים לא תקינים פוליטית כלפי לבנים ושחורים כאחד, תוך שהוא מנתח את קשיי האדם הפשוט בחברה המודרנית. הוא הצליח לצבור לעצמו קהל נרחב, תוך שבירת מחסומי הגזע שבדרנים אפרו-אמריקאים אחרים סבלו מהם באופן מסורתי. פריור זכה בעשרות פרסים שונים, ביניהם האמי והגראמי, ובערוב ימיו אף נבחר על ידי ערוץ קומדי סנטרל כסטנדאפיסט הטוב בהיסטוריה. סגנון ההופעה הבוטה והפרוע שהציג לא עמד בסתירה, ואף שאב את השראתו מחייו ההפכפכים, רצופי האלימות והסמים. גם נישואיו המרובים והמספר הגדול של צאצאיו, יחד עם חיי המין הפרועים שלו, השתלבו והשפיעו על הופעתו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.