סוחר

סוחר הוא אדם העוסק בהחלפת סחורות בסחורות - במקרה של סחר חליפין או סחורות בכסף בשוק מודרני, מבלי שחל שינוי פיזי, ייזום, בסחורה, אשר ברשותו.

The River Merchants (2003) by Aw Tee Hong, Cavenagh Bridge, Singapore - 20060530
פסל של סוחר בסינגפור

מבחינים בין "סוחר סיטונאי" המתווך בין היצרנים לבין ה"סוחר הקמעוני", הבא במגע עם הלקוחות הפרטיים, הקטנים. הסוחרים מגדילים את כוח המכירה של היצרנים באמצעות תחושותיהם לגבי הביקושים הצפויים מהלקוחות. הם גם מאתרים את מקורות הייצור הפוטנציאליים, בארצם ומחוץ לארצם, ומעודדים אותם לייצר כמויות גדולות יותר לשוק, כאשר הסוחר מזהה עליה בביקוש למוצרים מסוימים. מייחסים לסוחרים תרומה חשובה בהתפתחות הכלכלה העולמית. בעוד שמעמד ב"סיטונאי" נשמר גם היום, הרי במעמד ה"קמעוני" חל פיחות, בעקבות הרחבת רשתות השיווק.

תולדות המקצוע

כל עוד התקיים סחר חליפין לא היה צורך בסוחרים רבים. האיכרים החליפו בינם לבין עצמם את עודפי מוצריהם, כאשר כל איכר רכש התמחות בייצור מוצר מסוים והיה לו יתרון יחסי בייצורו. באשר לצריכה של מוצרים אחרים, די היה ברוכלים שעברו בין בתי התושבים, והציעו מוצרים פשוטים תמורת מוצרי חקלאות עודפים. החקלאי היה יכול להציע את מוצריו לבעל מלאכה אשר ביצע עבורו את השירות.

כלכלנים מדגימים מקום שבו אין צורך בסוחרים והמסחר כולו הוא מסחר חליפין, באמצעות אי בודד, כמו האי של רובינזון קרוזו שבו נמצא "ששת" המציע "שרות עבודה" ל"רובינזון" תמורת "מוצרים חקלאיים". במרוצת השנים גדל מספר החקלאים, עלה מספר צרכני המזון והציבור היה מגיע למרכז אשר בו התקיים שוק אחת לכמה ימים. התפתחות נוספת באה כאשר החקלאים מסרו את הסחר בתוצרת למומחה, העוסק במכירה שוטפת בכל ימות השבוע. הוא גם יכול לכוון את סוגי המוצרים שייצרו לפי מגמות הביקוש של הלקוחות, כפי שהסוחר המקצועי מצליח לזהות. כך נוצר מקצוע "הסוחר", המזהה את הביקושים והמגדיר ליצרנים מה כדאי להם לייצר, תפקיד מפתח בעולם המודרני.

במקרא מוזכר לראשונה המושג מטבע עובר לסוחר כאשר אברהם אבינו קונה מעפרון החיתי את מערת המכפלה ומשלם לו ארבע מאות שקל, עובר לסוחר. דהיינו, עיסקות עושים עם כסף, המוכר בתור העובר בין הסוחרים, הוא אמצעי התשלום.

סוגי הסוחרים

A merchant making up the account
סוחר מכין את החשבון, ציור יפני מאת Katsushika Hokusai

מבחינים בין שני סוגי סוחרים:

  1. הסוחר הסיטונאי, היוצר את הקשר בין היצרן לבין ה"סוחר הקמעוני". יש סיטונאים, שרק יוצרים את הקשר, מבלי שהסחורה תעבור לאחזקתם. הם רק מתווכים בין היצרן לסוחר הקמעוני ומפנים את הסוחר הקמעוני למקומות האחסון של הסחורה אצל היצרן. דוגמה בולטת ל"סיטונאי" הוא מחסן למכירת ירקות בשוק הסיטונאי או מחסן למוצרי מזון בשוק הסיטונאי, כמו השוק הקיים בתל אביב באזור רחוב לוינסקי. בכל עיר קיים ריכוז של חנויות סיטונאיות באזור נתון.
  1. הסוחר הקימעוני, המקשר בין היצרן, באמצעות ה"סיטונאי", לבין ציבור הצרכנים. דוגמה בולטת ל"קימעוני" היא של חנות המכולת או חנות הירקות השכונתית.

תפקיד הסוחר בפיתוח הכלכלי

לסוחרים ולמסחר היה תפקיד חשוב בהתפתחות הכלכלה המודרנית ורווחת תושביה. מגמה זו החלה כבר בתקופת התנחלות היוונים ביוון הגדולה והפיניקים באגן הים התיכון ואפילו היהודים באלכסנדריה שבמצרים. הסוחרים גילו מקורות למחצבים ולמוצרים מכל הסוגים ואפילו לבני אדם, שנמכרו בתור עבדים. הסוחרים הביאו את סחורתם למרכזי הערים החשובות בעולם של אז, בעיקר ברומא. משם השיגו סחורות אחרות וחזרו עמן לארצות מהם הביאו את המוצרים.

לקראת סיום העידן הרומאי התרחב המסחר העולמי למזרח והתרכז בסחר בבשמים: סחורה שאין לה משקל רב, נשמרת לטווח ארוך ונדירה, כלומר מחירה גבוה יחסית - מוצר אידיאלי לסוחר. בתחילה היו אלה הנבטים שעסקו בסחר הבשמים. בהמשך הצטרפו אליהם בני עמים אחרים. בימי הביניים גילו סוחרים כמו מרקו פולו ארצות חדשות, בעיקר במזרח הרחוק והגיעו עד הודו וסין. מארצות רחוקות אלה הביאו מוצרים חדשים, אבנים יקרות, סוגי בדים וכמובן בשמים.

עם גילוי "העולם החדש" בשנת 1492, אשר הגיעו אליו בשל הרצון למצוא דרך חדשה לשוק הבינלאומי הרחב ב"הודו", הסחר הבינלאומי קיבל תנופה, אשר תוצאותיה מורגשות עד היום. תפקידו של הסוחר הסיטונאי כיום נותר כמו בעבר, יצירת הקשר בין היצרן בארצו ובארצות אחרות לבין הסוחר הקימעוני. במעמדם של הסוחרים הסיטונאים כמעט ולא חל פיחות במשך השנים.

המסחר הקימעוני סובל מפגיעה בעידן האחרון. הקמתן של רשתות השיווק דוחקות אותו מהשוק. עם זאת באזורים מסוימים ובמקצועות אחדים נשמר איתן מעמדו של הסוחר הקימעוני.

סוחרים יהודים

רוכלות ומסחר היו מקצועות מקובלים בקרב יהודים בתקופות ובאזורים בהם נאסר עליהם לעסוק בחקלאות ובמקצועות יצרניים.

ראו גם

אונייה

אונייה (בכתיב חסר: אֳנִיָּה) היא כלי שיט גדול, בעל סיפון, שנועד לשיט בים הפתוח, בנהרות, ואגמים. אוניות מלוות את האנושות מאז שחר התפתחותה, והיו גורם מפתח בהתפתחות הטכנולוגית והתרבותית של האדם: אוניות שימשו לתגליות, מסחר, דיג, לוחמה, הגירה, מסעות, ועוד. אוניות היו גורם מפתח בהתפתחותן של אימפריות, בהתפתחות הניווט ובתגליות מדעיות וטכנולוגיות רבות מספור, והיוו גורם מרכזי בגידולה העצום של האנושות ובהתפתחותה. מגוון עצום של טיפוסי אוניות, בגדלים רבים, התפתח במהלך הדורות; אוניות אלה נבנו ממגוון רב של חומרים, בדרכים שונות, הונעו באמצעי הנעה שונים, ונשאו כמעט כל סחורה ומצרך קיים. קיומם של צי סוחר, צי מלחמה או צי דיג מהווים לעיתים קרובות מרכיב קיומי ביכולתה של אומה או קהילה לשרוד, לפרוח ולהתפתח. למרות התפתחותם של אמצעי תעבורה שונים במשך השנים, ביבשה ובאוויר, נותרה התעבורה הימית דרך העברת הסחורות העיקרית בעולם גם בתחילת המאה ה-21.

מבחינה פורמלית, נחשבה אונייה בעת החדשה ככלי שיט בעל מערך תרונה ומפרשים במבנה מסוים. תקנות משרד התחבורה בישראל (רשות הספנות והנמלים) מגדירות אונייה ככלי שיט המונע בכוח מנוע או מפרשים, שאורכו עולה על 24 מטרים ותפוסתו ברוטו עולה על 100 טון. החוק הימי המסחרי מגדיר אונייה ככלי שיט המוביל מטענים או נוסעים בים.

אוניית מלחמה

אוניית מלחמה היא ספינה שמטרתה העיקרית היא לוחמה ימית. אוניית מלחמה נושאת צוות, חימוש, תחמושת ואספקה עבור הצוות והמערכות השונות, אך בניגוד לאוניות אזרחיות, אוניית מלחמה אינה נושאת מטען או נוסעים מעבר לצוותה. אוניות מלחמה נבנות בדרך כלל בדרך שונה מאוניית סוחר: הן נושאות חימוש, ובדרך כלל הן מוגנות ויכולות לספוג נזק משמעותי ללא פגיעה ביכולת השיט והלחימה. אוניות מלחמה הן בדרך כלל מהירות יותר ובעלת כושר תמרון רב יותר מאוניות סוחר. אוניות מלחמה שייכות בדרך כלל לחיל ים או צי מלחמה, אך היו מקרים בהיסטוריה בהם הופעלו אוניות מלחמה על ידי יחידים או חברות מסחריות.

למרות הבחנה זו, בעת מלחמה עשוי ההבדל שבין אוניות מלחמה לאוניות סוחר להיטשטש. בעת מלחמה מורכב לעיתים חימוש על אוניות סוחר, והן עשויות לשמש כאוניות עזר, כפי שהיו אוניות Q במלחמת העולם הראשונה, או אוניות סוחר חמושות ששימשו אף כנושאות מטוסים קלות במלחמת העולם השנייה. עד המאה ה-17 היה מקובל לגייס אוניות סוחר לשירות מלחמתי, ולעיתים היה צי המלחמה מורכב ממספרים גדולים של אוניות סוחר מגויסות, יותר מחצי מעוצמתו. אוניות סוחר כמו גליאונים נשאו חימוש גם שלא בעת מלחמה, כדי להתמודד עם איום מצד שודדי ים. מאידך, באוניות מלחמה נעשה לעיתים שימוש המתאים יותר לאוניית סוחר, בעיקר לצורך הובלת גייסות. שימוש כזה נעשה על ידי הצי הצרפתי במאה ה-18, ועל ידי הצי הקיסרי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה.

איירון מונגר

איירון מונגר (באנגלית: Iron Monger, בתרגום לעברית: סוחר הברזל) הוא דמות בדיונית של נבל-על שהופיעה בחוברות הקומיקס איירון מן ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Iron Man #163 מאוקטובר 1982 ונוצרה על ידי הכותב דניס אוניל והמאייר לוק מקדונל.

איירון מונגר הוא האלטר אגו של אובדיה סטיין, עובד לשעבר בחברת "תעשיות סטארק", שבנה לעצמו חליפת שריון בנוסח איירון מן. את דמותו של אובדיה סטיין בסרט הלייב אקשן "איירון מן" גילם השחקן ג'ף ברידג'ס.

אלבה (נהר)

אלבה (צ'כית: Labe, להאזנה (מידע • עזרה); גרמנית: Elbe; סורבית: Łobjo), נהר הנובע בהרי קרקונושה בצפון מערב צ'כיה וזורם צפון מערבה דרך גרמניה עד שנשפך לים הצפוני. הוא אחד הנהרות העיקריים במרכז אירופה עם אורך של 1,170 ק"מ.

החל מ-1842 לספירה שימש נהר האלבה כנתיב מים לאוניות סוחר, וניתן להגיע באמצעותו אף עד פראג. נהר האלבה מחובר במערכת תעלות לאזורי תעשייה בגרמניה, לנהר האודר, לנהר הריין ולים הבלטי.

מקור שמו של נהר האלבה הוא ב"älv" שמשמעותו "נהר" בשפות סקנדינביות. בשנת 9 לספירה נכשלו הרומאים בניסיון להזיז את גבולם מזרחה מנהר הריין לנהר האלבה בקרב יער טויטובורג, ולאחריו לא ניסו זאת שנית.

נהר האלבה סימן את גבולה המזרחי של אימפריית הפרנקים בתקופתו של "קארל הגדול".

בתקופת נפוליאון בונפרטה היווה נהר האלבה את אחד מקווי המתאר לגבול בין פרוסיה לברית הריין.

לאחר חתימת חוזה ורסאי בשנת 1919 הוכרז אפיק נהר האלבה מאתר האיחוד עם נהר הוולטבה ועד השפך לים הצפוני כשטח בינלאומי, הכרזה שבוטלה בהסכם מינכן בשנת 1938. לקראת תום מלחמת העולם השנייה, ב-25 באפריל 1945, נפגשו על גדות הנהר אלבה הכוחות הסובייטיים שהתקדמו ממזרח עם כוחות בעלות הברית המערביות שהתקדמו מכיוון מערב.

לאחר מלחמת העולם השנייה היה נהר האלבה אחד מנתיבי הגבול שבין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית.

בית הספר ג'וליארד

בית הספר ג'וליארד (באנגלית: Juilliard School) הוא קונסרבטוריון ללימוד אמנויות הבמה בניו יורק, הידוע בשל בוגריו המצליחים. כיום ממוקם בית הספר במרכז לינקולן, ולומדים בו כ-700 תלמידים מוזיקה, מחול ודרמה.

בית הספר נוסד בשנת 1905 בשם "המוסד לאומנות המוזיקה" בשדרה החמישית פינת רחוב 12. בשנתו הראשונה, למדו בו כ-500 תלמידים. הוא עבר בשנת 1910 לשדרת קלרמונט. בשנת 1920 נוסדה "קרן ג'וליארד" (הקרויה על שם סוחר טקסטיל), ששמה לה כמטרה לפעול ל"קידום המוזיקה". בית הספר ג'וליארד של הקרן התאחד עם "המוסד לאומנות המוזיקה" בשנת 1926, והחל ב-1946 נקרא המוסד המאוחד "בית הספר ג'וליארד למוזיקה". נשיא בית הספר היה אז ויליאם שומן, הזוכה הראשון של פרס פוליצר למוזיקה.

בית הספר הרחיב את תוכנית הלימודים שלו עם השנים, בהתחלה בהוספת מגמת ריקוד ומאוחר יותר לדרמה, ומאז שנת 1969 כשבית הספר עבר למרכז לינקולן הוא נושא את שמו הנוכחי. בשנת 2001, נוספה לבית הספר תוכנית לימודי ג'אז.

המאה ה-13

המאה ה-13 היא התקופה שהחלה בשנת 1201 והסתיימה בשנת 1300 (בין התאריכים 1 בינואר 1201 ל-31 בדצמבר 1300). בהיסטוריוגרפיה האירופאית מאה זו נחשבת כחלק מתקופת ימי הביניים המאוחרים, ואילו באסיה שנים אלו מזוהות בעיקר עם עלייתה של האימפריה המונגולית, ששלטה בשיא כוחה על חלק גדול משטח יבשת אסיה ועל חלק ממזרח אירופה.

במהלך המאה ה-13 חדר הידע היווני והערבי לאירופה מספרד והמזרח התיכון, ובהשראתו הגיעה ההגות הנוצרית הסכולסטית לשיאה, ועלו ניצני הרנסאנס באיטליה. כיבושי המונגולים שינו את פניה של אסיה וטלטלו את ארצות המזרח הרחוק, העולם המוסלמי ומזרח אירופה. בארץ הקודש נפלו המדינות הצלבניות בזו אחר זו, ומסעי צלב חדשים הסתיימו לרוב בכישלון. ביהדות פרץ פולמוס עז שהסעיר את העולם היהודי כולו, על דרכה של הפילוסופיה הדתית, ובמקביל פרחה היצירה הקבלית.

המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)

המערכה באוקיינוס האטלנטי היא כינוי למערכה ימית שהתחוללה במהלך מלחמת העולם השנייה בין צי הצוללות של הצי הגרמני ואוניות השטח שלו לבין ספינות האספקה שהפליגו בין קנדה וארצות הברית לממלכה המאוחדת. לאורך כל המערכה, שהייתה הארוכה ביותר במלחמת העולם השנייה, קובצו ספינות האספקה לשיירות שלוו על ידי אוניות מלחמה של קנדה, בריטניה, ומאוחר יותר גם של ארצות הברית.

במהלך המערכה התחוללו למעלה ממאה קרבות בין שיירות וצוללות, וכאלף התנגשויות בין אוניות בודדות, על פני אלפי קילומטרים של אוקיינוס. היתרון הטקטי עבר מצד לצד, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות בצבאות השונים, ובעקבות הכנסת כלי נשק ואוניות מסוגים חדשים. שיא המערכה התחולל מאמצע שנת 1940 ועד סוף 1943. במהלך תקופה זו החלה להסתמן נטייה בולטת לטובת בעלות הברית, ומצב זה נמשך עד תום המלחמה. על מערכה זו אמר וינסטון צ'רצ'יל: "הדבר היחיד שהפחיד אותי באמת במהלך המלחמה היה איום הצוללות".

מוזיאון הארוטיקה (פריז)

מוזיאון הארוטיקה (בצרפתית: Musée de l'érotisme) היה מוזיאון המוקדש לאוספי האמנות הארוטית של סוחר העתיקות אלן פלומי (Plumey) והמורה הצרפתי ג'ו קליפה (Khalifa). המוזיאון נסגר ב-7 בנובמבר 2016.

מייסדי תל אביב

מייסדי תל אביב היו 66 משפחות ובודדים, חברי אגודת אחוזת בית ביפו, אשר השתתפו בהגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909.

מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה

מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה לפגוע בבסיס הכלכלי של בריטניה שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא כדי שתוכל לכלכל את אוכלוסייתה ולצייד את צבאה ואת הצי שלה. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, וכך למנוע את האספקה אליה, למוטט את צבאה, ואף להרעיב את תושביה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי, אך גם בים התיכון ובאוקיינוס ההודי.

הקרבות הימיים הגדולים שהתנהלו במלחמת העולם הראשונה, כגון קרב יוטלנד, קרב קורונל, קרב איי פוקלנד וקרבות ימיים אחרים, התנהלו בין ציי המלחמה העיקריים של המעצמות ונועדו להביא להכרעה צבאית קלאסית על ידי השמדת צי האויב. בקרבות אלה השתתפו כלי השיט הגדולים של הציים, ובעיקר אוניות מערכה וסיירות כבדות. מערכת הצוללות הייתה שונה בעיקרה: מטרתה הייתה, כאמור, פגיעה בקווי האספקה הכלכליים של האויב, והיא התנהלה בעיקרה באמצעות כלים שנחשבו משניים ואף נחותים יחסית לכלי השיט הגדולים. כלי הנשק העיקריים במערכה זו היו הצוללות. הן הופעלו על ידי הצי הגרמני, והיוו חידוש טכנולוגי צבאי שמולו התמודדו הבריטים בקשיים מרובים באמצעות אוניות שטח. בנוסף לצוללות הפעילו הגרמנים אוניות פשיטה, ושני הצדדים עשו שימוש נרחב במוקשים ימיים.

מפרש

מִפְרַשׂ הוא יריעה גמישה, המשמשת להנעה על ידי המרת אנרגיית הרוח לתנועה (בדרך כלל של כלי שיט כגון: סירות, ספינות ויאכטות). כלי שיט המונעים בכוח הרוח נקראים מפרשיות.

מפרש הוא למעשה כנף. הרוח הנושבת על המפרש מפעילה עליו כוחות עילוי וגרר. ככול שיחס כח העילוי לכח הגרר גדול יותר, כך המפרש יעיל יותר. הכח המניע הנוצר על ידי המפרש, הוא למעשה הרכיב של שקול כוחות העילוי והגרר הפונה לכיוון ההתקדמות. ככול שהרוח מגיעה בזווית חדה יותר לכיוון ההתקדמות, רכיב הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גדל יחסית לרכיב הכח בכיוון ההתקדמות. הכח הניצב לכיוון ההתקדמות גורם להטיה וטרידה (התקדמות לא רצויה בניצב לקו השדרית). היכולת של מפרש ליצור כח מניע בזויות חדות של רוח פנים נקראת "יכולת לחדד".

שני מרכיבים עיקריים משפיעים על היעילות האווירודינמית של מפרשים:

היחס בין גובה המפרש לרוחבו.

קוער המפרש ("הבטן" של המפרש).ככול שהיחס בין גובה המפרש לרוחבו גדל, יכולת החידוד של המפרש עולה, על חשבון יעילות המפרש ברוח גבית. ככול שקוער המפרש גדל, המפרש מספק כח עילוי גדול יותר, אבל גם כח הגרר גדל. מסיבה זו תכנון המפרש הוא פשרה בין הגורמים השונים תוך התחשבות בתנאי העבודה הצפויים: כיוון הרוח, עוצמת הרוח, ומומנט ההתיישרות של כלי השיט.

קיים מגוון גדול של סוגי מפרשים, שהוא תוצר של מגוון תנאי השיט השונים והחומרים הזמינים לאורך ההיסטוריה ובמקומות שונים בעולם. לדוגמה: אניות סוחר, שסחרו בין העולם החדש והישן, שניצלו את רוחות הסחר היו מצוידות במפרשים מרובעים בעלי יחס גובה לרוחב נמוך, כדי לנצל את הרוחות הגביות (מסלול ותקופת השיט נקבעו בהתאם למשטר הרוחות הידוע). כלי שיט באגן הים התיכון היו מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב גדול יותר, כדי לנצל את הרוחות שלא נושבות דווקא בכיוונים נוחים. כלי שיט תחרותיים מצוידים במפרשים בעלי יחס גובה לרוחב קרוב לשש, כדי לאפשר שיט מהיר בניגוד לכיוון הרוח, שהכרחי בתחרויות.

נס אדום

"נס אדום" (באנגלית: "Red Ensign") הוא דגל ימי בריטי המורכב מדגל אדום, שבפינתו העליונה הקרובה לניצב נמצא דגל בריטניה. קודם לארגון מחדש שעבר הצי המלכותי הבריטי בשנת 1864 שימש דגל זה את ה"שייטת האדומה" שסיירה באזור הים הקריבי וצפון האוקיינוס האטלנטי. בהמשך הפך הדגל לדיגלו של הצי הסוחר הבריטי והוא משמש כדגלה האזרחי הימי של הממלכה המאוחדת.

בנוסף הוא היווה, יחד עם הנס הכחול, בסיס לדגלן של מושבות בריטניה והמדינות שהיו במקורן מושבות באימפריה הבריטית, כאשר בכל מושבה הוסף סמל המושבה, לרוב במרכז החלק הרחוק מהניצב.

סולומון גרנדי

סולומון גרנדי (באנגלית: Solomon Grundy) הוא דמות בדיונית של נבל-על זומבי המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת All-American Comics #61 מאוקטובר 1944 ונוצרה על ידי הכותב אלפרד בסטר והמאייר פול ריינמן. שם הדמות מבוסס על שיר ערש אנגלי מהמאה ה-19.

סולומון גרנדי הוא האלטר אגו של סיירוס גולד, אשר לפי סיפור המקור בהמשכיות שלפני המשבר בעולמות האינסופיים היה סוחר עשיר בעברו הרחוק שנרצח וגופתו הושלכה לביצה ליד גות'אם סיטי. כחמישים שנים לאחר מכן, גופתו מוחזרת לחיים ללא כל זיכרון מחייו הקודמים. גולד רוצח שני פושעים נמלטים שמתחבאים בביצות ולוקח את בגדיהם. כאשר הוא מגיע למחנה נופשים ונשאל לשמו, הדבר היחיד שהוא זוכר הוא שנולד ביום שני (כמילות שיר הערש). אחד הנופשים מזכיר את שיר הערש "סולומון גרנדי", וגולד מקבל עליו את זהותו. גרנדי האלים וחסר כל הזיכרונות נופל עד מהרה לתוך חיי פשע.

גרנדי הוצג במקור כאויבו של הגרין לנטרן מתור הזהב אלן סקוט, אך בהמשך שימש כיריביהם של גיבורי-על כבאטמן וסופרמן. שמו מקושר לדמות הקומיקס היצור מן הביצה. את דמותו של סולומון גרנדי גילמו בסדרות הלייב אקשן "אגדות גיבורי-העל" ו"סמולוויל" גילמו השחקנים מיקי מורטון וג'ון דסנטיס. את דמותו של סיירוס "השוליה" גולד גילם בעונתה השנייה של סדרת הלייב אקשן "החץ" השחקן גראהם שילש. בגרסה זו הוא חבר בכנסיית הדם שקיבל את כוחותיו כתוצאה מנסיוב המיראקורו. בסדרת גיבורי-על-אקשן "גותהאם" גילם את דמותו השחקן דרו פאוול

סחר בסמים

סחר בסמים הוא שוק שחור עולמי המורכב מגידול, יצור, הפצה ומכירה של סמים אשר הסחר בהם אסור על פי חוק. בעוד שקיימים סוגי סמים אשר החזקתם ומכירתם חוקית, ברוב מדינות העולם קיים איסור חוקי על סחר בסוגי סמים מסוימים.

הסחר הבלתי חוקי בסמים פועל באופן דומה לסחר בסחורות אחרות בשוק השחור. ארגוני סמים שונים מתמחים בשלבי המסחר השונים לאורך שרשרת האספקה שהיא אזורית לעיתים קרובות, כדי להגביר את יעילות הייצור. היקף ארגון סמים ומבנהו עשויים להשתנות בהתאם לרווחיות הטמונה בכל שלב של שרשרת האספקה. קצה שרשרת האספקה הוא בסוחר הסמים ברחוב, העשוי להיות מכור לסמים בעצמו, דרך כנופיות רחוב וסוחרים הפועלים כקבלנים, ועד לאימפריות מסחר הדומות בגודלן לארגונים ממשלתיים.

גידול צמחי הסם עשוי להתבצע בטבע, או בחוות חקלאיות, או בתוך דירות מגורים וחממות. חלק מן הסמים מיוצרים במעבדות סמים הממוקמות במבני מגורים או במבנים נטושים. המשותף לכל אתרי הגידול והייצור של סמים הוא היותם של אתרים אלה סודיים וחבויים מעין. חלק ניכר מגידול סמים לא חוקיים נעשה במדינות מתפתחות, אף שגם במדינות מפותחות קיים גידול וייצור של סמים.

במקומות שבהם סחר בסמים הוא בלתי חוקי, חלק ממשאביהן של רשויות אכיפת החוק, המשטרה, בתי המשפט ובתי הסוהר, מוקדשים לטיפול בעבירות סמים. במדינות עניות יותר מתנהל חלק מן הסחר בסמים הודות לשחיתות ברשויות האכיפה וזאת כיוון שארגוני הסמים מחזיקים בהון רב.

השימוש בסמים בלתי חוקיים נפוץ בעולם. מחירי סמים אלה גבוהים בדרך כלל, אף שאין למדינה אפשרות למסות מוצר זה כל עוד לא נתפס, זאת בגלל העלויות הכרוכות בהגנה על דרכי המסחר מאתר הייצור ועד לצרכן הבודד.

פריבטיר

פְּרַיבֶטִיר (באנגלית: privateer) או קורסר (בצרפתית: corsaire) היה כינויה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב.

פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות ה-16 עד ה-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המעניק להם את הזכות לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize). בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור private man-of-war ("אוניית מלחמה פרטית").

הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית ב-1856.

פריגטה

פְרִיגָטָה הוא שם שניתן במהלך ההיסטוריה לכמה סוגים של כלי שיט, לרוב אוניות מלחמה קטנות או בינוניות, מהירות ובעלות חימוש קל יחסית.

במאה ה-17 עד המאה ה-19, בתקופת הזוהר של אוניות המפרש, הייתה הפריגטה הסוג החשוב ביותר של ספינת סיור בציי המעצמות הימיות של אירופה, והצטיינה במהירותה וביכולת שהייה ממושכת בים.

החל מן המאה ה-20 אומץ המונח פריגטה למספר טיפוסים של אוניות מלחמה ממונעות בגודל של משחתת או אף סיירת, המשמשות לליווי ולהגנת כלי שיט אחרים (מלחמתיים ומסחריים), ללוחמה נגד צוללות וכספינות טילים.

צי סוחר

צי סוחר הוא צבר כלי שיט למטרות מסחר ותעבורה בדרך הים.

צי סוחר יכול שיהיה בבעלות ארגונית שאינה בהכרח ישות כמדינה, מה שמבדילו מצי ימי לאבטחת אינטרסים של מדינה ריבונית בימים.

המונח 'צי סוחר' מגדיר צי כלי שיט אזרחיים לצורכי הפעלת מסחר. מבדיל ומפריד צי זה ומטרותיו האזרחיות, מצי ימי למטרות ביטחון כמו אבטחה, הגנה ולחימה.

צי מצריך כח אדם מקצועי, מיומן ומנוסה, הרואה בעיסוקו דרך חיים. עליו להיות בעל נתינות מתאימה. לשם כך, דרושה מערכת הכשרה מקצועית ענפה וקירבה אל מקור כח אדם ולוגיסטיקה. הפעלת צי סוחר מאפשרת עצמאות והתפתחות כלכלית של מדינה. קיומו של צי סוחר מפותח ומתפתח, מצריך חוקים ותקנות מיסוי המתאימות לצרכיו המשתנים, כשמקור הוצאותיו מצוי במחירי דלק ומתכת לצד טכנולוגיות מתפתחות בתחום הההנע, האלקטרוניקה, המיחשוב והתוכנה. האקלים גורם מכריע. לחות ומליחות גורמים לקורוזיה, לבלאי גבוה.

לצי דרושים נמלי ים נוחים עם שטחי פריקה אחסנה וטעינה מתאימים ומערך עגורנים ברציף. הפעלת נמל מצריכה צירי תובלה יבשתית כמו מסילות ברזל וכבישים אליו וממנו, ומערך תדלוק קרוב, וצי שרות מיומן של סירות וספינות שרות, כמו גוררות, ספינות מנוף ימי, כיבוי אש, אספקה וכדומה.

ראפ

ראפ (באנגלית: Rap או ראפינג "לעשות ראפ" - Rapping, מכונה גם "אם סי" - MCing) מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים". ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בהתאם למקצב מסוים.

ראפ הוא גם מוזיקה שנועדה על מנת למחות על משהוראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.

מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח, 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.

בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.

תכשיט

תכשיט או עדִי (בריבוי: עֲדָיִים) הוא אביזר המיועד בעיקר לקישוט הגוף והבגד. יש תכשיטים שהם יצירות אמנות יחידניות, ויש תכשיטים מסחריים. מאז ומעולם שימשו תכשיטים גם כסמל סטטוס וגם כמייצגי בעלי ממון.

התכשיטים היו קיימים משחר ההיסטוריה. בתקופות קדומות הם נוצרו מחומרים כגון עצמות, עץ וצדפות, ולאחר מכן מחומרים יקרים יותר כמתכות (זהב, כסף, פלטינה) ואבני חן (יהלומים, טופז, פנינים). החל משנות השלושים של המאה העשרים הפכו תהליכים תעשייתיים לנפוצים יותר בייצור תכשיטים תוך שימוש גם במתכות יותר זולות וכן בחומרים זמינים ועממיים כגון פלסטיק, בדים, עץ וכו'. במקביל לתעשיית האופנה, שהפכה ליותר עממית, התפתחה גם תעשיית תכשיטי האופנה שעבורה משתמשים, כאמור, בחומרים יותר זמינים וזולים כגון: מתכת גולדפילד, זכוכית וכן בשיבוץ אבנים לא יקרות.

חפירות ארכאולוגיות במערות האדם הקדמון מגלות, כי כבר לפני 100,000 שנה פותחו התכשיטים הראשונים באמצעות שימוש בחומרי גלם דוגמת עצמות ושריונות רכים של חיות, אבנים ועצים. תחילה שימשו חומרים אלה כאמצעים לקשירת בגדים וחיבור עורות אלה לאלה, אולם בהמשך נמצאו עדויות לדגש ששם האדם הקדמון על עיצוב חומרים ושימוש בהם לצורכי קישוט ונוי. דוגמה לתכשיט קדום היא סיכת הפיבולה, ששימשה לחיבור גלימות בעת העתיקה ובימי הביניים. המבנה שלה התאפיין בשני מופעים: האחד דמוי סיכת ביטחון, והשני כקשת ומחט המושחלת עליה. המבנה הקשתי היה מורכב משני חלקים: קשת בצורת 'עיגול' פתוח, שעליה מורכבת מעין מחט עם קוף הנעה על גביה. המחט ננעצת בבד, ועל ידי סיבובה של המחט מעל לקשת נוצר החיבור בין הבדים.

התכשיטים נענדים על רוב חלקי גוף האדם - מסיכות ראש ועד לטבעות על הבהונות. התכשיטים השכיחים ביותר הם ענקים, תליונים, מחרוזות, עגילים, צמידים וטבעות.

בעל המקצוע שיוצר תכשיטים בהם מכונה צורף, מעצב תכשיטים, ואת השם תַּכְשִׁיטָן הוסיף וחידש המילונאי ראובן אלקלעי. בעברית ספרותית מודרנית כונה צורף הזהב (או סוחר העוסק בזהב) זֶהָבִי, אולם מילה זו לא נקלטה בפי ההמון. המילה תכשיט נקלטה בעברית של ימי התלמוד, ועמה גם המילה תקשיט. לשתי המילים אותה משמעות, ושורשיהן קרובים גזרונית זה לָזה.

מקצועות הצורפות ועיצוב התכשיטים נלמדים כתואר ראשון ותואר שני באקדמיות לעיצוב ואומנות בארץ ובעולם. נערכות תערוכות רבות בתחום, הן מסחריות והן אומנותיות. התערוכות המסחריות הידועות נערכות בערים כמו בבזל, בויצ'נסה, ניו יורק, לוס אנג'לס. כמו כן, תערוכות בנושאי תכשיטים אומנותיים (one of a kind), נערכות במוזיאונים לעיצוב ואמנות חשובים בעולם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.