סוס הבית

סוס הבית (שם מדעי: Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus[1]), הנקרא בדרך כלל סוס, הוא בעל חיים מבוית, תת-מין של הסוס רמכי ממשפחת הסוסיים. האב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס.

סוס הבית
ChampagneHorse
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
מין: סוס רמכי
תת־מין: סוס הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Equus ferus caballus
Horseracing Churchill Downs edit
סוס מירוצים
Mustangs
סוסי מוסטנג בארצות הברית
New Forest Pony Dorset-2
פוני מהסוג "ניו פורסט"
Animales-aiguamolls l'emporda-2013 (8)
סוסה מניקה
PikiWiki Israel 14804 Geography of Israel
אדם רוחץ סוס בחוף הים של חיפה

אבולוציה

התפתחות הסוס כפי שאנחנו מכירים היום משוערת לפני כ-45–55 מיליון שנים ומקורו האבולוציוני הראשוני נקרא איוהיפוס שהיה יונק קטן דמוי כלב.

מאפיינים פיזיים

הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לפתח מהירויות ריצה גדולות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. לסוס זנב גדול ושעיר .

בשלד הסוס יש כ-205 עצמות. לעצמות הרגל יש פרופורציות שונות מאלה של אדם. החשיבות הקריטית של כפות הרגליים ורגליו של הסוס סוכמה באימרה האמריקנית, "אין רגל, אין סוס". החלק החיצוני של הפרסה עשוי מחומר הדומה לציפורן האנושית.

סוסים מותאמים למרעה. לסוס בוגר יש 12 שיניים חותכות בחלק הקדמי של הפה, מותאמות לנגוס דשא או צמחייה אחרת. ויש לו 24 שיניים מותאמות ללעיסה: הטוחנות הקדמיות, ושיניים טוחנות בחלק האחורי של הפה.

משקלו של הסוס נע בין 400 קילוגרם ל-1,000 קילוגרם כתלות בתזונה ובזן המסוים.

חושים

חושי הסוס מבוססים על מעמדו בטבע כטרף, שבו הוא חייב להיות מודע לסביבתו בכל עת. יש לו העיניים הגדולות ביותר מכל יונק קרקעי אחר, והן ממוקמות בצידי ראשו, כך שיש לו טווח ראייה של יותר מ-350 מעלות. יש לו ראיית יום וראיית לילה טובה, אבל הוא מבחין רק בשני צבעים, ראיית הצבעים דומה במקצת לעיוורון צבעים אדום-ירוק בבני אדם, שבו צבעים מסוימים, במיוחד גוונים של הצבע האדום, מופיעים כצל ירוק.

חוש הריח של הסוס, נמצא בטווח שבין אדם לכלב. לחוש תפקיד מפתח באינטראקציות החברתיות של סוסים, כמו גם זיהוי ריחות מפתח אחרים בסביבה. לסוס שני מרכזי חוש ריח. המערכת הראשונה היא בנחיריים וחלל האף, מרכז אשר מנתח מגוון רחב של ריחות. השני, ממוקם מתחת לחלל האף, הוא איבר יעקובסון ולו מסלול עצבי נפרד במוח, כשעיקר תפקידו לנתח פרומונים.

שמיעתו של סוס היא טובה. פינה של כל אוזן יכולה להסתובב עד 180 מעלות, ומספקת פוטנציאל של 360 מעלות שמיעה, מבלי להזיז את הראש. סוגים מסוימים של רעש, עשוי לתרום ללחץ ועצבנות של הסוס. מחקר ב-2013 בבריטניה מצביע על כך שסוסים היו יציבים ורגועים ביותר בסביבה שקטה, או בהאזנה לג'אז. סימני עצבנות הופיעו בעת האזנה למוזיקה קלאסית או מוזיקת רוק. על פי מחקר זה גם מומלץ לשמור ליד סוס על רמת הרעש נמוכה מ-21 דציבלים.

לסוס תחושה טובה של איזון וחוש מישוש מפותח. האזורים הרגישים ביותר הם סביב העיניים, האוזניים, והאף. סוס מסוגל לחוש מגע עדין, כמו נחיתת חרקים בכל מקום בגוף. לסוס יש תחושה מתקדמת של טעם, המאפשרת לו למיין את המספוא, ולבחור את האוכל המועדף עליהם, סוסים בדרך כלל אינם אוכלים צמחים רעילים.

תזונה

סוסים הם אוכלי עשב, עם מערכת עיכול המותאמת למספוא ועשבים וחומר צמחי אחר, שנצרכת בעקביות לאורך כל היום. לכן, בהשוואה לבני אדם, יש להם בטן קטנה יחסית אבל מעיים ארוכים מאוד, כדי להקל על זרימה קבועה של חומרים מזינים. סוס במשקל 450 קילו יאכל 7–11 קילו של מזון ליום, ובשימוש רגיל, יצרוך 38–45 ליטר של מים ביום. סוסים אינם מעלי גירה, כך שיש להם רק קיבה אחת, כמו בני אדם, אך שלא כמו בני אדם, הם יכולים לעכל תאית, מרכיב עיקרי של דשא. סוסים אינם יכולים להקיא, כך שבעיות עיכול יכולות לגרום במהירות לכאבי בטן והם גורם מוביל במוות.

התנהגות

תוחלת החיים של הסוס היא 25–30 שנה. סוסים מעל גיל 20 יכולים לדהור כל עוד יש שמירה על כושר, ובאנגליה נוהגים לפנק סוסים זקנים ולשחררם למרעה. אך, למרות זאת, אנשים ממשיכים להעביד סוסים שעברו את גיל 20: הם מוכרים אותם לסוחרים כדי שימשיכו לשמש כסוסי עבודה. סוסים אחדים מגיעים לגיל 40, ולעיתים רחוקות אף יותר מכך.

כאשר טמפרטורת גופו של הסוס עולה, במטרה להתקרר, קצב נשימותיו עולה, מעשר עד עשרים, למאתיים ואפילו שלוש מאות. באופן זה הוא מבצע את פעולת ההלחתה, וגורם להתאדות מואצת של נוזלים מלשונו וקנה הנשימה שלו, ובכך ממזג ואף מוריד את חום גופו. שינת הסוס הפכה לדוגמה לשינה קלה וקצרה, מפורסם גם נוהגו המיוחד לישון בעמידה.

למעשה הסוס ישן גם בשכיבה שינה עמוקה יותר, אך מרבה לנמנם פעמים רבות במשך היום ועושה זאת בעמידה[2], מה שמאפשר לו זאת הוא תפס מיוחד במפרקי הברכיים אשר מאפשר לו להרפות את שרירי רגליו בלי לקפלן. (בקדמיות זהו מצב אוטומטי בזמן הרפיה, ובאחוריות מופעל בצורת יציבה שונה של הרגל).

רבייה

מחזור הייחום של סוסה מתרחש בערך כל 19–22 יום, ומתרחש מתחילת האביב לסתיו.

הריון הסוסה נמשך כ-340 ימים, עם טווח ממוצע של 320–370 ימים (11 חודשים). הסוסה ממליטה בדרך כלל סייח אחד; תאומים ייתכנו אבל מדובר בתופעה נדירה ולפעמים מסוכנת. לאחר ההמלטה, הסייח נעמד על רגליו בשעות הראשונות של חייו. כמו כן, בשעות הראשונות לאחר ההמלטה הסייח יונק את חלב האם הראשון. חלב זה הוא חיוני בבניית מערכת החיסון של הסייח מכיוון שהוא מכיל נוגדנים. גמילה של הסייחים נעשית בדרך כלל בגיל שבין ארבעה לשישה חודשים.

סוסים, מסוגלים למגע מיני בגיל 18 חודשים, אבל נדיר אצל סוסים מבויתים (במיוחד הנקבות) להתרבות לפני גיל שלוש. בגיל ארבע סוס נחשב לבוגר, אף שבדרך כלל השלד ממשיך להתפתח עד גיל שש. ההתפתחות תלויה בתנאים נוספים כמו הגודל, הגזע, המין, ואיכות הטיפול.

בשירות האדם

ממצאים ארכאוזואולוגיים מראים כי האדם החל לביית את סוס הבר באלף הרביעי לפני הספירה, בערבות מרכז אסיה. הסוסים המבויתים הראשונים שימשו לבשר, לרכיבה ולחליבה[3]. הסוס המבוית התפשט במהירות ברחבי אירואסיה באלפים השלישי והשני לפנה"ס. סוסים מבויתים הובאו לראשונה לאמריקה ולאוסטרליה רק לאחר גילוין על ידי האירופאים.

לסוס מגוון רב של שימושים בתרבות האנושית:

להגנה על פרסת הסוס, פרסות מברזל מונחות על רגליהם, על ידי איש מקצוע - מפרזל. הפרסה גדלה ללא הרף, ובסוסים המבויתים היא צריכה להיות מטופחת בכל 5–8 שבועות.

גלריה

Zmiennica, povoz
Dülmen, Merfeld, Wildpferdebahn -- 2015 -- 6792
Nokota Horses cropped
Bundesarchiv Bild 101I-394-1477-14 Russland Soldaten in Anhänger Pferd cropped

סוס מושך רוכבים במלחמת העולם השנייה

2013 Longines Global Champions - Lausanne - 14-09-2013 - Maikel van der Vleuten et VDL Groep Eureka 2

סוס עם רוכב מאומן

Biandintz eta zaldiak - modified2

סוסים רועים באחו

Muybridge horse gallop animated 2

אנימציית סוס דוהר בצילום מעשה ידי אדוארד מייברידג'.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו בפסקת הטקסונומיה של סוס רמכי
  2. ^ http://www.mayhorse.com/2017/07/28/סוסים-ישנים-בעמידה
  3. ^ Outram, A. K., Stear, N. A., Bendrey, R., Olsen, S., Kasparov, A., Zaibert, V.,et al. (2009). The earliest horse harnessing and milking. Science, 323(5919), 1332-1335.
בעלי חיים

בעלי־חיים הם יצורים חיים איקריוטים רב-תאיים, המשתייכים לממלכת בעלי־חיים Animalia. כמעט כל בעלי-החיים צורכים חומר אורגני, נושמים חמצן, יש להם יכולת תנועה, מתרבים ברבייה מינית, ומתפתחים מתוך צבר כדורי של תאים המכונה blastula, שמופיע בתחילת ההתפתחות העוברית. עד היום זוהו 1.5 מיליון מינים של בעלי-חיים, מתוכם מעל מיליון מינים הם חרקים. עם זאת, לפי הערכות קיימים מעל 7 מיליון מיני בעלי-חיים. בעלי-חיים הם בעלי מגוון גדול של צורות, תפקודים וגדלים. בעלי החיים הזעירים ביותר הם בגודל 8.5 מיליונית המטר, והגדולים ביותר מגיעים לגודל 30–40 מטרים ומשקל של למעלה מ-100 טון מטרי. בעלי החיים מקיימים אינטראקציה מורכבת עם סביבת החיות שלהם, והם יוצרים רשתות מזון מסובכות. הענף בביולוגיה החוקר את בעלי החיים נקרא זואולוגיה.

רוב מיני בעלי-החיים שקיימים כיום משתייכים לענף הפילוגנטי בילטריה (Bilateria), שבו יצורים בעלי סימטריה דו-צדדית, הכוללת ראש-וזנב וכן גב-ובטן. הבילטריה כוללת את הענף Nephrozoa, שמתחתיו שני ענפים חשובים: Protostomia שכוללת קבוצות רבות של חסרי חוליות כמו פרוקי-רגליים (בכלל זה – חרקים), רכיכות (ובכלל זה גם חלזונות וסילוניות), נמטודות, ועוד; ואת ענף שניוני הפה (Deuterostomia) הכולל את קווצי עור ואת המיתרניים; בנוסף הבילטריה כוללת את ענף ה- Xenacoelomorpha וכללה בעבר את ענף Proarticulata שנכחד. בני האדם הם גם מין של בעל-חיים, והם שייכים למערכת המיתרניים המכילה כ-60 אלף מינים וכוללת גם את כלל הארכוזאורים, העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים. בשפה המדוברת משמש הביטוי "בעלי־חיים" פעמים רבות לתיאור כלל בעלי החיים מלבד האדם, אך ערך זה עוסק במשמעות הטקסונומית של המושג, הכוללת את האדם.

יצורים חיים שמזוהים כעלי-חיים קדומים נמצאו ב- Ediacaran biota מתקופת פרקמבריון המאוחר. בעלי חיים מודרניים רבים נראים בבירור בממצאי המאובנים כמינים ימיים מתקופת הפיצוץ הקמבריוני שהחל לפני כ-542 מיליון שנים. עד כה זוהו 6,331 קבוצות של גנים שמשותפות לכל מיני בעלי-החיים שחיים כיום. גנים אלו יכולים להגיע מאב-קדמון משותף שחי לפני כ-650 מיליון שנה.

הנס החכם

הַנְס החכם (בגרמנית: Der kluge Hans) היה סוס שחי בגרמניה בסוף המאה ה-19 והתפרסם ב"יכולתו האינטלקטואלית" יוצאת הדופן לענות נכונה על שאלות אריתמטיות. בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן, אימן אותו להקיש בפרסתו בתגובה לשאלות שהתשובה עליהן הייתה מספר, ומספר ההקשות אותן הקיש הנס היה התשובה המבוקשת.

הפילוסוף-פסיכולוג קארל שטומפף כינס ועדה של 13 מדענים בולטים על מנת לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס. לאחר שהסוס הצליח בבדיקות המדוקדקות שערכה הוועדה, הועברה הבדיקה לפסיכולוג אוסקר פונגסט. פונגסט הוכיח כי למעשה הנס לא ניחן בכישרון מתמטי, אלא הגיב לסימנים לא-רצוניים בשפת הגוף של השואל, שהשואל כלל לא היה מודע להם. תוצאות המחקר פורסמו לראשונה ב-1907, והתופעה שהתגלתה זכתה מאז לכינוי אפקט הנס החכם.

זברה

זברה הוא שם כולל לשלושה מינים של פרסתנים השייכים לשני תת-סוגים (Hippotigris וDolichohippus) בסוג סוס. הזברות נפוצות בסוואנות של אפריקה והם רועות בהם בעדרים גדולים לצד אנטילופות הגנו.

הזברות הם הסוסים החיים היחידים שמעולם לא בויתו, אף שזברות בודדות אולפו לשמש להובלת מסע.

זברה מצויה

זֶבְּרָה מְצוּיָה (שם מדעי: Equus quagga או גם Equus burchelli‏) היא מין של זברה ממשפחת הסוסיים. היא הזברה הכי נפוצה באפריקה (ובעולם) ומכאן שמה.

חיית בר

חיית בר היא בעל חיים שנמצא בטבע, ואינה מטופלת על ידי האדם. זאת בניגוד לבעלי חיים מבויתים או בעלי חיים בשביה. חיות הבר מהוות חלק ממערכות אקולוגיות סגורות (כדוגמת מדבריות ויערות גשם) ובלתי סגורות. חלקן אף גרות באזורים אורבניים.

להבדיל מחיית בר, זן בר הוא זן של חיות שזהה גופנית לזה של חיות הבר, אך עשוי להימצא הן בבית הגידול הטבעי שלו והן בשביה. לעיתים פרטים מזנים כאלה המוחזקים בשביה מוחזרים אל הטבע.

חמור הבית

חמור הבית (שם מדעי: Equus africanus asinus) הוא תת-מין של חמור שבוית לפני כ-7,000 שנה מן הערוד.

טפיר

טפיר (שם מדעי: Tapirus) הוא סוג של יונק דמוי חזיר, יחיד במשפחת הטפיריים המונה חמישה מינים

ארבעה מינים חיים בעיקר באמריקה הדרומית, טווח מחייתם מדרום מקסיקו דרך מרכז אמריקה לוונצואלה, וכן דרום מפרגוואי וברזיל. המין החמישי - הטפיר המלאיי, חי בבורמה, תאילנד, מערב מלזיה והאי סומטרה באינדונזיה. לטפיר כמה שמות במלאית. הטפירים חיים ביערות גשם ויערות ירוקי עד, לרוב בקרבת מקור מים או ביצה, אולם נראו פריטים שחיו ביערות הרריים ויערות יבשים.

מפריטי פרסה

מַפְרִיטֵי פַּרְסָה (שם מדעי: Perissodactyla) היא סדרה של פרסתנים במחלקת היונקים.

הגדול בבני הסדרה הוא קרנף רחב-שפה (Ceratotherium simum) ששוקל עד 3.5 טון. הקטן ביותר הוא הטפיר הקבומני הנדיר (Tapirus kabomani) ששוקל רק 100 ק"ג.

סוס (סוג)

סוס (שם מדעי: Equus) הוא סוג בעלי חיים במשפחת הסוסיים, הכולל את הסוסים, החמורים, והזברות. זהו הסוג היחיד במשפחת הסוסיים. הסוג סוס כולל גם מינים שנכחדו וידועים רק ממאובנים.

סוס פז'בלסקי

סוס פְזֶ'בָלסקי (שם מדעי: 'Equus ferus przewalskii, במונגולית: тахь טאחי, בסינית: 野马 יֳמַה, "סוס בר"; ע"פ האקדמיה ללשון קרוי סוס בר) הוא תת-מין של המין סוס רמכי. זהו סוס הבר היחיד שקיים בימינו, וייתכן שממנו בוית סוס הבית, אף על פי שבדיקות גנום מיטוכונדריאלי שוללות סברה זו.

למרות יכולתו להתרבות עם סוסי בית ולהוליד צאצאים פוריים, נבדל סוס פְזֶ'בָלסקי מהסוס המבוית במספר הכרומוזומים 2n = 66, (בסוס הבית 2n = 64). בנוסף, הופעתו נראית מלאה בהשוואה לסוסים מבויתים, רגליו קצרות, צווארו קצר ולסתו גדולה וחזקה. גובהו הממוצע 1.32 מטר, אורכו 2.1 מטר, אורך הזנב 90 סנטימטרים ומשקלו בסביבות 300 קילוגרם. צבעו דומה לצבע הדון[דרושה הבהרה] אצל הסוסים המבויתים. צבעו נע בין חום כהה ברעמה (שעומדת זקופה) לחום חיוור בצדדים ולצהבהב-לבן בבטן, רגליו של סוס זה הן מפוספסות במקצת.

ציורי מערות שהתגלו באיטליה, דרום צרפת וצפון ספרד המתוארכים ל-20,000–9,000 לפני הספירה, מציגים דמויות סוסים הדומים לסוס פְזֶ'בָלסקי. התיעוד הכתוב הראשון אשר מתייחס לסוס, הוא מהמאה ה-10 בטיבט, תיעוד נוסף מתאר מפגש בין ג'ינגיס ח'אן לסוסים-1226. תיעוד נוסף מ-1630 מתאר שסוס במראה זה נמסר כמתנה יקרת ערך לשליט מנצ'וריה. במילון מנצ'ורי משנת 1771 מתואר "סוס בר מהערבות". סוס פְזֶ'בָלסקי לא תואר בספרו של קארולוס ליניאוס Systema Naturae שפורסם בשנת 1758. העדות הראשונה שפורסמה בעולם המערבי היא מרופא סקוטי בשם ג'ון בל, שטייל בשירות פיוטר הגדול בשנים 1719–1722 וצפה בעדרי סוסים בסמוך לגבול סין-מונגוליה באזור קו רוחב 43-50 צפון וקו אורך 85–97 מזרח. עד לסוף המאה ה-18, תפוצתו של תת-המין הייתה מגרמניה, דרך ערבות רוסיה, מזרחה עד קזחסטן, מונגוליה וצפון סין.

אזורי המחיה הנרחבים הצטמצמו עקב הפיכתם לשטחי חקלאות, גם תהליך הביות פגע במאפייניו של מין הבר. לאחר תקופה זו, סבל המין מירידה קטסטרופלית במספר פרטיו. אוכלוסיות מבודדות גאוגרפית של סוס פְזֶ'בָלסקי נותרו בערבות מרכז אסיה, פריטים אחרונים נראו בדרום-מערב מונגוליה, שם נצפו בשנת 1881 על ידי החוקר הרוסי ניקולאי פרז'בלסקי (Przhevalsky) ששמע שמועות על קיומם. החוקר שלח שרידי גולגולת ועור אל האקדמיה הפטרבורגית למדעים, אלו נחקרו על ידי פוליאקוב שקבע שמדובר בפרט מן הבר ונתן לסוס את שמו. הפרט האחרון בבר נכחד ב-1968.

מאז תחילת המאה ה-20 נכחו פריטים של סוס פז'בלסקי במספר גני חיות, שנים מעטות לאחר הכחדתו מהטבע החלו חוקרים לבדוק את התאמתו וסיכוייו להשבה. בשנת 1976 הראו מחקרים אחדים על שונות גנטית מעטה ותופעות צוואר בקבוק גנטי המזוהות עם סחף גנטי, שהיא כנראה המקור להיכחדותו בטבע. ייסוד גרעיני רבייה בארצות שונות (בעיקר גרמניה והולנד) והכלאות מבוקרות בין פרטים שהראו שונות גנטית רבה יחסית, הביאו לשינוי התוצאות. בשנים 1992–2001 הוחזרו לטבע במונגוליה 81 פרטים.

איגוד השימור העולמי IUCN הגדיר את מצב השימור של המין משנות ה-60 עד 1996 כנכחד בטבע (EW). ב-2008 הוערך מצב השימור שלו כ- בסכנת הכחדה חמורה (CR). סכנת ההכחדה החמורה בשל רבייה עם סוסים מבויתים, שונות גנטית מעטה ומחלות. בשל גודל האוכלוסייה עלולים להשפיע עליה אירועים אקראיים כמזג אוויר קשה. בשנת 2011 הוערך מצב השימור שלו כבסכנת הכחדה (EN), הסיבות להערכה המחודשת היו כי "האוכלוסייה מונה יותר מ-50 פרטים בוגרים החיים בטבע בחופשיות במשך 5 השנים האחרונות".

סוס רמכי

סוס רַמָּכִי (שם מדעי: Equus ferus או גם Equus caballus‏) הוא מין בסוג סוס, הכולל הן את תת-המין המבוית סוס הבית והן את תת-המינים טרפן וסוס פז'בלסקי הבלתי מבויתים. הטרפן נכחד במאה ה-19, וסוס פז'בלסקי היה על סף הכחדה וניצל הודות למאמצי שימור, ואף הוחזר בהצלחה לטבע. האב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס.מאז שהטרפן נכחד נעשים ניסיונות לשחזר את הפנוטיפ שלו, וכתוצאה ממאמצים אלו נוצרו גזעי סוסים, כדוגמת הקוניק (Konik) הפולני וסוס הק (Heck), אך הם אינם זהים לטרפן.

פירוש השם המדעי Equus ferus הוא סוס בר, ואכן במרבית השפות האירופאיות מכונה המין סוס בר. יש הנוהגים לכנות בשם זה גם את העדרים של סוסי הפרא כדוגמת המוסטנג בארצות הברית, הברומבי באוסטרליה ורבים אחרים. סוסי הפרא הללו שייכים לתת-המין של סוס הבית (Equus ferus caballus) שנמלטו לטבע והתפראו, ואין לטעות בינם לבין שני תת-המינים האמיתיים של סוס הבר.

סוסיים

סּוּסִיִּים (שם מדעי: Equidae) היא משפחה של פרסתנים הכוללים את סוס הבית ובעלי חיים קרובים לו כמו חמור הבית והזברה, ומינים נוספים רבים הידועים רק ממאובנים. משפחה זו מכילה כיום סוג אחד בלבד סוס. משפחת הסוסיים שייכת לסדרת מפריטי פרסה, הכוללת את הטפיר ואת הקרנף וסוגים נוספים הידועים רק ממאובנים.

כל מיני הסוסיים דומים זה לזה במבנה גופם. רגליהם מותאמות לריצה. בכל רגל יש להם אצבע אחת רחבה וקשיחה. כמו כן, יש להם רעמת שיער צפופה על צווארם.

בישראל חיים פראים בבר, סוסים וחמורים מבויתים וערודים בחי בר יטבתה.

פוני

פוני הוא זן של סוס הבית (Equus ferus caballus), אשר גובה בוגריו הזכרים אינו עולה על 1.47 מטר (4.83 רגל). למרות זאת, בשפת הדיבור יש המכנים בשם "פוני" גם סוסים נמוכים מהממוצע שאינם עונים להגדרה זו ואינם שייכים לזן.

בהשוואה לרוב סוסי הבית, רעמתם של סוסי הפוני מעובה וסמיכה יותר, עור גופם מכוסה בפרווה, רגליהם קצרות יותר, עצמותיהם כבדות יותר, ראשיהם קצרים יותר ומצחם רחב.

מקורם של סוסי הפוני בסוסי פרא קטנים פיזית שרעו בסביבתם הטבעית, בויתו על ידי האדם, ומאפייניהם הושבחו על ידי הרבעה מתוכננת. ביות סוסי הפוני נעשה למטרות מגוונות, במיוחד באזורי בריטניה ואירלנד בעבר. הסיבה להשבחת סוסי ה"פיט - פוני", (Pit pony), למשל, הייתה לצורך שימוש בהם במכרות פחם, עד המאה ה-20, עקב מידותיהם הקטנות וחוזקם הפיזי. בזכות מידותיהם הם יכלו לעבור במערות צרות ונמוכות יחסית, תוך נשיאת משא על גבם.

סוסי פוני אחרים שימשו למעבר בדרכים צרות שבהן היה המעבר לא נוח או בלתי אפשרי לסוס הממוצע, ואחרים שימשו כסמל סטטוס, וכאמצעי רכיבה לילדים. על מינים אחדים של סוסי פוני יכולים גם מבוגרים לרכוב, מאחר שסוסי פוני הם לרוב חזקים במיוחד.

סוסי פוני נחשבים בדרך כלל כבעלי חיים אינטליגנטיים. קיימים מקרים שבהם נוהגים סוסי הפוני בעקשנות ובסרבנות במגעם עם בני אדם. מקרים אלה מופיעים בעיקר במקרים של סוסי פוני שלא אומנו כראוי, או שגדלו בתנאים של הזנחה.

סוסי פוני שלא אומנו עשויים להיות מפונקים ועקשנים, אך עם אימון נכון, יכולים סוסי הפוני להיות בעלי חיים חברותיים ומשתפי פעולה, שיכולים לסייע בלימוד רכיבה על סוסים.

פוני באלי

פוני באלי (באנגלית: Bali Pony) הוא זן של סוס הבית, מגזע סוסי הפוני, שמוצאו מהאי האינדונזי באלי,סוסי ה"פוני באלי" משמשים כסוסי רכיבה ועבודהסוסי ה"פוני באלי" מבצעים את המשימות הנדרשות על ידי הילידים, כולל הובלת אלמוגים ואבנים מהחוף. כוחם הפך גם לפופולרי עבור מטיילים ותיירים.

פוני ג'אווה

פוני ג'אווה (באנגלית: Java Pony) - הוא זן של סוס הבית, מגזע סוסי הפוני, שפותח על האי של ג'אווה באינדונזיה.

גזע ה"פוני ג'אווה" מתאים היטב לאקלים הטרופי של אינדונזיה. ה"פוני ג'אווה" בעל סיבולת חזקה, משמש בעיקר לעבודה.

הגזע משמש בעיקר לחקלאות באזורים הכפריים, להובלת נוסעים וסחורות בעריםשם נוסף ל"פוני ג'אווה": "Kumingan Pony".

פוני הוקול

פוני הוקול (באנגלית: Hucul pony) הוא גזע סוס פוני קטן של סוס הבית שמקורו בהרי הקרפטים.ה"פוני הוקול" מתפקד כסוס רכיבה, וכסוס עבודה, ובין השאר מושך עצים במקומות שאינם נגישים, בהרי הקרפטים.

ה"פוני הוקול" קרוי על שם ההוצולים אשר התגוררו בקרפטים של אוקראינה ורומניה

קרנף אסייתי

קרנף אסייתי (שם מדעי: Rhinoceros) הוא סוג במשפחת הקרנפיים. חברים בו שני מינים: הקרנף ההודי (R. unicornis) וקרנף ג'אווה (R. sondaicus). השם המדעי, Rhinoceros, נגזר מיוונית: "rhino" פירושו "אף" ו-"ceros" פירושו "קרן". קרנף ג'אווה הוא ממיני היונקים הגדולים הנדירים בעולם, וכיום חיים רק כ-60 פרטים המרוכזים בג'אווה ובווייטנאם.

קרנף הודי

קרנף הודי (שם מדעי: Rhinoceros unicornis) הוא יונק גדול, בן למשפחת הקרנפיים, שנפוץ במדינת אסאם שבהודו, בבהוטן וגם בשפלת הטראי בנפאל. הוא חי באדמות המרעה וביערות למרגלות הרי ההימאליה. בעבר היה מין זה נפוץ גם באזורי מיאנמר, פקיסטן ובנגלדש.

הקרנף ההודי יכול לרוץ במהירות של 55 קילומטר לשעה למשך זמן קצר, והוא ניחן ביכולת שחייה מעולה. חושי השמיעה והריח שלו מפותחים, אך ראייתו חלשה יחסית. משך חייו בטבע 30–40 שנה.

קרנפיים

קַרְנַפִּיים (שם מדעי: Rhinocerotidae) היא משפחה בסדרת מפריטי פרסה. המשפחה כללה בעבר מינים רבים, אולם כיום נותרו כחמישה מינים בלבד. תפוצתם של חמישה מינים אלו כוללת את אפריקה ודרום-מזרח אסיה.

משפחת הקרנפיים מתאפיינת בגודלם העצום של כל המינים, אשר כולם שייכים לקבוצת המגפאונה ומסוגלים להגיע למשקל של טון אחד או יותר. לכולם יש קרן במרכז המצח שלהם. תזונתם כוללת עשבים, ועורם עבה - סנטימטר עד סנטימטר וחצי. עורם מורכב משכבות של קולגן, הממוקמות במבנה סריגי. שמיעתם של הקרנפיים חדה למדי, כמו גם חוש הריח שלהם, אולם חוש הראייה שלהם חלש באופן יחסי. מרבית הקרנפיים מגיעים לגיל של 50 שנים ואף יותר.

מיני הקרנפיים הם בעלי חיים חזקים מאוד, ובהיותם כאלו הם גורם מוות בולט מעולם החי. בהודו ובנפאל, הקרנפים הם הגורם הראשון מעולם החי שמביאים למוות בני אדם, בעוקפם את הטיגריסים והנמרים. לא רק זאת, קיים תיעוד לכך שמספר קרנפים התנפלו על פילים שנשאו תיירים בתוך הג'ונגל. בדומה לבעלי-חיים אחרים, הם נעשים מסוכנים אף יותר כאשר הם בקרבת צאצאיהם.

קרנפים התקיימו בעבר גם בארץ ישראל, לפי עצמות קרנפים שנתגלו באתרים ארכאולוגיים מהתקופה הפלאוליתית. הקרנפים נעלמו מישראל לפני כמה עשרות אלפי שנים.

מפריטי פרסה
סוסיים
סוס סוס רמכי (תת-מין: סוס הבית) • ערוד • (תת-מין: חמור הבית) • פראקיאנגזברת גרביזברה מצויהזברת הרים Nokota Horses cropped
Indian rhinoceros (Cincinnati Zoo)
קרנפיים
קרנף רחב-שפה קרנף רחב-שפה
קרנף צר-שפה קרנף צר-שפה
קרנף סומטרה קרנף סומטרה
קרנף אסייתי קרנף הודיקרנף ג'אווה
טפיריים
טפיר טפיר בירדיטפיר הריםטפיר ברזילאיטפיר אסייתיטפיר קבומני

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.