סון דזה

סוּן דְזְה, הנקרא גם "סון צו" או "סון טסו" (בסינית:孫子, "החכם סון"), הוא מחברו של הספר אמנות המלחמה, אחד מהספרים המשפיעים ביותר על האסטרטגיה הצבאית. סון דזה גם נחשב לאחד מראשוני הגישה הריאליסטית בכל הנוגע לתאוריה של יחסים בינלאומיים. כיום זוכה תורתו של סון דזה לפופולריות רבה גם בתחומים אחרים מלבד אסטרטגיה צבאית, בעיקר בתחומים הקשורים לניהול ולפוליטיקה.

סון דזה
孫子
Enchoen27n3200

ספקות בנוגע לזהותו

זהותו של סון דזה אינה ודאית. המקור היחיד על חייו הוא ביוגרפיה שחיבר ההיסטוריון סְה-מָה צְ'ייֵן (司马迁) בן המאה ה-2 לפנה"ס, בה נטען כי סון דזה היה מצביא ממדינת ווּ (吴国), אשר חי במאה ה-6 לפנה"ס, קרי בזמנו של הפילוסוף קונפוציוס.

לעומת זאת, הן תוכנו והן סגנונו של אמנות המלחמה, הספר המיוחס לו, מרמזים כי ייתכן והוא נכתב מאוחר יותר, בין המאות ה-4 ל-3 לפנה"ס. כך, למשל "מרכבות המלחמה" המוזכרות בספרו היו בשימוש בסין במשך תקופה קצרה בין המאות ה-4 ל-3 לפנה"ס.

טענה נוספת, אשר הושמעה לראשונה במבוא לתרגום ספרו משנת 1910 מאת ליונל ג'יילס (Lionel Giles), היא כי למעשה סון דזה לא היה דמות היסטורית, וכי הספר המיוחס לו חובר בידי מספר פילוסופים דאואיסטים במשך תקופה של מספר מאות שנים. פיסות חיזרן שעליהן חרותים חלקים מהטקסט נמצאו בשנת 1972 בקבר ליד לִינְיִי (Linyi) שבשאנדונג, ותוארכו לשנים 134 - 118 לפנה"ס. בכך הופרכו השערות מוקדמות יותר אודות כך שחלקים מהטקסט נכתבו בתקופות מאוחרות יותר.

עקרי תורתו הצבאית

בין אם הספר "אמנות המלחמה" נכתב בידי אדם אחד ובין אם בידי מספר אנשים, הרי שהתפיסה האסטרטגית המוצגת בו מגובשת דיה על מנת להתייחס אליה כ-"תורתו של סון דזה".

סון דזה מבסס את תורתו האסטרטגית על תפישה ריאליסטית הרואה במלחמה תהליך בעל דינמיקה משלו שקשה מאוד לשלוט בו לאורך זמן. בהתאם לכך, הוא טוען כי יש להעדיף גמישות ואופורטוניזם על פני עקשנות וסבלנות. סון דזה מגדיר את מטרתה של כל מלחמה כ"השגת הכרעה מהירה ומוחלטת". בהתאם לכך הוא מגדיר סולם עדיפויות לפעילות צבאית על פי היחס בין מוחלטות ההכרעה המושגת לבין מהירות ועלות השגתה: "הטוב ביותר במלחמה הוא להכריע את האויב ללא כל קרב, שני בטיבו הוא סיכול האסטרטגיה של האויב, שלישי הוא לכרות בריתות נגדו, רביעי הוא להתעמת אתו בשדה הקרב, והגרוע ביותר הוא להטיל עליו מצור".

גישה מבוססת עלות/תועלת זו נראית לכאורה מובנת מאליה, אולם כשסוקרים את תולדות המערכות הצבאיות בהיסטוריה האנושית, קל מאוד למצוא מקרים רבים שבהם היא לא ננקטה. סון דזה עמד על התופעה הזאת והזהיר ממה שהוא רואה כסיבתה - השאיפה של שליטים ושל מפקדים צבאיים לזכות בתהילה ולהחשב לגיבורים. סון דזה קורא למפקדים הצבאיים "לפעול בצורה שאינה מביאה כל כבוד או תהילה" ולהקדיש זמן ומשאבים להתכוננות באמצעות איסוף מודיעין, למידת השטח והאויב, והכנת האנשים מבחינה פיזית ומנטלית כנדרש. "דע את האויב, ודע את עצמך", הוא כותב, "ולא תצטרך לחשוש מתוצאותיהם של אפילו מאה קרבות". הוא גם מזהיר מפני ציות עיוור להוראותיהם של שליטים שאינם מבינים די בענייני מלחמה וקובע כי "יש פקודות שאסור למלא".

במונחים מודרניים ניתן לומר שסון דזה הבחין כי המלחמה היא תהליך גבול כאוס (edge of chaos process). תהליכי גבול כאוס הם תהליכים המתרחשים כתוצאה משילוב של גורמים אקראיים וכאוטיים (כלומר גורמים שהם דטרמיניסטיים אבל רגישים מאוד לתנאי סף), ולכן בלתי אפשרי לחזות באופן מדויק את אופן התפתחותם או את תוצאותיהם. מטבעה הכאוטי של המלחמה, קבלת החלטות במהלכה תכלול תמיד אלמנט חזק של אי ודאות. סון דזה קובע, לכן, כי אחת היכולות החשובות ביותר למנהיג צבאי היא לדעת כיצד לנצל את ענייני הכאוס לטובתו על ידי הטעייה מכוונת של האויב מצד אחד, ופעולה בהתאם לתהליך מסודר ומהיר של קבלת החלטות וביצוען המדויק מצד שני. "בשדה הקרב תמיד ישרור כאוס", הוא כותב, "אולם אסור שישתרר אי סדר במחנֵךָ שלך. מה שנראה כאי סדר הוא למעשה תוצאה של תכנון נכון".

בכך שהבחין באופי הגבול הכאוטי של המלחמה, הניח סון דזה את אחד היסודות החשובים לתפיסה הריאליסטית של המלחמה בפרט וההתנהלות המדינית בכלל. אחת השגיאות הרווחות אצל שליטים ומפקדים צבאיים בכל הזמנים בנוגע למלחמה וליציאה אליה היא ההסתמכות על אמונה מעורפלת ביכולתם, בהגנתה של השגחה עליונה כלשהי או פשוט בזה ש"יהיה בסדר". סון דזה יוצא בספרו יותר מפעם אחת נגד תפיסה בלתי ריאליסטית זו. לדוגמה, בתחילת הפרק האחרון של "אמנות המלחמה" העוסק במרגלים והפעלתם הוא כותב כי "תהיה זו אכזריות בלתי נסבלת מצד השליט, לפעול בהתאם לניחושים, לעצות של מכשפים או לתחושות בטן".

הגדרת הניצחון

לשיטתו של סון דזה הניצחון הוא לא בהכרח ניצחון בשדה הקרב או הבסה טוטאלית של האויב. סון דזה אומר שעדיף להכניע מאשר להביס. הבנה זו נקראת בשם "הלכידה השלמה". אחת האמרות הידועות שלו בקשר להבנה הזו היא:

לכידת מדינה בשלמותה עדיפה. הבסתה נחותה מכך.
לכידת צבא בשלמותו עדיפה. הבסתו נחותה מכך.
לכידת חטיבה בשלמותה עדיפה. הבסתה נחותה מכך.
לכידת מחלקה עדיפה. הבסתה נחותה מכך.
לכידת כיתה בשלמותה עדיפה. הבסתה נחותה מכך.

מצב נוסף שבו הניצחון אינו שלם הוא כאשר צבא מנצח, אולם אינו מבסס את ניצחונו, טעות העלולה להוביל לתבוסה. מקרה אחר שבו ניצחון במלחמה אינו שלם, ואולי אפילו אינו ניצחון כלל, הוא כאשר המלחמה אורכת זמן רב והנזק ממנה גדול יותר מן התועלת שהיא מביאה. משום כך מלמד סון דזה כי אם הפיקוד הצבאי אינו בטוח ביכולתו לנצח במלחמה במהירות אסור לו לצאת למלחמה.

השפעתו של סון דזה

בסין סון דזה נחשב לדמות נערצת ולוחמים סינים שקדו על לימוד תורתו במשך מאות רבות של שנים. גם היום, "אמנות המלחמה" הוא ספר חובה בקורסי הקצינים בצבא היפני והסיני. במערב ניכרת השפעה פחותה של תורתו של סון דזה על החשיבה הצבאית (אם כי "אמנות המלחמה" נכלל בתוכנית ההדרכה של יחידות צבאיות שונות כגון ביחידות המודיעין של החיל הנחתים האמריקני). ספרו זכה גם למספר תרגומים לעברית, הראשון שבהם בשנת 1950 בידי הוצאת מערכות, והוא נלמד במספר קורסים פיקודיים בצה"ל.

בשנים האחרונות סון דזה זוכה להערכה רבה דווקא בתחומים אחרים. הבחנתו בדבר מהותה של המלחמה כתהליך גבול כאוטי והאופן שבו תורתו מספקת מערכת של כלים להתמודדות עם עובדה זו, מביאה לכך שניתן להתאים את "אמנות המלחמה" בקלות יחסית לתחומים אחרים שבהם שולטת התנהגות גבול כאוטית כמו ניהול פרויקטים, שיווק ופוליטיקה.

לקריאה נוספת

  • סון טסו, חכמת המלחמה, תרגם מאנגלית: אפרים ברוידא, תל אביב: מערכות, תש"י.
  • סון דזה אמנות המלחמה פרשנות - קבוצת דנמא, תרגם מאנגלית: רחביה ברמן, ייעוץ מקצועי ולשוני - דר' יורי פינס, אופוס הוצאה לאור, 2001.
  • סאן טסו, אמנות המלחמה, גרסה חינמית של הספר, תרגום מאנגלית: קבוצת המתרגמים החופשיים (גיורא אלפון וולדימיר וינטר), מבוסס על התרגום מסינית לאנגלית של ליונל ג'יילס המופיע ב'פרויקט גוטנברג', 2007.
  • סון טסו, אמנות המלחמה. תרגמה מאנגלית: חנה גינגולד, הוצאת ידיעות ספרים ואסטרולוג, 2008.

קישורים חיצוניים

אימפי

אימפי הוא מבנה קרבי שהיה בשירות בני הזולו. האימפים הראשונים גויסו על ידי שאקה בתחילת המאה ה-19. צעירי הזולו גויסו בגיל 6 לתוכנית אימונים במסגרת האינטנגה ופוזרו לחטיבות בהגיעם לגיל 20. כל אימפי הורכב מחטיבות בנות 1,000 לוחמים, אם כי המספר יכול היה לנוע מ-500 עד 2,000 לוחמים בכל גדוד בגלל מיזוג חטיבות, תגבורות ואבדות בקרבות. בהתחלה האימפים הורכבו מגברים שבאו מאותה קבוצת גיל, אך בהמשך המנהג השתנה בגלל הצורך לתגבר את האימפים בעקבות האבדות בקרבות. האימפים מפורסמים בזכות טקטיקת ה"תאו" - כל אימפי שלח שתי "קרני תאו" שיועדו להקפת אגפי היריב, כדי למנוע ממנו מלתמרן, ובעזרת "חזה התאו" למחוץ את ההתנגדות. מאחורי "חזה התאו" ניצבו ה"מותניים" שהיו מורכבות מוותיקים בעתודה.

כל חטיבה הייתה בעלת מגן בצבע אחר, כאשר הצבעים סימלו את ותק החטיבה. החטיבות הצעירות קיבלו מגנים שחורים וחטיבות הוותיקות היו בעלות מגנים לבנים. ככל שאחוז הצבע הלבן במגן היה גבוה יותר, כך החטיבה הייתה ותיקה ויוקרתית יותר. בעת מלחמת הזולו היו בצבא הזולו כמה עשרות חטיבות.

אמנות המלחמה

אמנות המלחמה (בסינית: 孫子兵法; בפין-יין: Sūn Zǐ Bīng Fǎ) הוא ספר של סון דזה (סון טסו) הסיני הדן בתאוריה צבאית, באסטרטגיה צבאית ובניהול מלחמה. הספר נכתב במאה השישית לפני הספירה ונפרש על פני 13 פרקים. כל פרק דן באספקט אחר של לחימה, החל מפוליטיקה ולוגיסטיקה, וכלה בטקטיקה, אסטרטגיה, ומודיעין.

אמנעה אווירית

אמנעה אווירית היא סוג ספציפי של הפצצה טקטית המבוצעת בידי כלי טיס צבאי לצורך מניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים.

אמנעה מבוצעת מעבר לקווי האויב ומכוונת נגד תשתיות לוגיסטיות המשמשות את האויב לאחסון ולשינוע חיילים וציוד לחזית. תשתית זו כוללת כבישים, גשרים, מטוסי תובלה, ומצבורי דלק ותחמושת. התפיסה שמאחורי תקיפה כזאת גורסת שמניעת ציוד ואספקה תחליש בהכרח את הכוחות הקדמיים ותתיש את האויב, ובכך תסייע להבסתו.

אמנעה היא רמת ביניים שבין סיוע אווירי קרוב, העוסק בסיוע ישיר לכוחות ידידותיים קרקעיים המצויים בקרבת כוחות האויב, ובין הפצצה אסטרטגית, העוסקת במניעת תגבור ואספקה לקווי האויב הקדמיים על ידי פגיעה בייצור האספקה, וברצון להמשיך להילחם.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

גרילה

גרילה (בספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הונאה צבאית

הונאה צבאית היא פעולה יזומה לנסות להונות את האויב, לטפלל את תפיסותיו בדרכים שונות, ובהן, להחדיר מידע מוטעה, ליצור רושם מגמתי, לנקוט לוחמה פסיכולוגית, ליצור ערפל קרב ועוד. זאת, במטרה להשפיע על תפיסת המציאות שלו, להוליכו שולל ולגרום לו למעשים או למחדלים על סמך הערכה מוטעית, כדי לזכות ביתרון חד צדדי עליו.

טקטיקה

טקטיקה היא אופן ההוצאה לפועל של יעדים ומטרות להשגה באופן מיידי וקצר מועד. לדוגמה במלחמה - בחירת אופן פעולה קונקרטי, במטרה לזכות בניצחון בקרב ספציפי. זאת, להבדיל מאסטרטגיה, שהיא הצבת היעדים ארוכי הטווח ותכנון אופן הפעולה הכולל ומטרותיו.

כך למשל ישנה אפשרות שצד מסוים יזכה בניצחון טקטי בקרב, אך יחווה הפסד אסטרטגי במלחמה בשל אי הגשמת היעדים במהלך הכולל של העימות. מכך נגזר הביטוי "ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה".

המונח משמש לא רק בהקשרים צבאיים אלא גם בהקשרים אזרחיים כגון כלכלה, שיווק, משחקים, משא ומתן, ספורט ותחומים רבים אחרים.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

כיתור

כיתור הוא תמרון שבו כוח אחד מקיף את הכוח השני מכל עבריו. לעיתים הכיתור לא נעשה על ידי חסימת הכוח המכותר, אלא רק על ידי שליטה באש על דרכי הגישה של הכוח המכותר. כיתור מתקיים בעיקר בפעילות צבאית, אך גם בפעילות משטרתית ולעיתים גם בפעילות של כוחות שאינם סדירים.

הכוח המכותר בעמדת נחיתות משום שיכולת התמרון שלו מוגבלת, כל אגפיו חשופים לאויב, ולרוב דרכי האספקה שלו מנותקות, לפחות במידת מה. מאידך הכוח המכותר פועל בקווי אספקה קצרים המקלים עליו לנייד את כוחותיו מצד לצד בתוך השטח המכותר בעוד שקווי האספקה של הכוח המכתר נמתחים ויעילותם נפגמת. נוסף על כך, על הכוח המכתר לפזר את כוחותיו סביב אזור הכיתור כולו, ולשם כך עליו לדלל את כוחותיו לאורך החזית המתארכת, אילוץ החושף נקודות תורפה בטבעת הכיתור. כוח מכותר עשוי לנסות ולפרוץ את דרכו אל מחוץ לטבעת הכיתור, יכול לדבוק בעמדותיו על מנת להתיש את הכוח המכתר, יכול להילחם עד מוות או להיכנע.

כיתור שימש טקטיקה צבאית על ידי מצביאים רבים במהלך ההיסטוריה, בהם אלכסנדר הגדול, חניבעל, סון דזה, אלברכט פון ולנשטיין, היינץ גודריאן, גרד פון רונדשטט, גאורגי ז'וקוב וג'ורג' פטון. סון דזה סבר כי עדיף שלא לבצע כיתור הדוק אלא לתת לכוח המכותר אפשרות להימלט על מנת למנוע את העלאת המורל בקרבו, דבר שיכול להביא למלחמתם למוות במקום האפשרות העדיפה שייכנעו.

הטקטיקה הבסיסית של כיתור, תנועת מלקחיים, מתבצעת כך שלאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו. הכיתור של הארמייה השישית במהלך קרב סטלינגרד הוא דוגמה אופיינית לשימוש בטקטיקה זו.

במידה וקיים בשדה הקרב מכשול טבעי כגון הרים או אוקיינוס דרושה רק מחצית מ"תנועת המלקחיים" ("צבת יחידה") מכיוון שהתפקיד נעשה על ידי אותו אובייקט טבעי. המתקפה הגרמנית על שפלת צרפת בשנת 1940 היא דוגמה אופיינית למצב זה.

דוגמה שלישית ונפוצה יותר של כיתור היא מצור. במקרה זה הכוח המכותר הוא זה שיוצר את המצב מיוזמתו והוא נעשה במבצר שבו קיימת אספקה לזמן ארוך וביצורים מגננתיים אשר מונעים אפשרות של מתקפה. מצורים התרחשו כמעט לאורך כל היסטוריית הלחימה.

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מלחמה

מלחמה היא מאבק בין גופים שונים מזוינים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, על מנת להכניע אויב או אויבים כלשהם, ולגרום לו לקבל את דרישות המנצח, לדוגמה, שליטה בטריטוריה מסוימת או על אוכלוסייה מסוימת. הגדרה אחרת אומרת שמלחמה היא ניסיון לשינוי זמן היסטורי באמצעים אלימים.

לרוב מלחמה מתרחשת לאחר שטכניקות דיפלומטיה אחרות לא הצליחו לפתור סכסוך. על כך נאמר "המלחמה היא המשך המדיניות בצורה אחרת" (קרל פון קלאוזביץ). המלחמה היא אסון מעשה ידי אדם: אנשים רבים נהרגים בה, נפצעים והופכים לנכים ונגרם נזק רב לרכוש ולסביבה.

מלחמה שונה מקרב בודד בכך שהיא רחבת היקף הרבה יותר מקרב (על פי רוב), הן מבחינת זמן והן מבחינת מקום, ובהתאם מלחמה כוללת מספר קרבות.

המלחמה היא אחת התופעות העתיקות ביותר בהיסטוריה של האנושות והתנהלה מרגע שבני האדם החלו להתארגן בקבוצות. המלחמה נגרמת בגלל אלמנטים כגון: דת, תרבות, משאבים מוגבלים, מסורת, מנהגי טקס ופולחן. מלחמה מתנהלת בעזרת: תכנון, אסטרטגיה, ניהול משאבים, מדע, פיקוד, אומץ לב, גבורה, מוות ועוד. כתוצאה מהאינטנסיביות הרבה והמימד הדרמטי העז שבמלחמה, היא נהפכה למוקד השראה עיקרי לרבות מיצירות האמנות והתרבות בתולדות האנושות: תעודות, ציורים, שירים, רומנים ספרותיים, מחקרים היסטוריים, מחזות, סרטי קולנוע, מוזיקה ועוד. למרות כל אלה, המלחמה גורמת להרס רב. עד היום היא כילתה מאות מיליוני בני אדם וגרמה לבזבוז משאבים רב, לעוני, למחסור (אחרי ביזה), לרעב (כחלק מטקטיקת אדמה חרוכה), למגיפות (כמו השפעת הספרדית) ולזיהום הסביבה. הפציפיסטים מתנגדים למלחמה, בעוד המיליטריסטים רואים במלחמה דבר חיובי.

מערכה (צבא)

מערכה היא סדרת קרבות או מבצעים צבאיים הקשורים זה בזה באמצעות תוכנית אסטרטגית אחת, או לשם השגת מטרה אסטרטגית אחת ומתואמים בזמן ובמרחב. המערכה מהווה חלק מובחן במלחמה, מנצלת הישגים קודמים, או באה על מנת לתקן תוצאות עבר ומכשירה את הקרקע לשלב הבא בלחימה.

דרג הפיקוד ופריסה על המערכה בזמן ובמרחב נקרא דרג מערכתי או דרג אופרטיבי (דרג הפיקוד על הקרב הוא הדרג הטקטי ועל המלחמה - דרג אסטרטגי).

בעיני רוב החוקרים, למשל, נחשבת מלחמת לבנון השנייה למערכה, כיוון שהתנהלה בחזית אחת, יעדיה היו מוגבלים ורוב הכוחות המתמרנים שפעלו בה היו כפופים אורגנית לפיקוד הצפון (כלומר פיקוד מרחבי יחיד שהוא דרג אופרטיבי).

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

קרב

קרב הוא מצב של לחימה במסגרת עימות מזוין בין שני צדדים או יותר, כאשר המטרה של כל צד היא להכניע את האויב. להבדיל ממלחמה שהיא ממושכת וכוללת לעיתים זירות וחזיתות רבות, הקרב הוא ממוקד יותר, קצר יותר ומתפרס על שטח מוגבל. הקרב הוא שיאה של המלחמה, בו מגיעים הכוחות לכדי עימות פיזי והכרעה, עם זאת מלחמה אינה כוללת קרבות בלבד.

תנועת מלקחיים

תנועת מלקחיים היא טקטיקה צבאית שבה מכותר האויב באמצעות תנועה של כוחות משני אגפיו, הנפגשים בעורפו.

מדובר בטקטיקה בסיסית שבה משתמשים הצבאות השונים במהלך כל מלחמה כמעט. לאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו.

טקטיקה זו היא טקטיקה בסיסית של חיל רגלים, כוחות שריון וחיל אוויר, וניתנת ליישום בכל קנה מידה, מהיחידה הבסיסית, ועד לצבאות שלמים.

קרבות ידועים שבהם בוצעה תנועת מלקחיים הם:

קרב קאנאי בין הרומים והקרתגנים בראשות חניבעל במהלך המלחמה הפונית השנייה.

קרב טננברג בין הרוסים והגרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

קרב הכיתור הגדול באוקראינה במהלך מבצע ברברוסה במלחמת העולם השנייה.

"מבצע אורנוס", שבו כותרה הארמייה השישית הגרמנית במהלך הקרב על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה.

תנועת הכוחות הישראלים בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים.

תנועת כוחות צבא ארצות הברית בעיראק ובכווית במהלך מלחמת המפרץ.ההוגה הצבאי סון דזה בספרו אמנות המלחמה תיאר במעומעם את תנועת המלקחיים, אך המליץ להשאיר לאויב דרך נסיגה, שכן כוחות מכותרים נלחמים במוטיבציה גבוהה יותר, מאשר כוחות להם דרך מילוט. ההיסטוריה הצבאית הראתה את ההפך - כוחות מכותרים נוהגים, בחלק ניכר מן המקרים, להיכנע כתוצאה מהאפקט הפסיכולוגי של הכיתור.

תריסר הפילוסופים

תריסר הפילוסופים או תריסר החכמים (בסינית מסורתית: 十二哲, בסינית מפושטת: 十二哲, בפין-יין: Shí'èr Zhé.) הם 12 פילוסופים בולטים במסורת הקונפוציאנית הסינית. המסורת מייחסת להם סוג של קדושה, ולוחות הרוח שלהם ממוקמים בהבלטה במקדשי קונפוציוס, שישה במזרח ושישה במערב באולם ההשלמה הגדולה.תריסר הפילוסופים הם מִין סוּן (דְזְה צְ'ייֵן), זָ'אן יוּנְג (ג'ונְג גונְג), דְווָאנְמוּ צְה (דְזְה גונְג), ג'ונְג יוּאוּ (דְזְה לוּ), בּוּ שָׁאנְג (דְזְה שְׂיָה), יוּאוּ זְ'ווֹ (דְזְה זְ'ווֹ), דְזָאי יוּ' (דְזְה ווֹ), זָ'אן גֶנְג (בָּוֹ נְיוֹ), זָ'אן צְ'יוֹ (דְזְה יוּאוּ), יֵן יֵן (דְזְה יוּאוּ), גְ'ווָאנְסוּן שְׁה (דְזְה-גָ'אנְג), כולם תלמידי קונפוציוס, ובנוסף אליהם גם ג'וּ שִׂי, ניאו קונפוציאני מרכזי מתקופת שושלת סונְג.למעשה, יוּאוּ זְ'ווֹ צורף רק בשלב מאוחר יחסית לרשימת הפילוסופים, בשנת 1714, בתקופת שלטונו של הקיסר צְ'ייֵנְלונְג משושלת צִ'ינְג. הסיבה הרשמית הייתה בקשה של פקיד בכיר שפעל לפי הוראות שקיבל בחלום, אולם ייתכן שמניעיו האמיתיים היו להעלות שוב על נס את יוּאוּ זְ'ווֹ ומעלותיו, ולהשיב ללוחות הרוח במקדשי קונפוציוס את הסימטריה שאבדה עם הוספתו של ג'וּ שִׂי לפולחן.פולחן הפילוסופים החל בשנת 720 לספירה בתקופת שלטונו של הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג משושלת טָאנְג.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.