סולל בונה

סולל בונה היא מחברות הבנייה הגדולות בישראל, והוותיקה שבהן.

סולל בונה בע"מ
לוגו סולל בונה
לוגו סולל בונה
סוג חברה ציבורית
מייסדים ההסתדרות הכללית
תאריך הקמה 1921
חברת אם שיכון ובינוי
מוצרים עיקריים בנייה, הנדסה אזרחית, תשתיות וכבישים ומערך לוגיסטיקה
הכנסות 1.7 מיליארד דולר (בשנת 2004)
אנשי מפתח אהוד דנוך (מנכ"ל)[1],
משה לחמני (יו"ר הדירקטוריון)
www.solbo.co.il

היסטוריה

המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין

לכל מפלגה ביישוב העברי בארץ ישראל היה משרד שדאג לארגן קבוצות קבלניות לעבודות ציבוריות ופעל כלשכת תעסוקה. שני המשרדים החשובים היו המשרדים של אחדות העבודה ושל הפועל הצעיר.

משרדים אלו ארגנו עבור שלטונות המנדט בעיקר סלילת כבישים. כביש טבריה-צמח וכביש טבריה-טבחה שנסללו בעיקר על ידי גדוד העבודה, כביש חיפה-ג'דה (רמת ישי) נסלל בעיקר על ידי אנשי גדוד שומריה של השומר הצעיר, כביש עפולה-נצרת נסלל בעיקר על ידי חבורת העמק וקבוצת השרון וכן ארגנו המשרדים את סלילת מסילת הרכבת לוד-סרפנד (כיום צריפין).

עם ייסוד ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל הוחלט לאחד משרדים אלו תחת ניהול אחד. הגוף שהוקם ב-1921 נקרא המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין. החברה נוסדה כאגודה שיתופית, ברוח קבוצות העבודה הסוציאליסטיות, בהנהלת דב הוז ומרדכי עליאש שהיו אחראים על קשרי החוץ של המשרד, נתן חרובי ודוד סברדלוב שהיו אחראים על ניהול העבודה עצמה, נחום טברסקי שהיה אחראי על הנהלת החשבונות, ישראל שוחט ומאוחר יותר הצטרף הלל דן.

עד אפריל 1922 לכל פרויקט ופרויקט הייתה הנהלה משל עצמו. הנהלות אלו כוונו ופוקחו על ידי הנהלת המשרד לעבודות ציבוריות אולם נהנו מאוטונומיה בגיוס עובדים על פי מפתח מפלגתי. לדוגמה - כביש טבריה-צמח נוהל על ידי הסתדרות הפועלים החקלאיים שגייסה לעבודה זו פלוגות של גדוד העבודה. התקציב שהתקבל מאת מזמיני הפרויקט כיסה כ-88% מההוצאות בפועל ולכן ועד הצירים נחלץ לעזרה ונתן הלוואה לכיסוי היתרה.

על מנת להשיג עבודה משלטונות המנדט ולהתחרות בקבלנים פרטיים שהעסיקו ברובם פועלים ערבים, הציע המשרד מחירים נמוכים לעבודות, לפעמים מתוך ידיעה מראש שיהיו אלו מחירי הפסד. חלק מהפועלים לא היו מיומנים בעבודה והיה צורך להכשירם, אצל חלקם התפוקה הייתה נמוכה, ואצל חלקם בגלל חוסר מיומנות ושימוש לא נכון היה פחת גדול יותר בחומרים ובכלי עבודה, ולכן ברוב הפרויקטים הקבוצות הקבלניות נזקקו לסיוע כספי מאת המוסדות והמשרד לעבודות ציבוריות נקלע לקשיים פיננסיים. ב-1921 מינה ועד הצירים וועדה בראשות זיגפריד ון וריסלנד לביקורת על פעולות המשרד. הדו"ח ציין כי פעילות המשרד לא הונחתה על ידי שיקולים כלכליים וחשף הנהלה כספית לא תקינה ושימוש לא נכון בכספים כולל הוצאת עיתון בשם הסולל והוצאות מפלגתיות אחרות תוך שימוש בכסף שנועד למימון עבודות ציבוריות.

אחרי אפריל 1922 העבודות נמסרו לקבוצות העבודה הקבלניות עצמן, ללא גורם מתווך, בפיקוח המשרד לעבודות ציבוריות. זו הייתה התקופה שהמשרד פתח משרדי משנה בערים הגדולות (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה) ובמספר ערים קטנות יותר ובהן טבריה. לפרויקטים שירש המשרד לעבודות ציבוריות מהמשרדים המפלגתיים נוספה ב-1921 הנחת תשתית למסילת הרכבת ראש-העין - פתח-תקווה (בוצעה על ידי גדוד העבודה וחבורת בורוכוב, כיום חלק מהמסילה משמש את מסילת הירקון), וכן חפירת תעלות וסלילת שני קטעי כביש, האחד בכרמל והשני בזיכרון יעקב. והמשרד החל לעסוק בעבודות בניין בערים.

הקשיים הכספיים נמשכו והקונגרס הציוני ה-13 שהתכנס בקארלסבאד ב-1923 החליט להקצות סך של 8,000 לירות מצריות כתוספת להון היסוד של המשרד לעבודות ציבוריות על מנת לסייע במטלת כיבוש העבודה.[2]

הקמת סולל בונה

Beit Solel Boneh Haifa3
מתוך חזון סולל בונה, אשר נכתב בשנת תרפ"ד על ידי דוד רמז והחרוט על קיר בית סולל בונה בחיפה: ..."להוציא לפועל עבודות קבלנות כללית ועבודות בנין לסוגיהן: לבנות בתים, גשרים, מנהרות, נמלים. לסלול דרכים, מסילות-ברזל, ליבש ביצות ולהקים ישובים. ליסד ולפתח מחצבות, מכרות, חרושת- ומלאכה. לפתח עסקי הנדסה, תכנון מדידות וידע טכני. להדריך וללמד את העוסקים בבניה ולסיע בהתמחותם בכל ענפי הפעילות. ליזום ולהקים מפעלים להרחבתו ולבסוסו של משק הפועלים"...

אחת מתוצאות המשבר הכלכלי אליו נקלע המשרד הייתה החלטה שהתקבלה בחודש מרץ 1924 ליסד חברה בשם "סולל בונה - חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת", על בסיס המשרד לעבודות ציבוריות, חברה שנוהלה כחברה עסקית.

המשרד לעבודות ציבוריות ואחריו סולל בונה בנו את רוב הבתים הראשונים בשכונת בית הכרם בירושלים.

Solel Bone 1925
מודעת פרסומת של "סולל בונה" מאמצע שנות העשרים

בוועידה שהתקיימה ב-1926 הוגדרו תפקידי סולל בונה:

  • כיבוש ושמירה על עמדות העבודה העברית ביישוב העברי
  • כיבוש עמדות בעבודות הממשלה והעיריות
  • חינוך קואופרטיבי של החברים
  • גיבוש החומר האנושי וחינוכו לאחריות ולעזרה הדדית
החלטות הוועידה הכללית השנייה של סולל בונה

הוגדרו מטרות החברה:

  1. לאחד על יסודות שיתופיים פועלים העסוקים בכל ענפי עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
  2. לנהל עסקי עבודה וחרושת שיתופית ולהוציא לפועל עבודות קבלניות בכל המקצועות של עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
  3. לעזור לחברים להתמחות בכל מקצועות עבודתם ולסייע להטבת מצבם החומרי והרוחני על יסוד עזרה הדדית. להשגת מטרות אלו יהיה לחברה כוח הפעולה הבא: (ציטוט סעיפים נבחרים בלבד)
א. לכונן, לפתח, לנהל ולנצל מכרות, מחצבות, מסתתות ומלטשות, בתי חרושת לתעשיות חמר, עץ, מתכת, אבן, שיש, מלט, זכוכית, אספלט, גבס, סיד וכל חמרי בנין וחמרי קישוט, מכונים להספקת מים, חשמל, מאור וכוח, וכל עסקי חרושת אחרים המועילים למטרות החברה
ב. לעסוק בכל עסקי קבלנות
ז. לעזור לחבריה להתמחות בכל ענפי עבודה וחרושת הנחוצים לחברה, ולמסור לחבריה, בין בתור יחידים ובין בתור קיבוצים או ברית של קיבוצים, בתי חרושת ומלאכה, מכרות ומחצבות, מכונות, כלים, מכשירים וחומרים על פי חוזים, באריסות, בשכירות או בתנאים אחרים.
ח. לייסד לחבריה שכונות עירוניות, מושבי פועלים וערי גן
ט. לייסד ולסייע לייסוד קבוצות, חברות ומוסדות שתופיים שונים של פועלים, בהון מניות או בלי הון מניות
  • חברי "סולל-בונה - חברת פועלים עברים שתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת, בערבון מוגבל" יכולים להיות כל אותם חברי "חברת העובדים העברים השיתופית הכללית בארץ-ישראל, בערבון מוגבל", העסוקים בקבלניות החברה, עבודותיה ובתי חרושתה או העובדים בכלל בעבודות ציבוריות, בנין וחרושת. כל חבר צריך לרכוש מניית חבר אחת בתמורה לחצי לירה מצרית כל אחת, לכל חבר תהיה רק מניית חבר אחת.
ירחון הוועד הפועל של ההסתדרות, י"א, תרפ"ד

משבר כלכלי חמור שהתחולל ביישוב, שהחל בשלהי 1925 והעמיק ב-1926, הגיע לשיאו ב-1927. האבטלה בעיקר בתל אביב הייתה כבדה. פן נוסף של המשבר היו פשיטות הרגל, רובן של עסקים הקשורים בענף הבניה, ששותק כמעט כליל. שיאו של המשבר היה באמצע 1927, כשחברת סולל בונה שהעסיקה עובדים רבים נאלצה להפסיק את פעילותה. גם המשביר, שסיפק מזון ומוצרים לפועלים ולנקודות ההתיישבות, עמד על סף קריסה. המשבר בסולל בונה הועמק כאשר קבוצות קבלניות שאחרי תקופת הכשרה ארוכה התמחו בעבודות הבניין עזבו לטובת התיישבות (שהייתה מטרתן מלכתחילה) והשאירו את החברה כמעט ללא כוח אדם מקצועי מיומן. בשנת 1927 הוערכו הפסדי החברה בסכום עצום של 50,000 לירות מצריות. הבנקים, שהיו בעלי החוב הגדולים, הקימו קונסורציום למניעת פשיטת רגל. מלבד הכישלונות הפיננסיים, נתגלה גם שלמנהלי החברה שולמו משכורות חריגות והוענקו להם "אוואנסים" (מקדמות) בסכומים גבוהים הרבה יותר מסכום המשכורת, שהיו למעשה הלוואות ללא ריבית, שבמקרים רבים גם לא הוחזרו. הפרשה עוררה זעם בקרב פועלי החברה, שהלינה את שכרם בטענה שאין לה כסף. הוקמה ועדת חקירה פנימית ופרשת השחיתות הייתה אחד הנושאים המרכזיים בוועידה השלישית של ההסתדרות באותה שנה.[3]

לקראת סוף העשור החלה יציאה איטית מן המשבר, וחברת סולל בונה חזרה לפעילות ב-1935 והתאוששה כתוצאה מעבודות שסופקו לה על ידי שלטונות המנדט בזמן המרד הערבי הגדול, בין היתר בנתה החברה את גדר הצפון בשנת 1938. בראשית מלחמת העולם השנייה ולפניה קיבלה על עצמה סולל בונה עבודות במדינות השכנות ובנתה גשרים, שדות תעופה, עמדות וביצורים עבור הצבא הבריטי ופרויקטים צבאיים בעיראק, במצרים, בבחריין ובקפריסין וגם אחד מארמונותיו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. בשנים אלו היה דוד הכהן איש מפתח בהנהלת החברה. בשנת 1942 התנדבו אנשי סולל בונה לצבא הבריטי ופעלו במסגרת פלוגת הנדסה 745 בלוב ובאיטליה. מפקד היחידה היה המהנדס הראשי של סולל בונה באזור הצפון, שמואל וילנסקי.

סולל בונה עזרה בחיזוק הצבא במלחמת העצמאות, ובנתה ביצורים ומערכות אספקת מים, והייתה למעשה הבסיס לחיל הלוגיסטיקה של צבא הגנה לישראל.

בשנת 1961 הונפקו מניותיה של החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ב-1972 רכשה סולל בונה ממקורות את חברת הבת "ורד" (W.R.D), לפיתוח מקורות מים, שהוקמה על ידי חברת מקורות בתמיכת ממשלת ישראל ופיתחה מפעלי המים בארצות זרות, בעיקר ארצות מתפתחות.

מיזוג עם שיכון עובדים

בשנת 1984 הוקמה "סולל בונה בניין ותשתיות" כחברה-בת בבעלות מלאה של סולל בונה. בסוף שנות ה-80 התחולל משבר כלכלי בחברת העובדים ובשנת 1989, כחלק מתוכנית ההבראה שלה, הוקמה "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" שריכזה את הפעילות בתחומי הבניה והתשתית של חברת העובדים, והשליטה בסולל בונה הועברה לידיה.

מכירת החברה

בשנת 1996, במסגרת פירוק חברת העובדים, הועברה השליטה בקונצרן שיכון ובינוי, כולל השליטה ב"סולל בונה", לידי תד אריסון.

ביולי 2018 נמכרה סולל בונה כחלק ממכירת שיכון ובינוי לידי נתי סיידוף וכיום נקראת החברה "שיכון ובינוי- סולל בונה תשתיות".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הלל דןבדרך לא סלולה: הגדת סולל בונה, ירושלים ותל אביב: שוקן, 1963
  • אליהו בילצקי, סולל בונה 1924-1974, תל אביב: עם עובד, 1974
  • דוד לוי-פאורהיד הלא נעלמה: הפוליטיקה של התיעוש בישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, ISBN 9652171859
  • שלמה שבאדרך במדבר: סיפורה של סולל-בונה., תל אביב: עם עובד, 1976
  • דורון רוזן, "סולל בונה" בשירות ביטחון היישוב היהודי בארץ ישראל בשנים 1936–1948, הוצאת יד טבנקין, 2017.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנכ"ל חדש לסולל בונה - אהוד דנוך, מנהל בכיר במקורות (כלכליסט)
  2. ^ בת קול העיתונים, דואר היום, 2 באפריל 1924
  3. ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א', עמ' 284–285.
גדר הצפון

גֶדר הצפון היא גדר תיל מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בצפון פלשתינה-א"י, במסגרת המאבק במרד הערבי. הגדר הוקמה בשנת 1938 בידי פועלים יהודים, עובדי חברת "סולל בונה". לצד הגדר הוקמה שורה של מצודות טגארט ופילבוקסים. תוואי הגדר היה לאורך כביש הצפון, ובהמשך ממצודת כח לכנרת ומדרום הכנרת לירמוך, באופן שיישובי אצבע הגליל נותרו מחוץ לגדר.

על מידת ההצלחה של הגדר בדיכוי המרד הערבי ניטש ויכוח. רבים הסבורים כי הצלחתה בייעודה זה הייתה חלקית בלבד. מבחינת היישוב העברי בארץ ישראל, היה מדובר במעשה חשוב, שחשיבותו אף בעצם עשייתו. משלוח אלף פועלים (מתוך אוכלוסייה ובה 400,000 איש) לחבל ארץ קשה ועוין, על מנת לפתחו, היווה אתגר של ממש לכושר הארגון של היישוב. הגנתם של הגוֹדְרִים, שהוטלה גם היא על היישוב העברי, הייתה כשלעצמה מבצע צבאי קשה; בהפעלתו צברה "ההגנה" ניסיון וידע שלימים שימש אותה היטב. הקמת הגדר הייתה אחד ממבצעי התיישבות והביטחון הגדולים של היישוב העברי בימי המנדט הבריטי. מסכם דוד הכהן בספר זיכרונותיו:

הגדר פורקה בין 1942 ל־1946, וכיום אין לה כל זכר. לאורך כביש הצפון מבנים ואתרים הקשורים להקמת הגדר ולפעולתה.

דוד הכהן (חבר הכנסת)

דוד הכהן (20 באוקטובר 1898 – 19 בפברואר 1984) היה ממנהיגי היישוב בתקופת טרום המדינה, חבר הכנסת, מדינאי ודיפלומט בימי ראשית המדינה.

דוד טוביהו

דוד טוביהו (20 בנובמבר 1898 – 1975),היה ראש העירייה הראשון של באר שבע אחרי הקמת מדינת ישראל.

דוד רמז

דוד רמז (דְרַבְּקִין) (י"ח באדר תרמ"ו, 23 במאי 1886 – י"ג באייר תשי"א, 19 במאי 1951) היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.

היכל המשפט תל אביב

היכל המשפט בתל אביב, השוכן ברחוב ויצמן 1, הוא המבנה המשמש את בית המשפט המחוזי היחיד במחוז תל אביב ואת בית משפט השלום הגדול והחשוב בו.

הלל אל דאג

הלל אל דאג (1919–1989) היה קצין הנדסה ראשי בצה"ל.

יוסף ברלין

יוסף אברהם ברלין (23 בספטמבר 1877, מוהילב, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 18 ביולי 1952, תל אביב) היה אדריכל ישראלי, מן האדריכלים הבולטים בתקופת היישוב.

כביש 481

כביש 481 החופף במידה רבה את ציר ז'בוטינסקי (גם: דרך ז'בוטינסקי או רחוב ז'בוטינסקי) הוא ציר תנועה מרכזי בגוש דן המתחיל בצומת עלית ברמת-גן, דרך בני ברק ומסתיים בצומת סגולה בפתח תקווה, שם הוא נפגש עם כביש 40. הציר נקרא על שם זאב ז'בוטינסקי, ואורכו 9.5 קילומטרים. ישנם צירי תנועה ורחובות רבים במדינת ישראל על שמו של ז'בוטינסקי, אך "ציר ז'בוטינסקי" מתייחס לרוב לציר זה. ראשוני רמת גן כינו את הכביש בכינוי "הכביש השחור", בשל היותו סלול ויוצא דופן במארג דרכי העפר בסביבה דאז.

כור תעשיות

כור תעשיות (בקיצור: כור) היא חברה-בת בבעלות מלאה של דיסקונט השקעות. היא הוקמה בשנת 1944 כזרוע התעשייתית של חברת העובדים של ההסתדרות וצמחה לקונצרן תעשייתי גדול שהעסיק עשרות אלפי עובדים. בסוף שנות ה-80 נקלע הקונצרן למשבר חמור, עבר הבראה בידי בני גאון, שבמסגרתה נמכרו רבות מהחברות הבנות שלו, ולבסוף נמכרה אף חברת "כור" למשקיעים פרטיים. בשנת 2006 נרכשה השליטה בכור על ידי קבוצת אי.די.בי. שבראשות נוחי דנקנר. בשלב זה הופנה חלק ניכר מהון החברה להשקעה לא תעשייתית, כגון מניות הבנק קרדיט סוויס - שהסבה לחברה הפסדים כבדים.

במשך שנים רבות הייתה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, עד שבשנת 2014 הפכה לחברה פרטית בבעלות מלאה של דיסקונט השקעות.

מגדל המים בבארי

מגדל המים של קיבוץ בארי שוכן במקום בו הוקמה לראשונה בארי (נאחביר) בעת הקמת 11 הנקודות, כ-3 קילומטרים צפון-מערבית לשטח הקיבוץ כיום.

המגדל הוקם בשנת 1947 על ידי חברת סולל בונה, גובהו של המגדל הוא 11 מטרים וקוטרו 7 מטרים, ומכיל כ-250 מ"ק מים. הוא שימש לאגירת מים לאנשי הקיבוץ לשתיה ולחקלאות וכעמדת התצפית והשמירה של הקיבוץ. במלחמת העצמאות שימש כעמדת לחימה מול הצבא המצרי שהטיל מצור על הקיבוץ. עם מעבר הקיבוץ למיקומו החדש (כשלושה קילומטרים דרום מזרחית לשטח הקיבוץ הישן) ננטש המגדל.

בשנת 2011 הוכרז כמבנה לשימור.

מגדל מרגנית

מגדל מרגנית הוא מבנה משרדים ומגדל תקשורת השוכן במחנה רבין בקריה בתל אביב-יפו. המגדל הוקם בשנת 1987 על ידי חברת סולל בונה, בתכנונם של האדריכלים יוסף אסא, אדם מזור ואלי פירשט. בעת הקמתו היה המבנה הגבוה ביותר בישראל, (אחריו מגדל שלום). מגדל מרגנית הפך עד מהרה לאחד מסמליה של העיר, אך מעמדו ככזה נפגע עם הקמת מגדלי עזריאלי.

17 קומותיו התחתונות של המגדל הן קומות משרדים. חלק זה של המגדל מדורג ולא בכולו נמצאות כל 17 הקומות. ברוב גובהו של המבנה, המסתכם ב-138 מטר, הוא מעין אצבע בטון הנושאת מספר מרפסות, שעליהן מוצבות אנטנות מסוגים שונים. ממדי המגדל הם 5.40 × 5.20 מטר ובו גרם מדרגות. בראש מבנה הבטון מוצב תורן אנטנות ממתכת, המוסיף עוד מטרים אחדים לגובהו של המבנה.

מגדל מרגנית נוטה 28 סנטימטרים על צדו, באופן שאינו מסכן אותו או את שלום הציבור. הסטייה התגלתה עם הקמת חמישים המטרים הראשונים של המבנה, וננקטו צעדים כדי שלא תהווה סכנה.לאחר רצח רבין הואר המגדל בתאורה אדומה במשך שבוע ימים. ב-2016 הקימה קבוצת זיק מודל קטן בחמישית מהמגדל המקורי במרכז האגף החדש של מוזיאון תל אביב. העבודה לה קראו "מסגד הביטחון" והורכבה מלוחות וקרשי עץ, התנשאה לגובה 25 מטרים, באה לבקר את נוכחות הצבא במרחב האזרחי הישראלי.

מחלף השבעה

מחלף השבעה (מכונה גם "מחלף המטאורולוגית" על שם מרכז השירות המטאורולוגי הממוקם בסמוך) הוא מחלף שבו נפגשים כביש 4 וכביש 44 (כביש רמלה – תל אביב-יפו) הנקרא באותו קטע "דרך השבעה".

בשנות ה-50 וה-60 נודע הצומת כ"צומת אזור" והוא היווה עד 1959 את הקצה הדרומי של כביש גהה. בראשית שנות ה-60 הותקנו בצומת רמזורים. המחלף נבנה באמצע שנות ה-70 בידי סולל בונה. גשר המחלף נחנך בינואר 1978‏ והלולאה הדרום מערבית נפתחה ביולי 1979.

המחלף, ודרך השבעה היוצאת ממנו, קרויים לזכרם של שבעת הנוטרים שנפלו במלחמת העצמאות סמוך למיקומו של המחלף.

המחלף מאפשר נסיעה רציפה ללא צמתים או רמזורים בכביש 4 בלבד, והיא עוברת בגשר מעל כביש 44.

סמוך מאוד לגבולו הצפוני של מחלף השבעה ממוקם מחלף גנות, ועל כן ניתן בנקל לבלבל בין השניים. חלק מהשיפורים שעבר מחלף השבעה במהלך השנים בוצעו במקביל לעדכונים במחלף גנות. כך למשל, בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנה במחלף השבעה גשר נוסף שאיפשר יצירת נתיב בלעדי לנוסעים לכיוון כביש 1 דרך מחלף גנות. הפונים מכביש 44 לכיוון כביש 4 צפון עוברים מתחת לגשר זה.

מנחם בדר

מנחם בדר (20 בספטמבר 1895 - 31 בינואר 1985) היה גזבר ומזכיר ועד ההצלה בקושטא, איש המוסד לעלייה ב' ואיש תנועת הבריחה. כמו כן, הוא היה חבר כנסת בכנסת הראשונה.

מצודת כ"ח

מצודת כ"ח (שמה נֶהֱגֶה "מצודת כוח"; נקראת גם "מצודת ישע" ו"נבּי יושע", על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך, נבי יושע) היא מצודת טגארט באזור הצפון בקרבת קריית שמונה. המצודה נקראת על שם 28 הלוחמים שנהרגו בכיבושה במלחמת העצמאות.

המצודה משמשת כיום כבסיס מג"ב, ולצידה אנדרטה וקבר אחים בו קבורים 19 מחללי הקרבות במקום. בראשית 2014 נפתח בסמיכות למצודה מוזיאון הרעות, המנציח את הקרבות ואת החללים שנפלו במקום.

משכן הכנסת

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים. בנייתו נמשכה חמש שנים והסתיימה ב־1966, ותקציב הבנייה היה 22 מיליון לירות ישראליות.

פלוגת הנדסה 745

פלוגת הנדסה 745 (באנגלית: 745 Artisan Works Coy.,R.E) הייתה יחידת חיל ההנדסה המלכותי של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שכללה חיילים יהודיים מארץ ישראל, רובם ככולם עובדי "סולל בונה". היחידה פעלה בין השנים 1942-1946 ועסקה בבניית ביצורים, שדות תעופה וגשרים. על היחידה פיקד, בדרגת קפטן, שמואל "מולה" וילנסקי.

הפלוגה הוקמה בספטמבר 1942 והתגייסו אליה כ-270 איש ממנהלי חברת "סולל בונה", מנהלי עבודה ופועלים שעברו את גיל הגיוס. בסיסה הראשון היה בפורט תאופיק, על תעלת סואץ והיא פעלה במסגרת המערכה במדבר המערבי בבניית קו הביצורים באל עלמיין במדבר המערבי. לאחר מכן נפרסה מטוברוק ועד טריפולי. הפלוגה הקימה את הנמל החדש בעיר ביזרטה שבתוניס כהכנות לפלישת בעלות הברית לאיטליה. במרץ 1944 הגיעה הפלוגה לאיטליה ועסקה בשיקום דרכים, הקמת גשרים ובניית מחנות צבא.

עם תום המלחמה חברו אנשי הפלוגה בחשאי לשאול אביגור, מפקד המוסד לעלייה ב' וסייעו בהעפלה.

ב-1946 הוחזרה הפלוגה לארץ ישראל ופורקה.

צבי זמיר

צבי זמיר (במקור: זרז'בסקי; נולד ב-3 במרץ‏ 1925) הוא בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, שכיהן כאלוף פיקוד הדרום בשנים 1962–1965 וכראש המוסד בשנים 1968–1974. מנכ"ל בתי זיקוק לנפט בשנים 1976–1990.

שיכון ובינוי

שיכון ובינוי בע"מ היא קבוצה עסקית בינלאומית, שבסיסה בישראל, הכוללת חברות תשתיות, נדל"ן, זכיינות, אנרגיה ומים. חברות שיכון ובינוי פועלות בכעשרים מדינות ברחבי העולם.

תחנה מרכזית אילת

התחנה המרכזית של אילת היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר אילת. שוכנת במרכז העיר, בשדרות התמרים.

בגלל המרחק הרב של העיר אילת משאר חלקי הארץ לתחנה המרכזית באילת יש תפקיד חשוב בחיבור העיר הדרומית למרכז וצפון הארץ, ולכן יוצאים מדי יום עשרות אוטובוסים בין-עירונים לעיר וממנה. פוקדים אותה מדי יום, ובעיקר בסוף ובתחילת שבוע, מאות ואלפי נוסעים, שרבים מהם הם חיילים, ובעונת הקיץ והחגים תיירים רבים.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.